יום שלישי, 21 באפריל 2009

הרצאה סינכרונית ברדיו- משוחחים עם ג'ף מאו- מיוזמי ההוראה בשיטת 1:1 במחוז מיין

אתמול השתתפתי בפעם הראשונה, בשידור רדיו סינכרוני שנערך on-line בשעות הערב. אני לא בטוחה שההגדרה השתתפתי היא המתאימה ביותר לתיאור ההתרחשות. ישבתי בביתי מול המחשב, מחוברת לאוזניות והקשבתי לשאלות ותשובות עם Jeff Mao יוזם תוכנית הניידים 1:1 במחוז מיין. במקביל להאזנה, פתחתי קובץ Word לתוכו הקלדתי בזמן שהקשבתי, את תוכן השאלות והתשובות. הדבר דרש ממני ריכוז עצום , כי הקשבתי להרצאה באנגלית ותרגמתי אותה סימולטנית לעברית, תוך כדי הקלדה עוורת.

על ההרצאה נודע לי יומיים קודם לכן, באמצעות קישור שנשלח אלי במייל על ידי ג'י הורוביץ (ושוב, תודה ג'י!). ביום ההרצאה עצמה, בשעה היעודה (אחרי תרגום זמנים בין שעון ארה"ב לישראל) נכנסתי לרשת כדי להצטרף כשומעת. לקח לי מעט זמן להסתנכן, למצוא היכן ללחוץ על מנת להקשיב לשידור, אבל הצלחתי! תחושת הסיפוק היתה גדולה מאד , ראשית מעצם החוויה והניסיון ושנית מהיכולת הזו, להתחבר מהבית, למקום רחוק בזמן אמת, ולהשתתף בפעילות.

תוך כדי הקשבה לשיחה התעוררו בי מספר תובנות. ראשית, בארה"ב מתמודדים עם אותן השאלות בדיוק שאנחנו מתמודדים. ג'ף מאו מתייחס לכך שבמחוז מיין הם התחילו בשנה האחרונה לחשוב על הרצאות סינכרוניות להתפתחות מקצועית של מורים כדי להקל על המורים ולחסוך מהם את הנסיעות ובזבוז הזמן. אני מוכרחה לציין, שהשנה, בשנה השלישית לפרוייקט מט"ח כבר הציע את האפשרות הזו למורים. במהלך כל השנה נערכו הרצאות סינכרוניות שנתנו ע"י מומחים ממט"ח בעזרת תוכנת סנטרה (שמאפשרת גם צפייה בשיקופיות ויציאה לאינטרנט). התנסיתי כלומדת בפעילות של ההרצאות הסינכרוניות שנערכו, ואפילו השתתפתי בהן כשואלת או כמצביעה בסקרים. ועדיין נשאלת השאלה על תרומתן של הרצאות אלו למורים.
עוד ציין ג'ף מאו שיש מחשבה על מעבר להתפתחות מקצועית הקשורה לתחומי הדעת, ואנו נמצאים בדיוק השנה בצומת החשובה הזאת, כשהמורים מרגישים כבר שהם רכשו את השליטה בטכנולוגיה ועדיין חסרה להם ההכשרה איך לשלבה היטב בתחום הדעת הספציפי שלהם. ג'ף מתייחס לאיכותו של המורה כגורם המכריע ביותר המשפיע על השימוש המשמעותי שנעשה בניידים, וגם זה איננו חדש לכל העוסקים במלאכה. העובדה שכאן בישראל הקטנה, אנחנו מתמודדים היטב בדיוק עם אותן הסוגיות ואותן השאלות המורכבות מעידה לדעתי, שאין קיצורי דרך. אנחנו מתקדמים "תוך כדי תנועה" אך גם תוך כדי ניסוי וטעייה וחיפוש הדרך הנכונה ביותר.

לטובת כל אלו שלא ידעו על ההרצאה ולא הקשיבו לה, אני מעלה אותה לרשת.

יום שישי, 17 באפריל 2009

שימוש ביומן גוגל כיומן כיתתי

באחת ההשתלמויות שהעברתי לאחרונה בנושא "כלי גוגל", לימדתי את המורות להשתמש ביומן גוגל כיומן אישי או כיתתי . ראשית, חשפתי אותם ליכולת להוסיף ליומן את כל חגי ומועדי ישראל, מהיומנים הציבוריים של גוגל (צריכים להכנס להגדרות, לבחור ביומנים ולבחור בחגי ישראל). אמנם נכון שביומן גוגל הציבורי אלו אינן חופשות בית הספר, אלא רק החופשות הרשמיות של החגים, אך תמיד ניתן להוסיפן ללוח באופן עצמאי.

מעבר לשימוש של יומן אישי, חשבנו על מספר אפשרויות לשימוש בית ספרי, כתתי ואפילו לשימוש של צוות.

הראיתי למורות איך לשתף ביומנים אישיים על מנת שכל אחת מהצוות תדע את הזמנים של חברי הצוות שלה. כמובן שהתייחסנו לבחירה של פרטי ולסגירה של שעות מבלי שהצופים ביומן יראו מה בדיוק קורה בשעה היעודה.

לשימוש המנהלת חשבנו על מספר אפשרויות כגון: מזכירה ומנהלת שפותחות את היומן יחד וקובעות פגישות באותו יומן, תוך כדי התייחסות לעדכונים האחרונים. שימוש של שעות פרטניות באופק חדש, כשהמנהלת רושמת את השעות של כל המורות (ותודה לחברתי להדרכה רונית נחמיה שממנה למדתי את הרעיון) לוח מבחנים בית ספרי ועוד.

רעיונות ליומן כיתתי לא חסרו: בכיתות ו ניתן לעדכן את חגיגות בת המצווה ביומן, את שמות תורני הזה"ב השבועיים או התורן השבועי הכיתתי, את לוח המבחנים הכיתתי, את האירועים החברתיים כגון מסיבות פורים, מסיבות כיתתיות ,את שמות התלמידים שמכינים שיעור חברה ואת נושא השיעור ועוד כהנה וכהנה, רעיונות לא חסרים.


תוך כדי חשיבה משותפת על הנושא עלתה כמובן השאלה איך דואגים שהתלמידים לא מוחקים את האירועים של חבריהם? אחת ההצעות היתה למנות תורן ליומן הוירטואלי , שיעדכן וישבץ את התאריכים. רעיון טוב, אלא שהוא מטיל את מלוא האחריות על תלמיד אחד ולא מתאים לעולם העתייד של העבודה השיתופית. רעיון אחר מתייחס לכך שיש ליצור אמנה משותפת מראש, שמתייחסת להבטים השונים של אמינות, שיתופיות ולקיחת אחריות אישית. אני מודה שיצירת אמנה כזו לוקחת זמן, ודורשת עבודה מאומצת על הרגלים וחינוך לאחריות ועצמאות. נכון שיתכן ולעיתים הדברים לא ילכו "חלק" והתלמידים יתקלו בבעיות אתיות כאלה ואחרות, אך אני חושבת שאסור לנו לחשוש מכך. עלינו לחנך אותם ברוח השיתופיות של Web 2 ועליהם לדעת מה המשמעות של אחריות כיתתית על יומן משותף. אני מאמינה שכשניתן לתלמידים את התחושה שזה שלהם ובשבילם, הם ידעו היטב להתמודד אתה, ואני מודה שאני מושפעת מאד מהמאמר האחרון שקראתי של מרטינז המתייחסת לשיתוף תלמידים עם ניידים ושאותו סכמתי בפוסט הקודם.