יום שבת, 24 בינואר 2009

איך וכמה לשלב את הניידים בהוראה?

אחת השאלות הראשונות שעולות מיד עם ההחלטה על שילוב המחשבים הניידים בהוראה-למידה היא איך ומתי לשלב. האם ליצור מערכת שעות קבועה, לפיה נקבע השימוש במחשבים מראש, ומורה מתכונן לשיעור עם ניידים בהתאם למערכת השעות השבועית או האם לאפשר שילוב ללא "פיקוח" או תכנון מראש, שילוב על פי צרכים ובהתאם למטרות השיעור.

הרצון ליצור מערכת שעות קבועה משרת את כל הצדדים הנוגעים לשינוי: הן את המורים הן את ההורים והן את התלמידים. כשיש יום קבוע בשבוע, ושיעור קבוע בו על המורה לשלב את הניידים לא יכול להווצר מצב שבו התלמידים סחבו את הניידים לחינם, ולא עשו בו שימוש ולו שעה אחת במהלך כל היום. יום קבוע ושעה קבועה לכל מורה, יוצרים פיקוח ואיזון. פיקוח ואיזון גם להורים החוששים משילוב יתר של המחשבים ומכך שהתלמידים ישכחו לכתוב בכתב יד, וגם לתלמידים שלעיתים מרגישים מוצפים מהדרישות שהלמידה העצמאית באמצעות הניידים דורשת מהם.

אך יחד עם זאת, בזמן האחרון אני מרגישה שיש משהו שיוצר קבעון ונוקשות בקביעה של שעה קבועה במערכת לשילוב הניידים, קבעון המנוגד לתפיסה של השימוש בניידים להוראה פעילה. זה אולי טוב לשלבים הראשונים של כניסה לעבודה באמצעות ניידים, אך אינו נכון ככל שהזמן עובר והתוכנית מתקדמת. שעה קבועה אומרת שבאותה השעה התלמידים עובדים שיעור שלם בניידים, אך בכל שאר ימות השבוע הלמידה במקצוע נשארת כפי שהיתה. שעה קבועה מחייבת תכנון רק של שיעור אחד בשבוע עם הניידים, ויוצרת מלאכותיות וחוסר רצף בשילובם בהוראה. יתרה מזאת, במידה ובדיוק באותה השעה בו היה על המורה לשלב את הניידים בשיעור היתה תקלה טכנית או שינוי מערכת, או טקס, או שיחה - דברים שהם בשגרה בחיי בית הספר, התבטלה השעה ובכך התבטל יום שלם שבו משולב הנייד במערכת, ויצא, שלא בכוונה, באותו היום התלמידים סחבו את המחשב לחינם ולא השתמשו בו.

אישית אני מרגישה שהשימוש בניידים צריך להיות בכל שיעור. אפילו למשך חמש דקות, אפילו לצורך חיפוש ראשוני של מושג. נושא ניהול השעור כשהנייד על השולחן מעסיק אותי רבות. כמה אחוזים מזמן הלמידה שלהם בבית הספר התלמידים משתמשים במחשבים הניידים? אילו מיומנויות מידעניות ואלו מיומנויות מחשב חדשות הם רוכשים במהלך השנים שבהם הם לומדים באמצעות הניידים? האם אנחנו באמת מצליחים לגרום ללמידה אחרת משמעותית יותר? אני רואה לנגד עיני את תלמידי כיתות ה' וההתלהבות שלהם בפעילות עם גוגל כדור הארץ. אני חושבת שזו צריכה להיות השאיפה שלנו בשילוב הניידים. תחושת החקר, הגילוי, היכולת ללמוד דברים בצורה שונה.

בשבוע שעבר שוחחתי עם מורה שמכינה מצגות "מושקעות" במיוחד לתלמידיה. ניסיתי להסביר לה, שכשלתלמידים יש ניידים בכיתה, חייב להתקיים "היפוך יוצרות". התלמידם הם אלו שצריכים להכין את המצגות, הם אלו שצריכים לחפש מידע על אישים שונים ופעלם, על מושגים שונים. הם אלו שצריכים לפעול בשיעור, ולא היא צריכה להכין עבורם. אני יודעת שהיא יישמה את עצתי. וכשמתקיים היפוך יוצרות הנידיים צריכים להיות זמינים ובפעילים בכל שיעור. לא רק ביום ובשעה הקבועה במערכת של המורה.

