יום רביעי, 26 בדצמבר 2007

רגעי נחת של התפתחות מקצועית של מורים

באחד מבתי הספר שבהם אני מדריכה זו שנה שנייה, היו לי היום שתי שיחות עם מורות. שתי מורות, שלפני שנה היו במקום אחר לחלוטין מהמקום בו הן נמצאות היום מבחינת יחסן למחשבים ותחושת ההתפתחות המקצועית שלהן. אחת המורות, שבשנה שעברה לא ידעה לעבוד במערכת, אבל נסתה ורצתה מאד, ספרה לי שבבתי ספר שבהן היא עובדת ואין מחשבים, היא מתחילה להרגיש שהמחשב חסר לה. אחרת, שבשנה שעברה גלתה הרבה התנגדויות ולא היתה בטוחה בערך המוסף של המחשב בהוראה, ספרה לי שהשנה, אחרי שהשתחררה מהלחץ הראשוני של החששות איך עושים כל דבר, היא יודעת בבירור שהשימוש במחשבים מביא אותה למקומות אחרים בהוראה, כגון לדוגמא לשימוש בחומרים ויזואליים, ממחישים מאד. שימוש שללא המחשבים, לא היה אפשרי מבחינתה. מורה זו עשתה כברת דרך ארוכה מאד מהמקום בו היתה בשנה שעברה למקום הבטוח בו היא נמצאת עכשו. היא יודעת לזהות את הערך המוסף של השימוש במחשבים, היא פנוייה לחפש חומרים שיקלו עליה את מלאכת ההוראה ויעזרו לקדם את ההבנה של התלמידים. היא יודעת לצרוך נכון את ההדרכה . מורה זו הדגישה בפני שבשנה שעברה ההשתלמות שנתנו לכלל המורים הקדימה הרבה את זמנה, והיא מבחינתה הרגישה הצפה רבה, דבר שמנע ממנה את היכולת להתקדם ואת היכולת להחליט למה היא זקוקה ולמה לא. ההצפה בעצם שיתקה אותה, וגרמה לה לתחשות חוסר אונים מסוימת. השנה, כשהיא כבר יודעת את העקרונות לעבודה בסביבה, ומרגישה בטחון לעבוד לבד, היא גם יודעת להגדיר לעצמה טוב יותר למה היא זקוקה, אילו מיומנויות היתה רוצה לפתח עוד. היא מרגישה שהמטלות שהיא נותנת השנה לתלמידים מורכבות יותר, דורשות חשיבה ברמות גבוהות יותר, וכן שהאחריות ללמידה עוברת לתלמדיים.

מורה זו התלוננה מאד בשנה שעברה על כך שאין תוכנת שליטה ושקשה לה מאד לראות מה קורה בכיתה בזמן שהתלמידים עובדים. בשנה שעברה המורה חשבה שאחת הסיבות שמונעות ממנה להתקדם עם התלמידים והניידים קשורה לעובדה שאין לה תוכנת שליטה. השנה מורה זו טוענת שאין לה כל צורך בתוכנת השליטה- היא פנויה יותר רגשית לטייל בין התלמידים ואפילו פיתחה כבר חושים ויכולה לראות לפי העיניים של התלמידים אם הם איתה או גולשים במחוזות אחרים.
אחת העובדות שהמורה מצביעה עליהן היא שתלמידים שלא עבדו בעבר, לא עובדים גם כיום, ואלו שעובדים, אין לה צורך לבדוק היכן הם ולשלוט עליהם, כי בכל מקרה בזמן העבודה החופשית התלמידים לא נמצאים תחת תוכנת השליטה. זאת ועוד: המורה מודה שבשנה שעברה אנחנו כמדריכות אמרנו את הדברים והרגענו אותה שהדברים יסתדרו עם הזמן, אבל היא לא היתה פנוייה לשמוע ולקבל זאת, והשנה היא רואה שאכן הדברים מסתדרים.

רגעים של נחת רוח מקצועית, כבר אמרתי?

