המהפכה התעשייתית והמהפכה הדיגיטאלית

קן רובינסון (Ken Robinson) מרבה לעסוק בהיבטים של חשיבה יצירתית וחשיבה מסועפת. לטענתו, בתי הספר כפי שהם בנויים היום, מדכאים את החשיבה היצירתית של התלמידים ואת יכולתם לחשוב חשיבה מסועפת ולפתור בעיות מורכבות שבהן אין פתרון בי"ס- הווה אומר פתרון אחד נכון.

לטענתו, הקושי נובע מכך שבתי הספר של היום, שהוקמו בדור הקודם בימי המהפכה התעשייתית וכוונו להשגת מניעים כלכליים של המאה ה- 19, אינם מתאימים יותר. הסרטון הבא, שכולו מצוייר, ומדבר באנגלית ( לא קשה מיד, לא להבהל!!) ממחיש את הבעיה ומעלה את עיקר טיעוניו של קן בנושא.

אני חושבת על הרלוונטיות של הסרטון לכתות 1:1. על היכולת שלנו לאפשר לתלמידים ללמוד אחרת בכיתות אלה ולהשתמש בחשיבה המסועפת שלהם וביכולותיהם היצירתיות באמצעות המחשבים הניידים. זאת כמובן, בתנאי שהמשימות שנתכנן תעודדנה יצירתיות וחשיבה מסועפת. בהקשר זה עולה בי שוב המטפורה של החלוציות על המאפיינים של הנחישות והאמונה בצדקת הדרך שהיא מחייבת.

האם אתם מסכימים עם טענותיו של קן? מה בידינו ומה בשליטתנו?

אתם מוזמנים לצפות בסרטון ולהגיב.

ניידים על עגלות

בשיחותי הרבות עם המורים המלמדים בכיתות של 1:1 עולה שוב ושוב הרעיון של המורים שלתלמידים יהיו מחשבים ניידים, ביחס של מחשב נייד לכל תלמיד, אך שהניידים לא יהיו שייכים להם, לא יבואו עם התלמידים לכיתה ולא יחזרו לבית התלמידים, אלא יהיו סגורים בארונות, או על עגלות, ויכנסו ויצאו מן הכיתה בהתאם לצורך. ולעצמי אני תוהה, האם היו מוכנים שגם המחברת והעיפרון של התלמיד יהיו סגורים בארונות, או יובאו על עגלות לכיתה בהתאם לצורך.

רוב המורים המציעים את הפתרון הזה, מתייחסים לשאלה היפותטית האם היו מחזירים את הגלגל אחורנית ומוותרים על המחשבים הניידים לתלמידים בכיתה. הפתרון שמציעים המורים נובע מהקושי האמיתי, שאין לזלזל בו, של הסחת הדעת של התלמידים ונושא המשמעת בשיעור. כל המורים מסכימים פה אחד שהמחשב הנייד הנמצא על שולחן התלמיד בזמן השיעור מהווה גורם הסחה ופיתוי שקשה לעמוד בפניו. כולם טוענים שהתלמידים עסוקים בדברים שאינם רק למידה בזמן שהמחשב הנייד פתוח בפניהם ועליהם לעבוד על המשימות הניתנות לתלמידים.

נושא רצף העבודה והסחת הדעת, הוא נושא חשוב ורציני שיש להתייחס אליו בכובד ראש. אני חושבת על עצמי, כסטודנטית באוניברסיטה, שלומדת קבוע עם נייד. הנייד משמש אותי רק להקלדת סיכומי השיעור ישירות למחשב הנייד ( to take notes) , מאחר ולא עולה על דעתי לכתוב את הסיכומים בכתב ידי. אבל אני מוכרחה לציין כי למרות שאני סטודנטית לתואר שלישי , אף אחד מהמרצים באוניברסיטה איננו מתייחס לעובדה הפשוטה, שאחוז גבוה מאד מהסטודנטים בשיעור אוחז בידיו מחשב נייד בזמן השיעור. כל השיעורים מתנהלים בשיטת ההוראה הפרונטלית, במהלכם משולב לעתים דיון עם מספר סטודנטים פעילים ובכולם, המרצה במרכז. חלק מן המרצים משתמשים במצגות לצרכי השיעור, מה שאנו נוהגים לכנות "מודל מורה מקוון".

