יום שלישי, 30 בדצמבר 2008

הקלטות קוליות

באחד ממפגשי ההשתלמות השבוע, שעסק בסביבת ה- Moodle כסביבה לניהול ההוראה-הלמידה וההערכה נחשפתי לרעיון מעניין של מורות לאנגלית. המורה אורית קדוש, מבית ספר הוברמן בפ"ת משתמשת בסביבת המודל לניהול הלמידה השוטפת עם תלמידיה. אז נכון, שלתלמידים אין מחשבים ניידים, אבל כמורה לאנגלית עם חדר מקצוע, המכיל גם מחשבים המקושרים לאינטרנט, אורית עושה שימוש מעניין מאד בהקלטות של קולות התלמידים ללימוד האנגלית ולהבעה בע"פ.

היתרון בהקלטות הקוליות ברור: בכיתה ניתן לשמוע רק מספר מועט יחסית של תלמידים, בעוד שבהקלטות אורית יכולה לשמוע את כל התלמידים. בכיתה, לא לכל התלמידים יש מספיק בטחון עצמי לדבר באנגלית, בעוד שביושבם מול המחשב ובהקליטם את עצמם, התלמידים בטוחים בעצמם יותר. זאת ועוד, התלמיד יכול להקליט את עצמו שוב ושוב עד לקבלת התוצאה הרצויה, ורק אותה לפרסם. בדרך זו ותוך כדי הקלטה , הוא גם חוזר ומתאמן על משפטים ועל ההגיה. ביחידה שבה צפיתי , התלמידים הקליטו את עצמם בדיאלוג עם חבר נוסף, וחלקם אפילו יצרו קריקטורות ואנימציות המלוות את ההקלטה הקולית.


אני מוכרחה לומר שהרעיון שבה את לבי, והרגשתי שיש מקום לאמץ את השימוש בהקלטה הקולית גם בהוראה באמצעות המחשבים הניידים. הסביבה של הקמפוס הוירטואלי מאפשרת לצרף קובץ קול, ואני בטוחה שתלמידים רבים ישמחו על האפשרות לדבר באנגלית ולהקליט את עצמם. התלמידים יכולים להוריד את תוכנת Audacity בחינם מהרשת ולהקליט קבצים ארוכים ככל העולה על רוחם, או להסתפק בהקלטות קצרצרות של עד דקה, באמצעות הרשמקול שנמצא בעזרים שבערכת הכלים של מיקרוסופט.
ושוב, אני לוקחת על עצמי לספר למורות לאנגלית על האפשרות הנפלאה של הקלטות קול התלמידים! מבטיחה לעדכן כיצד הדברים מתקדמים.


יום ראשון, 28 בדצמבר 2008

משקל הילקוט

בכל אספות ההורים בהן אני שותפה, עולה שוב ושוב סוגית משקל הילקוט הכבד שנושאים תלמידים עם מחשבים ניידים . משקל הילקוט הוא פונקציה של ספרי הלימוד והמחברות מצד אחד, ומשקל המחשב הנייד מהצד האחר. כביכול, בעיה פתירה ולא ממש מסובכת. הפתרונות יכולים להיות פתרונות המתייחסים למשקל הספרים ופתרונות המתייסחים למשקל המחשב הנייד. יחד עם זאת, זוהי השנה השלישית שאנחנו כוועדות הורים-מורים עסוקים בשאלה הזו, מזוויותיה השונות.

אחד הפתרונות המסתמנים לטווח רחוק הוא שימוש בספרים סרוקים. במטח נעשה ניסיון מעניין לסרוק בצורה איכותית ביותר הן ספרי לימוד והן ספרי יעץ, באמצעות ספרית כותר המאגדת בתוכה מספר מולי"ם שחברו למיזם. סריקת הספרים מאפשרת הפכיתם לספרים אישיים ע"י סימון עמודים, מרקור קטעים, הוספת פתקיות עם הערות, העתקה והדבקה של קטעים וכו'. עד כמה שידוע לי זהו נסיון ראשון מסוגו לסרוק ספרים ברמה כזו (ניסיון שנעשה בעבר לא הצליח מכיוון שהסריקה לא אפשרה עבודה על החומרים הסרוקים והיתה באיכות נמוכה יחסית). יחד עם זאת, יש לחנך תלמידים לעבוד עם ספרים סרוקים, ובכלל להתרגל לקרוא מצג המחשב, ומעניין יהיה לעקוב אחרי השינויים בהרגלי הלמידה של התלמידים, אם יהיו ולכשיהיו, כדי ללמוד על התופעה לעומקה. אני מאמינה שהעולם הולך לכיוון הזה, אם כי בקצב איטי יותר מצפו העתידנים באמצע שנות התשעים. (זכור לי שכשלמדתי באוניברסיטה, דברו אתי כבר בשנת 1994 על עיתונות אלקטרונית ומכשירים שניתן יהיה לקרוא מהם עיתונות זו, ואכן יש היום גם עיתונים אלקטרוניים וגם מכשירים המסייעים לקריאה מהצג, אבל תפוצתם, לעניות דעתי, עדיין אינה המונית).

פתרון נוסף, לטווח קצר מתייחס לאיזשהם הסדרים לוגיסטיים הקשורים להבאת הספרים לבית הספר. אולי זוג תלמידים לספסל לימודים יחלוק בינהם את מערכת הספרים השבועית? אולי ייעשה שימוש במערכות ספרים כפולות: בבית יהיו לתלמידים מערכות משלהם, ובבית הספר מערכות אחרות, שיחולקו בתחילת השיעורים ויאספו בסופם? ואם כך, איך נדאג שהתלמידים לא יכניסו בהיסח הדעת ומתוך הרגל, את הספרים שבבית הספר לילקוט ושוב יסחבו הלוך ושוב ללא צורך משקל עודף? ומי ידאג לאיסוף הספרים בתום השיעור? ולחלוקתם בתחילתו? האם גם זה יהיה באחריות המחנכת? המורה המלמדת באותה שעה? תלמידים שיבחרו לתפקיד? ואויל יש צורך לקבוע ימים ושעות שבהם משתמשים בספרים וימים שבהם לא? אולי זה יקל על עומס הילקוט, אך ידרוש תכנון מדוקדק וקפדני שאינו מאפשר סטיות של מהלכי שיעורים. האם זה אנושי לבקש מהמורים לעשות זאת? מה עם חופש הפעולה שיש למורה בשיעור לקבל החלטות בהתאם להתפתחות מהלך השיעור? האם לא נפריע לו?

ביחס למשקל הנייד יש היום מחשבים קלים ולא כבדים, ששוקלים פחות מקילוגרם אחד, ואפילו 800 גרם. חלקם מחשבים איכותיים ויקרים ביותר, שעלותם בוודאי תקפיץ את השתתפות ההורים בקניית המחשבים הניידים , שגם ככה היא דרישה כלכלית כבדה ולא פשוט לבקש אותה מהורים. יש גם מחשבי מחברת, שעדיין לא הצטבר ניסיון מספיק על מנת לבחון את יעילות השימוש בהם והנוחיות לתלמיד (אפילו מבחינת גודל צג המחשב). אלו שאלות שעם הזמן תפתרנה, אך נכון לעכשו מעסיקות מאד את ההורים ווועדות ההיגוי שלהם, ומכריחות את המדריכים והשותפים בפרוייקט לחשוב היטב על הנושא ולנסות לפתור אותו בכל דרך אפשרית. ומאחר ויש כבר ספרי לימוד סרוקים, מעניין יהיה באמת לעקוב מקרוב אחרי השימוש שיעשו בהם מורים ותלמידים. מבטיחה לדווח על הניסיון שיצטבר.

יום רביעי, 17 בדצמבר 2008

הנגישות מקלה על מילוי שאלונים

בחודש האחרון נתקלתי במספר שאלונים שתלמידי בתי הספר נדרשו למלא. בין אם זה שאלון אח"מ, בין אם זה שאלון על סקר הרגלי הגלישה של הנוער ברשת ובין אם זה שאלון לצרכי מחקר, הקלות הרבה שבה ניתן לאסוף מידע באמצעות תלמידים שיש להם מחשבים ניידים מקלה מאד על הלוגיסטיקה ועל איסוף הנתונים. במקביל נחשפתי באחת ההשתלמויות להכנת טפסים באמצעות מסמכי גוגל, שיתרונם בכך, שהמידע שנאסף מהם מצטבר בטבלאות אקסל באופן אוטומטי. ההבדל בין מסמכי גוגל לבין תוכנת iseker שגם היא חינמית, הוא, שבאחרונה יש לייצא את הנתונים לקבצי אקסל או אפילו SPSS בעוד שבמסמכי גוגל המידע נצבר מראש בקובץ אקסל .

הקלות הזו של איסוף הנתונים ועיבודם הביאה אותי לחשוב על השימושים השונים שניתן לעשות ביכולת הזאת במהלך הלמידה. ניתן לפתוח שיעור באמצעות סקר קטן , הבודק את הידע הקודם של התלמידים. מאחר והתוצאות מתקבלות מייד, ניתן לכוון את הלמידה בצורה ממוקדת יותר לידע שאינו קיים ולהעמיק דווקא בו. סקר מטרים כזה ניתן לעשות גם במהלך קריאה של יצירה בספרות או פרק בתנ"ך ולבדוק הבנה ראשונית אצל התלמידים. בשיעורי מדעים ניתן לבקש מתלמידים לשער השערות, להצביע עליהן בסקר ולראות מהי ההשערה הרווחת ביותר בין תלמידי הכיתה. ניתן לערוך בחירות שונות באמצעות מערכת זו. לא רק למועצת תלמידים, אלא גם להצביע בעד רעיון מסוים, וכמובן לנמק את הבחירה. בנוסף, מערכת זו מאפשרת גם לחבר מבחנים רבי ברירה ולתת למחשב לבדוק אותם אוטומטית.

אני חושבת שאיסוף נתונים כיתתי שכזה עם תוצאות שמתקבלות בזמן אמת יכול לגרום להוראה חדשה ולפדגוגיה אחרת. דברים שבעבר היו כמעט בלתי אפשריים להפעלה בכיתה עקב מורכבותם והקושי הלוגיסטי שלהם, ניתנים לפתרון קל ומהיר כשיש לתלמידים מחשבים ניידים. בפעילויות כגון אלו, יש למחשב ערך מוסף מובהק, ועיבוד הנתונים מתקשר ישירות למיומנויות מידעניות ולכישורי חשיבה מסדר גבוה. אני לוקחת על עצמי לחשוב על רעיונות נוספים בכיוון שאלונים וסקרים, ולעודד את המורים להשתמש ביכולת איסוף הנתונים הזו לטובת ההוראה בכיתה.

יום שני, 15 בדצמבר 2008

ד"ר אשר עידן כנביא הזעם המודרני

במאמרו "הקטסטרופה של החינוך בישראל" מתייחס אשר עידן לגורמים המעכבים את השינויים במערכת החינוך והמקשים על הפיכתה לרלוונטית לחיי התלמידים בימינו.עידן מתייחס בעיקר לתכנים, לתוכנית הלימודים ולדרכי ההערכה שנקוטות במערכת עתה. ואכן, לצד מבחני המיצ"ב המצביעים על ירידה מתמשכת בהשגים ולצד מבחני פיזה וטימס המתייחסים למקומות הנמוכים שתופסת ישראל בארגון המדינות המתפתחות OECD עולות שאלות מהותיות הקשורות לתכני הלמידה, לדרכי ההוראה ולדרכי ההערכה הנקוטות במערכת החינוך שלנו.
צר לי להודות, אני מסכימה עם רבות מטענותיו של עידן, אם כי אינני בטוחה שכל תוכן שמייצרים התלמידים הוא אכן משמעותי, מהותי ותורם להתפתחותם השכלית והרגשית. פרהנד מנגו מתייחס לכך במאמרו "עם עובדות אפשר להתווכח" וטוען שבעולם הפוסט מודרניסטי בו אין אמת אחת, עולם בו אנשים מרבים לבלבל בין עובדות לאמיתות ולא בודקים מספיק לעומק את אמיתות העובדות, יש קושי גדול מאד לדעת מהי האמת. בעולם כזה, תלמידים כיצרני תוכן עלולים להיות מטעים במיוחד.
כמי שמובילה מורים בתוכנית מחשבים נידיים אני נתקלת שוב ושוב בשאלות שמתעוררות ע"י המורים, אשר מעונינים מצד אחד לאפשר לתלמידיהם להתחבר לעולם המודרני אך טרודים בכך שהם נבדקים על הצלחה בבבחינות בגרות ועל עמידה ביעדים כמותיים מדידים של מבחני מיצב. המורים עצמם לכודים בתוך המערכת, שמצד אחד מעודדת לחדשנות ומצד שני לא ממש מאפשרת אותה. לצערי אנחנו לא ממש מצליחים לגרום לספקנות בקרב הבוגרים, לא כל שכן בקרב הצעירים. במחקר שערך ד"ר יורם עשת מהאוניברסיטה הפתוחה נמצא שהחשיבה הביקורתית נמצאת בירידה מתמדת ואנשים נוטים להאמין לכל מה שמפורסם באינטרנט. אינני בטוחה שיש לנו היום את כל הכלים הנחוצים כדי להעריך את המידע, כל שכן לתלמידינו.מורים עצמם אינם מכירים מספיק את הקריטריונים להערכת המידע ואינני בטוחה שהם מודעים לחשיבות הרבה בהקניית כלים אלו. יש צורך בהצלבות מידע רבות, אך גם בפתיחות לקבלת השונות. בית הספר המחנך לאמת אחת , לתשובה אחת נכונה עומד בניגוד גמור להטלת הספק ושאלת השאלות שהיא הבסיס לכל חשיבה בקורתית.

יום שלישי, 2 בדצמבר 2008

תקלות טכניות

בשבועיים האחרונים פגשתי הרבה מורים מתוסכלים ואפילו מיואשים מאד. הסיבה לתסכולם ולייאושם הן התקלות הטכניות הרבות. אין דבר מרגיז יותר מאשר להכין שיעור שבו התלמידים ישתמשו בניידים ולגלות במהלכו שהאינטרנט לא עובד, הקמפוס הוירטואלי לא נפתח והזמן שצריך לחכות למסמך שיפתח אינו ריאלי. מורים מדווחים יותר ויותר על תקלות טכניות בזמן השיעור ועל הקושי העצום שתקלות אלו יוצרות. כשתלמידים נכנסים "לאמוק" ומתחילות קריאות ביניים מכל כיווני הכיתה: "לא עולה לי , כן עולה לי, לא נפתח לי, לא יורד לי וכו'"... אחת הבעיות היא שקשה לצפות את התקלות מראש ולעיתים גם בניטור בזמן אמת לא ברור מהי התקלה. פתאום מתברר, שהפעלת חסימת אתרים ברמה גבוהה חוסמת גם את האתר של הקמפוס הוירטואלי ויש לשחרר את החסימה ולהתפשר על רמת חסימה נמוכה יותר. עוד מתברר, שמספיק שתלמידים בכיתה אחרת, שיש לה לדוגמא שיעור חופשי (או רחמנא ליצלן תלמיד אחד לא ממושמע שיושב בכיתה, משחק, ולא "נתפס" על ידי המורה) ישחקו משחק רשת כלשהו, ופתאום הרשת איטית וכבדה להחריד וחווית הגלישה הופכת לזחילה איטית ומעצבנת. קשה לדרוש מהמורים להגיע עם מערכי שיעור חליפיים לכל שיעור וזה גם לא הגיוני, והתובענות של תחזוקת מערכת שיש בה כ- 500 משתמשים, גם אם לא כולם גולשים בעת ובעונה אחת היא גבוהה ביותר.

במישור הטכני - יש צורך במנהל מערכת (System Manager) מנוסה ורציני. נכון להיום, קיימת תמיכה טכנית בבתי הספר, אבל תמיכה זו נותנת רק מענה חלקי לצורך העצום שקיים בבתי הספר. יש צורך לתגבר את מערך התמיכה הטכנית וליצור מצב שבמשך כל שעות הלימודים יש כיסוי מלא של אנשי תמיכה בבתי הספר.