יום שישי, 23 בינואר 2009

ג'ף אוטכט - היפי של מידע

במאמרון האחרון של ג'ף אוטכט, הנקרא "היפי של מידע" מכריז ג'ף על עצמו כעל היפי של מידע. לדעתו, המידע צריך להיות נגיש וחופשי לכולם, ומאחר ולדעתו מסננים ותוכנות אש לא ממש מגינים על הילדים, יש לחנכם לאחריות בעת שהם גולשים ברשת העולמית הרחבה.

עוד הוא טוען, שככל שבבתי הספר מתרחבת התופעה של לימוד באמצעות מחשבים נידים 1:1 אותן השיחות והשאלות צצות ועולות.

אחת השאלות שנידונות בהרחבה היא כמה שליטה יש לשים על המחשבים של התלמידים והמורים או במילים אחרות אלו הגנות וחסימות יש להתקין במחשבים?
אוטכט טוען, שהוא מספיק שנים בחינוך כדי לדעת שאנחנו מאד פוחדים מילדינו:
פוחדים שהם ידעו יותר, פוחדים שהם לא יודעים מספיק,
פוחדים שהם יעשו דברים שאחנו לא רוצים שיעשו, פוחדים שיזיקו לעצמם,
פוחדים שייכשלו, פוחדים שיצליחו.

אוטכט היה רוצה שהתלמידים יהיו בוגרים מספיק על מנת שהוא רק יתן להם מחשבים ניידים ויאפשר להם להתנהל כרצונם. ואכן, זה מה שהוא מתכוון לעשות, תוך שהוא קובע חמישה כללי יסוד בלבד:
1. אם תשבוראת המחשב - תשלם עבורו
2. אם תאבד את המחשב- תקנה אחד חדש
3. אם תקלקל את המחשב - תקבל 10 דקות לנסות לסדר אותו ז אם לא, המחשב יפורמט
4. הדרך היחידה שבה אנשים לומדים לגבות היא לאבד מידע חשוב ביותר פעם אחת - אז גבה את עבודותיך!
5. אל תגנוב!

לדעתו יש לאפשר גישה של התלמידים בבי"ס עם ניידים לא לשרת הבית ספרי , אלא ישירות לרשת. בדרך זו אין צורך לדאוג לוירוסים בשרת הבית ספרי, שיגיעו לשם מהמחשבים של התלמידים.
לכל תלמיד ולכל מורה יהיו זכויות של מנהל מערכת, כי לדעתו כדי ללמוד עם המחשבים יחש צורך להתנסות בהם, והוא מאמין שככל שתחסום את התלמידים, זה לא יעזור מכיוון שהם תמיד ימצאו דרכים לעקוף את החסימות. אוטכט אינו רוצה לשחק בתפקיד השוטר! לדעתו, התלמידים לא ירצו להרוס את המחשבים של עצמם כשכל החומרים שיהיו עליהם יהיו משמעותיים יותר עבורם.

