במאמרו "אפילו הכלי הנפלא ביותר" מדווח ג'יי הורוביץ על קושי של מורים לתלמידים באתיופיה העובדים עם המחשב הרזה. לטענתו, המורים לא הבינו את נחיצות השימוש במחשב, את היכולת ללמד פדגוגיה אחרת באמצעותו, ולכן אסרו על הילדים להביאו לביה"ס ולהשתמש בו. בניגוד לכך, בתוכנית שלנו הבנו מאד את החשיבות של הדרכת המורים ונתנו לה את מלוא המשקל. שעות רבות בתוכנית הוקדשו להדרכת המורים (הן פרטנית והן כללית על מנת להתידד עם המחשב ולחשוב כיצד לשלבו בהוראה), אם כי עלי להודות, השונות בין המורים גבוהה וכל אחד מהמורים ניצל את השעות הללו בהתאם ליכולותיו ובעיקר, בהתאם לרצונו האמיתי לשלב את הכלי באופן משמעותי בהוראתו.
הכתבה הזו גרמה לי להרהר (שוב, בפעם המי יודע כמה...) על משמעות המושג חלוציות. על הקושי לסלול את הדרך "יש מאיין", על האומץ הדרוש לחשוב "מחוץ לקופסא" , לחשוב אחרת, ועל עומק השינוי הנדרש מכל חלוץ, ואין זה משנה מה תחום חלוציותו. החלוצים שהקימו את המדינה, עזבו מולדת בטוחה, חיים נוחים, משפחה, חברים, והלכו לארץ נידחת לייבש ביצות ולסלול כבישים. אנו החלוצים בתחום החינוך, צריכים לזנוח דרך פדגוגית מוכרת וידועה, ולחפש דרך חדשה, שבוראת פדגוגיה "יש מאיין". אנו צריכים לזנוח הרגלי עבר ולהתמודד עם קשיים רבים לאורך הדרך. קשיים המתייחסים לחששות שיש לאנשים מחידושים ושינויים, קשיים הקשורים להגדרה של הצלחות ( לדו'- השגים במבחני סטנדרטים כמדד הצלחה לעבודת המורה) וקשיים הקשורים להתמודדות עם הטכנולוגיה עצמה. כחלוצים אנחנו צריכים לשוב ולהגדיר לעצמנו מהי למידה, מה חשוב לנו שהתלמידים ידעו, מה המחירים שהתלמידים וגם אנו כמורים נדרשים לשלם על החלוציות שלנו ומה הרווחים והתועלות.
שנת הלימודים העומדת בפתח - תש"ע - תהיה השנה הראשונה בה תלמידי חטיבת הביניים בתוכנית מסיימים שלוש שנים שבהם למדו גם עם ניידים בכיתה, ועוברים לתיכון. בתיכון יהיה עליהם להפרד מהמחשב הנישא. חלק מהתלמידים שמחים על הפרידה הזו ומחכים לה. חלקם, מצרים עליה מאד. חלק שמחים לחזור וללמוד רק במחברות ובספרים. חלק עצובים שלא יוכלו להקליד בשיעורים ולא יקבלו משימות מתוקשבות. אני מאמינה באמת, שהזרעים שזרענו לא היו לשווא. שבאמת נתנו לתלמידים גם יכולות של ידע וגם מיומנויות תקשוב ואוריינות מידענית, גם קריאה מספרים (בדפים) וגם קריאה מספרים סרוקים, גם כתיבה במחברות וגם הקלדה במקלדת. אני מאמינה שאיפשרנו לתלמידים להתחבר , כל אחד מהמקום בו הוא הרגיש טוב ובטוח, לעולם הטכנולוגי של המחר, וליכולות ללמוד באמצעות המחשב, ולא רק לתקשר ולשחק. אני מאמינה שהתלמידים הללו יצאו נשכרים לטווח הרחוק, וכשיהיו סטונדטים באוניברסיטה, אני מאמינה שהם יחזרו ללמוד עם מחשבים ניידים בקמפוס האמיתי. ומי יודע? אולי יהיה תיכון בארץ שיקום וירים את הכפפה, ויאפשר לימודים בבית ספרו גם באמצעות מחשבים ניידים?
תגובה 1:
אסתי שלום,
אהבתי את ההגדרה שבחרת: חלוציות. הצוות החינוכי אכן חלוץ, בונה תהליך של בניית שביל ייחודי של פדגוגיה וטכנולוגיה. במקרה של המורים, אלו שכבר התגייסו למאמץ ב שנות ה2000 המוקדמות ואלו שמצטרפים היום החלוציות צריכה להשאר דרך חיים כי הטכנולוגיה תמשיך להשתנות, המדע ימשיך להציף אתגרים חדשים וקהל "הלקוחות ימשיך להוות אתגר בפני עצמו". זו חלוציות מסוג חדש: להתפתח, להמציא, לחשוב מחוץ לקופסא בתנאים שממשיכים להשתנות. לדעתי, אם אותם מורים ישכילו להנחיל זאת לתלמידיהם " לשמור על ראש פתוח" נאמר דיינו.
לחיי החלוצים החדשים.
מינה
הוסף רשומת תגובה