במישור הפדגוגי יש לשוב ולשוחח עם התלמידים על מטרת הכנסת המחשבים לבית הספר, לחזור ולהדגיש את התקנון הבית ספרי ביחס למחשבים ואף להעניש תלמידים שמחבלים ברשת באמצעות הורדת תוכנות שנאסרו להורדה או שנתפסו משחקים משחקי רשת בתחום בית הספר. יש לקחת בחשבון שיהיו פה ושם תקלות טכניות אבל אני מקווה שהטיפול הזה יקל מאד על התסכול של המורים ויקטין בהרבה את מספר התקלות המתעוררות במהלך יום הלימודים.

יום ראשון, 30 בנובמבר 2008

מחשבי מחברת באים לכיתה

השבוע השתתפתי בפעם הראשונה בשיעור יחודי מאד באמצעות מחשבי מחברת בבי"ס יסודי , בו אני מדריכה, הנמצא בעיר גדולה במחוז. בביה"ס, מתנהל ניסוי חדשני של למידה באמצעות מחשבי מחברת (Notebook)המגיעים לכיתה. מחשבים אלו זולים יותר ממחשבים ניידים, ומאפשרים גמישות גבוהה יותר ורבה יותר ממעבדת מחשבים קבועה. היתרון הגדול של מעבדה ניידת של מחשבי מחברת קטנים, שמגיעים לכיתה הרגילה, הוא שאין תלות בפניות של מעבדת המחשבים וכל מורה בכל שעה יכולה לתפעל את הכיתה עם מחשבים אלו . כמובן, שכדי להבטיח נגישות לאינטרנט, כל הכיתות הלומדות באמצעות מחשבים אלו מרושתות ברשת אלחוטית.


חלוקת המחשבים דורשת הערכות מראש. מעבר לשיחות מקדימות עם התלמידים על התקנון של מה מותר ומה אסור לעשות באמצעות מחשבים אלו, יש להתייחס גם למספר המחשב שכל תלמיד מקבל וללוגיסטיקה של ניתוק המחשבים מארון החשמל והבאתם לכיתה. לכן, כשלב מקדים לשלב הלמידה באמצעות מחשבי המחברת עברו התלמידים הכנה ולקחו על עצמם את ההתחייבות לשמור על המחשבים ולשמור על כללי ההתנהגות המתבקשים. לכל כיתה מונו תורנים שתפקידם להביא את המחשבים לכיתה בתחילת השעור, ולהחזירם לארון החשמל בו הם מוטענים- בסופו.

למחשבי מחברת מספר מאפיינים:

מסך קטן מאד,

זכרון פנימי מינימליסטי המחייב שימוש בזכרונות פלאש חיצוניים.

שימוש בתוכנות קוד פתוח מסוג open office.


מאחר והמשימה בתנ"ך כללה גם צפייה והאזנה לשיר מיוטיוב הקשור להנושא המקראי, התבקשו התלמידים להביא אוזניות לכיתה. בנוסף, הצטיידו התלמידים מראש בכונן אישי מסוג disk on key . המשימה אתגרה את התלמידים וסקרנה אותם מאד. ביתרונות של "מותר המחשב" ציינו התלמידים את היכולת להאזין לשירים, להיכנס לאתר של מקראנט עם הקישור הספיציפי למראה המקום המקראי ולחוויה שיש להם באמצעות למידה מסוג אחר. אחד התלמידים התייחס גם לעובדה שיש יתרון בעבודה בכיתה, מכיוון שכשהוא נתקל בקושי טכני יש לו את מי לשאול וממי לקבל תמיכה. ואכן, היו מספר תקלות טכניות כמו התקנים ניידים שהמחשב לא זיהה ולא איפשר לשמור לתוכם, או מסמכים של WORD שנפתחו בתוכנת open office אך הקישורים בהם לא עבדו. העובדה שהיינו שתי מורות בכיתה, והכיתה עצמה היתה ממשומעת ומורגלת בהקשבה הקלה מאד על ההתנסות הראשונית. יחד עם זאת, עלי להתנסות עוד מספר פעמים בשיעורים מעין אלו עם מחשבי מחברת על מנת שהידע והניסיון מהשטח יתגבשו אצלי לתובנות.

יום שני, 24 בנובמבר 2008

מנגנונים פנים בית ספריים לשימור הידע

בזמן האחרון אני חושבת הרבה על תהליכי ניהול הידע וההכשרה שבי"ס המצוייד במחשבים ניידים עובר. אני חושבת עלי כמשאב הדרכה - יקר ולא תמיד זמין בלי גבול, ומתלבטת רבות בשאלת "היום שאחרי". לכאורה, בי"ס הוא ארגון יציב מאד, שלא חלים בו שינויים מרחיקי לכת במשך השנים, ויחד עם זאת, ועם כל הקביעות של המורים במערכת, אני נוכחת לראות שכל הזמן יש שינויים. מורים יוצאים לחופשות, לשנות שבתון, מורים אחרים מגיעם במקומם, מי לזמן קצוב וקצר - כגון שנה ומי לזמן ממושך יותר, ויש צורך ללמד אותם ולהכין אותם לעבוד בסביבת ההוראה-למידה מתוקשבת. חלקם מגיעים עם מיומנויות מחשב גבוהות, אחרים עם מיומניות פחותות. ביה"ס כארגון נמצא כבר שלוש שנים בתוכנית הניידים, ולכאורה למורים הותיקים - שהתחילו את התוכנית מההתחלה, הדברים ברורים מאליהם , אבל למורים החדשים המצטרפים לא הכל ברור. האם ביה"ס דואג להצמיח מנגנונים פנימיים שיאפשרו את המשך הצמחיה גם אחרי שהמדריכה לתקשוב תעזוב? כיצד דואג בית הספר למורים חדשים? מורים אלו נהנים מצד אחד מחומרים שפותחו ע"י עמיתיהם משנים שעברו, ןלכן לעיתים קליטתם קלה יותר , אך מצד אחר, מכיוון שלא פיתחו את החומרים ולא היו בשלבי ההטמעה הראשונים, לא הכל מובן להם ולא הכל ברור. כיצד דואג בי הספר לשמר את הידע שנצבר בתוכו? האם הנהלים שבע"פ ובכתב מועברים באמצעות מנגנונים מובנים ? אני חושבת שחלק מתפקידי כמדריכה הוא גם ליצור מנגנוני ידע כאלה. השבוע נתקלתי במורה חדשה, שחשבה ובצדק, שכדאי להחליט בצורה שיטטית באילו חומרים הנמצאים בקמפוס משתמשים באילו כיתות, על מנת ליצור מאגר חומרים מצד אחד, ולדעת שהתלמידים לא נחשפו לפעילויות אלו בעבר מצד שני. דרישה הגיונית, ואפילו נכונה, אך האם ביה"ס כארגון ערוך אליה? אילו מנגנונים ניתן עוד לפתח בביה"ס על מנת לדאוג לזרימה חופשית של הידע ולניהולו? אני מוצאת את עצמי מתלבטת רבות בשאלה הזו מכיוון שברור לי לאלתר, שהמנגנונים הן להטמעה ארוכת הטווח והן לשימור וניהול הידע הארגוני חייבים להיות פנימיים. האם רכז התקשוב מסוגל לתת תשובה למנגנונים הפנימיים? בזמנו חשבנו על מסמך המגדיר את תפקידו של רכז תקשוב פדגוגי וחלקנו את אחריותו לשלושה תחומים: מנהלתי, פדגוגי וטכנולוגי. אך לא די בכך. אולי כדאי להקים צוות תקשוב? אולי צריכות להיות ישיבות קבועות בהן דנים בנושאי ההטמעה ? אותה מורה הציעה שמורה אחרת ששולטת בתוכנה מסוימת תלמד את עמיתיה בשכבה לעבוד עם התוכנה. רעיון מצוין אך כדי שיקרום עור וגידים יש צורך בשעה במערכת בה ניתן לשבת יחד וללמוד. המנגנונים הבית ספריים צריכים ליצור את האפשרות למורים לשבת יחד, לעבוד ולחשוב יחד. בבתי ספר בהן יש הדרכה חיצונית יש לעיתים שעות רוחב, אך האם שעות אלו קיימות גם כשאין הדרכה כזו?
ונמעבר לכל, אני מאמינה שצריך לטפח את המנהיגות הפנימית הבית ספרית, אך המנהיגות עצמה צריכה להתפתח וללמוד מחוץ לכתלי בית הספר.

יום שבת, 22 בנובמבר 2008

קול המורה

כוחם של הבלוגים ביכולתם לתת לכל אדם החפץ לשתף את העולם בחוויותיו, הרהוריו ועבודתו- במה. מורה אחת בבי"ס בו לומדים תלמידים באמצעות נידיים בכיתות, החליטה לקפוץ למים ולשתף אותנו בהתנסותה היומיומית. בבלוג שלה, מתארת רותי בן ישי את ההתנסות בכיתה , אך גם מעלה שאלות רבות המטרידות אותה כמורה המשלבת את השימוש בניידים בכיתה.
במאמרון האחרון שלה מתלבטת רותי בבחירת החומרים הרבים המצויים ברשת ותוהה לגבי ההצפה שאותה ניתן ליצור לתלמידים בקלות רבה. רותי מתארת את השימוש בסרטונים בשיעורי הסטוריה, או בשיעורי אזרחות ונהנית מהקלות הרבה מאד של הנגישות בכיתות הניידים לחומרים הרבים הנמצאים ברשת.
אני מרגישה גאה בכך, שזמן קצר לאחר תחילת עבודתה הסכימה רותי לפתוח את הבלוג, ואף לקחה על עצמה לתעד ולשתף את כולנו בהתנסויותיה. מעניין אותי לשמוע מרותי, מה הכתיבה בבלוג עושה לה כמורה, מה החוויה של קבלת תגובות ברשת מאחרים, או אזכור שמה בפורטל מס"ע עם הבלוג שפתחה גורמת לה מבחינה מקצועית. מעבר לגאווה האישית שלה, האם היא מרגישה שבדרך זו היא אכן "יוצרת קהילת ידע"? האם היא מרגישה שהשיתופיות מביאה אותה למקומות אחרים? האם המפגש באמצעות הרשת עם מומחים ואנשים שמתנסים בחויות אלו כמוה, או בצורה שונה קצת, תורם להתפתחותה המקצועית? ואם כן, איך? במה?
אני מייחלת ליום שבו מורים נוספים ילכו בעקבותיה של רותי ויכתבו בלוג ברשת. בפארפרזה מסויימת ניתן לומר: "אני כותב בלוג- משמע אני קיים בעולם web 2 ".

יום חמישי, 20 בנובמבר 2008

המרת מורים למורים מקוונים

ד"ר אברום רותם והגב' עידית אבני מאפיינים את המורים במדינת ישראל על פי תאריכי הולדתם ויכולתם ללמד באמצעות המחשב. במאמרם "הבטים דמוגרפיים בהמרת מורה למורה מקוון 2.0 " הם מתייחסים למורים מדור
ה- X , מורים מדור ה- Y ולמורים מדור ה- IY. מורי דור ה- X הם מהוותיקים במערכת, נולדו והתחנכו טרום כניסתם של המחשבים האישיים לחיינו ומטבע הדברים הם המורים הפחות מתוקשבים. אברום ואבני מאפיינים אותם כטיפוסי מורים שאינם מקוונים. גם מורי דור הביניים - מורי דור ה- Y , למרות שהם צעירים יותר בשנים עדיין אינם מרגישים נוח עם המחשבים וזקוקים להרבה שעות הדרכה והכוונה על מנת להרגיש שהם מסוגלים להשתמש במחשב לצרכי הוראה. רותם ואבני הגדירו מורים אלו כמורה מקוון 1.0 - הם משתמשים באינרטנט לצרכי חיפוש חומרים ואפילו קישור לאתרים, אך עדיין עיקר השימוש שלהם במחשב הוא לצרכי גיוון בעבודה. מורים אלו אינם יוצרים פדגוגיה חדשנית. לעומתם, מורים מדור IY - הם מורים מקוונים מטיפוסי 2.0 המשתמשים בפדגוגיה חדשנית ועדכנית, והתנהלותם ברשת היא קבועה, שוטפת ושיתופית. כשקראתי את מאמרם של רותם ואבני חשתי שלא בנוח. סיבה אחת היא, שיהיו אולי, מקבלי החלטות, שמשיקולים כלכליים גרידא, ומתוך תחושת חוסר אונים, יחליטו שאין טעם להשקיע במורים שאינם מקוונים ופשוט יתנו לזמן לעבור "ולדור המדבר" למות. מסקנות כאלו יכולות להיות מסוכנות מאד בהיבט ארצי ולהגדיל את הפער בין החיים מחוץ לבית הספר לבין החיים בתוך בית הספר. מסקנה אחרת, מסוכנת לא פחות לטעמי, יכולה להיות, המחשבה המקורית שקראתי רק אתמול בעיתונות, לפיה, עובדי הייטק מפוטרים יעברו הסבה מקצועית ויהפכו למורים מן המניין במערכת. לשיטתם של רותם ואבני, מבחינת מערכת החינוך זהו הסדר מצויין- המורים יגיעו מצוידיים כבר במיומנויות של מורים מקוונים 2.0 , אבל מה זה אומר על מקצוע ההוראה? מה זה אומר עלינו כמורים? ללא קשר למחלוקת הקיימת בין חוקרים, האם ההוראה היא פרופסיה או אומנות, אני מאמינה שההסבה מעובד הייטק למורה איננה קלה ופשוטה, ולא מספיק לדעת רק טכנולוגיה מתקדמת.
כשלעצמי, ברור לי שתהליך הטמעת שינויים מסוג זה הוא תהליך איטי, ארוך טווח ואין קיצורי דרך . אני מדריכה מורים כבר שלוש שנים בבתי ספר שבהם תלמידים מגיעים עם ניידים ויש צורך לבנות שיעורים אחרים ולנהל שגרת הוראה למידה מתוקשבת, לנהל סביבות ולפתח חומרים. אני לא בטוחה שדווקא החלוקה הגילית היא זו שמבחינה בין המורים שמצליחים בכך למורים שמצליחים בכך פחות. נדמה לי שבעניין הזה, דווקא היכולות האישיותיות ובעיקר החוללות העצמית והמסוגלות העצמית הם המרכיבים המנבאים הצלחה בצורה הגבוהה ביותר. ושוב, כמובן, הכל בהכללות ויש גם יוצאים מן הכלל. כמדריכת מורים בתחום שילוב התקשוב בהוראה, ברור לי שאין לבוא בטענות רק אל המורים ואין להאשימם בכל. גם המערכת לא תמיד עושה די, ולא תמיד מספקת את התנאים המקסימליים להצלחה. אני ממליצה לקרוא את הפוסט שג'יי פרסם בעניין זה ואת התגובות הרבות שהניב פוסט זה.

יום רביעי, 12 בנובמבר 2008

מהו בית ספר מתוקשב?

