יום ראשון, 27 בדצמבר 2009

תיקון טעות

שנו חז"ל -"המביא דברים בשם אומרם מביא גאולה לעולם"! תודה לג'יי הורוביץ שהפנה את תשומת לבי שכותב המאמר על 21 דברים שיהפכו למיותרים בחינוך הוא ריצרד ווג'וודסקי ולא אחר!
ומאחר והכתבה כבר פורסמה גם באתר מסע, שיניתי את המקור, על מנת לא להמשיך לטעות ולהטעות.

יום רביעי, 23 בדצמבר 2009

21 דברים שיהפכו למיותרים בחינוך של שנת 2020

ריצ'רד ווג'וודסקי במאמר מיום 15.12.2009 מונה 21 דברים שיהפכו למיותרים בחינוך של שנת 2020. ייתכן שחלק מהדברים נשמעים כמו "מדע בדיוני" אבל זה גם מה שחשבו על ספריו של ז'ול וורן, עד שההסטוריה הוכיחה שהם כלל אינם בדיוניים.
להלן הרשימה כפי שתרגמתי אותה מאנגלית:
1. שולחנות כתיבה- המאה העשרים ואחת איננה מתאימה ללימוד בטורים של שולחנות כתיבה. למידה במרחב אינטרנטי מאפשרת לסדר את חדר הכיתה בצורה שתעודד עבודה שיתופית משמעותית יותר. הנקודה הזו עליה כותב ווג'וודסקי התחברה לי למאמר של אווה מקגריל שקראתי ובו היא התייחסה לסידור הכיתה בטורים כסידור מגביל ומפריע למורים המלמדים עם ניידים בכיתה. כצופה בכיתות כאלה מקגריל הבחינה פעמים רבות בתלמידים המדברים זה אל העורף של זה, מאחר והסידור הכיתתי מקובע ולא מאפשר תזוזת שולחנות.
2. מעבדות מחשבים - כשהניידים המקושרים לרשת אלחוטית מאפשרים לימוד מכל מקום, אין צורך במעבדת מחשבים. ווג'וודסקי ממליץ לשנות את יעוד החדר.
3. מחשבים - מילה טריקית לדעתו, ווג'וודסקי מתייחס למשמעות של המחשבים או למה שאנחנו תופסים כמחשבים.לדעתו מיחשוב משמעותו מוביליות במחשוב, ובעשור הקרוב נראה יותר ויותר מכשירים שיהפכו "למחשבים ניידים" מסוגים שונים ובגדלים שונים.
4.שיעורי בית. המאה העשרים ואחת מאופיינת ב- 7/24 - כל השבוע כל שעות היום, בכל מקום. לדעתו הגבולות הקבועים בין עבודה בבית לעבודה בכיתה יטושטשו, ומאחר והלמידה יכולה להעשות בכל מקום, המושג שיעורי בית לא יהיה קיים. התלמדים יצטרכו ללמוד יותר, לא ללכת יותר לבי"ס.
5 מבחני סטנדרטים -מבחני הסטנדרטים לדעתו נמצאים בישורת האחרונה שלהם, לפני שיעלמו סופית. בעשור הקרוב ווג'וודסקי מאמין שנראה יותר ויותר פורטפוליו דיגיטאלי כתחילף למבחני סטנדרטים.
6.הוראה דיפרנציאלית כמבחינה בין המורים- המאה העשרים ואחת מאופיינת בהתאמה אישית וקסטומיזציה.לדעתו מורה שלא ידע בעוד עשר שנים כיצד להשתמש בטכנולוגיה על מנת ליצור פעילויות מותאמות לתלמידים יאבד את משרתו. זה לא שמישהו ינסה להבחין כך בין המורים, זו פשוט תהפוך להיות ההבחנה.
7.פחד מהוויקיפדיה- מורים שלא מאפשרים לתלמידיהם להשתמש בוויקיפדיה לא מבינים שזוהי הדמוקרטיה במיטבה. ווג'וודסקי ממליץ למורים לבחון שוב את התנגדותם לשימוש בוויקפדיה.
8.דפים- הספרים התאימו למאה הקודמת. במאה הבאה הקריאה תהפוך לדגיטאלית. נכון שאנשים עדיין אוהבים לחוש את הנייר, אך בעוד כעשור הנייר עצמו יהפוך דיגיטאלי. נקודה זו מתחברת לי חזק מאד ליום הזה, 23.12.09 שבו הושק ספר הקריאה הדיגיטאלי הראשון (ספרו של רם אורן) בארצנו. בעולם מסתבר, שהמתנה הפופולרית ביותר לחג המולד היא קוראי ספרים דיגטאליים.
9. נוכחות במשרדים - סריקה ביומטרית.
10.מנעולים- אולי כדי לשמור מעילים?
11.מחלקות IT - שינוי בתפיסת מחלקות IT כפי שאנחנו מכירים אותן מאחר והענן המיחשובי והאלחוטי יהיה בכל מקום. תפקיד המחלקות הללו ישתנה והן יצטרכו להמציא את עצמן מחדש ולהמציא חדשנות
12.מבנים מרכזיים- מבני בתי הספר יהפכו לבסיסי הלמידה. המבנים יקטנו ויהפכו ירוקים יותר, זמן המרצים והסטודנטים בקמפוס יקטן, מאחר והאנשים יהיו מעורבים בתקשורת ממקומות שונים. ואכן כסטודנטית לתואר שלישי כבר התנסיתי בשיחה באמצעות הסקייפ בין שתי המנחות שלי לביני, כשכל אחת ננמצאת במקום אחר, ורק דאגנו לתאם מראש מועד לשיחה באמצעות הרשת. אם זה נשמע לכם הזוי, חשבו איך נראו הבנקים לפני עשור וכיצד הם נראים היום.
13. ארגון סביב ציונים - מבנה הלמידה ישתנה, הלמדיה תהיה בקבוצות קטנות שיתחרו על זמני למידה, וכל מערכת ביה"ס תעבור שינוי משמעותי.
14.בתי הספר לחינוך - יצטרכו לעבור שינוי כשהמרצים יהיו הראשונים לשמש מודל ודוגמא להוראה שמכינה את המורים של דור העתיד.
15. מחלקות להתפתחות מקצועית - בעשור הקרוב מורים יתחילו ללמד זה את זה וישענו יותר על הידע והניסיון שלהם, מאשר על גורואים חיצוניים . לדעתו של אוטכט השינוי הזה כבר התחיל.
16. שינוי בתוכנית הלימודים - אין סיבה שכל התלמידים ילמדו בדיוק את אותה תוכנית הלימודים. סטודנטים ילמדו תוכניות אישיות בהתאם לצרכים שלהם.
17. ימי הורים-תקשורת שוטפת המבוססת על מידע בזמן אמת תאפשר להורים לדעת בדיוק מה תמונת המצב של ילדיהם. הורים ילחצו על בתי הספר להפוך לטכנולוגיים עוד יותר ויתקרבו מאד לבית הספר. ימי הורים שימשכו עד אמצע הלילה יהפכו למיותרים. התהליך הזה כבר קורה כאן ועכשו בתיכונים ובחטיבות הביניים באמצעות תוכנות שונות כגון סקולי, משוב, i-contact ועוד. כאמא לילד בחטיבה אני יודעת בכל יום מה מצב הציונים שלו ומה מצב ההתנהגות שלו. ימי הורים יצטרכו לקבל אופי אחר, שבו ההורים ביחד עם ילדם והמורים ידונו בתוכניות ובדרכים לקידום הילד ולהשגת מטרותיו.
18. מזנון- ווג'וודסקי מקווה שהמזנון יכיל מזון בריא ומזין, ולא מזון מהיר עתיר שומנים.
19. גרפיקאים ומנהלי אתרים - בסוף העשור הבא הילדים יהיו הגרפיקאים הטובים ביותר.
20. אלגברה בתיכונים - עד סוף העשור יוחלט אם כולם צריכים ללמוד אלגברה ברמה גבוהה או שאין שום סיבה להעדיף אלגברה על פני סטטיסטיקה וטכנולוגיות מידע.
21. חסכון בנייר- בעוד עשור בתי הספר יחסכו בעלויות של 90% בהוצאות הנייר שלהם. לדעתו של ווג'וודסקי תעשיית הנייר תצטרך להתאים את עצמה או להעלם.

מעניין מאד לקרוא את התגובות הרבות שהתפרסמו למאמרון הזה. יותר מ- 40 תגובות התפרסמו וריצרד ווג'וודסקי פעמים רבות מצטט חלק מתגובה ומבקש מקוראיו להגיב במקומו.

אתם מוזמנים להגיב!

יום שבת, 5 בדצמבר 2009

עת הדעת

בתוכנית אולפן שישי של ערוץ 2 הוקרנה אתמול בלילה תוכנית שהוקדשה ללמידה אישית באמצעות מחשבים ניידים. הכתבתה עסקה בחברת עת הדעת, שמפתחת לומדות ללמודים בכיתות ה' ו' בשני מקצועות ליבה: עברית ומתמטיקה וכן באנגלית.
לכל מי שפספס ולא צפה, או רוצה לצפות שנית מצורפת בזאת הכתבה על
הכיתה העתידנית.

אני מוכרחה לומר שאינני מכירה את הלומדות לעומקן ולא את החברה. אבל ממה שראיתי והבנתי הלומדות משמשות בעיקר לתרגול אישי, בקצב ההתקדמות של התלמיד. התלמיד מקבל משוב אישי מהלומדה על הצלחותיו ( וכשלונותיו) וגם המורה יכולה לעקוב אחרי כל פעילות למודית שהתלמיד עושה. על פניו נראה לי שהלומדות הללו הן מעין "מכונות למידה" המאפשרות לתלמיד לתרגל ולהצליח.
ניסיתי לערוך רשימה של צרכים שהלומדות הללו נותנות להן מענה:
א. העלאה בהשגים בבחינות המיצ"ב ובבחינות ההשגים הבינלאומיים - הפיזה, הטימס והפירל.
ב. שחרור המורים מפיתוח של חומרים מבוססי טכנולוגיה ( כגון משימות מתוקשבות )

ג. מתן מענה אינדבדואלי לרמתו של כל תלמיד ולקצב התקדמותו.

כשמערכת החינוך שלנו, מבוססת הסטנדרטים, שמה לה למטרה לעלות במבחנים הבינלאומיים אני מאמינה שהלומדות של עת הדעת יתנו לכך מענה. הן התרגול והן הוויזואליזציה יגרמו לעלייה בהשגים, שלא לדבר על כך שככל שנבחנים באותה השיטה יש עליה בממוצעים ובהשגים מעצם ההכרות עם המבחנים. וגם על השאלה האם המורים צריכים לפתח חומרים נותנת החברה מענה חד משמעי: מורים צריכים להיות עסוקים בהוראה, לא בפיתוח, יפתחו המומחים הפדגוגיים והטכנולוגיים. מבחינת מתן מענה לשונות התלמידים יש מענה חלקי מאחר ויש התייחסות לקצב האישי ולרמת ההתקדמות והידע האישי, אך כל התלמידים צריכים לעשות את אותו הדבר בדיוק, באותם אמצעים בדיוק.

ובכל זאת נותרתי עם כמה שאלות משמעותיות:
1. האם התוכנית נותנת מענה למיומניות הקשורות לשימוש במחשבים, מעבר ללחיצה על כפתור זה או אחר? האם בעקבות העבודה בשפה, באנגלית ובמתמטיקה התלמידים גם לומדים להשתמש בכלים הטכנולוגיים בצורה אמיתית?
2. ומה בדבר המיומניות המידעניות? האם ניתן להם מענה במסגרת התוכנית? האם התלמידים לומדים לחפש מידע, להעריך מידע, האם הם הופכים ליוצרי תוכן ?
3. האם יש מקום ליצירתיות של התלמידים באמצעות הלומדות הללו?
4. האם העובדה שלכל תלמיד יש מחשב נייד לצורך עבודה בלומדות בשעות מקצועות הליבה תאפשר גם עבודה בניידים מחוץ למקצועות אלה? ואם כן, כיצד?
5. האם שימוש במערכות למידה סגורות אכן מכין את התלמידים לחיים כבוגרים בעולם טכנולוגי?

ממה שראיתי בניסוי, המחשבים נמצאים על עגלות, ומובאים לכיתה רק בשעות מסוימות של היום. זה חוסך את תהליך הסחיבה של המחשבים ונותן מענה למשקל. המחשבים אינם שייכים לתלמיד, הם מאוחסנים בבית הספר ומובאים לכיתה כדי לתרגל. הלמידה מתבצעת במערכת סגורה, וזה סוגר את הפיתויים הרבים שקיימים כשנמצאים ברשת הפתוחה.

כבר כתבתי בעבר ואינני חוזרת בי, שאני מאמינה שבעתיד תלמידים ילמדו באמצעות מחשבים ניידים.כשותפה כבר שלוש שנים בתהליכי הובלה של שימוש במחשבים ניידים עם תלמדיים בגילאי ה' ו' ובחטיבות הביניים ( בשני ישובים קטנים באזור המרכז) מעניין אותי ביותר לראות לאן תוביל התוכנית.

יום שישי, 27 בנובמבר 2009

לומדים ל"כתוב" בספר דיגיטאלי

השבוע נכחתי בשיעור גיאוגרפיה בכיתות ו' . זו היתה הפעם הראשונה שבה התבקשו התלמידים לעבוד בחוברת הדיגיטאלית ולנעוץ "נעצים" עם תשובות במקום לכתוב בעט או בעפרון בחוברת העבודה. מט"ח, החלוצה בתחום הדיגיטאציה של ספרי לימוד, מאפשרת לתלמדים שקונים את ספריה להתנסות גם באפשרות של קריאה ועבודה דיגיטאלית באמצעות הסביבה הדיגיטאלית של כותר. המהלך של מעבר לספרים דיגיטאליים קורה בעולם כולו. אני יודעת שאמזון בנתה מודל כלכלי חדש עם המולי"ם שמתייסח בעקר לספרי לימוד אקדמיים, ואפילו החלה לשווק את קינדל (kindle) - קורא הספרים האלקטרוני שלה. (ראו כתבה בדה-מרקר משנה שעברה ביחס לקינדל והיקף מכירותיו בארה"ב).

המורה הדגימה באמצעות המקרן כיצד להכנס לספריית כותר וכיצד לפתוח תיקייה על מנת לשמור בתוכה את הפעילויות והתרגול. היא הדגימה כיצד בוחרים נעצים ומקלידים את התשובות במקום המתאים בחוברת.
תגובות התלמידים המתלהבים לא אחרו לבוא: "cool" , "שווה" , "איזה גדול", "זה כ"כ מגניב"!
איפה ראיתם התלהבות כזו של תלמידים לענות על שאלות בחוברת?

בתום השיעור המללנו יחד עם התלמידים את המהלך שעשו והתייחסנו למושג דיגיטאציה. חשבתי לעצמי שתלמידים שעוברים התנסות כזו בלמידה כבר בכיתה ו' לא יתקשו (כמוני) בבואם לעבוד בספרים דיגיטאליים באוניברסיטה. אני חושבת באמת, שכשאנחנו מדברים על הכנה של התלמידים לחיים במאה העשרים ואחת, לזה בדיוק הכוונה.

במפגש שהיה לי עם סטודנטים המתכשרים להובלה של תהליכי אוריינות התקשוב והמידענות באותו היום ספרתי על ההתנסות הזו והחוויה שהתלמידים עברו בכיתה. בין הסטודנטים התפתח ויכוח סוער לגבי הקריאה מן המסך ואובדן כוח המשיכה של הספר. רבים מהסטודנטים קבלו על כך שהילדים אינם קוראים ושהם שקועים שעות רבות מדי במסך הקטן. לעצמי אני חושבת, שאם הם שקועים בקריאה (ולא רק בציטוט חברתי , שכבודו במקומו מונח) - גם אם זה מהמסך הקטן - דייני. זה הלוא יהיה העולם שהם יחיו בתוכו!

יום שלישי, 17 בנובמבר 2009

מאמר - אתגרי מורים בניהול כיתה של ניידים

השבוע נתקלתי במאמר של ד"ר אווה מגוויל Ewa McGrill מאוניברסיטת ג'ורג'יה שבמדינת אטלנטה העוסק בשאלת האתגרים העומדים בפני מורים המלמדים שפה בתיכון בכיתות של ניידים הפועלים באמצעות רשת אלחוטית. לצד האפשרויות הפדגוגיות שנפתחות להוראה ולמידה באמצעות המחשבים הניידים בכיתה, המורים חווים גם אתגרים לא פשוטים בניהול הכיתה וביצירת הסמכות.

