יום שישי, 13 בנובמבר 2009

בלוגים כיומני קריאה

ראשית אני חייבת תודה לחברתי זהבה אפל, מדריכה בתוכנית כתו"ם , שממנה קבלתי את הרעיון לעבוד בתחום הספרות עם בלוגים של תלמידים בכיתה. כמדריכה , אני כל הזמן שואלת את עצמי מה עוד ניתן לעשות וכיצד להעמיק את השימוש בניידים בביה"ס מצד אחד ואת המיומנויות שהמורים מרכישים לתלמידים מהצד השני. על הרעיון של פתיחת בלוג לימודי למדתי מזהבה, שיחד עם מורה לספרות בחטיבת הביניים גוונים פתחה בלוגים שמתייחסים לספור הקמצן של מולייר.

בחשיבה משותפת עם המורה לספרות, החלטנו ללכת על ניסיון שבו תלמידי כיתה אחת בשכבה יכתבו בלוגים כיומני קריאה, במקום לכתוב יומני קריאה מודפסים, שרק המורה מקבלת וקוראת. הבלוגים כיומני הקריאה יתפרסמו על דפי הרשת, ויוכלו להוות מקור לשיתוף בין תלמידי הכיתה, כך שתלמידים יוכלו לקרוא את יומני הקריאה של חבריהם ואף להגיב אליהם.

החלטנו שבפרק זמן קבוע ונתון מראש, המורה תפרסם בבלוג שלה את הדרישות למאמרונים שהתלמידים יצטרכו לכתוב. המטרה הראשונה שהצבנו לעצמנו היתה שבסיום המפגש הראשון של התלמידים בנושא הבלוג יהיה לכל תלמיד בכיתה בלוג ובו מאמרון ראשון. וכך מצאתי את עצמי השבוע בכיתה יחד עם המורה מלמדת את התלמידים לפתוח בלוג ומבקשת מהם לכתוב את המאמרון הראשון המתייחס לנושא "פתחתי בלוג". התלמידים היו קשובים ומרותקים. חלקם היו יצירתיים ביותר בכתיבת המאמרון הראשון (קבוצת תלמידות כתבה בלדה לבלוג), אחרים כתבו תיאור מדוייק של השלבים בפתיחת בלוג, חלקם כתבו על הרגשתם במהלך וחלקם על קלות המהלך. ההתרגשות בכיתה היתה רבה. היתה תכונה של עשייה ולא הרגשנו איך הזמן חלף. דקותיים לפני תום השיעור התייחסנו גם לתוויות וליכולת לשנות תבניות ולערוך רשומות.

המלאכה טרם תמה. בשלב הבא תלמד המורה לארגן לעצמה קורא RSS על מנת להתעדכן במאמרונים של התלמידים. התלמידים יכתבו את המאמרון השני בבלוג הקריאה שלהם ויספרו מדוע בחרו לקרוא ספר מסוים. בשלב מאוחר יותר,ואחרי שיכתבו את מרבית המאמרונים בעצמם, יצטרכו גם התלמידים לארגן לעצמם את רשימת כל הבלוגים של חבריהם תחת קוראי RSS על מנת שיוכלו לקרוא במאמרונים של חבריהם ולהגיב. בדרך זו ניצור את השיתופיות בקריאה של יומני הקריאה, והתוצר הכיתתי יהיה לא מצגת שמציגים בפני חברי הכיתה אלא בלוג שחברי הכיתה קוראים בו ומגיבים על הנכתב בו.

המפגש עם התלמידים מלא אותי באנרגיה חיובית של עשייה והצלחה: הצלחה על החידוש שבפעילות והתחושה שהנה אנחנו תופסים שתי צפורים במכה אחת: גם מתייחסים לכתיבה ולאיכויותיה וגם מנצלים את הטכנולוגיה באופן מיטבי. כמה טוב שיש ניידים בכיתה!

6 תגובות:

אנונימי אמר/ה...

איזה התלהבות ! איזה יופי !! "מזל שיש ניידים בכיתה", אכן - 'עשייה' במיטבה. האם אי אפשר לקיים פעילות זו עם מחשב נייח ולהמשיך בבית עם מחשב נייח שני ?? אכן השקעה לתפארת. ומה יהיה עם כתב היד .. ? ... ?

גלית אמר/ה...

שוב הוכחה ללמידה אחרת. פריצת גבולות הכיתה, שקיפות העשייה. פדגוגיה חדשה, עכשווית, עם כלים המדרבנים את התלמיד לעשייה.

אסתיד אמר/ה...

לאנונימי

היתרונות של הרשת מהווים גם את חסרונותיה. אחד הדברים שאנחנו משתדלים להנחיל לתלמידים הוא אתיקה ברשת, ומקווים לחנך אותם להנות מהיתרונות של הרשת ולהמנע מהחסרונות.
לטעמי, אתה עושה שימוש לרעה ביכולת שלך להשאר אנונימי ולנטוף ציניות. אינני מסכימה עם טיעוניך שניתן רק להראות לתלמידים מה צריך לעשות (באמצעות הנייח) מבלי לתת להם להתנסות. מאחר ואינני מתפרנסת מגרפולוגיה אינני דואגת לכתב היד. יש הרבה מיומנויות שבעבר היו נחוצות מאד ( אותי למדו לרקום ולתפור) וכיום הן הרבה פחות נחוצות בחיי היומיום.

