המהומות באיראן

במאמר עדכני ביותר הנקרא " השעור של היום - הסטודנטים יוכלו להסביר כיצד חיפוש בזמן אמת ברשת חברתית גלובלית נותן מענה בזמן אמת " מתייחס ריצ'ארד רוודרוזקי Richard Wojewodzki לאפשרות של חיפוש בזמן אמת באמצעות טוויטר כאל כלי חינוכי, הממחיש לתלמידים בזמן אמת מאורעות גלובליים. רוודרוזקי מדגים, איך תוך כדי כתיבה בבלוג שלו, וחיפוש במקביל בטוויטר, הוא מגלה מרגע לרגע את כמות התגובות המצטברות למצב באיראן. לדוגמא , הוא כותב

We're now up to 435 new reports since I wrote that first sentence

לדעתו, יש ללמד את התלמידים בכיתה את הכלי החשוב הזה ולא לחשוב על חסימתו בבתי הספר. רוודרוזקי כותב על כך, שכל הסיפורים שמגיעים מאיראן הם אוטנטים, אישיים וכולם נשלחים אל העולם באמצעות קטעי וידאו, פוסטים ומסרונים ש"פשוטי העם" מעלים לרשת. זוהי המדיה החברתית וזה כוחה. במילותיו שלו:

In the time it took me to jot out this post, over 1045 individual stories came through Twitter Search -- just on the situation in Iran. Stories, links, first-hand accounts, video feeds, Flickr galleries, and a whole lot more. Over 1045 news messages in the time it takes CNN to run commercials

רוודרוזקי אף מכליל מעבר לכך, וטוען שהיום הזה ראוי להזכר בדפי ההסטוריה כיום שבו המדיה החברתית גברה על המדיה המסורתית ( עיתונות, טלויזיה) ושבעצם אנחנו נפתחים עכשו לעולם גלובלאי שמי שכותב בו את ההיסטוריה ומזין אותה הוא "אחד האדם". זהו שינוי מהותי מ Top-Down ל- Buttom -up , שינוי שיתכן וישפיע אפילו על תוצאות ההיסטוריה. ואני חושבת לעצמי, האם גורל המחאות באיראן יהיה כגורל המחאות בככר טיאנאנמן בסין, או שאולי עכשו, בעקבות הפתיחות הגדולה והגלובליזציה גם של תהליכי התיעוד, התוצאות תהיינה אחרות.

האמת, שניסיתי בעצמי ונכנסתי לקישור של הטוויטר . הופתעתי ממהירות התגובות והעדכונים בזמן אמת. שניה וחצי אחרי שנכנסתי כבר קבלתי הודעה שעודכנו 21 אזכורים מהרגע שנכנסתי.

אחד המורים שהגיבו לבלוג של רוודרוזקי ספר שפתח שיעור היסטוריה בכיתה באמצעות מחשב נייד ומקרן מה שאנחנו נוהגים לכנות "מודל המורה המקוון" והראה לתלמידים בזמן אמת את מטעין התגובות (feeder) של הבחירות באיראן. בעקבות זאת נערך דיון אמיתי ומשמעותי בכיתה. אותו מורה גם הצר על כך שהסטודנטים שלו אינם יכולים לכתוב בטוויטר, מאחר והאתר חסום בבית הספר. המורה סיים את תגובתו באמירה נוקבת על ההבדל בין החיים בבית הספר לחיים מחוצה לו:

Bingo! I just had the #IranElection feed up on my screen (via a projector from my laptop), showing my students on this last day of classes what the world is really like. None of my students have Twitter accounts and they couldn't make one today at school if they wanted to -- Twitter is blocked to them. Life is happening and we can only look through the window:(

הבאתי את הדוגמא הזאת כי אני מאמינה שהיא מלמדת רבות. אכן, אנחנו בתוכה של מהפכה משמעותית מכל בחינה שהיא. יש כלים רבים שעלינו ללמד את התלמידים בבית הספר, ויפה שעה אחת קודם. אישית, אני מעדיפה ללמדם ולדעת שהדברים נעשים בצורה מבוקרת ומשמעותית, מאשר לתת להם להתנסות בכלים האלה בכוחם לבד, ללא ליווי.

מעבר לכך, אני חושבת שהדוגמא הזאת מקרבת את ההיסטורה שנלמדת כמשהו מנותק , השייך לעבר, למשהו אותנטי רלוונטי ומאד משמעותי. כדאי לדון עם התלמידים בשאלה האם לדעתם ניתן יהיה להשתיק את "קול ההמון" כפי שנעשה בעבר ולהתייחס לקשר שבין אמצעי תקשורת לתהליכים חברתיים והסטוריים.