במאמר Student Support for Laptop Programs, Success and Student Ownership טוענת סילביה מרטינז שהתלמידים המהווים 92% מאוכלוסית בית הספר, הנם הלקוחות העיקרים של הלמידה באמצעות המחשבים הניידים, אך הם אינם נשאלים לגבי הרעיון של שילוב הניידים בלמידה ודעתם אינה נשמעת. לדעתה של מרטינז, התלמידים יכולים להוות סוכני שינוי בדיוק כמו המורים, ולהפיץ את הרעיון. הם יכולים לעזור לשכנע את ההורים והקהילה בחשיבות התוכנית. מרטינז מוסיפה, כי יש לשתף את התלמידים בכל תהליך הכנסת הניידים, החל משלב התוכניות וכלה ברעיונות להטמעה של הטכנולוגיה וללמידה באמצעותה.
לדעתה של מרטינז, ישנן שתי דרכים לשלב את התלמידים בתוכנית: שיתוף בוועדות, ותמיכה יומיומית הקשורה בפעילויות עם הניידים. מאחר והשתתפות בוועדות הינה תהליך מייגע למדי, מרטינז טוענת שיש לכוון את התלמידים ולהנחות אותם כיצד להשתתף בועדות. היא ממליצה על משחק תפקידים כהכנה לוועדה וכן על קבלת משוב מן התלמידים לאחר מפגשי הוועדה. היא ראוה בכך הזדמנות ללמד תלמידים מהי המשמעות של שותפות אמיתית, כיצד מתנהלים בועדות וכו'.
התלמידים יכולים לעזור בקבלה של חוקים הקשורים להטמעה, לבטיחות ברשת ובכלל, לעבודה עם קבוצת השווים.
בנוסף ממליצה מרטינז לאפשר לתלמידים מסוימים, גישה לרמות אבטחה שונות, משהו בין רמה של תלמיד לרמת מורה. במידה ויגלו אחריות ויוכיחו שניתן לסמוך עליהם, גישתם תורחב לרמות אבטחה נוספות. התלמידים יתוגמלו בהתאם לאחריותם ולמנהיגות שיגלו. למען בטחון התלמידים, אין לתת להם גישה למקומות שהם אינם צריכים להיות בהם. בשלב ההטמעה, ניתן להעזר בקבוצות שכבר נוצרו בבית הספר למתן תמיכה טכנית, לאמן מורים לקראת קבלת המחשבים הניידים ואפילו להכין את המחשבים לקליטה של התלמידים. בשילוב התלמידים בהכנות למפגש הראשון עם הניידים ההנהלה מעבירה מסר שהניידים שייכים לתלמידים ומנוהלים ע"י התלמידים. קבוצת החלוץ תשדר את המסר לשאר התלמידים.
מרטינז נותנת מספר עצות חשובות ביותר בנוגע להקמת הקבוצה:
- ככל שתתחילו מוקדם יותר לאמן את התלמידים וליצור את קבוצת התמיכה שלהם, כן ייטב.
- התחילו במטלות קטנות וראו כיצד הקבוצה מתפקדת לפני שתעברו למשימות מורכבות יותר.
- אל תפחדו מתלמידים דעתניים המתבטאים ביחס לטכנולוגיה. שתפו אותם בקבלת החלטות והראו להם את כל הצדדים של הבעיה.
בחלוקת המחשבים הנידיים קבוצת התלמידים יכולה לסייע בקטלוג המחשבים, בהדבקת המדבקות עם המספרים, בהתקנת תוכנות ואפילו בהגדרת המייל של בית הספר או המדפסות.
בהמשך, מתייחסת מרטינז לבחירת התלמידים שיהוו את הקבוצה הטכנית (לא רק משוגעים על טכנולוגיה) לעזרתם של התלמידים בהעברת תכנים בנושאי גלישה בטוחה באינטרנט ולשיתופם בכתיבת האמנה.
קראתי בעיון רב את דבריה של מרטינז. האמת, הופתעתי מעצם המחשבה על כך, שאכן גם אנחנו בתוכנית כלל לא העלינו על דעתנו לשתף את התלמידים, בוודאי לא בשלב של קבלת החלטות ביחס להטמעת התוכנית. לא ניסינו לצור קבוצות תמיכה של תלמידים, למרות שכל המורים שדברתי אתם העידו על עצמם שאין להם כל בעיה או קושי לבקש תמיכה טכנית זו או אחרת מהתלמידים בכיתה. אינני בטוחה שאנחנו סומכים על התלמידים ברמה גבוהה כפי שמרטינז מציינת. ואולי הטעות היא שלנו ובנו האשם? אולי באמת יש צורך לשאול את דעתם של התלמידים, לשלב אותם בהטמעה ואפילו בהדרכה של מורים בקטע הטכנולוגי? כשסיימתי את קריאת המאמר נותרתי עם הרבה סימני שאלה וחומר למחשבה...
ומלה לסיום: תודה לג'יי הורוביץ שחשף אותי למאמר והעביר לי את הקישור.
הירשם ל-
תגובות לפרסום (Atom)
2 תגובות:
שיתוף התלמידים במהלך הכנסה והטמעה של טכנולוגיות חדשות היא בעיני החלטה אסטרטגית נבונה.
בדיווח את מציגה מספר אפשרויות ורעיונות לשילוב התלמידים שהן בבחינת חינוך לחיים (השתתפות בוועדות החלטה, וועדות תמיכה בעמיתים ובמורים ועוד.
בתחום שיתוף התלמידים יש לנו ניסיון מוצלח עם מספר בתי ספר שהשכילו לשלב תלמידים בתהליך הכשרת המורים כשותפים ללמידה של כלי טכנולוגיה חדשים ו/או תכניות חינוכיות הפועלות בסביבה מתוקשבת ("עצם קיומנו" – מיזם להתמודדות הנוער עם מתקפת ההסתה של אויביינו באתרי אינטרנט המציגים את הסכסוך באופן מסולף וחד צדדי כדי לשלול את זכותנו לחיות בישראל ארצנו.)
מסכימה עם הנאמר ומציעה לקחת זאת בחשבון בתהליכים שאנו מקדמים במחוז מרכז.
תודה רבקה. אכן, גם מרטינז מציין את תרומתם של התלמידים בהבטים של תמיכת מורים, והרעיון של שיתופם בחלק מתהליכי ההכשרה נראה לי מאד.
הוסף רשומת תגובה