באחד השיעורים כשנכנסתי לכיתה, נזפתי באחד התלמידים שישב עם אוזניות ועבד במחשב. בקשתי ממנו להוריד את האוזניות ואמרתי שלא נראה לי שככה עובדים בשיעור, אבל אז קראה לי המורה הצידה ואמרה שהיא נתנה רשות לתלמידים לעבוד ולהקשיב למוזיקה בו זמנית, מהסיבה הפשוטה שמבחינתה זה בסדר שהם עובדים במספר ערוצים בו זמנית. אחרי שהתנצלתי בפני התלמיד ובארבע עיניים בפני המורה, עצרתי לחשוב. האמנם זה פסול שתלמידים עובדים בניידים בשיעור ומקשיבים למוזיקה? והלא ילדי עובדים בדיוק ככה בבית: הם מכינים שיעורים, שומעים מוזיקה ב- MP3 ולעיתים הטלוויזיה דלוקה ומתנגנת ברקע. הם הלוא, אלופי פיצולי הקשב והריכוז, אז למה לא בעצם? האמת, לא היתה לי תשובה לתת לעצמי מעבר לרצון בשליטה והרגלים קודמים ישנים, שבהם בשיעור אסור! והתחלתי לחשוב על הגבולות ולנסות להגדיר לעצמי שוב מה מותר ומה אסור כשתלמידים עובדים בלפטופ בצורה עצמאית. אני יודעת שכשלעצמי, איני מסוגלת לפיצול קשב כזה, ובכלל אני מעדיפה לחשוב ללא רעשי רקע מסיחי דעת (אני לא מקשיב למוזיקה כשאני עובדת ואף לא מדליקה טלוויזיה, למרות שעכשו אני מקלידה באותו חדר שבו בני משחק בסוני שלו ועושה המון רעשי רקע...וזה לא ממש מוציא אותי מהריכוז) אבל מי אמר שמה שטוב לי טוב גם לתלמידים? ואני בגילי שייכת כבר לדור הישן, לא לדור החדש, והמולטיטסקינג שלי שונה משלהם...
האמת היא שאינני יודעת ואני מאד מתלבטת בסוגיה הזו. מצד אחד נראה לי שאין פסול בכך שתלמידים יעבדו ויקשיבו למוזיקה בתנאי שזה לא מפריע לחבריהם ( האוזניות על האוזניים). מצד שני - בכל זאת לומדים ויש שיעור, וזה לא הפנינג חופשי וצריכים להיות גבולות. מעניין אותי לשמוע מה דעתכם. אתם מזומנים להגיב על הפוסט הזה.
האמת היא שאינני יודעת ואני מאד מתלבטת בסוגיה הזו. מצד אחד נראה לי שאין פסול בכך שתלמידים יעבדו ויקשיבו למוזיקה בתנאי שזה לא מפריע לחבריהם ( האוזניות על האוזניים). מצד שני - בכל זאת לומדים ויש שיעור, וזה לא הפנינג חופשי וצריכים להיות גבולות. מעניין אותי לשמוע מה דעתכם. אתם מזומנים להגיב על הפוסט הזה.
4 תגובות:
את מעלה שאלה מעניינת. מצד אחד גישה מסורתית ושאלת גבולות. ניתן הרי להוסיף למוסיקה גם קצת חטיפים לנשנוש תוך כדי ובזמן הקריאה שיוף ציפורניים, אז היכן עובר הגבול ? מצד שני מבחן התוצאה. האם יש הבדל בין תלמידי האזניות לבין התלמידים ללא האזניות מבחינת ביצוע מיטבי של המטלה ?
אולי שווה לערוך מחקרון קטן לבדיקה ? בין שתי כיתות ?
המנהלת
חושבת שענית על שאלתך.
כל עוד זה לא מפריע לילדים אחרים והתלמיד ממוקד משימה ולא מוסיקה. מה אכפת לנו?
אני אישית לא מצליחה להקשיב למוסיקה וגם לעבוד. בדיוק אני מגלה את רזי ITUNES ו- ILIKE דרך ה- FACEBOOK וה-IGOOGLE. לא מצליחה גם לענות על מיילים וגם לבחור מוסיקה.
