יום שלישי, 17 בנובמבר 2009

מאמר - אתגרי מורים בניהול כיתה של ניידים

השבוע נתקלתי במאמר של ד"ר אווה מגוויל Ewa McGrill מאוניברסיטת ג'ורג'יה שבמדינת אטלנטה העוסק בשאלת האתגרים העומדים בפני מורים המלמדים שפה בתיכון בכיתות של ניידים הפועלים באמצעות רשת אלחוטית. לצד האפשרויות הפדגוגיות שנפתחות להוראה ולמידה באמצעות המחשבים הניידים בכיתה, המורים חווים גם אתגרים לא פשוטים בניהול הכיתה וביצירת הסמכות.

המתודולוגיה של המחקר התבססה על ראיונות עומק שנעשו עם מורים.שאלת המחקר היתה: מה ההשפעות, שמעצבות את התפיסות והגישות של המורים לאנגלית בבי"ס תיכון שמלמדים בכיתות עם ניידים. שאלות אלו היוו חלק ממחקר רחב יותר
(Jarzab, 2003) [1] שבו נבחנו גם אמונות המורים ביחס לאוריינות שפתית ופדגוגית ותפיסת המורים את עצמם כמשתמשי טכנולוגיה ונשאלו השאלות הבאות: כיצד המורים לשפה האנגלית תופסים את עצמם כמורים וכמשתמשי טכנולוגיה? מה האמונות של המורים ביחס לאורינות וכיצד משפיעה הטכנולוגיה על אמונות אלה? מה אמונותיהם ביחס לפדגוגיה של הוראת האנגלית ומה התפקיד של הטכנולוגיה בתוכה?

הנתונים נאספו על סמך ראיונות ותצפיות בכיתות. בהתחלה הראיונות היו פתוחים לגמרי וכבר בראיונות הגישוש עלה הנושא של שליטה ואוטוריטה כתמה מרכזית. המורים שבמחקר הסבירו שכיתות הניידים אתגרו אותם כמעט בכל תחום כמורים: ניהול כיתה, התייחסות לתוכנית הלימודים, אינטראקציות ותקשורת עם התלמידים וכן הוצאה לפועל של התפקיד שייעדו לעצמם ולתלמידיהם.

הנתונים נאספו מ- 10 ראיונות בני 45 דקות עד שעה שנערכו עם 3 מורים שמשלבים טכנולוגיה ברמה גבוהה ומ- 18 ביקורים בכיתותיהם (ששה ביקורים לכל מורה) . מ- 3 מורים נוספים שמשלבים טכנולוגיה ברמה בינונית נאספו 6 ראיונות ונצפו 9 ביקורים וכן שני ראיונות במבט לאחור עם כל אחד מהמורים.

מהתוצאות ניתן ללמוד כי שילוב הניידים במחקר זה איתגר את הזהות המקצועית של כל מורה ומורה כמו גם את השליטה שהיה רוצה שתהיה לו בזהותו המקצועית. לא משנה אם המורה היה מורה חדש או וותיק , מנוסה בטכנולוגיה או לא, ואם גישתו הפילוסופית היתה הוראה מסורתית או הוראה קונסטרוקטיביסטית- עדיין כל המורים חשו איום על זהותם המקצועית כתוצאה משילוב הניידים. אחת המורות התייחסה לשינוי בתפקידים: היא מלמדת טכנולוגיה במקום ללמד אנגלית! מורה אחר הרגיש שהמקצועיות שרכש כמנהל כיתה וכשולט בה מתחילה להסדק בעקבות חוסר שליטתו בטכנולוגיה. מורה אחרת הרגישה מאוימת ע"י הטכנולוגיה מאחר והיא לא שלטה בה היטב כפי ששלטה בחומר הלימוד.
סיבה נוספת לתחושת איבוד השליטה קשורה בהכנות לשימוש בטכנולוגיה ובניהול הזמן בשילוב הטכנולוגיה. מורים הרגישו מאוימים מכך שהשימוש בניידים מאט את קצב ההתקדמות בחומר הלימודים . שינויי הישיבה, התנועה שתמיד קיימת בכיתה כדי להתארגן גזלה מהמורים הרבה אנרגיה והיתה זולל זמן רציני. בנוסף המורים חשו חסרי אונים כשקרו תקלות טכניות. אחת המורות התלוננה על כך שבזמן אמת כשהתלמידים אינם מצליחים להתחבר לשרת או כשהמחשבים קופאים להם, אין באפשרותה לעשות דבר מלבד לקרוא לאנשים הטכניים ולחכות שהם יפתרו את הבעיה. סיבה נוספת לאובדן השליטה קשורה לעליה מחדש של נושאים הקשורים לניהול כיתה. פעמים רבות הנגישות לאינטרנט אלחוטי גרמה לחוסר ריכוז בכיתה ולהסחות דעת, לחוסר התמקדות במטלות ולצ'יטוטים בזמן השיעור. אחד המורים התלונן על כך שכשנתן לתלמידים לעבוד על הפרוייקטים שלהם, הוא תפס אותם משחקים במשחקי וידאו במקום לחקור את הנושא. בתגובה, בקש מהתלמידים לסגור את הניידים, ולהמשיך לעבוד על הפרוייקט שלהם ללא הכלי.


