Nick Sauers במאמרו "למידה מכשלונות" מתייחס למאמר שקרא ב- eduTech שבוחן את הסיבות לכשלון. הוא טוען שבמערכת החינוך איננו מורגלים בבחינה של הכשלונות, אך לדעתו חשוב ביותר ללמוד מתוך הכשלונות, ולא רק מתוך ההצלחות.
ניק מונה מספר סיבות אפשריות לכשלון או לקשיים רציניים בתוכניות של 1:1 ומזמין את קוראיו להוסיף סיבות משלהם.
הסיבות האפשריות הן:
א. המורים לא קבלו הכשרה מקצועית מספקת טרם כניסתם לתוכנית
ב. ההכשרה המקצועית הסתיימה כעבור זמן קצר ולא נמשכה לאורך מספר שנים בתוכנית
ג. התשתיות לא הוכנו כראוי
ד. לא היתה מדיניות ברורה או תוכנית מסודרת על מנת להתמודד עם המרכיבים השונים והמורכבות של שילוב ניידים 1:1
ה. בית הספר לא חגג את "הנצחונות הקטנים" עם החדשנות
ו. לא כל השותפים ובעלי העניין היו מעורבים באמת בתוכנית
ז. המשאבים הפיננסיים לא תמכו בתוכנית כראוי
ניק מציין שבתי ספר של 1:1 שמתקשים להטמיע את החדשנות ימצאו את עצמם מהר מאד במצב של ירידה תלולה. זה עדיין לא אומר שהם נכשלים, אך זה אומר שעליהם לבחון את המצב ולנסות לצמצם עד כמה שניתן את עומק הירידה ואת אורכה. ניק טוען שטוב יעשו בתי ספר אם יבחנו באמת את הסיבות לירידה על מנת למנוע את הכשלון.
אני מזדהה מאד עם הדברים. ככל שאני מעמיקה את הכרותי עם שילובם של ניידים 1:1 אני מבינה הן את ההבטים הכלכליים הכרורכים במהלך כזה, והן את ההבטים של הפיתוח המקצועי של המורים שחייב להמשך לאורך זמן. מי שחושב שבכך שיתן בידיו של כל ילד מחשב נייד ויעביר מספר השתלמויות למורים כדי ל"שדרג" את הוראתם, טועה ומטעה. שילוב של מחשבים 1:1 הוא שינוי מסדר שני ושלישי הטומן בחובו שינויים ארגוניים מערכתיים שיש לתת עליהם את הדעת טרום כניסה לתוכנית, ותוך כדי התוכנית. מאחר ותוכנית כזו היא אכן מורכבת ביותר, יש צורך בתמיכה טכנית, פדגוגית ותשתיתית לאורך זמן.
יום רביעי, 18 באוגוסט 2010
יום שישי, 23 ביולי 2010
לקראת תשע"א
הקיץ כבר כאן. חלפה עוד שנה. כל קיץ לקראת שנת לימודים חדשה, עולה שוב מכיוון ההורים שאלת שילובם של הניידים בהוראה ובלמידה . ההורים נדרשים לשלם סכום לא קטן עבור רכישת המחשב הנייד לילדיהם. חלק מההורים חושבים שאין כלל צורך בניידים ומה שהיה עדיף שישאר: כמו שהם למדו ללא ניידים, כך ילמדו ילדיהם. אבל כמדברים אתם לעומק מגלים, שלא מפריע להם שהתלמידים ילמדו עם מחשבים ניידים ובתנאי, שהניידים יהיו שייכים לביה"ס וישארו בו, ובכך ייחסכו מהם שעות של מלחמות עם ילדיהם על שעות מסך, על בילויים עם חברים כשהנייד במרכז, וגם כאבי גב מסחיבה של המחשב הביתה וחזרה. ובכן, גם תוכניות כאלה קורמות עור וגידים וגם להן , כמו לכל מטבע, יתרונות וחסרונות.
ומנגד מתחזקת המגמה של ועדי הורים בבתי ספר יסודיים המנסים ליצור קונצנזוס ולגרום לרשות ולמנהלים להכניס ניידים לתלמידים. הורים שמאמינים שכך צריך ללמוד בביה"ס העכשווים ומוכנים גם לשאת בעלויות הכלכליות הכרוכות באמונתם. אני חושבת הרבה על הנקודה הזאת. במידת ישראל, אין חינוך פרטי אליטיסטי , וטוב שכך, אך לו היה, אני מאמינה שלא היה עולה בדעת ההורים שילדיהם ילמדו בבית ספר כזה ללא מיטב הטכנולוגיה. טכנולוגיה שתהיה אישית לתלמידים, בדיוק כפי שלכל תלמיד יש ספרים אישיים, מחברות אישיות, קלמרים אישיים וטלפונים סוללריים אישיים.
ההורים המתנגדים בטוחים בצדקתם, ומנמקים את רוב התנגדויותיהם בסיבות אידיאולוגיות. סיבות אידיאולוגיות ואמונה בצדקת הדרך הם גם אלו שמנחות את ההורים התומכים בנייד אישי לכל תלמיד. אלה גם אלה צודקים "ואיש באמונתו יחיה". ובכל זאת, אני מאמינה שבתוכניות חדשניות ופורצות דרך דרוש הרבה חזון והרבה אומץ לב כדי להתקדם. לולא האומץ ללכת כנגד הזרם, לולא היכולת לראות למרחקים מעבר לכאן ולעכשו, הרבה המצאות לא היו מומצאות והרבה גילויים לא היו מתגלים. וינסטון צרציל אמר "לעולם אל תפחד ללכת אחרי הזרם ולעולם אל תפחד לקחת את הזרם אחריך!" זו גדולתה של המנהיגות וזו גדולתו של החזון. לכן אני מאמינה שבעתיד הקרוב נראה עוד ועוד תוכניות כאלה, שתבואנה מיוזמות פרטיות כאלה ואחרות , תוכניות לשילוב ניידים לתלמידים שמטבע הוויתן תעלינה שאלות משפטיות והבטים אתיים וחוקיים לכאן ולכאן. ברור לי גם, שיהיה צורך לדון בהם בכובד ראש אם כי הן לא תוכלנה לעצור את המהלך שכבר התחיל להתפשט.
