תלמידים כשותפים למלאכת ההוראה

עמיתתי לעבודה זהבה אפל, מתמחה בשילוב של ניידים 1:1 בחטיבות ביניים כחלק מעבודתה כמדריכה ראשית בתוכנית כתו"ם של מכון דוידסון. בשיחה אתה השבוע למדתי על מהלך מעניין שיזמה עם תלמידים "נאמני מחשב". זהבה החליטה לנסות אסטרטגיה אחרת, לפיה במקום ללמד את המורים לעבוד בתוכנת הקריקטורות toondo היא תלמד את נאמני המחשב את עיקרי הפונקציות בתוכנה ותבקש מהם להעביר את השיעור בכיתה. זהבה הקדישה לכך 45 דקות, במהלכן רכזה את התלמידים, הסבירה להם כיצד לפתוח חשבון, ליצור רקעים ודמויות, לכתוב מלל בעברית ולצלם את מסך הקריקטורות הסופיות כדי לשמור את העבודה. אח"כ שלחה אותם הביתה לחקור את התוכנה לפרטי פרטים ולהכין מערכי שיעור לחבריהם לכיתה, בעזרתם ילמדו את הכלי לשאר התלמידים בכיתה.

הרעיון לא היה לי חדש. כבר במאמר משנת 2009 בשם "כיצד לשלב את התלמידים בתוכניות להטמעת הניידים" הבאתי את רעיונותיה של מרטינז, שמתייחסים לשיתופם האמיתי של התלמידים, גם כמורים, באימוץ הטכנולוגיות. מרטינז מדגישה את הצורך בהקמת קבוצות נאמני מחשב בעלות סמכויות רחבות יותר משאר התלמידים, על מנת לאפשר את שילובם באופן אמיתי ומשמעותי בתהליך. הדרך שזהבה בחרה לשלב את התלמידים מעניינת מאד. הייתם צריכים לראות את עיניה הבורקות מהתלהבות ומגאווה בשעה שספרה לי כיצד העבירו נאמני המחשב את התהליך בכיתתם. אחד מהם הגדיל לעשות והשתמש ביכולות הלוח האינטראקטיבי אותו חילק לשניים. בחלק העליון הציג את הפונקציות ובחלקו התחתון את הקריקטורה הסופית שיצר, כשכל פעם הסביר מה עשה. ילד אחר צילם את עצמו והכניס את תמונתו כחלק מהדמות הקריקטורית אותה יצר. זהבה ספרה לי שלתלמידים היו רעיונות מדהימים ומעוררי השראה ושהיא למדה מהם רבות.

מאחר ואני חושבת שאנחנו כמדריכים לא מספיק לומדים זה מזה ולא מספיק מכירים זה את פועלו של זה בקשתי את רשותה של זהבה והבטחתי לתעד את מהלכה בבלוג שלי. אני קוראת למדריכים ולמורים אחרים לאמץ את רעיון אותו יישמה זהבה עם נאמני המחשב ואת רעיון למידת העמיתים והפצת הידע והשיתוף, אותו יישמתי אני במאמרון זה.

האם בית הספר מכין את בוגריו להשתלב בשוק התעסוקה?

ברשומה מיום 14.3.11בבלוג TeachPaperless שואל Shelly Blake Plock את עצמו האם בית הספר מכין את התלמידים לשוק העבודה. כדי לבדוק זאת בחן Shelly מודעות דרושים באתר לינקדן, שמציע ההכנסה שנתית של 60-80,000 $ בשנה. הרשימה כללה את הכישורים הבאים:

· ניסיון ויכולת לפתח מעורבות חברתית כדי ליצור לכידות ונאמנות

· יכולת לזהות מטיפים ובלוגרים שמסוגלים להפיץ את ערך החברה דרך קהילות מקוונות

· "זריעה נגיפית" – היכולת לתמרץ משפיעים המחדירים מותגים לבסיסי האוהדים

· שימוש בכלי ניטור חכמים היכולים לזהות תובנות לפעילות חברתית בכל כלי המדיה החברתיים: בלוגים, אתרים, עמודים, וכו'