היבט נוסף קשור להתנגשות בין סדר היום של המדינה ומבחני הסטנדרטים שלה, לבין סדר היום של שילוב הניידים הוראת הטכנולוגיה. מצד אחד היה על המורים לחץ להוכיח הצלחות במבחני סטנדרטים ארציים ומצד אחר היה עליהם לחצו של המוסד להוכיח את השימוש בניידים בהוראה ובלמידה בכיתה. המורים התלוננו על כך שהם אולצו ללמד בכיתות ניידים ונאמר להם שאם יסרבו לא יוכלו ללמד בכיתות ברמה הגבוהה. המורים גם התלוננו על כך שבמבחני הסטנדרטים לא אפשרו כלל שימוש בטכנולוגיה רק כתיבה בניירות ושכמות החומר שהיה עליהם לכסות לא אפשרה גמישות והוראה של הטכנולוגיה מאחר והוראה זו באה על חשבון החומר עצמו. והדילמה לא היתה רק של המורים, אלא גם של התלמידים שבעצמם הרגישו שהטכנולוגיה מתנגשת עם מבחני הסטנדרטים.

לתלמידים היו גם תלונות כלפי המורים שלא שלבו מספיק את הניידים בהוראה. התלמידים נהגו לשאול אם הם ישתמשו בניידים היום ואחת המורות העידה שהיא נהגה לשלב את הניידים לאו דווקא מתוך צורך אלא כדי לספק את רצון התלמידים שהיו בתוכנית הניידים. מורה אחרת העידה שהיא מנסחת את המטלות מחדש על מנת לאפשר לתלמידים לעבוד בניידים. שימוש במעבד התמלילים וכתיבת סיכומים בשיעור היו סגנונות שילוב הניידים שלה בשיעור, למרות שהיא העידה על עצמה שהיא כלל לא בטוחה שיש יתרון למחשב במטלות אלו.

אחד הפתרונות שהמורים מציעים הוא שלא לכל תלמיד יהיה נייד אישי שאליו הוא יחוש שייכות אלא שיהיה בנק של ניידים המובאים לכיתה על גבי עגלות נשיאות בעת הצורך.




[1] Jarzab, E. (2003). Teachers’ perspectives on laptop technology in the English language arts classroom: A case study of high school English teachers. Unpublished doctoral dissertation, Syracuse University, New York.

6 תגובות:

ruthyby אמר/ה...

הי אסתי,
מעניין לקרוא את תקציר המאמר כפי שאת מביאה אותו. אני חושבת שהוא משקף את הפער
ההולך וגדל בין המורים והמחנכים בשדה לבין החוקרים, כותבי תוכניות הלימודים
והוגי הרעיון של "שילוב טכנולוגיה בכיתה". זו השנה השנייה שלי כמורה בכיתות
"ניידים". והיא אכן שונה מאוד מן השנה הראשונה, שבה הכל נראה בטוח, מבטיח ונכון
כל-כך. ככל שחולפים הימים, אני נוכחת לדעת כי כמות המשתנים שמורה מתמודד איתם
במהלך שיעור אחד היא כה גדולה, עד כי כניסה לשיעור עם "ניידים" היא באמת
"חידה": יש לי תוכנית ברורה בד"כ לגבי מהלך השיעור, אך מאחר והטכנולוגיה כל-כך
רגישה, והילדים - כה שונים זה מזה ביכולותיהם גם בתחום התקשוב, עד כי אינני
יודעת אף פעם כיצד יתנהל השיעור ובאילו קשיים אתקל היום. יש כיתות - שבהן
השיעור הוא חוויה גדולה ויש כיתות בהן זו לחוויה מתסכלת מאין כמוה. ושוב - רק
מורה המלמד באמת בכיתה, יום שאחרי יום, יכול להבין את החששות, הפחדים והתסכול
של המורים. מאידך - חבל שהחוקרים לא גילו או לא ציינו גם את נקודות האור,
הרווח, ההנאה שיש למורים משיעורים מתוקשבים מוצלחים. מקווה כי אני אוכל דווקא
להאיר את הנקודות הטובות והחיוביות בפרוייקט המאתגר הזה
. שלך
רותי בן-ישי