השבוע, נפגשתי עם מנהלת בית ספר, שנסתה להסביר לי כיצד היא רואה את בית הספר שלה וכיצד היא מגדירה מהו , לדעתה בי"ס מתוקשב. בבי"ס זה קיימות מספר מערכות תקשוב, כשלכל מערכת מאפיינים משלה, וגם שימושיות קצת שונה. המערכת הראשונה שפועלת בביה"ס היא מערכת של קמפוס וירטואלי, מערכת מסוג LMS שבו לכל מורה יש סביבת הוראה- למידה משלו, עליה הוא אחראי, ואליה הוא מזין הודעות שבועיות, משימות, מטלות. באמצעות הקמפוס עוקב המורה אחרי כניסות תלמידים והביצועים שלהם. מערכת זו סגורה בפני אנשים מחוץ לבית הספר, אך פתוחה באמצעות שם וסיסמא לתלמידים ולמורים. מערכת נוספת שקיימת בבית הספר הזה, היא מערכת של אתר בית ספרי. במערכת זו יש אזורים פתוחים לכולם, אך יש גם אזורים סגורים בשם וסיסמא, כמו לדו' "פורום חדר מורים", שבו כל המורים חברים ושותפים לקבלת החלטות פדגוגיות, שנעשות כמובן, באמצעות תקשורת וירטואלית. התלמידים שמתעדכנים בשינויי מערכת ובלוח הבחינות, נכנסים לאתר הבית ספרי מדי יום, בנוסף לכניסתם לסביבת הקמפוס הוירטואלי. בכל אחת מהסביבות, הם מקבלים מידע שונה, וידח עם זאת הם אינם מתבלבלים - הם יודעים לאיזה סוג של מידע לצפות מכל אחת מהמערכות.
התקשורת בין ההורים למנהלת, נעשית כולה גם היא באופן וירטואלי באמצעות הדואר האלקטרוני. למנהלת עצמה, יש את כתובות הדוא"ל של כל ההורים בבית הספר.
בנוסף לשתי מערכות אלו, שפועלות זו לצד זו שנתיים, ומעלות שאלות חשובות הקשורות לסוגי המידע השונים שמנהלים בכל אחת מהסביבות השונות, נכנסה השנה מערכת הקשורה להערכת תלמידים. במערכת זו, המורה רושם איחורים, חיסורים, הפרעות, אי הכנת שיעורי בית, ביטולי שיעור, בעיות תלבושת אחידה, ציונים, בחנים והערכות של מטלות ביצוע. באופן כזה, המידע שמצטבר על התלמיד מתעדכן כל הזמן, ומאפשר לראות את תמונת המצב לגבי התלמיד בזמן אמת. מערכת הערכה זו מאפשרת למנהל להיות מעודכן לגבי אחרון התלמידים, בכל בעיות ההתנהגות והמשמעת הקשורות אליו, וכן בביצועי המורים ביחס לשמירה על כללי ההתנהגות וקיום שיעורים.

לדעתה של המנהלת, עצם העובדה שביה"ס פועל בשלוש מערכות שונות שכל אחת מהם עונה לו על צרכים יעודיים אחרים, כבר מסמנת אותו כבית ספר מתוקשב. על פדגוגיה מתוקשבת , לא דברנו, אך יחד עם זאת, ברור לי שקפיצת הדרך שמורי בית הספר הזה עשו במשך שנתיים היא ענקית. היה לי ברור שהמערכת הזו הוכנסה בקלות רבה כל כך לבית הספר,מכיוון שכל המורים בבית הספר הזה כבר שולטים במיומנויות המחשב, יודעים לעבוד במייל, בפורום, בתיבת מטלות, ובכלל, לא פוחדים יותר מהמחשב. כשהתחלתי לעבוד לפני שנתיים בבית הספר זאת כלל לא היתה תמונת המצב. אז (שלא היה כל כך מזמן אם חושבים על זה ...) היו בביה"ס מורים רבים שלא התנהלו באופן שוטף במייל, לא העלו והורידו קבצים ובכלל לא היו מיומנים בשימושי מחשב. כן, חשבתי לעצמי , כל המורים בחדר המורים הזה עשו כברת דרך ארוכה מאד. הרגשתי הרבה גאווה בשבילם ונחת בשבילי.

יום ראשון, 2 בנובמבר 2008

על מנהלים מורים ושילוב טכנולוגיה בחינוך

בשיטוטי האחרונים ברשת תוך כדי חיפוש מידע על טיפולוגיות של טיפוסי מורים נתקלתי במאמרם של ד"ר יהודה פלד, יעל קלי ויהודית דורי : "אינטראקציה בין מורי מדעים למנהלי בתי הספר והשפעתם על שילוב טכנולוגיה – ניתוח רטרוספקטיבי 2007[1] ". במאמר מנתחים ד"ר פלד וחובריו את האינטראקציה בין מנהלים לבין התפתחותם המקצועית של מורי מדעים. המחקר שבוצע בין השנים 2003-2005 הינו מחקר המשך למחקר קודם שנעשה בשנים 1998-2001.
אוכלוסית המחקר כללה 19 מורים למדעים ו- 10 מנהלים של חטיבות ביינים. מתודולוגית המחקר כללה ראיונות חוזרים עם אותם מורים שהשתתפו במחקר הקודם. המורים במחקר הקודם נחלקו לארבעה טיפוסים עיקריים: פורצי הדרך, ההולכים בתלם, המתחמקים והסרבנים. (החלוקה לטיפוסי המורים התבססה על אופן שילוב הטכנולוגיה ותדירותה). גם המנהלים חולקו לארבע קבוצות על סמך הדרך בה עודדו את מורי המדעים לשלב טכנולוגיות בהוראתם. טיפוסי המנהלים נחלקו למנהלים יוזמים ומובילים, מאפשרים ופותחים, מאפשרים ומונעים ומתנגדים. נמצא שבמהלך שבע שנות המחקר המנהלים היו עקביים במתן התמיכה שהעניקו למורי המדעים שלהם. לעומת זאת, המורים השתנו בדרך בה שלבו טכנולוגיה: הם מינפו את השימוש בטכנולוגיה כשעבדו לצד מנהלים יזמים ומובילים, והורידו את כמות השימוש כשעבדו לצד מנהלים מעכבים. נמצא שתפקיד המנהל בעידוד או בעיכוב המורים לשלב טכנולוגיות הינו קריטי במוטיבציה של המורים לשלב טכנולוגיות בהוראתם.
הרקע למחקר נטוע במחקרים רבים, שמצאו שהצלחת החדרת הטכנולוגיה לכיתה והשימוש בה תלויה באווירה בבית הספר ובגישות המנהל. מאפיניי בתי הספר משקפים את מאפייני המנהלים העומדים בראשם. במחקר קודם, שנעשה ע"י דורי טל ופלד (
[2]Dori, Tal & Peled., 2002) כבסיס למחקר ההמשך הנוכחי, נבנה מודל תיאורטי להתפתחות מקצועית של מורים המשלבים טכנולוגיה בהוראתם, ובמיוחד התפתחות מקצועית של מורים המשלבים אתר מלווה הוראה-למידה. במחקר הקודם נבחנו עמדות המורים ביחס להוראה מבוססת אתר אינטרנט. מאחר ומורים אלו השתמשו באתר מלווה לצרכי הוראה-למידה, פיתחו חומרים מבוססי רשת והטמיעו אותם בכיתה - התחזק בטחונם בטכנולוגיה.
אחרי שאופיינו גם ארבעת טיפוסים של מנהלים: מנהל יזום, מוביל ודוחף , מנהל מאפשר ופותח, מנהל מאפשר ומונע, ומנהל מתנגד חיפש מחקר ההמשך מענה לשאלות המחקר הבאות:
כיצד מורים משלבים טכנולוגיה בכיתתם אחרי שעברו חמש שנים מאז שהשתתפו בתוכניות לשילוב טכנולוגיה?
מה המאפיינים של גישות המנהלים כלפי הטמעת הטכנולוגיה במהלך שבע השנים של מחקר האורך?
מה ההשפעה של המנהלים על המורים ביחס לשילוב הטכנולוגיות?
התוצאות הצביעו על כך שגישתם של המנהלים כלפי שילוב הטכנולוגיות במהלך חמש שנים לא השתנתה, ונשארה כפי שהיתה. מכאן, שכל מנהל נשאר מקוטלג כפי שקוטלג במחקר הקודם. שלא כמו המנהלים,גישתם של המורים כלפי שלוב הטכנולוגיות השתנתה במהלך חמש שנים. בתמיכת המנהלים המעודדים ופורצי הדרך, מורים שקוטלגו במחקר הקודם כהולכים בתלם ומתחמקים ואפילו סרבנים, שינו את גישתם לגישה תומכת יותר והפכו להיות חיוביים יותר כלפי שילוב הטכנולוגיה בהוראה. מכאן, שמנהלים משני טיפוסיים: מסוג יזמים ומובילים ומסוג פתוחים ומאפשרים העצימו את המורים שלהם לרמה גבוהה יותר של יישום טכנולוגי. לעומתם, מנהלים משני הסוגים של מאפשרים והמעכבים ומסוג המתנגדים גרמו למורים לרגרסיה, והמורים הללו הביעו עמדות נמוכות יותר מאלו שהתחילו אתן.
ממצאי המחקר תומכים במחקרים קודמים שנעשו על ידי פוסטר , לווינג ושומט (Foster, Loving and Shumate , 2000[3]) . ניתן לנבא את הצלחתם של המורים לשלב טכנולוגיה בהוראה באופן כללי והוראה מבוססת אתר באופן פרטני, על פי סוג המנהל העומד בראש ביה"ס. הממצאים מאששים את ההנחה שתחת הנהגה של מנהל מטיפוס יוזם ומוביל המורים מתקדמים לטיפוס גבוה יותר מבחינת שילוב הטכנולוגיה בהוראה. ההולך בתלם, שהינו המורה שבד"כ מבצע את המוטל עליו משתדרג למורה מוביל ומורה מתחמק הופך להיות שותף פעיל והולך בתלם. בעידודו של מנהל יוזם המורה היוזם ישיג את המקסימום מיכולותיו לשלב טכנולוגיה בהוראה. מורה סרבן לא ישנה את עמדותיו, גם תחת ניהולו של מנהל יזם.
למרות שלכאורה אין חדש במחקר זה, והוא מאשש את תחושות הבטן של אלו שנמצאים בשטח ויודעים שההצלחה של שילוב הטכנולגויות בכיתה תלוי בראש ובראשונה בהובלה של המנהל, הוא עדיין מפתיע בעובדה שלא זאת בלבד שמנהל מאפשר ויוזם גורם למוריו לרצות, להשתדל ולשלב טכנולוגיות , הוא מפתיע בכך שהמנהל מעצים את המורים ומאפשר להם להוציא מהכוח אל הפועל ולהביא לידי ביטוי את היכולת הטכנולוגית שלהם למיצוי מיטבי ומקסימאלי. העובדה שמנהל יזם גורם למורים להתקדם מעבר למקום בו הם נמצאים מעודדת.
כשלעצמי, התחלתי לנסות ולסווג במוחי את המנהלים אתם אני עובדת בתוכנית הניידים ולנסות לנבא על סמך טיפוסי המנהלים, מה היה קורה להתפתחות המקצועית של המורים מבחינת שילוב הטכנולוגיות לו הייתי עושה מחקר דומה בבתי הספר בהם אני עובדת. האם אכן הייתי מוצאת תוצאות דומות לגבי האינטראקציה שבין טיפוסי המנהלים למורים ביחס לשילוב הניידים בהוראה-למידה?

[1] Yehuda Peled Yael Kali Yehudith J. Dori (2007) Interaction between science teachers and school principals and its influence on technology implementation: A retrospective analysis
Also available on
http://telem-pub.openu.ac.il/users/chais/2007/noon/N_7.pdf
Retrieved on 1/11/08

[2] Dori, J. Y., Tal,T. R. and Y. Peled (2002). Characteristics of Science Teachers Who Incorporate Web- Based Teaching. Research in Science Education. 32 (4), 511-547.
[3] Foster, E. S., Loving, C. C., & Shumate, A. (2000). Effective Principles, Effective Professional
Development Schools. Teaching and Change. Thousand Oaks, Sage Pub. Pp 76-97

יום רביעי, 29 באוקטובר 2008

שרת החינוך, פרופסור יולי תמיר מתייחסת להערכת המידע

בביקורה בישוב בו מתקיימת תוכנית מחשב נייד לכל תלמיד בסוף חודש אוקטובר, נשאלה השרה על דעתה ביחס לשילוב מחשבים כאלו במערכת החינוך כולה. השרה טענה שהמחשבים הם חלק מהחיים של כולנו, ושאין תחום עבודה שאפשר להתנהל בו ללא המחשבים. היא העידה על עצמה שהיא כותבת רק במחשב. לדעתה, המחשב הנייד הפך לכלי שמחליף את הנייר והעט ולכן צריך לדעת לעבוד במחשב ולהפיק ממנו את המיטב. פרופסור תמיר דברה על כך שלומדים לא רק לשוטט באינטרנט אלא גם להעריך את המידע. בפנייתה אל התלמידים הדגישה שרת החינוך, כי זהו דור שצמח למציאות שבה אין כל בעיה להשיג מידע, לא צריך לרוץ לאנציקלופדיות או לחכות ליום הולדת חשוב כדי לקבל כרך, כמו שהיה כשהיא היתה ילדה, אלא אפשר בלחיצת עכבר להשיג מידע רב מאד. במציאות הזו מה שחשוב הוא דווקא לדעת להתמודד עם הצפת המידע: צריך לדעת למיין את המידע, לחשוב, להסיק מסקנות.
פרופסור תמיר הדגישה כי דווקא בבית הספר שבו יש לכל תלמיד מחשב, יש לתלמידים הזדמנות להתמודד עם הנושאים הללו. היא ציינה את העובדה שבשיעור בו צפתה התלמידים עבדו גם באופן עצמאי, כל תלמיד לבדו, וגם פעלו כקהילה יחד וזה אחד הדברים שמצא חן בעיניה. פרופסור תמיר סיימה את דבריה בכך שהמחשב הוא כלי מאד חשוב והיא שמחה שיש לתלמידי בית הספר את הכלי הזה. היא הוסיפה שהיא מקווה שהתלמידים יהנו מהמחשב הנייד.

יום חמישי, 16 באוקטובר 2008

עקומת הסתגלות

(בשיטוטי בספריה בבר אילן נתקלית בעבודתה של יפעת דוד, (2007 ) תהליכים לימודיים וחברתיים בכיתה בה לומדים באמצעות מחשבים נידיים - בדיקת המוטיבציה ללמידה וההשגים הלימודיים -חקר מקרה. יפעת חקרה במהלך שנתיים את שילוב הנידיים בחטיבת ביניים במרכז הארץ, בה יש כיתת כתו"ם. המחקר הוא מחקר איכותי וניתוח הנתונים נעשה בשיטת ניתוח תוכן. יפעת קבצה את הנתונים שנאספו לארבע קטגוריות מרכזיות לניתוח : האוירה הדינמית בכיתה, מאפייני חדשנות פדגוגית בכיתת הניידים, גורמים המעכבים את הלמידה בסביבה המתוקשבת והכוחות התומכים בלמידה המתוקשבת. נתון מעניין הקשור לאוירה הדינמית בכיתה, מתייחס לשלושה שלבים של הסתגלות המורים והתלמידים לסביבת הניידים: שלב הציפייה וההתלהבות, שלב המשבר והאכזבה ושלב ההתאוששות לקראת התייצבות. זהו מודל מעניין מאד מכיוון שהוא מזכיר במקצת את מודל מחזור החיים של המוצר Product Life Cycle לפיו לכל מוצר חדש יש ארבעה שלבים שניתנים לזיהוי : שלב ההכרות, שלב הצמיחה, שלב הבשלות ושלב הדעיכה. מעניין שבמודל של יפעת שלב הדעיכה קדם לשלב ההתייצבות . יפעת מפרטת בעבודתה את הגורמים שהביאו לירידה ולאכזבה ואת הפעולות שנעשו על מנת לבלום את השלב הזה ולייצב את המערכת. אך האם לא זהו טבעו של שינוי? האם הציפיות אינן גבוהות תמיד ולעיתים מובילות לאכזבה? דווקא בהתייצבות אני רואה את הבשלות וההתבגרות של תהליך השינוי. זה משאיר אותי אופטימית!

