יום שלישי, 16 ביוני 2009

המהומות באיראן

במאמר עדכני ביותר הנקרא " השעור של היום - הסטודנטים יוכלו להסביר כיצד חיפוש בזמן אמת ברשת חברתית גלובלית נותן מענה בזמן אמת " מתייחס ריצ'ארד רוודרוזקי Richard Wojewodzki לאפשרות של חיפוש בזמן אמת באמצעות טוויטר כאל כלי חינוכי, הממחיש לתלמידים בזמן אמת מאורעות גלובליים. רוודרוזקי מדגים, איך תוך כדי כתיבה בבלוג שלו, וחיפוש במקביל בטוויטר, הוא מגלה מרגע לרגע את כמות התגובות המצטברות למצב באיראן. לדוגמא , הוא כותב



We're now up to 435 new reports since I wrote that first sentence


לדעתו, יש ללמד את התלמידים בכיתה את הכלי החשוב הזה ולא לחשוב על חסימתו בבתי הספר. רוודרוזקי כותב על כך, שכל הסיפורים שמגיעים מאיראן הם אוטנטים, אישיים וכולם נשלחים אל העולם באמצעות קטעי וידאו, פוסטים ומסרונים ש"פשוטי העם" מעלים לרשת. זוהי המדיה החברתית וזה כוחה. במילותיו שלו:


In the time it took me to jot out this post, over 1045 individual stories came through Twitter Search -- just on the situation in Iran. Stories, links, first-hand accounts, video feeds, Flickr galleries, and a whole lot more. Over 1045 news messages in the time it takes CNN to run commercials


רוודרוזקי אף מכליל מעבר לכך, וטוען שהיום הזה ראוי להזכר בדפי ההסטוריה כיום שבו המדיה החברתית גברה על המדיה המסורתית ( עיתונות, טלויזיה) ושבעצם אנחנו נפתחים עכשו לעולם גלובלאי שמי שכותב בו את ההיסטוריה ומזין אותה הוא "אחד האדם". זהו שינוי מהותי מ Top-Down ל- Buttom -up , שינוי שיתכן וישפיע אפילו על תוצאות ההיסטוריה. ואני חושבת לעצמי, האם גורל המחאות באיראן יהיה כגורל המחאות בככר טיאנאנמן בסין, או שאולי עכשו, בעקבות הפתיחות הגדולה והגלובליזציה גם של תהליכי התיעוד, התוצאות תהיינה אחרות.

האמת, שניסיתי בעצמי ונכנסתי לקישור של הטוויטר . הופתעתי ממהירות התגובות והעדכונים בזמן אמת. שניה וחצי אחרי שנכנסתי כבר קבלתי הודעה שעודכנו 21 אזכורים מהרגע שנכנסתי.


אחד המורים שהגיבו לבלוג של רוודרוזקי ספר שפתח שיעור היסטוריה בכיתה באמצעות מחשב נייד ומקרן מה שאנחנו נוהגים לכנות "מודל המורה המקוון" והראה לתלמידים בזמן אמת את מטעין התגובות (feeder) של הבחירות באיראן. בעקבות זאת נערך דיון אמיתי ומשמעותי בכיתה. אותו מורה גם הצר על כך שהסטודנטים שלו אינם יכולים לכתוב בטוויטר, מאחר והאתר חסום בבית הספר. המורה סיים את תגובתו באמירה נוקבת על ההבדל בין החיים בבית הספר לחיים מחוצה לו:


Bingo! I just had the #IranElection feed up on my screen (via a projector from my laptop), showing my students on this last day of classes what the world is really like. None of my students have Twitter accounts and they couldn't make one today at school if they wanted to -- Twitter is blocked to them. Life is happening and we can only look through the window:(


הבאתי את הדוגמא הזאת כי אני מאמינה שהיא מלמדת רבות. אכן, אנחנו בתוכה של מהפכה משמעותית מכל בחינה שהיא. יש כלים רבים שעלינו ללמד את התלמידים בבית הספר, ויפה שעה אחת קודם. אישית, אני מעדיפה ללמדם ולדעת שהדברים נעשים בצורה מבוקרת ומשמעותית, מאשר לתת להם להתנסות בכלים האלה בכוחם לבד, ללא ליווי.
מעבר לכך, אני חושבת שהדוגמא הזאת מקרבת את ההיסטורה שנלמדת כמשהו מנותק , השייך לעבר, למשהו אותנטי רלוונטי ומאד משמעותי. כדאי לדון עם התלמידים בשאלה האם לדעתם ניתן יהיה להשתיק את "קול ההמון" כפי שנעשה בעבר ולהתייחס לקשר שבין אמצעי תקשורת לתהליכים חברתיים והסטוריים.

