תיקון טעות

שנו חז"ל -"המביא דברים בשם אומרם מביא גאולה לעולם"! תודה לג'יי הורוביץ שהפנה את תשומת לבי שכותב המאמר על 21 דברים שיהפכו למיותרים בחינוך הוא ריצרד ווג'וודסקי ולא אחר!
ומאחר והכתבה כבר פורסמה גם באתר מסע, שיניתי את המקור, על מנת לא להמשיך לטעות ולהטעות.

21 דברים שיהפכו למיותרים בחינוך של שנת 2020

ריצ'רד ווג'וודסקי במאמר מיום 15.12.2009 מונה 21 דברים שיהפכו למיותרים בחינוך של שנת 2020. ייתכן שחלק מהדברים נשמעים כמו "מדע בדיוני" אבל זה גם מה שחשבו על ספריו של ז'ול וורן, עד שההסטוריה הוכיחה שהם כלל אינם בדיוניים.
להלן הרשימה כפי שתרגמתי אותה מאנגלית:
1. שולחנות כתיבה- המאה העשרים ואחת איננה מתאימה ללימוד בטורים של שולחנות כתיבה. למידה במרחב אינטרנטי מאפשרת לסדר את חדר הכיתה בצורה שתעודד עבודה שיתופית משמעותית יותר. הנקודה הזו עליה כותב ווג'וודסקי התחברה לי למאמר של אווה מקגריל שקראתי ובו היא התייחסה לסידור הכיתה בטורים כסידור מגביל ומפריע למורים המלמדים עם ניידים בכיתה. כצופה בכיתות כאלה מקגריל הבחינה פעמים רבות בתלמידים המדברים זה אל העורף של זה, מאחר והסידור הכיתתי מקובע ולא מאפשר תזוזת שולחנות.
2. מעבדות מחשבים - כשהניידים המקושרים לרשת אלחוטית מאפשרים לימוד מכל מקום, אין צורך במעבדת מחשבים. ווג'וודסקי ממליץ לשנות את יעוד החדר.
3. מחשבים - מילה טריקית לדעתו, ווג'וודסקי מתייחס למשמעות של המחשבים או למה שאנחנו תופסים כמחשבים.לדעתו מיחשוב משמעותו מוביליות במחשוב, ובעשור הקרוב נראה יותר ויותר מכשירים שיהפכו "למחשבים ניידים" מסוגים שונים ובגדלים שונים.
4.שיעורי בית. המאה העשרים ואחת מאופיינת ב- 7/24 - כל השבוע כל שעות היום, בכל מקום. לדעתו הגבולות הקבועים בין עבודה בבית לעבודה בכיתה יטושטשו, ומאחר והלמידה יכולה להעשות בכל מקום, המושג שיעורי בית לא יהיה קיים. התלמדים יצטרכו ללמוד יותר, לא ללכת יותר לבי"ס.
5 מבחני סטנדרטים -מבחני הסטנדרטים לדעתו נמצאים בישורת האחרונה שלהם, לפני שיעלמו סופית. בעשור הקרוב ווג'וודסקי מאמין שנראה יותר ויותר פורטפוליו דיגיטאלי כתחילף למבחני סטנדרטים.
6.הוראה דיפרנציאלית כמבחינה בין המורים- המאה העשרים ואחת מאופיינת בהתאמה אישית וקסטומיזציה.לדעתו מורה שלא ידע בעוד עשר שנים כיצד להשתמש בטכנולוגיה על מנת ליצור פעילויות מותאמות לתלמידים יאבד את משרתו. זה לא שמישהו ינסה להבחין כך בין המורים, זו פשוט תהפוך להיות ההבחנה.
7.פחד מהוויקיפדיה- מורים שלא מאפשרים לתלמידיהם להשתמש בוויקיפדיה לא מבינים שזוהי הדמוקרטיה במיטבה. ווג'וודסקי ממליץ למורים לבחון שוב את התנגדותם לשימוש בוויקפדיה.