אנונימי אמר/ה...

לכותבת הבלוג.

הגעתי לבלוג זה במקרה והתשובה שלך לאנונימי מעניינת, אם כי לא מההיבט החיובי, לצערי.

אני מורה במקצועי, גרה ביהוד ומלמדת בבית ספר יסודי בראשון לציון.

1. אני כילדה בבית ספר למדתי גם תפירה ורקמה ולנסר ולדפוק מסמר. למרות שאני לא עושה זאת היום כל יום, אני לא רואה חסרון בללמוד דברים מסוג זה. אגב, אני תופרת כפתורים לחולצות של הבנות שלי ומתקנת ציפיות של שמיכות בזכות אותם שעורים, מיותרים אולי בעינייך.

2. אני רואה בעיה בכותבך שאת לא דואגת לנושא הכתיבה ביד כי את לא מתפרנסת מזה. אם את דואגת רק למה שאת מתפרנסת ממנו אז אני מבינה שגם נושא החינוך הגופני, חינוך למעורבות וערכים, ידיעת הארץ ציונות חקלאות של"ח וכו' מיותרים בעינייך. אני מקווה שרוב המורים והמנהלים במקום בו את מלמדת לא חושבים כך.

בברכה, רותי.

אסתיד אמר/ה...

רותי יקרה
צר לי שלא הסברת כראוי את דברי. אינני מתנגדת ללימוד מקצועות שאיננו מתפרנסים מהם. אני שמחה שנכנסת לקרוא את הבלוג, ואני מקווה שתתמידי ותמשיכי לקרוא בו. הטענה המרכזית שלי היא, שיש צורך בניידים בכיתה. נכון שלעיתים מיומנות אחת באה על חשבון מיומנות אחרת, ואנחנו אכן חיים בעולם שבו יש שינוי במיומנויות הנדרשות בשוק העבודה העתידי. אינני אומרת שאין צורך לכתוב בכתב יד, אבל אינני דואגת , כפי ששאל האנונימי מה יהיה עם כתב היד. אני מאמינה שכל עוד יהיה צורך בשתי המיומנויות הללו, הן תשמרנה, ובסופו של דבר, כל אחד יבחר עפ"י העדפותיו האם לכתוב בעיקר במחשב או בכתב יד. ימים יגידו מה יקרה לעוד מיומנויות שאנחנו מרגישים שהן נחוצות מאד היום, ואין לדעת מה יהיה גורלן בעתיד.

דוידה אמר/ה...

אסתי שלום, הגעתי לבלוג שלך במקרה בשיטוטיי.ממש אהבתי את המשימה. ומאוד התרשמתי מן הבלוגים הקבוצתייים שנכתבו. גם אני מדריכה מורים בתחום התקשוב. בעיקר מורי בתי ספר יסודיים. וגם אני כמוך מתלבטת בשאלות כגון מי אמור לפתח חומרים, איזה חומרים ובאילו נושאים. הזמן הנשדרש לתכנון עיצוב והעלאה של משימה מתוקשבת טובה שעומדת בסטנטרטים השונים שמנוסחת בבהירות שתפורה לתוך הלמידה ברצף הלימודי, ועוד ועוד כפי שאנחנו יודעים. ופי ששאלת במאמרך האחר "האם זה שווה את המאמץ". אני אישית חושבת ששווה. אבל אני לא בטוחה שלו הייתי מורה/ מחנכת כיתה/ בוועד הורים/ עם X ילדים וכו וכו...הייתי מערערת על כך.
זה נכון שמה שרוכשות מורות שמוכנות להיפתח מהווה כלי לחיים לא פחות מאשר כלי הוראה והתפתחות אישית.
אולם אי אפשר ולא רצוי לאלץ אנשים להתפתח כולם בכיוון אחד. המחשוב והתקשוב פרץ לכל תחומי החיים. אך עדיין אין להפכו לחזות הכל כפי שציינה כאן אנונימית 2.
סבי לזכרונו לברכה היה קרדיולוג והיתה לו פילוסופיית חיים מאוד מתונה. "הכל במידה" היה אומר ואני מוסיפה לכל אדם מידתו שלו. בסופו של דבר יותר ויותר אנשים יכירו בכך שהעולם משתנה ואין אנו יודעים לאן פנינו מועדות.
בהקשר זה אתם מוזמנים לצפות בהרצאה מרתקת:
האם בתי הספר הורגים את היצירתיות

http://www.youtube.com/watch?v=yONwvIhQb8o&feature=player_embedded


חלק שני

http://www.youtube.com/watch?v=zWeLUilaljE&NR=1

07:26 28 נובמבר 2009