ואסיים בדבריו של הרב קוק שאמר: "בכל דור חייב אדם ללמד בכלים המתאימים לאותו דור"! נראה לי שזוהי התורה כולה על רגל אחת.
ומנגד מתחזקת המגמה של ועדי הורים בבתי ספר יסודיים המנסים ליצור קונצנזוס ולגרום לרשות ולמנהלים להכניס ניידים לתלמידים. הורים שמאמינים שכך צריך ללמוד בביה"ס העכשווים ומוכנים גם לשאת בעלויות הכלכליות הכרוכות באמונתם. אני חושבת הרבה על הנקודה הזאת. במידת ישראל, אין חינוך פרטי אליטיסטי , וטוב שכך, אך לו היה, אני מאמינה שלא היה עולה בדעת ההורים שילדיהם ילמדו בבית ספר כזה ללא מיטב הטכנולוגיה. טכנולוגיה שתהיה אישית לתלמידים, בדיוק כפי שלכל תלמיד יש ספרים אישיים, מחברות אישיות, קלמרים אישיים וטלפונים סוללריים אישיים.
ההורים המתנגדים בטוחים בצדקתם, ומנמקים את רוב התנגדויותיהם בסיבות אידיאולוגיות. סיבות אידיאולוגיות ואמונה בצדקת הדרך הם גם אלו שמנחות את ההורים התומכים בנייד אישי לכל תלמיד. אלה גם אלה צודקים "ואיש באמונתו יחיה". ובכל זאת, אני מאמינה שבתוכניות חדשניות ופורצות דרך דרוש הרבה חזון והרבה אומץ לב כדי להתקדם. לולא האומץ ללכת כנגד הזרם, לולא היכולת לראות למרחקים מעבר לכאן ולעכשו, הרבה המצאות לא היו מומצאות והרבה גילויים לא היו מתגלים. וינסטון צרציל אמר "לעולם אל תפחד ללכת אחרי הזרם ולעולם אל תפחד לקחת את הזרם אחריך!" זו גדולתה של המנהיגות וזו גדולתו של החזון. לכן אני מאמינה שבעתיד הקרוב נראה עוד ועוד תוכניות כאלה, שתבואנה מיוזמות פרטיות כאלה ואחרות , תוכניות לשילוב ניידים לתלמידים שמטבע הוויתן תעלינה שאלות משפטיות והבטים אתיים וחוקיים לכאן ולכאן. ברור לי גם, שיהיה צורך לדון בהם בכובד ראש אם כי הן לא תוכלנה לעצור את המהלך שכבר התחיל להתפשט.
ואסיים בדבריו של הרב קוק שאמר: "בכל דור חייב אדם ללמד בכלים המתאימים לאותו דור"! נראה לי שזוהי התורה כולה על רגל אחת.
יום שני, 5 ביולי 2010
הזווית האישית שלי- כנס מיט"ל 2010
זו הפעם השניה שבה אני מרצה בפני אנשים מהאקדמיה ומהשטח בכנס רב משתתפים. הפעם הראשונה היתה לפני שנתיים, בכנס צ'ייס 2008 , בו הצגתי את עבודת התואר השני לי ואת מסקנותיה. הפעם השניה היתה השנה, בכנס מיט"ל.
בחרתי להציג את התפתחותי המקצועית כמורת מורים כפי שמשתקפת בתהליכי הכתיבה בבלוג שלי. התברר לי, שעם השנים וככל שנוספו המאמרונים , הפך הבלוג ל"במת הפרסום" המקצועית שלי ולקשר משמעותי עבורי עם קהיליית מורי המורים העוסקת בהטמעת הטכנולוגיה בתהליכי ההוראה והלמידה. זו הדרך בה אני "מדברת" אך גם מקשיבה, משתפת אך גם משתתפת, לומדת קוראת ותורמת לקהילייה המקצועית.
אינני חוששת מלדבר, אך יחד עם זאת ההתרגשות שאחזה בי לפני שעליתי לבמה היתה חדשה ומוכרת כאחד. חדשה מכיוון שאינני מורגלת להציג בכנסים, והחוויה של לעמוד בפני אולם גדול מלא באנשים איננה עניין יומיומי מבחינתי. מוכרת מכיוון שתמיד לפני הופעה חשובה במיוחד יש לי "פרפרים בבטן" כאלה שמלווים את הרצון להצליח ולעשות את הדברים על הצד הטוב ביותר.
כתיבת המאמר לכנס, וארגון המצגת דרשו ממני לעשות חשיבה מטאקוגנטיבית על תהליכי ההתפתחות המקצועית שעברתי. בניתי מודל שהתייחס גם לתפקידו של המדריך על פי אינה פוקס, ונוכחתי לראות שהרבה דברים שעשיתי באופן אינטואיטיבי תואמים למודל ההתפתחות המקצועית של המדריך. ההמללה וההעברה של הידע האינטואיטיבי למודל, הפכה ידע זה לידע מושכל ומומשג, ידע שניתן להשתמש בו בכל הזדמנות שבה מדברים על תהליכי פיתוח מקצועי של מדריכים. למרות העבודה הרבה שנדרשתי לה לפני הכנס, מצאתי את עצמי נהנית ונתרמת מאד מהתהליך כולו. לקרוא את תגובות של אנשים שכלל אינני מכירה, כמו לדוגמא המאמרון שפרסמה נעמי פורת על דברי בכנס, מעצים אותי מאד כמדריכה שיש משמעות לעבודתה וגורם לי לשוב ולהרהר בדברים.
אני מצרפת את המאמר שהתפרסם בחוברת הכנס. בקרוב מאד יעלו לרשת כל החומרים, ואוכל לקשר לסרטון בו הוקלטתי.