אני סורקת במחשבותיי את שלל פעילותיי בנייד במהלך השעור באוניברסיטה. אני מוכרחה להודות שאני מוצאת את עצמי לא פעם בודקת מיילים, נכנסת לאתר הקורס ומורידה את המצגת שהמורה מעבירה בעזרתה את השיעור ועוד. בהקשר זה שמעתי משרון גרינברג מרשת אורט, שהיום מקובל לדבר על קשב מבוזר, קשב לזמן מוגבל וקצר, שגורם לאנשים לעשות מספר דברים במקביל, "להכנס" ו"לצאת" מהשיעור בהתאם לעניין ולרצון. אבל עיקר הבעיה לדעתי נעוצה בעובדה, שהמורה ממשיכה ללמד כאילו ואין לי מחשב נייד בכיתה, כאילו מאומה לא השתנה.

ואני רואה תמונה נוספת לנגד עיני. במסגרת עבודה שעלינו להגיש לשיעור, יושבים שלושה סטודנטים (ואני ביניהם) סביב מחשב נייד של אחד מהם, מתייחסים למצגת הסופית, לקראת הפרזנטציה, (שגם היא נבנתה בעיקר בעבודה שיתופית מרחוק ותקשורת מיילים) מוסיפים שקפים, משנים את סדרם, כותבים תוך כדי כך דף הפעלה לסטודנטים - וכולם שקועים בעבודתם. אף אחד מהם אינו מוסת באמצעות המחשב הנייד לפעילות אחרת.

המסקנה המתבקשת מאליה היא, שאין לחפש פתרונות קלים נוסח מחשבים ניידים על עגלות או סגורים בארונות שנכנסים ויוצאים בהתאם לצורך של המורה. המחשבים הניידים צריכים להיות זמינים ללמידה כל הזמן, והתלמידים צריכים להשתמש בהם לצרכי כתיבה, יצירה ועיבוד מידע משמעותי. הפתרון יבוא רק משינוי דרכי ההוראה והלמידה ומשינוי הפרופורציות בין למידה סבילה בשיעור ללמידה פעילה! רק ממעבר אמיתי, מלמידת שינון ללמידה הבנייתית, מלמידה מסורתית ללמידה קונסטרוקטיביסטית. אינני אומרת שיש לבטל לחלוטין את ההוראה המסורתית, אך יש לשנות את הפרופורציות בין זמן העבודה העצמית של התלמיד לבין זמן ההוראה של המורה, וכל זאת בכיתה! שינוי כזה, יאפשר לתלמידים ללמוד באמצעות המחשבים הניידים ולהמעיט את הסחות הדעת, ולא יוביל את המורים לנעול את הניידים הרחק מידי התלמידים.

מודל אחר למימון מחשבים ניידים לתלמידים

החודש השתתפתי בוועדת היגוי ברשות גדולה בארץ, שבחנה כיצד לממן מחשבים ניידים אישיים לתלמידים באחד מבתי הספר פורצי הדרך שבתחומה. לרשות היה ברור, שבתוכנית 1:1 ההורים צריכים להשתתף גם הם במימון, ושעות רבות של חברי וועדת ההיגוי הוקדשו לצורך בחינת ההיבט הכלכלי. הועלו מספר רעיונות אך חלקם לא צלחו את ההיבטים המשפטיים של הרשות ושל משרד החינוך. בחשיבה "מחוץ למסגרת" הוחלט להתייחס למחשבים הניידים כאל כלי, ולגזור גזירה שווה בין השכרת כלי נגינה לבין השכרת מחשב. מסתבר, שברשות הזו תלמידים מנגנים בכלים מוזיקליים, והורים שאינם מעוניינים לקנות לילדיהם כלי נגינה כלשהו, יכולים לשכור את הכלי לשנה. השכירות מכסה היבטים חשובים ביותר של ביטוח הכלי (במקרה זה המחשב הנייד האישי) ושל דמי שכירות. זהו פתרון טוב לתלמידי כיתות ו', הלומדים רק שנה בביה"ס ועוברים אח"כ לחטיבות שבהן עדיין אין את הרצף הלימודי המשלב בין הטכנולוגיה המתקדמת של לפטופים לבין הפדגוגיה החדשנית.