יום שלישי, 23 בספטמבר 2008

מיומנויות ישנות, מיומנויות חדשות ותוכנית הלימודים

באחד ממפגשי ההדרכה השבוע התחלתי לחשוב על המשמעות העמוקה באמת של הכנת הבוגר העתידי לתפקוד בחיי החברה במאה הדיגיטאלית. הדוגמא שאני מביאה כאן היא רק דוגמא קטנה לשלל מיומנויות שתלמידנו שוקדים עליהן ולומדים אותן, ואני מאמינה שבעתיד לא יעשו בהן כל שימוש.הדודמא לקוןחה מתחום הגיאוגרפיה בבית הספר היסודי. תכננתי לבנות יחידה מתוקשבת בגיאוגרפיה, שתכיל הבטים מידעניים רבים. חשבתי דווקא מפות אינטרקאטיביות, גוגל כדור הארץ ועוד, הדגשים שבהם למחשבים הניידים יש ערך מוסף ברור, משמעותי שמאפשר חקירה ועבודה אישית . המורה מצידה טענה שאין מקום לשימוש בניידים מאחר ובראשית היחידה, יש ללמד את התלמידים לקרוא מהאטלס ולהכיר את כל הסימנים המוסכמים, להכיר מפות מסוגים שונים ולהתמצא היטב באטלס. ואכן, אלו בדיוק הדרישות של תוכנית הלימודים בגיאוגרפיה. מצאתי את עצמי תוהה עד כמה באמת יש להכנס לעומקו של האטלס, כי אם להתוודות על האמת, אני מאמינה שבעתיד מקומו ילך ויפחת, ותלמידי העתיד ינווטו את דרכם בעולם הגדול באמצעות GPS שימוזער עד כדי כך, שיוכנס כבר לתוך הטלפון הסוללרי. ומכאן, שיש דווקא צורך ללמד אותם מיומנויות הקשורות למפות אינטראקטיביות: חיפוש במפות כאלו, ניווט מיעד ליעד, יצירת שאילתה ואולי אפילו, התייחסות לשכבות. כשהייתי ילדה למדתי לסרוג ולרקום כחלק משעורי המלאכה, אומניות שכמעט ופסו לחלוטין מן העולם (יש עדיין כאלה שעוסקות בהן כתחביב, ואולי מעטות מדי אף מרוויחות מהן בפרט אם הן מעצבות מדופלמות, אך ככלל, המכונות החליפו את עבודת הידים הזו). ואח"כ בימי לימודי בתיכון, כשכבר היה מחשבון כיס, אך מפאת מחירו הגבוה והידיעה שלא כל תלמיד בישראל יוכל לרכוש מחשבון כזה לבחינות הבגרות, נאלצתי לבלות ימים ולילות עם לוחות לוגריתמים, עם חישובים מסובכים ומיותרים, שכבר בימי לימודי היה ברור לכל שימי חייהם קצרים במיוחד. מיומנויות המפה האינטקאקטיבית החזירו אותי לדילמה שבה התלבטו מורים בחטיבת הביינים האם לאפשר לתלמידים להשתמש בתרגומונים דיגיטאלים או לחייבם להשתמש אך ורק במילון אנגלי-עברי, כי זה מה שיצטרכו בבחינות הבגרות. ואני מוכרחה להודות, שלמרות שאני מייצגת את המערכת ואני חלק ממנה יש לי הרגשה שקצב ההתאמה איטי מדי, ואנחנו עדיין רחוקים מאד מהשינויים שיש להכניס לבחינות הבגרות בכלל ולתוכניות הלימודים והעיסוק במיומנויות בפרט. ושוב עולה שאלת ה"ביצה והתרנגולת" מה קודם, מה אח"כ ? שקודם יעדכנו את תוכניות הלימודים ואחר כך ילמדו בהתאמה למה שקורה בעולם או קודם החלוצים ילמדו על פי מה שמתאים לעולם העכשווי, ואח"כ התוכניות תשתננה? ברור לכל שפעולת ההתאמה והתפירה של תוכנית הלימודים לזמן הנוכחי צריכה להעשות בו זמנית עם הוראת המיומנויות הנדרשות, אך זהו הרצוי, ובאין רצוי נשארנו עם המצוי. והמצוי הוא החלוצים שצריכים ללמד אחרת, להסיט לעיתים מעט הצידה את תוכנית הלימודוים המסורתית ולפרוץ קדימה עם מה שהם מאמינים בו. זו טיבה של חדשנות וזו משמעותה של חלוציות.

יום רביעי, 10 בספטמבר 2008

שנה חדשה- המשכיות מול התחלות חדשות

שנת תשס"ט היא השנה השלישית של תוכנית המחשבים הניידים בישוב במרכז הארץ בו אני עובדת . בשנה זו תלמידי חטיבה שלמה בארץ כ- 450 במספר, מכיתות ז' עד ט' מגיעים יום יום לבית הספר עם מחשבים ניידים ולמורי החטיבה יש מחויבות גבוהה ללמדם באמצעים מתקושבים. ההתרגשות גדולה, ומוכפלת שבעתיים, כשלוקחים בחשבון את התרחבות הפרוייקטים של מחשבים ניידים בארץ. השנה מצטרף לרעיון הניידים בי"ס שש שנתי בדרום הארץ שזו תהיה שנתו הראשונה להוראה כזו. כשמשווים את המספרים בארץ לאלו הנמצאים בארצות מעבר לים, הם נראים קטנים ודלים, (במחוז לואיזיאנה בארה"ב לבדו יש 243 חטיבות ביינים שתלמידיהם מגיעים עם ניידים, ומספרם הכולל של הניידים מגיע ל-38,000) אם כי אני מאמינה שהשטף ילך ויגבר ועוד ועוד בתי ספר מכל רחבי הארץ יצטרפו ליוזמה.
התחלות חדשות מול המשכיות - התרגשות ראשונית מול ידיעה המשרה בטחון ותחושת שליטה במצב. גישוש ותהיה מול תובנות וניסיון מצטבר. בפוסט הבא אתייחס למורים חדשים שנכנסים ללמד בחטיבה כזו, שכולה מתוקשבת, ולניהול הידע בחטיבה.

יום רביעי, 30 ביולי 2008

איזו גרסת אופיס להתקין בניידים של התלמידים המצטרפים לתוכנית?

לאחרונה, נשאלנו על ידי מספר מנהלי בתי-ספר וכן על ידי אנשים ברשות, איזו גרסה של אופיס להתקין במחשב. לכאורה, שאלה טריוויאלית, אך למעשה היא מקפלת בתוכה שאלות רבות הקשורות בניהול שינויים בארגון. בעבר, כשבבית-הספר היתה מעבדת מחשבים אחת, ומספר מצומצם של מורים עבדו בה עם תלמידיהם, השאלה היתה פחות אקוטית. אך בתוכנית של מחשבים ניידים השאלה הזו הופכת קריטית. הדעת סוברת, שתלמידים שנכנסים עכשו לתוכנית ומקבלים מחשבים חדשים, יתחילו לעבוד עם גרסת אופיס 2007, אך בעצם, המורים וגם חלק מהתלמידים בכיתות שקבלו מחשבים בעבר, עובדים על גרסת 2003 . להעביר את כל המורים כעת לגרסת 2007 דורש התארגנות חדשה ולמידה נוספת, ממורים שחלקם מתחילים להרגיש שהשתלטו על הטכנולוגיה רק לאחרונה.

השאלות הללו מחזקות בי את התחושה שהקמנו ארגון IT לכל דבר ועניין, ושניהול תוכנית מחשבים ניידים מערב בתוכו הרבה היבטים ארגוניים. מה עושים בחברות אחרות? מתי מחליטים להעביר את כל הארגון לגרסאות מתקדמות של התוכנה ואיך עושים זאת? בשנה הבאה תהיה חטיבה אחת במדינה, שכל תלמידיה ילמדו באמצעות ניידים. זהו ניסיון ראשון מסוגו בארץ. האם יתכן שחלק מהתלמידים בחטיבה הזו יעבדו בגרסת 2007 וחלקם בגרסת 2003? ומה ביחס למורים?

אחת המדריכות שאתה התייעצנו טענה שהמעבר תמיד יהיה לא קל ולכן היא לא רואה טעם לדחותו. יחד עם זאת יש להביא גורמים ניהוליים וארגוניים נוספים בחשבון: האם יש שינויים נוספים בארגון (כגון החלפת מנהלת, כניסה לתוכנית אופק חדש, מעבר מבנה וכו') האם העבודה באמצעות הנידיים כבר הוטמעה כראוי לפני השדרוג ? אני חושבת שכדי לקבל החלטות בבית הספר בנושאים הללו אנחנו כמובילים של התוכנית צריכים ללמוד מנסיונם של ארגונים אחרים ולהעתיקו לבית הספר. זה מעלה בי הרהורים על הקרבה הגדלה והולכת שבין העולם העסקי לבתי הספר החדשניים, אבל זה כבר נושא לפוסט אחר.

יום שלישי, 29 ביולי 2008

סביבה פתוחה או סגורה?

מה מקומו של האתר הבית ספרי ושל סביבת ההוראה -למידה הסגורה בההילרן? מה מפרסמים היכן? בבתי ספר שבהן אין סביבה לכל מורה, משמש האתר הבית ספרי כסביבה להעלאת מטלות, קיום דיונים וכן להודעות שוטפות. אך, כשיש סביבת הוראה למידה כדוגמת ההילרן או המודול לכל מורה, מה תפקידו של האתר? האם עליו להיות רק החלון החיצוני של בית הספר ולאפשר תקשורת עם גורמים חיצוניים לבתי הספר (הורים אולי?) או שיש לו גם הבטים פנימיים בית ספריים? ואם כן, מהם ההבטים האלו? כאשר סביבת ההוראה-למידה הופכת לסביבה סגורה, מה קורה לדלתות הכיתה שנפתחות? בפני מי הן נפתחות? רק בפני תלמידי בית הספר? בפני ההורים של קהילת בית הספר? מה קורה לקהילות האחרות?

השאלה מה באתר ומה בסביבת ההוראה- למידה מאלצת אותנו להתמודד גם עם שאלה נוספת, שקשורה לשאלה הזו והיא השאלה האם סביבות ההוראה צריכות להיות פתוחות או סגורות. היתרון של הסביבות הסגורות הוא ביכולת הניהול שלהן. לכל הסביבות הללו (מערכות LMS- Learning Management Systems) יש מנגנונים המאפשרים להפיק דוחות כמותיים על מצב הכניסות לסביבה, על כמות פרטי התוכן בסביבה, על תגובות והודעות בפורומים או על הגשת מטלות על ידי התלמידים. דוחות אלו חשובים ביותר לצרכי ניהול הלמידה. הסביבות הפתוחות חסרות את המנגנונים האלו. יחד עם זאת, יש גם סביבות פתוחות המאפשרות ניהול למידה. בשבועות האחרונים התוודעתי למערכת מודול שגם היא מאפשרת קבלת דוחות וניהול הלמידה, אך מאפשרת גם להשאר מערכת פתוחה מבחינת חומרים הקיימים בסביבה. וכשחלק מהחומרים פתוחים וחלקם סגורים, עולות שאלות בנוגע לשטחים הציבוריים והפרטיים, אילו חומרים שמים בשטחים הציבוריים ואלו בפרטיים? מה יהיה פתוח לכולם, נגיש ושקוף ומה סגור ובכך נגיש רק לקהילה הלומדת הקונקרטית? ומי יחליט? האם יהיה זה המורה או שתהיה מדיניות בית ספרית?
שאלות מעוררות חשיבה!

יום רביעי, 23 ביולי 2008

יוצרים תפקיד חדש

אחד האתגרים בתוכנית נובע מראשוניותה. אין ממי ללמוד ואין מודלים להעתיק. על מנת להתמודד עם האתגרים הרבים שמציבה התוכנית, צוות ההדרכה המורכב מנציגים של הגופים השונים המעורבים בתוכנית מקיים מפגשי חשיבה. המפגש היום הוקדש להגדרת תפקיד מנהל קמפוס. זהו התפקיד חדש ואתגרי, ויש ליצור הגדרת תפקיד, תחומי אחריות ודרכי פעולה. הבסיס להגדרת התפקיד נשען על תפקיד רכז מחשוב ועל תפקידים נוספים. תפקיד רכז המחשוב הוגדר כבר בתורה שבכתב על ידי משרד החינוך, ובתורה שבע"פ מתוך ידע קיים ומהניסיון שלנו בשנתיים שבהם אנחנו כמדריכות מובילות את הפרוייקט. היבטים נוספים של התפקיד מתייחסים להיבטים פדגוגיים, הדרכתיים, מנהלתיים ומערכתיים. כך למשל, ברור שהאיוש לתפקיד מחייב שותפות בצוות הניהול הבית ספרי, כמו גם התבוננות מערכתית על בית הספר. התפקיד מחייב יכולת הנחיית מורים והדרכתם וכן כישורים וידע טכנולוגיים. בהגדרת התפקיד חשבנו על המודל הרצוי, גם אם לא יהיה מצוי, מאחר ויש לבחור לתפקיד את האדם המתאים ביותר בביה"ס.

יום שני, 7 ביולי 2008

ארגונומיה ומחשבים ניידים

אחת השאלות שמאד מטרידות את ההורים קשורה לנזקים עתידיים שעלולים להגרם לילדיהם כתוצאה משימוש במחשבים ניידים. ההורים המודאגים חוששים מחשיפה לקרינה אלחוטית, מנזקים בלתי הפיכים לעמוד השדרה, בעיות עיניים וצוואר וכן בעיות מפרקים, בעיקר מפרקי כפות-הידיים והכתפיים. ואכן, רוב הילדים וגם רוב ההורים אינם מודעים כלל לבעיות ארגונומיה ולצורך בשינוי הסביבה בה התלמיד עובד. באחד מבתי הספר בתוכנית ,השתתפתי בועדת היגוי של הורים ומנהלת בית הספר,בה דנו בנושא הארגונומיה.

בדיון הועלו מספר נקודות כגון: מה ניתן לעשות מבחינת הריהוט בבית הספר והתאמתו לניידים, ומה ניתן לעשות על מנת להעלות את המודעות לנושא בקרב התלמידים, המורים וההורים. הועלה צורך בפיתוח תוכנית שתעסוק הן בהיבטים הסברתיים והן בהטמעת שינויי ההרגלים בנושא. הוצע להכין יחד עם התלמידים כללי "עשה ואל תעשה" הקשורים לעבודה עם הניידים בבית ובכיתה. הוצע להכשיר את המורים לנהל את השיעור תוך הפסקות מתודיות לשמירה על כללי ארגונומיה ובריאות כגון: מתיחות במהלך העבודה, התבוננות דרך חלון לנוף ולא רק למקלדת. ד"ר אסנת בר ארז ספרה על תוכנה מיוחדת שמותקנת במחשבים של הילדים ונקראת Strecher. התוכנה "מזכירה" לתלמידים העובדים בנייד אחת לכמה זמן לבצע מתיחות, לקום, להסתובב וכו'. כמו כן הועלו הצעות הקשורות למשקל הילקוטים הכבדים שהתלמידים סוחבים עם הניידים, וללא קשר אליהם. אחד המיתוסים שנופץ הוא, שטרולי (עגלת גלגלים לסחיבת המחשב) עדיפה על פני סחיבתו על הגב. מסתבר,שגם ל"נסיעה על גלגלים" יש חסרונות גדולים, ונשקפת סכנה של דלקות חוזרות ונשנות, שלא לדבר על פריקת הכתף הסוחבת ונקיעתה . הוצע שהמורה ייתן את דעתו על נושא המשקל של הילקוטים, וכחלק מניהול הכיתה והזמנים שלה גם יאמר לתלמידים מתי להשאיר את הספרים בלוקר ומתי לקחתם הביתה, מה להביא למחרת היום מבחינת ספרים וחוברות, ובכלל יעזור לתלמידים להתארגן גם בתחום הזה. אחד ההורים הציע שהמורים ירגילו את עצמם ואת התלמידים להודיע בסוף כל שיעור להכניס את הספרים ללוקר, או במידה ויש מבחן או שיעורים שהתלמידים זקוקים לספרים, יאמרו להם מפורשות לקחת את הספרים באותו יום הביתה.

בלכתי הביתה חשבתי על כל ההבטים הנוספים ללמידה במחשבים ניידים שמתווספים לעבודת המורה- התחומים החדשים עליו לתת את דעתו עליהם, לנהלים החדשים שעליו להנהיג בכיתה. זהו אכן שינוי משמעותי בתפיסת עבודתו.