8.דפים- הספרים התאימו למאה הקודמת. במאה הבאה הקריאה תהפוך לדגיטאלית. נכון שאנשים עדיין אוהבים לחוש את הנייר, אך בעוד כעשור הנייר עצמו יהפוך דיגיטאלי. נקודה זו מתחברת לי חזק מאד ליום הזה, 23.12.09 שבו הושק ספר הקריאה הדיגיטאלי הראשון (ספרו של רם אורן) בארצנו. בעולם מסתבר, שהמתנה הפופולרית ביותר לחג המולד היא קוראי ספרים דיגטאליים.
9. נוכחות במשרדים - סריקה ביומטרית.
10.מנעולים- אולי כדי לשמור מעילים?
11.מחלקות IT - שינוי בתפיסת מחלקות IT כפי שאנחנו מכירים אותן מאחר והענן המיחשובי והאלחוטי יהיה בכל מקום. תפקיד המחלקות הללו ישתנה והן יצטרכו להמציא את עצמן מחדש ולהמציא חדשנות
12.מבנים מרכזיים- מבני בתי הספר יהפכו לבסיסי הלמידה. המבנים יקטנו ויהפכו ירוקים יותר, זמן המרצים והסטודנטים בקמפוס יקטן, מאחר והאנשים יהיו מעורבים בתקשורת ממקומות שונים. ואכן כסטודנטית לתואר שלישי כבר התנסיתי בשיחה באמצעות הסקייפ בין שתי המנחות שלי לביני, כשכל אחת ננמצאת במקום אחר, ורק דאגנו לתאם מראש מועד לשיחה באמצעות הרשת. אם זה נשמע לכם הזוי, חשבו איך נראו הבנקים לפני עשור וכיצד הם נראים היום.
13. ארגון סביב ציונים - מבנה הלמידה ישתנה, הלמדיה תהיה בקבוצות קטנות שיתחרו על זמני למידה, וכל מערכת ביה"ס תעבור שינוי משמעותי.
14.בתי הספר לחינוך - יצטרכו לעבור שינוי כשהמרצים יהיו הראשונים לשמש מודל ודוגמא להוראה שמכינה את המורים של דור העתיד.
15. מחלקות להתפתחות מקצועית - בעשור הקרוב מורים יתחילו ללמד זה את זה וישענו יותר על הידע והניסיון שלהם, מאשר על גורואים חיצוניים . לדעתו של אוטכט השינוי הזה כבר התחיל.
16. שינוי בתוכנית הלימודים - אין סיבה שכל התלמידים ילמדו בדיוק את אותה תוכנית הלימודים. סטודנטים ילמדו תוכניות אישיות בהתאם לצרכים שלהם.
17. ימי הורים-תקשורת שוטפת המבוססת על מידע בזמן אמת תאפשר להורים לדעת בדיוק מה תמונת המצב של ילדיהם. הורים ילחצו על בתי הספר להפוך לטכנולוגיים עוד יותר ויתקרבו מאד לבית הספר. ימי הורים שימשכו עד אמצע הלילה יהפכו למיותרים. התהליך הזה כבר קורה כאן ועכשו בתיכונים ובחטיבות הביניים באמצעות תוכנות שונות כגון סקולי, משוב, i-contact ועוד. כאמא לילד בחטיבה אני יודעת בכל יום מה מצב הציונים שלו ומה מצב ההתנהגות שלו. ימי הורים יצטרכו לקבל אופי אחר, שבו ההורים ביחד עם ילדם והמורים ידונו בתוכניות ובדרכים לקידום הילד ולהשגת מטרותיו.
18. מזנון- ווג'וודסקי מקווה שהמזנון יכיל מזון בריא ומזין, ולא מזון מהיר עתיר שומנים.
19. גרפיקאים ומנהלי אתרים - בסוף העשור הבא הילדים יהיו הגרפיקאים הטובים ביותר.
20. אלגברה בתיכונים - עד סוף העשור יוחלט אם כולם צריכים ללמוד אלגברה ברמה גבוהה או שאין שום סיבה להעדיף אלגברה על פני סטטיסטיקה וטכנולוגיות מידע.
21. חסכון בנייר- בעוד עשור בתי הספר יחסכו בעלויות של 90% בהוצאות הנייר שלהם. לדעתו של ווג'וודסקי תעשיית הנייר תצטרך להתאים את עצמה או להעלם.

