tag:blogger.com,1999:blog-53696025433759357712024-02-20T07:44:32.914-08:00הרהורי מדריכה בתוכנית לשילוב מחשבים ניידיםאסתידhttp://www.blogger.com/profile/16196865767799310274noreply@blogger.comBlogger124125tag:blogger.com,1999:blog-5369602543375935771.post-69832320559358080782013-03-13T11:59:00.001-07:002013-03-13T11:59:54.295-07:00שימוש באייפונים כמצביעונים בכיתה<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">
האם שמעתם על תוכנת<a href="http://www.socrative.com/" target="_blank"> Socrative</a> ? השבוע התנסיתי בכיתת הסטודנטיות שלי במכללה בפעם הראשונה בתוכנה. החוויה היתה מחשמלת! הסטודנטיות היו קשובות, דרוכות, ושתפו פעולה באופן מלא. Socrative מאפשרת להפוך את האייפון או כל סמרטפון אחר למצביעון בכיתה וכך לאסוף תשובות בזמן אמת. כל קול של תלמיד נחשב ונספר. לכל תלמיד יש זכות הצבעה. שלבתי את השימוש בתוכנה כמשוב שנתנו לי הסטודנטיות על ההרצאה שהעברתי להן כחלק מההדגמה של נושא העברת מצגת בכיתה. את השאלות בניתי בעברית, מראש, והתשובות נאספו תוך כדי ההרצאה.<br />
<br />
התוכנה מאפשרת להציג את התשובות בזמן אמת, או להסתירן. היא מאפשרת לקבל את דו"ח האקסל שנוצר ישירות למייל או להוריד אותו ולשמור אותו. ניתן לשכפל שאלונים ולהעביר אותם שוב בכיתה אחרת. אל תבהלו מכך שהמערכת כתובה באנגלית. היא תומכת בעברית ללא קושי.<br />
<br />
ההפעלה ידידותית לחלוטין וקלה מאד. יש צורך להרשם כמורה מראש ומיד מקבלים חדר וירטואלי. הסטודנטים שנכנסים עם הסמרטפון נכנסים אף הם לחדר שקבל המורה, ורושמים את שמם / תעודת הזהות שלהם בהתאם להחלטת המורה. הם יכולים לעבוד עפ"י קצב אישי או קצב שמכתיב המורה. השאלות נשלחות ישירות למכשיר הנייד שלהם, והם רק לוחצים על התשובה הנכונה.<br />
<br />
היתרונות לשימוש בתוכנה ברורים: ניתן להפעיל כדי לקבל משוב בזמן אמת, כבוחן קצרצר להבין מה קלטו התלמידים מן השיעור, ליצירת אינטראקטיביות בשיעור. יש אפשרות אפילו לכתוב תשובות פתוחות ולהקליד מספר משפטים. ניתן להכין מראש שאלות או לשאול שאלות בע"פ ולבקש מהתלמידים להשיב. אין עלות של קניית מצביעונים וזו דרך לאפשר לתלמידים להשתמש בכיתה בסמרטפונים הניידים משלהם לצרכי למידה. התפעול פשוט, ידידותי וקל.<br />
החסרונות מתייחסים לסוג המידע שניתן לאסוף בכלים אלה מאחר ואנחנו מתייחסים לתשובות סגורות ברובן, בוחנות בעיקר ידע ופחות מעודדות חשיבה ברמות גבוהות ופתרון בעיות.<br />
ממליצה לכם בחום להתנסות! אתם מוזמנים לשתף אותי בחוויה.<br />
<br />
<br /></div>
אסתידhttp://www.blogger.com/profile/16196865767799310274noreply@blogger.com69tag:blogger.com,1999:blog-5369602543375935771.post-78921559078363834912013-02-13T11:51:00.001-08:002013-02-13T11:51:34.938-08:00עוד התנסות במפגש סינכרוני - הפעם משהו אחר!<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">
אחותי היקרה, שיודעת שאני מתעניינת בניהול עפ"י הפילוסופיה של Agile שלחה לי מייל מסן פרנסיסקו הרחוקה והמליצה לי להצטרף לשיעור שניתן ע"י טובי המרצים של אוניברסיטת סטנפורד שבקליפורניה בנושא. באנגלית זה נקרא online webinar ובתרגום חופשי לעברית: סמינר ברשת. בשעה היעודה התחברתי למחשב, הצטרפתי לשיעור (שהפעם התבסס על טכנולוגיה של מיקרוסופט Microsoft Office Livemeeting) חברתי אוזניות ומיקרופון, ראיתי את השקפים אך להפתעתי לא שמעתי מאומה. לא הבנתי מה קרה. ניסיתי להחליף אוזניות, להתחבר דרך יציאה אחרת- מאומה לא עזר. התחברתי דרך מחשב נייד אחר, חשבתי שאולי יש איזו בעיה פתאומית במחשב שעד לפני כן שמעתי בו הכל ללא בעיה, וגם בנייד ראיתי שקפים ולא שמעתי קול. פתאום שמתי לב, שבפינה השמאלית הקטנה יש בועית עם סימן של אפרכסת, ובה נכתב שכדי להתחבר עלי להתקשר למספר מסוים ולתת את הקוד. עשיתי זאת, ומאותו הרגע שמעתי.<br />
<br />
מעולם לפני כן לא ריאתי מן שילוב שכזה- שקפים העונים על המימד החזותי וטלפון העונה על המימד השמיעתי. איכות הקו היתה גבוהה וטובה ובכל זאת לא ממש שמעתי ברור. מהירות הדיבור במבטא האמריקאי הכבידה עלי, ומזל שהיו שקפים. ייאמר לזכות החוויה הזאת שניתן היה להדפיס את המצגת וגם להוריד אותה כקובץ PDF ולשמור במחשב האישי. כתבתי לי נקודות תוך כדי שיחה, אבל בכתב יד מכיוון שהעובדה שהחזקתי את האפרכסת בידי האחת על מנת לשמוע, לא אפשרה לי להקליד במהירות הקלדה עוורת בשתי ידיים.<br />
<br />
יצאתי מהחוויה קצת מתוסכלת. ראשית לקח לי הרבה זמן להבין את השיטה. שנית הרגשתי ש"הלכתי אחורנית" מבחינת הטכנולוגיה. כבר נכחתי במפגשים סינכרוניים שלוו בתמונות וידאו, או בשמיעה דרך המחשב ולא דרך מכשיר נוסף. גם לא מצאתי שום יתרון לעבודה שהיד תפוסה בהחזקת האפרכסת, נהפוך הוא-זה חסרון גדול מאד, כפי שכבר ציינתי. לא הרגשתי חווית למידה כלל.<br />
<br />
בכיתה בבית הספר לא ניתן להתחבר בצורה כזאת, כי בוודאי שאין אינספור טלפונים לכל תלמיד, גם אם יש נייד לכל אחד <br />
(יש אמנם טלפונים סוללרים אבל מראה לי שלשמוע הרצאה במשך שעה מחובר לסוללרי, אפילו דרך אוזניות איננה חוויה מעוררת למידה). אבל גם הופתעתי. אין גבול כנראה, לתצורות של מפגשים סינכרוניים בזמן אמת ברשת. וכנראה שיש לי עוד הרבה מה לגלות על התצורות השונות.</div>
אסתידhttp://www.blogger.com/profile/16196865767799310274noreply@blogger.com35tag:blogger.com,1999:blog-5369602543375935771.post-51803408717695858022012-12-03T07:24:00.000-08:002012-12-03T07:24:35.824-08:00עוד כמה תובנות בנושא מפגשים סינכרוניים<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">
בהמשך לפוסט שפרסמתי כאן בחודש מרץ השנה, שעסק במפגשים<a href="http://estydster.blogspot.co.il/2012/03/blog-post.html"> סינכרוניים למורי מורים</a> השבוע נכחתי כתלמידה במפגש סינכרוני שנתן תחושה אחרת מאשר הרצאות מלוות בשקופיות.<br />
<br />
במפגש נתבקשנו לכתוב בשיתוף על הלוח הלבן את התובנות שלנו, נשאלנו הרבה שאלות רב ברירתיות שהופנו אלינו והתוצאות שהתקבלו שותפו אתנו מידית. הועברה לנו רשות הדיבור באמצעות המיקרופון ואפילו התבקשנו לשוטט מעט באינטרנט תוך כדי המפגש הסינכרוני ולחזור עם נתונים ועובדות.<br />
<br />
נושא ההפעלה של המשתתפים במפגשים הסינכרוניים הוא קריטי בעיני. אין מבטי עיניים, אין תחושות שמעידות על כך שהתלמידים מקשיבים ונמצאים עם המורה ויש צורך להעביר חיוויים על עירנות והקשבה בדרכים אחרות. הבקשות לסמן V או X תוך כדי המפגש, לענות על שאלות רב ברירתיות, להצביע תוך כדי שיעור ואפילו לעבוד בזמן השיעור - כל אחד במחשב האישי שלו תוך שהוא נדרש להציג את התוצר עליו עבד בפני כל המשתתפים בתום המפגש - הן חלק מהדרכים שאני מתחילה לזהות כפדגוגיה אחרת במפגשים סינכרוניים.<br />
<br />
גודל הקבוצה בלמידה סינכרונית הוא משמעותי ביותר. על מנת שלא תהיה תחושה של "טלוויזיה משודרת" (את זה ניתן לשמוע בהקלטה שתועלה ליוטיוב וכל אחד יקשיב לה בזמנו החופשי) אני חושבת שיש להגביל את מספר המשתתפים במפגש ל- 20. בקבוצה כזו יש אפשרות לתת לכל משתתף את זכות הדיבור בתורו, להספיק להתייחס למה שאנשים כותבים בצ'ט בזמן המפגש עצמו, וגם ליצור אווירה של שיתופיות אמיתית.<br />
<br />
ואולי אחד הדברים שיעזור לנו להתייחס אחרת למפגשים הסינכרוניים הוא שינוי סמנטי- במקום לומר הרצאות סינכרוניות, שמעצם טבען מכוונות לחד כיווניות של מרצה לקבוצת לומדים הייתי ממליצה להשתמש בשם מפגשי למידה סינכרוניים - ואז הכיוון הופך להיות<br />
<br />
אני בטוחה שככל שיעבור הזמן ונמשיך להתמודד עם הניסיון ללמד באופן סינכרוני בדרכים אחרות - נמצא עוד ועד פתרונות יצירתיים על מנת "לחוש" את התלמידים שאיננו רואים אותם. מזמינה אתכם לשתף אותי באמצעות התגובות בבלוג הזה בניסיונות ובתובנות שלכם.<br />
<br /></div>
אסתידhttp://www.blogger.com/profile/16196865767799310274noreply@blogger.com27tag:blogger.com,1999:blog-5369602543375935771.post-37497076588414424422012-09-23T12:19:00.000-07:002012-09-23T12:19:40.973-07:00תובנות על סביבות למידה וירטואליות, שיתופיות אבות ובנים<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">
זמן רב שלא נכנסתי לבלוג הזה ולא פרסמתי כלום. יש לכך סיבות רבות, שלא אפרט, אך בכל זאת בער בעצמותי לפרסם את הפוסט הזה העוסק בתובנות שהתבשלו במוחי מזה זמן רב בנושא ניהול וארגון הידע בסביבות לימוד וירטואליות.<br />
<br />
בחלומי האוטופי, כל מורה מנהל את הסביבה הווירטואלית של ההוראה שלו בדיוק כפי שהוא מנהל את חדר הכיתה הפיזי. הוא מעלה חומרים משיעור לשיעור, מנהל פורומים וירטואליים ומשתף את עמיתיו בחומרים של הכיתה הווירטואלית שלו. לא משנה באיזו סביבה ווירטואלית הוא עובד, האם זוהי סביבת TOP, MOODLE, GOOGLE SITES או כל סביבה אחרת. במוקדם או במאוחר עולה השאלה איך לנהל את הסביבות הללו.<br />
<br />
ניהול הסביבה הראשונית הוא אמנם הקשה ביותר, מכיוון שזו הפעם הראשונה שיש להעלות פיזית את כל החומרים לרשת, ולהחליט על צורת ארגון החומרים, אך במובנים רבים, הוא גם הניהול הקל ביותר. אין חומרים משנים עברו שיש התלבטות לגביהם האם להשאירם או לא, אין את רצף ההוראה-למידה שנשאר מהעבר, מאחר והחומרים מועלים בהתאם לקצב ההתקדמות של הכיתה המסוימת, ובכלל, אין צורך משמעותי לעשות "סדר" בסביבה. <br />
<br />
אך, בשנים הבאות, בגלל שכבר נוצרה סביבה עשירה בחומרים ובגלל שאנחנו מלמדים את אותם הנושאים בכיתות שונות רובנו נוטים להעתיק את הסביבה הווירטואלית הקיימת, ולשכפלה כמספר הכיתות. העתקה זו יוצרת מספר סוגיות שיש לתת עליהן את הדעת:<br />
<div style="text-align: right;">
א.<b> החומר כולו גלוי ומוכן בסביבה</b>- בניגוד לשנה הראשונה שבה החומרים נוספו בהתאם לקצב ההתקדמות , בסביבה המועתקת מראשית השנה ועד סופה נמצאים כל החומרים. יש לכך יתרונות רבים, אך זה גם יוצר עומס קוגנטיבי, בפרט בסביבות שמאפשרות תצוגה לינארית. נכון שניתן להתגבר על הקושי הזה באמצעות "סגירת עיניים" (בסביבת המודל) או באמצעות הסתרת תיקיות (בסביבת טופ) אך הדבר דורש תחזוקה שוטפת כמעט יומיומית, בהתאם לקצב ההתקדמות השונה של כל כיתה. מאחר וניהול הסביבה הווירטואלית בא בנוסף (ולא במקום) לניהול הכיתה הפיזית, נדמה לי שלא נכון ולא אנושי לבקש מהמורים לקיים את התחזוקה השוטפת הזאת.</div>
<div style="text-align: right;">
ב. <b>הסביבה הופכת למחסן חומרים לא מסודר</b> - מאחר והסביבה מועתקת משנה לשנה, ויש רצון בקרב המורים להוסיף חומרים או לחדשם, נוצר מחסן חומרים גדול, ולעתים מבולגן מאד, בסביבות הווירטואליות הללו. לכל נושא יש מספר רב של קישורים, קבצים, לעתים הקבצים נמצאים ביותר ממקום אחד או ביותר תיקייה אחת והדבר מקשה על ההתנהלות הן של התלמידים והן של המורים. היתרון הגדול הוא בכך שיש כבר מקום אחד מרכזי שנמצאים בו כל החומרים, אך יש כל שנה מחדש לעשות סדר בסביבה, להחליט על מה לוותר ולמחוק בכלל מהסביבה, מה רצוי שיישאר בסביבה אך לא יהיה גלוי לתלמידים ולכן יש "לסגור את העיניים" או "להסתיר את החומרים". בדיוק כפי שיש לעשות סדר בארון הבגדים, להעביר קיץ וחורף ולהוציא בגדים שלא משתמשים בהם יותר, כך יש לנהל את מאגר הידע באופן שוטף וקבוע. וגם משימה זו דורשת זמן והתגייסות מן המורים.</div>
<div style="text-align: right;">
ג. <b>האם לבנות סביבות אב ובנים או האם ליצור סביבת "אב טיפוס" שממנה מעתיקים לסביבות עצמאיות את החומרים? </b>שאלה זו העסיקה אותנו רבות בהיבט של מספר מורים שמלמדים את אותו תחום דעת בכיתות שונות באותו ביה"ס (או מספר מרצים שמלמדים את אותה ההשתלמות בבתי ספר שונים). מאד נוח לחברי הצוות שיש סביבת אב אחת, שכל החומרים מוכנסים אליה ו"יורדים" באופן אוטומטי לסביבות הבנים. סביבת אב גם יוצרת שיתופיות מעצם העובדה שכל המורים מזינים יחד את אותה הסביבה, וכך נחשפים זה לחומרים של זה. יחד עם זאת מנסיוני גיליתי, שסביבת אב יוצרת גם קשיים רבים. מטבעם האנושי של בני האדם, יש לעתים ביקורת על החומרים שמעלים מורים אחרים. יש רצון לקיים רצף מסוים שברור למורה אחד, אך לא מקובל על המורה השני. ארגון המידע שונה בין בני האדם, וגם כשמחליטים יחד על עקרונות הארגון והניהול לא תמיד הם נשמרים לאורך זמן. קשה גם בלחץ העבודה היומיומי לקיים כל פעם פגישות בנושא ארגון המידע בסביבה הווירטואלית.</div>
