כמדריכת מורים אני מוצאת את עצמי שואלת את עצמי את השאלה הזו האם אני מקצוענית? מה פירושה של מקצוענות בהדרכה? מה פירושה בהוראה? כשלעצמי, אני מרגישה שהתפתחתי מאד בשנים האחרונות, והיום אני מדריכה ומורת מורים טובה הרבה יותר ממה שהייתי בעבר. אבל במה אני טובה יותר? איך זה בא לידי ביטוי בעבודתי?
על חלק מהשאלות מצאתי מענה בקריאה של הספרות המקצועית שאני נחשפת אליה בשנה האחרונה.
ראשית, הבנתי היטב את עקרונות האנדרגוגיה- הוראת המבוגרים, ואני משתדלת מאד ליישם עקרונות אלו בהוראה שלי ובהדרכה שלי. לדו': אני הופכת הן את המשתלמים והם את הסטודנטים במכללה אותם אני מלמדת לשותפים בקביעת התכנים. האם זה אפשרי גם בהוראה של תלמידים, כשיש סטנדרטים לעמוד בהם ותוכנית לימודים מוכתבת מראש? תשובתי היא- כן . אך על מנת לעשות זאת יש קודם לשנות את דפוסי החשיבה של המורים -להבין שהתלמידים הם שותפים לתהליכי הוראה למידה, ולא רק כלי קיבול להכלה של חומרים ומטרות לימודים שאנחנו מעונינים להעביר להם. שנית- נחשפתי להגדרות שונות הקשורות למקצוענות חינוכית. בפוסט הזה אתייחס להגדרתו של פרופסור לי שולמן (1998) הכוללת חמישה אלמנטים מרכזיים של מקצוענות:
א. מחויבות לשירות -למעשה קיים חוזה בין החברה לאנשי המקצוע ובו ניתן למקצוען חופש עשייה תוך מתן אמון ביכולתו באחריותו במחויבותו ובמוסריותו. החברה יכולה להגביל את החופש הזה כאשר אמונה ביכולת המקצועית של איש המקצוע פג.
כשבדקתי את עצמי על הפרמטר הזה ראיתי שאני ממלאת אותו כראוי ומאד מחויבת לתפקידי.
ב. השענות על ידע תיאורטי- שולמן טוען שהעשייה צריכה שתהיה מעוגנת בידע התיאורטי הרלוונטי לתחום העיסוק, שכן הניסיון המקצועי הוא תמיד ספציפי, תלוי מקום וסיטואציה אך חשוב שתהיינה אבחנות רחבות יותר. לכן, העוסקים בהוראה צריכים להתמצא בתיאוריות למידה הוראה הדרכה התפתחות וכו... קיימת נטייה לראות בתיאוריה מטרד שיש לעבור אותו במהלך הלימודים יהיו בין אם אלה לימודי רפואה, חינוך, משפטים וכו.. אבל ההתייחסות להיבטים תיאורטיים במהלך העשייה המקצועית חשובה וחיונית לתפקוד אחראי. יתר על כן לידע התיאורטי יש השפעה על הפרקטיקה. למשל ממצאים ותיאוריות על התפתחות קוגניטיבית בילדים ועל חשיבותה של למידה חברתית השפיעו על דרכי ההוראה בכיתה. מצד שני נסיון מהשטח.
לגבי הפרמטר הזה אני מוכרחה לציין שלא תמיד זכרתי והכרתי את כל התיאוריות, הלוא יש צורך להתעדכן בהן כל הזמן וגם לרענן את זכרוני מימי הלימודים. אבל בשנים האחרונות אני לומדת כל הזמן באופן פורמאלי ובלתי פורמלי ולכן אני עומדת גם בקריטריון הזה. אני חושבת שאחת הבעיות שלנו כמורים היא שאיננו מקדישים מספיק זמן לקריאה של ספרות מקצועית. וכי יעלה על הדעת שרופא , למשל, לא יהיה מעודכן בחידושים עכשוויים ובתיאוריות החדשות במקצועו?
ג. קשר לשטח - קשר זה נותן את המבט המציאותי על הדברים. מה אפשרי ומה מתרחש בפועל. קיים לעתים קרובות מתח בין התיאורטי למציאותי. המציאות לא מצייתת לתיאוריה אם כי אנשי התיאוריה מואשמים לעיתים קרובות, בניתוק מן השטח. אני מאד מחוברת לשטח - לא רק לחשוב על מדיניות אלא גם להדריך מורים ואפילו סטודנטים, זהו אחד העקרונות החשובים ביותר בעיני, כי "דברים שרואים משם לא רואים מכאן" והשטח מכתיב לעיתים מציאות שונה ואחרת , שיש לתת לה מענה. כמובן, שעבודתי בשטח מזינה גם את הידע התיאורטי שאני מתעדכנת בו, וחוזר חלילה.