מעניין מאד לקרוא את התגובות הרבות שהתפרסמו למאמרון הזה. יותר מ- 40 תגובות התפרסמו וריצרד ווג'וודסקי פעמים רבות מצטט חלק מתגובה ומבקש מקוראיו להגיב במקומו.

אתם מוזמנים להגיב!

עת הדעת

בתוכנית אולפן שישי של ערוץ 2 הוקרנה אתמול בלילה תוכנית שהוקדשה ללמידה אישית באמצעות מחשבים ניידים. הכתבתה עסקה בחברת עת הדעת, שמפתחת לומדות ללמודים בכיתות ה' ו' בשני מקצועות ליבה: עברית ומתמטיקה וכן באנגלית.
לכל מי שפספס ולא צפה, או רוצה לצפות שנית מצורפת בזאת הכתבה על הכיתה העתידנית.

אני מוכרחה לומר שאינני מכירה את הלומדות לעומקן ולא את החברה. אבל ממה שראיתי והבנתי הלומדות משמשות בעיקר לתרגול אישי, בקצב ההתקדמות של התלמיד. התלמיד מקבל משוב אישי מהלומדה על הצלחותיו ( וכשלונותיו) וגם המורה יכולה לעקוב אחרי כל פעילות למודית שהתלמיד עושה. על פניו נראה לי שהלומדות הללו הן מעין "מכונות למידה" המאפשרות לתלמיד לתרגל ולהצליח.
ניסיתי לערוך רשימה של צרכים שהלומדות הללו נותנות להן מענה:
א. העלאה בהשגים בבחינות המיצ"ב ובבחינות ההשגים הבינלאומיים - הפיזה, הטימס והפירל.
ב. שחרור המורים מפיתוח של חומרים מבוססי טכנולוגיה ( כגון משימות מתוקשבות )
ג. מתן מענה אינדבדואלי לרמתו של כל תלמיד ולקצב התקדמותו.

כשמערכת החינוך שלנו, מבוססת הסטנדרטים, שמה לה למטרה לעלות במבחנים הבינלאומיים אני מאמינה שהלומדות של עת הדעת יתנו לכך מענה. הן התרגול והן הוויזואליזציה יגרמו לעלייה בהשגים, שלא לדבר על כך שככל שנבחנים באותה השיטה יש עליה בממוצעים ובהשגים מעצם ההכרות עם המבחנים. וגם על השאלה האם המורים צריכים לפתח חומרים נותנת החברה מענה חד משמעי: מורים צריכים להיות עסוקים בהוראה, לא בפיתוח, יפתחו המומחים הפדגוגיים והטכנולוגיים. מבחינת מתן מענה לשונות התלמידים יש מענה חלקי מאחר ויש התייחסות לקצב האישי ולרמת ההתקדמות והידע האישי, אך כל התלמידים צריכים לעשות את אותו הדבר בדיוק, באותם אמצעים בדיוק.

ובכל זאת נותרתי עם כמה שאלות משמעותיות:
1. האם התוכנית נותנת מענה למיומניות הקשורות לשימוש במחשבים, מעבר ללחיצה על כפתור זה או אחר? האם בעקבות העבודה בשפה, באנגלית ובמתמטיקה התלמידים גם לומדים להשתמש בכלים הטכנולוגיים בצורה אמיתית?
2. ומה בדבר המיומניות המידעניות? האם ניתן להם מענה במסגרת התוכנית? האם התלמידים לומדים לחפש מידע, להעריך מידע, האם הם הופכים ליוצרי תוכן ?
3. האם יש מקום ליצירתיות של התלמידים באמצעות הלומדות הללו?
4. האם העובדה שלכל תלמיד יש מחשב נייד לצורך עבודה בלומדות בשעות מקצועות הליבה תאפשר גם עבודה בניידים מחוץ למקצועות אלה? ואם כן, כיצד?
5. האם שימוש במערכות למידה סגורות אכן מכין את התלמידים לחיים כבוגרים בעולם טכנולוגי?