<div style="text-align: right;">
<br /></div>
<div style="text-align: right;">
המסקנה שלי היא, שעדיף לאפשר שכפול של סביבת האב וניהול עצמאי של כל אחד מהבנים. זה דורש שכל אחד מהמורים יקבל זכות להעתיק את סביבת האב לסביבה שלו, אך החומרים לא יזלגו באופן אוטומטי מסביבת האב לבנים. זה אמנם עלול להקטין את השיתופיות, אבל מניסיוני גיליתי, שכשכולם מזינים חומרים לסביבת האב ונוצרת על כך התרעה אוטומטית בסביבה, המורים נכנסים ולומדים את החומרים שנוספים לסביבה.</div>
</div>
אסתידhttp://www.blogger.com/profile/16196865767799310274noreply@blogger.com23tag:blogger.com,1999:blog-5369602543375935771.post-3603383496413971502012-04-09T08:45:00.006-07:002012-04-09T09:38:12.853-07:00כותרת בעיתון: "פרויקט 'מחשב לכל ילד' לא שיפר את ביצועי התלמידים"הכותרת בעיתון ידיעות אחרונות מיום 9.4.12 שבתה את עיני תוך כדי שיחה טלפונית עם אחת החברות. מיד גזרתי את פיסת העיתון על מנת לקרוא בה בעיון ואף לצטט מתוכה חלקים נרחבים למאמרון זה. <div><br /></div><div>תוצאות מחקר שנערך בפרו, שבה היקף פרויקט מחשב לכל ילד הוא הגדול בעולם, העלו כי מתן המחשבים לילדים לא ממש תרם לביצועים ולהשגים הלימודיים. במסגרת מיזם OLPC שהחל בשנת 2007 נתנים מחשבים ניידים קטנים וזולים מאד לילדים במדינות מתפתחות. המחשבים מותאמים לתנאים הבסיסיים של כפרים וערים במדינות העולם השלישי (עמידות לרטיבות, הטענה ידנית ופעולה על סוללות), כשהמטרה העיקרית היא לאפשר לתלמידים במדינות עניות גישה לאינטרנט, ולספרים דיגיטליים. <div><br /></div><div>מסתבר, שפרו היא אחת מהמדינות בעלות מערכת החינוך הגרועות ביותר בדרום אמריקה, כשרק 13% מבני ה- 7 הגיעו לרמה הנדרשת במתמטיקה ו- 30% לרמה הנדרשת בקריאה. </div><div>המחקר נערך על ידי בנק בפיתוח האינטר אמריקאי ועקב אחרי 319 בתי ספר בפרו במשך 15 חודשים. תוצאותיו העלו כי ילדים שקבלו מחשבים ניידים לא הציגו שום שיפור לא במתמטיקה ולא בקריאה, ולא נמצאו ראיות שהנגישות למחשבים העלתה את המוטיבציה ללמידה, או את הזמן שהוקדש לשעורי בית ולקריאה. </div><div><br /></div><div>עיקר השימוש בניידים הוא להעתקה של הנכתב על הלוח, ובכך הופכים הניידים למחברות. עוד נמצא, שהמורים לא הדריכו את התלמידים כיצד להשתמש במחשבים וללמוד בעזרתם בצורה נכונה יותר. באזורים רבים בפרו אין נגישות לאינטרנט, כך שלא ניתן ללמד את התלמידים כיצד לגלוש.</div><div><br /></div><div>לעומת זאת, המחשבים הניידים הגדילו את מספר בתי האב בפרו שיש בהם מחשב , ושפרו את היכולות הקוגניטיביות של התלמידים.</div><div><br /></div><div>המלצות החוקרים הן לשפר באופן משמעותי את הדרכות המורים, ולשנות אצת סביבת הלימוד כך שתתאים למחשבים.</div><div><br /></div><div>הביקורות כלפי המיזם מתמקדות בכך שהמארגנים כפו סטנדרטים מערביים על ילדי המדינות המתפתחות וכי מארגני המיזם לא ממש הבינו את צרכיהם של התלמידים במדינות אלו. <span style="font-size: 100%; ">על טענות אלו משיב ניקולס נגרופונטה, הוגה המיזם, שהוא ממליץ להחליף את המילה מחשב נייד במילה חינוך ולזכור שהמיזם שינה את הדרך שבה אנשים מבינים ילדים ותופסים למידה. במקומות מסוימים ילדים מלמדים את הוריהם כיצד לעבוד עם המחשבים.</span></div><div><span style="font-size: 100%; "><br /></span></div><div><span style="font-size: 100%; ">העיון במאמר הזה מהעיתון, העלה בי שוב מחשבות ישנות שאת רובן אף שתפתי גם כאן, במאמרונים רבים בבלוג זה </span></div><div><span style="font-size: 100%; ">( <a href="http://estydster.blogspot.com/2009/12/21-2020.html">21 הדברים שיהפכו מיותרים במערכת החינוך ב- 2020</a>, <a href="http://estydster.blogspot.com/2009/12/21-2020.html">שינון לעומת חשיבה</a> , <a href="http://estydster.blogspot.com/2009/11/blog-post_17.html">מאמר: אתגרי מורים בניהול כתה של ניידים</a>). למרות שבמחקרים רבים כבר נמצא ששימוש במחשבים הניידים אינו מעלה את הישגי התלמידים במבחנים סטנדרטים, ממשיכים חוקרים רבים לשוב ולחקור את הנושא ו"להתאכזב" בכל פעם מחדש. מפליא הדבר, שדווקא הממצא המעיד על שיפור ביכולות הקוגניטיביות של התלמידים לא תפס כותרות ולא גרם להפתעה לטובה אצל החוקרים. ואולי דווקא השיפור ביכולות הקוגניטיביות מסמן את תחילתו של השינוי המשמעותי? שוב ושוב אני חוזרת אל שאלות היסוד מימי הסמינר הרחוקים: מהי למידה? מה צריך תלמיד לעשות על מנת ללמוד? ומה תפקיד המורה? </span></div><div><span style="font-size: 100%; "><br /></span></div><div><span style="font-size: 100%; ">והשאלה החשובה ביותר: עד מתי ימשיכו מובילים והוגי דיעות לצפות מהטכנולוגיה שתפתור את כל בעיות בית הספר? האם לא התבגרנו ולא למדנו מאום מהעבר? אם המורים אינם מלמדים כראוי, ללא הטכנולוגיה ולא בעזרתה, מדוע שנצפה שהישגי התלמידים ישתפרו? מדוע ממשיכים חוקרים לחפש את המטבע מתחת לפנס? ואולי עצם העובדה שילדים ממדינות העולם השלישי בונים לעצמם עתיד אופטימי יותר, שיאפשר להם להתחרות בכלכלה הגלובלית בצורה שוויונית יותר ומשפרים את נקודת הזינוק ההתחלתית שלהם בעולם תחרותי זה הוא הדבר החשוב במערכות החינוך במאה ה- 21?</span></div></div>אסתידhttp://www.blogger.com/profile/16196865767799310274noreply@blogger.com38tag:blogger.com,1999:blog-5369602543375935771.post-81127395866710357372012-04-01T00:28:00.003-07:002013-02-10T01:35:22.665-08:00ניידים ואיזונים- טכנולוגיה והמוח-תמרורי אזהרה<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">
בכנס מכון מופת ביום רביעי 28.3.12 <b>"במרחק נגיעה"</b> שעסק בשילוב כלים טכנולוגיים בידי התלמידים שמעתי את ד"ר נאוה לויט בן נון מהיחידה למחקר יישומי בחקר המוח שדברה על הקשר שבין חקר המוח, הפסיכולוגיה ההתפתחותית והעולם הדיגיטאלי.<br />
<div style="font-weight: normal;">
<br /></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="font-weight: normal;">
<span lang="HE">מסתבר, ש</span><span lang="HE" style="font-size: 100%;">המוח האנושי מורכב מאד. זוהי מערכת מורכבת </span><span dir="LTR" style="font-size: 100%;">complex systems</span><span dir="RTL" style="font-size: 100%; font-size: 100%;"></span><span dir="RTL" style="font-size: 100%; font-size: 100%;"></span><span style="font-size: 100%;"><span dir="RTL"></span><span dir="RTL"></span> <span lang="HE">– והקישוריות במוח היא מסוג של רשת ה"עולם הקטן" – דרושים רק 6 אנשים כדי להגיע לכל העולם. תת פעילות או פעילות יתר באזורים מסוימים תשפיע על אזורים אחרים. כל תפקודי המוח עובדים בסוג של עבודת מוח. מבחינה זו פעילות המוח דומה לדינמיקות חברתיות. ד"ר בן נון המשילה כל אזור כזה במוח ל- HUB - </span></span><span lang="HE" style="font-size: 100%;">תחנה מרכזית. לטענתה, ברגע שיש חוסר איזון באזורים הללו המערכת הרגשית המושפעת ישירות מהמוח הופכת לבלתי יציבה. חוסר היציבות יוצר בעייתיות. </span><span style="font-size: 100%;">הבדלים בין האנשים נובעים מעוצמות שונות של החיבורים. לדו' תת רגישות או עודף רגישות יש כוונון מוחי שונה.</span></div>
<span style="font-weight: normal;"> </span><br />
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="font-weight: normal;">
ד"ר בן נון התמקדה בדוגמאותיה באזור <span lang="HE" style="font-size: 100%;">מרכז הקשב במוח. מרכז הקשב מורכב משתי מערכות משנה העובדות במקביל, ובאופן מנוגד. מצד אחד, רשת "הראדאר"- מערכת סריקה המחפשת גירויים שרלוונטיים לאורגניזם ומצד שני - רשת המיקוד והפוקוסים שמטרתה להתמקד על גירוי אחד ולהיות עליו הרבה זמן. </span><span style="font-size: 100%;">בין שתי הרשתות הללו</span><span lang="HE" style="font-size: 100%;"> יש תחרות. מעליהן, נמצאת רשת נוספת - רשת הבקרה שמחליטה מתי יש להיות במצב של ראדאר ומתי צריך להיות במצב של מיקוד ופוקוס. בעולם המודרני רשת הפוקוס לא מקבלת מספיק זמן וגם רשת הבקרה לא מקבלת מספיק זמן. רשתות קשב נבנות ולוקח להן זמן להבנות. הצרכים הבסיסים שלנו נקבעים ע"י רשת התגמול- רשת שמאפיינת אנשים מכורים מאד. הצרכים</span><span style="font-size: 100%;"> </span><span lang="HE" style="font-size: 100%;"> שלנו מאד מושפעים ממנה. ד"ר בן נון מציעה לנוכחים לחשוב על עצמם בזמן שנכנסת</span><span style="font-size: 100%;"> </span><span dir="LTR" style="font-size: 100%;"> </span><span style="font-size: 100%;">הודעת טקסט בזמן שהם נמצאים בנהיגה. כמה איפוק ויסות ושליטה נדרשים מהנהג על מנת שלא להסתכל ולא להציץ ולו לרגע ממי ההודעה. </span><span style="font-size: 100%;">חמלה, אמפטיה ואגרסיה הן תכונות מוחיות נרכשות – אנחנו צריכים לעודד אותן. המערכות של אמפטיה וחמלה מופעלות כשאנחנו מעבירים קשב פנימה אך בעולם המודרני רוב הזמן הקשב שלנו בחוץ, ואז היכולת להיות </span><span style="font-size: 100%;">אמפטים מתפתחת פחות, מאחר ויש פחות זמן לחמלה.</span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="font-weight: normal;">
<span lang="HE">רשת מנוחה לעומת רשת פעולה – רשת מנוחה משתתקת כשהשנייה פועלת. רשת מנוחה חשובה ביותר. גליצים של קשב מתקבלים כשאין תחלופה של רשת מנוחה. </span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="font-weight: normal;">
<span lang="HE"><br /></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="font-weight: normal;">
<span lang="HE">התפתחות המוח הוא תהליך דינאמי ומורכב. זה לא תהליך רק של הבשלה ואפשר לקלקל את תהליך ההתפתחות. חשוב להבין איך ממשיכים לבנות את המוח כך שלא </span><span style="font-size: 100%;">יתפרק </span><span style="font-size: 100%;">אחרי גיל 20-30. מחקרים מלמדים שיש נסיגה של האיזון בין כל האזורים במוח בגיל ההתבגרות על מנת לאפשר את הקפיצה שבאה אחר-כך. בגיל ההתבגרות התזמורת המנגנת היטב בין האזורים השונים במוח מתפרקת, כדי להסתנכרן יותר מאוחר. </span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="font-weight: normal;">
<span style="font-size: 100%;">תפקיד האינטראקציה משמעותי ביותר כדי להתפתח. פסיכולוגים מדברים כבר שנים על אינטראקציה מווסתת עם מבוגרים בגיל הצעיר. מסתבר, ש</span><span style="font-size: 100%;">המוח הוא פלסטי – גמיש וניתן לכיוונון! אפשר להשפיע עליו שייבנה בצורה טובה יותר. אינטראקציה היא גורם מכוונן.</span><span style="font-size: 100%;"> </span><span style="font-size: 100%;">טיפוח מיומנויות של קשב וויסות רגשי – אפשר לאמן לזה. ויסות רגשי מתייחס גם ליכולת לדחות סיפוקים לא לתת כל הזמן רק את הרגשות הנעימים. אלו דברים שתורמים ליציבות רגשית.</span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="font-weight: normal;">
<span lang="HE">לסביבה המתוקשבת יש סכנה לנוון את המוח, להזניח את מערכות החושים והתנועה, לצמצם את ההזדמנויות לאינטראקציה בין האזורים השונים במוח. לסביבה דיגיטאלית יש סכנה של התמכרות למסכים, האם אנחנו עוזרים למערכת הקשב להתפתח, מה עם המערכת הרגשית? האם אנחנו עוזרים להקמת צוותים מוחיים בריאים? <o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="font-weight: normal;">
<span lang="HE">כשמכניסים תקשוב לבי"ס יש להגביר גם פעילות גופנית, להכניס תוכניות של טיפוח מכוון ואקטיבי של מיומנויות קשב, ויסות רגשי מיומנויות חברתיות.<o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="font-weight: normal;">