Mina אמר/ה...

הי רותי ואסתי,
פוסט מעניין.
גם לארי קובן כותב בבלוג שלו על הפער בין חוקרים לבין המורים בשדה. המורים מדווחים על שינוי משמעותי בהוראה והחוקרים לא מאמתים זאת.
אני אישית חושבת (וגם ציינתי זאת בתזה שלי על הניידים) שהמורים נדרשים להרבה מאוד בזמן מאוד קצר. עקב כך גם הציפיות שלהם מעצמם הן מאוד גבוהות ולא ראליות. חלילה לא עקב יכולת נמוכה חלילה אלא עקב העובדה שבו זמנית הם לומדים, מייצרים, מתנסים, ונדרשים להמשיך ללמד ולא להשמיט דבר.
וכל זה עוד לפני האתגרים בכיתה.
יש הרבה פתרונות לבעיה הזו והמכנה המשותף שאני רואה בפתרונות זו הדרגתיות : מחשב לכל מורה, מחשבים של בית הספר, כניסה מדורגת למקצועות וכו.
ולרותי אישית, יש הרבה מחקר והרבה חוקרים שרואים נקודות אור. וכמו שאת מציינת אין שנה אחת דומה לשנייה וגם התובנות שלך משתנות.
בארצות הברית אחרי 20 שנה של התלהבות מהפוטנציאל רוצים לראות גם שינוי משמעותי. יש גם זרם חדש (ודק) שטוען שזה לא ראלי לצפות שדווקא הטכנולוגיה תחולל את השינוי הנכסף.

אביבה אמר/ה...

הי אסתי, קראתי את תקציר שלך למאמר, ראתי בו הרבה אמירות שאני מזדהה אתם בחוויה שלי כמנהלת בי"ס בו מלמדים באמצעות נידים בכתות ה' ו', אך יחד עם זאת רבים הם האמירות שלא הסכמתי איתם. מניסיוני אני חושבת שמורים שתרבות ההוראה שלהם היא קונסטרוקטיבית מצליחים לעשות את המעבר להוראה באמצעות נידים בקלות במהירות ובשמחה עד כי אינם מסוגלים לחזור להוראה ללא נידים. מכאן אני מקישה על מערכת החינוך כולה, חיבים להכשיר את המורים בכלל ובעיקר טרם המעבר להוראה באמצעות ניידים, להוראה בתנאי עמימות ולהוראה תוך כדי תנועה ושינויי. רק אז יתאפשר למצות מההוראה בכלל והמתוקשבת בפרט את המיטב.
אביבה בלאיש
מנהלת ביה"ס הניסויי הומניסטי "גנים"

Ornit אמר/ה...