יום שבת, 22 בדצמבר 2007

שינויים קוסמטיים ושינויים מהותיים

בעקבות הדרכה באחד מבתי הספר, על משימה קיימת שכבר הועברה בעבר לתלמידים, התחלתי לחשוב על שינויים קוסמטיים - בדיקת תקינות הקישורים , הוספת מילים כגון: "כתוב במילים שלך" על מנת למזער את התופעה של "העתק הדבק" וכו'. השינויים הקוסמטיים חשובים, אם כי אינם מהותיים מבחינה פדגוגית. אבל אחד השינויים שערכנו במשימה, העלה את דרגת החשיבה וזה לדעתי כבר שינוי פדגוגי מהותי. לפני השינוי, המורה נתנה לתלמידים את המראה המדויק שבו עליהם לחפש את המידע. אחרי השינוי, המורה נתנה רק את מילות החיפוש, ובקשה מהתלמידים לחפשן לבד. מאחר והמשימה ניתנה בתנ"ך , ומאחר ובאתר "מקראנט" יש מנוע חיפוש שניתן להעתיק בו פסוקים והוא מחפש בכל התנ"ך את מראי המקומות, העלאת רמת החשיבה היתה בעובדה שהתלמיד התבקש למצוא את מקור הפסוק רק בתורה. החיפוש מניב ארבעה מקומות, אחד בספר דברים והשאר בספרי מלכים ודברי הימים. בעצם, העלאת רמת החשיבה קשורה בהסקת מסקנות: התלמיד צריך לדעת מהם חמשת חומשי תורה, ומכאן להסיק, שרק פסוק אחד עונה על השאלה המתבקשת להביא ציטוט מהתורה.

חשבתי על כך, שלפעמים די בשינוי קטן מאד, על מנת להעלות את רמת החשיבה של התלמידים. המשימה הראשונית היתה ברמת חשיבה של ידע בעיקר, ואילו המשימה אחרי השינוי מובילה גם להסקת מסקנות. אחרי ההשתלמות האחרונה שעשיתי על שילוב חשיבה ברמות גבוהות בתחום המידענות, אני מנסה לראות איך ניתן בשינויים קלים ביותר, להעלות את רמות החשיבה ולערוך שינויים פדגוגיים משמעותיים בעקבות זאת. הבאתי את הדוגמא הזו על מנת להדגים את הנושא.

יום חמישי, 20 בדצמבר 2007

באמת פותחים את דלתות הכיתה

אחד הנושאים שמרבים לדבר בהם בעניין המחשבים היא השקיפות, והעובדה שברגע שהחומר עולה לאוויר הוא נגיש לכולם. חדרי הכיתות שהיו סגורים בעבר, נפתחים לרווחה, לעיתים, בשלב שבו המורים עדיין אינם מודעים עד הסוף למשמעות של פתיחת החדרים. השבוע הופנתה תשומת לבי למכתב שכותב אחד ההורים, שעוקב אחרי הפעילות המתנהלת בקמפוס. במכתב מפנה ההורה את תשומת לב המורים לעובדה, שהתלמידים מעלים את התוצרים לקבוצת הדיון, אך לא כולם זוכים להתייחסות אישית וספציפית של המורה. עובדה שכשלעצמה נראית הגיונית ביותר, אם חושבים על כך ששלושים ושמונה תלמידים מעלים את התוצרים שלהם, והמורה צריך לבדוק ולהתייחס אליהם אחד אחד. זהו ללא ספק אחד המחסומים המשמעותיים ביותר בהיבט המורה, מבחינת כמויות הזמן הנדרשות ממנו לתת משוב אישי לכל תלמיד. אבל גם אם יילמדו המורים טכניקות כיצד להתייחס לתוצרי תלמידים בצורה מכלילה, וגם אם ייכתבו זאת, עדיין יש מקום לשוחח עם המורים על סיכום קבוצות הדיון ועל הדרך הרלוונטית לשיקוף העובדה שהמורה בדק והתייחס לעבודות, גם אם לא נתן משוב אישי לכל תלמיד. בסוף כל נושא יש מקום לכתוב את סיכום הדיון, את העקרונות המרכזים שעולים מקריאת החומרים ומלימוד העצמי של התלמידים. וכמובן שהמורה צריך להבהיר מה נכון, אילו עובדות התלמידים צריכים לדעת מה בגדר חובה ומה בגדר רשות.
צריך לזכור שכשפותחים את דלתות הכיתה, להורים יש נגישות לחומרים ויש להם הערות פדגוגיות שכדאי לקחת בחשבון וללמוד מהן. למרות שמורים מאד מאויימים מהעובדה שההורים רואים ומאירים נקודות, אני חושבת שזו בדיוק הנקודה להתפתחות המקצועית ולצמיחה של המורה. העובדה שמישהו משקף דברים מהצד, שהמורה שנמצא בתוך התהליך אולי אינו מודע להם, או מורגל בהם ולכן לא מקדיש לכך חשיבה רבה, מאפשר למורה לחשוב שוב על שגרת ההוראה שלו.
ומכיוון ההנהלה, השקיפות הזו מעלה נקודה נוספת שיש לקחת בחשבון: הבדלים בין המורים מבחינת דרכי ההוראה, שיטות ההוראה, רצינות ההשקעה. כשהכל חשוף, ניתנת בידי המנהל, ההורים והתלמידים יכולת ההשוואה. יכולת זו כדאי שתהייה מנוצלת גם היא לצורך למידת עמיתים והתפתחות מקצועית.

