יום שבת, 21 בפברואר 2009

יום למידה משותף הורים ותלמידים

בבית ספר בו פועלת התוכנית שנה שניה הוחלט להקדיש השנה את אירועי יום המשפחה ללמידה משותפת של הורים וילדים עם הניידים. ההורים הגיעו בבוקר להרצאה בנושא "האם אתם יודעים מה ילדיכם עושים באיטנטרנט?" ואחריה עברו ללמידה פעילה עם התלמידים בכיתות.
לכל מורה ניתנה אוטונומיה להחליט האם ברצונו לעבוד ברמה שכבתית על פעילות משותפת עם מורי השכבה או לעבוד ברמה כיתתית באופן עצמאי.

בשתי כיתות ו' טפלו בשני נושאים שונים: בכיתה אחת טופלה האמנה של בית הספר. התלמידים בשיתוף הוריהם יצרו שמש מושגים לאחד הערכים באמנה והעלו אותו לקבוצת דיון. אחד התלמידים, שלמד מראש לעבוד עם תוכנת Mindomo נתבקש ללמד את חבריו לכיתה כיצד לעבוד עם התוכנה.

בכיתה ו' השניה עסקו התלמידים בלימודי ההסטוריה. באמצעות חידון תמונות הם התבקשו לגלות את נושא השיעור (הרומאים) ולהתייחס למפעלי הבניה המרשימים שהם השאירו בארץ.

כיתות ז' הקדישו את השיעור לסיפור על "גלגולו של חפץ" שהינו חלק מהעיסוק בעבודת שורשים שהתלמידים מכינים. התלמידים התבקשו מראש לצלם חפץ משמעותי במשפחה, לשמור אותו במחשבים האישיים שלהם, ויחד עם ההורים בכיתה לכתוב את הסיפור על החפץ ומשמעותו המשפחתית. הם צרפו את תמונת החפץ לסיפור, והעלו את התוצר לקבוצת הדיון. אלו שרצו בכך, הקריאו בפני חבריהם בכיתה את גלגולו של החפץ המשפחתי, כשהשימוש בקבוצת הדיון ובמקרן אפשרו לכל שאר התלמידים לעקוב אחרי ההקראה ואף לראות את החפץ.

בכיתות ח' עסקו במושג כבוד. התלמידים השתמשו בניבון ברשת על מנת למצוא ניבים העוסקים במילה כבוד, לפרש אותם וגם להבין את משמעותם. כמו כן הם יצרו טקסט מעוצב מהביטויים הקשורים למילה באמצעות תוכנת Wordle ופרסמו אותם ברשת. בנוסף,הקשיבו התלמידים לשירו של יהורם גאון "למי יש יותר כבוד" מתוך הסרט קזבלן. כמשימת סיכום הם התבקשו לדון בקבוצת דיון ולהגיב לחבריהם על השאלה המכלילה האם יש הבדל בין הכבוד אליו מתייחסים בשיר לבין הניבים והמשפטים שהתייחסו לכבוד עליהם עבדו.

בכיתות ט' , בהן התלמידים לומדים ללא ניידים אך למורים יש מקרן ונייד בכיתה, עסקו בשני תכנים שונים מאד. כיתה אחת המשיכה את ההיבטים של הרצאת ההורים בבוקר ביחס למעורבות הנוער באינטרנט ועסקה בפעילות מתוך אתר האתיקה של משרד החינוך" אותי זה לא מצחיק" .

בכיתה ט' השניה עסקו בערך ה"שינוי". התלמידים צפו במצגת על סיפורו של הנשר שבגיל 40 משנה את מקורו וכנפיו כדי שיוכל להמשיך ולחיות, ויצרו בקבוצות עבודה משפט הקשור לשינוי מבחינתם.

היום עבר בהצלחה רבה. ההורים ציינו לחיוב את דרך הלמידה הפעילה ואת העושר הרב של החומרים אליהם נחשפים התלמידים באמצעות למידה כזו. למרות שהיו תקלות טכניות רבות הקשורות לכניסה לסביבת הלמידה ולהעלאת חומרים לסביבה (200 תלמידים פעלו בעת ובעונה אחת וניסו להיכנס לסביבה אחת, דבר שיצר "פקק" בכניסה והאט את קצב הגלישה) כל ההורים הבינו את הערך המוסף של שימוש בנייידים בכיתה במהלך ההוראה והלמידה.

כשלעצמי חשתי סיפוק רב. עבודת הכנה מרובה מאד לקראת היום הניבה פעילויות רבות, שנעו על פני קשת רחבה של הפעלה אישית של התלמידים, שימוש בתוכנות שללא ניידים לא היה אפשר להשתמש בהן וגם הכנסה של סרטונים ושירים לכיתה. בכיתות שבהן לא היו ניידים נחשפו ההורים ליתרון של שימוש במקרן ובמחשב נייד של המורה, מודל שייכנס לבתי הספר בארץ יותר ויותר בשנים הקרובות במסגרת תוכנית "המורה המקוון".