<span lang="HE"><br /></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="font-weight: normal;">
<span lang="HE">אני מוכרחה לומר שתמרורי האזהרה שד"ר בן נון שמה בפנינו חשובים מאין כמותם. אני חושבת שיש מקום לחשוב על האיזונים בחיי הילדים ולשמור על פרופורציות. צריך שיהיו לילדים ניידים בשיעורים, צריך לאפשר למידה שיתופית ומשמעותית בזמן בית הספר אך יחד עם זאת צריך לשמור על איזונים. לדאוג שהתלמידים יתעמלו. לדאוג שיצאו החוצה וישחקו יחד ולא רק באופן וירטואלי. שישוחחו זה עם זה ולא רק באמצעות הרשתות החברתיות והלייקים. שידאו לשלוט ברמות הריגושים שלהם. זוהי משימה מורכבת ביותר אבל היא מוטלת עלינו, המחנכים. זה בדיוק התפקיד שלנו עם הכנסת הטכנולוגיה.</span></div>
</div>
אסתידhttp://www.blogger.com/profile/16196865767799310274noreply@blogger.com16tag:blogger.com,1999:blog-5369602543375935771.post-67586241660343631792012-03-14T11:40:00.005-07:002012-03-14T12:32:52.191-07:00מפגשים סינכרוניים למורי מורים<span >בחודשים האחרונים מצאתי את עצמי מספר ערבים בשבוע מתחברת למחשב הנייד, שמה אוזניות על האוזניים ומיקרופון אל מול הפה, ולומדת או מלמדת. הסיבה היא שהרצאות רבות שלי הן כסטודנטית והן כמרצה הפכו להיות סינכרוניות. השעה הנבחרת היא בדרך כלל שמונה בערב, השעה בא סיימו המורים (ובמיוחד המורות) להכין את ארוחות הערב, להשכיב את הילדים לישון וכו' ובמקום לנפוש מעמל היום, מתחברים ללמוד. </span><div><span ><br /></span></div><div><span ><span>היתרונות של ההרצאה הסינכרונית ברורים לכל: אין צורך לנסוע, </span><span>להיתקע בפקקים,</span> <span>להגיע ולחפש חנייה. חוסכים כסף (במיוחד כשמחירי הדלק עולים כל הזמן) וחוסכים בזמן! ניתן להתחבר להרצאה מכל מקום מה שמאפשר גם לאנשים רחוקים מאד לשמוע דברים שלולא שודרו באופן סינכרוני סביר היה שלא היו מגיעים לשמוע אותם. יש חשיפה למומחים שבדרך אחרת לא ניתן היה להגיע אליהם</span></span><div><span ><br /></span></div><div><span ><span>יחד עם זאת ככל שעוברים הימים ואני שומעת עוד הרצאות וגם צריכה להרצות בעצמי אני מוצאת את עצמי תוהה על ההבדל בין הלמידה הסינכרונית לבין ההוראה פנים אל פנים. אולי אני מצפה ליותר מדי, אבל נדמה לי שנכון לעכשו רובנו "מעתיקים" את הידע שלנו מהעולם הפרונטאלי של הכיתה לרשת, ונותנים הרצאות מלוות שקופיות במפגשים הסינכרוניים. רוב המרצים פחות מדי משתפים את התלמידים, פחות מדי משתמשים בעובדה שכולם מחוברים לרשת וניתן ליצור למידה שיתופית ועבודה ONLINE. </span><span>"המדיום הוא המסר" אמר מרשל מקלוהן ואני חושבת שטרם פיתחנו לנו את הטכניקות החדשות ללמוד ברשת באופן סינכרוני.</span></span></div><div><span >כמרצים המעבירים מפגשים סינכרוניים עלינו לשאול את עצמנו את השאלות הבאות:</span></div><div><span ><span>1. </span><span>מה ההבדל בין למידה סינכרונית מרחוק בזמן אמת כשלכל אחד מחשב משלו לבין למידה</span><span> בכיתה כשלכל אחד מחשב נייד משלו? </span></span></div><div><span >2. אילו שינויים פדגוגיים אנו נדרשים לעשות על מנת לתת מענה לעובדה שאיננו רואים את העיניים של התלמידים ואין לנו תחושה שהתלמידים נמצאים אתנו?</span></div><div><span >3. מהו אורך הזמן המתאים למפגש סינכרוני?</span></div><div><span >4. האם יש שעות מועדפות להעביר את המפגשים הסינכרוניים?</span></div><div><span >5. האם יש תכנים שמתאימים יותר להעברה סינכרונית וכאלו שפחות?</span></div><div><span ><br /></span></div><div><span >אני מזמינה את כל בעלי הניסיון להקים פורום לחשיבה על הנושא. אשמח להשתתף בפורום כזה.</span></div><div><span ><br /></span></div><div><span ><br /></span></div><div><span ><br /></span></div><div><span ><br /></span></div><div><span><br /></span></div></div>אסתידhttp://www.blogger.com/profile/16196865767799310274noreply@blogger.com39tag:blogger.com,1999:blog-5369602543375935771.post-66489635136260332272011-11-20T12:37:00.000-08:002011-11-20T12:57:47.669-08:0010 סיבות למה כדאי להשתמש בניידים 1:1<div dir="rtl" style="text-align: right;">חשבתי שכבר קראתי את כל הסיבות למה כדאי להורות וללמוד עם ניידים 1:1, אבל המאמרון הנוכחי של פטי גרייסון הפתיע אותי. <a href="http://plpnetwork.com/2011/11/18/10-reasons-why-11-advances-learning/">פטי מונה 10 סיבות</a>, שחלקן אולי נשמעות בנאליות אבל יחד עם הדוגמאות והקישורים לאתרים השונים יש הרבה מה ללמוד ממנה.<br />הסיבה הראשונה היא שהתלמידים לומדים להקליד באופן עיוור וכתוצאה מכך שמלאכת הכתיבה הופכת מהירה פשוטה וקלה הם כותבים יותר.<br />השניה-התלמידים לומדים לחפש במהירות במנועי חיפוש שונים ושומרים את הקישורים החשובים בדף הדיליגו הכיתתי . כך נוצר מאגר גדול של קישורים משותפים.<br />השלישית- מודעות גלובלית : השימוש בגוגל ארץ מפתח אצל התלמידים את המודעות הגלובלית.<br />הרביעית - תרגול נוסף. לתרגל באמצעות חוברות ודפים זה משעמם אך כניתן לתרגל באופן אינטראקטיבי עם משוב מידי ועם משחקים התרגול נעשה מעניין יותר.<br />החמישית-פרבום בלוגים שכולם קוראים ולא רק המורה דבר המגביר את המוטיבציה לכתיבה ומעלה את המודעות לקהל הקוראים.<br />השישית- יצירת סיפורים דיגיטאליים. פטי מדגים זאת במספר קישורים לאתרים שבהם ניתן ליצור את הסיפורים.<br />השביעית - למידה שיתופית משמעותית באמצעות גוגל מסמכים ודפי WIKIS<br />השמינית -למידה בהקשר התלמידים מחוברים לאתר המאפדר להם להשתתף בסקרים, לקרוא בקול רם ולחלוק את הידיעות שלהם עם עוד משתמשים.<br />התשיעית- קריאה בלתי פוסקת, מאחר וניתן ליים פר ולהתחיל לקרוא בספר חדש באמצעות הניידים.<br />העשירית-למידה המבוססת על הנעה פנימית.<br /><br />כשנכנסתי לקישורים שפטי ממליצה עליהם גיליתי אתרים מדהימים שלא ידעתי על קיומם. במיוחד התאהבתי באתר לכתבית סיפורים של <a href="http://storybird.com/">storybird</a> שהוא ידידותי מאד וקל לתפעול. עוד אהבתי את היכולת ללמוד לבד כיצד לתפעל את האתר באמצעות הסייר המהיר (quick tour) שגם מלווה בהסבר קולי וגם בהדגמה של תפעול האתר.<br />אני ממליצה לכולכם להכנס לקישורים במאמר באנגלית ( מצויינים בתכלת) ולהחשף לשפע האפשרויות שפטי מציעה.<br />מומלץ בחום!<br /><br /></div>אסתידhttp://www.blogger.com/profile/16196865767799310274noreply@blogger.com22tag:blogger.com,1999:blog-5369602543375935771.post-77228787301345269362011-10-03T16:07:00.000-07:002011-10-03T16:09:41.475-07:00מעל ומעברמיומנויות המאה ה- 21?<div>הלוואי ותלמידנו עם הניידים ידעו לייצר בשיתופיות כזו תוצרים חדשים ומרשימים. למידה במיטבה!</div><div><br /></div><iframe width="560" height="315" src="http://www.youtube.com/embed/7KMM387HNQk" frameborder="0" allowfullscreen=""></iframe>אסתידhttp://www.blogger.com/profile/16196865767799310274noreply@blogger.com3tag:blogger.com,1999:blog-5369602543375935771.post-90436741553170003092011-09-23T23:35:00.000-07:002011-09-23T23:36:43.193-07:00תפיסת התפקיד שלי כמדריכה בעידן הדיגיטאלי<p class="MsoNormal" dir="RTL"><span lang="HE" style="font-family:"Arial","sans-serif"; mso-ascii-font-family:Calibri;mso-ascii-theme-font:minor-latin;mso-hansi-font-family: Calibri;mso-hansi-theme-font:minor-latin;mso-bidi-font-family:Arial;mso-bidi-theme-font: minor-bidi">מהו השם המתאים ביותר לתפקידי? ההצעות הרבות ששמעתי במהלך השנים האחרונות גרמו לי להרהר בכך, שלא בכדי אין עדיין שם מוסכם לתפקיד. השם הראשון שקופץ לראש הוא רכזת תקשוב. אך האם שם זה מגדיר נכונה את התפקיד? או אולי השם מדריכה לפדגוגיה מקוונת מתאים יותר? האם יש לכלול בשם גם את המרכיבים של סוכנת שינוי <span> </span>ומובילת חדשנות? ואולי נכון יותר להשתמש בכינוי מובילת חדשנות טכנו-פדגוגית?<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL"><span lang="HE" style="font-family:"Arial","sans-serif"; mso-ascii-font-family:Calibri;mso-ascii-theme-font:minor-latin;mso-hansi-font-family: Calibri;mso-hansi-theme-font:minor-latin;mso-bidi-font-family:Arial;mso-bidi-theme-font: minor-bidi">הלבטים על שם התפקיד מעידים על המורכבות שבו ועל ההיבטים השונים שהוא כולל. ניסיתי לפרק לעצמי את שלל המרכיבים של התפקיד <span> </span>והגעתי לרשימה ארוכה מאד, שלמרות ניסיוני לצמצמה ולקצרה, נותרה ארוכה באופן מפתיע. <o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL"><span lang="HE" style="font-family:"Arial","sans-serif"; mso-ascii-font-family:Calibri;mso-ascii-theme-font:minor-latin;mso-hansi-font-family: Calibri;mso-hansi-theme-font:minor-latin;mso-bidi-font-family:Arial;mso-bidi-theme-font: minor-bidi">מרכיבי התפקיד:<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoListParagraphCxSpFirst" dir="RTL" style="text-indent:-18.0pt; line-height:normal;mso-list:l0 level1 lfo1"><!--[if !supportLists]--><span style="font-family:Wingdings;mso-fareast-font-family:Wingdings;mso-bidi-font-family: Wingdings"><span>v<span style="font:7.0pt "Times New Roman""> </span></span></span><!--[endif]--><span dir="RTL"></span><span lang="HE" style="font-family:"Arial","sans-serif";mso-ascii-font-family:Calibri; mso-ascii-theme-font:minor-latin;mso-hansi-font-family:Calibri;mso-hansi-theme-font: minor-latin;mso-bidi-font-family:Arial;mso-bidi-theme-font:minor-bidi">הכרות מעמיקה עם כלים טכנולוגיים <o:p></o:p></span></p> <p class="MsoListParagraphCxSpMiddle" dir="RTL" style="margin-right:72.0pt; mso-add-space:auto;text-indent:-18.0pt;line-height:normal;mso-list:l0 level2 lfo1"><!--[if !supportLists]--><span style="font-family:"Courier New";mso-fareast-font-family:"Courier New""><span>o<span style="font:7.0pt "Times New Roman""> </span></span></span><!--[endif]--><span dir="RTL"></span><span lang="HE" style="font-family:"Arial","sans-serif";mso-ascii-font-family:Calibri; mso-ascii-theme-font:minor-latin;mso-hansi-font-family:Calibri;mso-hansi-theme-font: minor-latin;mso-bidi-font-family:Arial;mso-bidi-theme-font:minor-bidi">התעדכנות בכלים חדשים. <o:p></o:p></span></p> <p class="MsoListParagraphCxSpMiddle" dir="RTL" style="margin-right:72.0pt; mso-add-space:auto;text-indent:-18.0pt;line-height:normal;mso-list:l0 level2 lfo1"><!--[if !supportLists]--><span style="font-family:"Courier New";mso-fareast-font-family:"Courier New""><span>o<span style="font:7.0pt "Times New Roman""> </span></span></span><!--[endif]--><span dir="RTL"></span><span lang="HE" style="font-family:"Arial","sans-serif";mso-ascii-font-family:Calibri; mso-ascii-theme-font:minor-latin;mso-hansi-font-family:Calibri;mso-hansi-theme-font: minor-latin;mso-bidi-font-family:Arial;mso-bidi-theme-font:minor-bidi">יישום של הכלים בשטח<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoListParagraphCxSpMiddle" dir="RTL" style="text-indent:-18.0pt; line-height:normal;mso-list:l0 level1 lfo1"><!--[if !supportLists]--><span style="font-family:Wingdings;mso-fareast-font-family:Wingdings;mso-bidi-font-family: Wingdings"><span>v<span style="font:7.0pt "Times New Roman""> </span></span></span><!