המתודולוגיה של המחקר התבססה על ראיונות עומק שנעשו עם מורים.שאלת המחקר היתה: מה ההשפעות, שמעצבות את התפיסות והגישות של המורים לאנגלית בבי"ס תיכון שמלמדים בכיתות עם ניידים. שאלות אלו היוו חלק ממחקר רחב יותר
(Jarzab, 2003) [1] שבו נבחנו גם אמונות המורים ביחס לאוריינות שפתית ופדגוגית ותפיסת המורים את עצמם כמשתמשי טכנולוגיה ונשאלו השאלות הבאות: כיצד המורים לשפה האנגלית תופסים את עצמם כמורים וכמשתמשי טכנולוגיה? מה האמונות של המורים ביחס לאורינות וכיצד משפיעה הטכנולוגיה על אמונות אלה? מה אמונותיהם ביחס לפדגוגיה של הוראת האנגלית ומה התפקיד של הטכנולוגיה בתוכה?

הנתונים נאספו על סמך ראיונות ותצפיות בכיתות. בהתחלה הראיונות היו פתוחים לגמרי וכבר בראיונות הגישוש עלה הנושא של שליטה ואוטוריטה כתמה מרכזית. המורים שבמחקר הסבירו שכיתות הניידים אתגרו אותם כמעט בכל תחום כמורים: ניהול כיתה, התייחסות לתוכנית הלימודים, אינטראקציות ותקשורת עם התלמידים וכן הוצאה לפועל של התפקיד שייעדו לעצמם ולתלמידיהם.

הנתונים נאספו מ- 10 ראיונות בני 45 דקות עד שעה שנערכו עם 3 מורים שמשלבים טכנולוגיה ברמה גבוהה ומ- 18 ביקורים בכיתותיהם (ששה ביקורים לכל מורה) . מ- 3 מורים נוספים שמשלבים טכנולוגיה ברמה בינונית נאספו 6 ראיונות ונצפו 9 ביקורים וכן שני ראיונות במבט לאחור עם כל אחד מהמורים.

מהתוצאות ניתן ללמוד כי שילוב הניידים במחקר זה איתגר את הזהות המקצועית של כל מורה ומורה כמו גם את השליטה שהיה רוצה שתהיה לו בזהותו המקצועית. לא משנה אם המורה היה מורה חדש או וותיק , מנוסה בטכנולוגיה או לא, ואם גישתו הפילוסופית היתה הוראה מסורתית או הוראה קונסטרוקטיביסטית- עדיין כל המורים חשו איום על זהותם המקצועית כתוצאה משילוב הניידים. אחת המורות התייחסה לשינוי בתפקידים: היא מלמדת טכנולוגיה במקום ללמד אנגלית! מורה אחר הרגיש שהמקצועיות שרכש כמנהל כיתה וכשולט בה מתחילה להסדק בעקבות חוסר שליטתו בטכנולוגיה. מורה אחרת הרגישה מאוימת ע"י הטכנולוגיה מאחר והיא לא שלטה בה היטב כפי ששלטה בחומר הלימוד.
סיבה נוספת לתחושת איבוד השליטה קשורה בהכנות לשימוש בטכנולוגיה ובניהול הזמן בשילוב הטכנולוגיה. מורים הרגישו מאוימים מכך שהשימוש בניידים מאט את קצב ההתקדמות בחומר הלימודים . שינויי הישיבה, התנועה שתמיד קיימת בכיתה כדי להתארגן גזלה מהמורים הרבה אנרגיה והיתה זולל זמן רציני. בנוסף המורים חשו חסרי אונים כשקרו תקלות טכניות. אחת המורות התלוננה על כך שבזמן אמת כשהתלמידים אינם מצליחים להתחבר לשרת או כשהמחשבים קופאים להם, אין באפשרותה לעשות דבר מלבד לקרוא לאנשים הטכניים ולחכות שהם יפתרו את הבעיה. סיבה נוספת לאובדן השליטה קשורה לעליה מחדש של נושאים הקשורים לניהול כיתה. פעמים רבות הנגישות לאינטרנט אלחוטי גרמה לחוסר ריכוז בכיתה ולהסחות דעת, לחוסר התמקדות במטלות ולצ'יטוטים בזמן השיעור. אחד המורים התלונן על כך שכשנתן לתלמידים לעבוד על הפרוייקטים שלהם, הוא תפס אותם משחקים במשחקי וידאו במקום לחקור את הנושא. בתגובה, בקש מהתלמידים לסגור את הניידים, ולהמשיך לעבוד על הפרוייקט שלהם ללא הכלי.


היבט נוסף קשור להתנגשות בין סדר היום של המדינה ומבחני הסטנדרטים שלה, לבין סדר היום של שילוב הניידים הוראת הטכנולוגיה. מצד אחד היה על המורים לחץ להוכיח הצלחות במבחני סטנדרטים ארציים ומצד אחר היה עליהם לחצו של המוסד להוכיח את השימוש בניידים בהוראה ובלמידה בכיתה. המורים התלוננו על כך שהם אולצו ללמד בכיתות ניידים ונאמר להם שאם יסרבו לא יוכלו ללמד בכיתות ברמה הגבוהה. המורים גם התלוננו על כך שבמבחני הסטנדרטים לא אפשרו כלל שימוש בטכנולוגיה רק כתיבה בניירות ושכמות החומר שהיה עליהם לכסות לא אפשרה גמישות והוראה של הטכנולוגיה מאחר והוראה זו באה על חשבון החומר עצמו. והדילמה לא היתה רק של המורים, אלא גם של התלמידים שבעצמם הרגישו שהטכנולוגיה מתנגשת עם מבחני הסטנדרטים.

לתלמידים היו גם תלונות כלפי המורים שלא שלבו מספיק את הניידים בהוראה. התלמידים נהגו לשאול אם הם ישתמשו בניידים היום ואחת המורות העידה שהיא נהגה לשלב את הניידים לאו דווקא מתוך צורך אלא כדי לספק את רצון התלמידים שהיו בתוכנית הניידים. מורה אחרת העידה שהיא מנסחת את המטלות מחדש על מנת לאפשר לתלמידים לעבוד בניידים. שימוש במעבד התמלילים וכתיבת סיכומים בשיעור היו סגנונות שילוב הניידים שלה בשיעור, למרות שהיא העידה על עצמה שהיא כלל לא בטוחה שיש יתרון למחשב במטלות אלו.

אחד הפתרונות שהמורים מציעים הוא שלא לכל תלמיד יהיה נייד אישי שאליו הוא יחוש שייכות אלא שיהיה בנק של ניידים המובאים לכיתה על גבי עגלות נשיאות בעת הצורך.




[1] Jarzab, E. (2003). Teachers’ perspectives on laptop technology in the English language arts classroom: A case study of high school English teachers. Unpublished doctoral dissertation, Syracuse University, New York.

יום שישי, 13 בנובמבר 2009

בלוגים כיומני קריאה

ראשית אני חייבת תודה לחברתי זהבה אפל, מדריכה בתוכנית כתו"ם , שממנה קבלתי את הרעיון לעבוד בתחום הספרות עם בלוגים של תלמידים בכיתה. כמדריכה , אני כל הזמן שואלת את עצמי מה עוד ניתן לעשות וכיצד להעמיק את השימוש בניידים בביה"ס מצד אחד ואת המיומנויות שהמורים מרכישים לתלמידים מהצד השני. על הרעיון של פתיחת בלוג לימודי למדתי מזהבה, שיחד עם מורה לספרות בחטיבת הביניים גוונים פתחה בלוגים שמתייחסים לספור הקמצן של מולייר.

בחשיבה משותפת עם המורה לספרות, החלטנו ללכת על ניסיון שבו תלמידי כיתה אחת בשכבה יכתבו בלוגים כיומני קריאה, במקום לכתוב יומני קריאה מודפסים, שרק המורה מקבלת וקוראת. הבלוגים כיומני הקריאה יתפרסמו על דפי הרשת, ויוכלו להוות מקור לשיתוף בין תלמידי הכיתה, כך שתלמידים יוכלו לקרוא את יומני הקריאה של חבריהם ואף להגיב אליהם.

החלטנו שבפרק זמן קבוע ונתון מראש, המורה תפרסם בבלוג שלה את הדרישות למאמרונים שהתלמידים יצטרכו לכתוב. המטרה הראשונה שהצבנו לעצמנו היתה שבסיום המפגש הראשון של התלמידים בנושא הבלוג יהיה לכל תלמיד בכיתה בלוג ובו מאמרון ראשון. וכך מצאתי את עצמי השבוע בכיתה יחד עם המורה מלמדת את התלמידים לפתוח בלוג ומבקשת מהם לכתוב את המאמרון הראשון המתייחס לנושא "פתחתי בלוג". התלמידים היו קשובים ומרותקים. חלקם היו יצירתיים ביותר בכתיבת המאמרון הראשון (קבוצת תלמידות כתבה בלדה לבלוג), אחרים כתבו תיאור מדוייק של השלבים בפתיחת בלוג, חלקם כתבו על הרגשתם במהלך וחלקם על קלות המהלך. ההתרגשות בכיתה היתה רבה. היתה תכונה של עשייה ולא הרגשנו איך הזמן חלף. דקותיים לפני תום השיעור התייחסנו גם לתוויות וליכולת לשנות תבניות ולערוך רשומות.

המלאכה טרם תמה. בשלב הבא תלמד המורה לארגן לעצמה קורא RSS על מנת להתעדכן במאמרונים של התלמידים. התלמידים יכתבו את המאמרון השני בבלוג הקריאה שלהם ויספרו מדוע בחרו לקרוא ספר מסוים. בשלב מאוחר יותר,ואחרי שיכתבו את מרבית המאמרונים בעצמם, יצטרכו גם התלמידים לארגן לעצמם את רשימת כל הבלוגים של חבריהם תחת קוראי RSS על מנת שיוכלו לקרוא במאמרונים של חבריהם ולהגיב. בדרך זו ניצור את השיתופיות בקריאה של יומני הקריאה, והתוצר הכיתתי יהיה לא מצגת שמציגים בפני חברי הכיתה אלא בלוג שחברי הכיתה קוראים בו ומגיבים על הנכתב בו.

המפגש עם התלמידים מלא אותי באנרגיה חיובית של עשייה והצלחה: הצלחה על החידוש שבפעילות והתחושה שהנה אנחנו תופסים שתי צפורים במכה אחת: גם מתייחסים לכתיבה ולאיכויותיה וגם מנצלים את הטכנולוגיה באופן מיטבי. כמה טוב שיש ניידים בכיתה!

יום שבת, 17 באוקטובר 2009

מה בין מורה מקוון למורה המלמד בכיתות 1:1 ?

מורה מקוון הוא מורה שעומד לרשותו מחשב בכיתה ( נייד אישי שלו או נייח קבוע), מקרן (קבוע או נייד) וסביבת אתר. לעיתים יש בכיתה גם לוח אינטראקטיבי שמוסיף ליכולות הטכנולוגיות של המחשב הנייד. התלמידים עצמם נמצאים בכיתה ללא אמצעים טכנולוגיים כלשהם, ובידיהם נמצאים ספרים ומחברות בהתאם למקצועות הלימוד. סביבת האתר משתנה - החל מסביבה פתוחה לחלוטין, המאפשרת בעיקר פורומים כיתתתים של מורה עם תלמידיה, וכלה בסביבת LMS סגורה.

מורה בכיתת 1:1 הוא מורה שנוסף לאמצעים של מחשב אישי שלו ומקרן, יש גם לתלמידים מחשבים ניידים. ההבדלים האלו בסביבות העבודה מחייבים גם את המורים להגדיר שוב ושוב מה מבין הפעילויות שהם עושים עם תלמידים בכיתה הן פעילויות בסגנון "מורה מקוון" ומה הן פעילויות בסגנון 1:1. מורה שמקרינה סרט מאתר - מבצעת פעילות של מורה מקוונת. אם אין לתלמידים מחשבים ניידים בכיתה, התלמידים יצטרכו בבית להיכנס לקישור שהועלה לסביבה הכיתתית ולצפות שוב בסרט. ייתכן גם והתלמידים יצטרכו לכתוב משהו אישי בעקבות הצפיה בסרט או שיוכלו לחפש עובדות להרחבת הנושאים שהועלו בסרט.
בכיתות 1:1 התלמידים יוכלו כבר בזמן השיעור לחפש עובדות להרחבת הנושאים שהועלו בסרט או לחקור מושגים לא היו ברורים מספיק בסרט ואולי להעלות שאלות שמתעוררות בהם בעקבות הסרט. התלמידים יוכלו במהלך השיעור להציג את ממצאיהם בפני חבריהם לכיתה ( הם יתחברו עם הניידים שלהם למקרן) . בכיתות 1:1 הפוקוס צריך לעבור לתלמידים המבנים ידע ויוצרים ידע חדש. כדאי וראוי שתלמידים אלו יתנסו בכלים טכנולוגיים רבים ככל האפשר: ויקי, בלוגים, עבודה על מסמך שתופי ב- google docs , שימוש במצלמה דיגיטאלית , עריכת סרטונים באמצעות אתרים שיתופיים כגון אנימטו או באמצעות כלים כגון movie maker ניהול יומנים ברשת ועוד. היום ברור לי יותר מתמיד, שמורה בכיתות 1:1 חייב להכיר היטב את הכלים הטכנולוגיים ולשלוט בהם לא רק כלומד אלא גם כמלמד. הוא חייב להכיר היטב את מסמך הסטנדרטים במידענות מתוקשבת ולעזור לתלמידיו להגיע לאינטגרציה של חומרים על ידי יצירת תוצרים באמצעות כלים חדשנייים ומגוונים. הוא חייב להכיר את ולהבין את ההבדלים בין הכלים ובין ייצוגי המידע השונים על מנת שידע איך לכוון את תלמידיו לבחור בכלי הנכון. נכון שאנו מבקשים גם ממורה מקוון את כל הידע הזה אך בעיני אצל מורים המלמדים בכיתות 1:1 ידע זה הוא קריטי לשילוב אופטימאלי של הניידים בכיתה. אחת המטרות של מחשבים 1:1 היא לאפשר לתלמידים לשלוט ביותר מיומנויות טכנולוגיות, ולמרות שנדמה לנו שהם יכולים ללמד את המוריים את התורה כולה, זה אינו נכון בוודאי לא לכל התלמידים בכיתה. יותר ויותר אני שומעת ממורים בתוכנית כי הם מופתעים מרמת חוסר השליטה של התלמידים בטכנולוגיה ובמיומנויות יסודיות ובסיסות של שימוש בכלים. כאמא לילד בכיתות מקבילות, שלומד ללא ניידים אני יכולה רק להסכים עם הקביעות הללו. בכל פעם מחדש אני מופתעת מחוסר הידיעה ומוצאת את עצמי במצב של אמא-מורה המראה ומלמדת מיומנויות כאלו ואחרות הקשורות לכלים טכנולוגיים ולעבודה בסביבה הטכנולוגית. לדעתי פה טמון גם הפוטנצאיל הגדול של הלמידה בתוכנית 1:1 היכולת של התלמידים והמורים ללמוד יחד באופן שיוויוני זה מזה.
אתם מוזמנים גם לקרוא את המאמרון העוסק
בהבהרת המושגים הקשורים ללמידה מתוקשבת כולל את התגובות מעוררות המחשבה שמתפתחות סביב המאמרון הזה.

יום רביעי, 16 בספטמבר 2009

מה למדתי מראש מינהל החינוך בבאר שבע?

השבוע השתתפתי בכנס לראשי חינוך ברשויות שעסק בהערכות של למידה מרחוק לקראת החורף. החשש הוא, שבעקבות התפרצות של שפעת החזירים יידרשו תלמידים להשאר בבתיהם ולא יוכלו להגיע לבית הספר לצורך למידה. במקרה כזה, יהיה צורך לקיים שגרת למידה מרחוק ולאפשר לתלמידים ( ולמורים) הנמצאים בבתיהם (ולאוו דווקא מרותקים למיטה כתוצאה מהמחלה) ללמוד.

רבות דובר בכנס על הכנה לשעת חירום כדרך של שגרה. אחד הלקחים ממבצע "עופרת יצוקה" שבו הושבתו בתי ספר בעיר באר שבע, שהדגיש ראש מינהל החינוך בב"ש , מר דוד ליפשיץ הוא שבתי ספר שבשגרה קיימו למידה באמצעות אתר בית ספרי ועבודה בפורומים המשיכו בכך גם בזמן המבצע. דוד הביא לידעתנו את הנתון שבבתי ספר שבהם היתה תרבות ושגרה של למידה באמצעות טכנולוגיה שיעור הנוכחים ברשת בזמן המבצע עמד על 80% , בעוד שבבתי ספר שבהן לא היתה תרבות של שגרת הוראה ולמידה ברשת הנוכחות של התלמידים והמורים עמדה רק על 20%.