· שימוש בכלי ניהול חכמים כגון tweetdack וכו' כדי לנהל את הקהילות ביעילות

Shelly מבקש מקוראיו לכתוב מהן לדעתם המיומנויות והאינטליגנציות הנדרשות למשרה כזאת, איזה סוג של הוראה ואילו תכנים יכינו את הלומד באופן המיטבי להכנס לשוק העבודה הזה, והאם לדעתם בית הספר שלהם מכין את התלמידים לתפקד בשוק כלכלי כזה.

אחד המגיבים לרשומה מספר, שהגיש יוזמה לרכישת IPAD לכל תלמיד מתוך ההבנה שללא שליטה בטכנולוגיה ישארו התלמידים הרחק מאחור בעולם הכלכלי של המחר.

אישית אני מאמינה שהתלמידים בתוכניות ניידים אישיים 1:1 אכן רוכשים בפועל יותר מיומנויות לשימוש בה ולשליטה גבוהה בטכנולוגיה.עצם העובדה שהם עובדים יחד בכיתה בניידים האישיים שואלים זה את זה שאלות לגבי שימושים יישומים וכו' ועובדים בצורה שיתופית יותר כבר מכינה אותם טוב יותר להתמודדויות עם עולם העבודה של המחר

עוד חטיבות ביניים מרחיבות את השימוש במחשבים ניידים אישיים

השבוע שמעתי ששתי חטיבות ביניים באזור המרכז החליטו להפוך באופן הדרגתי לחטיבות שכל תלמידיהן ילמדו באמצעות ניידים 1:1. המדובר בשתי חטיבות, שפועלות במסגרת תוכנית כתו"ם. בראשיתה, חרטה תוכנית כתו"ם - (כתה מחשב ומורה) בהובלה של מכון דוידסון על דגלה את המדיניות של בחירת כיתה אחת מתוך שכבה שלמה, שבה ילמדו התלמידים באמצעות מחשבים ניידם אישיים. הכיתה נבחרה באמצעות הגרלה אקראית, וכיתה אחת מבין 6 או 7 כיתות במחזור קבלה מחשבים ניידים אישיים לתלמידים. המורים שנבחרו ללמד בכיתה זו הביעו את רצונם ונכונותם להשתלם וללמד בעזרת הניידים בכיתה. בבסיס התוכנית עמדה הכוונה לבחון את ההבדלים שיחולו לאורך זמן בהישגי התלמידים ובהרגלי הלמידה שלהם בין כיתת התלמידים שלומדים עם מחשבים ניידים לבין הכיתות של התלמידים שלומדים ללא מחשבים ניידים. בניגוד לתוכנית המערכתית שפועלת בגני תקווה, תוכנית כתו"ם בוחרת בכיתה של "סיירת מובחרת".

ההחלטה על כך שכל שכבת ז' תלמד עם נידיים ולא רק כיתה אחת "מובחרת" היא פרי יוזמה של מנהלות בתי הספר, שרוצות להפוך את תוכנית 1:1 לתוכנית מערכתית בית ספרית. כמובן, שהן נעזרות בהסכמת הרשות למהלך. האמת, אינני מופתעת כלל מההחלטה ומהכניסה למהלך. כבר לפני שלוש שנים חזיתי שמספר בתי הספר שינסו להתמודד עם האתגר של שלוב ניידים 1:1 בהוראה ילך ויגדל. העובדה שיש רק כיתה אחת בבית ספר שלומדת עם ניידים משפיעה במעגלי אדווה על בית הספר כולו ויותר ויותר מורים מצטרפים למעגל ההוראה בכיתות 1:1. נוצר בסיס רחב לשפה משותפת, ומסתבר שעם כל הקושי, המנהלים רואים את היתרונות הרבים שבתוכניות 1:1. יתרונות אלו מקבלים משנה עוצמה ותוקף כששכבה שלמה לומדת עם ניידים וחדר המורים כולו מתנסה בחוויות האלו. ככל שמתרחבת יוזמת הורים להקמת בתי ספר פרטיים אני מאמינה שיהיו יותר תלמידים, ולצדם יותר ויותר מורים, שירצו ללמוד וללמד בתוכניות 1:1. אני מאד מקווה שהבלוג הזה יוכל לשמש להם מקור לימוד להרבה נושאים שיעסיקו אותם בשנה הראשונה להטמעה המערכתית.

