יום שני, 9 באפריל 2012

כותרת בעיתון: "פרויקט 'מחשב לכל ילד' לא שיפר את ביצועי התלמידים"

הכותרת בעיתון ידיעות אחרונות מיום 9.4.12 שבתה את עיני תוך כדי שיחה טלפונית עם אחת החברות. מיד גזרתי את פיסת העיתון על מנת לקרוא בה בעיון ואף לצטט מתוכה חלקים נרחבים למאמרון זה.

תוצאות מחקר שנערך בפרו, שבה היקף פרויקט מחשב לכל ילד הוא הגדול בעולם, העלו כי מתן המחשבים לילדים לא ממש תרם לביצועים ולהשגים הלימודיים. במסגרת מיזם OLPC שהחל בשנת 2007 נתנים מחשבים ניידים קטנים וזולים מאד לילדים במדינות מתפתחות. המחשבים מותאמים לתנאים הבסיסיים של כפרים וערים במדינות העולם השלישי (עמידות לרטיבות, הטענה ידנית ופעולה על סוללות), כשהמטרה העיקרית היא לאפשר לתלמידים במדינות עניות גישה לאינטרנט, ולספרים דיגיטליים.

מסתבר, שפרו היא אחת מהמדינות בעלות מערכת החינוך הגרועות ביותר בדרום אמריקה, כשרק 13% מבני ה- 7 הגיעו לרמה הנדרשת במתמטיקה ו- 30% לרמה הנדרשת בקריאה.
המחקר נערך על ידי בנק בפיתוח האינטר אמריקאי ועקב אחרי 319 בתי ספר בפרו במשך 15 חודשים. תוצאותיו העלו כי ילדים שקבלו מחשבים ניידים לא הציגו שום שיפור לא במתמטיקה ולא בקריאה, ולא נמצאו ראיות שהנגישות למחשבים העלתה את המוטיבציה ללמידה, או את הזמן שהוקדש לשעורי בית ולקריאה.

עיקר השימוש בניידים הוא להעתקה של הנכתב על הלוח, ובכך הופכים הניידים למחברות. עוד נמצא, שהמורים לא הדריכו את התלמידים כיצד להשתמש במחשבים וללמוד בעזרתם בצורה נכונה יותר. באזורים רבים בפרו אין נגישות לאינטרנט, כך שלא ניתן ללמד את התלמידים כיצד לגלוש.

לעומת זאת, המחשבים הניידים הגדילו את מספר בתי האב בפרו שיש בהם מחשב , ושפרו את היכולות הקוגניטיביות של התלמידים.

המלצות החוקרים הן לשפר באופן משמעותי את הדרכות המורים, ולשנות אצת סביבת הלימוד כך שתתאים למחשבים.

הביקורות כלפי המיזם מתמקדות בכך שהמארגנים כפו סטנדרטים מערביים על ילדי המדינות המתפתחות וכי מארגני המיזם לא ממש הבינו את צרכיהם של התלמידים במדינות אלו. על טענות אלו משיב ניקולס נגרופונטה, הוגה המיזם, שהוא ממליץ להחליף את המילה מחשב נייד במילה חינוך ולזכור שהמיזם שינה את הדרך שבה אנשים מבינים ילדים ותופסים למידה. במקומות מסוימים ילדים מלמדים את הוריהם כיצד לעבוד עם המחשבים.

העיון במאמר הזה מהעיתון, העלה בי שוב מחשבות ישנות שאת רובן אף שתפתי גם כאן, במאמרונים רבים בבלוג זה
( 21 הדברים שיהפכו מיותרים במערכת החינוך ב- 2020, שינון לעומת חשיבה , מאמר: אתגרי מורים בניהול כתה של ניידים). למרות שבמחקרים רבים כבר נמצא ששימוש במחשבים הניידים אינו מעלה את הישגי התלמידים במבחנים סטנדרטים, ממשיכים חוקרים רבים לשוב ולחקור את הנושא ו"להתאכזב" בכל פעם מחדש. מפליא הדבר, שדווקא הממצא המעיד על שיפור ביכולות הקוגניטיביות של התלמידים לא תפס כותרות ולא גרם להפתעה לטובה אצל החוקרים. ואולי דווקא השיפור ביכולות הקוגניטיביות מסמן את תחילתו של השינוי המשמעותי? שוב ושוב אני חוזרת אל שאלות היסוד מימי הסמינר הרחוקים: מהי למידה? מה צריך תלמיד לעשות על מנת ללמוד? ומה תפקיד המורה?