--[endif]--><span dir="RTL"></span><span lang="HE" style="font-family:"Arial","sans-serif";mso-ascii-font-family:Calibri; mso-ascii-theme-font:minor-latin;mso-hansi-font-family:Calibri;mso-hansi-theme-font: minor-latin;mso-bidi-font-family:Arial;mso-bidi-theme-font:minor-bidi">למידה לאורך החיים<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoListParagraphCxSpMiddle" dir="RTL" style="margin-right:72.0pt; mso-add-space:auto;text-indent:-18.0pt;line-height:normal;mso-list:l0 level2 lfo1"><!--[if !supportLists]--><span style="font-family:"Courier New";mso-fareast-font-family:"Courier New""><span>o<span style="font:7.0pt "Times New Roman""> </span></span></span><!--[endif]--><span dir="RTL"></span><span lang="HE" style="font-family:"Arial","sans-serif";mso-ascii-font-family:Calibri; mso-ascii-theme-font:minor-latin;mso-hansi-font-family:Calibri;mso-hansi-theme-font: minor-latin;mso-bidi-font-family:Arial;mso-bidi-theme-font:minor-bidi">קריאה עצמית של מאמרים<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoListParagraphCxSpMiddle" dir="RTL" style="margin-right:72.0pt; mso-add-space:auto;text-indent:-18.0pt;line-height:normal;mso-list:l0 level2 lfo1"><!--[if !supportLists]--><span style="font-family:"Courier New";mso-fareast-font-family:"Courier New""><span>o<span style="font:7.0pt "Times New Roman""> </span></span></span><!--[endif]--><span dir="RTL"></span><span lang="HE" style="font-family:"Arial","sans-serif";mso-ascii-font-family:Calibri; mso-ascii-theme-font:minor-latin;mso-hansi-font-family:Calibri;mso-hansi-theme-font: minor-latin;mso-bidi-font-family:Arial;mso-bidi-theme-font:minor-bidi">השתתפות בהשתלמויות <o:p></o:p></span></p> <p class="MsoListParagraphCxSpMiddle" dir="RTL" style="margin-right:72.0pt; mso-add-space:auto;text-indent:-18.0pt;line-height:normal;mso-list:l0 level2 lfo1"><!--[if !supportLists]--><span style="font-family:"Courier New";mso-fareast-font-family:"Courier New""><span>o<span style="font:7.0pt "Times New Roman""> </span></span></span><!--[endif]--><span dir="RTL"></span><span lang="HE" style="font-family:"Arial","sans-serif";mso-ascii-font-family:Calibri; mso-ascii-theme-font:minor-latin;mso-hansi-font-family:Calibri;mso-hansi-theme-font: minor-latin;mso-bidi-font-family:Arial;mso-bidi-theme-font:minor-bidi">הרחבת רפרטואר הכלים וההתנהגויות שלי כמדריכה<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoListParagraphCxSpMiddle" dir="RTL" style="margin-right:72.0pt; mso-add-space:auto;text-indent:-18.0pt;line-height:normal;mso-list:l0 level2 lfo1"><!--[if !supportLists]--><span style="font-family:"Courier New";mso-fareast-font-family:"Courier New""><span>o<span style="font:7.0pt "Times New Roman""> </span></span></span><!--[endif]--><span dir="RTL"></span><span lang="HE" style="font-family:"Arial","sans-serif";mso-ascii-font-family:Calibri; mso-ascii-theme-font:minor-latin;mso-hansi-font-family:Calibri;mso-hansi-theme-font: minor-latin;mso-bidi-font-family:Arial;mso-bidi-theme-font:minor-bidi">הבנה של תהליכי שינוי<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoListParagraphCxSpMiddle" dir="RTL" style="margin-right:72.0pt; mso-add-space:auto;text-indent:-18.0pt;line-height:normal;mso-list:l0 level2 lfo1"><!--[if !supportLists]--><span style="font-family:"Courier New";mso-fareast-font-family:"Courier New""><span>o<span style="font:7.0pt "Times New Roman""> </span></span></span><!--[endif]--><span dir="RTL"></span><span lang="HE" style="font-family:"Arial","sans-serif";mso-ascii-font-family:Calibri; mso-ascii-theme-font:minor-latin;mso-hansi-font-family:Calibri;mso-hansi-theme-font: minor-latin;mso-bidi-font-family:Arial;mso-bidi-theme-font:minor-bidi">הבנה עמוקה בפדגוגיה<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoListParagraphCxSpMiddle" dir="RTL" style="margin-right:72.0pt; mso-add-space:auto;text-indent:-18.0pt;line-height:normal;mso-list:l0 level2 lfo1"><!--[if !supportLists]--><span style="font-family:"Courier New";mso-fareast-font-family:"Courier New""><span>o<span style="font:7.0pt "Times New Roman""> </span></span></span><!--[endif]--><span dir="RTL"></span><span lang="HE" style="font-family:"Arial","sans-serif";mso-ascii-font-family:Calibri; mso-ascii-theme-font:minor-latin;mso-hansi-font-family:Calibri;mso-hansi-theme-font: minor-latin;mso-bidi-font-family:Arial;mso-bidi-theme-font:minor-bidi">צמיחה והתפתחות אישית<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoListParagraphCxSpMiddle" dir="RTL" style="text-indent:-18.0pt; line-height:normal;mso-list:l0 level1 lfo1"><!--[if !supportLists]--><span style="font-family:Wingdings;mso-fareast-font-family:Wingdings;mso-bidi-font-family: Wingdings"><span>v<span style="font:7.0pt "Times New Roman""> </span></span></span><!--[endif]--><span dir="RTL"></span><span lang="HE" style="font-family:"Arial","sans-serif";mso-ascii-font-family:Calibri; mso-ascii-theme-font:minor-latin;mso-hansi-font-family:Calibri;mso-hansi-theme-font: minor-latin;mso-bidi-font-family:Arial;mso-bidi-theme-font:minor-bidi">בחינה מעמיקה של אמונות ודיעות<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoListParagraphCxSpMiddle" dir="RTL" style="margin-right:72.0pt; mso-add-space:auto;text-indent:-18.0pt;line-height:normal;mso-list:l0 level2 lfo1"><!--[if !supportLists]--><span style="font-family:"Courier New";mso-fareast-font-family:"Courier New""><span>o<span style="font:7.0pt "Times New Roman""> </span></span></span><!--[endif]--><span dir="RTL"></span><span lang="HE" style="font-family:"Arial","sans-serif";mso-ascii-font-family:Calibri; mso-ascii-theme-font:minor-latin;mso-hansi-font-family:Calibri;mso-hansi-theme-font: minor-latin;mso-bidi-font-family:Arial;mso-bidi-theme-font:minor-bidi">עצירה לצרכי התבוננות מעמיקה <o:p></o:p></span></p> <p class="MsoListParagraphCxSpMiddle" dir="RTL" style="margin-right:72.0pt; mso-add-space:auto;text-indent:-18.0pt;line-height:normal;mso-list:l0 level2 lfo1"><!--[if !supportLists]--><span style="font-family:"Courier New";mso-fareast-font-family:"Courier New""><span>o<span style="font:7.0pt "Times New Roman""> </span></span></span><!--[endif]--><span dir="RTL"></span><span lang="HE" style="font-family:"Arial","sans-serif";mso-ascii-font-family:Calibri; mso-ascii-theme-font:minor-latin;mso-hansi-font-family:Calibri;mso-hansi-theme-font: minor-latin;mso-bidi-font-family:Arial;mso-bidi-theme-font:minor-bidi">חשיבה על – קיום מתמיד של תהליכי רפלקציה עמוקים<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoListParagraphCxSpMiddle" dir="RTL" style="margin-right:72.0pt; mso-add-space:auto;text-indent:-18.0pt;line-height:normal;mso-list:l0 level2 lfo1"><!--[if !supportLists]--><span style="font-family:"Courier New";mso-fareast-font-family:"Courier New""><span>o<span style="font:7.0pt "Times New Roman""> </span></span></span><!--[endif]--><span dir="RTL"></span><span lang="HE" style="font-family:"Arial","sans-serif";mso-ascii-font-family:Calibri; mso-ascii-theme-font:minor-latin;mso-hansi-font-family:Calibri;mso-hansi-theme-font: minor-latin;mso-bidi-font-family:Arial;mso-bidi-theme-font:minor-bidi">למידה מהצלחות של אחרים<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoListParagraphCxSpMiddle" dir="RTL" style="margin-right:72.0pt; mso-add-space:auto;text-indent:-18.0pt;line-height:normal;mso-list:l0 level2 lfo1"><!--[if !supportLists]--><span style="font-family:"Courier New";mso-fareast-font-family:"Courier New""><span>o<span style="font:7.0pt "Times New Roman""> </span></span></span><!--[endif]--><span dir="RTL"></span><span lang="HE" style="font-family:"Arial","sans-serif";mso-ascii-font-family:Calibri; mso-ascii-theme-font:minor-latin;mso-hansi-font-family:Calibri;mso-hansi-theme-font: minor-latin;mso-bidi-font-family:Arial;mso-bidi-theme-font:minor-bidi">בקרה עצמית<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoListParagraphCxSpMiddle" dir="RTL" style="margin-right:72.0pt; mso-add-space:auto;text-indent:-18.0pt;line-height:normal;mso-list:l0 level2 lfo1"><!--[if !supportLists]--><span style="font-family:"Courier New";mso-fareast-font-family:"Courier New""><span>o<span style="font:7.0pt "Times New Roman""> </span></span></span><!--[endif]--><span dir="RTL"></span><span lang="HE" style="font-family:"Arial","sans-serif";mso-ascii-font-family:Calibri; mso-ascii-theme-font:minor-latin;mso-hansi-font-family:Calibri;mso-hansi-theme-font: minor-latin;mso-bidi-font-family:Arial;mso-bidi-theme-font:minor-bidi">תיקון של הרגלים ישנים<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoListParagraphCxSpLast" dir="RTL" style="margin-right:72.0pt; mso-add-space:auto;text-indent:-18.0pt;line-height:normal;mso-list:l0 level2 lfo1"><!--[if !supportLists]--><span style="font-family:"Courier New";mso-fareast-font-family:"Courier New""><span>o<span style="font:7.0pt "Times New Roman""> </span></span></span><!--[endif]--><span dir="RTL"></span><span lang="HE" style="font-family:"Arial","sans-serif";mso-ascii-font-family:Calibri; mso-ascii-theme-font:minor-latin;mso-hansi-font-family:Calibri;mso-hansi-theme-font: minor-latin;mso-bidi-font-family:Arial;mso-bidi-theme-font:minor-bidi">תקשורת בינאישית<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL"><span lang="HE" style="font-family:"Arial","sans-serif"; mso-ascii-font-family:Calibri;mso-ascii-theme-font:minor-latin;mso-hansi-font-family: Calibri;mso-hansi-theme-font:minor-latin;mso-bidi-font-family:Arial;mso-bidi-theme-font: minor-bidi"><span> </span><o:p></o:p></span></p> <span lang="HE" dir="RTL" style="font-size:11.0pt;line-height:115%;font-family: "Arial","sans-serif";mso-ascii-font-family:Calibri;mso-ascii-theme-font:minor-latin; mso-fareast-font-family:Calibri;mso-fareast-theme-font:minor-latin;mso-hansi-font-family: Calibri;mso-hansi-theme-font:minor-latin;mso-bidi-theme-font:minor-bidi; mso-ansi-language:EN-US;mso-fareast-language:EN-US;mso-bidi-language:HE">אני חושבת שבתפקידי כמדריכה בעידן טכנולוגי עלי להתמיד בשאילת שאלות , תוך שיפור עצמי והתחדשות מתמדת. למרות שאני אמונה על תחום החדרת כלים טכנולוגיים, ברור לי שאי אפשר להסתפק בכך, ויש לשאוף כל הזמן לשינוי ממעלה שניה ושלישית שבהם הכלים הטכנולוגיים משפיעים על הפדגוגיה ויחד מעצבים משהו אחר סינרגי טוב יותר מהקיים. האיזון הזה בין הפדגוגיה לטכנולוגיה מטריד אותי ומבלבל אותי מאד מאחר ולא פעם אני רואה מורים שרכשו את מיומנות השימוש בטכנולוגיה, אך היכולות הפדגוגיות שלהם נמוכות מאד, והטכנולוגיה מעצימה את חוסר הבנתם הפדגוגית. אז כמדריכה לשילוב התקשוב בהוראה באופן מיטבי אני מוצאת את עצמי לא פעם עוסקת הרבה בפדגוגיה ולעיתים פחות בטכנולוגיה. היבט נוסף בו אני טרודה כל הזמן הוא עד כמה אני מקצועית ומה עלי לעשות עוד על מנת לשכלל את מיומנויות ההדרכה שלי ולהפוך למקצוענית יותר.