יום שלישי, 23 בספטמבר 2008

מיומנויות ישנות, מיומנויות חדשות ותוכנית הלימודים

באחד ממפגשי ההדרכה השבוע התחלתי לחשוב על המשמעות העמוקה באמת של הכנת הבוגר העתידי לתפקוד בחיי החברה במאה הדיגיטאלית. הדוגמא שאני מביאה כאן היא רק דוגמא קטנה לשלל מיומנויות שתלמידנו שוקדים עליהן ולומדים אותן, ואני מאמינה שבעתיד לא יעשו בהן כל שימוש.הדודמא לקוןחה מתחום הגיאוגרפיה בבית הספר היסודי. תכננתי לבנות יחידה מתוקשבת בגיאוגרפיה, שתכיל הבטים מידעניים רבים. חשבתי דווקא מפות אינטרקאטיביות, גוגל כדור הארץ ועוד, הדגשים שבהם למחשבים הניידים יש ערך מוסף ברור, משמעותי שמאפשר חקירה ועבודה אישית . המורה מצידה טענה שאין מקום לשימוש בניידים מאחר ובראשית היחידה, יש ללמד את התלמידים לקרוא מהאטלס ולהכיר את כל הסימנים המוסכמים, להכיר מפות מסוגים שונים ולהתמצא היטב באטלס. ואכן, אלו בדיוק הדרישות של תוכנית הלימודים בגיאוגרפיה. מצאתי את עצמי תוהה עד כמה באמת יש להכנס לעומקו של האטלס, כי אם להתוודות על האמת, אני מאמינה שבעתיד מקומו ילך ויפחת, ותלמידי העתיד ינווטו את דרכם בעולם הגדול באמצעות GPS שימוזער עד כדי כך, שיוכנס כבר לתוך הטלפון הסוללרי. ומכאן, שיש דווקא צורך ללמד אותם מיומנויות הקשורות למפות אינטראקטיביות: חיפוש במפות כאלו, ניווט מיעד ליעד, יצירת שאילתה ואולי אפילו, התייחסות לשכבות. כשהייתי ילדה למדתי לסרוג ולרקום כחלק משעורי המלאכה, אומניות שכמעט ופסו לחלוטין מן העולם (יש עדיין כאלה שעוסקות בהן כתחביב, ואולי מעטות מדי אף מרוויחות מהן בפרט אם הן מעצבות מדופלמות, אך ככלל, המכונות החליפו את עבודת הידים הזו). ואח"כ בימי לימודי בתיכון, כשכבר היה מחשבון כיס, אך מפאת מחירו הגבוה והידיעה שלא כל תלמיד בישראל יוכל לרכוש מחשבון כזה לבחינות הבגרות, נאלצתי לבלות ימים ולילות עם לוחות לוגריתמים, עם חישובים מסובכים ומיותרים, שכבר בימי לימודי היה ברור לכל שימי חייהם קצרים במיוחד. מיומנויות המפה האינטקאקטיבית החזירו אותי לדילמה שבה התלבטו מורים בחטיבת הביינים האם לאפשר לתלמידים להשתמש בתרגומונים דיגיטאלים או לחייבם להשתמש אך ורק במילון אנגלי-עברי, כי זה מה שיצטרכו בבחינות הבגרות. ואני מוכרחה להודות, שלמרות שאני מייצגת את המערכת ואני חלק ממנה יש לי הרגשה שקצב ההתאמה איטי מדי, ואנחנו עדיין רחוקים מאד מהשינויים שיש להכניס לבחינות הבגרות בכלל ולתוכניות הלימודים והעיסוק במיומנויות בפרט. ושוב עולה שאלת ה"ביצה והתרנגולת" מה קודם, מה אח"כ ? שקודם יעדכנו את תוכניות הלימודים ואחר כך ילמדו בהתאמה למה שקורה בעולם או קודם החלוצים ילמדו על פי מה שמתאים לעולם העכשווי, ואח"כ התוכניות תשתננה? ברור לכל שפעולת ההתאמה והתפירה של תוכנית הלימודים לזמן הנוכחי צריכה להעשות בו זמנית עם הוראת המיומנויות הנדרשות, אך זהו הרצוי, ובאין רצוי נשארנו עם המצוי. והמצוי הוא החלוצים שצריכים ללמד אחרת, להסיט לעיתים מעט הצידה את תוכנית הלימודוים המסורתית ולפרוץ קדימה עם מה שהם מאמינים בו. זו טיבה של חדשנות וזו משמעותה של חלוציות.

יום רביעי, 10 בספטמבר 2008

שנה חדשה- המשכיות מול התחלות חדשות

שנת תשס"ט היא השנה השלישית של תוכנית המחשבים הניידים בישוב במרכז הארץ בו אני עובדת . בשנה זו תלמידי חטיבה שלמה בארץ כ- 450 במספר, מכיתות ז' עד ט' מגיעים יום יום לבית הספר עם מחשבים ניידים ולמורי החטיבה יש מחויבות גבוהה ללמדם באמצעים מתקושבים. ההתרגשות גדולה, ומוכפלת שבעתיים, כשלוקחים בחשבון את התרחבות הפרוייקטים של מחשבים ניידים בארץ. השנה מצטרף לרעיון הניידים בי"ס שש שנתי בדרום הארץ שזו תהיה שנתו הראשונה להוראה כזו. כשמשווים את המספרים בארץ לאלו הנמצאים בארצות מעבר לים, הם נראים קטנים ודלים, (במחוז לואיזיאנה בארה"ב לבדו יש 243 חטיבות ביינים שתלמידיהם מגיעים עם ניידים, ומספרם הכולל של הניידים מגיע ל-38,000) אם כי אני מאמינה שהשטף ילך ויגבר ועוד ועוד בתי ספר מכל רחבי הארץ יצטרפו ליוזמה.
התחלות חדשות מול המשכיות - התרגשות ראשונית מול ידיעה המשרה בטחון ותחושת שליטה במצב. גישוש ותהיה מול תובנות וניסיון מצטבר. בפוסט הבא אתייחס למורים חדשים שנכנסים ללמד בחטיבה כזו, שכולה מתוקשבת, ולניהול הידע בחטיבה.