כוחו של הרגל

השבוע היה לי עוד רגע של נחת באחד מבתי הספר היסודיים שבהם מתנהלת תוכנית המחשבים הניידים. לא ספרתי על כך קודם לכן, אבל במסגרת התוכנית כל תלמידי בית הספר, גם אלו שלומדים בכיתות הנמוכות, רשומים לסביבת הקמפוס הוירטואלי וכל המורים המלמדים בכיתות אלו עובדים באמצעות מקרן וברקו ובתוך חדר המחשבים עם התלמידים על המשימות המתוקשבות. בכיתות הנמוכות הורגלו התלמידים במשך חודשיים וחצי מתחילת השנה להכנס בסוף השבוע, לקרוא את ההודעה השבועית שהמחנכת כותבת ולהוריד את המערכת השבועית מאתר הקמפוס. באחד המקרים, היתה בעיה בתקשורת והמורה לא הצליחה להעלות את התוכנית השבועית. אחד התלמידים כתב למורה מייל ושאל מה להביא כי הוא לא ראה את התוכנית השבועית . התלמידים כבר התרגלו כל כך להכנס ולהתעדכן, ששכחו כביכול את ההרגלים הישנים שלהם של מערכת שעות.

מורה נוספת ספרה לי שהשנה היא מרגישה שיש "הקלה" מסוימת מבחינת הקניית הרגלים לשימוש במחשבים. התלמידים מקבלים את פניה כשהם יושבים במקומותיהם, המחשבים סגורים ולא פתוחים, ואין אישור לצ'אטט בשיעורים. הדבר בולט במיוחד בהשוואה של שיחות עם מורים שזו שנתם הראשונה בתוכנית, למורים שזו שנתם השנייה, שמרגישים בטוחים בעצמם יותר ופחות מוצפים מכל הנושאים הקשורים לשימוש במחשב. יחד עם זאת, עדיין יש להטמיע את ההרגלים הקשורים לשימוש במחשב: לא לשחק בהפסקות, לצאת מהכיתות ולנעול אותן , לא לקבל את פני המורים כשהראשים בתוך המסכים וכו'. אחת המורות התלוננה שנוסף לכל הערוצים והמאבקים הקיימים בביה"ס - התווסף גם הערוץ הזה של המחשבים וזה גורם לה להיות השוטרת הרעה. תפקיד שהיא ממש לא מזדהה אתו ולא רוצה בו. אין ספק שהחינוך להרגלים חדשים הקשורים לשימוש במחשבים הניידים מבחינה זו, כמוהו ככניסה לכיתה א' בבית הספר, על כל המשמעויות שבכך.