יום שני, 10 בדצמבר 2007

סוגיית ההורים

יותר ויותר אני שומעת ממנהלי בתי ספר, לא רק של מחשבים ניידים או של חדשנות בחינוך על מעורבותם הרבה של ההורים, על נטייתם להכנס גם לפדגוגיה, על רצונם להיות שותפים אמיתיים מצד אחד, ובעלי זכות בקורת ודיבור מהצד השני. זה נכון בכל בתי הספר , אך זה נכון במיוחד בבתי הספר שבו הורים רוכשים מכספם מחשבים ניידים שעלותם יכולה להגיע עד ל- 3,000 ש"ח. בחו"ל ההורים הם ממש בעלי מניות בבית הספר, נושאים ונותנים עם מורים על משכורתם ובוחרים מנהלים שיעמדו בראש ביה"ס. בארץ אנחנו עדיין לא שם, אבל קניה של מחשבים ניידים בסכומים גבוהים על ידי ההורים, הופכת להיות מעין הצדקה למעורבות הורים מוגברת. בבתי הספר של הניידים יש ועדות התנעה והיגוי של הורים, שמעוניינים ללמוד את הנושא לעומקו. יש בקשה של הורים להבין כיצד פועלים בסביבה, ורצון אמיתי לעקוב מקרוב אחרי התהליכים. יש אפילו הורים שמוכנים לתרום מזמנם ולהכין מצגות עבור המורים.

בבתי הספר הללו אכן ניתן מענה לרצונם של ההורים בשותפות אמיתית , הן על ידי הקמת ועדות שבהם ההורים שותפים מלאים והן בארגון ערבי הורים, שבהם ההורים מגיעים לבתי הספר עם המחשבים הניידים של ילדיהם, יושבים על ספסל הלימודים ומתנסים ממש בפועל בכניסה לסביבה , בפתיחת תיקיה של חומרי לימוד, בכניסה לאתרים מקושרים ובמענה בפורום . נושא השיווק להורים תופס נפח גדול מאד בתוכניות מעין אלו ויש לתת עליו את הדעת. השיווק חייב להעשות לאורך כל השנה, כל שנה, ולא מספיקה ההתלהבות של הכניסה לתוכנית חדשה. ההורים מעוניניים לראות את התפתחות התוכנית כמו גם את ילדיהם מתפתחים במיומנויות מחשב, בפעילויות הדורשות מורכבות גבוהה יותר בשילוב המחשב. ויש להם גם רצון לשמוע על ההשגים, בלי המחשבים ובעיקר אתם!

ארגון ההורים "לערבי הסברה" יכול להיות סביב נושאים כמו גלישה בטוחה, הרצאות עדכניות על שילוב של מחשבים בהוראה-למידה, מהנעשה בתחום בעולם, פרוייקטים משותפים שניתן לחשוב עליהם כגון: שורשים, מוזיאונים וירטואליים וכו'.
בחודש הקרוב מתוכנן אירוע הורים כזה. אני מבטיחה לכתוב עליו בבלוג.

יום ראשון, 9 בדצמבר 2007

מעקפים בכיתה

במהלך הביקור הופנתה תשומת לבי למחשבה על ה"מעקפים" שמבצעים המורים, המצביעים על הבנה טכנולוגית ביחס לאפשרות לנצל באופן מקסימאלי את התנאים הטכנולוגיים הקיימים, תנאים שסובלים מרוחב פס מוגבל ומעומס על השרתים כשתלמידים רבים משתמשים בעת ובעונה אחת ברשת ופותחים את אותם הקבצים. החשיבה של המורים מצביעה על כך שניתן לעקוף קשיים טכנולוגיים באמצעות פדגוגיה נכונה. אחת הדוגמאות למעקף כזה היתה כשהמורה מציגה את המצגת במקרן בזמן השיעור ומבקשת מהתלמידים להיות קשובים אליה, ולא לפתוח את המצגת במחשבים הניידים על מנת לא ליצור עומס מיותר על הרשת האלחוטית. המצגת אמנם נמצאת שם לשירות התלמידים, אך לאו-דווקא בזמן השיעור ולא דווקא כולם בבת אחת. מעקף דומה מבצעת מורה המקרינה סרט במקרן על הלוח, והתלמידים כולם צופים בו.
אני חושבת שמן הראוי שניתן את הדעת על המעקפים הללו, וגם נשקף למורים באמצעות תמלול את מה שהם מבצעים אולי, באופן אינטואיטיבי, כי למדו "על בשרם" שכך נכון לעשות מתוך ניסיון השטח.

בכלל, בעקבות ההשתלמות על החשיבה ברמות הגבוהות, ועל המאטה-חשיבה, הגעתי למסקנה שאנחנו עושים דברים רבים נכון, אבל "חוטאים" בכך, שאיננו משקפים אותם מספיק, איננו מתמללים ואיננו מעבירים אותם משלב החשיבה האינטואיטיבית לשלב החשיבה המתוכננת והרצוייה. אני לוקחת על עצמי לנסות ולתמלל את התופעות בכל פעם שאתקל בהן.