ממה שראיתי בניסוי, המחשבים נמצאים על עגלות, ומובאים לכיתה רק בשעות מסוימות של היום. זה חוסך את תהליך הסחיבה של המחשבים ונותן מענה למשקל. המחשבים אינם שייכים לתלמיד, הם מאוחסנים בבית הספר ומובאים לכיתה כדי לתרגל. הלמידה מתבצעת במערכת סגורה, וזה סוגר את הפיתויים הרבים שקיימים כשנמצאים ברשת הפתוחה.

כבר כתבתי בעבר ואינני חוזרת בי, שאני מאמינה שבעתיד תלמידים ילמדו באמצעות מחשבים ניידים.כשותפה כבר שלוש שנים בתהליכי הובלה של שימוש במחשבים ניידים עם תלמדיים בגילאי ה' ו' ובחטיבות הביניים ( בשני ישובים קטנים באזור המרכז) מעניין אותי ביותר לראות לאן תוביל התוכנית.

לומדים ל"כתוב" בספר דיגיטאלי

השבוע נכחתי בשיעור גיאוגרפיה בכיתות ו' . זו היתה הפעם הראשונה שבה התבקשו התלמידים לעבוד בחוברת הדיגיטאלית ולנעוץ "נעצים" עם תשובות במקום לכתוב בעט או בעפרון בחוברת העבודה. מט"ח, החלוצה בתחום הדיגיטאציה של ספרי לימוד, מאפשרת לתלמדים שקונים את ספריה להתנסות גם באפשרות של קריאה ועבודה דיגיטאלית באמצעות הסביבה הדיגיטאלית של כותר. המהלך של מעבר לספרים דיגיטאליים קורה בעולם כולו. אני יודעת שאמזון בנתה מודל כלכלי חדש עם המולי"ם שמתייסח בעקר לספרי לימוד אקדמיים, ואפילו החלה לשווק את קינדל (kindle) - קורא הספרים האלקטרוני שלה. (ראו כתבה בדה-מרקר משנה שעברה ביחס לקינדל והיקף מכירותיו בארה"ב).

המורה הדגימה באמצעות המקרן כיצד להכנס לספריית כותר וכיצד לפתוח תיקייה על מנת לשמור בתוכה את הפעילויות והתרגול. היא הדגימה כיצד בוחרים נעצים ומקלידים את התשובות במקום המתאים בחוברת.
תגובות התלמידים המתלהבים לא אחרו לבוא: "cool" , "שווה" , "איזה גדול", "זה כ"כ מגניב"!
איפה ראיתם התלהבות כזו של תלמידים לענות על שאלות בחוברת?

בתום השיעור המללנו יחד עם התלמידים את המהלך שעשו והתייחסנו למושג דיגיטאציה. חשבתי לעצמי שתלמידים שעוברים התנסות כזו בלמידה כבר בכיתה ו' לא יתקשו (כמוני) בבואם לעבוד בספרים דיגיטאליים באוניברסיטה. אני חושבת באמת, שכשאנחנו מדברים על הכנה של התלמידים לחיים במאה העשרים ואחת, לזה בדיוק הכוונה.

במפגש שהיה לי עם סטודנטים המתכשרים להובלה של תהליכי אוריינות התקשוב והמידענות באותו היום ספרתי על ההתנסות הזו והחוויה שהתלמידים עברו בכיתה. בין הסטודנטים התפתח ויכוח סוער לגבי הקריאה מן המסך ואובדן כוח המשיכה של הספר. רבים מהסטודנטים קבלו על כך שהילדים אינם קוראים ושהם שקועים שעות רבות מדי במסך הקטן. לעצמי אני חושבת, שאם הם שקועים בקריאה (ולא רק בציטוט חברתי , שכבודו במקומו מונח) - גם אם זה מהמסך הקטן - דייני. זה הלוא יהיה העולם שהם יחיו בתוכו!

