כיתה ללא נייר

ריצ'ארד רוודרוזקי Richard Wojewodzki הוא מורה ללטינית בכיתה שבה התלמידים לומדים עם מחשבים נידיים. הוא פתח בלוג שנקרא "ללמד ללא נייר" TeachPaperless ומשתדל לכתוב מאמרון כל יום! במאמר שפרסם
ב-30 לאפריל בשם הייתי מכור לדפים הוא מספר על כך שכמורה בעבר, הוא היה "מכור לניירות" ותמיד דאג לצלם ולשכפל מספר רב של ניירות לכל אירוע ולכל מטרה. היו לו אפילו תשבצים וחידות לתלמידים שסיימו את עבודתם והוא נהג לתת להם לעשות אותם למרות שמעולם לא ראה את הדפים אחרי שמסר אותם לתלמידים. עוד הוא מספר, שבשנתו הראשונה היתה לו הקצבה של שכפולים בבית הספר,אותה סיים כבר בחודש ינואר.

ההתפכחות שלו באה כשהחל ללמד בתוכנית למחשבים ניידים 1:1. אמנם הוא טוען, שאף אחד מהממונים עליו או מהמובילים של התוכנית לא בקש מהמורים לוותר על הדפים, ולדעתו הם עדיין לא שמעו על בלוג, אבל תוך כדי התנסותו והכרותו עם המחשב הנייד הוא כתב מערכי שיעור ושפע של רעיונות מבלי שהדפיס ולו דף אחד! והסיבה לכך שלא הדפיס פרוזאית ופשוטה ביותר ואינה נעוצה במודעות שלו לאיכות הסביבה או ברצונו להיות שותף בשמירה על כדור הארץ ועל יערות העד. הסיבה היתה שהוא לא ידע איך מחברים את המדפסת למחשב הנייד! (והוא הרגיש לא נוח לשאול את אנשי התקשוב בביתה ספר). וכך, מבלי שריצ'ארד התכוון הוא מצא את עצמו כותב ומלמד ללא נייר, ולפתע הבין שהוא לא צריך דפים כדי ללמד. במשך שלוש השנים האחרונות בהן הוא מלמד בכיתות עם ניידים הוא חושב שהוא חסך כ- 40,000 דפים, מבלי לספור את כמויות הדפים שנחסכו ע"י תלמידיו.

ריצארד מספר על ניסוי שערך לשם שעשוע. הוא העתיק למסמך WORD , גופן דיויד בגודל 12 נקודות את כל החומר בלטינית שאחד מתלמידיו כתב במהלך השנה (מספטמבר ועד סוף אפריל) בבלוג שלו. מסתבר שהבלוג שעבר שינוי למסמך WORD הכיל 107 עמודים! 107 עמודים שנכתבו ע"י תלמיד בן 15, בכיתה אחת!
ריצארד מסכם את המאמרון שלו בתובנה שאנחנו כאנשי חינוך לוקחים כמובן מאליו את הבזבוז שקיים בחינוך, מבלי לחשוב עליו פעמיים ושנדרשת עין פקוחה כדי לראות כיצד אפילו שינוי קטן יכול להשפיע.

חשבתי לעצמי שלו היו כל מורי הניידים קוראים את המאמרון הזה ופוקחים את עיניהם, אפילו כדי לראות את השינויים הקטנים- דייני! לצערי, רק מורה אחת הסכימה לקחת על עצמה ולהתנסות עם תלמידיה בכתיבת בלוגים, וגם התנסות זו היא ראשונית ומוגבלת ביותר. אני מאד מקווה שמורים נוספים יבואו בעקבותיה, ושמורים נוספים יקראו את הבלוג שכותב ריצארד. תמיד טוב ללמוד ממי שמתנסה בעצמו באותם התהליכים!