בחרתי להציג את התפתחותי המקצועית כמורת מורים כפי שמשתקפת בתהליכי הכתיבה בבלוג שלי. התברר לי, שעם השנים וככל שנוספו המאמרונים , הפך הבלוג ל"במת הפרסום" המקצועית שלי ולקשר משמעותי עבורי עם קהיליית מורי המורים העוסקת בהטמעת הטכנולוגיה בתהליכי ההוראה והלמידה. זו הדרך בה אני "מדברת" אך גם מקשיבה, משתפת אך גם משתתפת, לומדת קוראת ותורמת לקהילייה המקצועית.
אינני חוששת מלדבר, אך יחד עם זאת ההתרגשות שאחזה בי לפני שעליתי לבמה היתה חדשה ומוכרת כאחד. חדשה מכיוון שאינני מורגלת להציג בכנסים, והחוויה של לעמוד בפני אולם גדול מלא באנשים איננה עניין יומיומי מבחינתי. מוכרת מכיוון שתמיד לפני הופעה חשובה במיוחד יש לי "פרפרים בבטן" כאלה שמלווים את הרצון להצליח ולעשות את הדברים על הצד הטוב ביותר.
כתיבת המאמר לכנס, וארגון המצגת דרשו ממני לעשות חשיבה מטאקוגנטיבית על תהליכי ההתפתחות המקצועית שעברתי. בניתי מודל שהתייחס גם לתפקידו של המדריך על פי אינה פוקס, ונוכחתי לראות שהרבה דברים שעשיתי באופן אינטואיטיבי תואמים למודל ההתפתחות המקצועית של המדריך. ההמללה וההעברה של הידע האינטואיטיבי למודל, הפכה ידע זה לידע מושכל ומומשג, ידע שניתן להשתמש בו בכל הזדמנות שבה מדברים על תהליכי פיתוח מקצועי של מדריכים. למרות העבודה הרבה שנדרשתי לה לפני הכנס, מצאתי את עצמי נהנית ונתרמת מאד מהתהליך כולו. לקרוא את תגובות של אנשים שכלל אינני מכירה, כמו לדוגמא המאמרון שפרסמה נעמי פורת על דברי בכנס, מעצים אותי מאד כמדריכה שיש משמעות לעבודתה וגורם לי לשוב ולהרהר בדברים.
אני מצרפת את המאמר שהתפרסם בחוברת הכנס. בקרוב מאד יעלו לרשת כל החומרים, ואוכל לקשר לסרטון בו הוקלטתי.
יום שלישי, 15 ביוני 2010
השקעה בתשתיות טכנולוגיות בחינוך
השבוע התפרסמה כתבה בעיתון דמרקר, לפיה מבקש שר החינוך גדעון סער ממשלת ישראל להשקיע תקציב גבוה ביותר בהפיכת בתי הספר במדינה לבתי ספר שבהם ההוראה והלמידה מתאימה למאה ה- 21. על פי הנאמר בכתבה, הסכום הנדרש לתקשוב הכיתות עומד על 5 מליארד שקלים.
ראשית, אני ממש מקווה שאכן הדרישות לקבלת התקציבים הגבוהים הללו תתממש ותתקייים. אני בהחלט חושבת שיש צורך לערוך את ההתאמות הללו ולעדכן את המערכת למאה ה- 21 . אני חושבת שחשוב ללמוד מהניסיון המצטבר בארץ ובעולם. העובדה שיהיו תכנים דיגיטאליים מוכנים למורים יקלו מאד על המעבר, מאחר ואני מאמינה שלא ניתן לבקש ממורים לפתח ללא גבול. מורים יכולים לפתח יחידה אחת שתיים אבל לא כל שיעור. אחד הקשיים שנתקלנו בהם בהוראה בסביבות 1:1 היא מחסור בתכנים דיגיטאליים ועומס עצום על המורים שנבע מהצורך לפתח תכנים דיגיטאליים כל הזמן. היינו חלוצים והקדמנו את זמננו. חומרים זמינים יקלו גם על שילוב ניידים בכיתות מאחר והם יפותחו ע"י מומחי תוכן חיצוניים שיאפשרו להבנות תכנים על פי תוכנית הלמודים. הכשרת המורים שתעשה, מן הראוי שתתן את הדעת על שינוי פרדימת ההוראה ומעבר מהוראה מסורתית שבה המורה במרכז, להוראה עדכנית שבה התלמיד הוא הפעיל העיקרי בשיעור והמורה מסייע לו. סוגי הסיוע יכולים להיות שונים החל מחשיבה משותפת על ארגון הלמידה ותכנון הזמנים דרך עזרה במקורות מידע, פתרון בעיות בזמן אמת וכלה בהערכת התוצר ובהערכת התהליך.
אני מאמינה שברגע שיהיו תשתיות זמינות בבתי הספר, רוחבי פס מאפשרים ואינטרנט אלחוטי זמין נראה יותר ויותר יוזמות פרטיות של הורים תלמידים וצוותי הוראה שיעודדו תלמידים ללמוד עם ניידים. אינני בטוחה שהניידים יראו בדיוק כמו אלו של היום, אבל אני בטוחה שהם יגיעו לכיתות במספרים גבוהים. אני מאד מקווה שאכן התוכנית תתקבל והתשתיות יונחו.
ראשית, אני ממש מקווה שאכן הדרישות לקבלת התקציבים הגבוהים הללו תתממש ותתקייים. אני בהחלט חושבת שיש צורך לערוך את ההתאמות הללו ולעדכן את המערכת למאה ה- 21 . אני חושבת שחשוב ללמוד מהניסיון המצטבר בארץ ובעולם. העובדה שיהיו תכנים דיגיטאליים מוכנים למורים יקלו מאד על המעבר, מאחר ואני מאמינה שלא ניתן לבקש ממורים לפתח ללא גבול. מורים יכולים לפתח יחידה אחת שתיים אבל לא כל שיעור. אחד הקשיים שנתקלנו בהם בהוראה בסביבות 1:1 היא מחסור בתכנים דיגיטאליים ועומס עצום על המורים שנבע מהצורך לפתח תכנים דיגיטאליים כל הזמן. היינו חלוצים והקדמנו את זמננו. חומרים זמינים יקלו גם על שילוב ניידים בכיתות מאחר והם יפותחו ע"י מומחי תוכן חיצוניים שיאפשרו להבנות תכנים על פי תוכנית הלמודים. הכשרת המורים שתעשה, מן הראוי שתתן את הדעת על שינוי פרדימת ההוראה ומעבר מהוראה מסורתית שבה המורה במרכז, להוראה עדכנית שבה התלמיד הוא הפעיל העיקרי בשיעור והמורה מסייע לו. סוגי הסיוע יכולים להיות שונים החל מחשיבה משותפת על ארגון הלמידה ותכנון הזמנים דרך עזרה במקורות מידע, פתרון בעיות בזמן אמת וכלה בהערכת התוצר ובהערכת התהליך.