המחשבים הניידים כבר פה - מה עושים?

השבוע פנתה אלי עמיתה שהיתה בדרכה לבית ספר שקבל מחשבים ניידים על עגלות לתלמידים. היא רצתה לדעת מה אני ממליצה לעשות דבר ראשון עם המורים שצריכים להתחיל להפעיל את המחשבים הניידים. היו לה רעיונות מקוריים ויצירתיים, ואני חושבת שתשובתי קצת הפתיעה אותה. המלצתי לה להתחיל עם קביעת הפרוצדורות להתנהלות עם המחשבים הניידים. איך מוצאים אותם מהאפסון? מי מוציא? האם לכל מחשב יש מספר סידורי? האם אנחנו עורכים רשימה שמית של איזה מחשב קבל איזה תלמיד? בניגוד למחשב אישי נייד לכל תלמיד, מחשבים ניידים על עגלות נמצאים בבית הספר ובמידה וחלה תקלה במחשב רצוי שנדע אצל מי היה המחשב. יצירת אמנה לשימוש במחשבים הניידים שנכנסים לכיתה, דומה מאד לאמנה שעושים עם תלמידים שנכנסים לחדר מחשבים. יש צורך ליצור נהלי עבודה מסודרים יחד עם תלמידים. ברור היה לנו, שיש ליצור נהלים כאלו כשנכנסים למעבדת המחשבים בבית הספר, אך נהלים כאלו אינם הדבר הראשון עליו אנחנו חושבים כשניידים נכנסים לכיתות. כמי שהתנסתה גם עם ניידים אישיים לתלמידים וגם עם ניידים על עגלות, ברור לי שהפרוצדורות והנהלים יכולים לגרום לתוכנית כזו להצליח או להכשל. אינני מזלזלת בפדגוגיה ואינני מזלזלת במיומנויות ובכלים שהניידים מאפשרים לנו לפתוח בפני התלמידים. אבל אני חושבת שהבסיס להצלחה בתוכניות הללו הוא קודם כל לוגיסטי מנהלתי.

בשיחה עם העמיתה מאוחר יותר, התברר לי שזה היה נכון להתחיל בדיוק מהמקום הזה. זה מקום פחות מלהיב ופחות יצירתי, אבל מאד מרגיע. מקום שמאפשר להרגיש סוג של בטחון ותחושת יכולת: עשינו דברים דומים, אפשר להתמודד, זה לא כל כך מפחיד כמו שזה נשמע. בהמשך תבוא הפריצה.

מנוע חיפוש ויזואלי לתמונות - taggalaxy

אתמול נחשפתי לכלי לחיפוש ויזואלי במאגרי תמונות ה- taggalaxy ע"י מורה לאנגלית שעובדת בכיתות של 1:1. היא הציגה לתלמידים משימת כתיבה, הבנויה על בחירה של תמונה מתוך ה- Flicker והדגימה את דרך החיפוש במנוע. החיפוש בנוי על תגיות של תמונות, שהוספו לתמונות של אנשים שהעלו את תמונותיהם לפליקר. ניתן לחפש עפ"י תגית בודדת, או על פי מספר תגיות והמנוע עצמו מציע מילים אסוציאטיביות הקשורות למילת החיפוש הראשונה.

