(בשיטוטי בספריה בבר אילן נתקלית בעבודתה של יפעת דוד, (2007 ) תהליכים לימודיים וחברתיים בכיתה בה לומדים באמצעות מחשבים נידיים - בדיקת המוטיבציה ללמידה וההשגים הלימודיים -חקר מקרה. יפעת חקרה במהלך שנתיים את שילוב הנידיים בחטיבת ביניים במרכז הארץ, בה יש כיתת כתו"ם. המחקר הוא מחקר איכותי וניתוח הנתונים נעשה בשיטת ניתוח תוכן. יפעת קבצה את הנתונים שנאספו לארבע קטגוריות מרכזיות לניתוח : האוירה הדינמית בכיתה, מאפייני חדשנות פדגוגית בכיתת הניידים, גורמים המעכבים את הלמידה בסביבה המתוקשבת והכוחות התומכים בלמידה המתוקשבת. נתון מעניין הקשור לאוירה הדינמית בכיתה, מתייחס לשלושה שלבים של הסתגלות המורים והתלמידים לסביבת הניידים: שלב הציפייה וההתלהבות, שלב המשבר והאכזבה ושלב ההתאוששות לקראת התייצבות. זהו מודל מעניין מאד מכיוון שהוא מזכיר במקצת את מודל מחזור החיים של המוצר Product Life Cycle לפיו לכל מוצר חדש יש ארבעה שלבים שניתנים לזיהוי : שלב ההכרות, שלב הצמיחה, שלב הבשלות ושלב הדעיכה. מעניין שבמודל של יפעת שלב הדעיכה קדם לשלב ההתייצבות . יפעת מפרטת בעבודתה את הגורמים שהביאו לירידה ולאכזבה ואת הפעולות שנעשו על מנת לבלום את השלב הזה ולייצב את המערכת. אך האם לא זהו טבעו של שינוי? האם הציפיות אינן גבוהות תמיד ולעיתים מובילות לאכזבה? דווקא בהתייצבות אני רואה את הבשלות וההתבגרות של תהליך השינוי. זה משאיר אותי אופטימית!
יום חמישי, 16 באוקטובר 2008
הירשם ל-
תגובות לפרסום (Atom)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה