לא הכל ורוד

יש גם רגעי שבירה. רגע אחד כזה היה לי היום, דווקא עם מורה שהתפתחה והתקדמה מאד השנה. אחת הבעיות שמורים מרבים להתלונן עליה קשורה להספקים. העבודה במחשב מאיטה את קצב הלמידה, מכיוון שהתלמיד צריך להיות פעיל, לחשוב, לחפש חומרים. הוא אינו מקבל את הכל לעוס, מוכן על ידי המורה ומה שעליו לעשות הוא רק לשנן. בכל פעם שמתקרב צומת הערכה, כמו יום הורים, או מבחן חצי סמסטריאלי, נתקפים המורים בפניקה הזו של אי עמידה בהספקי החומר. בכל פעם שהתלמידים לא מתקדמים במטלות בקצב הראוי והרצוי, בכל פעם שעל המורים לדרבנם להגיש את המטלות, עולות תחושות חוסר האונים הללו והשאלה האמיתית של האיכות מול הכמות. אין לי פתרונות קסם, ואני בטוחה שהשאלות הללו ילוו אותנו לכל אורך הדרך, ובכל זאת אני מאמינה מאד שיש להפוך את הלמידה למשמעותית, גם במחיר מספר פרקים פחות בחומר הנלמד.

שאלה צבירת הידע היא שאלה שמעסיקה את טובי המומחים. פרופסור שרה גורי, מהאוניברסיטה הפתוחה דברה על כך באחת מהרצאותיה, מאחר והיתה חברה בוועדה שבחנה את נושא הליבה של תוכנית הלימודים. ברור שהידע נגיש היום יותר מאי פעם, מצד אחד, אך יחד עם זאת, על מנת לחשוב ברמות גבוהות ולדעת מה לשאול נחוצה הבנה בסיסית, מושגי מפתח וידע קודם שעליו אפשר לבנות את החשיבה ברמות הגבוהות. כך שאני בהחלט מבינה את המורה שנשברה היום מכך שתלמידיה אינם יודעים מספיק.

אבל אסור להתייאש! גם לחלק מהתלמידים הלמידה הזו חדשה ולא קלה. גם הם כבר "קולקלו" והורגלו לקבל הרבה דברים לעוסים ומוכנים, ועכשו עליהם להתמודד עם החומרם בעצמם. גם הם עוברים תהליך של סוציאליזציה חדשה. אני מאמינה בכל לבי שהם יוצאים נשכרים מהלמידה הזו.

הפצת הידע בארגון

רבות כבר נכתב על הדרכים האופטימליות להפיץ את הידע בארגון כך שלא יהיה רכושו של אדם אחד בלבד, ועל מנת שהארגון יוכל להסתמך על ידע שכבר קיים בתוכו ונצבר אצל אנשים כדי לבנות המשכיות על בסיס הידע הזה. היום מצאתי את עצמי מהרהרת שוב בשאלה הזו בעקבות מקומי כמדריכה. שתי מורות המלמדות באחת משכבות הגיל בביה"ס רוצות לעבוד עם התלמידים במודל חקר בתהליך מידעני. מורות שכבה זו כלל אינן מודעות לעבודה בתהליכים דומים שנעשים במסגרת השיעורים של מורה אחרת. ובנוסף, מורות אלו אינן מודעות לעומס שנוצר על התלמידים כתוצאה מכך ששתי עבודות חקר, בתהליכים מידעניים נעשות בסמיכות גבוהה כל כך זו לזו.

כמדריכה שמכירה את כל הנושאים שמפותחים בסביבה, מצאתי לנכון להפנות את תשומת לבן של המורות לשלבי העבודה המידענית שהתלמידים עוברים אצל המורה האחרת ולהבנייה של היחידה שהמורה יצרה, שמשמשת כמודל להבניית התהליך המידעני עם התלמידים. חשפתי בפניהן את הסביבה עם כל החומרים שהיא מכילה, הכלים המהווים פיגומים ומקלים על התלמידים לחפש את המידע, לאסוף אותו ולארגנו בטבלאות, והחומרים שנמצאים ומכילים מצגות וסיכומים השייכים לסטנדרטים השונים במידענות. המורות הרגישו שהחומרים יעזרו גם להן מאד, ושיש להן בסיס נוח להפעיל את התוכנית שלהן, בסיס שנבנה על ידי מורה אחרת.

אחד המנגנונים שפיתחנו על מנת לחשוף את הפעילויות שמפתחות מורות שונות בפני מורות קולגות נקרא "במת עמיתים" . במת עמיתים היא במה של המורות המתקיימת בפגישות המליאה המשותפות שנערכות אחת לחודש. בבמה מציגה כל פעם מורה אחרת את היחידה שבנתה ופיתחה. מנגנון נוסף הוא "העברה מפה לפה" שנעשה על ידי המדריכות שיושבות עם מורות שונות מבתי ספר שונים, ומעבירות את המידע בעצמן. ועדיין אני מרגישה שלא די בכך וצריך לשכלל את המנגנונים ולפתח דרכים טובות יותר להפיץ את הידע בארגון.