עוד טענה שנשמעת רבות מתייחסת להורדות בלתי חוקיות של תוכנות למחשבים. למרות שיש בטענה הזו משהו, חוק מס' 5 מתייחס לכך שאסור לגנוב, ואם בכל זאת יורידו תוכנות כאלה, והמחשב יהרס להם, חוק מס' 3 יופעל. אבל לדעתו רק שיחות ושיחות חוזרות בנושא זכויות יוצרים וכבוד לחוקים יהיו הדרך היחידה למנוע את ההורדות הבלתי חוקיות.
לטענתו, התוכנית האמיתית היחידה של מחשבים 1:1 חייבת לכלול בעלות על המחשבים. הוא כנראה, מתייחס לתוכניות שבהן התלמדים אינם קונים את המחשבים אלא שוכרים אותם או מקבלים אותם מביתה ספר. תוכניות אלו אינן יעילות לדעתו של אוטכט מכיוון שבכל מקרה אחרי ארבע שנים אף אחד לא ירצה לקנות את המחשבים הללו בחזרה ,אפילו לא במחירים מוזלים. אוטכט ראה תוכניות 1: 1 שבהם המחשבים היו נעולים בארונות כל כך חזק, עד שהתלמידים הלכו וקנו לעצמם מחשבים ניידים שיהיו אתם כל העת.
לדעתו תוכניות 1:1 שבה המחשבים נשארים בבית הספר לא תעבודנה. תוכניות שבהן המורים לא יוכלו להוריד תוכנות ולעבוד תהיינה מתסכלות מאד. ולדעתו גם תוכניות שלא יהיה בהן חופש לגלוש ולחקור ייכשלו.

אוטכט טוען שהעבודה שלו היא לאפשר את כל החופש והלמידה בעוד שהעבודה של מנהל המערכת היא לחסום ולעצור אותה. אלו יחסי אהבה שנאה קח ותן בין המורה למנהל המערכת. וההחלטות מתקבלות על סמך משא ומתן ועל סמך העובדות.

אוטכט שואל האם התוכנית שלו הוכחה כעובדת ועונה שלא. ולמרות שתלמידים יקלקלו את המחשבים שלהם, היא מאפשרת יצירתיות, חקירה והתלהבות בתהליך ההוראה והלמידה. אוטכט טוען שמעולם לא האמין שיש להתחיל קשה עם התלמידים ואז להיות רך יותר, הוא טוען הפוך. תהיה רך אתם בהתחלה ואם זה לא יעזור תקשה עליהם - הם כנראה יתלוננו אבל הם עושים זאת בכל מקרה.

למאמרון הזה הגעתי דרך ג'יי הורוביץ , ששלח לי קישור אליו. הזדהיתי עם הנאמר במאמר ועם גישתו החינוכית של אוטכט. האמת, שהשאלה על השליטה עלתה גם בבית הספר בהם אני מדריכה. הנושא של השליטה, תוכנות ההגנה על השרת הבית ספרי, הניסיונות החוזרים ונשנים של התלמידים למצוא פורטים דרכם יוכלו להוריד משחקים מעסיקה רבות ומטרידה מאד את מנהלי הרשת, אך גם את המורים. כשתלמידים מורידים משחקים כבדים, קשה מאד לשאר התלמידים בכיתה לעבוד ברשת. הקצב איטי ומעיק. באחד מבתי הספר בו עבדתי, התחלנו בחודשים הראשונים של התוכנית ללא חסימות רבות, והדבר גרם לקשיים טכניים אמיתיים. ככל שהתלמידים בוגרים יותר, כך הם יודעים יותר, ואולי גם ממושמעים פחות. אמנם הם לא משחקים בשיעורים, אלא בהפסקות או בשעורים חופשיים, אבל הדבר באמת גורם להאטה רצינית בעבודה עם הניידים בשאר בכיתות. ולמרות שאני באמת מאמינה שצריך לחנך את התלמידים, זו עבודת נמלים קשה וסיזיפית, שמאד מכבידה על המורים. גם כשהמחשבים מתקלקלים, בסופו של דבר הנטל נופל על כתפי המורים המלמדים בכיתות, כי מה יעשה תלמיד שמחשבו התקלקל ועדיין לא חזר מתיקון? יעבוד עם תלמיד אחר? יפריע בכיתה? המורה תצטרך לספק לו עבודה חלופית? אלו שאלות שאוטכט לא נותן עליהן תשובה. ואלו רק חלק קטן מהשאלות שמעסיקות מורים והורים בתוכניות הללו.

