מודעת פרסומת בעיתונות: מחשב נייד לכל תלמיד

השבוע צדה עיני מודעת פרסומת שהשתרעה על פני עמוד שלם בעיתונות. במודעה הנפתחת במילים "הודעה לתלמידי ישראל והוריהם" מודיעים ארגון ההורים הארצי בשיתוף אלקטרה מחשבים על מבצע חסר תקדים לרכישת מחשב נייד מסוג notebook בתשלומים חודשיים שווים. אינני מעונינת לעשות פרסומת כשלהי, או לתמוך בהצעה זו או אחרת, אבל המודעה משכה את עיני ראשית מהכיוון החדשני של המבצע ושנית בזכות העובדה שארגון ההורים הארצי נותן את ידו לשיתוף הפעולה הזה.

אינני יודעת כיצד תשפיע מודעת פרסומת זו על צבור הקונים בישראל , על התלמידים והוריהם, אם בכלל תשפיע. יחד עם זאת, אין ספק שניתן לזהות את המגמה ההולכת ומתרחבת שלפיה יותר ויותר גופים וארגונים מבינים כיום, שגם לתלמידים יש צורך בעזרי למידה מודרניים, טכנולוגיים, מעבר לספרים למחברות לעטים ולעפרונות. אני בטוחה שמורים שעברו השתלמות שעוסקת במשמעות של "להיות מורה מקוון" ידעו לזהות את הפוטנציאל שטמון במהלך הזה. אני רק מקווה, שלא יחול בארץ תהליך דומה לתהליך שחל במדינות העולם השלישי בו צוידו תלמידים במחשבים ניידים אך המורים אסרו להביא אותם לכיתות.

יתכן והדרישה לשינוי תצמח דווקא מלמטה למעלה (בניגוד לנסיון בתוכנית בה אני שותפה להוביל את השינוי מלמעלה למטה). אני מאמינה שכשהדרישה תבוא מהתלמידים והוריהם, הרבה מהחששות והקשיים אותם חווינו כחלוצים בפרוייקט ייעלמו. אני מקווה מאד שהמורים יהיו ערוכים ומוכנים לקבל את השינוי הזה בעקבות תהליכי ההכשרה שהם עצמם עברו כמורים מקוונים ומורים עם מחשבים ניידים.

תקלות טכניות

בשבועיים האחרונים פגשתי הרבה מורים מתוסכלים ואפילו מיואשים מאד. הסיבה לתסכולם ולייאושם הן התקלות הטכניות הרבות. אין דבר מרגיז יותר מאשר להכין שיעור שבו התלמידים ישתמשו בניידים ולגלות במהלכו שהאינטרנט לא עובד, הקמפוס הוירטואלי לא נפתח והזמן שצריך לחכות למסמך שיפתח אינו ריאלי. מורים מדווחים יותר ויותר על תקלות טכניות בזמן השיעור ועל הקושי העצום שתקלות אלו יוצרות. כשתלמידים נכנסים "לאמוק" ומתחילות קריאות ביניים מכל כיווני הכיתה: "לא עולה לי , כן עולה לי, לא נפתח לי, לא יורד לי וכו'"... אחת הבעיות היא שקשה לצפות את התקלות מראש ולעיתים גם בניטור בזמן אמת לא ברור מהי התקלה. פתאום מתברר, שהפעלת חסימת אתרים ברמה גבוהה חוסמת גם את האתר של הקמפוס הוירטואלי ויש לשחרר את החסימה ולהתפשר על רמת חסימה נמוכה יותר. עוד מתברר, שמספיק שתלמידים בכיתה אחרת, שיש לה לדוגמא שיעור חופשי (או רחמנא ליצלן תלמיד אחד לא ממושמע שיושב בכיתה, משחק, ולא "נתפס" על ידי המורה) ישחקו משחק רשת כלשהו, ופתאום הרשת איטית וכבדה להחריד וחווית הגלישה הופכת לזחילה איטית ומעצבנת. קשה לדרוש מהמורים להגיע עם מערכי שיעור חליפיים לכל שיעור וזה גם לא הגיוני, והתובענות של תחזוקת מערכת שיש בה כ- 500 משתמשים, גם אם לא כולם גולשים בעת ובעונה אחת היא גבוהה ביותר.