אני מאמינה שברגע שיהיו תשתיות זמינות בבתי הספר, רוחבי פס מאפשרים ואינטרנט אלחוטי זמין נראה יותר ויותר יוזמות פרטיות של הורים תלמידים וצוותי הוראה שיעודדו תלמידים ללמוד עם ניידים. אינני בטוחה שהניידים יראו בדיוק כמו אלו של היום, אבל אני בטוחה שהם יגיעו לכיתות במספרים גבוהים. אני מאד מקווה שאכן התוכנית תתקבל והתשתיות יונחו.
יום שישי, 21 במאי 2010
הצצה מקרית לכיתות
השבוע בקרתי באחד מבתי הספר שבהן פועלת התוכנית. האמת שהגעתי על מנת לפגוש את המנהלת אבל מאחר וכבר הייתי בבית הספר, הצצתי בכיתות.
בכיתה אחת נבחנו הילדים באמצעות המחשב הנייד. הבמבחן חובר בסביבת הלימודים והכיל 32 שאלות רב ברירה. התלמידים היו שקועים בעבודתם והכיתה היתה דמומה. חשבתי לעצמי שכך בוודאי תראה הכיתה של העשור השלישי או הרביעי של המאה הזו. היה ברור שהתלמידים יודעים בדיוק מה לעשות וזוהי שגרת חייהם ויומם. חלק מהתלמידים ענו על פי סדר השאלות חלק אחר שוטטו בין השאלות והתלבטו לגבי התשובות. ראיתי תלמידים שענו אך לא לחצו על הלחצן של "שמור תשובה" וראיתי כאלה שכן. ויחד עם זאת, עדיין היה כאן חידוש שלא ראיתי בעבר: בחינה ממוחשבת. בכיתה הזו חשבתי לעצמי, מבחני פיזה ב- 2012 באמצעות מחשבים לא יהיו חידוש.
היתרונות בהכנת מבחן ממוחשב למורה ברורים: אין צורך לבדוק את המבחן, והציונים נאספים בקלות. אחת ההפתעות שהמורה ציינה בפני היא העובדה שבמבחן כזה ציוני התלמידים נמוכים יותר. לא הספקנו לפתח שיחה על כך, רק דברנו על המסיחים שמחברים במבחן רב ברירה וכן על העובדה שבניגוד למבחן פתוח שבו המורה מקבלת תשובות בקשת רחבה יותר, כאן הכל סגור ויש רק תשובה אחת נכונה. חשבתי על כך שלהכין מבחן רב ברירה היא מיומנות, אבל מיומנות נוספת שיש להקנות לתלמידים היא לענות על מבחן רב ברירה. יש צורך לדבר אתם על שלילת אפשרויות (שיטת האלימינציה) ובמידה והתלמידים אינם מיומנים בכך, ניתן להבין את הפערים שבציונים.
בכיתה אחרת תרגלו התלמידים במחשבים הניידים בעיות בהנדסה. חלקם עבדו בסביבת אלנט וחלקם בסביבת הספרים הדיגיטאליים כותר. גם כאן היה ברור שזוהי שגרת חייהם של התלמידים. על הלוח היו רשומות המטלות שיש לבצע בחוברת הלימוד ( באמצעות כותר) ובאלנט. ליד כל תלמיד היתה גם מחברת חשבון על מנת לרשום בצורה מדוייקת את הדרך עד לפתרון.
בכיתה היתה תכונה רבה - רחשים של כיתה פעלתנית ( בניגוד לשקט של כיתה "מקשיבה" למורה?) לחלק מהתלמידים נפתחו המשימות ולחלקם לא. היו תלמידים שנדרשו לצאת ולהכנס לסביבה על מנת להטעין את המשימות. מאחר והם כל כך מיומנים ורגילים לשגרה הזו, הם עושים זאת באופן אוטומטי . תלמיד אחד הכריז בכיתה שמי שלא הצליח להכנס למשימה שיצא וייכנס שוב וכולם הבינו בדיוק על מה הוא מדבר ומבצעים זאת. לעצמי אני חושבת שכאן בעצם מתפתחת שפה חדשה, ברורה לתלמידים עם הניידים. מי שלא עובד כך - לא יבין זאת.
ההצצה המקרית בכיתות תורמת לי למספר תובנות:
1. מפליא הדבר, אך המחזה הזה של תלמידם שעובדים בניידים (כמו בספרים ) כבר לא מרגש אותי. אם בעבר הייתי נפעמת בכל פעם שבקרתי בכיתות וחזיתי בכך, הרי שכיום בבתי הספר שבהם התלמידם לומדים עם ניידים כאורח חיים אין דבר טבעי יותר ונכון יותר. הם נבחנים בעזרתם, הם מתרגלים בעזרתם והם חוקרים בעזרתם. אני צריכה לצבוט את עצמי ולהזכיר לעצמי שוב ושוב שזוהי איננה תמונת המצב הרווחת בבתי הספר בארץ, ובוודאי שלא בכל בתי הספר שבהם עובדים עם ניידים.
2. ועדיין יש "חידושים" בשימושים שעושים תלמידים ומורים עם ניידים. נכון שכבר בעבר ראיתי מבחן שתלמידים הכינו במקצוע אחר באמצעות המחשב, אך שם הייתי מעורבת בהכנה של המבחן ובהכנה של המורה לרעיון. כאן הכל נעשה באופן עצמאי, ובאופן טבעי.