</span><div><span lang="HE" dir="RTL" style="font-size:11.0pt;line-height:115%;font-family: "Arial","sans-serif";mso-ascii-font-family:Calibri;mso-ascii-theme-font:minor-latin; mso-fareast-font-family:Calibri;mso-fareast-theme-font:minor-latin;mso-hansi-font-family: Calibri;mso-hansi-theme-font:minor-latin;mso-bidi-theme-font:minor-bidi; mso-ansi-language:EN-US;mso-fareast-language:EN-US;mso-bidi-language:HE"><p class="MsoNormal" dir="RTL"><span lang="HE" style="font-family:"Arial","sans-serif"; mso-ascii-font-family:Calibri;mso-ascii-theme-font:minor-latin;mso-hansi-font-family: Calibri;mso-hansi-theme-font:minor-latin;mso-bidi-font-family:Arial;mso-bidi-theme-font: minor-bidi">כמדריכה אני אמונה על יישום תהליכי הוראה למידה באמצעות כלים דיגיטאליים. אני חושבת שלו הייתי צריכה לעבוד היום במודל של "מורה מקוון" היה לי קשה ואולי גם הייתי נכשלת. בעשור האחרון, כל ההשתלמויות שהעברתי היו בסביבה של מחשבים, בין אם אלה מחשבים במעבדה ובין אם אלה מחשבים אישיים. התמונה של מרצה שמגיעה למעבדת המחשבים, מעלה מצגת ולא מפסיקה לדבר טראומטית בעיני. לשם מה לשבת במעבדה עם מסך מול הפנים אם לא מאפשרים ללומדים לגעת במחשב ולעבוד בו? בכל ההשתלמויות שאותן אני מעבירה אני מקפידה מאד על למידה פעילה, על התנסות אישית. באחת ההשתלמויות זכור לי שהצגתי כלי למפות חשיבה , שהכרתי רק באופן כללי, אך יחד עם המשתלמים חקרנו אותו יחד והכרנו<span> </span>את הפונקציות הרבות שהכלי מכיל. אני מאמינה שמדריך המאמין בעצמו ובמקצועיותו מבין שהוא יכול להציג כלי גם אם אינו שולט באופן אבסולוטי בכל הפונקציות שלו. זה חלק מההבנה שהלמידה היא אינסופית וחלק משיתוף המשתלמים באופן אמיתי בהשתלמות. וגם זה חלק מתפקידי כמדריכה: לאפשר, לפתוח פתח, לסקרן, לעודד חקירה עצמית ולמידת עמיתים. על פי עקרונות </span><span lang="HE" style="font-family:"Arial","sans-serif";mso-fareast-font-family:"Times New Roman""><span> </span></span><a href="http://www.kmrom.com/Site/SitePages/ViewPage.aspx?P=22"><span lang="HE" style="font-family: Arial, sans-serif; text-decoration: none; ">האנדרגוגיה</span></a><span lang="HE" style="font-family:"Arial","sans-serif";mso-fareast-font-family:"Times New Roman"">- הוראת המבוגרים</span><span lang="HE" style="font-family:"Arial","sans-serif"; mso-ascii-font-family:Calibri;mso-ascii-theme-font:minor-latin;mso-hansi-font-family: Calibri;mso-hansi-theme-font:minor-latin;mso-bidi-font-family:Arial;mso-bidi-theme-font: minor-bidi">, יש להפוך את המשתלמים לשותפים בקביעת התכנים אותם ילמדו. איך עושים זאת בהשתלמות? בהצגת כלי באופן כללי לדו' ובאפשור של חקירתו לעומק ע"י המשתלמים עצמם.</span><span lang="HE" style="font-family:"Arial","sans-serif"; mso-fareast-font-family:"Times New Roman""> על מנת לעשות זאת יש קודם לשנות את דפוסי החשיבה של המורים ולהבין שהתלמידים הם שותפים לתהליכי הוראה למידה, ולא רק כלי קיבול להכלה של חומרים ומטרות לימודיות שאנחנו מעוניינים להעביר להם.</span><span lang="HE" style="font-family:"Arial","sans-serif";mso-ascii-font-family:Calibri; mso-ascii-theme-font:minor-latin;mso-hansi-font-family:Calibri;mso-hansi-theme-font: minor-latin;mso-bidi-font-family:Arial;mso-bidi-theme-font:minor-bidi"><o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL"><span lang="HE" style="font-family:"Arial","sans-serif"">פוקס (2002) טוענת שהמדריך צריך להיות אדם מתפתח ומפתח, בעל הכשרה ספציפית בהדרכה, ומידה של מוטיבציה להמשיך ללמוד מעצמו ומאחרים. </span><span lang="HE" style="font-family:"Arial","sans-serif";mso-ascii-font-family:Calibri; mso-ascii-theme-font:minor-latin;mso-hansi-font-family:Calibri;mso-hansi-theme-font: minor-latin;mso-bidi-font-family:Arial;mso-bidi-theme-font:minor-bidi">אני מאמינה שמדריך איכותי אינו מפסיק ללמוד לעולם: הוא לומד לא רק כלים חדשנים וטכנולוגיים אלא גם מתעדכן במגמות האחרונות הקיימות בתחום הטכנולוגיה והחינוך, כולל קריאת ספרות , בלוגים עדכניים וכו'. </span><span lang="HE" style="font-family:"Arial","sans-serif"">פוקס (שם) ממליצה לכל מדריך לבחון את מידת התאמתו לפני שהוא מתחייב לתפקיד ההדרכה, להתבונן בעצמו ולבחון האם הוא ניחן בידע הדרוש ובמיומנויות הדרושות, האם יש לו את התכונות המתאימות לעבודה עם מורים והאם הוא נהנה לעבוד בצורה אינטימית עם אנשים מבוגרים ביחסי עזרה ותמיכה. <o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL"><span lang="HE" style="font-family:"Arial","sans-serif"; mso-ascii-font-family:Calibri;mso-ascii-theme-font:minor-latin;mso-hansi-font-family: Calibri;mso-hansi-theme-font:minor-latin;mso-bidi-font-family:Arial;mso-bidi-theme-font: minor-bidi">בהמשך להמלצותיה של פוקס, במהלך השנים התחדדה בי התובנה, שדווקא המרכיבים האישיותיים, ולאו דווקא הטכנולוגיים הם המרכיבים החשובים ביותר והמשפיעים ביותר בתפקיד המדריכה. היכולת להתגמש בהתאם לצרכי השטח, לתת מענה דיפרנציאלי למורים ולמדריכים, לקדם כל אחד מהמקום בו הוא נמצא, אך גם להציב סטנדרטים ברורים של דרישה לאיכות<span> </span>ללא פשרות הם לדעתי המרכיבים החשובים יותר מאשר הכרות עם כלי זה או אחר. הברק בעיניים, הנתינה האינסופית והרצון באמת לצמוח ולהצמיח, אלו לדעתי התכונות הנדרשות ממדריך בעידן דיגיטאלי. הנכונות להתנסות, גם בדברים חדשים ובלתי ידועים שהתוצאות שלהן אינן ברורות מראש, גם הן חלק המאני מאמין שלי. <b><i><o:p></o:p></i></b></span></p></span></div>אסתידhttp://www.blogger.com/profile/16196865767799310274noreply@blogger.com3tag:blogger.com,1999:blog-5369602543375935771.post-34674586442528703012011-09-15T22:57:00.000-07:002011-09-15T23:24:08.691-07:00כותרת בעיתון מעריב: "מקדימים את ישראל, הודו מציגה: מחשב לכל ילד"הכותרת הזאת, למרות שהיא קטנה ונמצאת בעמוד פנימי מאד במעריב של היום, (שישי 16.9 ע"מ 14) משכה את עיני. גם בפתיח שלה וגם במילים: <b>מחשב לכל ילד</b>. כשקראתי אותה עלתה מפי הקריאה WOW ! מדובר בלא פחות מאשר 6.8 מליון מחשבים ניידים, מספר מוזר קצת בהתחשב בעובדה שמדובר בתלמידים מהיכן הגיע ה- 8. ? ובכל זאת, אלו מספרים עצומים, בלתי נתפסים!<div>בגוף הכתבה נאמר שבמדינה טמיל נאדו, שהיא, כנראה, עשירה יחסית למדינות הודו האחרות, מתכוונים לחלק תוך 5 שנים מחשבים ניידים ל<b>כל תלמידי חטיבות הביניים</b>. העלות הכללית של התוכנית תסתכם בשני מיליארד דולר! אמנם יש ביקורת ציבורית על התוכנית, ויש הטוענים כי בעקבות הפסקות חשמל תכופות ותשתיות רעועות התלמידים יתקשו להשתמש במחשבים בכל זמן שירצו, ולכן חשוב להשקיע בתשתיות טרם יחלקו ניידים לתלמידים.</div><div><br /></div><div>השאלה של התשתיות והמחשבים מזכירה לי קצת את שאלת הביצה והתרנגולת. מה קודם למה? הרי ברור שללא תשתיות תומכות ורציניות, תוכנית כזו נדונה לכשלון עקב התקלות הטכניות המעכבות והבולמות את השימוש בניידים. מצד שני, ללא נייד לכל תלמיד וללא הקף כזה של פעילות, לא נוצר צורך אמיתי ומשמעותי להשקיע בתשתיות. זאת ועוד, כל השקעה בתשתיות תלויה בנפח הפעילות. ללא פעילות מסיבית של נפחים, קשה לדעת לאילו רחבי פס יש להגיע ומהן התשתיות הנדרשות.</div><div><br /></div><div>למרות הביקורת הציבורית התשובה של קובעי המדיניות היא כי לא מדובר במותרות אלא <b>"באמצעי שיתן לתלמידים, שרבים מהוריהם אינם יכולים להרשות לעצמם לרכוש מחשבים, כלי משמעותי לקידום החינוך שלהם"</b>. מהמסופר בכתבה, לא ברור לי האם מדובר במחשבים נישאים על עגלות שנמצאים פיזית רק בבתי הספר או האם התלמידים מקבלים אותם בהשאלה ולוקחים אותם לבתיהם. ובכל זאת התוכנית הזאת מעוררת השתאות, התפעלות ושמץ של קנאה.מעניין יהיה לעקוב אחרי התפתחותה בטמיל נאדו.</div><div><br /></div><div>כשספרתי לבעלי על הידיעה הוא לא התפלא. הודו היא היום מעצמת תכנות הוא אמר לי. הם בתנופה אדירה של פיתוח התחום הטכנולוגי. מי היה מאמין!</div>אסתידhttp://www.blogger.com/profile/16196865767799310274noreply@blogger.com6tag:blogger.com,1999:blog-5369602543375935771.post-76555419938137945532011-06-28T09:26:00.000-07:002011-06-28T09:33:04.005-07:00כלים שיתופיים ברשת ופדגוגיה עדכנית- כנס מיט"ל 2011חזרתי מהכנס עייפה אך מרוצה. נחשפתי לרעיונות חדשים ומעניינים, נפגשתי עם קולגות, הרחבתי ועשרתי את הידע שלי וגם הצלחתי להציג בהצלחה את התובנות שלי על השילוב של כלים שיתופים ברשת ופדגוגיה עדכנית.<br /><div>אני שמה לב לעובדה, שהבלוג שלי הופך למקום שבו אני לא רק מתעדת מה קורה למורים, אלא גם אני אוספת חומרים הקשורים לפרסומים שלי ולהצגת העבודות שלי , מעין אתר פרטי הקשור לזוויות השונות של עבודתי המקצועית.</div><div>לכל מי שלא נכח בכנס, או היה בהרצאות מקבילות אני מצרפת את <a href="https://docs.google.com/present/edit?id=0AWDXZ1fl5PjVZGM1d3B0aDJfMjQ3Zzc2OGpqZ2M&hl=iw">המצגת</a> . </div><div><br /></div>אסתידhttp://www.blogger.com/profile/16196865767799310274noreply@blogger.com2tag:blogger.com,1999:blog-5369602543375935771.post-54997746178360451412011-06-11T03:11:00.000-07:002011-06-11T03:40:45.969-07:00תלמידים כשותפים למלאכת ההוראהעמיתתי לעבודה זהבה אפל, מתמחה בשילוב של ניידים 1:1 בחטיבות ביניים כחלק מעבודתה כמדריכה ראשית בתוכנית כתו"ם של מכון דוידסון. בשיחה אתה השבוע למדתי על מהלך מעניין שיזמה עם תלמידים "נאמני מחשב". זהבה החליטה לנסות אסטרטגיה אחרת, לפיה במקום ללמד את המורים לעבוד בתוכנת הקריקטורות <a href="http://www.toondoo.com/">toondo </a>היא תלמד את נאמני המחשב את עיקרי הפונקציות בתוכנה ותבקש מהם להעביר את השיעור בכיתה. זהבה הקדישה לכך 45 דקות, במהלכן רכזה את התלמידים, הסבירה להם כיצד לפתוח חשבון, ליצור רקעים ודמויות, לכתוב מלל בעברית ולצלם את מסך הקריקטורות הסופיות כדי לשמור את העבודה. אח"כ שלחה אותם הביתה לחקור את התוכנה לפרטי פרטים ולהכין מערכי שיעור לחבריהם לכיתה, בעזרתם ילמדו את הכלי לשאר התלמידים בכיתה.<div><br /></div><div>הרעיון לא היה לי חדש. כבר במאמר משנת 2009 בשם "<a href="http://estydster.blogspot.com/2009/03/blog-post_30.html">כיצד לשלב את התלמידים בתוכניות להטמעת הניידים</a>" הבאתי את רעיונותיה של מרטינז, שמתייחסים לשיתופם האמיתי של התלמידים, גם כמורים, באימוץ הטכנולוגיות. מרטינז מדגישה את הצורך בהקמת קבוצות נאמני מחשב בעלות סמכויות רחבות יותר משאר התלמידים, על מנת לאפשר את שילובם באופן אמיתי ומשמעותי בתהליך. הדרך שזהבה בחרה לשלב את התלמידים מעניינת מאד. הייתם צריכים לראות את עיניה הבורקות מהתלהבות ומגאווה בשעה שספרה לי כיצד העבירו נאמני המחשב את התהליך בכיתתם. אחד מהם הגדיל לעשות והשתמש ביכולות הלוח האינטראקטיבי אותו חילק לשניים. בחלק העליון הציג את הפונקציות ובחלקו התחתון את הקריקטורה הסופית שיצר, כשכל פעם הסביר מה עשה. ילד אחר צילם את עצמו והכניס את תמונתו כחלק מהדמות הקריקטורית אותה יצר. זהבה ספרה לי שלתלמידים היו רעיונות מדהימים ומעוררי השראה ושהיא למדה מהם רבות. </div><div><br /></div><div>מאחר ואני חושבת שאנחנו כמדריכים לא מספיק לומדים זה מזה ולא מספיק מכירים זה את פועלו של זה בקשתי את רשותה של זהבה והבטחתי לתעד את מהלכה בבלוג שלי. אני קוראת למדריכים ולמורים אחרים לאמץ את רעיון אותו יישמה זהבה עם נאמני המחשב ואת רעיון למידת העמיתים והפצת הידע והשיתוף, אותו יישמתי אני במאמרון זה. </div>אסתידhttp://www.blogger.com/profile/16196865767799310274noreply@blogger.com9tag:blogger.com,1999:blog-5369602543375935771.post-26932890503305407402011-05-31T09:38:00.000-07:002011-05-31T09:48:41.065-07:00האם בית הספר מכין את בוגריו להשתלב בשוק התעסוקה?