בבתי הספר המשתתפים בתוכנית מחשב נייד לכל תלמיד ערוכים בשגרה לכל שעת חירום שתבוא. תקשורת מייל היא תרבות התקשורת הבית ספרית. למידה בסביבת אתר בית ספרי ברשת, שבו כל כיתה מקיימת את שגרת ההוראה -למידה שלה, גם היא עניין שבשרגה. אני מקווה שלא נזדקק למבחן, אך אני בטוחה שאם הוא יגיע- נעמוד בו בהצלחה מרובה. כל התלמידים יהיו נוכחים ברשת וימשיכו ללמוד מרחוק גם אם יאלצו להשאר בבתיהם מחשש להדבקות במחה.

אני מאחלת לכולנו שנה טובה ובמיוחד שנה בריאה !

יום שלישי, 8 בספטמבר 2009

הקושי של התלמידים

רותי בן ישי מתייחסת במאמרון שלה לקושי של תלמידי חטיבת הביניים לקבל את הלמידה באמצעות הניידים. היא כותבת שלדעתה, התלמידים שמרניים ביותר, ומורגלים בלמידה אחרת, ולכן הם גם מתנגדים לשימוש בניידים בכיתה.

אני מסכימה עם רותי, אם כי השמרנות אינה לדעתי הסיבה היחידה או המשמעותית ביותר. התלמידים אינם מורגלים בעבודה עם המחשב. גם הם נדרשים לשינוי בהרגלי הלמידה שלהם. הם נדרשים לשלב בין הרגלי למידה קודמים, שעדיין קיימים במערכת ( וגם בלמידה שלהם) לבין הרגלים חדשים שטרם רכשו וטרם סגלו לעצמם. המשימות הנדרשות מהם אינן רק משימות תרגול: הן משלבות מיומנויות חשיבה וגם אינטגרציה של תחומי דעת שונים ושל אקטואליה. מורה אחת ששוחחתי אתה ספרה לי שפעמים רבות התלמידים שאלו מה הקשר בין הבקשה שלה ( לדו' לעיין בעיתונות מקוונת) לבין הנלמד, או מה הקשר בין הצורך למצוא תמונה מייצגת לבין שיר שלמדו בספרות. הלמידה שלהם צריכה לשלב מיומנויות של ירידה לפרטים מצד אחד ושל יכולת להכליל ולראות את התמונה הרחבה ואת ההקשרים בין פיסות המידע השונות. משימה לא פשוטה, בוודאי לא למי שהורגל להשאל רק על תוכן ועל ידע.

זאת ועוד. לדעתי, עצם העובדה ש"הפקענו" מידי התלמידים את המחשב והפכנו אותו מכלי משחק בלבד לכלי של למידה גורם להתנגדויות סמויות. אם המחשב מחוץ לבית הספר מסמל את החופש ( לשחק, לתקשר, לצוטט בזמן אמת) הרי שהכנת במחשב לתוך חדר הכיתה ככלי למידה, מפירה את החופש הזה. בכיתה אסור לצוטט, אסור לשחק או לתקשר ויש צורך ללמוד עם המחשב ! אני לא בטוחה שהתלמידים מודעים לקושי הזה או חושבים עליו, אבל אני מאמינה באמת שבסמוי הוא נמצא שם כל הזמן. ומכאן, שגם התלמידים צריכים להתרגל ללמוד עם המחשבים, להפריד בין זמן הלמידה לזמן המשחק, למרות שהם משתמשים באותו הכלי בדיוק. ונכון גם, שיש הרבה מאד מסיחים במחשב ויש צורך במשמעת עצמית גבוהה ובמכוונות עצמית ללמידה כדי להתגבר על הרצון לשחק במקום לקרוא מאמר לדוגמא. גם אני כמבוגרת נתקלת בקושי הזה בכל פעם שאני יושבת ללמוד מול המחשב . לפעמים מתחשק גם לי לברוח ולשחק עכביש במקום לתרגם מאמר או לכתוב תוכנית עבודה. אבל זה בדיוק העניין. כמו שלהכין שיעורי בית דורש אחריות אישית ומחוייבות עצמית כך גם במחשב. הפיתויים והסחות הדעת קיימים כל הזמן ( לדו' ל"רחף" בשיעור, ל"חלום" על משהו אחר) וצריך ללמוד לנטרל אותם. אני חושבת שיש לאמן את התלמידים לנטרל את הפיתויים בכלי ולהבין את הקושי שלהם וכך להזיז אותם לאט לאט מהמקום המקובע שלהם למקום חדש ואחר.

יום שני, 31 באוגוסט 2009

מה לנייד לכל תלמיד ולאסיפת הורים כללית?

אני משתפת אתכם בספור מחיי הפרטיים כאם. בני נכנס השנה לחטיבת הביניים בישוב שבו אני גרה. בישוב זה לא קיימת תוכנית מערכתית למחשב נייד לכל תלמיד, ושילוב המחשב בהוראה תלוי ברצונם הטוב של המורים ובנכונותם לקחת על עצמם גם את היעד הזה כחלק מיעדי המשרד.

כל הורי תלמידי כיתות ז' הגיעו נרגשים לפגוש את המנהלת והצוות החינוכי. בסיום דבריה שאלה המנהלת אם יש למישהו שאלה כללית שנוגעת לכולם. אחד ההורים בקהל התייחס לפרסום של ארגון ההורים הארצי בשיתוף חברת מחשבים ידועה ( זה שכתבתי עליו במאמרון
מודעת פרסומת בעיתונות מחשב נייד לכל תלמיד) ושאל האם בנו יוכל להגיע עם המחשב הזה לבית הספר ולהשתמש בו במקום מחברות.
האמת, המנהלת קצת הובכה. היא לא ידעה בדיוק מה לענות לו, ותגובתה הראשונית היתה במקום מחברות? אח"כ היא התעשתה (מהר מאד יש לציין) ואמרה שיש תלמידים שמטעמים כאלה ואחרים מקבלים אישור להביא ניידים לכיתה, אבל שהיא לא יודעת מה לענות להורה הזה כרגע והיא תבדוק. היא גם שאלה אותו אם הוא מכיר את הנושא ואמרה שתשמח לקבל עיצות ושיתופי פעולה ממי שמצוי בעניין. חייכתי לעצמי. האמת, כשכתבתי את המאמרון הזה לפני כשבוע, לא תארתי לעצמי שהתגובה מהשטח תבוא במהירות כזו, ובוודאי שלא חשבתי שאני כהורה אזכה להיות בסיטואציה הזו כשומעת מן הצד. חשבתי לעצמי שבני צריך ללמוד בחטיבה הזו שלוש שנים, ומי יודע ייתכן מאד ועוד שלוש שנים כשילך לתיכון הדברים אכן ישתנו מהקצה אל הקצה מאחר והתיכון קולט גם תלמידים שהשתתפו בתוכנית מחשב נייד לכל תלמיד מהישוב הסמוך.

הפתעה נעמיה נוספת חכתה לי במפגש הכיתתי האישי של הורי הכיתה עם המחכנת שהיה בהמשכו של הערב. המחנכת דברה על טפסים שעל ההורים להוריד מהאתר הבית ספרי ולחתום ( לדו': טופס השתתפות בטיול) ואחד ההורים בקש שהיא לא תודיע רק לתלמידים ( שפעמים רבות מבולבלים מדי ושוכחים להודיע בעצמם) אלא שתשלח מייל להורים ותיידע אותם באופן ישיר על אירועים כאלו שחשוב שידעו עליהם ושנוגעים להם ישירות. המחנכת חשבה רגע ואז אמרה: נתתי לכם את המייל שלי בפתק שחלקתי לכם לתקשורת , אז אני מציעה שתשלחו לי מייל ואני אצור את הקבוצה של הורי הכיתה. מהמקום המקצועי שלי שמחתי לראות שהמחנכת לא חששה ולא חשבה שזה אינו תפקידה. שמחתי גם לשמוע שהיא יודעת ליצור קבוצת תפוצה ושהיא מוכנה לתקשר אתנו ההורים במייל. (אני מוכרחה לומר שבתי השניה סיימה תיכון השנה וגם המורה שלה תקשרה אתם במייל כל הזמן, וכל מייל ששלחה להם על בחינות בגרות או על ימים מרוכזים שלחה גם לנו ההורים). אכן, מה שבעבר נשמע הזוי היום הוא כבר עובדה ברורה ודרך חיים. גם מורים מתקשרים במייל עם הורים. לגבי הוראה באמצעות סביבה מתוקשבת- זו כבר אופרה אחרת לגמרי. ימים יגידו אם אופתע גם מכך.

יום שני, 24 באוגוסט 2009

מודעת פרסומת בעיתונות: מחשב נייד לכל תלמיד

השבוע צדה עיני מודעת פרסומת שהשתרעה על פני עמוד שלם בעיתונות. במודעה הנפתחת במילים "הודעה לתלמידי ישראל והוריהם" מודיעים ארגון ההורים הארצי בשיתוף אלקטרה מחשבים על מבצע חסר תקדים לרכישת מחשב נייד מסוג notebook בתשלומים חודשיים שווים. אינני מעונינת לעשות פרסומת כשלהי, או לתמוך בהצעה זו או אחרת, אבל המודעה משכה את עיני ראשית מהכיוון החדשני של המבצע ושנית בזכות העובדה שארגון ההורים הארצי נותן את ידו לשיתוף הפעולה הזה.

אינני יודעת כיצד תשפיע מודעת פרסומת זו על צבור הקונים בישראל , על התלמידים והוריהם, אם בכלל תשפיע. יחד עם זאת, אין ספק שניתן לזהות את המגמה ההולכת ומתרחבת שלפיה יותר ויותר גופים וארגונים מבינים כיום, שגם לתלמידים יש צורך בעזרי למידה מודרניים, טכנולוגיים, מעבר לספרים למחברות לעטים ולעפרונות. אני בטוחה שמורים שעברו השתלמות שעוסקת במשמעות של "להיות מורה מקוון" ידעו לזהות את הפוטנציאל שטמון במהלך הזה. אני רק מקווה, שלא יחול בארץ תהליך דומה לתהליך שחל במדינות העולם השלישי בו צוידו תלמידים במחשבים ניידים אך המורים אסרו להביא אותם לכיתות.

יתכן והדרישה לשינוי תצמח דווקא מלמטה למעלה (בניגוד לנסיון בתוכנית בה אני שותפה להוביל את השינוי מלמעלה למטה). אני מאמינה שכשהדרישה תבוא מהתלמידים והוריהם, הרבה מהחששות והקשיים אותם חווינו כחלוצים בפרוייקט ייעלמו. אני מקווה מאד שהמורים יהיו ערוכים ומוכנים לקבל את השינוי הזה בעקבות תהליכי ההכשרה שהם עצמם עברו כמורים מקוונים ומורים עם מחשבים ניידים.

יום ראשון, 23 באוגוסט 2009

יותר ויותר מורים נכנסים למעגל השליטה בטכנולוגיה

בסוף השבוע התפרסמה כתבה במעריב בכותרת "מקלדת וגיר". הכתבה עסקה בתוכנית המערכתית של משרד החינוך בשיתוף פעולה עם המגזר השלישי לחלק מחשב נייד לכל מורה ולהפוך את המורים בישראל עד שנת 2012 למורים מקוונים. בד בבד עם חלוקת המחשבים המורים עוברים השתלמויות כדי לשלוט במיומנויות המחשב אבל מה שחשוב הרבה יותר, כדי להפוך להיות מורים מקוונים ולהבין את השילוב המיוחד בין הפדגוגיה לטכנולוגיה. אחת מחברותי המדריכות מגדירה את תפקידה כמדריכה לפדגוגיה מקוונת ואני מוצאת את עצמי יותר ויותר מאמצת את הגדרת התפקיד הזאת. מכאן, שבנוסף לידע בתחומי הדעת ולידע דידקטי ופרקטי על המורים לרכוש גם ידע טכנולוגי שישרת אותם בבואם להורות את תחומי הדעת ואת התכנים החברתיים והערכייים בכיתה. אני מאמינה שאין קפיצות דרך, והמורים חייבים לעבור את כל השלבים כולם החל מהתיידדות עם הטכנולוגיה דרך שליטה בה ברמת שליטה שמקנה תחושת בטחון בעבודה ובטחון לנסות דברים חדשים וכלה ביכולת לשלב בין הטכנולוגיה לפדגוגיה באופן שהטכנולוגיה תעצים את ההבטים התוכניים. רבות כבר נכתב על הקשר הזה, בין הטכנולוגיה לפדגוגיה ואין מנוס מלעסוק בשניהם בו זמנית על מנת להפוך את המורים למורים מקוונים איכותיים.

אכן המחשב הנייד של המורה , כמו גם הלוח האינטאקטיבי מוסיפים גיוון לשיעורים ומאפשרים לפרוץ את מסגרת גבולות המקום והזמן הבית ספריים. מורים יכולים לעבוד עם התלמידים גם בקבוצות דיון וגם במייל ולנהל את הלמידה באמצעות מערכות לניהול הלמידה. אני בטוחה שהצעד הבא שיקרה במהירות הוא שתלמדים יגיעו עם מחשבים ניידים לכיתות, גם במקומות שבהן הרשות המקומית לא תצהיר על כך כעל מדיניות מקומית.

יום שני, 17 באוגוסט 2009

מחיר החלוציות

השבוע, יום שישי 14.8.09 התפרסמה כתבה במוסף ממון בשם "מסך עשן". הכתבה עסקה בתלונות חלק מן ההורים על המחשבים הניידים בישובים בהם אני מדריכה.
כבר כתבתי כאן בעבר על הימים הקשים והעצובים שאנחנו עוברים בעקבות לחץ מסיבי מאד שמפעילה קבוצת הורים שיש לה השגות לגבי פרויקט במחשבים הניידים כפי שהוא מתבצע היום. כתבתי גם את התייחסותי לכל הטענות כולן, בשני מאמרונים שפרסמתי בבלוג בעבר. (את המנגינה הזאת אי אפשר להפסיק, ימים קשים ועצובים).

עוד כתבתי , שלחלוציות יש רווחים אך יש גם מחירים. כתבה כזו היא חלק מהמחירים שאנחנו משלמים על החלוציות. וכמו שאמרתי, אינני מקילה ראש בטענות המתייחסות למשקל הילקוט, לחשיפה לקרינה ולבעיות הארגונומיה, וברור לי שלתפקידי המורה הרבים לאינספור, יתווספו גם הבטים נוספים הקשורים להוראה באמצעות ספרים דיגיטאליים, חינוך לאתיקה ברשת, חינוך לחיים בריאים הכוללים ספורט והתייחסות לנושא הארגונומיה בחברה טכנולוגית . לרשויות יתווספו דאגות הקשורות לבטחון בריאות התלמידים לא רק בגני השעשועים ברחבי העיר אלא גם בטחונם בסביבות למידה דיגיטאליות, ולהורים יווספו עימותים עם ילדיהם הקשורים לנושאי הגבולות, לא רק ביחס לשעות צפייה בטלוויזיה אלא גם ביחס לגבולות הקשורים למחשב הנייד.

יחד עם זאת, אני בטוחה שלא ירחק היום והתופעה של תלמידים ההולכים עם מחשב כזה או אחר בילקוטם תתרחב ותהפוך לנורמה. אני יודעת שברחבי העולם המחשבים הניידים בוריאציות השונות שלהן (מחשבים ניידים, מחשבי מחברת, מחשבים רזים, טלפונים סוללריים וכו') תופסים תאוצה והתופעה של ניידים בבתי הספר זכתה לכינוי "צונמי". כבר היום כל תלמיד בגיל עשר אוחז בידיו מחשב לכל דבר, עם נגישות מלאה לאינטרנט, המקרין דווקא לאזורים מסוכנים מאד בגופו קרינה סוללרית, אם כי כהורים (וכמחנכים) איננו רגילים לחשוב על הטלפון הסוללרי של ילדינו כעל מחשב לכל דבר. ברחבי העולם כולו מתייחסים היום לנושא של Mobile Technology וברור לי שגם בתי הספר יצטרכו לדון בנושאים הללו בכובד ראש.

במקביל לכתבה בממון, התפרסמו בעיתונות שתי כתבות נוספות: אחת על בניה חדשה של בי"ס במועצה איזורית בשער הנגב, בו אוחדו שני בתי ספר לבית ספר אחד ובתכנון נלקחו בחשבון מרכיבים המתייחסים לבית ספר כבית ספר הייטקי לכל דבר, ואחת בעיתונות המקומית של אזור בקעת אונו שדיווחה על שינוי בהרגלי העבודה של מורים כתוצאה מהוראה בכתות שבהם גם לתלמידים יש מחשבים ניידים.

החלטתי לסרוק את כל הכתבות, ולצרף אותן לבלוג. אתם מוזמנים לקרוא את כולן.