3. המורים "קפצו" קדימה במהירות, ויחד עם זאת, יש שונות גבוהה מאד בין המורים. ישם כאלה שלומדים לבד מנסים לבד ומרגישים בטוחים לעשות דברים שלא עשו עדיין. אחרים לעומתם, דבקים במוכר ולא מנסים דברים חדשים. ההצצות במקרה זה היו בשתי כיתות שלהן מורות מיומנות ובטוחות מאד בטכנולוגיה.
4. הפוטנציאל של המחשב ללמידה דיפרנציאלית עדיין לא מנוצל. כל התלמידים עונים על אותן המשימות ומתרגלים אותן מטלות. אני חושבת שיש מקום לשוחח על כך עם המורים ולהעלות את הנושא למודעות שלהם. שוב ושוב אני רואה שיש פוטנציאל למתן מענה לשונות , אך בפועל הוא לא מנוצל וחבל. גם בהצצה אחרת, בתוכנית אחרת ראיתי את אותו העניין בדיוק. המורים לא מתאימים משימות לתלמידים, אלא נותנים משימות לכיתה כולה. כתבתי לעצמי את הנקודה הזו על מנת לשוחח עליה עם המורים. בחירת המשימות וניווטן לתלמידים חשובה ביותר. אני לוקחת על עצמי לדבר על כך עם המורים.
בכיתה אחת נבחנו הילדים באמצעות המחשב הנייד. הבמבחן חובר בסביבת הלימודים והכיל 32 שאלות רב ברירה. התלמידים היו שקועים בעבודתם והכיתה היתה דמומה. חשבתי לעצמי שכך בוודאי תראה הכיתה של העשור השלישי או הרביעי של המאה הזו. היה ברור שהתלמידים יודעים בדיוק מה לעשות וזוהי שגרת חייהם ויומם. חלק מהתלמידים ענו על פי סדר השאלות חלק אחר שוטטו בין השאלות והתלבטו לגבי התשובות. ראיתי תלמידים שענו אך לא לחצו על הלחצן של "שמור תשובה" וראיתי כאלה שכן. ויחד עם זאת, עדיין היה כאן חידוש שלא ראיתי בעבר: בחינה ממוחשבת. בכיתה הזו חשבתי לעצמי, מבחני פיזה ב- 2012 באמצעות מחשבים לא יהיו חידוש.
היתרונות בהכנת מבחן ממוחשב למורה ברורים: אין צורך לבדוק את המבחן, והציונים נאספים בקלות. אחת ההפתעות שהמורה ציינה בפני היא העובדה שבמבחן כזה ציוני התלמידים נמוכים יותר. לא הספקנו לפתח שיחה על כך, רק דברנו על המסיחים שמחברים במבחן רב ברירה וכן על העובדה שבניגוד למבחן פתוח שבו המורה מקבלת תשובות בקשת רחבה יותר, כאן הכל סגור ויש רק תשובה אחת נכונה. חשבתי על כך שלהכין מבחן רב ברירה היא מיומנות, אבל מיומנות נוספת שיש להקנות לתלמידים היא לענות על מבחן רב ברירה. יש צורך לדבר אתם על שלילת אפשרויות (שיטת האלימינציה) ובמידה והתלמידים אינם מיומנים בכך, ניתן להבין את הפערים שבציונים.
בכיתה אחרת תרגלו התלמידים במחשבים הניידים בעיות בהנדסה. חלקם עבדו בסביבת אלנט וחלקם בסביבת הספרים הדיגיטאליים כותר. גם כאן היה ברור שזוהי שגרת חייהם של התלמידים. על הלוח היו רשומות המטלות שיש לבצע בחוברת הלימוד ( באמצעות כותר) ובאלנט. ליד כל תלמיד היתה גם מחברת חשבון על מנת לרשום בצורה מדוייקת את הדרך עד לפתרון.
בכיתה היתה תכונה רבה - רחשים של כיתה פעלתנית ( בניגוד לשקט של כיתה "מקשיבה" למורה?) לחלק מהתלמידים נפתחו המשימות ולחלקם לא. היו תלמידים שנדרשו לצאת ולהכנס לסביבה על מנת להטעין את המשימות. מאחר והם כל כך מיומנים ורגילים לשגרה הזו, הם עושים זאת באופן אוטומטי . תלמיד אחד הכריז בכיתה שמי שלא הצליח להכנס למשימה שיצא וייכנס שוב וכולם הבינו בדיוק על מה הוא מדבר ומבצעים זאת. לעצמי אני חושבת שכאן בעצם מתפתחת שפה חדשה, ברורה לתלמידים עם הניידים. מי שלא עובד כך - לא יבין זאת.
ההצצה המקרית בכיתות תורמת לי למספר תובנות:
1. מפליא הדבר, אך המחזה הזה של תלמידם שעובדים בניידים (כמו בספרים ) כבר לא מרגש אותי. אם בעבר הייתי נפעמת בכל פעם שבקרתי בכיתות וחזיתי בכך, הרי שכיום בבתי הספר שבהם התלמידם לומדים עם ניידים כאורח חיים אין דבר טבעי יותר ונכון יותר. הם נבחנים בעזרתם, הם מתרגלים בעזרתם והם חוקרים בעזרתם. אני צריכה לצבוט את עצמי ולהזכיר לעצמי שוב ושוב שזוהי איננה תמונת המצב הרווחת בבתי הספר בארץ, ובוודאי שלא בכל בתי הספר שבהם עובדים עם ניידים.
2. ועדיין יש "חידושים" בשימושים שעושים תלמידים ומורים עם ניידים. נכון שכבר בעבר ראיתי מבחן שתלמידים הכינו במקצוע אחר באמצעות המחשב, אך שם הייתי מעורבת בהכנה של המבחן ובהכנה של המורה לרעיון. כאן הכל נעשה באופן עצמאי, ובאופן טבעי.
3. המורים "קפצו" קדימה במהירות, ויחד עם זאת, יש שונות גבוהה מאד בין המורים. ישם כאלה שלומדים לבד מנסים לבד ומרגישים בטוחים לעשות דברים שלא עשו עדיין. אחרים לעומתם, דבקים במוכר ולא מנסים דברים חדשים. ההצצות במקרה זה היו בשתי כיתות שלהן מורות מיומנות ובטוחות מאד בטכנולוגיה.
