יום ראשון, 23 בספטמבר 2012

תובנות על סביבות למידה וירטואליות, שיתופיות אבות ובנים

זמן רב שלא נכנסתי לבלוג הזה ולא פרסמתי כלום. יש לכך סיבות רבות, שלא אפרט, אך בכל זאת בער בעצמותי לפרסם את הפוסט הזה העוסק בתובנות שהתבשלו במוחי מזה זמן רב בנושא ניהול וארגון הידע בסביבות לימוד וירטואליות.

בחלומי האוטופי, כל מורה מנהל את הסביבה הווירטואלית של ההוראה שלו בדיוק כפי שהוא מנהל את חדר הכיתה הפיזי. הוא מעלה חומרים משיעור לשיעור, מנהל פורומים וירטואליים ומשתף את עמיתיו בחומרים של הכיתה הווירטואלית שלו. לא משנה באיזו סביבה ווירטואלית הוא עובד, האם זוהי סביבת TOP, MOODLE, GOOGLE SITES או כל סביבה אחרת. במוקדם או במאוחר עולה השאלה איך לנהל את הסביבות הללו.

ניהול הסביבה הראשונית הוא אמנם הקשה ביותר, מכיוון שזו הפעם הראשונה שיש להעלות פיזית את כל החומרים לרשת, ולהחליט על צורת ארגון החומרים, אך במובנים רבים, הוא גם הניהול הקל ביותר. אין חומרים משנים עברו שיש התלבטות לגביהם האם להשאירם או לא, אין את רצף ההוראה-למידה שנשאר מהעבר, מאחר והחומרים מועלים בהתאם לקצב ההתקדמות של הכיתה המסוימת, ובכלל, אין צורך משמעותי לעשות "סדר" בסביבה.

אך, בשנים הבאות, בגלל שכבר נוצרה סביבה עשירה בחומרים ובגלל שאנחנו מלמדים את אותם הנושאים בכיתות שונות רובנו נוטים להעתיק את הסביבה הווירטואלית הקיימת, ולשכפלה כמספר הכיתות. העתקה זו יוצרת מספר סוגיות שיש לתת עליהן את הדעת:
א. החומר כולו גלוי ומוכן בסביבה- בניגוד לשנה הראשונה שבה החומרים נוספו בהתאם לקצב ההתקדמות , בסביבה  המועתקת מראשית השנה ועד סופה נמצאים כל החומרים. יש לכך יתרונות רבים, אך זה גם יוצר עומס קוגנטיבי, בפרט בסביבות שמאפשרות תצוגה לינארית. נכון שניתן להתגבר על הקושי הזה באמצעות "סגירת עיניים" (בסביבת המודל)   או באמצעות הסתרת תיקיות (בסביבת טופ) אך הדבר דורש תחזוקה שוטפת כמעט יומיומית, בהתאם לקצב ההתקדמות השונה של כל כיתה. מאחר וניהול הסביבה הווירטואלית בא בנוסף (ולא במקום) לניהול הכיתה הפיזית, נדמה לי שלא נכון ולא אנושי לבקש מהמורים לקיים את התחזוקה השוטפת הזאת.
ב. הסביבה הופכת למחסן חומרים לא מסודר - מאחר והסביבה מועתקת משנה לשנה, ויש רצון בקרב המורים להוסיף חומרים או לחדשם, נוצר מחסן חומרים גדול, ולעתים מבולגן מאד, בסביבות הווירטואליות הללו.  לכל נושא יש מספר רב של קישורים, קבצים,  לעתים הקבצים נמצאים ביותר ממקום אחד או ביותר תיקייה אחת והדבר מקשה על ההתנהלות הן של התלמידים והן של המורים. היתרון הגדול הוא בכך שיש כבר מקום אחד מרכזי שנמצאים בו כל החומרים, אך יש כל שנה מחדש לעשות סדר בסביבה, להחליט על מה לוותר ולמחוק בכלל מהסביבה, מה רצוי שיישאר בסביבה אך לא יהיה גלוי לתלמידים ולכן יש "לסגור את העיניים" או "להסתיר את החומרים". בדיוק כפי שיש לעשות סדר בארון הבגדים, להעביר קיץ וחורף ולהוציא בגדים שלא משתמשים בהם יותר, כך יש לנהל את מאגר הידע באופן שוטף וקבוע. וגם משימה זו דורשת זמן והתגייסות מן המורים.
ג. האם לבנות סביבות אב ובנים או האם ליצור סביבת "אב טיפוס" שממנה מעתיקים לסביבות עצמאיות את החומרים? שאלה זו העסיקה אותנו רבות בהיבט של מספר מורים שמלמדים את אותו תחום דעת בכיתות שונות באותו ביה"ס (או מספר מרצים שמלמדים את אותה ההשתלמות בבתי ספר שונים). מאד נוח לחברי הצוות שיש סביבת אב אחת, שכל החומרים מוכנסים אליה ו"יורדים" באופן אוטומטי לסביבות הבנים. סביבת אב גם יוצרת שיתופיות מעצם העובדה שכל המורים מזינים יחד את אותה הסביבה, וכך נחשפים זה לחומרים של זה.  יחד עם זאת מנסיוני גיליתי, שסביבת אב יוצרת גם קשיים רבים. מטבעם האנושי של בני האדם, יש לעתים ביקורת על החומרים שמעלים מורים אחרים. יש רצון לקיים רצף מסוים שברור למורה אחד, אך לא מקובל על המורה השני. ארגון המידע שונה בין בני האדם, וגם כשמחליטים יחד על עקרונות הארגון והניהול לא תמיד הם נשמרים לאורך זמן. קשה גם בלחץ העבודה היומיומי לקיים כל פעם פגישות בנושא ארגון המידע בסביבה הווירטואלית.

המסקנה שלי היא, שעדיף לאפשר שכפול של סביבת האב וניהול עצמאי של כל אחד מהבנים. זה דורש שכל אחד מהמורים יקבל זכות להעתיק את סביבת האב לסביבה שלו, אך החומרים לא יזלגו באופן אוטומטי מסביבת האב לבנים. זה אמנם עלול להקטין את השיתופיות, אבל מניסיוני גיליתי, שכשכולם מזינים חומרים לסביבת האב ונוצרת על כך התרעה אוטומטית בסביבה, המורים נכנסים ולומדים את החומרים שנוספים לסביבה.