והשאלה החשובה ביותר: עד מתי ימשיכו מובילים והוגי דיעות לצפות מהטכנולוגיה שתפתור את כל בעיות בית הספר? האם לא התבגרנו ולא למדנו מאום מהעבר? אם המורים אינם מלמדים כראוי, ללא הטכנולוגיה ולא בעזרתה, מדוע שנצפה שהישגי התלמידים ישתפרו? מדוע ממשיכים חוקרים לחפש את המטבע מתחת לפנס? ואולי עצם העובדה שילדים ממדינות העולם השלישי בונים לעצמם עתיד אופטימי יותר, שיאפשר להם להתחרות בכלכלה הגלובלית בצורה שוויונית יותר ומשפרים את נקודת הזינוק ההתחלתית שלהם בעולם תחרותי זה הוא הדבר החשוב במערכות החינוך במאה ה- 21?

יום ראשון, 1 באפריל 2012

ניידים ואיזונים- טכנולוגיה והמוח-תמרורי אזהרה

בכנס מכון מופת ביום רביעי 28.3.12 "במרחק נגיעה" שעסק בשילוב כלים טכנולוגיים בידי התלמידים שמעתי את ד"ר נאוה לויט בן נון מהיחידה למחקר יישומי בחקר המוח שדברה על הקשר שבין חקר המוח, הפסיכולוגיה ההתפתחותית והעולם הדיגיטאלי.

מסתבר, שהמוח האנושי מורכב מאד. זוהי מערכת מורכבת complex systems – והקישוריות במוח היא מסוג של רשת ה"עולם הקטן" – דרושים רק 6 אנשים כדי להגיע לכל העולם. תת פעילות או פעילות יתר באזורים מסוימים תשפיע על אזורים אחרים. כל תפקודי המוח עובדים בסוג של עבודת מוח. מבחינה זו פעילות המוח דומה לדינמיקות חברתיות. ד"ר בן נון המשילה כל אזור כזה במוח ל- HUB - תחנה מרכזית. לטענתה, ברגע שיש חוסר איזון באזורים הללו המערכת הרגשית המושפעת ישירות מהמוח הופכת לבלתי יציבה. חוסר היציבות יוצר בעייתיות. הבדלים בין האנשים נובעים מעוצמות שונות של החיבורים. לדו' תת רגישות או עודף רגישות יש כוונון מוחי שונה.