מאמר - אתגרי מורים בניהול כיתה של ניידים

השבוע נתקלתי במאמר של ד"ר אווה מגוויל Ewa McGrill מאוניברסיטת ג'ורג'יה שבמדינת אטלנטה העוסק בשאלת האתגרים העומדים בפני מורים המלמדים שפה בתיכון בכיתות של ניידים הפועלים באמצעות רשת אלחוטית. לצד האפשרויות הפדגוגיות שנפתחות להוראה ולמידה באמצעות המחשבים הניידים בכיתה, המורים חווים גם אתגרים לא פשוטים בניהול הכיתה וביצירת הסמכות.

המתודולוגיה של המחקר התבססה על ראיונות עומק שנעשו עם מורים.שאלת המחקר היתה: מה ההשפעות, שמעצבות את התפיסות והגישות של המורים לאנגלית בבי"ס תיכון שמלמדים בכיתות עם ניידים. שאלות אלו היוו חלק ממחקר רחב יותר
(Jarzab, 2003) [1] שבו נבחנו גם אמונות המורים ביחס לאוריינות שפתית ופדגוגית ותפיסת המורים את עצמם כמשתמשי טכנולוגיה ונשאלו השאלות הבאות: כיצד המורים לשפה האנגלית תופסים את עצמם כמורים וכמשתמשי טכנולוגיה? מה האמונות של המורים ביחס לאורינות וכיצד משפיעה הטכנולוגיה על אמונות אלה? מה אמונותיהם ביחס לפדגוגיה של הוראת האנגלית ומה התפקיד של הטכנולוגיה בתוכה?

הנתונים נאספו על סמך ראיונות ותצפיות בכיתות. בהתחלה הראיונות היו פתוחים לגמרי וכבר בראיונות הגישוש עלה הנושא של שליטה ואוטוריטה כתמה מרכזית. המורים שבמחקר הסבירו שכיתות הניידים אתגרו אותם כמעט בכל תחום כמורים: ניהול כיתה, התייחסות לתוכנית הלימודים, אינטראקציות ותקשורת עם התלמידים וכן הוצאה לפועל של התפקיד שייעדו לעצמם ולתלמידיהם.

הנתונים נאספו מ- 10 ראיונות בני 45 דקות עד שעה שנערכו עם 3 מורים שמשלבים טכנולוגיה ברמה גבוהה ומ- 18 ביקורים בכיתותיהם (ששה ביקורים לכל מורה) . מ- 3 מורים נוספים שמשלבים טכנולוגיה ברמה בינונית נאספו 6 ראיונות ונצפו 9 ביקורים וכן שני ראיונות במבט לאחור עם כל אחד מהמורים.

מהתוצאות ניתן ללמוד כי שילוב הניידים במחקר זה איתגר את הזהות המקצועית של כל מורה ומורה כמו גם את השליטה שהיה רוצה שתהיה לו בזהותו המקצועית. לא משנה אם המורה היה מורה חדש או וותיק , מנוסה בטכנולוגיה או לא, ואם גישתו הפילוסופית היתה הוראה מסורתית או הוראה קונסטרוקטיביסטית- עדיין כל המורים חשו איום על זהותם המקצועית כתוצאה משילוב הניידים. אחת המורות התייחסה לשינוי בתפקידים: היא מלמדת טכנולוגיה במקום ללמד אנגלית! מורה אחר הרגיש שהמקצועיות שרכש כמנהל כיתה וכשולט בה מתחילה להסדק בעקבות חוסר שליטתו בטכנולוגיה. מורה אחרת הרגישה מאוימת ע"י הטכנולוגיה מאחר והיא לא שלטה בה היטב כפי ששלטה בחומר הלימוד.
סיבה נוספת לתחושת איבוד השליטה קשורה בהכנות לשימוש בטכנולוגיה ובניהול הזמן בשילוב הטכנולוגיה. מורים הרגישו מאוימים מכך שהשימוש בניידים מאט את קצב ההתקדמות בחומר הלימודים . שינויי הישיבה, התנועה שתמיד קיימת בכיתה כדי להתארגן גזלה מהמורים הרבה אנרגיה והיתה זולל זמן רציני. בנוסף המורים חשו חסרי אונים כשקרו תקלות טכניות. אחת המורות התלוננה על כך שבזמן אמת כשהתלמידים אינם מצליחים להתחבר לשרת או כשהמחשבים קופאים להם, אין באפשרותה לעשות דבר מלבד לקרוא לאנשים הטכניים ולחכות שהם יפתרו את הבעיה. סיבה נוספת לאובדן השליטה קשורה לעליה מחדש של נושאים הקשורים לניהול כיתה. פעמים רבות הנגישות לאינטרנט אלחוטי גרמה לחוסר ריכוז בכיתה ולהסחות דעת, לחוסר התמקדות במטלות ולצ'יטוטים בזמן השיעור. אחד המורים התלונן על כך שכשנתן לתלמידים לעבוד על הפרוייקטים שלהם, הוא תפס אותם משחקים במשחקי וידאו במקום לחקור את הנושא. בתגובה, בקש מהתלמידים לסגור את הניידים, ולהמשיך לעבוד על הפרוייקט שלהם ללא הכלי.