כנס תקשוב מחוזי - מורה מקוון

היום התקיים כנס התקשוב המחוזי של מחוז מרכז. הכנס עסק בשאלה מהו מורה מקוון ורובו הוקדש לנושא ניהול הידע. ההרצאות מן השטח הביאו את ספור בתי הספר בלוד שבהובלת הגב' חשובה אלקיים, מנהלת הפסג"ה ומדריכת התקשוב רונית נחמיה מובילות מהלך של ניהול ידע בית ספרי ויישובי. בהמשך נחשפו המשתתפים בכנס לבלוגים שונים: בלוג של מנהלת בי"ס גוונים, הגב' שפרה סטרוסקי , הבלוג של אבישג זליכה, מפתח הלב בבית הספר והבלוג שלי.


לטובת התיעוד, ועבור אלו שלא יכלו להיות נוכחים בהרצאה היום, אני מעלה את המצגת שלוותה את ההרצאה שנתתי על ההתפתחות המקצועית שלי שחלה כתוצאה מהכתיבה בבלוג.

על כתיבה כערך ותיוג כניהול ידע אישי

במאמרו הכתיבה במבט היסטורי מסכם ג'י הורוביץ את מאמרה של קתרין ינסי "הכתיבה במאה ה- 21 ". אחרי סקירה קצרה של תולדות הכתיבה קובעת ינסי שהמחשב האישי, התקשוב, וכלי Web 2.0 יוצרים מצב שבו הכתיבה
(ה-composing) יכולה לשוב ולתפוס מקום של כבוד בחיינו, ולא רק בבית הספר. ג'י מכליל "שהכלים שעומדים לרשותנו במאה ה-21 מאפשרים לנו להחזיר לכתיבה מקום של כבוד בתרבות שלנו".

מהרגע הראשון שקראתי את הפוסט הזה של גי' מאד התחברתי, ומאותו הרגע התחלתי "לבשל" בראשי את הפוסט שלי העוסק בכתיבה. וכדי להיות ספציפית יותר, אני מתייחסת לכתיבה בבלוג. אני אוהבת לכתוב, ומאמינה שיש לי מה לומר מההיבטים המקצועי והאישי. סיבות רבות גרמו לי להתחיל ולכתוב וביניהן ניתן למנות את תחושות השליחות והחלוציות שמלווות אותי בפרוייקט הניידים 1:1 , הרצון לשמש דוגמא למורים אחרים בחזקת "נאה דורש נאה מקיים" , הרצון הכן והאמיתי לשתף ולהתחלק עם עמיתים למקצוע, וגם, יש להודות על האמת, הרצון לשיווק עצמי. יחד עם זאת, לא תארתי לעצמי עד כמה קל יהיה להשיג את כל המטרות הללו באמצעות הכתיבה בבלוג. היכולת להעלות על הכתב את כל הגיגי, התלבטויותי, הדילמות המקצועיות שאני נתקלת בהן וקלות הפרסום והיציאה מהאלמוניות הפכו אותי ל"מכורה". מניסיוני אוכל לומר, שהכתיבה בבלוגספירה העצימה אותי מאד, גרמה לי להתפתח מקצועית ולתקשר באמצעות הרשת עם אנשים שמעולם לא הכרתי העוסקים בתחומים המשיקים לשלי.

בעקבות הכתיבה בבלוג התחלתי להרהר עמוקות בשאלת התיוג: איך מתייגים? כיצד בוחרים מילים לתיוג? האם להחליט מראש על מספר קבוע של מילים כלליות לתיוג, על מנת שהחיפוש יניב מספר גבוה יותר של רשומות, או לתייג מילים ספציפיות ככל האפשר על מנת להיות מדוייקת ולאחזר בשאילתות רק את המידע הספציפי הנדרש? בתחילה בכלל לא תייגתי, אח"כ תייגתי ללא כללים שקבעתי עם עצמי, וכשראיתי את טור המילים המצטברות על פי התיוג, והמספרים הקטנים בסוגריים המציניים כמה פעמים מופיעה אותה המילה כמילת תיוג ברשומות שלי בבלוג, הבנתי שעלי לשנות את שיטת התיוג שלי ולדאוג לרשום באופן סיסטמטי את המילים (כתיב קבוע, יחיד-רבים וכו'). הבנתי גם, שכשאני מתייגת אני לא רק כותבת אלא גם מנהלת את הידע שלי בצורה חכמה יותר. השבוע הכנתי מצגת העוסקת בכתיבה שלי בבלוג, ומצאתי את עצמי נעזרת פעמים רבות בחיפוש בבלוג על פי מילות מפתח.