הכתבה מסך עשן- חלק ראשון
הכתבה מסך עשן - חלק שני
הכתבה מסך עשן - חלק שלישי
הכתבה עשו ריסטארט

הכתבה על בית הספר בסגנון הייטק - כותרת
הכתבה על בית הספר בסגנון הייטק- המשך

יום שלישי, 21 ביולי 2009

ימים קשים ועצובים

ימים קשים ועצובים עוברים על מובילי התוכנית ביישוב בו היא פועלת כבר שלוש שנים. מסתבר, שחלק מהורי התלמידים העולים לכתה ה' מתנגדים נחרצות לשימוש במחשב הנייד. סיבותיהם רבות ומגוונות, חלקן מוצדקות יותר וחלקן פחות. על חלק מהסיבות כבר כתבתי בפוסט קודם את המנגינה הזו אי אפשר להפסיק. נכון להיום- ההורים מעונינים לחשוב שוב על התוכנית, לבדוק חלופות בעזרת מחשבים נייחים וכוננים נישאים (דיסק און קיי). הם לא בטוחים שיש צורך בניידים בכיתה, אולי מספיקים רק מספר מחשבים נייחים הפזורים בכל כיתה. לטענתם, ניתן להשתמש בקמפוס הוירטואלי ובמקרנים שיש למורים כדי לקדם למידה מתוקשבת בכיתות, ואת השאר התלמידים יעשו בבית כשיעורי בית. ניתנת האמת להאמר: יש גם מספר מורים שחושבים ככה, ומרגישים שמספיק שיהיו רק מקרנים בכיתות ואין צורך במחשבים ניידים בכיתות כי הם גוזלים זמן יקר משיטת ההוראה המסורתית והמורים מוטרדים מאד מכך שהם אינם מספיקים את החומר.



כשאני שומעת את כל הקולות הללו אני חשה ראשית עצב גדול ושנית החמצה גדולה. עצב על כך שההורים אינם מצליחים לראות את התמונה הכוללת ולראות את הרווחים שבלמידה באמצעות הניידים. עצב גדול על כך שההורים מעדיפים שבית הספר ימשיך להיות פחות רלוונטי לתלמידים ושהכלים הטכנולוגיים ישארו מחוץ למסגרת הכיתה ובית הספר. ותחושת החמצה על הזדמנות שנתנה על מגש של כסף והורים מודאגים יתר על המידה מפספסים.



אישית ,ברור לי שרק בזכות תוכנית המחשבים הניידים, שהשפיעה על כל בית הספר, ועל כלל הכיתות והמורים חלו תהליכי השינוי שראינו. בזכות הכנסת הניידים לכתות הן המורים והן התלמידים התקדמו בטיפול במיומנויות מידע ואוריינות התקשוב. כמשווים כמה שעות תלמידים עבדו במחשבים במסגרת בית הספר לפני התוכנית של הניידים ובעקבותיה, ברור לחלוטין הערך המוסף של התוכנית. חלק מהילדים,שהוריהם אינם בקיאים ברזי המחשב ,נחשפו לעבודה נכונה במחשב ולאורינות התקשוב ברמה שלא נחשפו אליה קודם לכן ורכשו מיומנויות ושליטה. להשאיר את התלמידים לבד בתחום התקשוב נראה לי לא נכון ולא נבון. כשאנחנו המורים עובדים עם התלמידים בעזרת המחשבים הניידים בכיתה אנחנו גם מלמדים אותם לעבוד נכון וגם חושפים בפניהם אפשרויות שקודם לכן אולי לא נתנו את דעתם עליהן. יש הרבה הבטים פדגוגיים שמועברים יחד עם הטכנולוגיה: למידה שיתופית היא אחת מהם, ומתבטאת הן בשיתוף עמיתים במשוב בונה והן ביצירת תוצרים שיתופיים (לדו' מצגות שיתופיות , משחקים שיתופיים וכו'). גם בהבט של פרזנטציה המורים שעובדים עם התלמידים בכיתות מקפידים על מצגות מנצחות שמעבירות מסר, על הבטים אתיים ושמירה על זכויות יוצרים. בתהליכי עיבוד המידע והבניית הידע אין תחליף למחשב, וגם בתהליכי למידה שבהם הילד פעיל ולומד עצמאי. ג'י הורוביץ במאמרו לא הכרחי אבל רצוי מתייחס לחיבור שבין הטכנולוגיה לפדגוגיה, ומפנה את תשומת לבנו לכך שייתכן וכדאי גם להסתכל על הפן הטכנולוגי כשלעצמו.


ברור לי שבזכות הנידיים חלה תנופה גדולה בעשיה התקשובית בבתי הספר, ובלעדיהם, הדברים לא יהיו אותו הדבר. לכן אני גם מרגישה שאלו אכן ימים מאד קשים. אני מאד מקווה שלטובת התלמידים המורים וכל השותפים בתוכנית ימצא הפתרון שיתן מענה הולם לכל הבעיות שמדאיגות את ההורים.

יום שני, 29 ביוני 2009

גם וגם

במאמרו "אפילו הכלי הנפלא ביותר" מדווח ג'יי הורוביץ על קושי של מורים לתלמידים באתיופיה העובדים עם המחשב הרזה. לטענתו, המורים לא הבינו את נחיצות השימוש במחשב, את היכולת ללמד פדגוגיה אחרת באמצעותו, ולכן אסרו על הילדים להביאו לביה"ס ולהשתמש בו. בניגוד לכך, בתוכנית שלנו הבנו מאד את החשיבות של הדרכת המורים ונתנו לה את מלוא המשקל. שעות רבות בתוכנית הוקדשו להדרכת המורים (הן פרטנית והן כללית על מנת להתידד עם המחשב ולחשוב כיצד לשלבו בהוראה), אם כי עלי להודות, השונות בין המורים גבוהה וכל אחד מהמורים ניצל את השעות הללו בהתאם ליכולותיו ובעיקר, בהתאם לרצונו האמיתי לשלב את הכלי באופן משמעותי בהוראתו.

הכתבה הזו גרמה לי להרהר (שוב, בפעם המי יודע כמה...) על משמעות המושג חלוציות. על הקושי לסלול את הדרך "יש מאיין", על האומץ הדרוש לחשוב "מחוץ לקופסא" , לחשוב אחרת, ועל עומק השינוי הנדרש מכל חלוץ, ואין זה משנה מה תחום חלוציותו. החלוצים שהקימו את המדינה, עזבו מולדת בטוחה, חיים נוחים, משפחה, חברים, והלכו לארץ נידחת לייבש ביצות ולסלול כבישים. אנו החלוצים בתחום החינוך, צריכים לזנוח דרך פדגוגית מוכרת וידועה, ולחפש דרך חדשה, שבוראת פדגוגיה "יש מאיין". אנו צריכים לזנוח הרגלי עבר ולהתמודד עם קשיים רבים לאורך הדרך. קשיים המתייחסים לחששות שיש לאנשים מחידושים ושינויים, קשיים הקשורים להגדרה של הצלחות ( לדו'- השגים במבחני סטנדרטים כמדד הצלחה לעבודת המורה) וקשיים הקשורים להתמודדות עם הטכנולוגיה עצמה. כחלוצים אנחנו צריכים לשוב ולהגדיר לעצמנו מהי למידה, מה חשוב לנו שהתלמידים ידעו, מה המחירים שהתלמידים וגם אנו כמורים נדרשים לשלם על החלוציות שלנו ומה הרווחים והתועלות.

שנת הלימודים העומדת בפתח - תש"ע - תהיה השנה הראשונה בה תלמידי חטיבת הביניים בתוכנית מסיימים שלוש שנים שבהם למדו גם עם ניידים בכיתה, ועוברים לתיכון. בתיכון יהיה עליהם להפרד מהמחשב הנישא. חלק מהתלמידים שמחים על הפרידה הזו ומחכים לה. חלקם, מצרים עליה מאד. חלק שמחים לחזור וללמוד רק במחברות ובספרים. חלק עצובים שלא יוכלו להקליד בשיעורים ולא יקבלו משימות מתוקשבות. אני מאמינה באמת, שהזרעים שזרענו לא היו לשווא. שבאמת נתנו לתלמידים גם יכולות של ידע וגם מיומנויות תקשוב ואוריינות מידענית, גם קריאה מספרים (בדפים) וגם קריאה מספרים סרוקים, גם כתיבה במחברות וגם הקלדה במקלדת. אני מאמינה שאיפשרנו לתלמידים להתחבר , כל אחד מהמקום בו הוא הרגיש טוב ובטוח, לעולם הטכנולוגי של המחר, וליכולות ללמוד באמצעות המחשב, ולא רק לתקשר ולשחק. אני מאמינה שהתלמידים הללו יצאו נשכרים לטווח הרחוק, וכשיהיו סטונדטים באוניברסיטה, אני מאמינה שהם יחזרו ללמוד עם מחשבים ניידים בקמפוס האמיתי. ומי יודע? אולי יהיה תיכון בארץ שיקום וירים את הכפפה, ויאפשר לימודים בבית ספרו גם באמצעות מחשבים ניידים?

יום שלישי, 16 ביוני 2009

המהומות באיראן

במאמר עדכני ביותר הנקרא " השעור של היום - הסטודנטים יוכלו להסביר כיצד חיפוש בזמן אמת ברשת חברתית גלובלית נותן מענה בזמן אמת " מתייחס ריצ'ארד רוודרוזקי Richard Wojewodzki לאפשרות של חיפוש בזמן אמת באמצעות טוויטר כאל כלי חינוכי, הממחיש לתלמידים בזמן אמת מאורעות גלובליים. רוודרוזקי מדגים, איך תוך כדי כתיבה בבלוג שלו, וחיפוש במקביל בטוויטר, הוא מגלה מרגע לרגע את כמות התגובות המצטברות למצב באיראן. לדוגמא , הוא כותב



We're now up to 435 new reports since I wrote that first sentence


לדעתו, יש ללמד את התלמידים בכיתה את הכלי החשוב הזה ולא לחשוב על חסימתו בבתי הספר. רוודרוזקי כותב על כך, שכל הסיפורים שמגיעים מאיראן הם אוטנטים, אישיים וכולם נשלחים אל העולם באמצעות קטעי וידאו, פוסטים ומסרונים ש"פשוטי העם" מעלים לרשת. זוהי המדיה החברתית וזה כוחה. במילותיו שלו:


In the time it took me to jot out this post, over 1045 individual stories came through Twitter Search -- just on the situation in Iran. Stories, links, first-hand accounts, video feeds, Flickr galleries, and a whole lot more. Over 1045 news messages in the time it takes CNN to run commercials


רוודרוזקי אף מכליל מעבר לכך, וטוען שהיום הזה ראוי להזכר בדפי ההסטוריה כיום שבו המדיה החברתית גברה על המדיה המסורתית ( עיתונות, טלויזיה) ושבעצם אנחנו נפתחים עכשו לעולם גלובלאי שמי שכותב בו את ההיסטוריה ומזין אותה הוא "אחד האדם". זהו שינוי מהותי מ Top-Down ל- Buttom -up , שינוי שיתכן וישפיע אפילו על תוצאות ההיסטוריה. ואני חושבת לעצמי, האם גורל המחאות באיראן יהיה כגורל המחאות בככר טיאנאנמן בסין, או שאולי עכשו, בעקבות הפתיחות הגדולה והגלובליזציה גם של תהליכי התיעוד, התוצאות תהיינה אחרות.

האמת, שניסיתי בעצמי ונכנסתי לקישור של הטוויטר . הופתעתי ממהירות התגובות והעדכונים בזמן אמת. שניה וחצי אחרי שנכנסתי כבר קבלתי הודעה שעודכנו 21 אזכורים מהרגע שנכנסתי.


אחד המורים שהגיבו לבלוג של רוודרוזקי ספר שפתח שיעור היסטוריה בכיתה באמצעות מחשב נייד ומקרן מה שאנחנו נוהגים לכנות "מודל המורה המקוון" והראה לתלמידים בזמן אמת את מטעין התגובות (feeder) של הבחירות באיראן. בעקבות זאת נערך דיון אמיתי ומשמעותי בכיתה. אותו מורה גם הצר על כך שהסטודנטים שלו אינם יכולים לכתוב בטוויטר, מאחר והאתר חסום בבית הספר. המורה סיים את תגובתו באמירה נוקבת על ההבדל בין החיים בבית הספר לחיים מחוצה לו:


Bingo! I just had the #IranElection feed up on my screen (via a projector from my laptop), showing my students on this last day of classes what the world is really like. None of my students have Twitter accounts and they couldn't make one today at school if they wanted to -- Twitter is blocked to them. Life is happening and we can only look through the window:(


הבאתי את הדוגמא הזאת כי אני מאמינה שהיא מלמדת רבות. אכן, אנחנו בתוכה של מהפכה משמעותית מכל בחינה שהיא. יש כלים רבים שעלינו ללמד את התלמידים בבית הספר, ויפה שעה אחת קודם. אישית, אני מעדיפה ללמדם ולדעת שהדברים נעשים בצורה מבוקרת ומשמעותית, מאשר לתת להם להתנסות בכלים האלה בכוחם לבד, ללא ליווי.
מעבר לכך, אני חושבת שהדוגמא הזאת מקרבת את ההיסטורה שנלמדת כמשהו מנותק , השייך לעבר, למשהו אותנטי רלוונטי ומאד משמעותי. כדאי לדון עם התלמידים בשאלה האם לדעתם ניתן יהיה להשתיק את "קול ההמון" כפי שנעשה בעבר ולהתייחס לקשר שבין אמצעי תקשורת לתהליכים חברתיים והסטוריים.

יום שני, 15 ביוני 2009

מחשבים ניידים - נוסחה נוספת

את הקישור הזה קבלתי מהורים שמעונינים להמשיך את תוכנית המחשבים הניידם של התלמידים בכיתות, אך מבקשים לפתור בעיות של משקל וסחיבה הלוך ושוב. אמנם הקטע הוא שיווקי פרסומי, של חברת דל אבל ככיוון מחשבה- זה פותר אפשרויות וערוצי חשיבה חדשים.


יום רביעי, 10 ביוני 2009

את המנגינה הזו אי אפשר להפסיק...

התלבטתי רבות האם לפתוח את הבלוג הזה בכותרת התנגדויות הורים, או בשם שלבסוף החלטתי עליו "את המנגינה הזו אי אפשר להפסיק" מכיוון שלי ברור, שלמרות ההתנגדויות והשאלות , ההרהורים והערעורים ( שכולם לגיטימיים בעיני) מחשב נייד לכל תלמיד בכיתה יהפך תוך עשור לעניין שבשגרה. אז נכון, שעכשו אנחנו נמצאים בין תקופות, ונכון שלהורים רבים השינוי קשה ולא פשוט, אבל אני חושבת שלא יכול להיות מצב שבו הטכנולוגיה נמצאת בכל מקום אחר בחיינו , חוץ מאשר בכיתה. בתחום הבריאות ( מחשב על כל שולחן של רופא) בתחום הבנקאות , בתחום פקידות הממשלה ( כן, כן אפילו שם, במשרדי האוצר, במשרדי המשפטים) נמצאים המחשבים כסביבה טבעית , ורק בחדרי הכיתה לא.



ואני בהחלט יכולה להבין את ההורים החוששים, אלה שמנסים לדחות עוד קצת את הקץ, לשמר ולו לכמה שנים נוספות את הסביבה של הילדים כסביבה נטולת טכנולוגיה, את ביה"ס כסביבה ארכיונית, אך האמנם זה כך? האם כשהילדים מגיעים לביתם, בתום יום לימודים הם אינם חשופים לטלוויזיה, למחשב הביתי, למכשירים שניתן להפעילם רק בצורה דיגיטאלית? ואם הם נחשפים לטכנולוגיה בשעות אחרי הצהרים וזו סביבתם הטביעת, אז מדוע שלא יהיו בסביבה זו גם בבוקר בזמן הלימוד בבית הספר? האם זה הוגן לבקש מהמורים להצליח לרתק וקבל את תשומת לבם של ילדי הזיפזופים ללא אמצעים טכנולוגיים ? וממה באמת חוששים ההורים? הטענות שהם מעלים מתפרסות על פני טווח גדול של טיעונים החל בטיעונים בריאותיים, שאין לזלזל בהם וכלה בטיעונים אידיאולוגיים, שגם אותם יש לקבל. אנסה להשיב על טענות אלו אחת לאחת.

הטענה הראשונה שעולה מתייחסת להבטים בריאותיים: חשש מקרינה ומבעיות ארגונומיות. אכן, זוהי טענת כבדת משקל ויש לתת עליה את הדעת בכובד ראש. אחת לתקופה יש לערוך בדיקות קרינה ויש לוודא שכל ההמלצות של דוחות הקרינה מיושמות. הקרינה מגיעה לא רק מניידים - גם טלפונים סוללאריים מקרינים, ובכל זאת אינני מוצאת הרבה הורים שלא נותנים לילדיהם סוללאריים מחשש לבריאותם.
בנוגע לארגונומיה יש להתאים את המחשבים לתלמידים. באחריות המורים וההורים לדבר עם התלמידים על ההפסקות שיש לבצע בזמן העבודה, על מתיחות, על חשיבות הפעילות הגופנית. לכל מאה יש את החוליים שלה. במאה הקודמת מתו אנשים מזיהומים מאחר ולא הכירו את הפניצילין. במאה לפני כן מתו משחפת, שלא היתה לה תרופה. במאה שלנו יש מחלות חדשות, שמקורן בסביבה החדשה שאנו חיים בה. מודעות לסכנות והסברים כיצד לצמצמם חשובים ביותר. אני חושבת שהם צריכים להיות חלק מתוכנית ניידים. אך הם אינה סיבה להפסיקה.


