יום שלישי, 21 ביולי 2009

ימים קשים ועצובים

ימים קשים ועצובים עוברים על מובילי התוכנית ביישוב בו היא פועלת כבר שלוש שנים. מסתבר, שחלק מהורי התלמידים העולים לכתה ה' מתנגדים נחרצות לשימוש במחשב הנייד. סיבותיהם רבות ומגוונות, חלקן מוצדקות יותר וחלקן פחות. על חלק מהסיבות כבר כתבתי בפוסט קודם את המנגינה הזו אי אפשר להפסיק. נכון להיום- ההורים מעונינים לחשוב שוב על התוכנית, לבדוק חלופות בעזרת מחשבים נייחים וכוננים נישאים (דיסק און קיי). הם לא בטוחים שיש צורך בניידים בכיתה, אולי מספיקים רק מספר מחשבים נייחים הפזורים בכל כיתה. לטענתם, ניתן להשתמש בקמפוס הוירטואלי ובמקרנים שיש למורים כדי לקדם למידה מתוקשבת בכיתות, ואת השאר התלמידים יעשו בבית כשיעורי בית. ניתנת האמת להאמר: יש גם מספר מורים שחושבים ככה, ומרגישים שמספיק שיהיו רק מקרנים בכיתות ואין צורך במחשבים ניידים בכיתות כי הם גוזלים זמן יקר משיטת ההוראה המסורתית והמורים מוטרדים מאד מכך שהם אינם מספיקים את החומר.



כשאני שומעת את כל הקולות הללו אני חשה ראשית עצב גדול ושנית החמצה גדולה. עצב על כך שההורים אינם מצליחים לראות את התמונה הכוללת ולראות את הרווחים שבלמידה באמצעות הניידים. עצב גדול על כך שההורים מעדיפים שבית הספר ימשיך להיות פחות רלוונטי לתלמידים ושהכלים הטכנולוגיים ישארו מחוץ למסגרת הכיתה ובית הספר. ותחושת החמצה על הזדמנות שנתנה על מגש של כסף והורים מודאגים יתר על המידה מפספסים.



אישית ,ברור לי שרק בזכות תוכנית המחשבים הניידים, שהשפיעה על כל בית הספר, ועל כלל הכיתות והמורים חלו תהליכי השינוי שראינו. בזכות הכנסת הניידים לכתות הן המורים והן התלמידים התקדמו בטיפול במיומנויות מידע ואוריינות התקשוב. כמשווים כמה שעות תלמידים עבדו במחשבים במסגרת בית הספר לפני התוכנית של הניידים ובעקבותיה, ברור לחלוטין הערך המוסף של התוכנית. חלק מהילדים,שהוריהם אינם בקיאים ברזי המחשב ,נחשפו לעבודה נכונה במחשב ולאורינות התקשוב ברמה שלא נחשפו אליה קודם לכן ורכשו מיומנויות ושליטה. להשאיר את התלמידים לבד בתחום התקשוב נראה לי לא נכון ולא נבון. כשאנחנו המורים עובדים עם התלמידים בעזרת המחשבים הניידים בכיתה אנחנו גם מלמדים אותם לעבוד נכון וגם חושפים בפניהם אפשרויות שקודם לכן אולי לא נתנו את דעתם עליהן. יש הרבה הבטים פדגוגיים שמועברים יחד עם הטכנולוגיה: למידה שיתופית היא אחת מהם, ומתבטאת הן בשיתוף עמיתים במשוב בונה והן ביצירת תוצרים שיתופיים (לדו' מצגות שיתופיות , משחקים שיתופיים וכו'). גם בהבט של פרזנטציה המורים שעובדים עם התלמידים בכיתות מקפידים על מצגות מנצחות שמעבירות מסר, על הבטים אתיים ושמירה על זכויות יוצרים. בתהליכי עיבוד המידע והבניית הידע אין תחליף למחשב, וגם בתהליכי למידה שבהם הילד פעיל ולומד עצמאי. ג'י הורוביץ במאמרו לא הכרחי אבל רצוי מתייחס לחיבור שבין הטכנולוגיה לפדגוגיה, ומפנה את תשומת לבנו לכך שייתכן וכדאי גם להסתכל על הפן הטכנולוגי כשלעצמו.


ברור לי שבזכות הנידיים חלה תנופה גדולה בעשיה התקשובית בבתי הספר, ובלעדיהם, הדברים לא יהיו אותו הדבר. לכן אני גם מרגישה שאלו אכן ימים מאד קשים. אני מאד מקווה שלטובת התלמידים המורים וכל השותפים בתוכנית ימצא הפתרון שיתן מענה הולם לכל הבעיות שמדאיגות את ההורים.

3 תגובות:

אנונימי אמר/ה...

אסתי יקרה,

למה עצוב? זה ארוע משמח שאחרי שלוש שנים וניסיון שנצבר חושבים ומציעים שינויים.

האם יש הוכחה שנייד לכל תלמיד הוא הסיבה לשינוי בתקשוב ביה"ס? אולי העובדה שלכל מורה יש נייד ויש כיתות מאובזרות וקמפוס לימודי הם הם שעושים את השינוי?

