יום שישי, 14 בינואר 2011

יומיים ללא מחשב

בשבועיים האחרונים בחטיבה נודע לי על כך שקיימת מדיניות של יומיים ללא מחשב נייד. עלי להודות בכנות שידעתי על קיומה של מדיניות זו בבתי הספר היסודיים (שבהם בכתה ה' זה שלושה ימים ללא מחשב נייד) אך לא ידעתי על קיומה בחטיבה. ימים ללא מחשב נייד משמעו שבימים אלו התלמידים מגיעים לבית הספר ללא מחשב נייד, מאחר והילקוט כבד מאד והעומס על הגב רב. אחד הימים האלו היה באופן קבוע יום שישי, מאחר וזהו יום קצר ובד"כ יש בו פעילויות חברתיות רבות ואפיון ייחודי בכל אחד מבתי הספר. הימים האחרים משתנים בהתאם לצרכי המערכת.

אני מוכרחה להודות שאכן הדרישה להקל על הסחיבה הגיונית. דרישה דומה קיימת גם לגבי ספרי לימוד אותם סוחבים תלמידים רבים על הגב, ובעקבות דרישות דומות תוקנו אפילו תקנות שונות לגבי אחוז המשקל של הילקוט ביחס למשקל הילד. הדיון בכובד המשקל של התיק קיים לא רק לגבי מחשבים ניידים אלא גם לגבי ספרים. זכורים לי דיונים של הורים ליצור מערכת שעות שבה לא לומדים בכל הספרים והחוברות של אותו מקצוע ביום אחד ואפילו הלוקרים המפורסמים שנכנסו לבתי הספר באו לפתור את בעיות כובד המשקל והסחיבות הלוך ושוב של הספרים. אני זוכרת כמה קשה היה למנהלים ולמורים לארגן מערכת שעות כזו, ואחד ההסדרים שהגיעו עם התלמידים היה שמספיק ספר אחד על כל שולחן, מה שיצר מתיחויות רבות לעיתים קרובות בין התלמידים (מספיק שתלמיד שכח להביא ספר, או חלה ולא הגיע לבי"ס ביום שבו תורו להביא ספר, וחברו לשולחן הלמודים נותר אף הוא ללא ספר, ולמי רושמים חוסר בציוד? ) ואני גם זוכרת תהיות של הורים על כך שקונים חוברות רבות וספרים שלא לומדים בהם, או שלומדים בהם מספר עמודים ודי, וגם על כך שמביאים לבית הספר חוברות וספרים, אך כמעט ולא פותחים אותם בשיעורים. מבחינה זו תלונות ההורים לגבי המחשבים דומות מאד ואינן חדשות.

אך האם באמת התייחסותנו למחשב הנייד היא כאל ספר / חוברת לימוד? אולי התייחסותנו אליו צריכה להיות כאל קלמר, עפרון עט וכו'? וכי יעלה על הדעת להגיע ללא ציוד כתיבה לכיתה? האם מורים היו מסתפקים בעפרון אחד לשני תלמידים? בעט אחת על שולחן? ומה זה אומר על העובדה שקבענו יומיים ללא מחשב? מה מכתיב את מה? האם תוכן השיעור מכתיב את השימוש במחשב? או האם העובדה שהמחשב איננו או ישנו מכתיבה את תוכן השעור? ואם קל כל כך לוותר על המחשב במשך יומיים, מה זה אומר באמת על הטמעתו בתהליכי ההוראה-למידה בכיתה?

כבר לפני שנה כתבתי מאמרון על איך וכיצד לשלב את הניידים בהוראה והתחלתי לדון בסוגיה הזאת, שטרם באה על פתרונה המספק. אולי יהיו אלו דווקא הספרים שנוותר על הבאתם לבית הספר ובכך נקל על משקל הילקוט? אולי יהיו אלה הקלמרים העמוסים לעייפה בטושים, במספר עפרונות ומספר עטים? אולי יגיעו התלמידים עם נייד בתיק, עט ועפרון ומספר מחברות? אינני מתיימרת לטעון שבכל שעור צריך להשתמש במחשב, או בכל פעילות. יחד עם זאת, אני באמת חושבת, שיש צורך לקיים דיון משמעותי ומקיף עם המורים ועם התלמידים על ימים ללא מחשב, על שעות קבועות לשימוש במחשב לעומת שימוש בהתאם לצורך האמיתי שמתעורר ולנסות לגבש יחד דרכים אחרות, יוצאות ממסגרת השעות והמערכת לפתרון סוגיה זו.

יום שלישי, 11 בינואר 2011

תלמידים מקליטים ראיונות באנגלית באמצעות הניידים

בשבוע שעבר בעת שבקרתי בחטיבה נגשה אלי אחת המורות לאנגלית ובעיניים נוצצות מהתרגשות ספרה לי על התנסות חדשה שעשתה בכיתתה עם התלמידים. התלמידים התבקשו לכתוב דו-שיח, להעלות אותו לאתר לצורכי שיתוף והשבחה, ובסופו של התהליך גם להקליט את דו-השיח כחלק מעבודתם. המורה ספרה בגאווה כי אחד התלמידים לימד את חבריו לכיתה כיצד ניתן להקליט ללא מגבלות של דקה אחת בלבד, באמצעות הרשמקול שקיים בחבילת תוכנות מיקרוסופט, ולכן גם לא היה צורך שהמורה תלמד להקליט בעזרת תוכנות אחרות.

על פי עדות המורה התלמידים התפזרו ברחבי בית הספר על מנת שיוכלו להקליט במקום שקט והיא "התרוצצה" ביניהם כדי לעזור ולראות שהכל מתנהל כשורה. בתום ההקלטה, התלמידים העלו את הקבצים לקבוצת דיון, והשיעור אח"כ נפתח בהקשבה למספר דיאלוגים מתוך קבוצת הדיון. ההקשבה כללה התייחסות עמיתים, לא לפני שנערכה בכיתה שיחה על הצורך במתן משוב בונה ומשמעותי מתוך כבוד למבצעים. המורה ציינה בסיפוק רב שהמשובים שהתלמידים נתנו זה לזה היו אמיתיים, מכבדים מוקירים ומאפשרים שיפור ולמידה. בעקבות המשובים הללו, רוב התלמידים תקנו את עבודתם הראשונית והקליטו שוב את הדיאלוג.

אז מה יש לנו כאן? מורה מתלהבת, שמאמינה באמת ביכולת של הניידים להשביח את תהליכי ההוראה והלמידה , מורה שמוכנה להתנסות בדברים חדשים ללא פחד מצד אחד. למידה של תלמידים מתוך הנאה המובילה להנעה ולהתלהבות, התנסות של התלמידים בכלי טכנולוגי חדש שמשרת את הלמידה שלהם ורלוונטיות לחייהם מצד שני. נכון שניתן לקיים תהליכים לימודיים כאלה גם ללא נייד לכל תלמיד, אך אין ספק שהזמינות של הנייד והקלות שבה ניתן להחליט ולהוציא לפועל את תהליכי הלמידה הללו מנגישות את הטכנולוגיה לתלמידים, מכינות אותם טוב יותר לחיים בחברה הפוסט-מודרניסטית ומאפשרות לכל תלמיד להתבטא וללמוד תוך כדי עשייה וחוויה. מה עוד אפשר לבקש?