הטענה השניה מתייחסת לכובד המשקל של הילקוט. אכן, המשקל של הספרים המחברות והמחשב נייד עולה על המשקל המותר לסחיבה . יחד עם זאת כבר היום קיימים פתרונות. אחד הפתרונות הוא שימוש בספרים דיגיטאליים, ואם להתייחס להצהרה של מנכ"ל משרד החינוך, ד"ר שושני מהבוקר, הרי שבתוך ארבע שנים יהיו 60% מספרי הלימוד ספרים דיגיטאליים. זאת ועוד. מחירי הניידים יורדים משנה לשנה, וגם עלותם של ניידיים עם מסכים של 12 אינץ מוזלים. מכאן, שגם טיעון זה פתיר.

הטענה השלישית מתייחסת לכך שהילדים לא מדברים זה עם זה, וכשהם נפגשים אחרי הצהרים הם לוקחים אתם את הניידים ומשחקים בבית של החבר כל אחד בנייד שלו. אישית, אינני רואה בעיה בכך. אמי שחקה בבובת סמרטוטים, וכשרצתה להחליף לה בגד היה עליה לתפור אותו בעצמה משאריות בדים. אני כבר שחקתי בבובת ברבי מפלסטיק, שהיו לה שמלות להחלפה בשפע, שלא אני תפרתי, בכל הצבעים ובכל המינים. דור דור ומשחקיו, דור דור וסביבתו התרבותית. הטכנולוגיה היא חלק מסביבתו התרבותית של הילד ולכן אין כל סיבה שלא ישחק עם חבריו גם באמצעותה. אינני מקבלת את הטענה כי הם לא מדברים אחד עם השני. בזמנו חשבו גם שהטלפון ירחיק אנשים, כשלמעשה הוא קרב ביניהם ואפשר תקשורת עם אנשים מעבר לים, תקשורת שלא יכלה להתקיים לפני המצאתו , ויצירתו אפשרה תקשורת רציפה יותר ותכופה יותר. ריבוי האפשרויות העומד בפני הילדים הוא בעיני יתרון ולא חסרון: יש להם גם צ'אטים, גם SMS גם טלפון רגיל (וגם סוללרי), וגם שיחות בע"פ ועליהם רק לבחור מתי לתקשר עם איזה כלי. אני מוצאת שהתקשורת בין הילדים דווקא מתרבה ולא מתמעטת, כי פעם אם לא יכלו להפגש, לא דברו כלל, ועכשו אפשר לצ'אטט , וכשנפגשים, אפשר גם לדבר וגם לצ'אטט, הכל תלוי בסיטואציה.

ואחרון חביב: הורים מתנגדים למחשבים ניידים מסיבות אידיאולוגיות . קשה להתווכח על תפיסות עולם. ההסטוריה מוכיחה, שהניסיון לעצור את הקדמה לא צלח, אפילו לא לכנסייה שהיתה עשירה וחזקה. החברה שלנו היא חברה דיגיטאלית. גם בית הספר שלנו צריך להיות כזה. אסור להשאיר את הדיגיטליות רק לשעות אחר הצהרים, כשהילד לבד , ללא מבוגר בסביבה. דווקא הרצון של בתי הספר להכנס לסביבת הילדים על מנת לעזור להם ולהדריך אותם בסביבה הזאת הוא בעיני הצעד הנכון ביותר. אני מקווה שהצלחתי לשכנע את המתנגדים. אני כבר הצהרתי, מהמשוכנעים.

יום רביעי, 20 במאי 2009

למידה מתוקשבת- הבהרת מושגים

שיום היא דרגת החשיבה הנמוכה ביותר. המשגה היא דרגה מעליה, ולמרות שאיננה נחשבת לפעילות חשיבה ברמות הגבוהות אני מוצאת את עצמי חוזרת שוב ושוב לדון ביני לביני במשמעות של למידה מתוקשבת בכלל ובהקשר של מחשבים ניידים בפרט. רבים לפני דנו בזה, אבל לאט לאט מתגבשות להן התובנות האישיות שלי מתוך התנסותי בשטח.


האם מורה שמקרינה מצגת בפני תלמידי הכיתה מבצעת הלכה למעשה הוראה מתקושבת?

האם מורה שמעלה לאתר / לסביבה (פתוח או סגור) חומרים מבצעת הוראה מתוקשבת?

האם תלמידים שמציגים מצגת שהכינו בפני חבריהם לכיתה מבצעים למידה מתוקשבת?

האם למידה מתוקשבת מוגדרת ברמת הפעילות של המורה או של התלמידים?

בעצם, למידה מתוקשבת נמצאת ברצף שבצדו האחד נמצאת התפיסה של גיוון דרכי הוראה ובצידו האחר נמצאת התפיסה של למידה עצמאית ופעילה. בין לבין קיים רצף של תפיסות, שכל אחת מהן מתייחסת לרמה שונה של למידה מתוקשבת.

בתפיסה של גיוון דרכי ההוראה, המחשב משמש ככלי, ואם בעבר המורה הביאה לכיתה סרטים, או הציגה שקפים באמצעות מטול על מנת להמחיש ולגוון, הרי כיום ניתן להשתמש במחשב על מנת להקרין סרטים או מצגות. בפעולות אלו התלמיד נשאר פאסיבי , צופה, משתתף בדיון, והלמידה נשארת מסורתית בעיקרה. תפיסה זו אינה דורשת מהמורה שינוי משמעותי- הוא עדיין נשאר מקור הידע בכיתה, מנהל הדיון והשעור, המחליט והקובע.

לעומת זאת, בתפיסה של של למידה עצמאית ופעילה המחשב הוא סביבת עבודה המאפשרת לתלמיד לחקור, לארגן מידע, ליצור ולפרסם. נכון שגם בעבר בכיתה תלמידים יכלו לעשות זאת, ליצור מודלים, לפרסם קמפיינים באמצעות בריסטולים על הקירות ולעבוד בצוות. אבל המחשב מעצים את היכולות הללו מאד. על פי תפיסה זו התלמיד הוא הפעיל, והלמידה עוברת להיות בעיקרה למידה של הבניית ידע. הוראה זו דורשת מרוב המורים שינוי עמוק מאחר והיא דורשת שינוי פארדיגמה . ומסתבר, שגם לתלמידים לא קל להפוך להיות יוצרי הידע , אחרי שנים ארוכות שבהן הורגלו בעיקר לצרוך ידע.

ככל שאני חושבת על כך יותר, ברור לי שהפעילות היא הקובעת את רמת הלמידה המתוקשבת. ככל שהפעילות דורשת שימוש בכלים מתוקשבים מגוונים ומאפשרת יצירתיות והבעת הקול האישי, כך לדעתי היא הופכת להיות מתוקשבת יותר. ככל שהתלמידים נדרשים לאינטגרציה של מידע והצגתו בצורה חדשה ואחרת, כך הלמידה הופכת מתוקשבת יותר. אשר עידן מדבר על עבודה ולמידה מתוך הנאה ועל חדשנות מתמדת בפוסט הנקרא מיומנויות חדשות ואיך להעריך אותן. הוא מדבר על שיתופיות, על גיוס עובדים והדרכה, ואני חושבת שכל פעילות שתזמן לתלמידים ליצור דברים אחרים באמצעות הטכנולוגיה, תאפשר למידה מתוקשבת במיטבה.

יום ראשון, 17 במאי 2009

שינון מול חשיבה

שרת חינוך הולכת ושר חינוך בא. השר החדש מתווה מדיניות חדשה. אתמול התבשרנו, ששר החינוך מר גדעון סער מגבש יחד עם ד"ר שושני את המדיניות החדשה המכריזה על יותר שינון ופחות חשיבה ועל חזרה לתחומי הידע והעמקה בהם.



אני קוראת את הידיעה וחרדה מאד. מה יהיה על תוכניות של שילוב מחשבים ניידים 1:1 כשהעקר הוא שינון והעמקה בידע דיצסיפלינארי? מה יהיה על כל אותם מורים מודאגים ובצדק, מהספק החומרים, מההמיצ"בים וממבחני המפמ"רים? גם כככה קשה מאד להתנהל במערכת שאחת לארבע שנים חורטת על דגלה יעדים חדשים, שלעיתים מוחקים לחלוטין את יעדיה הקודמים, ומה יהיה על המורים? ואם לא די בזאת, הבוקר קראתי בעיתון שיש כוונה ללמד את התלמידים לקראת בחינות פיזה ומבחנים בינלאומיים על מנת שמדינת ישראל תצליח להתגאות בתלמידיה . האם teaching for the test יהפוך להיות עכשו שיטת ההוראה והלמידה המועדפת? ואם בשינון עסקינן, מה יקרה לכל אותם תהליכי מידענות ותהליכי החשיבה שהמחשב תומך בהם ומעצים את הלמידה העצמאית בהם?

בספרות המחקרית והאקדמית מובאים מחקרים סותרים ביחס להשפעה של המחשב על ההשגים הלמודיים. יחד עם זאת, אני נוטה להאמין, יותר ויותר, שדווקא במבחנים סטנדרטים יתרון המחשב לא בא לידי ביטוי ואין הוכחות חד משמעיות להתקדמות בהשגים בעקבות שלוב המחשבים בכלל והניידים בהוראה ב פרט. היתרון הוא דווקא בתהליכי חשיבה והבנייה של ידע, ויש גם השפעה על תהליכי כתיבה. אבל, אם העיקר הוא שינון ולמידה בע"פ, אני מאד חוששת לגורל תוכניות ניידים 1:1 , אם כי אני מאמינה בהן בכל לבי ובטוחה שכך ילמדו בעוד עשר שנים בכל רחבי הארץ.

יום רביעי, 13 במאי 2009

מה המטרה של למידה באמצעות ניידים 1:1

ג'ף אוטכט, אותו כבר הזכרתי במאמרון אחר, הוא מורה מבנקוק תאילנד, הכותב בלוג ברשת בשם "המקל החושב". במאמרון שלו מיום 13.5.09, מתייחס אוטכט לשאלה מה המטרה של למידה באמצעות מחשבים ניידים. בפתח המאמרון מביע אוטכט הצהרה של גילוי נאות ואומר שהוא מאמין שלכל תלמיד בתיכון צריך להיות מחשב נייד. בהמשך הוא מזכיר את הכתבה שהתפרסמה בניו יורק טיימס, ממאי 2007 בשם: לא רואים התקדמות, מפסיקים את תוכניות המחשבים הניידים. אחרי שקרא פחות מארבע פסקאות בכתבה, הוא הבין כיצד קורה שבתי ספר מפסיקים את תוכניות הניידים. אוטכט לא האמין כיצד ניסו להכריח את התלמידים והמורים במחוז שתואר בכתבה, להשתמש בניידים.
לדעתו, קל מאד לומר שהטכנולוגיה היא רק כלי או שעליה להיות "בלתי נראית" למשתמשים, אך קשה יותר להשיג זאת. אוטכט ממליץ שנחשוב מדוע לשלב ניידים בהוראה (שולל מכל וכל את המטרות שמתייחסות לצמצום הפער הדיגיטאלי לדוגמא). הוא טוען שכמו בכל כלי אחר, צריך לחשוב לפני שמתחילים להשתמש בכלי מה רוצים לעשות אתו, מה רוצים שהמשתמשים יעשו אתו למה מצפים מהכלי ומהמשתמשים והאם יש מערכת שתומכת בכלי.

אוטכט משרטט את סיעור המוחות שלו לשאלה למה ללמד באמצעות ניידים 1:1

מה אנחנו רוצים שהתלמידים יעשו? ואוטכט עונה להעצים את התלמידים
מה המורים צריכים לדעת? והוא עונה לשפר את הלמידה
לאילו משאבים זקוקים? תשובתו - מקיפים, נרחבים
כיצד גורמים לזה לקרות? לדעתו- אדמיניסטרציה יעילה
רק עשו זאת - ואוטכט אומר - ייסדו תשתיות.

הוא טוען שקל לו לחשוב באמצעות מודלים, ולכן גבש מודל שעונה על השאלה מה יש לעשות לפני שיוצאים לדרך בשיטת 1:1
מה רוצים שהתלמידים ידעו?
זוהי השאלה הראשונה והמשמעותית ביותר - כל ההחלטות שלנו צריכות להתקבל על מנת שנענה על השאלה: למה אנחנו מצפים מהתלמידים עם הניידים? איזה ניסיון אנחנו רוצים לתת להם? לאיזו למידה אנחנו מצפים מהם? כשעונים על השאלה מה מצפים שהתלמידים יעשו עם המחשבים הניידים, ניתן לבנות תוכנית שתתמוך בעשיה שלהם.
מה המורים צריכים לדעת?
ברגע שיודעים מה התלמידים צריכים לעשות אפשר להתחיל לתכנן את ההתפתחות המקצועית של המורים שתאפשר להם להפוך את הלמידה הזאת למציאות. כמובן שהמורים יצטרכו ללמוד כלים ומיומנויות אך יותר מכל הם יצטרכו תמיכה כדי להבין כיצד הכלים האלה משנים את הכתה. כשכל תלמיד יושב ליד כלי המאפשר לו ידע בלתי מוגבל על כל דבר, זה משנה את הכיתה. איך תומכים במורים ומקלים עליהם לתווך את הסביבה הזאת?
לאלו משאבים זקוקים?
אחרי שקבענו מה התלמידים צריכים לדעת ומה תהיה ההתפתחות המקצועית של המורים אפשר לקבוע לאלו משאבים נזקקים. האם יש צורך לשדרג את המערכת האלחוטית בבית הספר? האם יש צורך בנפח אחסון יותר גדול? ואסור לשכוח את התמיכה האנושית: מי יתמוך במורים מבחינת כוח אדם?אלו מערכות יעזרו למורים להשתלט על המעבר?
כיצד גורמים לזה לקרות?
זהו החלק של המנהל האפקטיבי. עליו לדאוג שהדברים ייעשו בין אם זה לדאוג לתקציב, לכוח האדם או לזמן.
פשוט עשו זאת!
קבעו תאריך סופי , תכננו, התמקדו בלמידה של התלמיד והתחילו לעבוד.

האמת, שכשקראתי את המאמר הרגשתי שלא ממש קבלתי תשובה לשאלה שלשמה הוא נכתב. אמנם, המודל מקל על החשיבה, וייתכן שהשאלה מה רוצים שהתלמידים יעשו אכן עוזרת למקד את התכנון של מערך ההדרכה וההתפתחות המקצועית. ברור שהרצון הוא ללמידה אחרת, לפדגוגיה חדשה, אבל מדבריו של אוטכט לא ברור איך היא מושגת. מאחר ולא קבלתי תשובה מספקת, קראתי גם את התגובות למאמר (מה שאינני נוהגת לעשות בד"כ) ואכן רבים מהמגיבים התייחסו לשאלות קונקרטיות הקשורות להוראה האחרת.

אני חושבת שבאחת ההשתלמויות שלנו עם המורים באמת כדאי לשאול מה אנחנו רוצים שהתלמידים יעשו עם הניידים שלהם. מעבר למצגות ולעבודות מיני-חקר, מה עוד היינו רוצים שירכשו וילמדו בעזרת הניידים?

יום שני, 4 במאי 2009

כיתה ללא נייר

ריצ'ארד רוודרוזקי Richard Wojewodzki הוא מורה ללטינית בכיתה שבה התלמידים לומדים עם מחשבים נידיים. הוא פתח בלוג שנקרא "ללמד ללא נייר" TeachPaperless ומשתדל לכתוב מאמרון כל יום! במאמר שפרסם
ב-30 לאפריל בשם הייתי מכור לדפים הוא מספר על כך שכמורה בעבר, הוא היה "מכור לניירות" ותמיד דאג לצלם ולשכפל מספר רב של ניירות לכל אירוע ולכל מטרה. היו לו אפילו תשבצים וחידות לתלמידים שסיימו את עבודתם והוא נהג לתת להם לעשות אותם למרות שמעולם לא ראה את הדפים אחרי שמסר אותם לתלמידים. עוד הוא מספר, שבשנתו הראשונה היתה לו הקצבה של שכפולים בבית הספר,אותה סיים כבר בחודש ינואר.