אני מורידה את הכובע בפני מורה זו. אני חושבת שלרוב המורות שמיעת מוסיקה בשיעור יפריע. ומה בקשר לשמיעת מוסיקה במשימה שהמורה נותנת בשיעור ללא מחשבים?
מאחר וצטטתי את הקטע הזה גם בedureshet אני מעתיקה לכאן את כל ההערות שכתבו שם על מנת לרכז במקום אחד את ההערות. הערות שנכתבו כאן, הועתקו לשם
-12:01pm ב-January 6th, 2008, קרן אטינגר אמר…
כולם מדברים על כך שהילדים התברכו ב"פיצול קשב" - האם זו גזרת הגורל? האם זה טוב? האם הם באמת מתרכזים בכל הדברים באותה המידה או אולי בדרך הזאת הם לא עושים שום דבר כמו שצריך עד הסוף???
אני מרגישה שצריך לבדוק מחקרים שבודקים את העניין הזה? לראות אם חקרו את השאלה האם הילדים באמת מצליחים להוציא את המירב משלל המשימות שהם עושים במקביל. האם הם באמת מסוגלי לעשות מטלות לימודיות בצורה הכי טובה כשהם מקשיבים למוסיקה ועונים במקביל ל-10 שיחות ב icq.
אם אכן יתברר שזה לא גורע מההשגים ומאיכות ביצוע המשימות - סבבה. אם לא, לדעתי, אין מקום לאמירה ש"אנחנו הזקנים לא יכולים לפצל את הקשב אבל הילדים של ימינו יכולים לעסוק בmultitasking".
הם אמנם עוסקים בפיצול קשב - אבל ייתכן מאוד שעדיף היה אילו היו לומדים קצת להתרכז בדבר אחד.
לסיכום - אני לא יכולה להביע דעה נחרצת בעניין - אבל אני בהחלט חושבת שצריך לבדוק את האקסיומה של המולטיטקסטים כדבר שהילדים עושה בצורה יעילה...
אגב, כדאי להתנסות בפעילות חמודה בעניין באתר עליו המליצה סוזן - Are you a multitasker - http://www.mypopstudio.com/digital/index.phpמחק הערה ב-3:17pm ב-January 6th, 2008, Naama Sela אמר…
כל עוד שמיעת המוזיקה באמצעות אוזניות אינה מפריע למישהו , ואינה מפריע להתנהלות הפעילת הלימודית אני לא רואה סיבה לאסור אותה.
היכן עובר הגבול בדיוק בנקודה הזו שזה מפריע, אם תלמידה מסוימת עוזר לשייף ציפורניים וזה לא מפריע, למורה או לתלמידים האחרים אז למה לא אם זה משהו שהמורה או אחד התלמידים חושב שזה צריך להיעשות בפרטיות אז זו כן פגיעה . לאוכל ושתיה יש גם בעיה של יצירת לכלוך ופגיעה במחברות (א במחשב) ובסביבה הלימודית , מה שצריך להגביל לפחות חלקית.מחק הערה ב-6:15pm ב-January 7th, 2008, חנה אמר…
קראתי בעניין את דבריכם, וחשתי הזדהות עם הנאמר.
חשתי צורך להביע את דברי...
זה זמן רב אני תוהה מדוע באוכלוסיית התלמידים, מאובחנים יותר ויותר תלמידים עם בעיות קשב.
אם מישהו ישרטט גראף של קצב התקדמות כמות התלמידים עם בעיות הקשב, הוא יראה שהקו מטפס מעלה מעלה בתלילות הולכת ועולה.
עלה בדעתי, זה מכבר, שאולי לילדים אין בעיית קשב - אולי המציאות לתוכה הם גדלו אילצה אותם להיות רבי קשב, תזזיתיים, קופצניים, ועסוקים בהרבה דברים בו בזמן.
אולי המורה המתאים לילדים הוא מורה "בעל בעיית קשב", מורה שאינו בהכרח ממוקד, שיודע לדבר על נושא רוחב ולקשרו מהיבטים שונים, ש"קופץ" לעיתים מנושא לנושא, שמאתגר את הילדים בשיטות שונות חזותיות (הלא לעולם זה הם גדלו...).