במישור הטכני - יש צורך במנהל מערכת (System Manager) מנוסה ורציני. נכון להיום, קיימת תמיכה טכנית בבתי הספר, אבל תמיכה זו נותנת רק מענה חלקי לצורך העצום שקיים בבתי הספר. יש צורך לתגבר את מערך התמיכה הטכנית וליצור מצב שבמשך כל שעות הלימודים יש כיסוי מלא של אנשי תמיכה בבתי הספר.

במישור הפדגוגי יש לשוב ולשוחח עם התלמידים על מטרת הכנסת המחשבים לבית הספר, לחזור ולהדגיש את התקנון הבית ספרי ביחס למחשבים ואף להעניש תלמידים שמחבלים ברשת באמצעות הורדת תוכנות שנאסרו להורדה או שנתפסו משחקים משחקי רשת בתחום בית הספר. יש לקחת בחשבון שיהיו פה ושם תקלות טכניות אבל אני מקווה שהטיפול הזה יקל מאד על התסכול של המורים ויקטין בהרבה את מספר התקלות המתעוררות במהלך יום הלימודים.

קול המורה

כוחם של הבלוגים ביכולתם לתת לכל אדם החפץ לשתף את העולם בחוויותיו, הרהוריו ועבודתו- במה. מורה אחת בבי"ס בו לומדים תלמידים באמצעות נידיים בכיתות, החליטה לקפוץ למים ולשתף אותנו בהתנסותה היומיומית. בבלוג שלה, מתארת רותי בן ישי את ההתנסות בכיתה , אך גם מעלה שאלות רבות המטרידות אותה כמורה המשלבת את השימוש בניידים בכיתה.
במאמרון האחרון שלה מתלבטת רותי בבחירת החומרים הרבים המצויים ברשת ותוהה לגבי ההצפה שאותה ניתן ליצור לתלמידים בקלות רבה. רותי מתארת את השימוש בסרטונים בשיעורי הסטוריה, או בשיעורי אזרחות ונהנית מהקלות הרבה מאד של הנגישות בכיתות הניידים לחומרים הרבים הנמצאים ברשת.

אני מרגישה גאה בכך, שזמן קצר לאחר תחילת עבודתה הסכימה רותי לפתוח את הבלוג, ואף לקחה על עצמה לתעד ולשתף את כולנו בהתנסויותיה. מעניין אותי לשמוע מרותי, מה הכתיבה בבלוג עושה לה כמורה, מה החוויה של קבלת תגובות ברשת מאחרים, או אזכור שמה בפורטל מס"ע עם הבלוג שפתחה גורמת לה מבחינה מקצועית. מעבר לגאווה האישית שלה, האם היא מרגישה שבדרך זו היא אכן "יוצרת קהילת ידע"? האם היא מרגישה שהשיתופיות מביאה אותה למקומות אחרים? האם המפגש באמצעות הרשת עם מומחים ואנשים שמתנסים בחויות אלו כמוה, או בצורה שונה קצת, תורם להתפתחותה המקצועית? ואם כן, איך? במה?

אני מייחלת ליום שבו מורים נוספים ילכו בעקבותיה של רותי ויכתבו בלוג ברשת. בפארפרזה מסויימת ניתן לומר: "אני כותב בלוג- משמע אני קיים בעולם web 2 ".

מפתחים או משתמשים?