אחת השאלות שדנו בה רבות היתה מדוע לעבור ללמידה עם ניידים אישיים. היתרון הבולט הוא ניהול המידע האישי במחשב הנייד. ניהול מידע כזה שונה מאד מעבודה מול ענן וירטואלי שבו מאוחסנים החומרים, אם כי העובדה שלכל תלמיד יש נייד מקלה גם על אחסון החומרים ברשת.

אני מקווה שהמודל הכלכלי הזה יאפשר ללמידה באמצעות ניידים אישיים להתפשט ולהתרחב לעוד רשויות ולעוד בתי ספר ברחבי הארץ.

סיבות אפשריות לכשלון של שילוב תוכניות 1:1

Nick Sauers במאמרו "למידה מכשלונות" מתייחס למאמר שקרא ב- eduTech שבוחן את הסיבות לכשלון. הוא טוען שבמערכת החינוך איננו מורגלים בבחינה של הכשלונות, אך לדעתו חשוב ביותר ללמוד מתוך הכשלונות, ולא רק מתוך ההצלחות.

ניק מונה מספר סיבות אפשריות לכשלון או לקשיים רציניים בתוכניות של 1:1 ומזמין את קוראיו להוסיף סיבות משלהם.
הסיבות האפשריות הן:
א. המורים לא קבלו הכשרה מקצועית מספקת טרם כניסתם לתוכנית
ב. ההכשרה המקצועית הסתיימה כעבור זמן קצר ולא נמשכה לאורך מספר שנים בתוכנית
ג. התשתיות לא הוכנו כראוי
ד. לא היתה מדיניות ברורה או תוכנית מסודרת על מנת להתמודד עם המרכיבים השונים והמורכבות של שילוב ניידים 1:1
ה. בית הספר לא חגג את "הנצחונות הקטנים" עם החדשנות
ו. לא כל השותפים ובעלי העניין היו מעורבים באמת בתוכנית
ז. המשאבים הפיננסיים לא תמכו בתוכנית כראוי

ניק מציין שבתי ספר של 1:1 שמתקשים להטמיע את החדשנות ימצאו את עצמם מהר מאד במצב של ירידה תלולה. זה עדיין לא אומר שהם נכשלים, אך זה אומר שעליהם לבחון את המצב ולנסות לצמצם עד כמה שניתן את עומק הירידה ואת אורכה. ניק טוען שטוב יעשו בתי ספר אם יבחנו באמת את הסיבות לירידה על מנת למנוע את הכשלון.

אני מזדהה מאד עם הדברים. ככל שאני מעמיקה את הכרותי עם שילובם של ניידים 1:1 אני מבינה הן את ההבטים הכלכליים הכרורכים במהלך כזה, והן את ההבטים של הפיתוח המקצועי של המורים שחייב להמשך לאורך זמן. מי שחושב שבכך שיתן בידיו של כל ילד מחשב נייד ויעביר מספר השתלמויות למורים כדי ל"שדרג" את הוראתם, טועה ומטעה. שילוב של מחשבים 1:1 הוא שינוי מסדר שני ושלישי הטומן בחובו שינויים ארגוניים מערכתיים שיש לתת עליהם את הדעת טרום כניסה לתוכנית, ותוך כדי התוכנית. מאחר ותוכנית כזו היא אכן מורכבת ביותר, יש צורך בתמיכה טכנית, פדגוגית ותשתיתית לאורך זמן.

לקראת תשע"א

הקיץ כבר כאן. חלפה עוד שנה. כל קיץ לקראת שנת לימודים חדשה, עולה שוב מכיוון ההורים שאלת שילובם של הניידים בהוראה ובלמידה . ההורים נדרשים לשלם סכום לא קטן עבור רכישת המחשב הנייד לילדיהם. חלק מההורים חושבים שאין כלל צורך בניידים ומה שהיה עדיף שישאר: כמו שהם למדו ללא ניידים, כך ילמדו ילדיהם. אבל כמדברים אתם לעומק מגלים, שלא מפריע להם שהתלמידים ילמדו עם מחשבים ניידים ובתנאי, שהניידים יהיו שייכים לביה"ס וישארו בו, ובכך ייחסכו מהם שעות של מלחמות עם ילדיהם על שעות מסך, על בילויים עם חברים כשהנייד במרכז, וגם כאבי גב מסחיבה של המחשב הביתה וחזרה. ובכן, גם תוכניות כאלה קורמות עור וגידים וגם להן , כמו לכל מטבע, יתרונות וחסרונות.