4. הפוטנציאל של המחשב ללמידה דיפרנציאלית עדיין לא מנוצל. כל התלמידים עונים על אותן המשימות ומתרגלים אותן מטלות. אני חושבת שיש מקום לשוחח על כך עם המורים ולהעלות את הנושא למודעות שלהם. שוב ושוב אני רואה שיש פוטנציאל למתן מענה לשונות , אך בפועל הוא לא מנוצל וחבל. גם בהצצה אחרת, בתוכנית אחרת ראיתי את אותו העניין בדיוק. המורים לא מתאימים משימות לתלמידים, אלא נותנים משימות לכיתה כולה. כתבתי לעצמי את הנקודה הזו על מנת לשוחח עליה עם המורים. בחירת המשימות וניווטן לתלמידים חשובה ביותר. אני לוקחת על עצמי לדבר על כך עם המורים.
יום ראשון, 18 באפריל 2010
מדעים מקוונים
אחרי שלוש שנים שתוכנית הניידים פועלת, החליט צוות המדעים בחטיבה לאפשר למידה אחרת באמצעות יום מקוון. הרציונאל לקיום היום היה הרצון לשבור את אחידות המקום שמאפיינת את הלמידה בבית הספר ולאפשר לתלמידים בשכבה ז' ללמוד מהבית. מאחר והתלמידים הצטוותו לזוגות אפשרנו להם להתחלק כראות עיניהם, מבלי להתחשב בכתות ובקבוצות של הכיתות.
מאחר ורצינו להתנסות במשהו אחר, החלטנו לבצע פעילות סינכרונית של למידה מרחוק ביום הזה. יומיים קודם לכן המורות למדו להפעיל את התוכנה הסינכרונית. כמרצות הן למדו להעלות מצגות לסביבה, לאפשר הצבעה לתלמיד זה או אחר ולהראות אתר באינטרנט לכל התלמידים. התלמידים מצדם ערכו ניסוי כלים , הצליחו להוריד את התוכנה להתחבר, להצביע ולראות שהם אכן שומעים.
ביום המקוון ההתרגשות היתה רבה. התלמידים ברכו את המורות בברכת בוקר טוב ברשת באופן סינכרוני ואף קבלו את סדר היום. אחר כך הם יצאו לפעילות כשהמורות נמצאות לעזרתן לאורך כל היום ברשת.
בסיום היום נערך משוב מקוון. מניתוח תוצאות המשוב עולה כי רוב התלמידים נהנו מאד מכך שלמדו מהבית ולא הצטרכו להגיע לבית הספר. כמחצית מהתלמידם העידו על עצמם שלמדו הרבה דברים חדשים והרוב המוחלט של התלמידים ממליצים לקיים ימים נוספים כאלה. מבחינת נקודות לשיפור חלק מהתלמידים הרגישו שהיום היה עמוס מדי ולדעתם, יש צורך להפחית בכמות המטלות.
יום מקוון כזה מעלה מספר נקודות לחשיבה ולדיון עם הצוותים:
א. חלוקת ההפסקות במהלך היום - האם ההפסקות נעשות באופן אחיד לכולם באותו זמן (מה שמזכיר את מבנה בית הספר) או האם כל תלמיד לוקח את ההפסקות לעצמו בהתאם לרצונו ובתנאי שיעשה את המטלות עד לסוף היום
ב. מספר התכנים הנלמדים באותו היום : עצם העובדה שיום למודים שלם מוקדש לתחום דעת אחד מאפשרת להתעמק בתוכן בצורה רציפה (מה שלא קיים בכיתה שבה השיעורים מפוצלים) ויש לחשוב על ההיבט הזה בתכנון מספר הנושאים והתכנים שעוסקים בו. ההתייחסות לתכנים מזמנת גם חשיבה על אופי המטלות וגיוונם
ד. חלוקת הזמנים והתקדמות היום המקוון: האם כל המטלות של אותו היום ( מעבר למטלת הסיכום) ניתנות מראש או האם יש צורך להגביל זמנים ולהעלות את המשימות לפי קצב התקדמות היום המקוון
ה. שבירת מסגרות הכיתה באופן שכבתי – העובדה שאפשרנו לתלמידים מכתות שונות להצטוות יחד ללמידה בבית שברה את מסגרת הכיתה וזה אינו קורה כשיש צורך להגיש מטלות בזוגות בתוך כיתות ביה"ס.
ו. שילוב ההוראה הסינכרונית מרחוק ביום למידה כזה.
מאחר ורצינו להתנסות במשהו אחר, החלטנו לבצע פעילות סינכרונית של למידה מרחוק ביום הזה. יומיים קודם לכן המורות למדו להפעיל את התוכנה הסינכרונית. כמרצות הן למדו להעלות מצגות לסביבה, לאפשר הצבעה לתלמיד זה או אחר ולהראות אתר באינטרנט לכל התלמידים. התלמידים מצדם ערכו ניסוי כלים , הצליחו להוריד את התוכנה להתחבר, להצביע ולראות שהם אכן שומעים.
ביום המקוון ההתרגשות היתה רבה. התלמידים ברכו את המורות בברכת בוקר טוב ברשת באופן סינכרוני ואף קבלו את סדר היום. אחר כך הם יצאו לפעילות כשהמורות נמצאות לעזרתן לאורך כל היום ברשת.
בסיום היום נערך משוב מקוון. מניתוח תוצאות המשוב עולה כי רוב התלמידים נהנו מאד מכך שלמדו מהבית ולא הצטרכו להגיע לבית הספר. כמחצית מהתלמידם העידו על עצמם שלמדו הרבה דברים חדשים והרוב המוחלט של התלמידים ממליצים לקיים ימים נוספים כאלה. מבחינת נקודות לשיפור חלק מהתלמידים הרגישו שהיום היה עמוס מדי ולדעתם, יש צורך להפחית בכמות המטלות.