פעמים רבות עולה השאלה האם על המורים לפתח פעילויות מתוקשבות או רק להשתמש בהן בתבונה ובחוכמה. בספרות המקצועית קוראים הרבה הן על מורים מפתחים והן על מורים משתמשים. באנגליה למשל, מתנהל כעת פרויקט במדעים, שבו מומחים מפתחים חומרים מעודכנים, עשירים במולטימדיה ובגרפיקה ברמה גבוהה, והמורים רק משתמשים. והשאלה האם כל המורים צריכים לפתח, כמה לפתח אם בכלל או רק להשתמש , תלווה אותנו כמורים וכמדריכים לאורך כל חיינו המקצועיים. והוויכוח עתיק יומין ואין הכרעה חד משמעית.

השאלה עלתה במוחי שוב השבוע, בעקבות מפגש למידה משותף לשני בתי הספר היסודיים שבהם המורים מלמדים עם המחשבים הניידים. המפגש עסק בעיקר בתחום אוריינות השפה, אך שילב כמובן גם שני תחומי דעת הקשורים זה לזה- לימודי סביבה ומדעים וגם מיומנויות תקשוב ומידענות. ומכיוון שהאוריינות השפתית הובילה והיתה במרכז, היה חוסר איזון בתחום התקשוב. ונשאלת השאלה איך באמת יוצרים את האיזונים? מה בא על חשבון מה? מי מוביל ומי מובל? מתי נכון לתת לאוריינות שפה להוביל ומתי נכון לתת למידענות ולאוריינות התקשוב? ונשאלת עוד שאלה: תהליך פיתוח משימה בינתחומית כזו הוא עתיר משאבי זמן ומשאבי כוח אדם: יושבים בצוותא מורים משלושה תחומי דעת, מוזמנים יועצים ומומחים להוסיף את הפאן המקצועי שלהם, המשימה עוברת אינספור תהליכי שכתוב ושינוי, מתלבטים המון,חשובים על כל נקודה אפשרית, מנסים כל הזמן להעלות את רף החשיבה של התלמידים, את מורכבות המטלה ורמת המשימות, את רמת השיתופיות, מתלבטים בסוגיות הנוגעות למה ולאיך: באיזה כלי ניצור באופן מטיבי את התוצר הסופי השיתופי? איך נשלב את כל התלמידים כך, שכולם יכתבו פרפראזה , אבל אל נקבל שבעים פרפראזות (תעקיפים) משבעים תלמידים שיראו דומה מאד? ואיך ניתן מענה לשונות ? השאלות וההתלבטויות הרבות מפתחות מאד מבחינה מקצועית. השיח הופך פדגוגי ומקצועי. מורים מתנסים בדברים חדשים שעדיין לא התנסו בהם עם תלמידיהם. יש עשייה והתפתחות מקצועית, תחושה של צמיחה וגאווה. המאמץ שווה!

קישורים לבלוגים נוספים של מורים ומדריכים

את הפוסט הזה החלטתי להקדיש למספר בלוגים אחרים, שאני מרבה לקרוא בהם ולהתעדכן בפוסטים עליהם מדווחים המורים האחרים. אז הנה לפניכם רשימת ההמלצות:

אבישג, מורה בבי"ס ברחובות התוודעה לבלוג דרך מורה אחרת בביה"ס , מירב, המדריכה בתוכנית הניידים. מירב המליצה לאבישג לכתוב בלוג בו תתעד את התפתחותה כרכזת פרוייקט מפתח הלב בבית ספרה. אבישג נענתה לאתגר, ומעדכנת באדיקות רבה, יומיומית כמעט את הבלוג שלה.

הבלוג נקרא מפתח הלב ואתם מוזמנים לעיין בו.

בלוג נוסף נכתב על ידי עמיתה שלי למקצוע, מורה ומדריכה בתחום המחשבים, רונית נחמיה. בבלוג שלה מתארת רונית את תהליך ניהול הידע בין שלושה בתי ספר בלוד- המאוגדים על ידי הפסג"ה בלוד.

