‏הצגת רשומות עם תוויות תוכניות ניידים. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות תוכניות ניידים. הצג את כל הרשומות

יום חמישי, 15 בספטמבר 2011

כותרת בעיתון מעריב: "מקדימים את ישראל, הודו מציגה: מחשב לכל ילד"

הכותרת הזאת, למרות שהיא קטנה ונמצאת בעמוד פנימי מאד במעריב של היום, (שישי 16.9 ע"מ 14) משכה את עיני. גם בפתיח שלה וגם במילים: מחשב לכל ילד. כשקראתי אותה עלתה מפי הקריאה WOW ! מדובר בלא פחות מאשר 6.8 מליון מחשבים ניידים, מספר מוזר קצת בהתחשב בעובדה שמדובר בתלמידים מהיכן הגיע ה- 8. ? ובכל זאת, אלו מספרים עצומים, בלתי נתפסים!
בגוף הכתבה נאמר שבמדינה טמיל נאדו, שהיא, כנראה, עשירה יחסית למדינות הודו האחרות, מתכוונים לחלק תוך 5 שנים מחשבים ניידים לכל תלמידי חטיבות הביניים. העלות הכללית של התוכנית תסתכם בשני מיליארד דולר! אמנם יש ביקורת ציבורית על התוכנית, ויש הטוענים כי בעקבות הפסקות חשמל תכופות ותשתיות רעועות התלמידים יתקשו להשתמש במחשבים בכל זמן שירצו, ולכן חשוב להשקיע בתשתיות טרם יחלקו ניידים לתלמידים.

השאלה של התשתיות והמחשבים מזכירה לי קצת את שאלת הביצה והתרנגולת. מה קודם למה? הרי ברור שללא תשתיות תומכות ורציניות, תוכנית כזו נדונה לכשלון עקב התקלות הטכניות המעכבות והבולמות את השימוש בניידים. מצד שני, ללא נייד לכל תלמיד וללא הקף כזה של פעילות, לא נוצר צורך אמיתי ומשמעותי להשקיע בתשתיות. זאת ועוד, כל השקעה בתשתיות תלויה בנפח הפעילות. ללא פעילות מסיבית של נפחים, קשה לדעת לאילו רחבי פס יש להגיע ומהן התשתיות הנדרשות.

למרות הביקורת הציבורית התשובה של קובעי המדיניות היא כי לא מדובר במותרות אלא "באמצעי שיתן לתלמידים, שרבים מהוריהם אינם יכולים להרשות לעצמם לרכוש מחשבים, כלי משמעותי לקידום החינוך שלהם". מהמסופר בכתבה, לא ברור לי האם מדובר במחשבים נישאים על עגלות שנמצאים פיזית רק בבתי הספר או האם התלמידים מקבלים אותם בהשאלה ולוקחים אותם לבתיהם. ובכל זאת התוכנית הזאת מעוררת השתאות, התפעלות ושמץ של קנאה.מעניין יהיה לעקוב אחרי התפתחותה בטמיל נאדו.

כשספרתי לבעלי על הידיעה הוא לא התפלא. הודו היא היום מעצמת תכנות הוא אמר לי. הם בתנופה אדירה של פיתוח התחום הטכנולוגי. מי היה מאמין!

יום שלישי, 24 במאי 2011

עוד חטיבות ביניים מרחיבות את השימוש במחשבים ניידים אישיים

השבוע שמעתי ששתי חטיבות ביניים באזור המרכז החליטו להפוך באופן הדרגתי לחטיבות שכל תלמידיהן ילמדו באמצעות ניידים 1:1. המדובר בשתי חטיבות, שפועלות במסגרת תוכנית כתו"ם. בראשיתה, חרטה תוכנית כתו"ם - (כתה מחשב ומורה) בהובלה של מכון דוידסון על דגלה את המדיניות של בחירת כיתה אחת מתוך שכבה שלמה, שבה ילמדו התלמידים באמצעות מחשבים ניידם אישיים. הכיתה נבחרה באמצעות הגרלה אקראית, וכיתה אחת מבין 6 או 7 כיתות במחזור קבלה מחשבים ניידים אישיים לתלמידים. המורים שנבחרו ללמד בכיתה זו הביעו את רצונם ונכונותם להשתלם וללמד בעזרת הניידים בכיתה. בבסיס התוכנית עמדה הכוונה לבחון את ההבדלים שיחולו לאורך זמן בהישגי התלמידים ובהרגלי הלמידה שלהם בין כיתת התלמידים שלומדים עם מחשבים ניידים לבין הכיתות של התלמידים שלומדים ללא מחשבים ניידים. בניגוד לתוכנית המערכתית שפועלת בגני תקווה, תוכנית כתו"ם בוחרת בכיתה של "סיירת מובחרת".