הי אסתי,
הדיווח שלך על המאמר שפורסם, מאוד מעניין וחשוב. גם התגובות שנכתבו עד כה מאוד מעניינות ותורמות.
כחוקרת, ברצוני להוסיף ולתקן שלטמעי לא מדובר בפער בין דיווח המורים בשטח לבין החוקרים, אלא בקושי לאתר ולפתח כלי מחקר אשר ישקפו באופן מלא את מה שקורה בכיתות המחשבים הניידים. כפי שכבר נכתב, כיתות 1:1 עם מחשבים ניידים אישיים הן סביבה מאוד מורכבת והמשתנים בה רבים. אין ספק שחל שינוי אצל המורים ואצל התלמידים בכיתות אלה. אולם, בשל ההשקעה הכספית הגדולה בפרוייקטים מסוג זה, יש לחץ אמיתי להוכיח שינויים חיוביים על פי מדדים הנהוגים עוד לפני כניסת המחשבים הניידים (כמו מבחני סטנדרט מחוזיים, לאומיים ועוד). המדדים וכלי המדידה לא השתנו ועל כן קיימת סבירות גבוהה שאינם מתאימים לאיתור השינוי המצופה.
לטעמי, גם אחרי 20 שנות ניסיון בעולם עם מחשבים ניידים בכיתות, עדיין אנו נמצאים בתקופת ביניים בה הטכנולוגיה עדיין לא מאפשרת שימוש אמין ויציב בתקשוב בכיתות ועובדה זו אכן יוצרת קשיים ומתסכלת.
כמו בכל תחומי המחקר, המדע והטכנולוגיה מזינים זה את זה עד לפריצת הדרך.
על כן, חשוב להמשיך במאמצים גם בפועל בכיתות, גם במחקר וגם בפיתוח טכנולוגי.
בברכה,
אורנית

אתי סמואל אמר/ה...

הי אסתי,
אני מסכימה עם כל אחת מהתגובות של קוראי הבלוג שלך. לרותי נסיון והזדמנות להסתכלות פנימית על ההטמעה של סביבות טכנולוגיות על ידי מורים המלמדים עם ניידים. חלק מאותם מורים יתכן והיו מגיבים אותו דבר למחקר הנדון. ואילו אחרים שואלים עצמם איך יכולנו ללא הסביבה והניידים לקדם כך את הלמידה. אני מסכימה עם אביבה שהוראה קונסטרוקטיביסטית מזמינה סביבה מתקדמת ופתוחה המאפשר תגובה בזמן אמת לתלמיד ולתהליך הוראה-למידה. אין ספק שיש מורים ששינויים כל כך מרחיקי לכת מלחיצים ואף מבלבלים. אורנית מעלה את הבעייתיות עליה אנחנו מתייחסות מזה זמן רב באשר לכלי המחקר בהם חוקרים משתמשים כדי לבחון הטמעה של סביבות טכנולוגיות חדשניות.
אנחנו מכירות מורים שלא יכולים אחרת. ותלמידים שמגיבים חיובית ביותר ליכולת שליטה על תהליכי הלמידה שלהם.
אני מאמינה באמונה שלמה ששילוב נכון של ניידים בכיתה ביחד עם סביבה טכנולוגית מתקדמת המאפשרת ניהול הלמידה, תשנה את דרך ההוראה של המורים. אבל תהליכים כאלה, מטבעם, זוללי זמן, ויחד עם זאת את המנגינה הזו אסור להפסיק. עוד יתפרסמו לא מעט מחקרים שיצביעו על הקשיים של הטכנולוגיה ושל המורים, וכדאי שזה לא ירפה את ידינו.
אסתי, תודה על שאת ממשיכה ללשתף אותנו בתובנות חדשנות.
אתי סמואל

גיל עמית אמר/ה...

הפוסט מענין מאוד והתגובות מאלפות וחכמות גם הן ואולי זה אחד האורות הקימים, אנחנו מדברים על הנושא במתינות, ברציונליות ועם ידיעה שאנו רצים לטווח ארוך. עם זאת קשה להמנע מהתסכול ומתחושת הדז'ה וו. אנו עדים לתרחישים הללו כבר 30 שנה וכאילודבר לא משתנה. יש קשיים (וזה כמובן בסדר), והמדדים לא מראים משהו משמעותי, והטכנולוגיה לא מספיק בשלה וכו וכו. אז אולי באמת זה אומר שהמאמצים שאנחנו עושים צריכים להיות מעין מו"פ של שטח ומלווים במחקר צמוד ואולי יותר משאבים כדי להחליק דברים ופחות מאמצים למסות גדולות. המדדים לא השתנו כבר שנים רבות ולא נראה שבטווח הקרוב ישתנו אבל מה מונע מאיתנו או מהחוקרים או מהאנשים שפועלים בשטח להגדיר מדדים שעליהם יש סיכוי שהתקשוב משפיע? כך לפחות נוכל להבין מה כן יכול להשתנות ולא פחות חשוב נוכל להבין שאנו מתקדמים ולמנוע כל כך הרבה תסכול מהעוסקים במלאכה בנחישות וכשרון אך חסרים משוב ראוי של הצלחה.