יום מקוון כזה מעלה מספר נקודות לחשיבה ולדיון עם הצוותים:
א. חלוקת ההפסקות במהלך היום - האם ההפסקות נעשות באופן אחיד לכולם באותו זמן (מה שמזכיר את מבנה בית הספר) או האם כל תלמיד לוקח את ההפסקות לעצמו בהתאם לרצונו ובתנאי שיעשה את המטלות עד לסוף היום
ב. מספר התכנים הנלמדים באותו היום : עצם העובדה שיום למודים שלם מוקדש לתחום דעת אחד מאפשרת להתעמק בתוכן בצורה רציפה (מה שלא קיים בכיתה שבה השיעורים מפוצלים) ויש לחשוב על ההיבט הזה בתכנון מספר הנושאים והתכנים שעוסקים בו. ההתייחסות לתכנים מזמנת גם חשיבה על אופי המטלות וגיוונם
ד. חלוקת הזמנים והתקדמות היום המקוון: האם כל המטלות של אותו היום ( מעבר למטלת הסיכום) ניתנות מראש או האם יש צורך להגביל זמנים ולהעלות את המשימות לפי קצב התקדמות היום המקוון
ה. שבירת מסגרות הכיתה באופן שכבתי – העובדה שאפשרנו לתלמידים מכתות שונות להצטוות יחד ללמידה בבית שברה את מסגרת הכיתה וזה אינו קורה כשיש צורך להגיש מטלות בזוגות בתוך כיתות ביה"ס.
ו. שילוב ההוראה הסינכרונית מרחוק ביום למידה כזה.
יום ראשון, 11 באפריל 2010
התפאורה והניידים
את המאמרון הזה אני מבשלת במוחי מזה מספר ימים. ראשית, חפשתי מילה חלופית טובה בעברית למונח setting באנגלית ולא ממש מצאתי. התלבטי בין עיצוב-פנים לבין ארגון חלל הכיתה ולבסוף החלטתי ללכת על המילה "תפאורה". ניסיתי להבין את הקשר שבין התפאורה - ה- SETTING של חדר הכיתה אליו נכנסים המחשבים הניידים לבין המשמעות האמיתית של הניידות הטמונה במחשבים אלו.
שנית, נזכרתי במרצה שלי למחקר איכותני באוניברסיטה, ד"ר דבורה קורט, שנכנסה לכיתה החדשה, שנחנכה בסמסטר ב' (לפני כחודש בערך) בבנין החדש בביה"ס לחינוך באוניברסיטת בר אילן ושאלתה הראשונה היתה מה ניתן ללמוד מסידור הכיתה על הנחות היסוד של האדריכלים שבנו אותה ועל תפיסת הידע שעומדת מאחוריה. אני מודה שלמרות פשטותה של השאלה היא הפתיעה אותי. בסמוי הרי ברור לי, שיש קשר בין ארגון המרחב לבין פרדיגמות והנחות יסוד, ומלימודי המדעים אני יודעת שיש קשר בין מבנה לתפקוד אך היכולת לעמוד מן הצד ולהתבונן כחיצון לתהליך הזה היתה חדשה עבורי.
המחשבים הניידים מעצם שמם ותפקודם נועדו לשרת אותנו בכל מקום, בכל זמן, ולאפשר לנו למידה מתמשכת. אך האם הדרך שבה הוכנסו מחשבים אלו לכיתות תואמת את תפקודם האופטימאלי? הכיתה הנורמטיבית במדינת ישראל בנויה מטורים (ואפילו אם בכיתות הנמוכות של ביה"ס היסודי ניתן לראות מבנה של קבוצות הרי שבכיתות ה'-ו' ביסודי המבנה הזה "נשבר" וחוזר למבנה הטורים ) הפונים כולם אל המורה הנמצאת במרכז הכיתה. מהן הנחות היסוד העומדות מאחורי מבנה כיתה כזה? האם אין כאן הנחה סמויה שהמורה היא מקור הידע , ופני כל התלמידים צריכים להיות מופנים אליה כדי ללמוד? האם מבנה כזה של טורים תואם את ההנחה האומרת שהמחשב הנייד מאפשר למידה שיתופית ונגישה? וגם לו רוצה המורה ללמד בקבוצות, הרי שנוכחות המקרן מחייבת את פני כל התלמידים להיות נשואים אליו ולהתבונן על הלוח המרכזי עליו מוקרנים התכנים. האם אין בצורה ישיבה זו כדי לקבע את חוסר ניידותו של המחשב הנייד? מה עשינו בעצם כשהכנסו את המחשבים הניידים לתוך הכיתות הקיימות? לקחנו כלים ניידים והפכנו אותם לנייחים, קיבענו את היכולת העצומה של הלמידה המבוזרת לתוך הארגון הקיים והכנו אותה ללמידה מרוכזת ובכך בעצם, הפכנו את המחשבים הניידים לפחות אפקטיביים .
זאת ועוד. מערכת השעות הבית ספרית מחולקת למקטעים של שיעורים על פי תחומי הדעת. כל שעה וחצי במקרה הטוב, או 45 דקות במקרה הפחות טוב, מתחלף נושא השיעור ותחום הדעת אותו לומדים התלמידים. האם ארגון כזה של זמן הלמידה מאפשר לנצל באופן מייטבי את הניידים? האם העובדה שכל הלמידה מתרחשת במקום קבוע, במערכת שעות קבועה ובחדר קבוע אינה עומדת בסתירה לטענת הניידות בכל מקום ובכל זמן? ההרהורים הללו מחזירים אותי לדבריו של ד"ר רוני אבירם בדבר בית הספר העתידני והשינויים מרחיקי הלכת מהדרגה השלישית שעל בית הספר לעבור. ד"ר אבירם ממליץ בעצם לפרק את בית הספר במתכונתו הנוכחית ולבנותו במתכונת פרדיגמתית חדשה שתאפשר למידה אחרת. אמנם עדיין לא הוחל בתכנון ובבניה של בית ספר כזה, אך ב"אני המאמין" שלי אני בטוחה שהוא עוד יקום.