יום ראשון, 18 בינואר 2009

מטלת ביצוע בניידים - כתחליף למבחן

באחד הימים בקשה ממני מורה להסטוריה בחטיבה רעיון למבחן. המורה העלתה בפני את התלבטותה: מאחר ולא הצטברו מספר נושאים שעליה לבחון את התלמידים, אלא נושא אחד בלבד, ומאחר והתלמידים למדו אותו בהרחבה, למרות שנושא זה אינו מהווה בסיס למבחן שלם, ואין הרבה שאלות שניתן לשאול עליו, עליה לבחון את התלמדים בתאריך מסוים ( לפני יום הורים) והתייעצה אם יש לי איזו הצעה.

מאחר ותלמידי כיתה זו מעולם לא התנסו בהגשת עבודה באמצעות תיבת מטלות ובכתיבת מטלה לציון במחשב, חשבתי שזוהי הזדמנות מצוינת להכיר להם את הנושא. לפני שעת המבחן- לימדה המורה את התלמידים כיצד לפתוח תיבת הגשה ולשלוח את המטלה באמצעותה. המטלה עצמה כללה כתיבת כתבה העוסקת בנושא, תוך התייחסות למספר הבטים הקשורים אליו, אך עיקר הכתבה היה הבעת הקול האישי וצירוף תמונות מתאימות לכתבה. בנינו יחד מחוון להערכת המטלה ויצאנו לדרך.

התלמידים קלטו מהר את העקרון והצליחו לשלוח את המטלה למורה.
המורה עצמה, למרות שנבהלה מאד ביום המבחן, הצליחה להסביר לתלמידים בדיוק מה לעשות, ואף בקשה מתלמידים שלא הצליחו לשלוח את המטלה בתיבת המטלות לשלוח לה את המטלה בדוא"ל. כשנפגשנו שבוע אח"כ, לימדתי את המורה כיצד לבדוק את המטלות במחשב: להוריד את הקובץ, לשמור אותו בשם התלמיד ולטייט את המטלה באמצעות הוספת הערות ומעקב אחר שינויים (שימוש בסרגל סקירה).

אני מוכרחה לציין שבתחילה היה למורה קשה מאד לעבוד מול המסך, להקליד במקום לכתוב הערות בדיו אדומה על המבחן, ובכלל, להתרגל לצורת עבודה זו. אך ככל שעבר הזמן והיא בדקה מספר רב יותר של מטלות, היא התחילה גם למצוא יתרונות בדרך זו, והרגישה ש"השד" לא נורא כל כך. אמנם היא הבטיחה לי שזו הפעם האחרונה השנה שהיא בוחנת תלמידים בצורה כזו, אך אינני בטוחה שזוהי מילתה האחרונה. ואפילו אם כן, ההתנסות היתה חדשה לה, מאתגרת ומענינת, ואני בטוחה שנחשוב על שימושים נוספים לעשות באמצעות תיבת הגשת המטלות.

יום שישי, 16 בינואר 2009

שימוש בגוגל ארץ עם תלמידים בכיתות של מחשבים ניידים

כחלק מלימודי הגאוגרפיה החלטתי ללמד את אחת המורות לעבוד עם גוגל ארץ ולהשתמש בו בשיעוריה. הורדנו את התוכנה ולמדנו להתקרב ולהתרחק , למצוא כתובות ואפילו לנעוץ "נעצים" לציין מקומות חשובים. החלטנו להפעיל את התלמידים בשיעור במשימה הקשורה בתוכנה. בנינו משימת הכרות והתכוננו לשיעור בכיתה.

היום השתתפתי בשיעור, שהיה חוויה מיוחדת במינה. אחרי שכל התלמידים הצליחו להוריד את תוכנת גוגל ארץ למחשבים האישיים, ואחרי הסבר קצרצר על השכבות שניתן לראות באמצעות התוכנה, התחילו התלמידים לחקור אותה. חלק מהתלמידים "טסו" למדינות באירופה בהן בקרו, אחרים בדקו את מצלמות הרחוב באזורים שונים באירופה, והתלהבו ממגדל אייפל בפריז. אחרים בחנו את מזג האוויר וראו את מפת העננים שנמצאת מעל הים התיכון. אי אפשר היה לעצור את התלמידים ואת התלהבותם. הם קראו לנו מכל עבר לראות מה מצאו, כיצד הם רואים את הבית שלהם בתלת מימד, מתי הם רואים כבישים ומתי לא. בעצה אחת עם המורה בכיתה הוחלט לוותר על המשימה שהכנו כמשימת הכרות ולתת לתלמידים את השיעור הראשון על מנת להתלהב מהתוכנה. את המשימה הם יעשו בשיעור הבא.

