בכנס מכון מופת ביום רביעי 28.3.12 "במרחק נגיעה" שעסק בשילוב כלים טכנולוגיים בידי התלמידים שמעתי את ד"ר נאוה לויט בן נון מהיחידה למחקר יישומי בחקר המוח שדברה על הקשר שבין חקר המוח, הפסיכולוגיה ההתפתחותית והעולם הדיגיטאלי.
מסתבר, שהמוח האנושי מורכב מאד. זוהי מערכת מורכבת complex systems – והקישוריות במוח היא מסוג של רשת ה"עולם הקטן" – דרושים רק 6 אנשים כדי להגיע לכל העולם. תת פעילות או פעילות יתר באזורים מסוימים תשפיע על אזורים אחרים. כל תפקודי המוח עובדים בסוג של עבודת מוח. מבחינה זו פעילות המוח דומה לדינמיקות חברתיות. ד"ר בן נון המשילה כל אזור כזה במוח ל- HUB - תחנה מרכזית. לטענתה, ברגע שיש חוסר איזון באזורים הללו המערכת הרגשית המושפעת ישירות מהמוח הופכת לבלתי יציבה. חוסר היציבות יוצר בעייתיות. הבדלים בין האנשים נובעים מעוצמות שונות של החיבורים. לדו' תת רגישות או עודף רגישות יש כוונון מוחי שונה.
ד"ר בן נון התמקדה בדוגמאותיה באזור מרכז הקשב במוח. מרכז הקשב מורכב משתי מערכות משנה העובדות במקביל, ובאופן מנוגד. מצד אחד, רשת "הראדאר"- מערכת סריקה המחפשת גירויים שרלוונטיים לאורגניזם ומצד שני - רשת המיקוד והפוקוסים שמטרתה להתמקד על גירוי אחד ולהיות עליו הרבה זמן. בין שתי הרשתות הללו יש תחרות. מעליהן, נמצאת רשת נוספת - רשת הבקרה שמחליטה מתי יש להיות במצב של ראדאר ומתי צריך להיות במצב של מיקוד ופוקוס. בעולם המודרני רשת הפוקוס לא מקבלת מספיק זמן וגם רשת הבקרה לא מקבלת מספיק זמן. רשתות קשב נבנות ולוקח להן זמן להבנות. הצרכים הבסיסים שלנו נקבעים ע"י רשת התגמול- רשת שמאפיינת אנשים מכורים מאד. הצרכים שלנו מאד מושפעים ממנה. ד"ר בן נון מציעה לנוכחים לחשוב על עצמם בזמן שנכנסת הודעת טקסט בזמן שהם נמצאים בנהיגה. כמה איפוק ויסות ושליטה נדרשים מהנהג על מנת שלא להסתכל ולא להציץ ולו לרגע ממי ההודעה. חמלה, אמפטיה ואגרסיה הן תכונות מוחיות נרכשות – אנחנו צריכים לעודד אותן. המערכות של אמפטיה וחמלה מופעלות כשאנחנו מעבירים קשב פנימה אך בעולם המודרני רוב הזמן הקשב שלנו בחוץ, ואז היכולת להיות אמפטים מתפתחת פחות, מאחר ויש פחות זמן לחמלה.
רשת מנוחה לעומת רשת פעולה – רשת מנוחה משתתקת כשהשנייה פועלת. רשת מנוחה חשובה ביותר. גליצים של קשב מתקבלים כשאין תחלופה של רשת מנוחה.
התפתחות המוח הוא תהליך דינאמי ומורכב. זה לא תהליך רק של הבשלה ואפשר לקלקל את תהליך ההתפתחות. חשוב להבין איך ממשיכים לבנות את המוח כך שלא יתפרק אחרי גיל 20-30. מחקרים מלמדים שיש נסיגה של האיזון בין כל האזורים במוח בגיל ההתבגרות על מנת לאפשר את הקפיצה שבאה אחר-כך. בגיל ההתבגרות התזמורת המנגנת היטב בין האזורים השונים במוח מתפרקת, כדי להסתנכרן יותר מאוחר.
תפקיד האינטראקציה משמעותי ביותר כדי להתפתח. פסיכולוגים מדברים כבר שנים על אינטראקציה מווסתת עם מבוגרים בגיל הצעיר. מסתבר, שהמוח הוא פלסטי – גמיש וניתן לכיוונון! אפשר להשפיע עליו שייבנה בצורה טובה יותר. אינטראקציה היא גורם מכוונן. טיפוח מיומנויות של קשב וויסות רגשי – אפשר לאמן לזה. ויסות רגשי מתייחס גם ליכולת לדחות סיפוקים לא לתת כל הזמן רק את הרגשות הנעימים. אלו דברים שתורמים ליציבות רגשית.
לסביבה המתוקשבת יש סכנה לנוון את המוח, להזניח את מערכות החושים והתנועה, לצמצם את ההזדמנויות לאינטראקציה בין האזורים השונים במוח. לסביבה דיגיטאלית יש סכנה של התמכרות למסכים, האם אנחנו עוזרים למערכת הקשב להתפתח, מה עם המערכת הרגשית? האם אנחנו עוזרים להקמת צוותים מוחיים בריאים?
כשמכניסים תקשוב לבי"ס יש להגביר גם פעילות גופנית, להכניס תוכניות של טיפוח מכוון ואקטיבי של מיומנויות קשב, ויסות רגשי מיומנויות חברתיות.
אני מוכרחה לומר שתמרורי האזהרה שד"ר בן נון שמה בפנינו חשובים מאין כמותם. אני חושבת שיש מקום לחשוב על האיזונים בחיי הילדים ולשמור על פרופורציות. צריך שיהיו לילדים ניידים בשיעורים, צריך לאפשר למידה שיתופית ומשמעותית בזמן בית הספר אך יחד עם זאת צריך לשמור על איזונים. לדאוג שהתלמידים יתעמלו. לדאוג שיצאו החוצה וישחקו יחד ולא רק באופן וירטואלי. שישוחחו זה עם זה ולא רק באמצעות הרשתות החברתיות והלייקים. שידאו לשלוט ברמות הריגושים שלהם. זוהי משימה מורכבת ביותר אבל היא מוטלת עלינו, המחנכים. זה בדיוק התפקיד שלנו עם הכנסת הטכנולוגיה.