ההתפכחות שלו באה כשהחל ללמד בתוכנית למחשבים ניידים 1:1. אמנם הוא טוען, שאף אחד מהממונים עליו או מהמובילים של התוכנית לא בקש מהמורים לוותר על הדפים, ולדעתו הם עדיין לא שמעו על בלוג, אבל תוך כדי התנסותו והכרותו עם המחשב הנייד הוא כתב מערכי שיעור ושפע של רעיונות מבלי שהדפיס ולו דף אחד! והסיבה לכך שלא הדפיס פרוזאית ופשוטה ביותר ואינה נעוצה במודעות שלו לאיכות הסביבה או ברצונו להיות שותף בשמירה על כדור הארץ ועל יערות העד. הסיבה היתה שהוא לא ידע איך מחברים את המדפסת למחשב הנייד! (והוא הרגיש לא נוח לשאול את אנשי התקשוב בביתה ספר). וכך, מבלי שריצ'ארד התכוון הוא מצא את עצמו כותב ומלמד ללא נייר, ולפתע הבין שהוא לא צריך דפים כדי ללמד. במשך שלוש השנים האחרונות בהן הוא מלמד בכיתות עם ניידים הוא חושב שהוא חסך כ- 40,000 דפים, מבלי לספור את כמויות הדפים שנחסכו ע"י תלמידיו.

ריצארד מספר על ניסוי שערך לשם שעשוע. הוא העתיק למסמך WORD , גופן דיויד בגודל 12 נקודות את כל החומר בלטינית שאחד מתלמידיו כתב במהלך השנה (מספטמבר ועד סוף אפריל) בבלוג שלו. מסתבר שהבלוג שעבר שינוי למסמך WORD הכיל 107 עמודים! 107 עמודים שנכתבו ע"י תלמיד בן 15, בכיתה אחת!
ריצארד מסכם את המאמרון שלו בתובנה שאנחנו כאנשי חינוך לוקחים כמובן מאליו את הבזבוז שקיים בחינוך, מבלי לחשוב עליו פעמיים ושנדרשת עין פקוחה כדי לראות כיצד אפילו שינוי קטן יכול להשפיע.

חשבתי לעצמי שלו היו כל מורי הניידים קוראים את המאמרון הזה ופוקחים את עיניהם, אפילו כדי לראות את השינויים הקטנים- דייני! לצערי, רק מורה אחת הסכימה לקחת על עצמה ולהתנסות עם תלמידיה בכתיבת בלוגים, וגם התנסות זו היא ראשונית ומוגבלת ביותר. אני מאד מקווה שמורים נוספים יבואו בעקבותיה, ושמורים נוספים יקראו את הבלוג שכותב ריצארד. תמיד טוב ללמוד ממי שמתנסה בעצמו באותם התהליכים!

יום שבת, 2 במאי 2009

איזה מחשבים ניידים לרכוש לתלמידים?

אחת ההתלבטויות הקשות שנדונות עכשו בועדות ההיגוי השונות המשותפות להורים ולמועצות מתייחסת למחשבים הניידים החדשים שיש לרכוש לתלמידים. מצד אחד, קיימת דרישה משמעותית להקלה במשקל הילקוט ובמשקל המחשב הנייד. מצד שני המחיר מהווה גם הוא מדד משמעותי מאחר וההורים הם הממנים את המחשבים הניידים. מסתבר, שהפרמטר המשמעותי ביותר הקשור למשקל הנייד מתייחס לגודל המסך. ביחס לגודל המסך הדיעות חלוקות. יש הורים שחושבים שמסך 10 אינץ מספיק לעבודה ויש הורים שמתנגדים לכך וחושבים שהמסך הזה קטן מדי ולא מתאים לישיבה ממושכת מול מחשב. גם לגבי השאלה מה הפונקציונאליות של המחשב הדיעות חלוקות. מצד אחד קיימים הורים החושבים שאין צורך בפונקציונאליות רבה מאחר והמחשבים צריכים לשמש ללמידה בלבד, ולכן הנושא הגראפי למשל פחות חשוב. לעומתם, טוענים אחרים כי אצל חלק מהתלמידים המחשב הנייד מחליף מחשב נייח בבית ואין מחשב נוסף, ולכן המחשב צריך להיות בעל פונקציונאליות מירבית. מבחינה פדגוגית נדרשים התלמידים במקרים רבים להשתמש בניידים כדי ליצור מצגות, סרטונים ותוצרים המכילים מולטימדיה, ולכן חשובה הפונקציונאליות המקסימאלית.



התלבטות נוספת מתייחסת למחשבי מחברת לעומת מחשבים ניידים המכילים זכרון משל עצמם. לצערנו, אין עדיין מספיק נסיון צבור עם מחשבי מחברת כדי שניתן יהיה לקבל החלטות על סמך ידע ונסיון קודם. יש המצדדים מאד במחשבים אלה ובטוחים שהם יהיו "הדבר הבא" ויש שאינם מאמינים ביכולותיו וחושבים שהטכנולוגיה עדיין איננה בשלה ויציבה דייה.

לסיכום ההתלבטויות מתייחסות להבטים הבאים:
- מחשב מחברת או מחשב נייד מלא?
- מחשב עם פונקציונאליות מוגבלת או מחשב עם פונקציונאליות מלאה?
- גודל מסך רצוי לעומת משקל המחשב
- מחיר שיתן את התמורה המקסימאלית ל- ROI

כשתפול הכרעה - אשמח לשתף אתכם. בינתיים אני יודעת שהועדות יושבות על המדוכה ומנסות לאסוף כל שביב מידע על מנת לקבל את ההחלטה הטובה ביותר. לא קל לקבל החלטות גם מכיוון שלכל אחד יש את "האני המאמין" האישי שלו ואת הראייההמערכתית שלו. גם סדרי העדיפיות שונים. ובכל זאת, בקרוב מאד תצטרך לפול ההכרעה, על מנת לפתוח את שנת הלמודים הבאה בזמן, כשלכל התלמידים יהיו ניידים אחידים.

יום שלישי, 21 באפריל 2009

הרצאה סינכרונית ברדיו- משוחחים עם ג'ף מאו- מיוזמי ההוראה בשיטת 1:1 במחוז מיין

אתמול השתתפתי בפעם הראשונה, בשידור רדיו סינכרוני שנערך on-line בשעות הערב. אני לא בטוחה שההגדרה השתתפתי היא המתאימה ביותר לתיאור ההתרחשות. ישבתי בביתי מול המחשב, מחוברת לאוזניות והקשבתי לשאלות ותשובות עם Jeff Mao יוזם תוכנית הניידים 1:1 במחוז מיין. במקביל להאזנה, פתחתי קובץ Word לתוכו הקלדתי בזמן שהקשבתי, את תוכן השאלות והתשובות. הדבר דרש ממני ריכוז עצום , כי הקשבתי להרצאה באנגלית ותרגמתי אותה סימולטנית לעברית, תוך כדי הקלדה עוורת.

על ההרצאה נודע לי יומיים קודם לכן, באמצעות קישור שנשלח אלי במייל על ידי ג'י הורוביץ (ושוב, תודה ג'י!). ביום ההרצאה עצמה, בשעה היעודה (אחרי תרגום זמנים בין שעון ארה"ב לישראל) נכנסתי לרשת כדי להצטרף כשומעת. לקח לי מעט זמן להסתנכן, למצוא היכן ללחוץ על מנת להקשיב לשידור, אבל הצלחתי! תחושת הסיפוק היתה גדולה מאד , ראשית מעצם החוויה והניסיון ושנית מהיכולת הזו, להתחבר מהבית, למקום רחוק בזמן אמת, ולהשתתף בפעילות.

תוך כדי הקשבה לשיחה התעוררו בי מספר תובנות. ראשית, בארה"ב מתמודדים עם אותן השאלות בדיוק שאנחנו מתמודדים. ג'ף מאו מתייחס לכך שבמחוז מיין הם התחילו בשנה האחרונה לחשוב על הרצאות סינכרוניות להתפתחות מקצועית של מורים כדי להקל על המורים ולחסוך מהם את הנסיעות ובזבוז הזמן. אני מוכרחה לציין, שהשנה, בשנה השלישית לפרוייקט מט"ח כבר הציע את האפשרות הזו למורים. במהלך כל השנה נערכו הרצאות סינכרוניות שנתנו ע"י מומחים ממט"ח בעזרת תוכנת סנטרה (שמאפשרת גם צפייה בשיקופיות ויציאה לאינטרנט). התנסיתי כלומדת בפעילות של ההרצאות הסינכרוניות שנערכו, ואפילו השתתפתי בהן כשואלת או כמצביעה בסקרים. ועדיין נשאלת השאלה על תרומתן של הרצאות אלו למורים.
עוד ציין ג'ף מאו שיש מחשבה על מעבר להתפתחות מקצועית הקשורה לתחומי הדעת, ואנו נמצאים בדיוק השנה בצומת החשובה הזאת, כשהמורים מרגישים כבר שהם רכשו את השליטה בטכנולוגיה ועדיין חסרה להם ההכשרה איך לשלבה היטב בתחום הדעת הספציפי שלהם. ג'ף מתייחס לאיכותו של המורה כגורם המכריע ביותר המשפיע על השימוש המשמעותי שנעשה בניידים, וגם זה איננו חדש לכל העוסקים במלאכה. העובדה שכאן בישראל הקטנה, אנחנו מתמודדים היטב בדיוק עם אותן הסוגיות ואותן השאלות המורכבות מעידה לדעתי, שאין קיצורי דרך. אנחנו מתקדמים "תוך כדי תנועה" אך גם תוך כדי ניסוי וטעייה וחיפוש הדרך הנכונה ביותר.

לטובת כל אלו שלא ידעו על ההרצאה ולא הקשיבו לה, אני מעלה אותה לרשת.

יום שישי, 17 באפריל 2009

שימוש ביומן גוגל כיומן כיתתי

באחת ההשתלמויות שהעברתי לאחרונה בנושא "כלי גוגל", לימדתי את המורות להשתמש ביומן גוגל כיומן אישי או כיתתי . ראשית, חשפתי אותם ליכולת להוסיף ליומן את כל חגי ומועדי ישראל, מהיומנים הציבוריים של גוגל (צריכים להכנס להגדרות, לבחור ביומנים ולבחור בחגי ישראל). אמנם נכון שביומן גוגל הציבורי אלו אינן חופשות בית הספר, אלא רק החופשות הרשמיות של החגים, אך תמיד ניתן להוסיפן ללוח באופן עצמאי.

מעבר לשימוש של יומן אישי, חשבנו על מספר אפשרויות לשימוש בית ספרי, כתתי ואפילו לשימוש של צוות.

הראיתי למורות איך לשתף ביומנים אישיים על מנת שכל אחת מהצוות תדע את הזמנים של חברי הצוות שלה. כמובן שהתייחסנו לבחירה של פרטי ולסגירה של שעות מבלי שהצופים ביומן יראו מה בדיוק קורה בשעה היעודה.

לשימוש המנהלת חשבנו על מספר אפשרויות כגון: מזכירה ומנהלת שפותחות את היומן יחד וקובעות פגישות באותו יומן, תוך כדי התייחסות לעדכונים האחרונים. שימוש של שעות פרטניות באופק חדש, כשהמנהלת רושמת את השעות של כל המורות (ותודה לחברתי להדרכה רונית נחמיה שממנה למדתי את הרעיון) לוח מבחנים בית ספרי ועוד.

רעיונות ליומן כיתתי לא חסרו: בכיתות ו ניתן לעדכן את חגיגות בת המצווה ביומן, את שמות תורני הזה"ב השבועיים או התורן השבועי הכיתתי, את לוח המבחנים הכיתתי, את האירועים החברתיים כגון מסיבות פורים, מסיבות כיתתיות ,את שמות התלמידים שמכינים שיעור חברה ואת נושא השיעור ועוד כהנה וכהנה, רעיונות לא חסרים.


תוך כדי חשיבה משותפת על הנושא עלתה כמובן השאלה איך דואגים שהתלמידים לא מוחקים את האירועים של חבריהם? אחת ההצעות היתה למנות תורן ליומן הוירטואלי , שיעדכן וישבץ את התאריכים. רעיון טוב, אלא שהוא מטיל את מלוא האחריות על תלמיד אחד ולא מתאים לעולם העתייד של העבודה השיתופית. רעיון אחר מתייחס לכך שיש ליצור אמנה משותפת מראש, שמתייחסת להבטים השונים של אמינות, שיתופיות ולקיחת אחריות אישית. אני מודה שיצירת אמנה כזו לוקחת זמן, ודורשת עבודה מאומצת על הרגלים וחינוך לאחריות ועצמאות. נכון שיתכן ולעיתים הדברים לא ילכו "חלק" והתלמידים יתקלו בבעיות אתיות כאלה ואחרות, אך אני חושבת שאסור לנו לחשוש מכך. עלינו לחנך אותם ברוח השיתופיות של Web 2 ועליהם לדעת מה המשמעות של אחריות כיתתית על יומן משותף. אני מאמינה שכשניתן לתלמידים את התחושה שזה שלהם ובשבילם, הם ידעו היטב להתמודד אתה, ואני מודה שאני מושפעת מאד מהמאמר האחרון שקראתי של מרטינז המתייחסת לשיתוף תלמידים עם ניידים ושאותו סכמתי בפוסט הקודם.

יום שני, 30 במרץ 2009

כיצד לשלב את התלמידים בתוכניות להטמעת מחשבים ניידים?

במאמר Student Support for Laptop Programs, Success and Student Ownership טוענת סילביה מרטינז שהתלמידים המהווים 92% מאוכלוסית בית הספר, הנם הלקוחות העיקרים של הלמידה באמצעות המחשבים הניידים, אך הם אינם נשאלים לגבי הרעיון של שילוב הניידים בלמידה ודעתם אינה נשמעת. לדעתה של מרטינז, התלמידים יכולים להוות סוכני שינוי בדיוק כמו המורים, ולהפיץ את הרעיון. הם יכולים לעזור לשכנע את ההורים והקהילה בחשיבות התוכנית. מרטינז מוסיפה, כי יש לשתף את התלמידים בכל תהליך הכנסת הניידים, החל משלב התוכניות וכלה ברעיונות להטמעה של הטכנולוגיה וללמידה באמצעותה.
לדעתה של מרטינז, ישנן שתי דרכים לשלב את התלמידים בתוכנית: שיתוף בוועדות, ותמיכה יומיומית הקשורה בפעילויות עם הניידים. מאחר והשתתפות בוועדות הינה תהליך מייגע למדי, מרטינז טוענת שיש לכוון את התלמידים ולהנחות אותם כיצד להשתתף בועדות. היא ממליצה על משחק תפקידים כהכנה לוועדה וכן על קבלת משוב מן התלמידים לאחר מפגשי הוועדה. היא ראוה בכך הזדמנות ללמד תלמידים מהי המשמעות של שותפות אמיתית, כיצד מתנהלים בועדות וכו'.
התלמידים יכולים לעזור בקבלה של חוקים הקשורים להטמעה, לבטיחות ברשת ובכלל, לעבודה עם קבוצת השווים.

בנוסף ממליצה מרטינז לאפשר לתלמידים מסוימים, גישה לרמות אבטחה שונות, משהו בין רמה של תלמיד לרמת מורה. במידה ויגלו אחריות ויוכיחו שניתן לסמוך עליהם, גישתם תורחב לרמות אבטחה נוספות. התלמידים יתוגמלו בהתאם לאחריותם ולמנהיגות שיגלו. למען בטחון התלמידים, אין לתת להם גישה למקומות שהם אינם צריכים להיות בהם. בשלב ההטמעה, ניתן להעזר בקבוצות שכבר נוצרו בבית הספר למתן תמיכה טכנית, לאמן מורים לקראת קבלת המחשבים הניידים ואפילו להכין את המחשבים לקליטה של התלמידים. בשילוב התלמידים בהכנות למפגש הראשון עם הניידים ההנהלה מעבירה מסר שהניידים שייכים לתלמידים ומנוהלים ע"י התלמידים. קבוצת החלוץ תשדר את המסר לשאר התלמידים.
מרטינז נותנת מספר עצות חשובות ביותר בנוגע להקמת הקבוצה:
- ככל שתתחילו מוקדם יותר לאמן את התלמידים וליצור את קבוצת התמיכה שלהם, כן ייטב.
- התחילו במטלות קטנות וראו כיצד הקבוצה מתפקדת לפני שתעברו למשימות מורכבות יותר.
- אל תפחדו מתלמידים דעתניים המתבטאים ביחס לטכנולוגיה. שתפו אותם בקבלת החלטות והראו להם את כל הצדדים של הבעיה.

בחלוקת המחשבים הנידיים קבוצת התלמידים יכולה לסייע בקטלוג המחשבים, בהדבקת המדבקות עם המספרים, בהתקנת תוכנות ואפילו בהגדרת המייל של בית הספר או המדפסות.

בהמשך, מתייחסת מרטינז לבחירת התלמידים שיהוו את הקבוצה הטכנית (לא רק משוגעים על טכנולוגיה) לעזרתם של התלמידים בהעברת תכנים בנושאי גלישה בטוחה באינטרנט ולשיתופם בכתיבת האמנה.