ההחלטה על כך שכל שכבת ז' תלמד עם נידיים ולא רק כיתה אחת "מובחרת" היא פרי יוזמה של מנהלות בתי הספר, שרוצות להפוך את תוכנית 1:1 לתוכנית מערכתית בית ספרית. כמובן, שהן נעזרות בהסכמת הרשות למהלך. האמת, אינני מופתעת כלל מההחלטה ומהכניסה למהלך. כבר לפני שלוש שנים חזיתי שמספר בתי הספר שינסו להתמודד עם האתגר של שלוב ניידים 1:1 בהוראה ילך ויגדל. העובדה שיש רק כיתה אחת בבית ספר שלומדת עם ניידים משפיעה במעגלי אדווה על בית הספר כולו ויותר ויותר מורים מצטרפים למעגל ההוראה בכיתות 1:1. נוצר בסיס רחב לשפה משותפת, ומסתבר שעם כל הקושי, המנהלים רואים את היתרונות הרבים שבתוכניות 1:1. יתרונות אלו מקבלים משנה עוצמה ותוקף כששכבה שלמה לומדת עם ניידים וחדר המורים כולו מתנסה בחוויות האלו. ככל שמתרחבת יוזמת הורים להקמת בתי ספר פרטיים אני מאמינה שיהיו יותר תלמידים, ולצדם יותר ויותר מורים, שירצו ללמוד וללמד בתוכניות 1:1. אני מאד מקווה שהבלוג הזה יוכל לשמש להם מקור לימוד להרבה נושאים שיעסיקו אותם בשנה הראשונה להטמעה המערכתית.


יום ראשון, 12 בספטמבר 2010

מודל אחר למימון מחשבים ניידים לתלמידים

החודש השתתפתי בוועדת היגוי ברשות גדולה בארץ, שבחנה כיצד לממן מחשבים ניידים אישיים לתלמידים באחד מבתי הספר פורצי הדרך שבתחומה. לרשות היה ברור, שבתוכנית 1:1 ההורים צריכים להשתתף גם הם במימון, ושעות רבות של חברי וועדת ההיגוי הוקדשו לצורך בחינת ההיבט הכלכלי. הועלו מספר רעיונות אך חלקם לא צלחו את ההיבטים המשפטיים של הרשות ושל משרד החינוך. בחשיבה "מחוץ למסגרת" הוחלט להתייחס למחשבים הניידים כאל כלי, ולגזור גזירה שווה בין השכרת כלי נגינה לבין השכרת מחשב. מסתבר, שברשות הזו תלמידים מנגנים בכלים מוזיקליים, והורים שאינם מעוניינים לקנות לילדיהם כלי נגינה כלשהו, יכולים לשכור את הכלי לשנה. השכירות מכסה היבטים חשובים ביותר של ביטוח הכלי (במקרה זה המחשב הנייד האישי) ושל דמי שכירות. זהו פתרון טוב לתלמידי כיתות ו', הלומדים רק שנה בביה"ס ועוברים אח"כ לחטיבות שבהן עדיין אין את הרצף הלימודי המשלב בין הטכנולוגיה המתקדמת של לפטופים לבין הפדגוגיה החדשנית.

אחת השאלות שדנו בה רבות היתה מדוע לעבור ללמידה עם ניידים אישיים. היתרון הבולט הוא ניהול המידע האישי במחשב הנייד. ניהול מידע כזה שונה מאד מעבודה מול ענן וירטואלי שבו מאוחסנים החומרים, אם כי העובדה שלכל תלמיד יש נייד מקלה גם על אחסון החומרים ברשת.

אני מקווה שהמודל הכלכלי הזה יאפשר ללמידה באמצעות ניידים אישיים להתפשט ולהתרחב לעוד רשויות ולעוד בתי ספר ברחבי הארץ.

יום ראשון, 17 במאי 2009

שינון מול חשיבה

שרת חינוך הולכת ושר חינוך בא. השר החדש מתווה מדיניות חדשה. אתמול התבשרנו, ששר החינוך מר גדעון סער מגבש יחד עם ד"ר שושני את המדיניות החדשה המכריזה על יותר שינון ופחות חשיבה ועל חזרה לתחומי הידע והעמקה בהם.



אני קוראת את הידיעה וחרדה מאד. מה יהיה על תוכניות של שילוב מחשבים ניידים 1:1 כשהעקר הוא שינון והעמקה בידע דיצסיפלינארי? מה יהיה על כל אותם מורים מודאגים ובצדק, מהספק החומרים, מההמיצ"בים וממבחני המפמ"רים? גם כככה קשה מאד להתנהל במערכת שאחת לארבע שנים חורטת על דגלה יעדים חדשים, שלעיתים מוחקים לחלוטין את יעדיה הקודמים, ומה יהיה על המורים? ואם לא די בזאת, הבוקר קראתי בעיתון שיש כוונה ללמד את התלמידים לקראת בחינות פיזה ומבחנים בינלאומיים על מנת שמדינת ישראל תצליח להתגאות בתלמידיה . האם teaching for the test יהפוך להיות עכשו שיטת ההוראה והלמידה המועדפת? ואם בשינון עסקינן, מה יקרה לכל אותם תהליכי מידענות ותהליכי החשיבה שהמחשב תומך בהם ומעצים את הלמידה העצמאית בהם?

בספרות המחקרית והאקדמית מובאים מחקרים סותרים ביחס להשפעה של המחשב על ההשגים הלמודיים. יחד עם זאת, אני נוטה להאמין, יותר ויותר, שדווקא במבחנים סטנדרטים יתרון המחשב לא בא לידי ביטוי ואין הוכחות חד משמעיות להתקדמות בהשגים בעקבות שלוב המחשבים בכלל והניידים בהוראה ב פרט. היתרון הוא דווקא בתהליכי חשיבה והבנייה של ידע, ויש גם השפעה על תהליכי כתיבה. אבל, אם העיקר הוא שינון ולמידה בע"פ, אני מאד חוששת לגורל תוכניות ניידים 1:1 , אם כי אני מאמינה בהן בכל לבי ובטוחה שכך ילמדו בעוד עשר שנים בכל רחבי הארץ.