היבט נוסף קשור להתנגשות בין סדר היום של המדינה ומבחני הסטנדרטים שלה, לבין סדר היום של שילוב הניידים הוראת הטכנולוגיה. מצד אחד היה על המורים לחץ להוכיח הצלחות במבחני סטנדרטים ארציים ומצד אחר היה עליהם לחצו של המוסד להוכיח את השימוש בניידים בהוראה ובלמידה בכיתה. המורים התלוננו על כך שהם אולצו ללמד בכיתות ניידים ונאמר להם שאם יסרבו לא יוכלו ללמד בכיתות ברמה הגבוהה. המורים גם התלוננו על כך שבמבחני הסטנדרטים לא אפשרו כלל שימוש בטכנולוגיה רק כתיבה בניירות ושכמות החומר שהיה עליהם לכסות לא אפשרה גמישות והוראה של הטכנולוגיה מאחר והוראה זו באה על חשבון החומר עצמו. והדילמה לא היתה רק של המורים, אלא גם של התלמידים שבעצמם הרגישו שהטכנולוגיה מתנגשת עם מבחני הסטנדרטים.

לתלמידים היו גם תלונות כלפי המורים שלא שלבו מספיק את הניידים בהוראה. התלמידים נהגו לשאול אם הם ישתמשו בניידים היום ואחת המורות העידה שהיא נהגה לשלב את הניידים לאו דווקא מתוך צורך אלא כדי לספק את רצון התלמידים שהיו בתוכנית הניידים. מורה אחרת העידה שהיא מנסחת את המטלות מחדש על מנת לאפשר לתלמידים לעבוד בניידים. שימוש במעבד התמלילים וכתיבת סיכומים בשיעור היו סגנונות שילוב הניידים שלה בשיעור, למרות שהיא העידה על עצמה שהיא כלל לא בטוחה שיש יתרון למחשב במטלות אלו.

אחד הפתרונות שהמורים מציעים הוא שלא לכל תלמיד יהיה נייד אישי שאליו הוא יחוש שייכות אלא שיהיה בנק של ניידים המובאים לכיתה על גבי עגלות נשיאות בעת הצורך.

[1] Jarzab, E. (2003). Teachers’ perspectives on laptop technology in the English language arts classroom: A case study of high school English teachers. Unpublished doctoral dissertation, Syracuse University, New York.

בלוגים כיומני קריאה

ראשית אני חייבת תודה לחברתי זהבה אפל, מדריכה בתוכנית כתו"ם , שממנה קבלתי את הרעיון לעבוד בתחום הספרות עם בלוגים של תלמידים בכיתה. כמדריכה , אני כל הזמן שואלת את עצמי מה עוד ניתן לעשות וכיצד להעמיק את השימוש בניידים בביה"ס מצד אחד ואת המיומנויות שהמורים מרכישים לתלמידים מהצד השני. על הרעיון של פתיחת בלוג לימודי למדתי מזהבה, שיחד עם מורה לספרות בחטיבת הביניים גוונים פתחה בלוגים שמתייחסים לספור הקמצן של מולייר.