4 תגובות:

זהבה אפל אמר/ה...

הי אסתי
שמעתי אומנם על הנושא אלם הפוסט שלך נתן את כל נקודות הציון הדרושות כדי לבצע את הפעילות בפועל ועל כך תודה.
מעבר לכך , חשיבות גדולה שמורים להיסטוריה יבינו את הפוטנציאל הגדול של הרשתות החברתיות בהקשר לאירועים הסטוריים.
ראינו את כוחה של הרשת החברתית בבחירות בארה"ב וכדאי להתחיל לעקוב אחרי הנעשה ברשתות אלו בהקשר לאירועי אקטואליה בעולם.
ברשותך אני מעבירה את הפוסט למורי הסטוריה ואזרחות.
להתראות
זהבה אפל

יענקל אמר/ה...

אכן, מדהים לראות התרחשויות היסטוריות מתפתחות ממש מול העיניים שלנו. לפני חצי מאה בארה"ב היתה תכנית רדיו (ואחרי-כן טלוויזיה) You Are There, שיצר אצל מאזיניה וצופיה תחושה של "להיות שם", באמצע ההתרחשות. אבל היום - נדמה שאנחנו באמת "שם" בזמן אמת. אבל רצוי לזכור שהמיידיות איננה תמיד משרתת אותנו. כדי להבין את המתרחש, לא פעם עלינו לתפוס מרחק, ולראות תמונה מקיפה יותר. אנחנו זקוקים לזמן לעכל את שטפון המידע שמציף אותנו. בנוסף, העובדה שאנחנו צופים "בזמן אמת" איננה הופכת אותנו לחלק מהאירוע. יתכן שבמקרים מסויימים, מפני שהכל מתפתח ועובר כל כך מהר, היא אפילו גורמת לאדישות מסויימת, לתחושה של העדר יכולת להשפיע.

אינני מתנגד לשימוש ב-Twitter, ובוודאי יש ערך רב ביכולת שלנו לחוות מקרוב. בנוסף, את בוודאי צודקת שלמערכת החינוכית יש כאן תפקיד חשוב. עלינו לסייע לתלמידים שלנו להכיר גם את יתרונות וגם את מגבלות של המיידיות שלטוב או לרע היא היום חלק אינטגראלי מהחיים שלנו.

ובעין קורצת, רצוי להעיף מבט ב-כיצד אירועים היסטוריים היו אולי זוכים לדיווח אם היתה אז גישה ל-Twitter.

עינת אמר/ה...

את שיעורי האזרחות/אקטואליה האחרונים שלי בכתות השונות גם אני הקדשתי לדיון במה שקרה באיראן ובהיבט המשמעותי שהאינטרנט והרשתות החברתיות לוקחות חלק במהפכה. היו דיונים משמעותיים ומעניינים על דמוקרטיה בעידן התקשורת הגלובלית ועד כמה אנחנו יכולים להיות מעודכנים במהלך השיעור במה שנעשה בקצה השני של העולם. דיברנו על הכוח של האינטרנט גם בהעברה קטעי וידאו שצולמו במצלמות חובבים ומסקרות בזמן אמת את המהומות ברחובות. ולא ויתרנו גם על ציון העובדה שתלמידי ביה"ס יכולים להיות חשופים לכל זה בעזרת הציוד שקיים בכתה שבה קיים מחשב המחובר לאינטרנט ומקרן.
עינת

אתי סמואל אמר/ה...

אסתי
ההתנהלות התקשורתית סביב המהפכה באירן, נכתבת על ידי צעירים משתתפים פעילים, השותפים להתרחשות ההסטורית ברחבי אירן. זוהי "חכמת ההמונים"! אנו עדים להיסטוריה הנכתבת על ידי אזרחים רבים ולא בלעדית על ידי בעלי עניין ותפקיד.
אני מאמינה שנושא זה באופן ההצעה שאת מעלה צריך לקבל מקום בבתי הספר, ולאו דווקא על ידי מורים להיסטוריה, למרות שלהם יש פרספקטיבה רחבה על התרחשויות של ארועים לאורך ההיסטוריה.
כתיבת ההיסטוריה בזמן אמת והשפעתה מעוררת אצלי מחשבות בהקשר לאיך היו נראים סיפורי התנ"ך אילו היו נכתבים על ידי "ההמונים" בזמן התרחשותם.
להתראות
אתי סמואל