לפני סיום בקשנו מהתלמידים בשיח בעל פה למנות הבדלים חשובים ביותר בין גוגל ארץ לאטלס. התלמידים מנו את ההבדלים ללא קושי. כמו כן בקשנו לשמוע מהם מה הם למדו השיעור. כולם ידעו לספר איך לעבוד עם גוגל כדור הארץ. חשבתי על כך, שכשהתוכנה ידידותית למשתמש ומאפשרת חקירה אישית ללא קושי, וכשיש לתלמידים עניין אמיתי בתכנים - ההתלהבות שלהם ממש מדבקת. כפארפרזה על משפט ממקום אחר אני בטוחה שזוהי "תחילתה של ידידות מופלאה". בשלב הבא נשלב את צילומי התלמידים בנושא "הישוב שלי" מהתחרות שנערכה לא מזמן ביישוב לתוך גוגל כדור הארץ.

יום שישי, 9 בינואר 2009

ניהול זמן באמצעות המחשב האישי

ניהול זמן הוא לדעתי, אחת המיומנויות הנחוצות ביותר במאה העשרים ואחת. עם עומס המטלות, ריבוי המיילים שמגיעים בדואר האלקטרוני, הזמן הרב של ישיבה מול מסך המחשב, הרצון לשלב פעילות גופנית והרצון לפנות זמן למשפחה, לחברים ולסתם רגעים של נחת הופכים למשימה כמעט בלתי אפשרית. מסיבה זו, חשבתי לנכון ללמד את תלמידי כיתות ז' בחטיבת הביניים להשתמש בתבונה ביומן ובסרגל המשימות הנמצא ב- outlook במחשב האישי שלהם. באחד מימות השבוע נכנסתי יחד עם מחנכת הכיתה להדגים את השימוש בתוכנה. כמובן, שקדמה לפעילות זו עבודת תכנון שלי ושל המחנכת, שכללה שיחה ביננו על הנושא וכן שיחה של המחנכת עם התלמידים על ניהול זמן, על מטריצת "החשוב ודחוף", ובכלל על החשיבות של שליטה במשאב היקר הזה, שאם לא מנהלים אותו הוא חומק מבין האצבעות.

נהניתי מאד ללמד את התלמידים. אני מוכרחה לציין שהופתעתי לגלות שאף אחד מהם אינו משתמש ביומן שקיים במחשב הנייד, ובוודאי שלא בסרגל המשימות. דברנו על יומן האירועים כמארגן הזמן: התלמידים רשמו בו מבחנים, חוגים אחרי הצהריים, ימי הולדת של חברים ועוד. כשלימדתי אותם להתייחס למופעים חוזרים הם התלהבו. עוד יותר התלהבו לגלות שניתן לרשום לעצמם משימות ואפילו "להעזר" בתכונת ה- pop up של התזכורות האוטומטיות. לשאלתי היכן הם רושמים לעצמם מבחנים ועבודות או כיצד הם מנהלים את הזמן רובם ענו שביומן התלמיד או בנייר שהם רושמים עליו משימות לביצוע. אולי חלקם ניהלו את זמנם בטלפון הסוללרי, אבל לא ציינו זאת. מחנכת הכיתה כבר אמרה לי שלא מספיק מפגש הכרות - יש ל"טפטף" את הרעיון לאורך כל השיעורים, להזכיר להם להתייחס ליומן במחשב שלהם, להזכיר להם להכניס דברים לתוכו. מעניין יהיה לעקוב אחרי שינוי הרגלי ניהול הזמן שלהם והשימוש שיעשו בניידים לצורך העניין.