בחשיבה משותפת עם המורה לספרות, החלטנו ללכת על ניסיון שבו תלמידי כיתה אחת בשכבה יכתבו בלוגים כיומני קריאה, במקום לכתוב יומני קריאה מודפסים, שרק המורה מקבלת וקוראת. הבלוגים כיומני הקריאה יתפרסמו על דפי הרשת, ויוכלו להוות מקור לשיתוף בין תלמידי הכיתה, כך שתלמידים יוכלו לקרוא את יומני הקריאה של חבריהם ואף להגיב אליהם.

החלטנו שבפרק זמן קבוע ונתון מראש, המורה תפרסם בבלוג שלה את הדרישות למאמרונים שהתלמידים יצטרכו לכתוב. המטרה הראשונה שהצבנו לעצמנו היתה שבסיום המפגש הראשון של התלמידים בנושא הבלוג יהיה לכל תלמיד בכיתה בלוג ובו מאמרון ראשון. וכך מצאתי את עצמי השבוע בכיתה יחד עם המורה מלמדת את התלמידים לפתוח בלוג ומבקשת מהם לכתוב את המאמרון הראשון המתייחס לנושא "פתחתי בלוג". התלמידים היו קשובים ומרותקים. חלקם היו יצירתיים ביותר בכתיבת המאמרון הראשון (קבוצת תלמידות כתבה בלדה לבלוג), אחרים כתבו תיאור מדוייק של השלבים בפתיחת בלוג, חלקם כתבו על הרגשתם במהלך וחלקם על קלות המהלך. ההתרגשות בכיתה היתה רבה. היתה תכונה של עשייה ולא הרגשנו איך הזמן חלף. דקותיים לפני תום השיעור התייחסנו גם לתוויות וליכולת לשנות תבניות ולערוך רשומות.

המלאכה טרם תמה. בשלב הבא תלמד המורה לארגן לעצמה קורא RSS על מנת להתעדכן במאמרונים של התלמידים. התלמידים יכתבו את המאמרון השני בבלוג הקריאה שלהם ויספרו מדוע בחרו לקרוא ספר מסוים. בשלב מאוחר יותר,ואחרי שיכתבו את מרבית המאמרונים בעצמם, יצטרכו גם התלמידים לארגן לעצמם את רשימת כל הבלוגים של חבריהם תחת קוראי RSS על מנת שיוכלו לקרוא במאמרונים של חבריהם ולהגיב. בדרך זו ניצור את השיתופיות בקריאה של יומני הקריאה, והתוצר הכיתתי יהיה לא מצגת שמציגים בפני חברי הכיתה אלא בלוג שחברי הכיתה קוראים בו ומגיבים על הנכתב בו.

המפגש עם התלמידים מלא אותי באנרגיה חיובית של עשייה והצלחה: הצלחה על החידוש שבפעילות והתחושה שהנה אנחנו תופסים שתי צפורים במכה אחת: גם מתייחסים לכתיבה ולאיכויותיה וגם מנצלים את הטכנולוגיה באופן מיטבי. כמה טוב שיש ניידים בכיתה!

מה בין מורה מקוון למורה המלמד בכיתות 1:1 ?

מורה מקוון הוא מורה שעומד לרשותו מחשב בכיתה ( נייד אישי שלו או נייח קבוע), מקרן (קבוע או נייד) וסביבת אתר. לעיתים יש בכיתה גם לוח אינטראקטיבי שמוסיף ליכולות הטכנולוגיות של המחשב הנייד. התלמידים עצמם נמצאים בכיתה ללא אמצעים טכנולוגיים כלשהם, ובידיהם נמצאים ספרים ומחברות בהתאם למקצועות הלימוד. סביבת האתר משתנה - החל מסביבה פתוחה לחלוטין, המאפשרת בעיקר פורומים כיתתתים של מורה עם תלמידיה, וכלה בסביבת LMS סגורה.