בקיצור, אולי אנחנו מדור אחר ומתאימים בסגנון ההוראה לדור אחר???
כמובן שהקצנתי את דברי, כמובן שלא הגיוני להחליף את המורים, או להעסיק רק מורים רבי קשב, כמובן שדרך המלך היא הנכונה.
ומכאן אני מגיעה לעניין המוסיקה.
לימדתי הרבה בכיתות מחשבים, ופעמים רבות הילדים ביקשו ממני לעבוד בשילוב עם מוסיקה, מכיוון שהיא עוזרת להם להתרכז.
אין זה פלא...הרי גם ילדינו (רובם) מתרכזים בעזרת מוסיקה, הרי לכך גידלנו את ילדינו: קלטות וידאו ואודיו, דיסקים, טלוויזיה, נניטנדו, mp3 mp4 - אז מה הפלא ????
אי אפשר כעת לעצור ולהגיד טעינו...אין לשכוח שזהו העולם והתלמידים גדלו לתוך עולם זה. חייבים להתגמש ו"ללכת עם התלמידים" בשיטות שיקלו עליהם להתרכז.
צריך כמובן גם לשמור על גבולות, אך אם המשימה היא משימה יחידנית, וכל תלמיד עובד באופן עצמאי לאחר קבלת ההקניה מהמורה, הוא יכול לשמוע מוסיקה, ולעבוד ולהתקדם.
מנסיון שלי - הדבר עוזר לשקט ולרוגע בכיתה, ואף התוצרים טובים יותר בדרך כלל, המוסיקה עוזרת לילדים עם בעיות קשב להתרכז יותר.
ניסיתי בעבר גם אפשרות של מוסיקת רקע המוסכמת על הכלל, זאת רק אם הילדים הגיעו לכלל הסכמה לגבי סוג המוסיקה - שוב התוצאות מוכיחות את עצמן - התפוקה גבוהה יותר, ושביעות הרצון גבוהה.
כל זה כמובן לאחר הסכם שנקבע עם הכיתה - סימן של המורה - מאותת לכל הילדים להסיר את האוזניות ולהקשיב להסבר.
במקרה של אי-הסרת האוזניות מצד התלמידים - או בקשה חוזרת ונשנית להסרת האוזניה מצד המורה - אין אישור לעבודה בשילוב מוסיקה - ומכאן שוב מגיעים לעניין הגבולות אותם דורשים התלמדים.
לסיכום,
אין ספק שעם השינויים העצומים שעוברים על המערכת החינוך - גם שיטות ההוראה צריכות להגמיש עצמן ולהתאים עצמן לדור העכשווי. זאת כמובן תוך שמירה על כללים וגבולות.מחק הערה ב-7:59pm ב-January 7th, 2008, קרן אטינגר אמר…
האמת היא שבדיוק הבוקר קראתי כתבה בהארץ על התגברות תופעת איבחון ילדים עם ADHD. גם אותי זה הוביל לשקול שוב את העניין המובא כאן לדיון. האם רק האיבחון והאיתור השתפר או שבאמת דור הילדים לוקה בהפרעות בתחום הקשב יותר מהדורות הקודמים.
אני מסכימה עם הניתוח של חנה אבל לא לגמרי מסכימה עם המסקנה.
אני לא מאמינה שאי אפשר לעשות שינויים. אני בהחלט חושבת שאם אנחנו מעודדים פיצול קשב ואם זה אכן גורם לירידה בביצועים - כדאי וחשוב לשקול שינוי.
כפי שכתבתי קודם, אני לא פסיכולוגית ואינני מכירה מחקרים בעניין השפעת פיצול הקשב שאימצו על עצמם הילדים באורח חייהם לריבוי ההפרעות בתחום הזה. אשמח לקרוא מאמרים אם משהו מכיר....
על כל פנים, מתחושות הבטן שלי, אני מרגישה שלא היה רע אילו היינו מנסים לעזור לתלמידים קצת להתרכז ולאחד את הקשב ולא רק לפצל אותו. אולי הם היו מופתעים לגלות שאם יש שקט ועוסקים רק במטלה אחת - עושים אותה טוב יותר ובזמן קצר יותר.