הבלוג מתאר את שלבי ההתארגנות הראשוניים ואת הנושאים המעסיקים את המדריכה ואת בתי הספר בשאלות ניהול הידע. הבלוג נקרא ניהול ידע - דרך וגם ערך והוא שווה הצצה! אחד האתרים שרונית מרבה לצטט בבלוג שלה הוא אתר ROM לניהול ידע. גם באתר הזה ניתן למצוא בלוג, הבלוג של מוריה, אותו כותבת מנהלת חברת רום ובו היא מביאה התלבטויות רבות ושאלות מהותיות בנושא ניהול הידע.

אתם מוזמנים לקרוא ולהתרם! אשמח לקבל קישורים לבלוגים של מורים נוספים המתנהלים ברשת. זוהי דרך נפלאה ליצור קהילה שיתופית מקצועית.

רגעי נחת של התפתחות מקצועית של מורים

באחד מבתי הספר שבהם אני מדריכה זו שנה שנייה, היו לי היום שתי שיחות עם מורות. שתי מורות, שלפני שנה היו במקום אחר לחלוטין מהמקום בו הן נמצאות היום מבחינת יחסן למחשבים ותחושת ההתפתחות המקצועית שלהן. אחת המורות, שבשנה שעברה לא ידעה לעבוד במערכת, אבל נסתה ורצתה מאד, ספרה לי שבבתי ספר שבהן היא עובדת ואין מחשבים, היא מתחילה להרגיש שהמחשב חסר לה. אחרת, שבשנה שעברה גלתה הרבה התנגדויות ולא היתה בטוחה בערך המוסף של המחשב בהוראה, ספרה לי שהשנה, אחרי שהשתחררה מהלחץ הראשוני של החששות איך עושים כל דבר, היא יודעת בבירור שהשימוש במחשבים מביא אותה למקומות אחרים בהוראה, כגון לדוגמא לשימוש בחומרים ויזואליים, ממחישים מאד. שימוש שללא המחשבים, לא היה אפשרי מבחינתה. מורה זו עשתה כברת דרך ארוכה מאד מהמקום בו היתה בשנה שעברה למקום הבטוח בו היא נמצאת עכשו. היא יודעת לזהות את הערך המוסף של השימוש במחשבים, היא פנוייה לחפש חומרים שיקלו עליה את מלאכת ההוראה ויעזרו לקדם את ההבנה של התלמידים. היא יודעת לצרוך נכון את ההדרכה . מורה זו הדגישה בפני שבשנה שעברה ההשתלמות שנתנו לכלל המורים הקדימה הרבה את זמנה, והיא מבחינתה הרגישה הצפה רבה, דבר שמנע ממנה את היכולת להתקדם ואת היכולת להחליט למה היא זקוקה ולמה לא. ההצפה בעצם שיתקה אותה, וגרמה לה לתחשות חוסר אונים מסוימת. השנה, כשהיא כבר יודעת את העקרונות לעבודה בסביבה, ומרגישה בטחון לעבוד לבד, היא גם יודעת להגדיר לעצמה טוב יותר למה היא זקוקה, אילו מיומנויות היתה רוצה לפתח עוד. היא מרגישה שהמטלות שהיא נותנת השנה לתלמידים מורכבות יותר, דורשות חשיבה ברמות גבוהות יותר, וכן שהאחריות ללמידה עוברת לתלמדיים.