מורה בכיתת 1:1 הוא מורה שנוסף לאמצעים של מחשב אישי שלו ומקרן, יש גם לתלמידים מחשבים ניידים. ההבדלים האלו בסביבות העבודה מחייבים גם את המורים להגדיר שוב ושוב מה מבין הפעילויות שהם עושים עם תלמידים בכיתה הן פעילויות בסגנון "מורה מקוון" ומה הן פעילויות בסגנון 1:1. מורה שמקרינה סרט מאתר - מבצעת פעילות של מורה מקוונת. אם אין לתלמידים מחשבים ניידים בכיתה, התלמידים יצטרכו בבית להיכנס לקישור שהועלה לסביבה הכיתתית ולצפות שוב בסרט. ייתכן גם והתלמידים יצטרכו לכתוב משהו אישי בעקבות הצפיה בסרט או שיוכלו לחפש עובדות להרחבת הנושאים שהועלו בסרט.
בכיתות 1:1 התלמידים יוכלו כבר בזמן השיעור לחפש עובדות להרחבת הנושאים שהועלו בסרט או לחקור מושגים לא היו ברורים מספיק בסרט ואולי להעלות שאלות שמתעוררות בהם בעקבות הסרט. התלמידים יוכלו במהלך השיעור להציג את ממצאיהם בפני חבריהם לכיתה ( הם יתחברו עם הניידים שלהם למקרן) . בכיתות 1:1 הפוקוס צריך לעבור לתלמידים המבנים ידע ויוצרים ידע חדש. כדאי וראוי שתלמידים אלו יתנסו בכלים טכנולוגיים רבים ככל האפשר: ויקי, בלוגים, עבודה על מסמך שתופי ב- google docs , שימוש במצלמה דיגיטאלית , עריכת סרטונים באמצעות אתרים שיתופיים כגון אנימטו או באמצעות כלים כגון movie maker ניהול יומנים ברשת ועוד. היום ברור לי יותר מתמיד, שמורה בכיתות 1:1 חייב להכיר היטב את הכלים הטכנולוגיים ולשלוט בהם לא רק כלומד אלא גם כמלמד. הוא חייב להכיר היטב את מסמך הסטנדרטים במידענות מתוקשבת ולעזור לתלמידיו להגיע לאינטגרציה של חומרים על ידי יצירת תוצרים באמצעות כלים חדשנייים ומגוונים. הוא חייב להכיר את ולהבין את ההבדלים בין הכלים ובין ייצוגי המידע השונים על מנת שידע איך לכוון את תלמידיו לבחור בכלי הנכון. נכון שאנו מבקשים גם ממורה מקוון את כל הידע הזה אך בעיני אצל מורים המלמדים בכיתות 1:1 ידע זה הוא קריטי לשילוב אופטימאלי של הניידים בכיתה. אחת המטרות של מחשבים 1:1 היא לאפשר לתלמידים לשלוט ביותר מיומנויות טכנולוגיות, ולמרות שנדמה לנו שהם יכולים ללמד את המוריים את התורה כולה, זה אינו נכון בוודאי לא לכל התלמידים בכיתה. יותר ויותר אני שומעת ממורים בתוכנית כי הם מופתעים מרמת חוסר השליטה של התלמידים בטכנולוגיה ובמיומנויות יסודיות ובסיסות של שימוש בכלים. כאמא לילד בכיתות מקבילות, שלומד ללא ניידים אני יכולה רק להסכים עם הקביעות הללו. בכל פעם מחדש אני מופתעת מחוסר הידיעה ומוצאת את עצמי במצב של אמא-מורה המראה ומלמדת מיומנויות כאלו ואחרות הקשורות לכלים טכנולוגיים ולעבודה בסביבה הטכנולוגית. לדעתי פה טמון גם הפוטנצאיל הגדול של הלמידה בתוכנית 1:1 היכולת של התלמידים והמורים ללמוד יחד באופן שיוויוני זה מזה.
אתם מוזמנים גם לקרוא את המאמרון העוסק בהבהרת המושגים הקשורים ללמידה מתוקשבת כולל את התגובות מעוררות המחשבה שמתפתחות סביב המאמרון הזה.