ומנגד מתחזקת המגמה של ועדי הורים בבתי ספר יסודיים המנסים ליצור קונצנזוס ולגרום לרשות ולמנהלים להכניס ניידים לתלמידים. הורים שמאמינים שכך צריך ללמוד בביה"ס העכשווים ומוכנים גם לשאת בעלויות הכלכליות הכרוכות באמונתם. אני חושבת הרבה על הנקודה הזאת. במידת ישראל, אין חינוך פרטי אליטיסטי , וטוב שכך, אך לו היה, אני מאמינה שלא היה עולה בדעת ההורים שילדיהם ילמדו בבית ספר כזה ללא מיטב הטכנולוגיה. טכנולוגיה שתהיה אישית לתלמידים, בדיוק כפי שלכל תלמיד יש ספרים אישיים, מחברות אישיות, קלמרים אישיים וטלפונים סוללריים אישיים.

ההורים המתנגדים בטוחים בצדקתם, ומנמקים את רוב התנגדויותיהם בסיבות אידיאולוגיות. סיבות אידיאולוגיות ואמונה בצדקת הדרך הם גם אלו שמנחות את ההורים התומכים בנייד אישי לכל תלמיד. אלה גם אלה צודקים "ואיש באמונתו יחיה". ובכל זאת, אני מאמינה שבתוכניות חדשניות ופורצות דרך דרוש הרבה חזון והרבה אומץ לב כדי להתקדם. לולא האומץ ללכת כנגד הזרם, לולא היכולת לראות למרחקים מעבר לכאן ולעכשו, הרבה המצאות לא היו מומצאות והרבה גילויים לא היו מתגלים. וינסטון צרציל אמר "לעולם אל תפחד ללכת אחרי הזרם ולעולם אל תפחד לקחת את הזרם אחריך!" זו גדולתה של המנהיגות וזו גדולתו של החזון. לכן אני מאמינה שבעתיד הקרוב נראה עוד ועוד תוכניות כאלה, שתבואנה מיוזמות פרטיות כאלה ואחרות , תוכניות לשילוב ניידים לתלמידים שמטבע הוויתן תעלינה שאלות משפטיות והבטים אתיים וחוקיים לכאן ולכאן. ברור לי גם, שיהיה צורך לדון בהם בכובד ראש אם כי הן לא תוכלנה לעצור את המהלך שכבר התחיל להתפשט.


ואסיים בדבריו של הרב קוק שאמר: "בכל דור חייב אדם ללמד בכלים המתאימים לאותו דור"! נראה לי שזוהי התורה כולה על רגל אחת.

הזווית האישית שלי- כנס מיט"ל 2010

זו הפעם השניה שבה אני מרצה בפני אנשים מהאקדמיה ומהשטח בכנס רב משתתפים. הפעם הראשונה היתה לפני שנתיים, בכנס צ'ייס 2008 , בו הצגתי את עבודת התואר השני לי ואת מסקנותיה. הפעם השניה היתה השנה, בכנס מיט"ל.

בחרתי להציג את התפתחותי המקצועית כמורת מורים כפי שמשתקפת בתהליכי הכתיבה בבלוג שלי. התברר לי, שעם השנים וככל שנוספו המאמרונים , הפך הבלוג ל"במת הפרסום" המקצועית שלי ולקשר משמעותי עבורי עם קהיליית מורי המורים העוסקת בהטמעת הטכנולוגיה בתהליכי ההוראה והלמידה. זו הדרך בה אני "מדברת" אך גם מקשיבה, משתפת אך גם משתתפת, לומדת קוראת ותורמת לקהילייה המקצועית.

אינני חוששת מלדבר, אך יחד עם זאת ההתרגשות שאחזה בי לפני שעליתי לבמה היתה חדשה ומוכרת כאחד. חדשה מכיוון שאינני מורגלת להציג בכנסים, והחוויה של לעמוד בפני אולם גדול מלא באנשים איננה עניין יומיומי מבחינתי. מוכרת מכיוון שתמיד לפני הופעה חשובה במיוחד יש לי "פרפרים בבטן" כאלה שמלווים את הרצון להצליח ולעשות את הדברים על הצד הטוב ביותר.