<p class="MsoNormal" dir="rtl" style="text-align:justify;line-height:150%"><span class="Apple-style-span"></span></p><p class="MsoNormal" dir="rtl" style="text-align: right;line-height: 150%; "><span class="Apple-style-span" ><span lang="HE" style="line-height: 150%; font-family: Arial, sans-serif; ">ברשומה מיום 14.3.11בבלוג </span><span dir="LTR" style="line-height: 150%; font-family: Arial, sans-serif; ">TeachPaperless</span><span dir="RTL"></span><span dir="RTL"></span><span lang="HE" style="line-height: 150%; font-family: Arial, sans-serif; "><span dir="RTL"></span><span dir="RTL"></span> שואל </span><span dir="LTR" style="line-height: 150%; font-family: Arial, sans-serif; ">Shelly Blake Plock</span><span dir="RTL"></span><span dir="RTL"></span><span style="line-height: 150%; font-family: Arial, sans-serif; "><span dir="RTL"></span><span dir="RTL"></span> </span><a href="http://teachpaperless.blogspot.com/2011/03/doesshould-school-meet-demands-of-job.html"><span lang="HE" style="line-height: 150%; font-family: Arial, sans-serif; ">את עצמו האם בית הספר מכין את התלמידים לשוק העבודה</span></a><span lang="HE" style="line-height: 150%; font-family: Arial, sans-serif; ">.<span style="mso-spacerun:yes"> </span>כדי לבדוק זאת בחן </span><span dir="LTR" style="line-height: 150%; font-family: Arial, sans-serif; ">Shelly</span><span dir="RTL"></span><span dir="RTL"></span><span lang="HE" style="line-height: 150%; font-family: Arial, sans-serif; "><span dir="RTL"></span><span dir="RTL"></span> מודעות דרושים באתר לינקדן, שמציע ההכנסה שנתית של 60-80,000 $ בשנה. הרשימה כללה את הכישורים הבאים:<o:p></o:p></span></span></p> <p class="MsoListParagraphCxSpFirst" dir="rtl" style="text-align: right; margin-right: 72pt; text-indent: -18pt; line-height: 150%; "><!--[if !supportLists]--><span class="Apple-style-span" ><span style="line-height: 150%; font-family: Symbol; "><span style="mso-list:Ignore">·<span style="font:7.0pt "Times New Roman""> </span></span></span><!--[endif]--><span dir="RTL"></span><span lang="HE" style="line-height: 150%; font-family: Arial, sans-serif; ">ניסיון ויכולת לפתח מעורבות חברתית כדי ליצור לכידות ונאמנות</span></span></p><p class="MsoListParagraphCxSpFirst" dir="rtl" style="text-align: right; margin-right: 72pt; text-indent: -18pt; line-height: 150%; "><span class="Apple-style-span" ><span class="Apple-style-span"><span lang="HE" style="line-height: 150%; font-family: Arial, sans-serif; "></span></span><span class="Apple-style-span"><span style="line-height: 150%; font-family: Symbol; "><span style="mso-list:Ignore">·<span style="font:7.0pt "Times New Roman""> </span></span></span><span dir="RTL"></span><span lang="HE" style="line-height: 150%; font-family: Arial, sans-serif; ">יכולת לזהות מטיפים ובלוגרים שמסוגלים להפיץ את ערך החברה דרך קהילות מקוונות</span></span></span></p> <p class="MsoListParagraphCxSpMiddle" dir="rtl" style="text-align: right; margin-right: 72pt; text-indent: -18pt; line-height: 150%; "><!--[if !supportLists]--><span class="Apple-style-span" ><span style="line-height: 150%; font-family: Symbol; "><span style="mso-list:Ignore">·<span style="font:7.0pt "Times New Roman""> </span></span></span><!--[endif]--><span dir="RTL"></span><span lang="HE" style="line-height: 150%; font-family: Arial, sans-serif; ">"זריעה נגיפית" – היכולת לתמרץ משפיעים המחדירים מותגים לבסיסי האוהדים<o:p></o:p></span></span></p> <p class="MsoListParagraphCxSpMiddle" dir="rtl" style="text-align: right; margin-right: 72pt; text-indent: -18pt; line-height: 150%; "><!--[if !supportLists]--><span class="Apple-style-span" ><span style="line-height: 150%; font-family: Symbol; "><span style="mso-list:Ignore">·<span style="font:7.0pt "Times New Roman""> </span></span></span><!--[endif]--><span dir="RTL"></span><span lang="HE" style="line-height: 150%; font-family: Arial, sans-serif; ">שימוש בכלי ניטור חכמים היכולים לזהות תובנות לפעילות חברתית בכל כלי המדיה החברתיים: בלוגים, אתרים, עמודים, וכו'<o:p></o:p></span></span></p> <p class="MsoListParagraphCxSpLast" dir="rtl" style="text-align: right; margin-right: 72pt; text-indent: -18pt; line-height: 150%; "><!--[if !supportLists]--><span class="Apple-style-span" ><span style="line-height: 150%; font-family: Symbol; "><span style="mso-list:Ignore">·<span style="font:7.0pt "Times New Roman""> </span></span></span><!--[endif]--><span dir="RTL"></span><span lang="HE" style="line-height: 150%; font-family: Arial, sans-serif; ">שימוש בכלי ניהול חכמים כגון </span><span dir="LTR" style="line-height: 150%; font-family: Arial, sans-serif; ">tweetdack</span><span dir="RTL"></span><span dir="RTL"></span><span lang="HE" style="line-height: 150%; font-family: Arial, sans-serif; "><span dir="RTL"></span><span dir="RTL"></span> וכו' כדי לנהל את הקהילות ביעילות<o:p></o:p></span></span></p> <p class="MsoNormal" dir="rtl" style="text-align: right; line-height: 150%; "><span class="Apple-style-span" ><span dir="LTR" style="line-height: 150%; font-family: Arial, sans-serif; ">Shelly</span><span dir="RTL"></span><span dir="RTL"></span><span style="line-height: 150%; font-family: Arial, sans-serif; "><span dir="RTL"></span><span dir="RTL"></span> <span lang="HE">מבקש מקוראיו לכתוב מהן לדעתם המיומנויות והאינטליגנציות הנדרשות למשרה כזאת, איזה סוג של הוראה ואילו תכנים יכינו את הלומד באופן המיטבי להכנס לשוק העבודה הזה, והאם לדעתם בית הספר שלהם מכין את התלמידים לתפקד בשוק כלכלי כזה.<o:p></o:p></span></span></span></p> <span lang="HE" dir="RTL" style="line-height: 115%; font-family: Arial, sans-serif; " ><div style="text-align: right; " dir="rtl">אחד המגיבים לרשומה מספר, שהגיש יוזמה לרכישת IPAD לכל תלמיד מתוך ההבנה שללא שליטה בטכנולוגיה ישארו התלמידים הרחק מאחור בעולם הכלכלי של המחר.</div><div style="text-align: right; " dir="rtl"><br /></div><div style="text-align: right; " dir="rtl">אישית אני מאמינה שהתלמידים בתוכניות ניידים אישיים 1:1 אכן רוכשים בפועל יותר מיומנויות לשימוש בה ולשליטה גבוהה בטכנולוגיה.עצם העובדה שהם עובדים יחד בכיתה בניידים האישיים שואלים זה את זה שאלות לגבי שימושים יישומים וכו' ועובדים בצורה שיתופית יותר כבר מכינה אותם טוב יותר להתמודדויות עם עולם העבודה של המחר</div></span><p></p>אסתידhttp://www.blogger.com/profile/16196865767799310274noreply@blogger.com7tag:blogger.com,1999:blog-5369602543375935771.post-86116579519071035442011-05-24T14:52:00.000-07:002011-05-24T15:14:42.725-07:00עוד חטיבות ביניים מרחיבות את השימוש במחשבים ניידים אישייםהשבוע שמעתי ששתי חטיבות ביניים באזור המרכז החליטו להפוך באופן הדרגתי לחטיבות שכל תלמידיהן ילמדו באמצעות ניידים 1:1. המדובר בשתי חטיבות, שפועלות במסגרת תוכנית כתו"ם. בראשיתה, חרטה תוכנית כתו"ם - (כתה מחשב ומורה) בהובלה של מכון דוידסון על דגלה את המדיניות של בחירת כיתה אחת מתוך שכבה שלמה, שבה ילמדו התלמידים באמצעות מחשבים ניידם אישיים. הכיתה נבחרה באמצעות הגרלה אקראית, וכיתה אחת מבין 6 או 7 כיתות במחזור קבלה מחשבים ניידים אישיים לתלמידים. המורים שנבחרו ללמד בכיתה זו הביעו את רצונם ונכונותם להשתלם וללמד בעזרת הניידים בכיתה. בבסיס התוכנית עמדה הכוונה לבחון את ההבדלים שיחולו לאורך זמן בהישגי התלמידים ובהרגלי הלמידה שלהם בין כיתת התלמידים שלומדים עם מחשבים ניידים לבין הכיתות של התלמידים שלומדים ללא מחשבים ניידים. בניגוד לתוכנית המערכתית שפועלת בגני תקווה, תוכנית כתו"ם בוחרת בכיתה של "סיירת מובחרת".<div><br /></div><div>ההחלטה על כך שכל שכבת ז' תלמד עם נידיים ולא רק כיתה אחת "מובחרת" היא פרי יוזמה של מנהלות בתי הספר, שרוצות להפוך את תוכנית 1:1 לתוכנית מערכתית בית ספרית. כמובן, שהן נעזרות בהסכמת הרשות למהלך. האמת, אינני מופתעת כלל מההחלטה ומהכניסה למהלך. כבר לפני שלוש שנים חזיתי שמספר בתי הספר שינסו להתמודד עם האתגר של שלוב ניידים 1:1 בהוראה ילך ויגדל. העובדה שיש רק כיתה אחת בבית ספר שלומדת עם ניידים משפיעה במעגלי אדווה על בית הספר כולו ויותר ויותר מורים מצטרפים למעגל ההוראה בכיתות 1:1. נוצר בסיס רחב לשפה משותפת, ומסתבר שעם כל הקושי, המנהלים רואים את היתרונות הרבים שבתוכניות 1:1. יתרונות אלו מקבלים משנה עוצמה ותוקף כששכבה שלמה לומדת עם ניידים וחדר המורים כולו מתנסה בחוויות האלו. ככל שמתרחבת יוזמת הורים להקמת בתי ספר פרטיים אני מאמינה שיהיו יותר תלמידים, ולצדם יותר ויותר מורים, שירצו ללמוד וללמד בתוכניות 1:1. אני מאד מקווה שהבלוג הזה יוכל לשמש להם מקור לימוד להרבה נושאים שיעסיקו אותם בשנה הראשונה להטמעה המערכתית.<br /><div><br /><div><br /></div></div></div>אסתידhttp://www.blogger.com/profile/16196865767799310274noreply@blogger.com4tag:blogger.com,1999:blog-5369602543375935771.post-88136913962389190872011-04-07T05:13:00.000-07:002011-04-11T12:04:02.057-07:00המחשבים הניידים כבר פה - מה עושים?השבוע פנתה אלי עמיתה שהיתה בדרכה לבית ספר שקבל מחשבים ניידים על עגלות לתלמידים. היא רצתה לדעת מה אני ממליצה לעשות דבר ראשון עם המורים שצריכים להתחיל להפעיל את המחשבים הניידים. היו לה רעיונות מקוריים ויצירתיים, ואני חושבת שתשובתי קצת הפתיעה אותה. המלצתי לה להתחיל עם קביעת הפרוצדורות להתנהלות עם המחשבים הניידים. איך מוצאים אותם מהאפסון? מי מוציא? האם לכל מחשב יש מספר סידורי? האם אנחנו עורכים רשימה שמית של איזה מחשב קבל איזה תלמיד? בניגוד למחשב אישי נייד לכל תלמיד, מחשבים ניידים על עגלות נמצאים בבית הספר ובמידה וחלה תקלה במחשב רצוי שנדע אצל מי היה המחשב. יצירת אמנה לשימוש במחשבים הניידים שנכנסים לכיתה, דומה מאד לאמנה שעושים עם תלמידים שנכנסים לחדר מחשבים. יש צורך ליצור נהלי עבודה מסודרים יחד עם תלמידים. ברור היה לנו, שיש ליצור נהלים כאלו כשנכנסים למעבדת המחשבים בבית הספר, אך נהלים כאלו אינם הדבר הראשון עליו אנחנו חושבים כשניידים נכנסים לכיתות. כמי שהתנסתה גם עם ניידים אישיים לתלמידים וגם עם ניידים על עגלות, ברור לי שהפרוצדורות והנהלים יכולים לגרום לתוכנית כזו להצליח או להכשל. אינני מזלזלת בפדגוגיה ואינני מזלזלת במיומנויות ובכלים שהניידים מאפשרים לנו לפתוח בפני התלמידים. אבל אני חושבת שהבסיס להצלחה בתוכניות הללו הוא קודם כל לוגיסטי מנהלתי. <div><br /></div><div>בשיחה עם העמיתה מאוחר יותר, התברר לי שזה היה נכון להתחיל בדיוק מהמקום הזה. זה מקום פחות מלהיב ופחות יצירתי, אבל מאד מרגיע. מקום שמאפשר להרגיש סוג של בטחון ותחושת יכולת: עשינו דברים דומים, אפשר להתמודד, זה לא כל כך מפחיד כמו שזה נשמע. בהמשך תבוא הפריצה.