קראתי בעיון רב את דבריה של מרטינז. האמת, הופתעתי מעצם המחשבה על כך, שאכן גם אנחנו בתוכנית כלל לא העלינו על דעתנו לשתף את התלמידים, בוודאי לא בשלב של קבלת החלטות ביחס להטמעת התוכנית. לא ניסינו לצור קבוצות תמיכה של תלמידים, למרות שכל המורים שדברתי אתם העידו על עצמם שאין להם כל בעיה או קושי לבקש תמיכה טכנית זו או אחרת מהתלמידים בכיתה. אינני בטוחה שאנחנו סומכים על התלמידים ברמה גבוהה כפי שמרטינז מציינת. ואולי הטעות היא שלנו ובנו האשם? אולי באמת יש צורך לשאול את דעתם של התלמידים, לשלב אותם בהטמעה ואפילו בהדרכה של מורים בקטע הטכנולוגי? כשסיימתי את קריאת המאמר נותרתי עם הרבה סימני שאלה וחומר למחשבה...

ומלה לסיום: תודה לג'יי הורוביץ שחשף אותי למאמר והעביר לי את הקישור.

יום ראשון, 22 במרץ 2009

כנס תקשוב מחוזי - מורה מקוון

היום התקיים כנס התקשוב המחוזי של מחוז מרכז. הכנס עסק בשאלה מהו מורה מקוון ורובו הוקדש לנושא ניהול הידע. ההרצאות מן השטח הביאו את ספור בתי הספר בלוד שבהובלת הגב' חשובה אלקיים, מנהלת הפסג"ה ומדריכת התקשוב רונית נחמיה מובילות מהלך של ניהול ידע בית ספרי ויישובי. בהמשך נחשפו המשתתפים בכנס לבלוגים שונים: בלוג של מנהלת בי"ס גוונים, הגב' שפרה סטרוסקי , הבלוג של אבישג זליכה, מפתח הלב בבית הספר והבלוג שלי.


לטובת התיעוד, ועבור אלו שלא יכלו להיות נוכחים בהרצאה היום, אני מעלה את המצגת שלוותה את ההרצאה שנתתי על ההתפתחות המקצועית שלי שחלה כתוצאה מהכתיבה בבלוג.

יום שלישי, 17 במרץ 2009

איסוף מידע באמצעות טופס של גוגל דוקס

לפני כארבעה חודשים, באחת ההשתלמויות שבה נכחתי, נחשפתי ליצירת טפסים מקוונים באמצעות Google Docs ומאז , ניתן לומר, שחיי השתנו.
היכולת לחבר סקרים ושאלונים מסוגים שונים באמצעות הכלי הזה הפכו קלים מעין כמותם. לא עוד הדפסת שאלונים, הפצתם למשתלמים, ארגון הנתונים בטבלאות אקסל ע"י הקלדה ידנית של התשובות שנאספות. גוגל דוקס מארגן את המידע הנאסף בגיליון אקסל ומאפשר סטטיסטיקות כגון ממוצע, נקודות מינימום ומקסימום, יצירת גרפים וכו', ברשת, כמו גם ייצוא הנתונים שנאספו לאקסל במחשב האישי. גיליתי שמאז שנחשפתי לכלי כבר העברתי שלושה משובים בנושאים שונים, נהלתי רישום מקוון ואפילו לימדתי מספר מורים לא קטן את הכלי הזה כדי שיעשו בו שימוש עם תלמידיהם. יתרה מזאת, גיליתי שבאחד המחקרים בהם נתבקשתי למלא שאלונים ברשת, הכלי שבעזרתו יצרו את השאלון היה Google docs.

ומדוע אני מוצאת לנכון להקדיש פוסט מיוחד לנושא? מאחר ולפי דעתי, כמורים איננו עושים די על מנת ללמד את התלמידים כיצד לעבד נתונים כמותיים. מורים רבים חוששים מהשימוש באקסל, מאחר ולא היו להם מספיק הזדמנויות לתרגל אותו אישית, ועם תלמידיהם. ואני מקווה מאד, שיצירת טפסים בעזרת "המסמכים של גוגל" תעודד את המורים להשתמש באקסל כחלק מעיבוד הנתונים של הטפסים. אני נזכרת במשימה שהייתי שותפה לפיתוחה לפני שלוש שנים ועסקה בערך הנתינה וההתנדבות. בנינו שאלון שבדק את הקף הנתינה בקרב תלמידי כתות ו' ובני משפחותיהם באחד מבתי הספר. התלמידים העבירו את השאלון בחפץ לב, אבל הקושי העיקרי שנתקלנו בו היה קידוד הנתונים ברמה כיתתית ושכבתית לטבלת אקסל מרכזת. לו היה אז ברשותי הכלי הזה, היה כל התהליך של ריכוז הנתונים פשוט וקל, והנתונים היו מצטברים להם ונאספים במהירות באופן אוטומטי. כך, היינו גם יכולים לנתח את הנתונים, לבנות גרפים בקלות ולהסיק מסקנות על הקף הנתינה ברמה כיתתית ושכבתית.

אני מקווה שבכיתות הנידיים המורים יעשו שימוש בכלי וירחיבו את לימוד האקסל שלהם ושל תלמידיהם. אני מצדי, אדאג ללמד אותם את הכלי ולעודד אותם לעשות בו שימוש עם התלמידים.

יום חמישי, 12 במרץ 2009

על כתיבה כערך ותיוג כניהול ידע אישי

במאמרו הכתיבה במבט היסטורי מסכם ג'י הורוביץ את מאמרה של קתרין ינסי "הכתיבה במאה ה- 21 ". אחרי סקירה קצרה של תולדות הכתיבה קובעת ינסי שהמחשב האישי, התקשוב, וכלי Web 2.0 יוצרים מצב שבו הכתיבה
(ה-composing) יכולה לשוב ולתפוס מקום של כבוד בחיינו, ולא רק בבית הספר. ג'י מכליל "שהכלים שעומדים לרשותנו במאה ה-21 מאפשרים לנו להחזיר לכתיבה מקום של כבוד בתרבות שלנו".

מהרגע הראשון שקראתי את הפוסט הזה של גי' מאד התחברתי, ומאותו הרגע התחלתי "לבשל" בראשי את הפוסט שלי העוסק בכתיבה. וכדי להיות ספציפית יותר, אני מתייחסת לכתיבה בבלוג. אני אוהבת לכתוב, ומאמינה שיש לי מה לומר מההיבטים המקצועי והאישי. סיבות רבות גרמו לי להתחיל ולכתוב וביניהן ניתן למנות את תחושות השליחות והחלוציות שמלווות אותי בפרוייקט הניידים 1:1 , הרצון לשמש דוגמא למורים אחרים בחזקת "נאה דורש נאה מקיים" , הרצון הכן והאמיתי לשתף ולהתחלק עם עמיתים למקצוע, וגם, יש להודות על האמת, הרצון לשיווק עצמי. יחד עם זאת, לא תארתי לעצמי עד כמה קל יהיה להשיג את כל המטרות הללו באמצעות הכתיבה בבלוג. היכולת להעלות על הכתב את כל הגיגי, התלבטויותי, הדילמות המקצועיות שאני נתקלת בהן וקלות הפרסום והיציאה מהאלמוניות הפכו אותי ל"מכורה". מניסיוני אוכל לומר, שהכתיבה בבלוגספירה העצימה אותי מאד, גרמה לי להתפתח מקצועית ולתקשר באמצעות הרשת עם אנשים שמעולם לא הכרתי העוסקים בתחומים המשיקים לשלי.


בעקבות הכתיבה בבלוג התחלתי להרהר עמוקות בשאלת התיוג: איך מתייגים? כיצד בוחרים מילים לתיוג? האם להחליט מראש על מספר קבוע של מילים כלליות לתיוג, על מנת שהחיפוש יניב מספר גבוה יותר של רשומות, או לתייג מילים ספציפיות ככל האפשר על מנת להיות מדוייקת ולאחזר בשאילתות רק את המידע הספציפי הנדרש? בתחילה בכלל לא תייגתי, אח"כ תייגתי ללא כללים שקבעתי עם עצמי, וכשראיתי את טור המילים המצטברות על פי התיוג, והמספרים הקטנים בסוגריים המציניים כמה פעמים מופיעה אותה המילה כמילת תיוג ברשומות שלי בבלוג, הבנתי שעלי לשנות את שיטת התיוג שלי ולדאוג לרשום באופן סיסטמטי את המילים (כתיב קבוע, יחיד-רבים וכו'). הבנתי גם, שכשאני מתייגת אני לא רק כותבת אלא גם מנהלת את הידע שלי בצורה חכמה יותר. השבוע הכנתי מצגת העוסקת בכתיבה שלי בבלוג, ומצאתי את עצמי נעזרת פעמים רבות בחיפוש בבלוג על פי מילות מפתח.

אבל מעבר לפאן האישי הייתי רוצה לראות עוד ועוד מורים שנכנסים למהלך, פותחים בלוגים ראשית עבור עצמם, ואח"כ יחד עם תלמידיהם ומתנסים בכתיבה בפועל. הייתי רוצה לראות עוד מורים שחוווים התפתחות מקצועית בעקבות הכתיבה, התפתחות שבוודאי תקריין גם על תלמידיהם. כשהמורה חולק את אותן החוויות עם התלמיד ( מה עושה הכתיבה בבלוג, איך מתייגים, איך מעלים תמונות או קישורים וכו') אני מאמינה שההוראה שלו משתבחת.

יום שבת, 7 במרץ 2009

חשיבה מחודשת על תפיסת התפקיד

השבוע קבלתי מאחת המורות קישור לאתר של הרחבת החינוך בקולומביה . נכנסתי לאתר ופשוט התמלאתי בקנאת סופרים. האתר מכיל חומרים רבים, שמפותחים ע"י גופי חינוך באווניברסיטת קולומביה, ומכיל מאמרים, קטעי וידאו , הסברים טכנולוגייים ועוד. תוך כדי שיטוט באתר נתקלתי בפעילות העוסקת בנושא "התחממות גלובאלית של כדור הארץ". הפעילות מכילה גרפים רבים וקישורים לדוחות עכשווים המתייסחים לטמפרטורות הנמדדות במקומות שונים בעולם, לממוצעים של מדידת טמפרטורות וכו'. הדבר הראשון ששבה את עיני היתה נקודת המוצא לפעילות: הוצגה בפני התלמידים הטענה שחלה התחממות עולמית והם נדרשו להתבונן בחומרים , להסיק מסקנות, לנמק אותן ולהחליט האם הם מסכימים עם הטענה או מתנגדים לה.
זוהי בדיוק סוג של פעילות שאני מחפשת כשאני חושבת על הערך המוסף של התלמידים המגיעים עם מחשבים ניידים לכיתה. וזוהי פעילות שמזמנת למורה להיות מדריך, מנחה אך לא מרצה.

השינוי של מעמד המורה ממורה שמעביר ידע למורה שעוזר לתלמידים לחקור ידע, מעסיק אותי רבות מאז שהתחלתי להדריך בפרוייקט נייד לכל תלמיד. לחלק מהמורים המעבר קשה , עד כמעט בלתי אפשרי. השבוע נתקלתי במורה שהרגישה מאד מאוימת מעצם המחשבה על כך, ש"פתאום היא לא מורה טובה ושהיא צריכה לשכוח את כל הדידקטיקה שהכירה ובעזרתה לימדה עד עכשו, ולסגל לעצמה הוראה אחרת". הניסיון שלי להדגיש בפניה את נקודת המוצא השונה לא הצליח במיוחד, אם כי (אולי מחוסר נעימות או רצון לסיים את השיחה) היתה המורה מוכנה לתת לתלמידים להתנסות במשימה שמעולם לפני לא נתנה להם משימה שבה הם יחפשו מידע ולא היא תביא אותו מוכן בפניהם.

אחד מהמודלים של התפתחות מורים שנחשפתי אליו, שמתבסס על עבודה של ד"ר אורית אבידב, מתייחס לקשר שבין מספר שנות ההוראה לבין התפתחות מקצועית. לאחרונה התחלתי לחשוב על כך, שיתכן והעובדה שלתלמידים יש מחשב אישי נייד מחייבת את המורים לחשיבה מחודשת על התפתחותם המקצועית ולהגדרה חדשה ביחס לתפיסת התפקיד שלהם ולאני המאמין החינוכי שלהם. והתפיסה מחייבת התייחסות ל"היפוך היוצרות": תלמיד כמעבד מידע, יוצר ידע ומפרסם ידע ומורה כאפשר לקיומו של התהליך הזה.

יום שבת, 21 בפברואר 2009

יום למידה משותף הורים ותלמידים

בבית ספר בו פועלת התוכנית שנה שניה הוחלט להקדיש השנה את אירועי יום המשפחה ללמידה משותפת של הורים וילדים עם הניידים. ההורים הגיעו בבוקר להרצאה בנושא "האם אתם יודעים מה ילדיכם עושים באיטנטרנט?" ואחריה עברו ללמידה פעילה עם התלמידים בכיתות.
לכל מורה ניתנה אוטונומיה להחליט האם ברצונו לעבוד ברמה שכבתית על פעילות משותפת עם מורי השכבה או לעבוד ברמה כיתתית באופן עצמאי.

בשתי כיתות ו' טפלו בשני נושאים שונים: בכיתה אחת טופלה האמנה של בית הספר. התלמידים בשיתוף הוריהם יצרו שמש מושגים לאחד הערכים באמנה והעלו אותו לקבוצת דיון. אחד התלמידים, שלמד מראש לעבוד עם תוכנת Mindomo נתבקש ללמד את חבריו לכיתה כיצד לעבוד עם התוכנה.

בכיתה ו' השניה עסקו התלמידים בלימודי ההסטוריה. באמצעות חידון תמונות הם התבקשו לגלות את נושא השיעור (הרומאים) ולהתייחס למפעלי הבניה המרשימים שהם השאירו בארץ.

כיתות ז' הקדישו את השיעור לסיפור על "גלגולו של חפץ" שהינו חלק מהעיסוק בעבודת שורשים שהתלמידים מכינים. התלמידים התבקשו מראש לצלם חפץ משמעותי במשפחה, לשמור אותו במחשבים האישיים שלהם, ויחד עם ההורים בכיתה לכתוב את הסיפור על החפץ ומשמעותו המשפחתית. הם צרפו את תמונת החפץ לסיפור, והעלו את התוצר לקבוצת הדיון. אלו שרצו בכך, הקריאו בפני חבריהם בכיתה את גלגולו של החפץ המשפחתי, כשהשימוש בקבוצת הדיון ובמקרן אפשרו לכל שאר התלמידים לעקוב אחרי ההקראה ואף לראות את החפץ.

בכיתות ח' עסקו במושג כבוד. התלמידים השתמשו בניבון ברשת על מנת למצוא ניבים העוסקים במילה כבוד, לפרש אותם וגם להבין את משמעותם. כמו כן הם יצרו טקסט מעוצב מהביטויים הקשורים למילה באמצעות תוכנת Wordle ופרסמו אותם ברשת. בנוסף,הקשיבו התלמידים לשירו של יהורם גאון "למי יש יותר כבוד" מתוך הסרט קזבלן. כמשימת סיכום הם התבקשו לדון בקבוצת דיון ולהגיב לחבריהם על השאלה המכלילה האם יש הבדל בין הכבוד אליו מתייחסים בשיר לבין הניבים והמשפטים שהתייחסו לכבוד עליהם עבדו.

בכיתות ט' , בהן התלמידים לומדים ללא ניידים אך למורים יש מקרן ונייד בכיתה, עסקו בשני תכנים שונים מאד. כיתה אחת המשיכה את ההיבטים של הרצאת ההורים בבוקר ביחס למעורבות הנוער באינטרנט ועסקה בפעילות מתוך אתר האתיקה של משרד החינוך" אותי זה לא מצחיק" .

בכיתה ט' השניה עסקו בערך ה"שינוי". התלמידים צפו במצגת על סיפורו של הנשר שבגיל 40 משנה את מקורו וכנפיו כדי שיוכל להמשיך ולחיות, ויצרו בקבוצות עבודה משפט הקשור לשינוי מבחינתם.

היום עבר בהצלחה רבה. ההורים ציינו לחיוב את דרך הלמידה הפעילה ואת העושר הרב של החומרים אליהם נחשפים התלמידים באמצעות למידה כזו. למרות שהיו תקלות טכניות רבות הקשורות לכניסה לסביבת הלמידה ולהעלאת חומרים לסביבה (200 תלמידים פעלו בעת ובעונה אחת וניסו להיכנס לסביבה אחת, דבר שיצר "פקק" בכניסה והאט את קצב הגלישה) כל ההורים הבינו את הערך המוסף של שימוש בנייידים בכיתה במהלך ההוראה והלמידה.