ד. מחויבות לתהליכי שיפוט מתמידים- במקצועות רבים, הוראה הוא אחד מהם, העבודה מתבצעת בתנאי אי וודאות ובמצבים משתנים. לכן קשה לתכנן למפרע ונדרשות קבלת החלטות כל הזמן. שולמן מזכיר מצב המחייב קבלת החלטה והיתרון בקיומו של ידע תיאורטי: לעתים קרובות קורה למורה שבתגובה לשאלה שהציג לכיתה מתרוממות 10 ידים מצביעות . למי נותנים רשות דיבור? מורה בקי בתיאוריה יודע כי: א. בדרך כלל יש נטייה לתת לבנים את רשות הדיבור. ב. בדרך כלל מורה מעדיף לתת את רשות הדיבור למי שצפוי לענות נכון. ג. העדפת הטובים מונעת דיון וחשיפה של בעיות, קשיים ומושגים שגויים. מורה המודע לכל המידע הזה יביא אותו בחשבון בבואו לתת רשות דיבור לאחד המצביעים. מכל מקום מורה ניצב כל העת בפני מצבים כאלה המחייבים חשיבה והחלטה מהירים. בהוראה לדעתי, אי אפשר לברוח מתהליכי שיפוט מתמידים, יחד עם זאת, יש מקום לשכלל את כלי השיפוט וההערכה שלנו. האם נעשה משוב על דרך עבודתי כמדריכה? מי מעריך את עבודתי? כמה פעמים בשנה? באלו אופנים? האם אני קובעת יעדים לעצמי בהדרכה, הנובעים מתוכנית הדרכה כללית או האם אני רק נותנת מענה לצרכי השטח? אלו נקודות חשובות שיש ללבן אותן הן עם המורים המודרכים והן עם מנהלי בתי הספר והמפקחים.
ה. לימוד מניסיון- תנאי חשוב למקצועיות אך יישומו הוא קשה ביותר. שולמן מונה שלוש סיבות עיקריות לקושי
1.לא כל מקצוען מסוגל להביט על עצמו (כפי שרקדן מסתכל על עצמו בעזרת ראי )
2. קשה לקבל מידע על תוצאות ההוראה. מה כל אחד קלט, למד, קבל, או דחה.
3. וגם אם מצליחים ללמוד מהניסיון הרי זה ניסיון אישי וזה לא הרבה -עדיף ללמוד מניסיון של עמיתים רבים.
אחת הסיבות שכתבתי את הבלוג הזה היתה רצוני לעשות רפלקציה על עצמי וללמוד מניסיוני. באמת מעניין אותי לקרוא את הבלוג היום, במבט של שנה אחורנית ולראות מה למדתי מהנסיון. מעניין יהיה להפיק את הלקחים האלו לקראת שנה"ל הבאה.
ו. השתייכות לקהילה מקצועית- שולמן טוען כי, השתייכות לקהילה מקצועית מאפשרת שיתוף בידע בניסיון ובלקחים וגם מאפשרת בקרה על אתיקה מקצועית. חברים בקהילה מקצועית לוקחים תחת אחריותם את קיום החוזה האתי של המקצוע ועליהם להתריע ולפעול נגד מפיריו . הקהילה היא גם קבוצת ההתייחסות וההערכה של הפעולות שנעשו על ידי חברים בקהילה.
קיימות דרכים שונות לטיפוח קהילה מקצועית למשל: עיתונים, כנסים, ימי עיון, מפגשים שונים.שולמן מדגיש את חשיבותה של הלמידה ויותר מכך את העברתה והפצתה. מחויבותו של המקצוען הלמדן היא לפעול להפצת הידע שלו כך שהקהילה תוכל להתבסס עליו ולהתקדם הלאה .
אני אכן מרגישה שהבלוג אפשר לי לקפוץ לתוך הקהילייה המקצועית: אני מצוטטת במקומות נוספים, אנו דנים על גבי הרשת על נושאים העולים בבלוג, אני חברה בקהילייה מקצועית והחברות הזו משמעותית לי ביותר. אני משתדלת, גם באמצעות הבלוג הזה להפיץ את הידע שלי כך שיהפוך לרכוש הקהילייה.
התשובה לשאלה האם אני מקצוענית היא כן, אבל בכך לא די. מקצוען לא יכול לנוח על זרי הדפנה של המקצוענות של אתמול. עליו לעדכן את הידע שלו כל הזמן! המלאכה לעולם לא נשלמת!