מורה זו התלוננה מאד בשנה שעברה על כך שאין תוכנת שליטה ושקשה לה מאד לראות מה קורה בכיתה בזמן שהתלמידים עובדים. בשנה שעברה המורה חשבה שאחת הסיבות שמונעות ממנה להתקדם עם התלמידים והניידים קשורה לעובדה שאין לה תוכנת שליטה. השנה מורה זו טוענת שאין לה כל צורך בתוכנת השליטה- היא פנויה יותר רגשית לטייל בין התלמידים ואפילו פיתחה כבר חושים ויכולה לראות לפי העיניים של התלמידים אם הם איתה או גולשים במחוזות אחרים.
אחת העובדות שהמורה מצביעה עליהן היא שתלמידים שלא עבדו בעבר, לא עובדים גם כיום, ואלו שעובדים, אין לה צורך לבדוק היכן הם ולשלוט עליהם, כי בכל מקרה בזמן העבודה החופשית התלמידים לא נמצאים תחת תוכנת השליטה. זאת ועוד: המורה מודה שבשנה שעברה אנחנו כמדריכות אמרנו את הדברים והרגענו אותה שהדברים יסתדרו עם הזמן, אבל היא לא היתה פנוייה לשמוע ולקבל זאת, והשנה היא רואה שאכן הדברים מסתדרים.

רגעים של נחת רוח מקצועית, כבר אמרתי?

באמת פותחים את דלתות הכיתה

אחד הנושאים שמרבים לדבר בהם בעניין המחשבים היא השקיפות, והעובדה שברגע שהחומר עולה לאוויר הוא נגיש לכולם. חדרי הכיתות שהיו סגורים בעבר, נפתחים לרווחה, לעיתים, בשלב שבו המורים עדיין אינם מודעים עד הסוף למשמעות של פתיחת החדרים. השבוע הופנתה תשומת לבי למכתב שכותב אחד ההורים, שעוקב אחרי הפעילות המתנהלת בקמפוס. במכתב מפנה ההורה את תשומת לב המורים לעובדה, שהתלמידים מעלים את התוצרים לקבוצת הדיון, אך לא כולם זוכים להתייחסות אישית וספציפית של המורה. עובדה שכשלעצמה נראית הגיונית ביותר, אם חושבים על כך ששלושים ושמונה תלמידים מעלים את התוצרים שלהם, והמורה צריך לבדוק ולהתייחס אליהם אחד אחד. זהו ללא ספק אחד המחסומים המשמעותיים ביותר בהיבט המורה, מבחינת כמויות הזמן הנדרשות ממנו לתת משוב אישי לכל תלמיד. אבל גם אם יילמדו המורים טכניקות כיצד להתייחס לתוצרי תלמידים בצורה מכלילה, וגם אם ייכתבו זאת, עדיין יש מקום לשוחח עם המורים על סיכום קבוצות הדיון ועל הדרך הרלוונטית לשיקוף העובדה שהמורה בדק והתייחס לעבודות, גם אם לא נתן משוב אישי לכל תלמיד. בסוף כל נושא יש מקום לכתוב את סיכום הדיון, את העקרונות המרכזים שעולים מקריאת החומרים ומלימוד העצמי של התלמידים. וכמובן שהמורה צריך להבהיר מה נכון, אילו עובדות התלמידים צריכים לדעת מה בגדר חובה ומה בגדר רשות.

צריך לזכור שכשפותחים את דלתות הכיתה, להורים יש נגישות לחומרים ויש להם הערות פדגוגיות שכדאי לקחת בחשבון וללמוד מהן. למרות שמורים מאד מאויימים מהעובדה שההורים רואים ומאירים נקודות, אני חושבת שזו בדיוק הנקודה להתפתחות המקצועית ולצמיחה של המורה. העובדה שמישהו משקף דברים מהצד, שהמורה שנמצא בתוך התהליך אולי אינו מודע להם, או מורגל בהם ולכן לא מקדיש לכך חשיבה רבה, מאפשר למורה לחשוב שוב על שגרת ההוראה שלו.

ומכיוון ההנהלה, השקיפות הזו מעלה נקודה נוספת שיש לקחת בחשבון: הבדלים בין המורים מבחינת דרכי ההוראה, שיטות ההוראה, רצינות ההשקעה. כשהכל חשוף, ניתנת בידי המנהל, ההורים והתלמידים יכולת ההשוואה. יכולת זו כדאי שתהייה מנוצלת גם היא לצורך למידת עמיתים והתפתחות מקצועית.