אני מוכרחה לציין שממש התלהבתי מהוויזואליות של מנוע החיפוש הזה. הוא נראה כמו גלובוס, והתמונות המצטרפות אליו בהתאם לתגיות, נופלות אחת אחרי השנייה ונאספות למרכז הגלובוס. בעת חיפוש התמונות, ניתן לסובב את הגלובוס לכל הכיוונים ולבחור בתמונה הרצויה. ניתן להגיע לעמוד ממנו אוחזרה התמונה כדי לראות מה כתב עליה הצלם והיכן צולמה. בהקשר זה התייחסה המורה גם לנושא של זכויות יוצרים.

במשימה נדרשו התלמידים לבחור תמונה הקשורה לרגש של anger , להעתיק אותה למסמך ולכתוב עליו סיפור קצר פרי דימיונם. הבחירה היתה קשה לתלמידים. השפע הרב של התמונות והעוצמה שבהן גרמו לתלמידים לבלבול וחלקם התלבטו רבות בטרם בחרו בתמונה. קריאת ההתלהבות של התלמידים למראה הגלובוס המתמלא בפרטי התמונות הדהדו ברחבי הכיתה. התלמידים שקעו בכתיבה.

ברפקלציה על השיעור חשבתי לעצמי שהשימוש במנוע החיפוש היה בדיוק בהקשר הנכון. ההדגמה היתה ברורה ואפשרה לתלמידים לחזור ולהתנסות בכלי בעצמם. האותנטיות בבחירה גרמה להם להתחבר לסיפור שהמציאו, והם עסקו במטלת כתביה באנגלית. זה באמת הכוח של הנידיים בכיתה!

תובנות של נעמי פורת מכתיבה בבלוג

התלבטתי רבות אם לסגור את הבלוג שלי, ולהחליט עם עצמי שלא אפרסם יותר הרהורים, גם אם ממש ידגדג לי באצבעות. מצד שני, קשה לי לוותר על המקום הזה, שמאפשר לי לכתוב ללא צנזורה והגבלות קשות של אקדמיה. אז לאט לאט אני מורידה את כמות המאמרונים שאני כותבת, ומשתדלת לדווח רק על פריצות דרך חדשות , ולא לגעת שוב בנשואים שכבר כתבתי עליהם ונגעתי בהם בצורה זו או אחרת.

בחרתי לשתף אתכם במילות הפרידה והסיכום שנעמי פורת, סטודנטית לתואר שני כותבת עם סגירת הבלוג שלה. אל נעמי התוודעתי בעקבות תגובותיה בבלוג שלי וסיכום כנס מיט"ל 2010 שבו כתבה על תובנותיה מההרצאה שלי בכנס. אני חושבת שכתיבתה מהווה מסמך תיעודי חשוב על היתרונות שבכתיבת בלוג ועל השפעתה של כתיבה זו על גיבוש תפיסת התפקיד ועיצוב הזהות המקצועית.

ייצוג מידע מילולי באופן חזותי

לקראת מפגש מורים עם מחשבים ניידים שאני עורכת מחר, ועוסק בנושא השפה, בחרתי לפתוח ב- WOW. החלטתי להביא את מילות השיר על אליעזר בן יהודה בייצוג חזותי מילולי בתוספת לקישור לשיר המתנגן ברקע. הפתיחה תהיה באמצעות התמונה החזותית של המילים ועליה אשאל שאלות מגרות. אנסה לקבל מהם את התשובה שזה השיר של אליעזר בן יהודה, ואז אפתח את הקישור לשיר. אני מאמינה שפתיחה כזו יוצרת משמעות ומכניסה את הלומדים מיד לאווירה אחרת. ומאחר ולכל לומד יש מחשב נייד אישי, אני מקווה שמיד תשאל השאלה המתבקשת: איך עשית את זה? ואני אוכל להדגים ולהראות וגם לשמוע מהלומדים מה התובנות שלהם לגבי הפעילות.