אבל מעבר לפאן האישי הייתי רוצה לראות עוד ועוד מורים שנכנסים למהלך, פותחים בלוגים ראשית עבור עצמם, ואח"כ יחד עם תלמידיהם ומתנסים בכתיבה בפועל. הייתי רוצה לראות עוד מורים שחוווים התפתחות מקצועית בעקבות הכתיבה, התפתחות שבוודאי תקריין גם על תלמידיהם. כשהמורה חולק את אותן החוויות עם התלמיד ( מה עושה הכתיבה בבלוג, איך מתייגים, איך מעלים תמונות או קישורים וכו') אני מאמינה שההוראה שלו משתבחת.

האם הרפלקציה היא טבעית להתפתחות המקצועית של המורים?

במאמרו מיום 4.2.09 הרהורים על רפלקציה מתייחס ג'יי הורוביץ למושג הרפלקציה ומביא את דיעותיהם של אלן קאן ודיוויד אנדרו ביחס לרפלקציה. במאמר מצוטט גם מרטין וולר שטוען שסטודנטים לומדים מהר מאד את כללי המשחק בנוגע לרפלקציה וכותבים שהם יכלו לעשות מספר דברים אחרת כדי "לרצות " את המורים ולנגן במוזיקה שמתאימה לאוזניהם.

הקביעות הללו, וכן העובדה שיש אנשים שהחשיבה הרפלקטיבית קשה להם מאד גרמו לי להרהר שוב בנושא. כשלעצמי, אני מאמינה שחשיבה רפלקטיבית ובחינה של מה ניתן היה לעשות אחרת ואיך לנסות ולשנות לפעם הבאה הם מעמודי התווך של ההתפתחות המקצועית. אני חושבת שהדברים אינם קורים מעצמם, ואכן יש מקום לעורר את הצורך ולגרום למורים לחשוב על ההוראה שהם מבצעים. בפרוייקט הניידים חלק מהחשיבה הרפלקטיבית הזאת נעשה בשיחות מליאה במפגשי מורים בהשתלמות, או בהדרכות אישיות. אני כמדריכה מעודדת מאד מורים לנתח את השיקולים שהביאו אותם לפעול כפי שפעלו, לבחור אתר זה או אחר לחשיפה ובכלל, לשקף לעצמם ולאחרים את השיקולים הפדגוגיים ואת הרציונאל שהביא אותם לפעול בדרך שבחרו.

לטעמי, יש סיטואציות שמזמנות יותר חשיבה רפלקטיבית וישנן כאלה שמזמנות פחות. מכיוון שהדרך לשילוב הניידים בהוראה ובלמידה לא ממש סלולה וברורה ואין עדיין את התורה הסדורה של איך כמה ומתי לשלב את הניידים, זוהי סיטואציה שמעודדת חשיבה רפלקטיבית. כשהתחלתי את הבלוג הזה לפני כשנתיים בערך, לא תארתי לעצמי עד כמה אעסוק בחשיבה רפלקטיבית על תהליכי ההדרכה שלי. לדוגמא, מצאתי את עצמי מתחייבת מעל גבי הבלוג לנסות משהו עם המורים, ללמד תוכנה מסויימת או לנסות ולהפעיל עם התלמידים פעילות כלשהי, ועצם הכתיבה על כך בבלוג יצרה אצלי מחויבות גדולה ורצון גבוה "לפרוע את השטר" ולממש הלכה למעשה את הרהורי בבלוג. ואכן, ראיתי שכשהתחייבתי - בצעתי.