יום חמישי, 3 ביולי 2008

האם אני מקצוענית?

כמדריכת מורים אני מוצאת את עצמי שואלת את עצמי את השאלה הזו האם אני מקצוענית? מה פירושה של מקצוענות בהדרכה? מה פירושה בהוראה? כשלעצמי, אני מרגישה שהתפתחתי מאד בשנים האחרונות, והיום אני מדריכה ומורת מורים טובה הרבה יותר ממה שהייתי בעבר. אבל במה אני טובה יותר? איך זה בא לידי ביטוי בעבודתי?

על חלק מהשאלות מצאתי מענה בקריאה של הספרות המקצועית שאני נחשפת אליה בשנה האחרונה.
ראשית, הבנתי היטב את עקרונות
האנדרגוגיה- הוראת המבוגרים, ואני משתדלת מאד ליישם עקרונות אלו בהוראה שלי ובהדרכה שלי. לדו': אני הופכת הן את המשתלמים והם את הסטודנטים במכללה אותם אני מלמדת לשותפים בקביעת התכנים. האם זה אפשרי גם בהוראה של תלמידים, כשיש סטנדרטים לעמוד בהם ותוכנית לימודים מוכתבת מראש? תשובתי היא- כן . אך על מנת לעשות זאת יש קודם לשנות את דפוסי החשיבה של המורים -להבין שהתלמידים הם שותפים לתהליכי הוראה למידה, ולא רק כלי קיבול להכלה של חומרים ומטרות לימודים שאנחנו מעונינים להעביר להם.
שנית- נחשפתי להגדרות שונות הקשורות למקצוענות חינוכית. בפוסט הזה אתייחס להגדרתו של פרופסור לי שולמן (1998) הכוללת חמישה אלמנטים מרכזיים של מקצוענות:

א. מחויבות לשירות -למעשה קיים חוזה בין החברה לאנשי המקצוע ובו ניתן למקצוען חופש עשייה תוך מתן אמון ביכולתו באחריותו במחויבותו ובמוסריותו. החברה יכולה להגביל את החופש הזה כאשר אמונה ביכולת המקצועית של איש המקצוע פג.
כשבדקתי את עצמי על הפרמטר הזה ראיתי שאני ממלאת אותו כראוי ומאד מחויבת לתפקידי.
ב. השענות על ידע תיאורטי- שולמן טוען שהעשייה צריכה שתהיה מעוגנת בידע התיאורטי הרלוונטי לתחום העיסוק, שכן הניסיון המקצועי הוא תמיד ספציפי, תלוי מקום וסיטואציה אך חשוב שתהיינה אבחנות רחבות יותר. לכן, העוסקים בהוראה צריכים להתמצא בתיאוריות למידה הוראה הדרכה התפתחות וכו... קיימת נטייה לראות בתיאוריה מטרד שיש לעבור אותו במהלך הלימודים יהיו בין אם אלה לימודי רפואה, חינוך, משפטים וכו.. אבל ההתייחסות להיבטים תיאורטיים במהלך העשייה המקצועית חשובה וחיונית לתפקוד אחראי. יתר על כן לידע התיאורטי יש השפעה על הפרקטיקה. למשל ממצאים ותיאוריות על התפתחות קוגניטיבית בילדים ועל חשיבותה של למידה חברתית השפיעו על דרכי ההוראה בכיתה. מצד שני נסיון מהשטח.
לגבי הפרמטר הזה אני מוכרחה לציין שלא תמיד זכרתי והכרתי את כל התיאוריות, הלוא יש צורך להתעדכן בהן כל הזמן וגם לרענן את זכרוני מימי הלימודים. אבל בשנים האחרונות אני לומדת כל הזמן באופן פורמאלי ובלתי פורמלי ולכן אני עומדת גם בקריטריון הזה. אני חושבת שאחת הבעיות שלנו כמורים היא שאיננו מקדישים מספיק זמן לקריאה של ספרות מקצועית. וכי יעלה על הדעת שרופא , למשל, לא יהיה מעודכן בחידושים עכשוויים ובתיאוריות החדשות במקצועו?
ג. קשר לשטח - קשר זה נותן את המבט המציאותי על הדברים. מה אפשרי ומה מתרחש בפועל. קיים לעתים קרובות מתח בין התיאורטי למציאותי. המציאות לא מצייתת לתיאוריה אם כי אנשי התיאוריה מואשמים לעיתים קרובות, בניתוק מן השטח. אני מאד מחוברת לשטח - לא רק לחשוב על מדיניות אלא גם להדריך מורים ואפילו סטודנטים, זהו אחד העקרונות החשובים ביותר בעיני, כי "דברים שרואים משם לא רואים מכאן" והשטח מכתיב לעיתים מציאות שונה ואחרת , שיש לתת לה מענה. כמובן, שעבודתי בשטח מזינה גם את הידע התיאורטי שאני מתעדכנת בו, וחוזר חלילה.
ד. מחויבות לתהליכי שיפוט מתמידים- במקצועות רבים, הוראה הוא אחד מהם, העבודה מתבצעת בתנאי אי וודאות ובמצבים משתנים. לכן קשה לתכנן למפרע ונדרשות קבלת החלטות כל הזמן. שולמן מזכיר מצב המחייב קבלת החלטה והיתרון בקיומו של ידע תיאורטי: לעתים קרובות קורה למורה שבתגובה לשאלה שהציג לכיתה מתרוממות 10 ידים מצביעות . למי נותנים רשות דיבור? מורה בקי בתיאוריה יודע כי: א. בדרך כלל יש נטייה לתת לבנים את רשות הדיבור. ב. בדרך כלל מורה מעדיף לתת את רשות הדיבור למי שצפוי לענות נכון. ג. העדפת הטובים מונעת דיון וחשיפה של בעיות, קשיים ומושגים שגויים. מורה המודע לכל המידע הזה יביא אותו בחשבון בבואו לתת רשות דיבור לאחד המצביעים. מכל מקום מורה ניצב כל העת בפני מצבים כאלה המחייבים חשיבה והחלטה מהירים. בהוראה לדעתי, אי אפשר לברוח מתהליכי שיפוט מתמידים, יחד עם זאת, יש מקום לשכלל את כלי השיפוט וההערכה שלנו. האם נעשה משוב על דרך עבודתי כמדריכה? מי מעריך את עבודתי? כמה פעמים בשנה? באלו אופנים? האם אני קובעת יעדים לעצמי בהדרכה, הנובעים מתוכנית הדרכה כללית או האם אני רק נותנת מענה לצרכי השטח? אלו נקודות חשובות שיש ללבן אותן הן עם המורים המודרכים והן עם מנהלי בתי הספר והמפקחים.
ה. לימוד מניסיון- תנאי חשוב למקצועיות אך יישומו הוא קשה ביותר. שולמן מונה שלוש סיבות עיקריות לקושי
1.לא כל מקצוען מסוגל להביט על עצמו (כפי שרקדן מסתכל על עצמו בעזרת ראי )
2. קשה לקבל מידע על תוצאות ההוראה. מה כל אחד קלט, למד, קבל, או דחה.
3. וגם אם מצליחים ללמוד מהניסיון הרי זה ניסיון אישי וזה לא הרבה -עדיף ללמוד מניסיון של עמיתים רבים.
אחת הסיבות שכתבתי את הבלוג הזה היתה רצוני לעשות רפלקציה על עצמי וללמוד מניסיוני. באמת מעניין אותי לקרוא את הבלוג היום, במבט של שנה אחורנית ולראות מה למדתי מהנסיון. מעניין יהיה להפיק את הלקחים האלו לקראת שנה"ל הבאה.
ו. השתייכות לקהילה מקצועית- שולמן טוען כי, השתייכות לקהילה מקצועית מאפשרת שיתוף בידע בניסיון ובלקחים וגם מאפשרת בקרה על אתיקה מקצועית. חברים בקהילה מקצועית לוקחים תחת אחריותם את קיום החוזה האתי של המקצוע ועליהם להתריע ולפעול נגד מפיריו . הקהילה היא גם קבוצת ההתייחסות וההערכה של הפעולות שנעשו על ידי חברים בקהילה.
קיימות דרכים שונות לטיפוח קהילה מקצועית למשל: עיתונים, כנסים, ימי עיון, מפגשים שונים.שולמן מדגיש את חשיבותה של הלמידה ויותר מכך את העברתה והפצתה. מחויבותו של המקצוען הלמדן היא לפעול להפצת הידע שלו כך שהקהילה תוכל להתבסס עליו ולהתקדם הלאה .
אני אכן מרגישה שהבלוג אפשר לי לקפוץ לתוך הקהילייה המקצועית: אני מצוטטת במקומות נוספים, אנו דנים על גבי הרשת על נושאים העולים בבלוג, אני חברה בקהילייה מקצועית והחברות הזו משמעותית לי ביותר. אני משתדלת, גם באמצעות הבלוג הזה להפיץ את הידע שלי כך שיהפוך לרכוש הקהילייה.
התשובה לשאלה האם אני מקצוענית היא כן, אבל בכך לא די. מקצוען לא יכול לנוח על זרי הדפנה של המקצוענות של אתמול. עליו לעדכן את הידע שלו כל הזמן! המלאכה לעולם לא נשלמת!

יום שלישי, 24 ביוני 2008

כמה טוב הוא טוב?

בשבוע האחרון השתתפתי במספר מפגשי סיכום בסגנון "למידה מהצלחות" בבתי הספר בהם אני עובדת. מבנה המפגשים דומה: בכל בית ספר מציגים המורים את הפעילות שהיא בבחינת "גולת כותרת העשייה בתקשוב" מבחינתם. המורים חופשיים לבחור את הפעילות שקדמה אותם בצורה הרבה ביותר, או את הדבר המשמעותי ביותר שעשו עם התלמידים.

במהלך ההתבוננות שאלתי את עצמי מדי פעם מה נכון להעיר ומה לא. מצאתי את עצמי תוהה מול פעילויות מה מותר המחשב ומרגישה פעמים רבות מתוסכלת נוכח התוצרים הסופיים הנבחרים. נכון, כל המורים השתלטו על הטכנולוגיה: הם יודעים לשלוח הודעות במייל, לצרף קבצים, לעבוד בפורומים עם תלמידים ולהגיב להם באופן שיקדם למידה. חלקם גם התקדמו ביכולת הפעלת תוכנות מתקדמות כגון Photostory או Movie Maker. הם למדו לבנות מצגות ורובם אפילו מדגימים שליטה גבוהה במיומנויות מחשב. ובכן, האם די? האם תם תפקידי כמדריכה לתקשוב? וממה נובע התסכול הרב שאני חשה במפגשים מעין אלו? ומהי שליטה טובה? האם מורה שבונה מצגת אבל לא מתייחס להבטים של דמות ורקע וליכולת הקריאה של הטקסטים ממרחק ייחשב שולט? האם מורה שבונה מצגת שמכילה טקסט רב, ונראית יותר כמו מסמך WORD מאשר מצגת נקרא שולט? האם מורה שמציג "רעש" של הנפשות נקרא שולט? במפגשים אלו אני רואה מצד אחד את הקפיצה העצומה שעשו מורים אלה, שעד לפני שנה- שנתיים בכלל לא ידעו טכנולוגיה ומצד שני רואה עוד כמה רחוקה הדרך. ומה רב הפער בין הדרך שבה המורים תופסים את עצמם כשולטים ומתקדמים, לבין הדרך שבה אני רוצה שיהיו שולטים ומתקדמים.

אבל, זה איננו גורם התסכול היחידי. לגורם זה מתווסף תסכול הנובע דווקא מתחומי התוכן ומההבטים הפדגוגיים שעולים וצפים מתוך התבוננות בתוצרים. האם נכון להעיר למורה שבנתה משימה בסגנון מסוים, שהמשימה לא ממש משקפת את הסגנון הזה? האם נכון להתייחס למושגים שגויים שהמורה מקנה לתלמידים? האם מותר לי? האם זהו תפקידי? ואם כן, איך להעיר? פורום של למידה מהצלחות בוודאי איננו הפורום הנכון והמתאים, אבל זהו הפורום שבו מוגשים התוצרים בהא הידיעה. קשה לי מאד במפגשים האלה. אני שמחה על ההתקדמות, מצד אחד אך רואה את המרחק הרב מהצד השני.

יום רביעי, 18 ביוני 2008

על הפער שבין בחינות ממוחשבות לבחינות שנכתבו בדף ועפרון

נושא ההערכה של התחומים השונים שתלמידים מבצעים באמצעות הניידים מעסיק אותי הרבה. שאלות עקרוניות ומהותיות כגון איך מעריכים עבודות של תלמידים, ולא באמצעות מבחני נייר ועפרון, איך בוחנים את רמת השליטה שלהם במיומנויות ואת הרווחים ואולי גם את ההפסדים שלהם בתחומי התוכן או בתחומי הטכנולוגיה הנובעים בעקבות הלמידה המתוקשבת עם הניידים. השבוע נתקלתי תוך כדי חיפוש חומרים במאמרו של ראסל, שמתייחס לפער בציונים שנמצאו בין תלמידים שנבחנו באמצעות מחשבים לתלמידים שנבחנו באמצעות נייר ועפרון. מסתבר, שהיה פער גדול מאד לטובת הראשונים. הפער הזה נבדק במספר מקצועות ובמספר בתי ספר וחזר על עצמו.
במחקר מתייחס ראסל למבחני השוואה שנערכו ב- 1995 בשלושה תחומי דעת ( מתמטיקה, מדעים ושפה) בין שתי קבוצות של סטודנטים: קבוצה אחת נבחנה במבחני נייר ועפרון, שכללו שאלות רב ברירה ופריטים להשלמה וקבוצה אחרת של סטודנטים נבחנה במחשב. לפני מתן הציונים, התשובות שנכתבו ביד תועתקו, כך שלא ניתן היה להבחין בינן לבין תשובות שנכתבו במחשב.
היו שתי ממצאים עיקריים: האחד, לא היו הבדלים משמעותיים בשאלות הרב ברירה בין בקבוצה שנבחנה במחשב לקבוצה שנבחנה בנייר ועפרון. אבל לגבי הסטודנטים שהשלימו תשובות לשאלות פתוחות במחשב, לגבי כל הסטודנטים התשובות שנכתבו במחשב היו טובות יותר מהתלמידים שענו בכתב יד. הממצא הזה חזר בכל המבחנים בשלושת תחומי הדעת ובפריטי ההשלמה בין אם דרשו השלמה קצרה ובין אם דרשו השלמה מפורטת. ההבדל היה כל כך גדול, שרק 30% מבין הסטודנטים שנבחנו בנייר ועפרון קבלו ציון עובר, לעומת 67% מהסטודנטים שנבחנו במחשב שקבלו את הציון הזה.

כעבור שנתיים חזרו על המחקר, כשהפעם השתמשו בשאלות פתוחות ממבחני מדינת מסצ'וסטס. המבחנים נעשו בשלושה תחומי דעת : מתמטיקה, מדעים ואוריינות שפה. שוב חלקו סטודנטים מכיתות ח' מבית הספר בוורסטר לשתי קבוצות: קבוצה אחת שנבחנה במחשב וקבוצה שנייה שנבחנה בניר ועפרון. שתי הקבוצות קבלו את אותן השאלות ונאסף מידע על מהירות ההקלדה , שימוש במחשב ומיומנויות המחשב של הסטודנטים הנבחנים. לבסוף, כל התשובות שנכתבו ביד תועתקו למחשב.
כמו במבחן הראשון, נמצאו הבדלים משמעותיים במבחני השפה. לתלמידים שהקלידו במהירות ממוצעת יחסית של 20 מילים לדקה או יותר, הביצועים במחשב היו טובים הרבה יותר מהביצועים על הנייר. באופן כללי, ההבדלים הצביעו על התקדמות גדולה יותר מההתקדמות הממוצעת השנתית , והמשמעות היתה מעבר מציון של "טעון שיפור" לציון "עובר". בהנחה שעשרה מיליון תלמידים נבחנים בכל שנה בארה"ב, וכשמחציתם משתמשים בתמלילן לצורכי כתיבה, נראה שהתוצאות מצביעות על כך שלגבי מחצית מתלמיד ארה"ב מבחני נייר ועפרון פוגעים בממוצע ציוניהם.
יחד עם זאת, ממצאי המחקרים לא היו שיטתיים, בכל רמות השליטה במקלדת. ככל שמהירות ההקלדה ירדה, היתרון של מבחני המחשב נמחק. במהירות הקלדה נמוכה במיוחד, מבחני המחשב הפחיתו את יכולת הביצוע. זאת ועוד, במתמטיקה העובדה שהתלמידים נבחנו במחשב הורידה את ממוצע ציוניהם.

