יום רביעי, 29 באוקטובר 2008

שרת החינוך, פרופסור יולי תמיר מתייחסת להערכת המידע

בביקורה בישוב בו מתקיימת תוכנית מחשב נייד לכל תלמיד בסוף חודש אוקטובר, נשאלה השרה על דעתה ביחס לשילוב מחשבים כאלו במערכת החינוך כולה. השרה טענה שהמחשבים הם חלק מהחיים של כולנו, ושאין תחום עבודה שאפשר להתנהל בו ללא המחשבים. היא העידה על עצמה שהיא כותבת רק במחשב. לדעתה, המחשב הנייד הפך לכלי שמחליף את הנייר והעט ולכן צריך לדעת לעבוד במחשב ולהפיק ממנו את המיטב. פרופסור תמיר דברה על כך שלומדים לא רק לשוטט באינטרנט אלא גם להעריך את המידע. בפנייתה אל התלמידים הדגישה שרת החינוך, כי זהו דור שצמח למציאות שבה אין כל בעיה להשיג מידע, לא צריך לרוץ לאנציקלופדיות או לחכות ליום הולדת חשוב כדי לקבל כרך, כמו שהיה כשהיא היתה ילדה, אלא אפשר בלחיצת עכבר להשיג מידע רב מאד. במציאות הזו מה שחשוב הוא דווקא לדעת להתמודד עם הצפת המידע: צריך לדעת למיין את המידע, לחשוב, להסיק מסקנות.
פרופסור תמיר הדגישה כי דווקא בבית הספר שבו יש לכל תלמיד מחשב, יש לתלמידים הזדמנות להתמודד עם הנושאים הללו. היא ציינה את העובדה שבשיעור בו צפתה התלמידים עבדו גם באופן עצמאי, כל תלמיד לבדו, וגם פעלו כקהילה יחד וזה אחד הדברים שמצא חן בעיניה. פרופסור תמיר סיימה את דבריה בכך שהמחשב הוא כלי מאד חשוב והיא שמחה שיש לתלמידי בית הספר את הכלי הזה. היא הוסיפה שהיא מקווה שהתלמידים יהנו מהמחשב הנייד.

יום חמישי, 16 באוקטובר 2008

עקומת הסתגלות

(בשיטוטי בספריה בבר אילן נתקלית בעבודתה של יפעת דוד, (2007 ) תהליכים לימודיים וחברתיים בכיתה בה לומדים באמצעות מחשבים נידיים - בדיקת המוטיבציה ללמידה וההשגים הלימודיים -חקר מקרה. יפעת חקרה במהלך שנתיים את שילוב הנידיים בחטיבת ביניים במרכז הארץ, בה יש כיתת כתו"ם. המחקר הוא מחקר איכותי וניתוח הנתונים נעשה בשיטת ניתוח תוכן. יפעת קבצה את הנתונים שנאספו לארבע קטגוריות מרכזיות לניתוח : האוירה הדינמית בכיתה, מאפייני חדשנות פדגוגית בכיתת הניידים, גורמים המעכבים את הלמידה בסביבה המתוקשבת והכוחות התומכים בלמידה המתוקשבת. נתון מעניין הקשור לאוירה הדינמית בכיתה, מתייחס לשלושה שלבים של הסתגלות המורים והתלמידים לסביבת הניידים: שלב הציפייה וההתלהבות, שלב המשבר והאכזבה ושלב ההתאוששות לקראת התייצבות. זהו מודל מעניין מאד מכיוון שהוא מזכיר במקצת את מודל מחזור החיים של המוצר Product Life Cycle לפיו לכל מוצר חדש יש ארבעה שלבים שניתנים לזיהוי : שלב ההכרות, שלב הצמיחה, שלב הבשלות ושלב הדעיכה. מעניין שבמודל של יפעת שלב הדעיכה קדם לשלב ההתייצבות . יפעת מפרטת בעבודתה את הגורמים שהביאו לירידה ולאכזבה ואת הפעולות שנעשו על מנת לבלום את השלב הזה ולייצב את המערכת. אך האם לא זהו טבעו של שינוי? האם הציפיות אינן גבוהות תמיד ולעיתים מובילות לאכזבה? דווקא בהתייצבות אני רואה את הבשלות וההתבגרות של תהליך השינוי. זה משאיר אותי אופטימית!