יתרה מכך, מצאתי את עצמי פעמים רבות דנה ביני לביני מה מתאים להיכלל במאמרונים ומה לא, מה אפשר ומותר לכתוב ומה רצוי אולי להצניע. עסקתי פעמים רבות בשאלה איך לכתוב כדי לשקף את המציאות ולהיות נאמנה לאמת מצד אחד, אבל לא לחשוף יותר מדי פרטים רגישים ואישיים על המורים אותם אני מדריכה מצד שני. מצאתי את עצמי עסוקה מאד בקריאה של מאמרונים בבלוגים של אחרים ובקריאה מקצועית בכלל, כדי להעשיר את הבלוג במידע עדכני ומשמעותי. עצם העובדה שהדברים מתפרסמים ברשת, ויש להם קוראים אמיתיים, גורמת לי לאחריות מקצועית ולזהירות רבה בכל מה שאני מפרסמת. הייתי מאד רוצה לראות עוד מורים כותבים בלוגים מקצועיים, מכיוון שאני מאמינה שעצם הכתיבה הזאת, ולא למגירה, אלא לכלל ציבור הקוראים גורמת להתפתחות מקצועית כשלעצמה. אינני בטוחה שהייתי מגיעה לכל אלה לולא לקחתי על עצמי את המחויבות לכתוב בבלוג, באמת מתוך רצון לתעד תהליכים משמעותיים בחוויה המיוחדת של שילוב ניידים בהוראה. קבעתי לעצמי כללים: לא לכתוב באופן כללי על שילוב התקשוב בהוראה-למידה, או בכלל על מחשבים בחינוך, אלא להמקד כל הזמן במקומו של המחשב הנייד בהוראה ובלמידה. אני יודעת שאני מנסה להצמד לכללים הללו שקבעתי לעצמי. אני משתדלת מאד לכתוב לפחות שלושה פוסטים בחודש. כל אלו לדעתי, גורמים לי אישית להתפתח מקצועית, ואני מאמינה שגם למורים שקוראים את הבלוג הזה. אשמח לשמוע את דעתכם.

קול המורה

כוחם של הבלוגים ביכולתם לתת לכל אדם החפץ לשתף את העולם בחוויותיו, הרהוריו ועבודתו- במה. מורה אחת בבי"ס בו לומדים תלמידים באמצעות נידיים בכיתות, החליטה לקפוץ למים ולשתף אותנו בהתנסותה היומיומית. בבלוג שלה, מתארת רותי בן ישי את ההתנסות בכיתה , אך גם מעלה שאלות רבות המטרידות אותה כמורה המשלבת את השימוש בניידים בכיתה.
במאמרון האחרון שלה מתלבטת רותי בבחירת החומרים הרבים המצויים ברשת ותוהה לגבי ההצפה שאותה ניתן ליצור לתלמידים בקלות רבה. רותי מתארת את השימוש בסרטונים בשיעורי הסטוריה, או בשיעורי אזרחות ונהנית מהקלות הרבה מאד של הנגישות בכיתות הניידים לחומרים הרבים הנמצאים ברשת.

אני מרגישה גאה בכך, שזמן קצר לאחר תחילת עבודתה הסכימה רותי לפתוח את הבלוג, ואף לקחה על עצמה לתעד ולשתף את כולנו בהתנסויותיה. מעניין אותי לשמוע מרותי, מה הכתיבה בבלוג עושה לה כמורה, מה החוויה של קבלת תגובות ברשת מאחרים, או אזכור שמה בפורטל מס"ע עם הבלוג שפתחה גורמת לה מבחינה מקצועית. מעבר לגאווה האישית שלה, האם היא מרגישה שבדרך זו היא אכן "יוצרת קהילת ידע"? האם היא מרגישה שהשיתופיות מביאה אותה למקומות אחרים? האם המפגש באמצעות הרשת עם מומחים ואנשים שמתנסים בחויות אלו כמוה, או בצורה שונה קצת, תורם להתפתחותה המקצועית? ואם כן, איך? במה?

אני מייחלת ליום שבו מורים נוספים ילכו בעקבותיה של רותי ויכתבו בלוג ברשת. בפארפרזה מסויימת ניתן לומר: "אני כותב בלוג- משמע אני קיים בעולם web 2 ".