על קיצורי דרך מצד אחד ומעקפים מהצד השני

כל ביקור ביישוב מחדד את הראייה ותורם לעוד תובנות. בעקבות הביקור שהיה היום, התחלתי לחשוב על הבקשה לתת טיפים לקיצורי דרך לאחרים, שלא שותפים במהלך הזה. משהו מסוג "שילמדו מההצלחות שלנו" ומהתובנות שלנו. כלעצמו, רעיון נכון חסכוני ויעיל. ויחד עם זאת אני מוצאת את עצמי מהרהרת האמנם ניתן? האמנם ניתן ליצור מודל של עשרה טיפים עשה ואל תעשה על מנת לחסוך הרבה זמן וכאב מאחרים? ואפילו ביישוב אחד, כל בי"ס שונה ולכל אחד ראיה מערכתית משלו, עם אג'נדה מעט שונה. ואפילו בבי"ס אחד, הרבה מורים, כל מורה שונה מחברו, כל מורה מתקדם בקצב האישי שלו, וגם אני כמדריכה, מוצאת את עצמי פעמים רבות תוהה על העובדה שלפעמים מהלך מסוים מצליח עם מורה אחת ולא מצליח עם מורה אחרת. וזה מביא אותי לחשוב על העניין הזה של טיימינג, על המוכנות והיכולת של המורים השונים לקלוט את מה שאנחנו אומרים, להבין בדיוק למה אנחנו מכוונים. לפעמים אני מרגישה שאני מקדימה את המאוחר, כמו לדוגמא, מורים שלומדים את קורס המידענות בשלב מתקדם מאד, כשהם עצמם עדיין לא בשלים מכיוון שלא למדו הרבה עם מחשבים, לא פיתחו מספיק משימות מתוקשבות, לא בררו לעצמם עד הסוף את הערך המוסף של העבודה בסביבה המתוקשבת. ואז אני מוצאת את עצמי מלמדת, אבל המורה ממול לא מפנים ולא מצליח להעביר הלאה לתלמידים, כי אני פוגשת אותו בשלב מוקדם מדי, ונמצאת "טרום זמנו". אני זוכרת בעיה כזו גם מקורסים אחרים שהעברתי, לדוגמא כשספרתי לרכזי הערכה איך מארגנים מידע כמותי באקסל, ופגשתי אותם אחרי זמן, נאבקים ולא יודעים ( ובטח לא זוכרים) את כל מה שלמדתי, כי שם שוב הקדמתי את זמנם. והסוגיה הזו מטרידה מאד, כי אני מרגישה שהרבה פעמים אנחנו "מבזבזים" משאבי הדרכה יקרים על מורים שעדיין לא יודעים להעריך מה אנחנו מציגים להם בקורס מידענות, ולא בגלל שהחומר לא משמעותי, אלא כי נדמה להם שהם עושים אותו דבר, ומכירים את זה כבר. פירוק התהליך המידעני למרכיביו איננו עניין של מה בכך, ועד שהמורים לא מוצאים את עצמם עם התסכול שבקושי ללמד תלמידים לבחור מתוך ים המידע את הפרטים הרלוונטיים למשימה שלהם, עד שמורים לא מתמודדים בעצמם עם הצורך ללמוד מידע חדש לצורך הוראתו, הם לא תמיד ממש מבינים את ההבדלים שבפירוק התהליך כפי שאנחנו עושים אותו. ואני שואלת את עצמי פעמים רבות מתי זה הזמן הנכון? מהו הטיימינג האידיאלי לצורך ההעברת ההשתלמות של התהליך המידעני על מרכיביו השונים למורים.
ומנגד, היום הובא לתשומת לבי מעקף שהמורים מבצעים, בין אם ביודעין ובין אם לא הקשור לקשיים טכנולוגיים אתם הם מתמודדים. אני מזמינה אתכם לקרוא על כך בפוסט הבא.