כתיבת המאמר לכנס, וארגון המצגת דרשו ממני לעשות חשיבה מטאקוגנטיבית על תהליכי ההתפתחות המקצועית שעברתי. בניתי מודל שהתייחס גם לתפקידו של המדריך על פי אינה פוקס, ונוכחתי לראות שהרבה דברים שעשיתי באופן אינטואיטיבי תואמים למודל ההתפתחות המקצועית של המדריך. ההמללה וההעברה של הידע האינטואיטיבי למודל, הפכה ידע זה לידע מושכל ומומשג, ידע שניתן להשתמש בו בכל הזדמנות שבה מדברים על תהליכי פיתוח מקצועי של מדריכים. למרות העבודה הרבה שנדרשתי לה לפני הכנס, מצאתי את עצמי נהנית ונתרמת מאד מהתהליך כולו. לקרוא את תגובות של אנשים שכלל אינני מכירה, כמו לדוגמא המאמרון שפרסמה נעמי פורת על דברי בכנס, מעצים אותי מאד כמדריכה שיש משמעות לעבודתה וגורם לי לשוב ולהרהר בדברים.

אני מצרפת את המאמר שהתפרסם בחוברת הכנס. בקרוב מאד יעלו לרשת כל החומרים, ואוכל לקשר לסרטון בו הוקלטתי.

השקעה בתשתיות טכנולוגיות בחינוך

השבוע התפרסמה כתבה בעיתון דמרקר, לפיה מבקש שר החינוך גדעון סער ממשלת ישראל להשקיע תקציב גבוה ביותר בהפיכת בתי הספר במדינה לבתי ספר שבהם ההוראה והלמידה מתאימה למאה ה- 21. על פי הנאמר בכתבה, הסכום הנדרש לתקשוב הכיתות עומד על 5 מליארד שקלים.

ראשית, אני ממש מקווה שאכן הדרישות לקבלת התקציבים הגבוהים הללו תתממש ותתקייים. אני בהחלט חושבת שיש צורך לערוך את ההתאמות הללו ולעדכן את המערכת למאה ה- 21 . אני חושבת שחשוב ללמוד מהניסיון המצטבר בארץ ובעולם. העובדה שיהיו תכנים דיגיטאליים מוכנים למורים יקלו מאד על המעבר, מאחר ואני מאמינה שלא ניתן לבקש ממורים לפתח ללא גבול. מורים יכולים לפתח יחידה אחת שתיים אבל לא כל שיעור. אחד הקשיים שנתקלנו בהם בהוראה בסביבות 1:1 היא מחסור בתכנים דיגיטאליים ועומס עצום על המורים שנבע מהצורך לפתח תכנים דיגיטאליים כל הזמן. היינו חלוצים והקדמנו את זמננו. חומרים זמינים יקלו גם על שילוב ניידים בכיתות מאחר והם יפותחו ע"י מומחי תוכן חיצוניים שיאפשרו להבנות תכנים על פי תוכנית הלמודים. הכשרת המורים שתעשה, מן הראוי שתתן את הדעת על שינוי פרדימת ההוראה ומעבר מהוראה מסורתית שבה המורה במרכז, להוראה עדכנית שבה התלמיד הוא הפעיל העיקרי בשיעור והמורה מסייע לו. סוגי הסיוע יכולים להיות שונים החל מחשיבה משותפת על ארגון הלמידה ותכנון הזמנים דרך עזרה במקורות מידע, פתרון בעיות בזמן אמת וכלה בהערכת התוצר ובהערכת התהליך.

אני מאמינה שברגע שיהיו תשתיות זמינות בבתי הספר, רוחבי פס מאפשרים ואינטרנט אלחוטי זמין נראה יותר ויותר יוזמות פרטיות של הורים תלמידים וצוותי הוראה שיעודדו תלמידים ללמוד עם ניידים. אינני בטוחה שהניידים יראו בדיוק כמו אלו של היום, אבל אני בטוחה שהם יגיעו לכיתות במספרים גבוהים. אני מאד מקווה שאכן התוכנית תתקבל והתשתיות יונחו.