לגבי שמיעת מוזיקת רקע שקטה בחדר מחשבים - לא נראה לי שיש עם זה בעיה,. לדעתי הגבול עובר במה שציינו אחרים כמו בגלישה במקביל באתרים רבים, בחירת מוזיקה, שיטוט בfacebook ומתן תשובות לעשרה ילדים במקביל בicq ובמסנג'ר.מחק הערה
מאחר והתגובות כאן מאד ארוכות, והבלוג הזה ממש אנטישמי, (לא מקבל עברית ולועזית באותה שורה כמו שצריך (מיישר לשמאל בלוגיקה של שמאל-ימין) אני מרשה לעצמי להבליט את הנקודות המשמעותיות ביותר לסוגיה זו עם תוספות קטנות:
1. מחקר על פיצול קשב- מה ייתן המחקר הזה- שיש כאלה ויש כאלה? כולנו, בס"ה לומדים לעבוד בסביבה עם המון גרויים נוספים. זה שאלה של ריכוז המשימה, ומיומנויות אלה מפותחות בסביבה הרועשת שלנו, כי אחרת לא נשרוד בה ולא נצליח לתפקד: לקרוא/לישון ברכבת, במטוס או - ניסיתם לדבר במסעדה שיחה משמעותית, כשברקע צלילי מסור גרמני ומקדח ("מוזיקה" הם קוראים לזה)? אז מתרגלים וכן יוכלים להתרכז. לכן פשוט לאפשר ללומדים שרוצים ועושים, בתנאי כמובן - (ר' טיעון 2)
2. מתגובה של גבי ארד:
כל עוד זה לא מפריע ללומדים האחרים מלבצע את משימתם, והתלמיד רב בקשב ממוקד משימה אז למה זה אכפת לנו.
3. השיקולים היחידים שיש לקחת בחשבון:
א. הגרוי האישי לא מפריע לאחרים ולא פוגם במשימתם.
כן מפריע: מוסיקה שנשמעת בחדר, תנועות מוגזמות שמושכות את תשומת הלב של האחרים, צפייה בו זמנית בגאדג'ט אחר שעלולה למשוך תשמת לב של השכן ללומד וכד', גרוי חוש הריח של הנוכחים בחדר (של אוכל...)
ב. הגרוי לא פוגם משמעותית בעשיית המשימה של הלומד הנדון, ולעומת זאת, זה חשוב לו לחוות גם אותו.
= אז מי אנו שנחליט עבור הלומד שזה טוב לו או רע?
4. זה ממש לא קשור לגיל, אולי רק לתרגיל. בכלל התפיסה שיש נוער עם תובנות ומיומנויות עילאיים הקשורים לטכנולוגיה, זו תפיסה ארכאית טועה ומטעה. זה הכל שאלה של אימון והשקעה. הצעירים יותר חשופים לשימוש בטכנולוגיה לאורך זמן ממושך, שאין לנו, המבוגרים, וגם לא בסדרי העדיפויות שלנו. וגם אז, איזה תכונות טרומיות יש?
מי ששומע צלילי מסור גרמני+ מקדח קונגה בבטון מזויין בעוצמה לאוזן, לא יכול להתרכז באמת ששום דבר אחר משמעותי ממילא...
יש לדבר, לכל היותר על מיומנות התרכזות במספר משימות בו זמנית (מה שטייס או נהג במרכז העיר למשל צריך) - וזה בהחלט תכונה מולדת + ניתן לפיתוח ויאמון מסויים.
ולכן כל פיזור הקשב זה מונח מבלבל ולא ראוי לדיון פדגוגי כמו שהוא. הכל אישי, ניתן להרגל ולפיתוח, והעיקר - להתמקד במטרה. לבדוק לאור המטרה הפדגוגית/ אחרת: מה אנו רוצים שהלומד יפיק, והאם הוא מפיק זאת באופן הולם. וכל מה שמסביב - להניח לו לבחור שיעשה מה שהוא מרגיש שנח ונכון לו בתנאים הנ"ל.
רק טוף, אברום :>)
הוסף רשומת תגובה