אולי צריך לאפשר זמן נוסף למורים להיות מורי תקשוב לפני שאצים ללמד את הדור האלקטרוני מימלא להיות דור מידעני?

אולי כדאי להקשיב לאותם מורים שאחרי שלוש שנים גם הם אומרים כי הנייד לילד הוא גימיק וכי נדרשים עוד חומרי הוראה ועוד תמיכה תקצוב וניסיון?

1.ההורים חושבים שקניית נייד יקרה 2500 ש"ח לילד אינה מוצדקת. הם בעד התוכנית ונגד רכישת נייד לתלמיד.

2. לא רק הורי עולים לה' מתנגדים גם הורים של עולים לו'- אחרי ניסיון של שנה והכרות עם התכנית.

3. גם בקרב הורים של ילדי חטיבה אחרי שלוש שנים יש מחשבות כפירה בנייד.

החלק העצוב הוא שאחרי שלוש שנים של ניסיון שנצבר אין נכונות לבצע שינויים או לחשוב מחדש על הטכנולוגיה שנבחרה אלא פוטרים זאת בהגדרה של חזרה לאחור.

אולי כדאי לחקור מה באמת מוביל את השינוי? לבודד את המרכיבים- אולי נייד לתלמיד איננו חיוני כמו שחושבים?

אין ספק שטכנולוגיה נכנסת ותכנס לבתי הספר, וטכנולוגיה תמיד תציב אתגרים.
אולי ממהרים לקבע את המודל הזה כאשר אין עדיין די מידע המוכיח את יתרונות המודל.
אולי יש מקום לעוד מודלים בדיוק כמו שבהוראה מסורתית יש יותר ממודל מנצח אחד, אולי שינויים יובילו להשבחה של התהליך כולו?

אל תהיי עצובה אסתי, דעות שונות מעודדות תהליך הפרייה והן יובילו לכיוון חדש ומאוזן.
בשנה הבאה יחכו להן במקום להעצב.

אסתיד אמר/ה...

אנונימי יקר
צר לי שאין בך את האומץ לפרסם את הרהוריך בשמך, כפי שאני עושה,ועומדת מאחורי כל מילה שאני כותבת. ואני עצובה, כן עצובה. לך אולי לא ברור שהניידים הם אלו שהובילו לתנופת העשייה והשינוי, אך אני נמצאת בתחום מספר לא קטן של שנים, וראיתי מודלים שונים שלא חוללו את השינוי שאתה כל כך בטוח בו. קיימים גם היום בארץ מודלים רבים שבהם יש לוח אינטראקטיבי ומקרנים למורים. לידיעתך: בכל המכללות בהן אני מלמדת מחשב בעמדת מורה ומקרן הם ציוד הכרחי וקיים, כולל קמפוס וירטואלי המלווה את הקורס, אך לא נצפים שינויים מהותים בדרכי ההוראה של המורים.
ברשותך, אני אמשיך להיות עצובה.

אנונימי אמר/ה...

אסתי שלום,
כמוך גם אני עצובה, כי אני חושבת שניסוי בחינוך אורך זמן! אי אפשר להפסיק אחרי שלוש ארבע שנים, ולשנות את הגישה. אי אפשר לומר אחרי שלוש ארבע שנים "טעינו".
לדעתי, מה שמתפספס כאן זאת ההבנה של ההורים שהשינוי הגדול ביותר מבחינה פדגוגית הוא השינוי המתחולל בשיעור טוב, שבו כל התלמידים עסוקים בלמידה.
ואת זה נוכל רק להראות להורים ספקנים, לא לדבר על זה.
כן, יש הרבה בעיות, כי לא כל המורים משתפים פעולה ולא כולם עובדים נכון ומשלבים נכון את המחשב.
הבעיה העיקרית לעניות דעתי היא מחסור בחומרי למידה טובים. לא נכון להשאיר זאת למורים - כי הם גם אינם אלו שכותבים את ספרי הלימוד.
צריך ללמד את המורים איך ללמד בשילוב עם הטכנולוגיה, כי כנראה שהידע הזה - חסר להם מאוד.

אני מאמינה כי ההתנגדויות של ההורים נובעות ברובן מחוסר ידע וזה מה שמעציב.

אני שמחה להמשיך וללמד בתוכנית הזו על כל קשייה וחושבת כי עלינו לתת את הדעת כיצד להתמודד עם הקשיים הללו.

"אנונימי" - מאוד מכעיס גם אותי. מדוע לא להזדהות?
כן, חשוב שנביע דעות שונות ומגוונות, אך חשוב כי הדיעות תהינה מבוססות על ידע, ואני מזמינה אותך לבוא לשיעורים בכיתתי!

מורה המלמדת ומשלבת את המחשב הנייד בשיעורי ג"ג והיסטוריה, בבי"ס במרכז הארץ המשתתף בניסוי המרתק הזה.

חשוב כי ההורים ייתנו הרבה אמון במורים, במידה ואתה כותב את תגובתך כהורה לילדים הלומדים בתוכנית. . .
אנו עושים המון, לומדים המון ומתקדמים בתחום החדיש הזה!
רותי בן-ישי