</div>אסתידhttp://www.blogger.com/profile/16196865767799310274noreply@blogger.com4tag:blogger.com,1999:blog-5369602543375935771.post-25355158015692626972011-03-15T04:05:00.000-07:002011-03-15T05:49:34.248-07:00מנוע חיפוש ויזואלי לתמונות - taggalaxyאתמול נחשפתי לכלי לחיפוש ויזואלי במאגרי תמונות ה- <a href="http://taggalaxy.de/">taggalaxy </a>ע"י מורה לאנגלית שעובדת בכיתות של 1:1. היא הציגה לתלמידים משימת כתיבה, הבנויה על בחירה של תמונה מתוך ה- Flicker והדגימה את דרך החיפוש במנוע. החיפוש בנוי על תגיות של תמונות, שהוספו לתמונות של אנשים שהעלו את תמונותיהם לפליקר. ניתן לחפש עפ"י תגית בודדת, או על פי מספר תגיות והמנוע עצמו מציע מילים אסוציאטיביות הקשורות למילת החיפוש הראשונה. <div><br /></div><div>אני מוכרחה לציין שממש התלהבתי מהוויזואליות של מנוע החיפוש הזה. הוא נראה כמו גלובוס, והתמונות המצטרפות אליו בהתאם לתגיות, נופלות אחת אחרי השנייה ונאספות למרכז הגלובוס. בעת חיפוש התמונות, ניתן לסובב את הגלובוס לכל הכיוונים ולבחור בתמונה הרצויה. ניתן להגיע לעמוד ממנו אוחזרה התמונה כדי לראות מה כתב עליה הצלם והיכן צולמה. בהקשר זה התייחסה המורה גם לנושא של זכויות יוצרים.</div><div><br /></div><div>במשימה נדרשו התלמידים לבחור תמונה הקשורה לרגש של anger , להעתיק אותה למסמך ולכתוב עליו סיפור קצר פרי דימיונם. הבחירה היתה קשה לתלמידים. השפע הרב של התמונות והעוצמה שבהן גרמו לתלמידים לבלבול וחלקם התלבטו רבות בטרם בחרו בתמונה. קריאת ההתלהבות של התלמידים למראה הגלובוס המתמלא בפרטי התמונות הדהדו ברחבי הכיתה. התלמידים שקעו בכתיבה.</div><div>ברפקלציה על השיעור חשבתי לעצמי שהשימוש במנוע החיפוש היה בדיוק בהקשר הנכון. ההדגמה היתה ברורה ואפשרה לתלמידים לחזור ולהתנסות בכלי בעצמם. האותנטיות בבחירה גרמה להם להתחבר לסיפור שהמציאו, והם עסקו במטלת כתביה באנגלית. זה באמת הכוח של הנידיים בכיתה!</div>אסתידhttp://www.blogger.com/profile/16196865767799310274noreply@blogger.com2tag:blogger.com,1999:blog-5369602543375935771.post-55010897175890131312011-03-12T03:25:00.000-08:002011-03-12T03:31:29.313-08:00תובנות של נעמי פורת מכתיבה בבלוגהתלבטתי רבות אם לסגור את הבלוג שלי, ולהחליט עם עצמי שלא אפרסם יותר הרהורים, גם אם ממש ידגדג לי באצבעות. מצד שני, קשה לי לוותר על המקום הזה, שמאפשר לי לכתוב ללא צנזורה והגבלות קשות של אקדמיה. אז לאט לאט אני מורידה את כמות המאמרונים שאני כותבת, ומשתדלת לדווח רק על פריצות דרך חדשות , ולא לגעת שוב בנשואים שכבר כתבתי עליהם ונגעתי בהם בצורה זו או אחרת.<div><br /></div><div>בחרתי לשתף אתכם במילות הפרידה והסיכום שנעמי פורת, סטודנטית לתואר שני כותבת עם <a href="http://noemyporath1.blogspot.com/2011/01/blog-post.html">סגירת הבלוג שלה</a>. אל נעמי התוודעתי בעקבות תגובותיה בבלוג שלי וסיכום כנס מיט"ל 2010 שבו כתבה על תובנותיה מההרצאה שלי בכנס. אני חושבת שכתיבתה מהווה מסמך תיעודי חשוב על היתרונות שבכתיבת בלוג ועל השפעתה של כתיבה זו על גיבוש תפיסת התפקיד ועיצוב הזהות המקצועית. </div><div><br /></div>אסתידhttp://www.blogger.com/profile/16196865767799310274noreply@blogger.com2tag:blogger.com,1999:blog-5369602543375935771.post-10577537856728248472011-03-07T14:18:00.000-08:002011-03-11T00:17:09.549-08:00ייצוג מידע מילולי באופן חזותילקראת מפגש מורים עם מחשבים ניידים שאני עורכת מחר, ועוסק בנושא השפה, בחרתי לפתוח ב- WOW. החלטתי להביא את מילות השיר על אליעזר בן יהודה בייצוג חזותי מילולי בתוספת לקישור לשיר המתנגן ברקע. הפתיחה תהיה באמצעות התמונה החזותית של המילים ועליה אשאל שאלות מגרות. אנסה לקבל מהם את התשובה שזה השיר של אליעזר בן יהודה, ואז אפתח את הקישור לשיר. אני מאמינה שפתיחה כזו יוצרת משמעות ומכניסה את הלומדים מיד לאווירה אחרת. ומאחר ולכל לומד יש מחשב נייד אישי, אני מקווה שמיד תשאל השאלה המתבקשת: איך עשית את זה? ואני אוכל להדגים ולהראות וגם לשמוע מהלומדים מה התובנות שלהם לגבי הפעילות.<br /><a href="http://www.wordle.net/show/wrdl/3266165/%D7%90%D7%9C%D7%99%D7%A2%D7%96%D7%A8_%D7%91%D7%9F_%D7%99%D7%94%D7%95%D7%93%D7%94" title="Wordle: אליעזר בן יהודה"><img src="http://www.wordle.net/thumb/wrdl/3266165/%D7%90%D7%9C%D7%99%D7%A2%D7%96%D7%A8_%D7%91%D7%9F_%D7%99%D7%94%D7%95%D7%93%D7%94" alt="Wordle: אליעזר בן יהודה" style="padding:4px;border:1px solid #ddd" /></a>אסתידhttp://www.blogger.com/profile/16196865767799310274noreply@blogger.com2tag:blogger.com,1999:blog-5369602543375935771.post-79060573057726163152011-02-13T14:17:00.000-08:002011-02-13T14:35:31.217-08:00יום סינכרוני מקוון באנגלית<span class="Apple-style-span"><span class="Apple-style-span">ב<span class="Apple-style-span" >שבוע שעבר, ביום שני נכחתי ביום מיוחד במינו. זה היה יום מקוון לתלמידי כיתות ט' באנגלית. תלמידם אלו נשארו בבית ובמשך כל הבוקר עבדו מבתיהם,על עיתון נוער באנגלית. לאורך כל היום היו מוריהם מחוברים אליהם באמצעות מערכת סינכרונית, והתלמידים יכלו לשאול שאלות, להתלבט וגם לשמוע את הסברי המורים לחבריהם.</span></span></span><div><span class="Apple-style-span" ><br /></span></div><div><span class="Apple-style-span" ><span class="Apple-style-span"></span>ההכנות ליום המקוון היו ארוכות וכללו חלוקה של התלמידים לקבוצות שונות מאלו שהם לומדים בהן בכיתה. בכך, נשברה מסגרת הכיתה, מעבר למסגרת המקום והזמן. בנוסף, הותקנה על כל המחשבים הניידים של התלמידים התוכנה לשיעורים סינכרוניים וכל התלמידים עברו הכשרה כיצד משתתפים בשיעור כזה. טרום היום המקוון נערכו ניסויי כלים בבית הספר, כדי להבטיח שביום המקוון יוכלו כל התלמידים להתחבר. צוות האנגלית בבית הספר חבר את הפעילויות לתלמידים, שכללו מצגת פתיחה שכללה שאלות כן / לא על מנת ליצור אינטראקטיביות בזמן המפגש הסינכרוני ופעילויות בפורום.</span></div><div><span class="Apple-style-span" ><br /></span></div><div><span class="Apple-style-span" >ואכן, ביום שני בבוקר ההתרגשות היתה רבה. צוות האנגלית בחמ"ל התחבר לאוזניות והחל את הבוקר בבירור מי מהתלמידים נמצא ברשת. ההרצאה נתנה ואחרי כ- 45 דקות התלמידים החלו בפעילות עצמאית, תוך שהם נעזרים בעת הצורך במורים שנשארו מחוברים לארוך כל היום לאוזניות ולמחשב.</span></div><div><span class="Apple-style-span" ><br /></span></div><div><span class="Apple-style-span" >במהלך הפקת הלקחים מן היום, עלתה התמונה שלמרות החשש של חלק מהמורים, ההשתלטות על הטכנולוגיה היתה מלאה, וגם אם בתחילת היום היו חששות הם התפוגגו במהלכו. בנוסף, התייחסו המורים לשאלה האם רצוי לערוך יום מקוון שלם במקצוע אחד, והאם לא כדאי היה להשאיר את החלוקה לקבוצות המקוריות ובכך להקל על המורים שלא תמיד דברו עם תלמידים שלמדו בפועל, ולכן לעיתים יכולתם לעזור להם היתה פחותה.</span></div><div><span class="Apple-style-span" >צוות האנגלית דן גם בשאלות על חלוקת הנטל והמעמסה בחיבור החומרים ליום המקוון וכן בשאלה של עבודת הצוות הגבוהה שנדרשת לקראת יום כל כך אינטנסיבי.</span></div><div><span class="Apple-style-span" ><br /></span></div><div><span class="Apple-style-span" >החלטות הצוות היו שלהבא, רצוי לחלק יום כזה לשני מקצועות לימוד, או לשני נושאים עיקריים כי תלמיד שמתקשה באנגלית יתקשה להיות מרוכז במשך יום שלם במשימה שכולה אנגלית. כמו כן הוחלט בצוות שלהבא לא תהיה חלוקה מחודשת של הכיתות הפיזיות הקיימות בביה"ס והתלמידים ישארו גם ביום המקוון בחלוקה לפי ההקבצות המקוריות. לקראת הפעם הבאה יהודקו הקשרים בתוך הצוות ותעשה חלוקה ברורה של מטלות בין חברי הצוות.</span></div><div><span class="Apple-style-span" ><br /></span></div><div><span class="Apple-style-span" >כל המורים הדגישו את ההתלהבות והלמידה שאפיינו את היום הזה ואת הרצון לחזור על ימיים נוספים כאלה עם תלמידי שכבה אחרת!</span></div><div><span class="Apple-style-span" ><br /></span></div><div><span class="Apple-style-span" ><br /></span></div><div><span class="Apple-style-span"><br /></span></div>אסתידhttp://www.blogger.com/profile/16196865767799310274noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-5369602543375935771.post-6135128712548901152011-01-14T08:30:00.000-08:002011-01-14T09:07:28.755-08:00יומיים ללא מחשבב<span class="Apple-style-span">שבועיים האחרונים בחטיבה נודע לי על כך שקיימת מדיניות של יומיים ללא מחשב נייד. עלי להודות בכנות שידעתי על קיומה של מדיניות זו בבתי הספר היסודיים (שבהם בכתה ה' זה שלושה ימים ללא מחשב נייד) אך לא ידעתי על קיומה בחטיבה. ימים ללא מחשב נייד משמעו שבימים אלו התלמידים מגיעים לבית הספר ללא מחשב נייד, מאחר והילקוט כבד מאד והעומס על הגב רב. אחד הימים האלו היה באופן קבוע יום שישי, מאחר וזהו יום קצר ובד"כ יש בו פעילויות חברתיות רבות ואפיון ייחודי בכל אחד מבתי הספר. הימים האחרים משתנים בהתאם לצרכי המערכת.</span><div><span class="Apple-style-span"><br /></span></div><div><span class="Apple-style-span">אני מוכרחה להודות שאכן הדרישה להקל על הסחיבה הגיונית. דרישה דומה קיימת גם לגבי ספרי לימוד אותם סוחבים תלמידים רבים על הגב, ובעקבות דרישות דומות תוקנו אפילו תקנות שונות לגבי אחוז המשקל של הילקוט ביחס למשקל הילד. הדיון בכובד המשקל של התיק קיים לא רק לגבי מחשבים ניידים אלא גם לגבי ספרים. זכורים לי דיונים של הורים ליצור מערכת שעות שבה לא לומדים בכל הספרים והחוברות של אותו מקצוע ביום אחד ואפילו הלוקרים המפורסמים שנכנסו לבתי הספר באו לפתור את בעיות כובד המשקל והסחיבות הלוך ושוב של הספרים. אני זוכרת כמה קשה היה למנהלים ולמורים לארגן מערכת שעות כזו, ואחד ההסדרים שהגיעו עם התלמידים היה שמספיק ספר אחד על כל שולחן, מה שיצר מתיחויות רבות לעיתים קרובות בין התלמידים (מספיק שתלמיד שכח להביא ספר, או חלה ולא הגיע לבי"ס ביום שבו תורו להביא ספר, וחברו לשולחן הלמודים נותר אף הוא ללא ספר, ולמי רושמים חוסר בציוד? ) ואני גם זוכרת תהיות של הורים על כך שקונים חוברות רבות וספרים שלא לומדים בהם, או שלומדים בהם מספר עמודים ודי, וגם על כך שמביאים לבית הספר חוברות וספרים, אך כמעט ולא פותחים אותם בשיעורים. מבחינה זו תלונות ההורים לגבי המחשבים דומות מאד ואינן חדשות.