המחקרים הללו מצביעים על פער עצום בין שימוש במחשבים בבתי הספר לבין שימוש באסטרטגיות מבחן לצורך שיפור בתי ספר. הפער הזה ילך ויגדל ככל שיותר סטודנטים יתרגלו לכתיבה במחשבים.
ניתן להצביע על שלוש דרכים אפשריות לצמצום הפער הזה:

הדרך הראשונה שבית הספר יצמצם את זמן העבודה של הסטודנטים במחשב, על מנת שלא יתרגלו לכתוב במחשבים. אחרי הממצאים של המחקר הראשון בתי הספר הורו לתלמידים לכתוב יותר באמצעות נייר ועפרון ופחות במחשבים (Russell, 1999). בתי ספר אחרים (Russell, 1999) הגדילו את זמן הכתיבה באמצעות עפרונות ונייר על מנת לתת לתלמידים אפשרות להצליח טוב יותר בבחינות. ייתכן שפתרון מעין זה הוא פרגמאטי מאד, אבל בטווח הרחוק ומתוך הכוונה להכין את התלמידים לעולם ההי-טק של המחר, הפתרון הזה לוקה בחסר.

הדרך השנייה היא להפחית את מבחני הנייר והעפרון ולאפשר לתלמידים להבחן במחשב. זוהי דרך הגיונית אלא שהבעיתיות טמונה בעובדה שייקח זמן רב עד שכל בתי הספר במדינה ישלימו את בניית התשתיות הדרושות למבחנים כאלה. יתרה מזאת, מבחני מחשב שנעשו לאוכלוסיה הבוגרת הראו שבחינות ממוחשבות אינן תרופה לכל המחלות ואחת הבעיות הקשות הן העלויות הגבוהות של בחינות אלו והצורך באבטחת המידע שהן דורשות. מעבר לכך, בחינות ממוחשבות יפלו לרעה סטודנטים עם מיומנויות מחשב נמכוות והקלדה איטית.

הדרך השלישית, ואולי ההגיונית ביותר בטווח הקצר היא להכיר במוגבלויות הבחינות. ללא ספק, הן המחשבים והן בחינות הסטנדרטים יכולים לאפשר את העלאת איכות ההוראה. אבל עד שלא יאפשרו לסטודנטים להבחן בדרך שבה הם לומדים, צריך להכיר בעובדה שבחינות הסטנדרטים שהנן בעלות משמעות גבוהה לא תמיד מודדות את כל היכולות של התלמידים. לא שזה הופך את הציונים לחסרי משמעות, אבל חשוב לזכור שאסור לקבל החלטות לגבי התלמידים רק על סמך ציוני מבחנים.
וכאן נשאלת השאלה הגדולה: האם אנחנו עושים חסד או עוול לתלמידים שלומדים עם הנידיים ונבחנים במבחני מיצ"ב - והרי זו בדיוק השאלה שאותה שואלים גם מורים המלמדים עם הניידים.

יום חמישי, 29 במאי 2008

תרבות או כלי?

האם המחשב הוא רק כלי כפי שאנחנו טוענים פעמים רבות כשאנחנו באים לדבר על שילוב המחשב בהוראה, או שהוא בעצם תרבות, כי הרי אנחנו מדברים לעתים קרובות גם על תרבות הוראה למידה ובכלל, על פער דיגיטאלי, תרבות דיגיטאלית וכו'. להודות על האמת, את הערעור ( וההרהור) הזה הציב בפנינו פרופסור יהושפט גבעון, בביקורו בגני תקווה, שטען שהמחשב אינו רק כלי אלא תרבות בפני עצמה. השאלה הזו ממשיכה להטריד אותי מאז, והיום אינני בטוחה האם הוא רק כלי או גם תרבות .

השאלה הזו שוב נקרה במוחי הבוקר, כשבדרכי לעבודה שמעתי על בחורה , סטאג'רית במשרד עו"ד שהודתה שהתמכרה למשחק רשת ולדמות שבדתה מלבה. היא ספרה שההתמכרות החלה בדרך מקרה, כשהיתה חולה וחפשה במה להעסיק את עצמה. חברה הציג בפניה את משחק הרשת ( משהו בסגנון second life,) ומאז היא לא הפסיקה לשחק. הסיבה שבגללה החליטה להגמל ממשחק רשת זה היתה שהחלה לחלום בלילה על הדמות שבדתה מלבה במשחק, והחלו לה סיוטים. הנערה גם ספרה שידוע לה שבסין ילדים צעירים מוכנסים למעין sweat houses שבהם הם יושבים שעות על גבי שעות ובונים את הדמויות, ואח"כ מוכרים אותם ב e-bay בסכום של כ- 200 דולרים.

ומדוע אני חוזרת שוב ושוב לשאלה האם הוא כלי או תרבות? כי מצד אחד אנחנו אומרים כל הזמן שזהו כלי, שיש צורך לדעת להשתמש בו אך זוהי בעצם תרבות שבני הנוער שלנו חיים בתוכה ואותה כל העת. אנחנו מאמינים שהמחשב משנה את הפדגוגיה, ומתוך כך, יוצר בעצם פדגוגגיה אחרת, פרדיגמה חדשה שיוצרת תרבות שונה . אבל, במקביל אנחנו אומרים שזה רק כלי, וממשילים אותו לזרקור המעצים את נקודות החוזק והחולשה של המורים, זרקור המאיר בעוצמה רבה את כל הצדדים שחלקם היו אפלים קודם לכן. הערבוב הזה בין כלי לתרבות מעלה שאלות רבות ומציקות: אם זוהי תרבות, על איזה חלק ממנה לוקח בית הספר אחריות? הרי תרבות היא חלק מחברה, ממעגלים שונים, מנורמות התנהגותיות, מאתיקה. ואם זהו רק כלי, מה מהות היחסים בינו לבין בית הספר? האם המורים נדרשים רק לשלוט במיומנויות של הכלי הזה? ברור לנו שלא. הם נדרשים לשימוש מושכל ויעיל בכלי הזה. עליהם לתת את הדעת על ההשפעות הנלוות שיש לשימוש במחשב.

ניסיתי לברר לעצמי את הנקודה ולהמשיל את המחשב לרכב, שיש מורה לנהיגה שמלמד לנהוג בו. המורה לנהיגה אחראי על לימוד מעשי של הנהיגה. על מבחן התיאוריה הוא אינו אחראי, ולא הוא בודק שאכן התלמיד יודע תיאוריה . לשם כך יש מבחני תיאוריה. האם המורה לנהיגה אחראי גם על תרבות הנהיגה? על ההשתוללות בכבישים? על חוסר הזהירות של הצעירים הנוהגים? אני מודה שככל שאני מנסה לברר לעצמי את הנקודות הללו אני מסתבכת יותר. הגבול לא ברור, הרי בעקבות תרבות הנהיגה מתכוננים לחוקק חוקים ותקנות חדשות בנושא מבחני תיאוריה, מבחני נהיגה מעשיים ונהיגה עם מלווים וחוזרים שוב אל הכלי- הרכב עצמו.


אולי אצליח להרגיז במאמרון הזה הרבה אנשים, אשמח אם יתקשרו אתי על גבי הרשת. אני מבטיחה להגיב לכל מי שיגיב.

יום רביעי, 28 במאי 2008

תכנון מול ביצוע

פעמים רבות כמדריכה אני יושבת עם מורות על תכנון שיעור. לא תמיד אני שומעת מה קרה לשיעור , איך הוא התפתח בכיתה בזמן אמת ומה היו התובנות והשינויים שהמורות חשבו לנכון להכניס בשיעור אח"כ. בזמן האחרון יצא לי לבקר במספר שיעורים בכיתות שונות ולראות מקרוב הן את מהלך השיעור והן את התנהגויות התלמידים. בחלק מהמקרים מצאתי, שהתכנון המקורי של השיעור לא מתממש. בחלק אחר מצאתי, שלמרות שהמורים מכינים את החומרים לעבודה של התלמידים, קשה להם ל"שחרר" את השליטה בכיתה, והם חוזרים להרגלים הישנים, ונשארים הדומיננטיים בשיעור.

אחד הפתרונות שמתגבשים ביננו בזמן האחרון הוא לעבוד על "מקצב" של שיעור: פרקי זמן מוקצבים ומגודרים מראש, שבהם המורה מבקשת מהתלמידים למלא מטלות קטנות במהלך השיעור ובודקת אותם תוך כדי. מטלות כאלה יכולות להיות לדו' להגדיר מושג , בעזרת חיפוש ברשת, או לפתור איזושהי בעיה בכוחות עצמם, ורק אח"כ לתת את הפתרון לכיתה. המורה יכולה למשל, לומר לתלמידים שיש להם 5 דקות לבצע משימה. בזמן הזה היא עוברת ביניהם ובוחנת מה הם עושים, עוזרת למתקשים ומאפשרת חשיבה אישית. בתום הזמן המוקצב היא מרכזת שוב את התלמידים, בודקת מה עשו וממשיכה. כשבונים את השיעור מאינטרוולים כאלה, השיעור הופך להיות קצבי ומאד מאתגר. הוא גם מאפשר שליטה ושחרור שליטה לסירוגין, בהתאם להחלטת המורה.

תוך כדי העבודה, ניתן להדגים מיומנויות מחשב מסוימות שנראה כי חסרות לתלמידים. באחד השיעורים בהם בקרתי, חשבתי שמתאים יהיה שהתלמידים יעצבו את הדף בעזרת מסגרת. הדגמתי לתלמיד אחד או שניים את הדרך לעיצוב העמוד כולו, והם הדגימו זאת בפני הכיתה. הם גם הקריאו את עבודתם וגם הראו כיצד עצבו את העמוד. מבחינה זו התלמידים הרוויחו הן בתחום התוכן והן בתחום מיומנויות התקשוב. לעיתים, קשה לדעת מה התלמידים יודעים ומה לא, ורק צפייה בעבודתם או דרישה למיומנות ספציפית יכולה לחשוף את העובדה שמיומנות זו טרם נרכשה. לא תמיד המורה מתכנן מראש להרכיש את המיומנות. לעיתים, מתוך מענה לצורך עצמו , התלמיד לומד משהו חדש שהמורה לא תכנן ללמד. אבל זה קורה בהרבה מקרים בחיים, לא רק כשתלמידים לומדים עם לפטופים בכיתות, נכון?

יום שני, 19 במאי 2008

הפסיכולוגיה שמעבר לטכנולוגיה

בשבוע שעבר, נכחתי בפגישה שזומנה ע"י נציגי הורים לקבלת החלטות בדבר רכישת מחשבים לילדיהם לקראת שנת הלימודים הבאה. לפגישה זומנו גם נציגים של חברה טכנולוגית, שמטעמי אי פרסום, לא אנקוב בשמה. נציגי החברה דברו על טכנולוגיה חדשה:
VDI (Virtual Desktop Infrastruction)
זוהי תשתית טכנולוגית שמתבססת על כך שמערכת ההפעלה והאפליקציות יושבות על מרכז מחשוב המקושר באמצעות הרשת. אני לא בטוחה שאני מסבירה את הפאן הטכנולוגי בדיוק מירבי, אבל לא הוא העיקר כאן. בעקבות הצגת הטכנולוגיה התעוררה השאלה מדוע לקנות לכל תלמיד מחשב נייד? מדוע לא להשתמש בטכנולוגיה זו ובכך להתגבר על מחסומים הקשורים בשרידות של הניידים ( שברים, תקלות, וכו')
ההורים העלו טענות לכאן ולכאן: מצד אחד עמדו בעיות המשקל של נשיאת הניידים, בעיות השרידות של הטלטלה שלהם, בעית ההתמכרות למחשבים הללו שהולכים אתם לכל מקום, בעית ההורדות של התוכנות שאין עליהן שליטה. טענות שעל מנת להתמודד אתן יש לצדד בהחלפת המחשבים לטכנולוגית VDI. מעבר לכך ישנו הפיתוי להחליף את הניידים הכבדים בניידים "רזים" או אפילו בכרטיסי פלאש מסוגים שונים. מצד שני עמדו טיעונים הקשורים לבעלות שתלמידים מרגישים ורוכשים עם הזמן, לגבי הניידים שלהם, לתחושת האחריות שברצוננו לפתח בהם.
הוצעו פתרונות מסוגים שונים: החל בכך שהילד יקבל את הסביבה הוירטואלית רק באמצעות צג שיעמוד על שולחנו בכיתה ובבית הוא ישתמש במחשב נייח שישנו בביתו, וכלה בפתרון של מחשב נייד קל ורזה, המאפשר שליטה מלאה על הורדות ומקטין את ההבטים השליליים של תקלות, שרידות ואפילו התמכרויות.
מושגים נוספים שלמדתי בשיחה היו כשהכוונה היא לעלות הכוללת שלTCO המחשב, מעבר לרכישתו: עלות הכוללת תיקונים, חוזה שירות. עוד למדתי כי תחזוקה לעומת רכישה חד פעמית היא ביחס של 4:1 עולה פי 4 לתחזק מחשבים מאשר לקנות אותם .
וכאן נכנסת לתמונה הפסיכולוגיה שמעבר לטכנולוגיה: הבטים כמו הקשר שבין התלמיד למחשב, תחושת הבעלות, אינם ניתנים למדידה. יחד עם זאת, אין לזלזל בגורם הכספי שיכול להכריע בין מחשב רזה ללא מערכת הפעלה, לבין מחשב מלא.

יום ראשון, 4 במאי 2008

"יומני החופש"

הפעם אחרוג ממנהגי, לא לפרסם בבלוג שלי דברים שאינם קשורים לדילמות העוסקות במחשבים הניידים. החריגה הפעם היא בעקבות צפיה בסרט "יומני החופש" או באנגלית Freedom Writers .
הסרט מבוסס על סיפור אמיתי, של מורה בתיכון ווילסון, בלונג ביץ שבקליפורניה. הוא עוסק בסוגיות מהותיות בחינוך, באמונה של מורים בכוחם של תלמידים ללמוד, בנכונות של המורים להלחם עבור התלמידים לשהם, גם אם דרכם קוראת תיגר על ביוקרטיה ועל סטנדרטים מקובלים. זה איננו הסרט הראשון שעוסק במורים מזן אחר- הוא חלק מסדרה ארוכה של סרטים כגון: ללכת שבי אחריו, שירת המקהלה, ספורו של ג'ורג' אקנה, וכו'. כל הסרטים מבוססים על מורים משוגעים לדבר, שאינם נכנעים למוסכמות, שמאמינים בחינוך כשליחות, ומצליחים למרות הכל. ולמרות שאין כל חדש ברעיון הזה או בסרטים הללו, המסר שלהם תמיד מצליח לגעת בי מחדש. כשצפיתי בסרט הפעם, שאלתי את עצמי מה גרם להצלחתה של המורה? מדוע היא הצליחה במקום שאחרים נכשלו? הסיבה הראשונה והבולטת ביותר היא שהיתה רלוונטית לתלמידים שלה, שהיא הצליחה לגעת בהם בדיוק במקומות שהכי כאבו להם. היא האמינה בהם. היא הוכיחה להם, שכל מה שהבטיחה להם היא מקיימת. היא דרשה מהם עבודה. היא דרשה מהם להתלבט לגבי אמונות ודיעות שקבלו כאמת כל חייהם. כשצפיתי בסרט חשבתי על קורס המנהלים בו אני מלמדת את נושא ההערכה, ושאלתי את עצמי מה ניתן לעשות עם הסרט הזה בקורס. האם ניתן לדבר על הערכה חלופית לעומת הערכה קונבנציונאלית? האם ניתן לדבר על מתן מענה לשונות? האם ניתן לדבר על למידה מפעילה ורלוונטית? והתשובה לכל השאלות הללו היתה כן. האם המנהלים היו רוצים מורה כזו בבית ספרם? לא בטוח! זוהי מורה מסוג קוץ בתחת, אחת שלא מרפה, שעוקפת סמכויות, שלא הולכת בתלם, לא בדיוק מורה שקל למנהלים להתמודד אתה. איך יעריכו מורה כזו? מבחינה חברתית, היא היתה מאד מבודדת ובודדה בדרכה, שאיש חוץ ממנה לא האמין בה. איך יעריכו אותה, כשביום הראשון שבו נכנסה לכיתה פרצה קטטה נוראית במהלך השיעור שלה? איך יעריכו אותה לאור העובדה שאף אחד מן ההורים בכיתתה לא הופיע ליום ההורים? והשגי התלמידים, איך יעריכו אותם? הרי בהתחלה הם היו הרבה מתחת לסטנדרט הנדרש מבני גילם. הסדנא לצפייה מודרכת בסרט הזה במסגרת הקורס כבר מתבשלת במוחי. אני מזמינה כל איש שעוסק בחינוך לצפות בסרט ולחשוב עליו. אשמח לדון מעל גבי הבלוג בכל מי שיגיב לדברי או יביע את דעתו על הסרט.