יום רביעי, 11 בפברואר 2009

האם הרפלקציה היא טבעית להתפתחות המקצועית של המורים?

במאמרו מיום 4.2.09 הרהורים על רפלקציה מתייחס ג'יי הורוביץ למושג הרפלקציה ומביא את דיעותיהם של אלן קאן ודיוויד אנדרו ביחס לרפלקציה. במאמר מצוטט גם מרטין וולר שטוען שסטודנטים לומדים מהר מאד את כללי המשחק בנוגע לרפלקציה וכותבים שהם יכלו לעשות מספר דברים אחרת כדי "לרצות " את המורים ולנגן במוזיקה שמתאימה לאוזניהם.

הקביעות הללו, וכן העובדה שיש אנשים שהחשיבה הרפלקטיבית קשה להם מאד גרמו לי להרהר שוב בנושא. כשלעצמי, אני מאמינה שחשיבה רפלקטיבית ובחינה של מה ניתן היה לעשות אחרת ואיך לנסות ולשנות לפעם הבאה הם מעמודי התווך של ההתפתחות המקצועית. אני חושבת שהדברים אינם קורים מעצמם, ואכן יש מקום לעורר את הצורך ולגרום למורים לחשוב על ההוראה שהם מבצעים. בפרוייקט הניידים חלק מהחשיבה הרפלקטיבית הזאת נעשה בשיחות מליאה במפגשי מורים בהשתלמות, או בהדרכות אישיות. אני כמדריכה מעודדת מאד מורים לנתח את השיקולים שהביאו אותם לפעול כפי שפעלו, לבחור אתר זה או אחר לחשיפה ובכלל, לשקף לעצמם ולאחרים את השיקולים הפדגוגיים ואת הרציונאל שהביא אותם לפעול בדרך שבחרו.

לטעמי, יש סיטואציות שמזמנות יותר חשיבה רפלקטיבית וישנן כאלה שמזמנות פחות. מכיוון שהדרך לשילוב הניידים בהוראה ובלמידה לא ממש סלולה וברורה ואין עדיין את התורה הסדורה של איך כמה ומתי לשלב את הניידים, זוהי סיטואציה שמעודדת חשיבה רפלקטיבית. כשהתחלתי את הבלוג הזה לפני כשנתיים בערך, לא תארתי לעצמי עד כמה אעסוק בחשיבה רפלקטיבית על תהליכי ההדרכה שלי. לדוגמא, מצאתי את עצמי מתחייבת מעל גבי הבלוג לנסות משהו עם המורים, ללמד תוכנה מסויימת או לנסות ולהפעיל עם התלמידים פעילות כלשהי, ועצם הכתיבה על כך בבלוג יצרה אצלי מחויבות גדולה ורצון גבוה "לפרוע את השטר" ולממש הלכה למעשה את הרהורי בבלוג. ואכן, ראיתי שכשהתחייבתי - בצעתי.

יתרה מכך, מצאתי את עצמי פעמים רבות דנה ביני לביני מה מתאים להיכלל במאמרונים ומה לא, מה אפשר ומותר לכתוב ומה רצוי אולי להצניע. עסקתי פעמים רבות בשאלה איך לכתוב כדי לשקף את המציאות ולהיות נאמנה לאמת מצד אחד, אבל לא לחשוף יותר מדי פרטים רגישים ואישיים על המורים אותם אני מדריכה מצד שני. מצאתי את עצמי עסוקה מאד בקריאה של מאמרונים בבלוגים של אחרים ובקריאה מקצועית בכלל, כדי להעשיר את הבלוג במידע עדכני ומשמעותי. עצם העובדה שהדברים מתפרסמים ברשת, ויש להם קוראים אמיתיים, גורמת לי לאחריות מקצועית ולזהירות רבה בכל מה שאני מפרסמת. הייתי מאד רוצה לראות עוד מורים כותבים בלוגים מקצועיים, מכיוון שאני מאמינה שעצם הכתיבה הזאת, ולא למגירה, אלא לכלל ציבור הקוראים גורמת להתפתחות מקצועית כשלעצמה. אינני בטוחה שהייתי מגיעה לכל אלה לולא לקחתי על עצמי את המחויבות לכתוב בבלוג, באמת מתוך רצון לתעד תהליכים משמעותיים בחוויה המיוחדת של שילוב ניידים בהוראה. קבעתי לעצמי כללים: לא לכתוב באופן כללי על שילוב התקשוב בהוראה-למידה, או בכלל על מחשבים בחינוך, אלא להמקד כל הזמן במקומו של המחשב הנייד בהוראה ובלמידה. אני יודעת שאני מנסה להצמד לכללים הללו שקבעתי לעצמי. אני משתדלת מאד לכתוב לפחות שלושה פוסטים בחודש. כל אלו לדעתי, גורמים לי אישית להתפתח מקצועית, ואני מאמינה שגם למורים שקוראים את הבלוג הזה. אשמח לשמוע את דעתכם.