שאלות הקשורות לכתיבה בבלוג

בבלוג של רונית ראיתי שני דברים שמצאו חן בעיני. ראשית, היא הוסיפה לבלוג יומן, שבו כל פעם שהיא מפרסמת פוסט, התאריך מודגש, וכשעומדים על התאריך, ניתן לראות את שם הפוסט. הדבר גרם לי לחשוב באופן אוטומטי כמעט, על ההיבט הכמותי שהמארגן הגרפי הזה יוצר: בהינף עין ניתן להבחין במספר הפוסטים (כמות חודשית, שבועית וכו') ובפיזורם מבחינת ימות השבוע. מאחר ויש לי כובע נוסף של הערכה, התחלתי לשאול את עצמי שאלות כגון: האם יש קשר בין ימי הכתיבה לבין אירועים בשטח? אם לדוגמא עיקר הכתיבה נעשית בסוף שבוע, האם זה מפני שאז יש מעט יותר זמן פנוי? האם יש ימים מסויימים שבהם תמיד כותבים? אולי אחרי השתלמות או הדרכה בבתי הספר, ורוצים לכתוב כשהדברים עוד טריים בראש? וכל השאלות האלה מתייחסות רק להבטים כמותיים ועדיין לא לתוכן האיכותי של מה כתוב בפוסטים.

מצאתי את עצמי שואלת איך מחליטים מה כדאי לפרסם בבלוג ומה לא. האם כדאי לפרסם כל דבר? האם לפרסם רק דילמות? האם לתאר הצלחות? כשלונות? כשלעצמי, לא תמיד אני כותבת מיד באותו היום ולפעמים אני מרגישה שיש לי צורך שדברים יבשילו. יש ימים שאני מהלכת עם התחלות של פוסטים שעדיין לא נכתבו וחושבת כיצד יהיה הכי נכון לפרסם אותם. התחלתי לתהות גם על טיפוסי המדריכים / המורים שכותבים בלוגים- מה מייחד אותם ממדריכים /מורים אחרים שלא כותבים? בוודאי שאין זה רק הידע הטכנולוגי. אני באמת מאמינה שיש משהו אחר. מהו? אינני יודעת. אולי אתם יכולים לשער?

קישורים לבלוגים נוספים של מורים ומדריכים

את הפוסט הזה החלטתי להקדיש למספר בלוגים אחרים, שאני מרבה לקרוא בהם ולהתעדכן בפוסטים עליהם מדווחים המורים האחרים. אז הנה לפניכם רשימת ההמלצות:

אבישג, מורה בבי"ס ברחובות התוודעה לבלוג דרך מורה אחרת בביה"ס , מירב, המדריכה בתוכנית הניידים. מירב המליצה לאבישג לכתוב בלוג בו תתעד את התפתחותה כרכזת פרוייקט מפתח הלב בבית ספרה. אבישג נענתה לאתגר, ומעדכנת באדיקות רבה, יומיומית כמעט את הבלוג שלה.

הבלוג נקרא מפתח הלב ואתם מוזמנים לעיין בו.

בלוג נוסף נכתב על ידי עמיתה שלי למקצוע, מורה ומדריכה בתחום המחשבים, רונית נחמיה. בבלוג שלה מתארת רונית את תהליך ניהול הידע בין שלושה בתי ספר בלוד- המאוגדים על ידי הפסג"ה בלוד.

הבלוג מתאר את שלבי ההתארגנות הראשוניים ואת הנושאים המעסיקים את המדריכה ואת בתי הספר בשאלות ניהול הידע. הבלוג נקרא ניהול ידע - דרך וגם ערך והוא שווה הצצה! אחד האתרים שרונית מרבה לצטט בבלוג שלה הוא אתר ROM לניהול ידע. גם באתר הזה ניתן למצוא בלוג, הבלוג של מוריה, אותו כותבת מנהלת חברת רום ובו היא מביאה התלבטויות רבות ושאלות מהותיות בנושא ניהול הידע.

אתם מוזמנים לקרוא ולהתרם! אשמח לקבל קישורים לבלוגים של מורים נוספים המתנהלים ברשת. זוהי דרך נפלאה ליצור קהילה שיתופית מקצועית.