יום ראשון, 6 באפריל 2008

בין ההווה למחר...

במפגש השתלמות אחרון של המורים, שוב עולה השאלה מה הלאה? מה קורה לתלמיד המסיים את החטיבה ובכיתה י' נכנס לביה"ס התיכון, בו אין תקשוב , אין ניידים ואין מורים המשלבים תקשוב בשיעורים. לפעמים מתגנב ללב ההרהור שאולי אנחנו גם חוטאים לתלמידים, בכך שאנחנו מקדמים אותם יותר מדי , אבל אח"כ יהיה עליהם לחזור אחורנית. כמו אותה השאלה האמיתית, ששואלים מורי האנגלית, על כך שתלמידים מתרגלים לעבוד עם מילון מקוון או עם תרגומון שנמצא במחשב, אבל בזמן מבחן אנסין התלמידים בתיכון יצטרכו לעבוד עם מילון אנגלי -אנגלי והמיומנות של חיפוש מהיר בין דפי המילון הכתוב לא תהיה שגורה בין אצבעותיהם. או אותם מורים המתלבטים רבות על דרכי ההערכה של התלמידים המשתמשים בניידים: מצד אחד עליהם לבחון במבחנים הסטנדרטים, במיצ"ב ובמבחני דף ועפרון ומהצד השני העבודה במחשב מזמנת מיומנויות אחרות, סוג אחר של מבחנים ושאלות שלא תמיד ניתן לבחון אותן באמצעים המקובלים. אז אולי יש מקום להערכה חלופית? ואם יש מקום, האם היא שוות ערך להערכה הסטנדרטית או אולי פחותה לה? או שמא עולה עליה?

בתי הספר החדשניים רצים קדימה, בזמן שמערכת החינוך לא מספיקה להדביק את הפער, ונשארת מאחור, או במוכר ובידוע. מורים אחראיים, דואגים גם מההיבט הפרקטי הזה- עליהם לגרום לתלמידיהם להצליח גם בתיכון, גם בעתיד. שאלה זו פחות אקוטית בביה"ס היסודי, אבל לקראת סיום החטיבה היא עולה ביתר שאת. אין לנו תשובות - בינתיים, רק שאלות...זה טיבם של חלוצים- הם סוללים את הדרך לבאים אחריהם, ומהיותם ההולכים בראש המחנה והם גם אלו שמעוררים את החשיבה האחרת .

יום רביעי, 2 באפריל 2008

ביקורים ביקורים...

מטבע הדברים- בתי ספר שתלמידים לומדים בהם עם לפטופים אינם חזיון נפוץ במדינתנו, וכך נמצאים בתי הספר בהם נעשית למידה אינטנסיבית בלפטופים במוקד "העליה לרגל". באים לראות את התלמידים לומדים עם ניידים מכל קצווי הארץ, ראשי רשויות, מנהלי בתי ספר אחרים, אנשים בכירים במערכת החינוך ועוד.. היום בקרו בבתי הספר בישוב מורי מורים המכשירים את דור העתיד של מערכת החינוך. הביקור גרם לי לחשוב על נושא החלוציות ופריצת הדרך מזווית נוספת. קשה לפעמים להעביר את עוצמת העשייה, החווייה, ההתלבטויות, בביקור אחד, ארוך ככל שיהיה, ואפילו יכיל הצצה לא כ"כ חטופה ליותר מבית ספר אחד. קשה לפעמים לתפוס את גודל השינוי כששבויים בפרדגימות ישנות. עד כמה באמת ראשי המערכת נכונים לקבל את המהמפכה השקטה שמתחוללת בגני תקווה? עד כמה פתוחים הם בעצמם? עד כמה מגיעים אנשים ללא דיעות קדומות ? עד כמה הם מוכנים באמת לוותר על המוכר, הידוע, הקונבנציונאלי וללכת בדרך חדשה? בדרך שעדיין רבים בה סימני השאלה על סימני הקריאה? לפעמים נדמה לי שגם אני עדיין לא מפנימה את גודל השינוי ואת עוצמתו. אחת האמירות היום גרמה לי לחשוב מחדש על המשמעות של המחשב ככלי. אנחנו כמערכת חינוך , טוענים כל הזמן, שהמחשב הוא רק כלי והוא משרת אותנו בתהליכי ההוראה-למידה. אבל בעצם, המחשב הוא אורח חיים, הוא משמש כסוכן תרבות וסוציאליזציה. האם אנחנו מודעים לכך עד הסוף? האם איננו עושים לעצמנו חיים קלים כשאנחנו משכנעים את עצמנו שהמחשב הוא רק כלי? היום, בעידן הרשתות החברתיות, בעידן שבו אם שמך אינו מופיע בחיפוש בגוגל אינך קיים, האם המחשב הוא רק כלי? והדברים שדווקא הילדים העלו היום גרמו לי לחשוב שהוא הרבה מעבר לזה. התלמידים שדברו על החברות הוירטואלית, שקיימת מעבר לחברות הפיזית, על בעיות בריאותיות חדשות שעלולות להווצר כתוצאה משימוש במחשבים ועוד ועוד.. תלמידים שדברו בפתיחות רבה, במודעות גבוהה מאד גרמו לי לחשוב שזהו העולם שהם חיים בו כל הזמן. בשבילם המחשב כנראה, הוא הרבה יותר מכלי, הוא חלק בלתי נפרד מהחיים עצמם... ואם זה כך, בוודאי שהוא חלק מחייהם כתלמידים. אני מוכרחה להודות שעד היום לא הסתכלתי על הזווית הזו. מה דעתכם?

יום שני, 31 במרץ 2008

מפתחים או משתמשים?

פעמים רבות עולה השאלה האם על המורים לפתח פעילויות מתוקשבות או רק להשתמש בהן בתבונה ובחוכמה. בספרות המקצועית קוראים הרבה הן על מורים מפתחים והן על מורים משתמשים. באנגליה למשל, מתנהל כעת פרויקט במדעים, שבו מומחים מפתחים חומרים מעודכנים, עשירים במולטימדיה ובגרפיקה ברמה גבוהה, והמורים רק משתמשים. והשאלה האם כל המורים צריכים לפתח, כמה לפתח אם בכלל או רק להשתמש , תלווה אותנו כמורים וכמדריכים לאורך כל חיינו המקצועיים. והוויכוח עתיק יומין ואין הכרעה חד משמעית.

השאלה עלתה במוחי שוב השבוע, בעקבות מפגש למידה משותף לשני בתי הספר היסודיים שבהם המורים מלמדים עם המחשבים הניידים. המפגש עסק בעיקר בתחום אוריינות השפה, אך שילב כמובן גם שני תחומי דעת הקשורים זה לזה- לימודי סביבה ומדעים וגם מיומנויות תקשוב ומידענות. ומכיוון שהאוריינות השפתית הובילה והיתה במרכז, היה חוסר איזון בתחום התקשוב. ונשאלת השאלה איך באמת יוצרים את האיזונים? מה בא על חשבון מה? מי מוביל ומי מובל? מתי נכון לתת לאוריינות שפה להוביל ומתי נכון לתת למידענות ולאוריינות התקשוב? ונשאלת עוד שאלה: תהליך פיתוח משימה בינתחומית כזו הוא עתיר משאבי זמן ומשאבי כוח אדם: יושבים בצוותא מורים משלושה תחומי דעת, מוזמנים יועצים ומומחים להוסיף את הפאן המקצועי שלהם, המשימה עוברת אינספור תהליכי שכתוב ושינוי, מתלבטים המון,חשובים על כל נקודה אפשרית, מנסים כל הזמן להעלות את רף החשיבה של התלמידים, את מורכבות המטלה ורמת המשימות, את רמת השיתופיות, מתלבטים בסוגיות הנוגעות למה ולאיך: באיזה כלי ניצור באופן מטיבי את התוצר הסופי השיתופי? איך נשלב את כל התלמידים כך, שכולם יכתבו פרפראזה , אבל אל נקבל שבעים פרפראזות (תעקיפים) משבעים תלמידים שיראו דומה מאד? ואיך ניתן מענה לשונות ? השאלות וההתלבטויות הרבות מפתחות מאד מבחינה מקצועית. השיח הופך פדגוגי ומקצועי. מורים מתנסים בדברים חדשים שעדיין לא התנסו בהם עם תלמידיהם. יש עשייה והתפתחות מקצועית, תחושה של צמיחה וגאווה. המאמץ שווה!

יום שני, 24 במרץ 2008

לא הכל ורוד

יש גם רגעי שבירה. רגע אחד כזה היה לי היום, דווקא עם מורה שהתפתחה והתקדמה מאד השנה. אחת הבעיות שמורים מרבים להתלונן עליה קשורה להספקים. העבודה במחשב מאיטה את קצב הלמידה, מכיוון שהתלמיד צריך להיות פעיל, לחשוב, לחפש חומרים. הוא אינו מקבל את הכל לעוס, מוכן על ידי המורה ומה שעליו לעשות הוא רק לשנן. בכל פעם שמתקרב צומת הערכה, כמו יום הורים, או מבחן חצי סמסטריאלי, נתקפים המורים בפניקה הזו של אי עמידה בהספקי החומר. בכל פעם שהתלמידים לא מתקדמים במטלות בקצב הראוי והרצוי, בכל פעם שעל המורים לדרבנם להגיש את המטלות, עולות תחושות חוסר האונים הללו והשאלה האמיתית של האיכות מול הכמות. אין לי פתרונות קסם, ואני בטוחה שהשאלות הללו ילוו אותנו לכל אורך הדרך, ובכל זאת אני מאמינה מאד שיש להפוך את הלמידה למשמעותית, גם במחיר מספר פרקים פחות בחומר הנלמד.

שאלה צבירת הידע היא שאלה שמעסיקה את טובי המומחים. פרופסור שרה גורי, מהאוניברסיטה הפתוחה דברה על כך באחת מהרצאותיה, מאחר והיתה חברה בוועדה שבחנה את נושא הליבה של תוכנית הלימודים. ברור שהידע נגיש היום יותר מאי פעם, מצד אחד, אך יחד עם זאת, על מנת לחשוב ברמות גבוהות ולדעת מה לשאול נחוצה הבנה בסיסית, מושגי מפתח וידע קודם שעליו אפשר לבנות את החשיבה ברמות הגבוהות. כך שאני בהחלט מבינה את המורה שנשברה היום מכך שתלמידיה אינם יודעים מספיק.

אבל אסור להתייאש! גם לחלק מהתלמידים הלמידה הזו חדשה ולא קלה. גם הם כבר "קולקלו" והורגלו לקבל הרבה דברים לעוסים ומוכנים, ועכשו עליהם להתמודד עם החומרם בעצמם. גם הם עוברים תהליך של סוציאליזציה חדשה. אני מאמינה בכל לבי שהם יוצאים נשכרים מהלמידה הזו.

יום שני, 10 במרץ 2008

שאלות הקשורות לכתיבה בבלוג

בבלוג של רונית ראיתי שני דברים שמצאו חן בעיני. ראשית, היא הוסיפה לבלוג יומן, שבו כל פעם שהיא מפרסמת פוסט, התאריך מודגש, וכשעומדים על התאריך, ניתן לראות את שם הפוסט. הדבר גרם לי לחשוב באופן אוטומטי כמעט, על ההיבט הכמותי שהמארגן הגרפי הזה יוצר: בהינף עין ניתן להבחין במספר הפוסטים (כמות חודשית, שבועית וכו') ובפיזורם מבחינת ימות השבוע. מאחר ויש לי כובע נוסף של הערכה, התחלתי לשאול את עצמי שאלות כגון: האם יש קשר בין ימי הכתיבה לבין אירועים בשטח? אם לדוגמא עיקר הכתיבה נעשית בסוף שבוע, האם זה מפני שאז יש מעט יותר זמן פנוי? האם יש ימים מסויימים שבהם תמיד כותבים? אולי אחרי השתלמות או הדרכה בבתי הספר, ורוצים לכתוב כשהדברים עוד טריים בראש? וכל השאלות האלה מתייחסות רק להבטים כמותיים ועדיין לא לתוכן האיכותי של מה כתוב בפוסטים.

מצאתי את עצמי שואלת איך מחליטים מה כדאי לפרסם בבלוג ומה לא. האם כדאי לפרסם כל דבר? האם לפרסם רק דילמות? האם לתאר הצלחות? כשלונות? כשלעצמי, לא תמיד אני כותבת מיד באותו היום ולפעמים אני מרגישה שיש לי צורך שדברים יבשילו. יש ימים שאני מהלכת עם התחלות של פוסטים שעדיין לא נכתבו וחושבת כיצד יהיה הכי נכון לפרסם אותם. התחלתי לתהות גם על טיפוסי המדריכים / המורים שכותבים בלוגים- מה מייחד אותם ממדריכים /מורים אחרים שלא כותבים? בוודאי שאין זה רק הידע הטכנולוגי. אני באמת מאמינה שיש משהו אחר. מהו? אינני יודעת. אולי אתם יכולים לשער?

יום ראשון, 9 במרץ 2008

קישורים לבלוגים נוספים של מורים ומדריכים

את הפוסט הזה החלטתי להקדיש למספר בלוגים אחרים, שאני מרבה לקרוא בהם ולהתעדכן בפוסטים עליהם מדווחים המורים האחרים. אז הנה לפניכם רשימת ההמלצות:
אבישג, מורה בבי"ס ברחובות התוודעה לבלוג דרך מורה אחרת בביה"ס , מירב, המדריכה בתוכנית הניידים. מירב המליצה לאבישג לכתוב בלוג בו תתעד את התפתחותה כרכזת פרוייקט מפתח הלב בבית ספרה. אבישג נענתה לאתגר, ומעדכנת באדיקות רבה, יומיומית כמעט את הבלוג שלה.
הבלוג נקרא מפתח הלב ואתם מוזמנים לעיין בו.

בלוג נוסף נכתב על ידי עמיתה שלי למקצוע, מורה ומדריכה בתחום המחשבים, רונית נחמיה. בבלוג שלה מתארת רונית את תהליך ניהול הידע בין שלושה בתי ספר בלוד- המאוגדים על ידי הפסג"ה בלוד.
הבלוג מתאר את שלבי ההתארגנות הראשוניים ואת הנושאים המעסיקים את המדריכה ואת בתי הספר בשאלות ניהול הידע. הבלוג נקרא ניהול ידע - דרך וגם ערך והוא שווה הצצה! אחד האתרים שרונית מרבה לצטט בבלוג שלה הוא אתר ROM לניהול ידע. גם באתר הזה ניתן למצוא בלוג, הבלוג של מוריה, אותו כותבת מנהלת חברת רום ובו היא מביאה התלבטויות רבות ושאלות מהותיות בנושא ניהול הידע.