</span></div><div><span class="Apple-style-span"><br /></span></div><div><span class="Apple-style-span">אך האם באמת התייחסותנו למחשב הנייד היא כאל ספר / חוברת לימוד? אולי התייחסותנו אליו צריכה להיות כאל קלמר, עפרון עט וכו'? וכי יעלה על הדעת להגיע ללא ציוד כתיבה לכיתה? האם מורים היו מסתפקים בעפרון אחד לשני תלמידים? בעט אחת על שולחן? ומה זה אומר על העובדה שקבענו יומיים ללא מחשב? מה מכתיב את מה? האם תוכן השיעור מכתיב את השימוש במחשב? או האם העובדה שהמחשב איננו או ישנו מכתיבה את תוכן השעור? ואם קל כל כך לוותר על המחשב במשך יומיים, מה זה אומר באמת על הטמעתו בתהליכי ההוראה-למידה בכיתה? </span></div><div><span class="Apple-style-span"><br /></span></div><div><span class="Apple-style-span">כבר לפני שנה כתבתי מאמרון על <a href="http://estydster.blogspot.com/2009/01/blog-post_24.html">איך וכיצד לשלב את הניידים בהוראה</a> והתחלתי לדון בסוגיה הזאת, שטרם באה על פתרונה המספק. אולי יהיו אלו דווקא הספרים שנוותר על הבאתם לבית הספר ובכך נקל על משקל הילקוט? אולי יהיו אלה הקלמרים העמוסים לעייפה בטושים, במספר עפרונות ומספר עטים? אולי יגיעו התלמידים עם נייד בתיק, עט ועפרון ומספר מחברות? אינני מתיימרת לטעון שבכל שעור צריך להשתמש במחשב, או בכל פעילות. יחד עם זאת, אני באמת חושבת, שיש <b>צורך לקיים דיון משמעותי ומקיף עם המורים ועם התלמידים על ימים ללא מחשב,</b> על שעות קבועות לשימוש במחשב לעומת שימוש בהתאם לצורך האמיתי שמתעורר ולנסות לגבש יחד דרכים אחרות, יוצאות ממסגרת השעות והמערכת לפתרון סוגיה זו. </span></div>אסתידhttp://www.blogger.com/profile/16196865767799310274noreply@blogger.com2tag:blogger.com,1999:blog-5369602543375935771.post-3710733714183812522011-01-11T13:11:00.000-08:002011-01-11T13:27:18.311-08:00תלמידים מקליטים ראיונות באנגלית באמצעות הניידיםב<span class="Apple-style-span" >שבוע שעבר בעת שבקרתי בחטיבה נגשה אלי אחת המורות לאנגלית ובעיניים נוצצות מהתרגשות ספרה לי על התנסות חדשה שעשתה בכיתתה עם התלמידים. התלמידים התבקשו לכתוב דו-שיח, להעלות אותו לאתר לצורכי שיתוף והשבחה, ובסופו של התהליך גם להקליט את דו-השיח כחלק מעבודתם. המורה ספרה בגאווה כי אחד התלמידים לימד את חבריו לכיתה כיצד ניתן להקליט ללא מגבלות של דקה אחת בלבד, באמצעות הרשמקול שקיים בחבילת תוכנות מיקרוסופט, ולכן גם לא היה צורך שהמורה תלמד להקליט בעזרת תוכנות אחרות.</span><div><span class="Apple-style-span" ><br /></span></div><div><span class="Apple-style-span" >על פי עדות המורה התלמידים התפזרו ברחבי בית הספר על מנת שיוכלו להקליט במקום שקט והיא "התרוצצה" ביניהם כדי לעזור ולראות שהכל מתנהל כשורה. בתום ההקלטה, התלמידים העלו את הקבצים לקבוצת דיון, והשיעור אח"כ נפתח בהקשבה למספר דיאלוגים מתוך קבוצת הדיון. ההקשבה כללה התייחסות עמיתים, לא לפני שנערכה בכיתה שיחה על הצורך במתן משוב בונה ומשמעותי מתוך כבוד למבצעים. המורה ציינה בסיפוק רב שהמשובים שהתלמידים נתנו זה לזה היו אמיתיים, מכבדים מוקירים ומאפשרים שיפור ולמידה. בעקבות המשובים הללו, רוב התלמידים תקנו את עבודתם הראשונית והקליטו שוב את הדיאלוג.</span></div><div><span class="Apple-style-span" ><br /></span></div><div><span class="Apple-style-span" >אז מה יש לנו כאן? מורה מתלהבת, שמאמינה באמת ביכולת של הניידים להשביח את תהליכי ההוראה והלמידה , מורה שמוכנה להתנסות בדברים חדשים ללא פחד מצד אחד. למידה של תלמידים מתוך הנאה המובילה להנעה ולהתלהבות, התנסות של התלמידים בכלי טכנולוגי חדש שמשרת את הלמידה שלהם ורלוונטיות לחייהם מצד שני. נכון שניתן לקיים תהליכים לימודיים כאלה גם ללא נייד לכל תלמיד, אך אין ספק <b>שהזמינות</b> של הנייד <b>והקלות</b> שבה ניתן להחליט ולהוציא לפועל את תהליכי הלמידה הללו מנגישות את הטכנולוגיה לתלמידים, מכינות אותם טוב יותר לחיים בחברה הפוסט-מודרניסטית ומאפשרות לכל תלמיד להתבטא וללמוד תוך כדי עשייה וחוויה. מה עוד אפשר לבקש?</span></div><div><span class="Apple-style-span" ><br /></span></div><div><span class="Apple-style-span" ><br /></span></div><div><br /></div>אסתידhttp://www.blogger.com/profile/16196865767799310274noreply@blogger.com2tag:blogger.com,1999:blog-5369602543375935771.post-47559470002453641382010-12-15T05:57:00.000-08:002010-12-15T06:08:12.309-08:00המהפכה התעשייתית והמהפכה הדיגיטאלית<div><span class="Apple-style-span" >קן רובינסון (Ken Robinson) מרבה לעסוק בהיבטים של חשיבה יצירתית וחשיבה מסועפת. לטענתו, בתי הספר כפי שהם בנויים היום, מדכאים את החשיבה היצירתית של התלמידים ואת יכולתם לחשוב חשיבה מסועפת ולפתור בעיות מורכבות שבהן אין פתרון בי"ס- הווה אומר פתרון אחד נכון.</span><div><span class="Apple-style-span" >לטענתו, הקושי נובע מכך שבתי הספר של היום, שהוקמו בדור הקודם בימי המהפכה התעשייתית וכוונו להשגת מניעים כלכליים של המאה ה- 19, אינם מתאימים יותר. הסרטון הבא, שכולו מצוייר, ומדבר באנגלית ( לא קשה מיד, לא להבהל!!) ממחיש את הבעיה ומעלה את עיקר טיעוניו של קן בנושא. </span></div><div><span class="Apple-style-span" ><br /></span></div><div><span class="Apple-style-span" >אני חושבת על הרלוונטיות של הסרטון לכתות 1:1. על היכולת שלנו לאפשר לתלמידים ללמוד אחרת בכיתות אלה ולהשתמש בחשיבה המסועפת שלהם וביכולותיהם היצירתיות באמצעות המחשבים הניידים. זאת כמובן, בתנאי שהמשימות שנתכנן תעודדנה יצירתיות וחשיבה מסועפת. בהקשר זה עולה בי שוב המטפורה של <b>החלוציות</b> על המאפיינים של <b>הנחישות והאמונה בצדקת הדרך</b> שהיא מחייבת.</span></div></div><div><span class="Apple-style-span" >האם אתם מסכימים עם טענותיו של קן? מה בידינו ומה בשליטתנו?</span></div><div><span class="Apple-style-span" >אתם מוזמנים לצפות בסרטון ולהגיב.</span></div><object width="640" height="385"><param name="movie" value="http://www.youtube.com/v/zDZFcDGpL4U?fs=1&hl=iw_IL"><param name="allowFullScreen" value="true"><param name="allowscriptaccess" value="always"><embed src="http://www.youtube.com/v/zDZFcDGpL4U?fs=1&hl=iw_IL" type="application/x-shockwave-flash" allowscriptaccess="always" allowfullscreen="true" width="640" height="385"></embed></object>אסתידhttp://www.blogger.com/profile/16196865767799310274noreply@blogger.com4tag:blogger.com,1999:blog-5369602543375935771.post-6641619931113926402010-12-13T20:53:00.000-08:002010-12-13T21:43:04.132-08:00ניידים על עגלות<span class="Apple-style-span">בשיחותי הרבות עם המורים המלמדים בכיתות של 1:1 עולה שוב ושוב הרעיון של המורים שלתלמידים יהיו מחשבים ניידים, ביחס של מחשב נייד לכל תלמיד, אך שהניידים לא יהיו שייכים להם, לא יבואו עם התלמידים לכיתה ולא יחזרו לבית התלמידים, אלא יהיו סגורים בארונות, או על עגלות, ויכנסו ויצאו מן הכיתה בהתאם לצורך. ולעצמי אני תוהה, האם היו מוכנים שגם המחברת והעיפרון של התלמיד יהיו סגורים בארונות, או יובאו על עגלות לכיתה בהתאם לצורך. </span><div><span class="Apple-style-span"><br /></span><div><span class="Apple-style-span">רוב המורים המציעים את הפתרון הזה, מתייחסים לשאלה היפותטית האם היו מחזירים את הגלגל אחורנית ומוותרים על המחשבים הניידים לתלמידים בכיתה. הפתרון שמציעים המורים נובע מהקושי האמיתי, שאין לזלזל בו, של הסחת הדעת של התלמידים ונושא המשמעת בשיעור. כל המורים מסכימים פה אחד שהמחשב הנייד הנמצא על שולחן התלמיד בזמן השיעור מהווה גורם הסחה ופיתוי שקשה לעמוד בפניו. כולם טוענים שהתלמידים עסוקים בדברים שאינם רק למידה בזמן שהמחשב הנייד פתוח בפניהם ועליהם לעבוד על המשימות הניתנות לתלמידים.</span></div></div><div><span class="Apple-style-span"><br /></span></div><div><span class="Apple-style-span">נושא רצף העבודה והסחת הדעת, הוא נושא חשוב ורציני שיש להתייחס אליו בכובד ראש. אני חושבת על עצמי, כסטודנטית באוניברסיטה, שלומדת קבוע עם נייד. הנייד משמש אותי רק להקלדת סיכומי השיעור ישירות למחשב הנייד ( to take notes) , מאחר ולא עולה על דעתי לכתוב את הסיכומים בכתב ידי. אבל אני מוכרחה לציין כי למרות שאני סטודנטית לתואר שלישי , <b>אף אחד מהמרצים באוניברסיטה איננו מתייחס לעובדה הפשוטה, שאחוז גבוה מאד מהסטודנטים בשיעור אוחז בידיו מחשב נייד בזמן השיעור. </b>כל השיעורים מתנהלים בשיטת ההוראה הפרונטלית, במהלכם משולב לעתים דיון עם מספר סטודנטים פעילים ובכולם, המרצה במרכז<b>. חלק מן המרצים משתמשים במצגות לצרכי השיעור, מה שאנו נוהגים לכנות "מודל מורה מקוון".</b></span></div><div><b><span class="Apple-style-span"><br /></span></b></div><div><span class="Apple-style-span">אני סורקת במחשבותיי את שלל פעילותיי בנייד במהלך השעור באוניברסיטה. אני מוכרחה להודות שאני מוצאת את עצמי לא פעם בודקת מיילים, נכנסת לאתר הקורס ומורידה את המצגת שהמורה מעבירה בעזרתה את השיעור ועוד. בהקשר זה שמעתי משרון גרינברג מרשת אורט, שהיום מקובל לדבר על קשב מבוזר, קשב לזמן מוגבל וקצר, שגורם לאנשים לעשות מספר דברים במקביל, "להכנס" ו"לצאת" מהשיעור בהתאם לעניין ולרצון. אבל עיקר הבעיה לדעתי נעוצה בעובדה, שהמורה ממשיכה ללמד כאילו ואין לי מחשב נייד בכיתה, כאילו מאומה לא השתנה. </span></div><div><span class="Apple-style-span"><br /></span></div><div><span class="Apple-style-span">ואני רואה תמונה נוספת לנגד עיני. במסגרת עבודה שעלינו להגיש לשיעור, יושבים שלושה סטודנטים (ואני ביניהם) סביב מחשב נייד של אחד מהם, מתייחסים למצגת הסופית, לקראת הפרזנטציה, (שגם היא נבנתה בעיקר בעבודה שיתופית מרחוק ותקשורת מיילים) מוסיפים שקפים, משנים את סדרם, כותבים תוך כדי כך דף הפעלה לסטודנטים - וכולם שקועים בעבודתם. אף אחד מהם אינו מוסת באמצעות המחשב הנייד לפעילות אחרת.</span></div><div><span class="Apple-style-span"><br /></span></div><div><span class="Apple-style-span">המסקנה המתבקשת מאליה היא, <b>שאין לחפש פתרונות קלים נוסח מחשבים ניידים על עגלות</b> או סגורים בארונות שנכנסים ויוצאים בהתאם לצורך של המורה. המחשבים הניידים צריכים להיות זמינים ללמידה כל הזמן, והתלמידים צריכים להשתמש בהם לצרכי כתיבה, יצירה ועיבוד מידע משמעותי. <b>הפתרון יבוא רק משינוי דרכי ההוראה והלמידה ומשינוי הפרופורציות בין למידה סבילה בשיעור ללמידה פעילה!</b> רק ממעבר אמיתי, מלמידת שינון ללמידה הבנייתית, מלמידה מסורתית ללמידה קונסטרוקטיביסטית. אינני אומרת שיש לבטל לחלוטין את ההוראה המסורתית, אך יש לשנות את הפרופורציות בין זמן העבודה העצמית של התלמיד לבין זמן ההוראה של המורה, וכל זאת בכיתה! שינוי כזה, יאפשר לתלמידים ללמוד באמצעות המחשבים הניידים ולהמעיט את הסחות הדעת, ולא יוביל את המורים לנעול את הניידים הרחק מידי התלמידים. </span></div>אסתידhttp://www.blogger.com/profile/16196865767799310274noreply@blogger.com7tag:blogger.com,1999:blog-5369602543375935771.post-69535537385491979772010-09-12T15:39:00.000-07:002010-09-13T00:05:12.890-07:00מודל אחר למימון מחשבים ניידים לתלמידים<span class="Apple-style-span">החודש השתתפתי בוועדת היגוי ברשות גדולה בארץ, שבחנה כיצד לממן מחשבים ניידים אישיים לתלמידים באחד מבתי הספר פורצי הדרך שבתחומה. לרשות היה ברור, שבתוכנית 1:1 ההורים צריכים להשתתף גם הם במימון, ושעות רבות של חברי וועדת ההיגוי הוקדשו לצורך בחינת ההיבט הכלכלי. הועלו מספר רעיונות אך חלקם לא צלחו את ההיבטים המשפטיים של הרשות ושל משרד החינוך. בחשיבה "מחוץ למסגרת" הוחלט להתייחס למחשבים הניידים כאל כלי, ולגזור גזירה שווה בין השכרת כלי נגינה לבין השכרת מחשב. מסתבר, שברשות הזו תלמידים מנגנים בכלים מוזיקליים, והורים שאינם מעוניינים לקנות לילדיהם כלי נגינה כלשהו, יכולים לשכור את הכלי לשנה. השכירות מכסה היבטים חשובים ביותר של ביטוח הכלי (במקרה זה המחשב הנייד האישי) ושל דמי שכירות. זהו פתרון טוב לתלמידי כיתות ו', הלומדים רק שנה בביה"ס ועוברים אח"כ לחטיבות שבהן עדיין אין את הרצף הלימודי המשלב בין הטכנולוגיה המתקדמת של לפטופים לבין הפדגוגיה החדשנית. </span><div><span class="Apple-style-span"><br /></span></div><div><span class="Apple-style-span">אחת השאלות שדנו בה רבות היתה מדוע לעבור ללמידה עם ניידים אישיים. היתרון הבולט הוא ניהול המידע האישי במחשב הנייד. ניהול מידע כזה שונה מאד מעבודה מול ענן וירטואלי שבו מאוחסנים החומרים, אם כי העובדה שלכל תלמיד יש נייד מקלה גם על אחסון החומרים ברשת.</span></div><div><span class="Apple-style-span"><br /></span></div><div><span class="Apple-style-span">אני מקווה שהמודל הכלכלי הזה יאפשר ללמידה באמצעות ניידים אישיים להתפשט ולהתרחב לעוד רשויות ולעוד בתי ספר ברחבי הארץ.</span></div>אסתידhttp://www.blogger.com/profile/16196865767799310274noreply@blogger.com10