ההרהורים הללו התחדדו אצלי עוד יותר כשקראתי על יוזמת תוכנית התקשוב בפורטוגל, יוזמה ששמה לה במרכזה את טכנולוגית 1:1 לכלל התלמידים בבתי הספר היסודיים במדינה. אחת השאלות שנשאלות ע"י החוקרים במדינה היא האם המהלך הזה ייצר שינוי בתהליכי הלמידה בבית הספר, וכבר נשמעים הקולות הטוענים שעל מנת שהמהלך יצליח יש לשנות את אופי הלמידה בבתי הספר מכיתות לימוד לקבוצות הנחייה ובעצם לעבור להוראה פרטנית. העידן הפוסט מודרני מאופיין בין היתר ביחסים של 1:1 (כגון: מאמן כושר אישי, מאמן אישי להצלחה בחיים, פסיכולוג אישי וכו') וייתכן שהשינוי המוצע ע"י חוקרים בפורטוגל הוא השינוי הדרוש כדי שהניידים יהפכו לאפקטיביים וניתן יהיה להשתמש במלוא הפוטנציאל הגלום בהם לתהליכי ההוראה והלמידה.
שנית, נזכרתי במרצה שלי למחקר איכותני באוניברסיטה, ד"ר דבורה קורט, שנכנסה לכיתה החדשה, שנחנכה בסמסטר ב' (לפני כחודש בערך) בבנין החדש בביה"ס לחינוך באוניברסיטת בר אילן ושאלתה הראשונה היתה מה ניתן ללמוד מסידור הכיתה על הנחות היסוד של האדריכלים שבנו אותה ועל תפיסת הידע שעומדת מאחוריה. אני מודה שלמרות פשטותה של השאלה היא הפתיעה אותי. בסמוי הרי ברור לי, שיש קשר בין ארגון המרחב לבין פרדיגמות והנחות יסוד, ומלימודי המדעים אני יודעת שיש קשר בין מבנה לתפקוד אך היכולת לעמוד מן הצד ולהתבונן כחיצון לתהליך הזה היתה חדשה עבורי.
המחשבים הניידים מעצם שמם ותפקודם נועדו לשרת אותנו בכל מקום, בכל זמן, ולאפשר לנו למידה מתמשכת. אך האם הדרך שבה הוכנסו מחשבים אלו לכיתות תואמת את תפקודם האופטימאלי? הכיתה הנורמטיבית במדינת ישראל בנויה מטורים (ואפילו אם בכיתות הנמוכות של ביה"ס היסודי ניתן לראות מבנה של קבוצות הרי שבכיתות ה'-ו' ביסודי המבנה הזה "נשבר" וחוזר למבנה הטורים ) הפונים כולם אל המורה הנמצאת במרכז הכיתה. מהן הנחות היסוד העומדות מאחורי מבנה כיתה כזה? האם אין כאן הנחה סמויה שהמורה היא מקור הידע , ופני כל התלמידים צריכים להיות מופנים אליה כדי ללמוד? האם מבנה כזה של טורים תואם את ההנחה האומרת שהמחשב הנייד מאפשר למידה שיתופית ונגישה? וגם לו רוצה המורה ללמד בקבוצות, הרי שנוכחות המקרן מחייבת את פני כל התלמידים להיות נשואים אליו ולהתבונן על הלוח המרכזי עליו מוקרנים התכנים. האם אין בצורה ישיבה זו כדי לקבע את חוסר ניידותו של המחשב הנייד? מה עשינו בעצם כשהכנסו את המחשבים הניידים לתוך הכיתות הקיימות? לקחנו כלים ניידים והפכנו אותם לנייחים, קיבענו את היכולת העצומה של הלמידה המבוזרת לתוך הארגון הקיים והכנו אותה ללמידה מרוכזת ובכך בעצם, הפכנו את המחשבים הניידים לפחות אפקטיביים .
זאת ועוד. מערכת השעות הבית ספרית מחולקת למקטעים של שיעורים על פי תחומי הדעת. כל שעה וחצי במקרה הטוב, או 45 דקות במקרה הפחות טוב, מתחלף נושא השיעור ותחום הדעת אותו לומדים התלמידים. האם ארגון כזה של זמן הלמידה מאפשר לנצל באופן מייטבי את הניידים? האם העובדה שכל הלמידה מתרחשת במקום קבוע, במערכת שעות קבועה ובחדר קבוע אינה עומדת בסתירה לטענת הניידות בכל מקום ובכל זמן? ההרהורים הללו מחזירים אותי לדבריו של ד"ר רוני אבירם בדבר בית הספר העתידני והשינויים מרחיקי הלכת מהדרגה השלישית שעל בית הספר לעבור. ד"ר אבירם ממליץ בעצם לפרק את בית הספר במתכונתו הנוכחית ולבנותו במתכונת פרדיגמתית חדשה שתאפשר למידה אחרת. אמנם עדיין לא הוחל בתכנון ובבניה של בית ספר כזה, אך ב"אני המאמין" שלי אני בטוחה שהוא עוד יקום.
ההרהורים הללו התחדדו אצלי עוד יותר כשקראתי על יוזמת תוכנית התקשוב בפורטוגל, יוזמה ששמה לה במרכזה את טכנולוגית 1:1 לכלל התלמידים בבתי הספר היסודיים במדינה. אחת השאלות שנשאלות ע"י החוקרים במדינה היא האם המהלך הזה ייצר שינוי בתהליכי הלמידה בבית הספר, וכבר נשמעים הקולות הטוענים שעל מנת שהמהלך יצליח יש לשנות את אופי הלמידה בבתי הספר מכיתות לימוד לקבוצות הנחייה ובעצם לעבור להוראה פרטנית. העידן הפוסט מודרני מאופיין בין היתר ביחסים של 1:1 (כגון: מאמן כושר אישי, מאמן אישי להצלחה בחיים, פסיכולוג אישי וכו') וייתכן שהשינוי המוצע ע"י חוקרים בפורטוגל הוא השינוי הדרוש כדי שהניידים יהפכו לאפקטיביים וניתן יהיה להשתמש במלוא הפוטנציאל הגלום בהם לתהליכי ההוראה והלמידה.
הירשם ל-
רשומות (Atom)