כשלעצמי חשתי סיפוק רב. עבודת הכנה מרובה מאד לקראת היום הניבה פעילויות רבות, שנעו על פני קשת רחבה של הפעלה אישית של התלמידים, שימוש בתוכנות שללא ניידים לא היה אפשר להשתמש בהן וגם הכנסה של סרטונים ושירים לכיתה. בכיתות שבהן לא היו ניידים נחשפו ההורים ליתרון של שימוש במקרן ובמחשב נייד של המורה, מודל שייכנס לבתי הספר בארץ יותר ויותר בשנים הקרובות במסגרת תוכנית "המורה המקוון".

יום רביעי, 11 בפברואר 2009

האם הרפלקציה היא טבעית להתפתחות המקצועית של המורים?

במאמרו מיום 4.2.09 הרהורים על רפלקציה מתייחס ג'יי הורוביץ למושג הרפלקציה ומביא את דיעותיהם של אלן קאן ודיוויד אנדרו ביחס לרפלקציה. במאמר מצוטט גם מרטין וולר שטוען שסטודנטים לומדים מהר מאד את כללי המשחק בנוגע לרפלקציה וכותבים שהם יכלו לעשות מספר דברים אחרת כדי "לרצות " את המורים ולנגן במוזיקה שמתאימה לאוזניהם.

הקביעות הללו, וכן העובדה שיש אנשים שהחשיבה הרפלקטיבית קשה להם מאד גרמו לי להרהר שוב בנושא. כשלעצמי, אני מאמינה שחשיבה רפלקטיבית ובחינה של מה ניתן היה לעשות אחרת ואיך לנסות ולשנות לפעם הבאה הם מעמודי התווך של ההתפתחות המקצועית. אני חושבת שהדברים אינם קורים מעצמם, ואכן יש מקום לעורר את הצורך ולגרום למורים לחשוב על ההוראה שהם מבצעים. בפרוייקט הניידים חלק מהחשיבה הרפלקטיבית הזאת נעשה בשיחות מליאה במפגשי מורים בהשתלמות, או בהדרכות אישיות. אני כמדריכה מעודדת מאד מורים לנתח את השיקולים שהביאו אותם לפעול כפי שפעלו, לבחור אתר זה או אחר לחשיפה ובכלל, לשקף לעצמם ולאחרים את השיקולים הפדגוגיים ואת הרציונאל שהביא אותם לפעול בדרך שבחרו.

לטעמי, יש סיטואציות שמזמנות יותר חשיבה רפלקטיבית וישנן כאלה שמזמנות פחות. מכיוון שהדרך לשילוב הניידים בהוראה ובלמידה לא ממש סלולה וברורה ואין עדיין את התורה הסדורה של איך כמה ומתי לשלב את הניידים, זוהי סיטואציה שמעודדת חשיבה רפלקטיבית. כשהתחלתי את הבלוג הזה לפני כשנתיים בערך, לא תארתי לעצמי עד כמה אעסוק בחשיבה רפלקטיבית על תהליכי ההדרכה שלי. לדוגמא, מצאתי את עצמי מתחייבת מעל גבי הבלוג לנסות משהו עם המורים, ללמד תוכנה מסויימת או לנסות ולהפעיל עם התלמידים פעילות כלשהי, ועצם הכתיבה על כך בבלוג יצרה אצלי מחויבות גדולה ורצון גבוה "לפרוע את השטר" ולממש הלכה למעשה את הרהורי בבלוג. ואכן, ראיתי שכשהתחייבתי - בצעתי.

יתרה מכך, מצאתי את עצמי פעמים רבות דנה ביני לביני מה מתאים להיכלל במאמרונים ומה לא, מה אפשר ומותר לכתוב ומה רצוי אולי להצניע. עסקתי פעמים רבות בשאלה איך לכתוב כדי לשקף את המציאות ולהיות נאמנה לאמת מצד אחד, אבל לא לחשוף יותר מדי פרטים רגישים ואישיים על המורים אותם אני מדריכה מצד שני. מצאתי את עצמי עסוקה מאד בקריאה של מאמרונים בבלוגים של אחרים ובקריאה מקצועית בכלל, כדי להעשיר את הבלוג במידע עדכני ומשמעותי. עצם העובדה שהדברים מתפרסמים ברשת, ויש להם קוראים אמיתיים, גורמת לי לאחריות מקצועית ולזהירות רבה בכל מה שאני מפרסמת. הייתי מאד רוצה לראות עוד מורים כותבים בלוגים מקצועיים, מכיוון שאני מאמינה שעצם הכתיבה הזאת, ולא למגירה, אלא לכלל ציבור הקוראים גורמת להתפתחות מקצועית כשלעצמה. אינני בטוחה שהייתי מגיעה לכל אלה לולא לקחתי על עצמי את המחויבות לכתוב בבלוג, באמת מתוך רצון לתעד תהליכים משמעותיים בחוויה המיוחדת של שילוב ניידים בהוראה. קבעתי לעצמי כללים: לא לכתוב באופן כללי על שילוב התקשוב בהוראה-למידה, או בכלל על מחשבים בחינוך, אלא להמקד כל הזמן במקומו של המחשב הנייד בהוראה ובלמידה. אני יודעת שאני מנסה להצמד לכללים הללו שקבעתי לעצמי. אני משתדלת מאד לכתוב לפחות שלושה פוסטים בחודש. כל אלו לדעתי, גורמים לי אישית להתפתח מקצועית, ואני מאמינה שגם למורים שקוראים את הבלוג הזה. אשמח לשמוע את דעתכם.

יום שבת, 24 בינואר 2009

איך וכמה לשלב את הניידים בהוראה?

אחת השאלות הראשונות שעולות מיד עם ההחלטה על שילוב המחשבים הניידים בהוראה-למידה היא איך ומתי לשלב. האם ליצור מערכת שעות קבועה, לפיה נקבע השימוש במחשבים מראש, ומורה מתכונן לשיעור עם ניידים בהתאם למערכת השעות השבועית או האם לאפשר שילוב ללא "פיקוח" או תכנון מראש, שילוב על פי צרכים ובהתאם למטרות השיעור.

הרצון ליצור מערכת שעות קבועה משרת את כל הצדדים הנוגעים לשינוי: הן את המורים הן את ההורים והן את התלמידים. כשיש יום קבוע בשבוע, ושיעור קבוע בו על המורה לשלב את הניידים לא יכול להווצר מצב שבו התלמידים סחבו את הניידים לחינם, ולא עשו בו שימוש ולו שעה אחת במהלך כל היום. יום קבוע ושעה קבועה לכל מורה, יוצרים פיקוח ואיזון. פיקוח ואיזון גם להורים החוששים משילוב יתר של המחשבים ומכך שהתלמידים ישכחו לכתוב בכתב יד, וגם לתלמידים שלעיתים מרגישים מוצפים מהדרישות שהלמידה העצמאית באמצעות הניידים דורשת מהם.

אך יחד עם זאת, בזמן האחרון אני מרגישה שיש משהו שיוצר קבעון ונוקשות בקביעה של שעה קבועה במערכת לשילוב הניידים, קבעון המנוגד לתפיסה של השימוש בניידים להוראה פעילה. זה אולי טוב לשלבים הראשונים של כניסה לעבודה באמצעות ניידים, אך אינו נכון ככל שהזמן עובר והתוכנית מתקדמת. שעה קבועה אומרת שבאותה השעה התלמידים עובדים שיעור שלם בניידים, אך בכל שאר ימות השבוע הלמידה במקצוע נשארת כפי שהיתה. שעה קבועה מחייבת תכנון רק של שיעור אחד בשבוע עם הניידים, ויוצרת מלאכותיות וחוסר רצף בשילובם בהוראה. יתרה מזאת, במידה ובדיוק באותה השעה בו היה על המורה לשלב את הניידים בשיעור היתה תקלה טכנית או שינוי מערכת, או טקס, או שיחה - דברים שהם בשגרה בחיי בית הספר, התבטלה השעה ובכך התבטל יום שלם שבו משולב הנייד במערכת, ויצא, שלא בכוונה, באותו היום התלמידים סחבו את המחשב לחינם ולא השתמשו בו.

אישית אני מרגישה שהשימוש בניידים צריך להיות בכל שיעור. אפילו למשך חמש דקות, אפילו לצורך חיפוש ראשוני של מושג. נושא ניהול השעור כשהנייד על השולחן מעסיק אותי רבות. כמה אחוזים מזמן הלמידה שלהם בבית הספר התלמידים משתמשים במחשבים הניידים? אילו מיומנויות מידעניות ואלו מיומנויות מחשב חדשות הם רוכשים במהלך השנים שבהם הם לומדים באמצעות הניידים? האם אנחנו באמת מצליחים לגרום ללמידה אחרת משמעותית יותר? אני רואה לנגד עיני את תלמידי כיתות ה' וההתלהבות שלהם בפעילות עם גוגל כדור הארץ. אני חושבת שזו צריכה להיות השאיפה שלנו בשילוב הניידים. תחושת החקר, הגילוי, היכולת ללמוד דברים בצורה שונה.

בשבוע שעבר שוחחתי עם מורה שמכינה מצגות "מושקעות" במיוחד לתלמידיה. ניסיתי להסביר לה, שכשלתלמידים יש ניידים בכיתה, חייב להתקיים "היפוך יוצרות". התלמידם הם אלו שצריכים להכין את המצגות, הם אלו שצריכים לחפש מידע על אישים שונים ופעלם, על מושגים שונים. הם אלו שצריכים לפעול בשיעור, ולא היא צריכה להכין עבורם. אני יודעת שהיא יישמה את עצתי. וכשמתקיים היפוך יוצרות הנידיים צריכים להיות זמינים ובפעילים בכל שיעור. לא רק ביום ובשעה הקבועה במערכת של המורה.

יום שישי, 23 בינואר 2009

ג'ף אוטכט - היפי של מידע

במאמרון האחרון של ג'ף אוטכט, הנקרא "היפי של מידע" מכריז ג'ף על עצמו כעל היפי של מידע. לדעתו, המידע צריך להיות נגיש וחופשי לכולם, ומאחר ולדעתו מסננים ותוכנות אש לא ממש מגינים על הילדים, יש לחנכם לאחריות בעת שהם גולשים ברשת העולמית הרחבה.

עוד הוא טוען, שככל שבבתי הספר מתרחבת התופעה של לימוד באמצעות מחשבים נידים 1:1 אותן השיחות והשאלות צצות ועולות.

אחת השאלות שנידונות בהרחבה היא כמה שליטה יש לשים על המחשבים של התלמידים והמורים או במילים אחרות אלו הגנות וחסימות יש להתקין במחשבים?
אוטכט טוען, שהוא מספיק שנים בחינוך כדי לדעת שאנחנו מאד פוחדים מילדינו:
פוחדים שהם ידעו יותר, פוחדים שהם לא יודעים מספיק,
פוחדים שהם יעשו דברים שאחנו לא רוצים שיעשו, פוחדים שיזיקו לעצמם,
פוחדים שייכשלו, פוחדים שיצליחו.

אוטכט היה רוצה שהתלמידים יהיו בוגרים מספיק על מנת שהוא רק יתן להם מחשבים ניידים ויאפשר להם להתנהל כרצונם. ואכן, זה מה שהוא מתכוון לעשות, תוך שהוא קובע חמישה כללי יסוד בלבד:
1. אם תשבוראת המחשב - תשלם עבורו
2. אם תאבד את המחשב- תקנה אחד חדש
3. אם תקלקל את המחשב - תקבל 10 דקות לנסות לסדר אותו ז אם לא, המחשב יפורמט
4. הדרך היחידה שבה אנשים לומדים לגבות היא לאבד מידע חשוב ביותר פעם אחת - אז גבה את עבודותיך!
5. אל תגנוב!

לדעתו יש לאפשר גישה של התלמידים בבי"ס עם ניידים לא לשרת הבית ספרי , אלא ישירות לרשת. בדרך זו אין צורך לדאוג לוירוסים בשרת הבית ספרי, שיגיעו לשם מהמחשבים של התלמידים.
לכל תלמיד ולכל מורה יהיו זכויות של מנהל מערכת, כי לדעתו כדי ללמוד עם המחשבים יחש צורך להתנסות בהם, והוא מאמין שככל שתחסום את התלמידים, זה לא יעזור מכיוון שהם תמיד ימצאו דרכים לעקוף את החסימות. אוטכט אינו רוצה לשחק בתפקיד השוטר! לדעתו, התלמידים לא ירצו להרוס את המחשבים של עצמם כשכל החומרים שיהיו עליהם יהיו משמעותיים יותר עבורם.

עוד טענה שנשמעת רבות מתייחסת להורדות בלתי חוקיות של תוכנות למחשבים. למרות שיש בטענה הזו משהו, חוק מס' 5 מתייחס לכך שאסור לגנוב, ואם בכל זאת יורידו תוכנות כאלה, והמחשב יהרס להם, חוק מס' 3 יופעל. אבל לדעתו רק שיחות ושיחות חוזרות בנושא זכויות יוצרים וכבוד לחוקים יהיו הדרך היחידה למנוע את ההורדות הבלתי חוקיות.
לטענתו, התוכנית האמיתית היחידה של מחשבים 1:1 חייבת לכלול בעלות על המחשבים. הוא כנראה, מתייחס לתוכניות שבהן התלמדים אינם קונים את המחשבים אלא שוכרים אותם או מקבלים אותם מביתה ספר. תוכניות אלו אינן יעילות לדעתו של אוטכט מכיוון שבכל מקרה אחרי ארבע שנים אף אחד לא ירצה לקנות את המחשבים הללו בחזרה ,אפילו לא במחירים מוזלים. אוטכט ראה תוכניות 1: 1 שבהם המחשבים היו נעולים בארונות כל כך חזק, עד שהתלמידים הלכו וקנו לעצמם מחשבים ניידים שיהיו אתם כל העת.
לדעתו תוכניות 1:1 שבה המחשבים נשארים בבית הספר לא תעבודנה. תוכניות שבהן המורים לא יוכלו להוריד תוכנות ולעבוד תהיינה מתסכלות מאד. ולדעתו גם תוכניות שלא יהיה בהן חופש לגלוש ולחקור ייכשלו.

אוטכט טוען שהעבודה שלו היא לאפשר את כל החופש והלמידה בעוד שהעבודה של מנהל המערכת היא לחסום ולעצור אותה. אלו יחסי אהבה שנאה קח ותן בין המורה למנהל המערכת. וההחלטות מתקבלות על סמך משא ומתן ועל סמך העובדות.

אוטכט שואל האם התוכנית שלו הוכחה כעובדת ועונה שלא. ולמרות שתלמידים יקלקלו את המחשבים שלהם, היא מאפשרת יצירתיות, חקירה והתלהבות בתהליך ההוראה והלמידה. אוטכט טוען שמעולם לא האמין שיש להתחיל קשה עם התלמידים ואז להיות רך יותר, הוא טוען הפוך. תהיה רך אתם בהתחלה ואם זה לא יעזור תקשה עליהם - הם כנראה יתלוננו אבל הם עושים זאת בכל מקרה.

למאמרון הזה הגעתי דרך ג'יי הורוביץ , ששלח לי קישור אליו. הזדהיתי עם הנאמר במאמר ועם גישתו החינוכית של אוטכט. האמת, שהשאלה על השליטה עלתה גם בבית הספר בהם אני מדריכה. הנושא של השליטה, תוכנות ההגנה על השרת הבית ספרי, הניסיונות החוזרים ונשנים של התלמידים למצוא פורטים דרכם יוכלו להוריד משחקים מעסיקה רבות ומטרידה מאד את מנהלי הרשת, אך גם את המורים. כשתלמידים מורידים משחקים כבדים, קשה מאד לשאר התלמידים בכיתה לעבוד ברשת. הקצב איטי ומעיק. באחד מבתי הספר בו עבדתי, התחלנו בחודשים הראשונים של התוכנית ללא חסימות רבות, והדבר גרם לקשיים טכניים אמיתיים. ככל שהתלמידים בוגרים יותר, כך הם יודעים יותר, ואולי גם ממושמעים פחות. אמנם הם לא משחקים בשיעורים, אלא בהפסקות או בשעורים חופשיים, אבל הדבר באמת גורם להאטה רצינית בעבודה עם הניידים בשאר בכיתות. ולמרות שאני באמת מאמינה שצריך לחנך את התלמידים, זו עבודת נמלים קשה וסיזיפית, שמאד מכבידה על המורים. גם כשהמחשבים מתקלקלים, בסופו של דבר הנטל נופל על כתפי המורים המלמדים בכיתות, כי מה יעשה תלמיד שמחשבו התקלקל ועדיין לא חזר מתיקון? יעבוד עם תלמיד אחר? יפריע בכיתה? המורה תצטרך לספק לו עבודה חלופית? אלו שאלות שאוטכט לא נותן עליהן תשובה. ואלו רק חלק קטן מהשאלות שמעסיקות מורים והורים בתוכניות הללו.