אתם מוזמנים לקרוא ולהתרם! אשמח לקבל קישורים לבלוגים של מורים נוספים המתנהלים ברשת. זוהי דרך נפלאה ליצור קהילה שיתופית מקצועית.

יום חמישי, 28 בפברואר 2008

מתחילים לחשוב אחרת...

אני רוצה לשתף אתכם בחוויה מדהימה שהיתה לי השבוע באחת החטיבות , שבהן אני מדריכה. מורה למדעים החליטה ללמד את הטבלה המחזורית בצורה שיתופית כך, שכל תלמיד יצטרך ללמוד על יסוד אחד בלבד לעומק, להכין שתי שיקופיות על היסוד וביחד הכיתה כולה תיצור מצגת שיתופית של כל היסודות המופיעים בטבלה. על מנת לחייב את התלמידים כולם ללמוד את כל היסודות המורה חשבה על הטכניקה שכל תלמדי יכין 3 שאלות ברמות חשיבה שונות: אחת ברמת ידע (שאלת רב ברירה), אחת ברמה של הבנה(שאלה פתוחה) ושאלה אחת שתהיה יצירתית, והכל התלמידים ייבחנו על היסודות כולם מתוך בנק השאלות. בשיחה עם המורה חשבנו גם על ההיבטים הלוגיסטים של הנושא: איך לתת לתלמיד ציון, איך לבחון את הידיעות. חשבנו לערוך חידון מבנק השאלות, חידון בין קבוצות של תלמידים ולתת לכל תלמיד שני ציונים: ציון אישי על ידיעותיו אבל גם ציון לקבוצה כולה, על מנת לעודד את הקשר בין חברי הקבוצה ולגרום לעליה במוטיבציה ללמידה. הרעיון מתייחס לשיטת התגמול החיצוני בלמידה שיתופית הנקראת שיטת הצוותים . כמו כן הטרידה את המורה שאלת הכנת המצגת באופן אופטימלי על מנת שהתלמידים ירוויחו גם מיומנויות מחשב. החלטנו לבנות תיקייה מיוחדת שתקרא "ארגז כלים" ובה ייאספו כל הכלים שיתייחסו לבנית המצגת, להערכת המצגת על פי מחוונים, להמלצות על הקטנת נפח תמונות וכו'.. כדי לתת בידי התלמידים כלים תוכניים וטכניים שיעזרו להם במשימה.
אני כבר סקרנית לראות את התוצאות של המצגת ואת יום השיא בחידון!

יום רביעי, 20 בפברואר 2008

דילמות הקשורות לשליטה בכיתה

אחת התופעות שמאפיינת מורים שזו השנה הראשונה להצטרפותם לתוכנית היא תחושת אובדן השליטה בכיתה. גם מורות שאינן חולות שליטה ושמטבען מאפשרות יותר חופש, מרגישות, לפחות בשנתן הראשונה, שעם כניסת המחשבים הנידים לכיתות הן נסוגות אחורנית בנושא הרגלים ומשמעת בכיתה. כל כניסה לכיתה והתארגנות לתחילת שיעור לוקחים זמן רב. קשה לנתק את התלמידים, שמשחקים בהפסקות, ובכל רגע פנוי מן המחשבים. למרות כל השיחות עם התלמידים, ולמרות ההסכמות שמתקבלות בנושא המורות מרגישות שוטרות, ועסוקות הרבה מאד, הרבה מעבר למה שהן היו רגילות מבעבר, בנושא אכיפת החוקים והמשמעת.


אני חושבת שהתחושות הללו מאפיינות שינויים ומעברים. בעצם הכנסת המחשבים לכיתות התלמידים והמורים צריכים להגדיר מחדש מה מותר ומה אסור, כיצד להתנהג בזמן שיעור, מה עושים לדוגמא, כשמסיימים לעבוד על המשימה. האם מותר לשחק במשחקי רשת? האם יש לעשות משימות נוספות? מה קורה לתלמיד שאינו מתנהג בהתאם לכללים? האם מחשבו נלקח לשיעור? האם הוא לא יביא מחשב לכיתה למספר ימים? עם כל הרצון הטוב לשיתוף הפעולה של התלמידים, המקלדת והעכבר מדגדגים בקצות האצבעות, ומאד קשה לתלמידים להתרכז במחשב ללמידה בלבד. האם לומר לתלמיד לא לפתוח מחשב זה בסדר? המחשב הוא כלי עבודה כמו ספר ומחברת, האם במקרה של תלמיד מפריע המורה היתה מבקשת מהתלמיד לסגור ספרים ומחברות ולא להשתתף בשיעור?

יום רביעי, 30 בינואר 2008

הפצת הידע בארגון

רבות כבר נכתב על הדרכים האופטימליות להפיץ את הידע בארגון כך שלא יהיה רכושו של אדם אחד בלבד, ועל מנת שהארגון יוכל להסתמך על ידע שכבר קיים בתוכו ונצבר אצל אנשים כדי לבנות המשכיות על בסיס הידע הזה. היום מצאתי את עצמי מהרהרת שוב בשאלה הזו בעקבות מקומי כמדריכה. שתי מורות המלמדות באחת משכבות הגיל בביה"ס רוצות לעבוד עם התלמידים במודל חקר בתהליך מידעני. מורות שכבה זו כלל אינן מודעות לעבודה בתהליכים דומים שנעשים במסגרת השיעורים של מורה אחרת. ובנוסף, מורות אלו אינן מודעות לעומס שנוצר על התלמידים כתוצאה מכך ששתי עבודות חקר, בתהליכים מידעניים נעשות בסמיכות גבוהה כל כך זו לזו.

כמדריכה שמכירה את כל הנושאים שמפותחים בסביבה, מצאתי לנכון להפנות את תשומת לבן של המורות לשלבי העבודה המידענית שהתלמידים עוברים אצל המורה האחרת ולהבנייה של היחידה שהמורה יצרה, שמשמשת כמודל להבניית התהליך המידעני עם התלמידים. חשפתי בפניהן את הסביבה עם כל החומרים שהיא מכילה, הכלים המהווים פיגומים ומקלים על התלמידים לחפש את המידע, לאסוף אותו ולארגנו בטבלאות, והחומרים שנמצאים ומכילים מצגות וסיכומים השייכים לסטנדרטים השונים במידענות. המורות הרגישו שהחומרים יעזרו גם להן מאד, ושיש להן בסיס נוח להפעיל את התוכנית שלהן, בסיס שנבנה על ידי מורה אחרת.

אחד המנגנונים שפיתחנו על מנת לחשוף את הפעילויות שמפתחות מורות שונות בפני מורות קולגות נקרא "במת עמיתים" . במת עמיתים היא במה של המורות המתקיימת בפגישות המליאה המשותפות שנערכות אחת לחודש. בבמה מציגה כל פעם מורה אחרת את היחידה שבנתה ופיתחה. מנגנון נוסף הוא "העברה מפה לפה" שנעשה על ידי המדריכות שיושבות עם מורות שונות מבתי ספר שונים, ומעבירות את המידע בעצמן. ועדיין אני מרגישה שלא די בכך וצריך לשכלל את המנגנונים ולפתח דרכים טובות יותר להפיץ את הידע בארגון.

שימוש במקרן ובמחשבים נידיים בו זמנית

באחת הכיתות בה בקרתי היום ראיתי שילוב מעניין של שימוש במקרן ושימוש במחשבים . התלמידים התבקשו לבחור בתבנית מתוך שלוש תבניות מוצעות, ולצורך הבחירה השתמשו בסקר שהוכן בשבילם מבעוד מועד בסביבת הקמפוס הוירטואלי. על מנת לא לגרום לתלמידים לעבור הלוך ושוב מאפשרויות ההצבעה בסקר להתבוננות מעמיקה בתבניות, בחרה המורה להקרין לתלמידים את התבניות המוצעות על הלוח הלבן באמצעות המקרן, ובקשה מהם להצביע בסקר. היתרון של השימוש במחשב במקרה זה הוא ברור ומידיי: בתום ההצבעה יכול כל תלמיד לראות את התוצאות המצטברות. הפעילות במקרה זה בוצעה במעבדת המחשבים, ולא בכיתות המחשבים הניידים, כי מדובר בכיתה של תלמידים צעירים מאד, שלא קבלו מחשבים ניידים, אך קבלו שם משתמש וסיסמא לסביבת הקמפוס ולמדו כיצד להכנס לסביבה ולעבוד בה. שילוב כזה יכול להעשות בכל מעבדת מחשבים וחשבתי על כך שזה סוג של מודל שניתן להפיצו גם לבתי ספר שאין בהם תוכנית למחשבים ניידים.

יום שני, 7 בינואר 2008

התאמות לתלמידים ברמות שונות

אחד היתרונות הגלומים בשימוש במחשב להוראה הוא היכולת ללמד בצורה דיפרנציאלית באמת ולהתאים פעילויות ברמות שונות, לתלמידים שונים. ואכן, באחד מבתי הספר ראיתי את היתרון הזה פועל הלכה למעשה , וקורם עור וגידים.

המורה התאימה פעילויות שונות לתלמידי כיתות ה' שלמדו אנגלית. בפינה אחת ישבו שני תלמידים שעסקו בקריאה . תלמידים שבמיוחד בשבילם מצאה המורה אתר שמלמד את פירוק וצירוף ההברות באנגלית על מנת שיוכלו לרכוש את הקריאה שטרם נרכשה בצורה מושלמת. האתר, צבעוני ומרהיב, מעניין ומסקרן, גרם לתלמידים מוטיבציה ללמידה ורצון עז לקרוא, למרות הקושי הקיים אצלם. התלמידים עזרו זה לזה ועבדו בצורה עצמאית ומעוררת התפעלות.

בפינה אחרת ישבו שלושה תלמדיים שתרגמו קטע מעברית לאנגלית בנושא האוהל של הבדווים. תלמידים אלו הם דוברי אנגלית, שנמצאים ברמה גבוהה מאד ביחס לכיתה. גם להם הצליחה המורה למצוא פתרון בעזרת המחשבים הניידים ולהפעילם בכיתה באופן עצמאי ומאתגר. אני מוכרחה לציין שמורה זו נכנסה למהלך של המחשבים באופן מחושב מאד, ולמרות שבהתחלה היא היתה מעט מסוייגת, בעיקר כי הרגישה חשש גדול מהטכנולוגיה, היא השלימה את הפערים במהירות והיום כעבור שנה, היא מנצלת את יתרונות המחשב בצורה מעוררת השראה.

יום שבת, 5 בינואר 2008

עובדים בכיתה ושומעים מוזיקה

באחד השיעורים כשנכנסתי לכיתה, נזפתי באחד התלמידים שישב עם אוזניות ועבד במחשב. בקשתי ממנו להוריד את האוזניות ואמרתי שלא נראה לי שככה עובדים בשיעור, אבל אז קראה לי המורה הצידה ואמרה שהיא נתנה רשות לתלמידים לעבוד ולהקשיב למוזיקה בו זמנית, מהסיבה הפשוטה שמבחינתה זה בסדר שהם עובדים במספר ערוצים בו זמנית. אחרי שהתנצלתי בפני התלמיד ובארבע עיניים בפני המורה, עצרתי לחשוב. האמנם זה פסול שתלמידים עובדים בניידים בשיעור ומקשיבים למוזיקה? והלא ילדי עובדים בדיוק ככה בבית: הם מכינים שיעורים, שומעים מוזיקה ב- MP3 ולעיתים הטלוויזיה דלוקה ומתנגנת ברקע. הם הלוא, אלופי פיצולי הקשב והריכוז, אז למה לא בעצם? האמת, לא היתה לי תשובה לתת לעצמי מעבר לרצון בשליטה והרגלים קודמים ישנים, שבהם בשיעור אסור! והתחלתי לחשוב על הגבולות ולנסות להגדיר לעצמי שוב מה מותר ומה אסור כשתלמידים עובדים בלפטופ בצורה עצמאית. אני יודעת שכשלעצמי, איני מסוגלת לפיצול קשב כזה, ובכלל אני מעדיפה לחשוב ללא רעשי רקע מסיחי דעת (אני לא מקשיב למוזיקה כשאני עובדת ואף לא מדליקה טלוויזיה, למרות שעכשו אני מקלידה באותו חדר שבו בני משחק בסוני שלו ועושה המון רעשי רקע...וזה לא ממש מוציא אותי מהריכוז) אבל מי אמר שמה שטוב לי טוב גם לתלמידים? ואני בגילי שייכת כבר לדור הישן, לא לדור החדש, והמולטיטסקינג שלי שונה משלהם...

האמת היא שאינני יודעת ואני מאד מתלבטת בסוגיה הזו. מצד אחד נראה לי שאין פסול בכך שתלמידים יעבדו ויקשיבו למוזיקה בתנאי שזה לא מפריע לחבריהם ( האוזניות על האוזניים). מצד שני - בכל זאת לומדים ויש שיעור, וזה לא הפנינג חופשי וצריכים להיות גבולות. מעניין אותי לשמוע מה דעתכם. אתם מזומנים להגיב על הפוסט הזה.

יום חמישי, 3 בינואר 2008

כוחו של הרגל

השבוע היה לי עוד רגע של נחת באחד מבתי הספר היסודיים שבהם מתנהלת תוכנית המחשבים הניידים. לא ספרתי על כך קודם לכן, אבל במסגרת התוכנית כל תלמידי בית הספר, גם אלו שלומדים בכיתות הנמוכות, רשומים לסביבת הקמפוס הוירטואלי וכל המורים המלמדים בכיתות אלו עובדים באמצעות מקרן וברקו ובתוך חדר המחשבים עם התלמידים על המשימות המתוקשבות. בכיתות הנמוכות הורגלו התלמידים במשך חודשיים וחצי מתחילת השנה להכנס בסוף השבוע, לקרוא את ההודעה השבועית שהמחנכת כותבת ולהוריד את המערכת השבועית מאתר הקמפוס. באחד המקרים, היתה בעיה בתקשורת והמורה לא הצליחה להעלות את התוכנית השבועית. אחד התלמידים כתב למורה מייל ושאל מה להביא כי הוא לא ראה את התוכנית השבועית . התלמידים כבר התרגלו כל כך להכנס ולהתעדכן, ששכחו כביכול את ההרגלים הישנים שלהם של מערכת שעות.

מורה נוספת ספרה לי שהשנה היא מרגישה שיש "הקלה" מסוימת מבחינת הקניית הרגלים לשימוש במחשבים. התלמידים מקבלים את פניה כשהם יושבים במקומותיהם, המחשבים סגורים ולא פתוחים, ואין אישור לצ'אטט בשיעורים. הדבר בולט במיוחד בהשוואה של שיחות עם מורים שזו שנתם הראשונה בתוכנית, למורים שזו שנתם השנייה, שמרגישים בטוחים בעצמם יותר ופחות מוצפים מכל הנושאים הקשורים לשימוש במחשב. יחד עם זאת, עדיין יש להטמיע את ההרגלים הקשורים לשימוש במחשב: לא לשחק בהפסקות, לצאת מהכיתות ולנעול אותן , לא לקבל את פני המורים כשהראשים בתוך המסכים וכו'. אחת המורות התלוננה שנוסף לכל הערוצים והמאבקים הקיימים בביה"ס - התווסף גם הערוץ הזה של המחשבים וזה גורם לה להיות השוטרת הרעה. תפקיד שהיא ממש לא מזדהה אתו ולא רוצה בו. אין ספק שהחינוך להרגלים חדשים הקשורים לשימוש במחשבים הניידים מבחינה זו, כמוהו ככניסה לכיתה א' בבית הספר, על כל המשמעויות שבכך.