 ד"ר בן נון התמקדה בדוגמאותיה  באזור מרכז הקשב במוח. מרכז הקשב מורכב משתי מערכות משנה העובדות במקביל, ובאופן מנוגד. מצד אחד, רשת "הראדאר"- מערכת סריקה המחפשת גירויים שרלוונטיים לאורגניזם ומצד שני - רשת המיקוד והפוקוסים שמטרתה להתמקד על גירוי אחד ולהיות עליו הרבה זמן. בין שתי הרשתות הללו יש תחרות. מעליהן, נמצאת רשת נוספת - רשת הבקרה שמחליטה מתי יש להיות במצב של ראדאר ומתי צריך להיות במצב של מיקוד ופוקוס. בעולם המודרני רשת הפוקוס לא מקבלת מספיק זמן וגם רשת הבקרה לא מקבלת מספיק זמן. רשתות קשב נבנות ולוקח להן זמן להבנות. הצרכים הבסיסים שלנו נקבעים ע"י רשת התגמול- רשת שמאפיינת אנשים מכורים מאד. הצרכים שלנו מאד מושפעים ממנה. ד"ר בן נון מציעה לנוכחים לחשוב על עצמם בזמן שנכנסת הודעת טקסט בזמן שהם נמצאים בנהיגה. כמה איפוק ויסות ושליטה נדרשים מהנהג על מנת שלא להסתכל ולא להציץ ולו לרגע ממי ההודעה. חמלה, אמפטיה ואגרסיה הן תכונות מוחיות נרכשות – אנחנו צריכים לעודד אותן. המערכות של אמפטיה וחמלה מופעלות כשאנחנו מעבירים קשב פנימה אך בעולם המודרני רוב הזמן הקשב שלנו בחוץ, ואז היכולת להיות אמפטים מתפתחת פחות, מאחר ויש פחות זמן לחמלה.
רשת מנוחה לעומת רשת פעולה – רשת מנוחה משתתקת כשהשנייה פועלת. רשת מנוחה חשובה ביותר. גליצים של קשב מתקבלים כשאין תחלופה של רשת מנוחה.

התפתחות המוח הוא תהליך דינאמי ומורכב. זה לא תהליך רק של הבשלה ואפשר לקלקל את תהליך ההתפתחות. חשוב להבין איך ממשיכים לבנות את המוח כך שלא יתפרק אחרי גיל 20-30. מחקרים מלמדים שיש נסיגה של האיזון בין כל האזורים במוח בגיל ההתבגרות על מנת לאפשר את הקפיצה שבאה אחר-כך. בגיל ההתבגרות התזמורת המנגנת היטב בין האזורים השונים במוח מתפרקת, כדי להסתנכרן יותר מאוחר.
תפקיד האינטראקציה משמעותי ביותר כדי להתפתח. פסיכולוגים מדברים כבר שנים על אינטראקציה מווסתת עם מבוגרים בגיל הצעיר. מסתבר, שהמוח הוא פלסטי – גמיש וניתן לכיוונון! אפשר להשפיע עליו שייבנה בצורה טובה יותר. אינטראקציה היא גורם מכוונן. טיפוח מיומנויות של קשב וויסות רגשי – אפשר לאמן לזה. ויסות רגשי מתייחס גם ליכולת לדחות סיפוקים לא לתת כל הזמן רק את הרגשות הנעימים. אלו דברים שתורמים ליציבות רגשית.
לסביבה המתוקשבת יש סכנה לנוון את המוח, להזניח את מערכות החושים והתנועה, לצמצם את ההזדמנויות לאינטראקציה בין האזורים השונים במוח. לסביבה דיגיטאלית יש סכנה של התמכרות למסכים, האם אנחנו עוזרים למערכת הקשב להתפתח, מה עם המערכת הרגשית? האם אנחנו עוזרים להקמת צוותים מוחיים בריאים?
כשמכניסים תקשוב לבי"ס יש להגביר גם פעילות גופנית, להכניס תוכניות של טיפוח מכוון ואקטיבי של מיומנויות קשב, ויסות רגשי מיומנויות חברתיות.

אני מוכרחה לומר שתמרורי האזהרה שד"ר בן נון שמה בפנינו חשובים מאין כמותם. אני חושבת שיש מקום לחשוב על האיזונים בחיי הילדים ולשמור על פרופורציות. צריך שיהיו לילדים ניידים בשיעורים, צריך לאפשר למידה שיתופית ומשמעותית בזמן בית הספר אך יחד עם זאת צריך לשמור על איזונים. לדאוג שהתלמידים יתעמלו. לדאוג שיצאו החוצה וישחקו יחד ולא רק באופן וירטואלי. שישוחחו זה עם זה ולא רק באמצעות הרשתות החברתיות והלייקים. שידאו לשלוט ברמות הריגושים שלהם. זוהי משימה מורכבת ביותר אבל היא מוטלת עלינו, המחנכים. זה בדיוק התפקיד שלנו עם הכנסת הטכנולוגיה.