מה בין מורה מקוון למורה המלמד בכיתות 1:1 ?

מורה מקוון הוא מורה שעומד לרשותו מחשב בכיתה ( נייד אישי שלו או נייח קבוע), מקרן (קבוע או נייד) וסביבת אתר. לעיתים יש בכיתה גם לוח אינטראקטיבי שמוסיף ליכולות הטכנולוגיות של המחשב הנייד. התלמידים עצמם נמצאים בכיתה ללא אמצעים טכנולוגיים כלשהם, ובידיהם נמצאים ספרים ומחברות בהתאם למקצועות הלימוד. סביבת האתר משתנה - החל מסביבה פתוחה לחלוטין, המאפשרת בעיקר פורומים כיתתתים של מורה עם תלמידיה, וכלה בסביבת LMS סגורה.

מורה בכיתת 1:1 הוא מורה שנוסף לאמצעים של מחשב אישי שלו ומקרן, יש גם לתלמידים מחשבים ניידים. ההבדלים האלו בסביבות העבודה מחייבים גם את המורים להגדיר שוב ושוב מה מבין הפעילויות שהם עושים עם תלמידים בכיתה הן פעילויות בסגנון "מורה מקוון" ומה הן פעילויות בסגנון 1:1. מורה שמקרינה סרט מאתר - מבצעת פעילות של מורה מקוונת. אם אין לתלמידים מחשבים ניידים בכיתה, התלמידים יצטרכו בבית להיכנס לקישור שהועלה לסביבה הכיתתית ולצפות שוב בסרט. ייתכן גם והתלמידים יצטרכו לכתוב משהו אישי בעקבות הצפיה בסרט או שיוכלו לחפש עובדות להרחבת הנושאים שהועלו בסרט.
בכיתות 1:1 התלמידים יוכלו כבר בזמן השיעור לחפש עובדות להרחבת הנושאים שהועלו בסרט או לחקור מושגים לא היו ברורים מספיק בסרט ואולי להעלות שאלות שמתעוררות בהם בעקבות הסרט. התלמידים יוכלו במהלך השיעור להציג את ממצאיהם בפני חבריהם לכיתה ( הם יתחברו עם הניידים שלהם למקרן) . בכיתות 1:1 הפוקוס צריך לעבור לתלמידים המבנים ידע ויוצרים ידע חדש. כדאי וראוי שתלמידים אלו יתנסו בכלים טכנולוגיים רבים ככל האפשר: ויקי, בלוגים, עבודה על מסמך שתופי ב- google docs , שימוש במצלמה דיגיטאלית , עריכת סרטונים באמצעות אתרים שיתופיים כגון אנימטו או באמצעות כלים כגון movie maker ניהול יומנים ברשת ועוד. היום ברור לי יותר מתמיד, שמורה בכיתות 1:1 חייב להכיר היטב את הכלים הטכנולוגיים ולשלוט בהם לא רק כלומד אלא גם כמלמד. הוא חייב להכיר היטב את מסמך הסטנדרטים במידענות מתוקשבת ולעזור לתלמידיו להגיע לאינטגרציה של חומרים על ידי יצירת תוצרים באמצעות כלים חדשנייים ומגוונים. הוא חייב להכיר את ולהבין את ההבדלים בין הכלים ובין ייצוגי המידע השונים על מנת שידע איך לכוון את תלמידיו לבחור בכלי הנכון. נכון שאנו מבקשים גם ממורה מקוון את כל הידע הזה אך בעיני אצל מורים המלמדים בכיתות 1:1 ידע זה הוא קריטי לשילוב אופטימאלי של הניידים בכיתה. אחת המטרות של מחשבים 1:1 היא לאפשר לתלמידים לשלוט ביותר מיומנויות טכנולוגיות, ולמרות שנדמה לנו שהם יכולים ללמד את המוריים את התורה כולה, זה אינו נכון בוודאי לא לכל התלמידים בכיתה. יותר ויותר אני שומעת ממורים בתוכנית כי הם מופתעים מרמת חוסר השליטה של התלמידים בטכנולוגיה ובמיומנויות יסודיות ובסיסות של שימוש בכלים. כאמא לילד בכיתות מקבילות, שלומד ללא ניידים אני יכולה רק להסכים עם הקביעות הללו. בכל פעם מחדש אני מופתעת מחוסר הידיעה ומוצאת את עצמי במצב של אמא-מורה המראה ומלמדת מיומנויות כאלו ואחרות הקשורות לכלים טכנולוגיים ולעבודה בסביבה הטכנולוגית. לדעתי פה טמון גם הפוטנצאיל הגדול של הלמידה בתוכנית 1:1 היכולת של התלמידים והמורים ללמוד יחד באופן שיוויוני זה מזה.
אתם מוזמנים גם לקרוא את המאמרון העוסק בהבהרת המושגים הקשורים ללמידה מתוקשבת כולל את התגובות מעוררות המחשבה שמתפתחות סביב המאמרון הזה.

מה למדתי מראש מינהל החינוך בבאר שבע?

השבוע השתתפתי בכנס לראשי חינוך ברשויות שעסק בהערכות של למידה מרחוק לקראת החורף. החשש הוא, שבעקבות התפרצות של שפעת החזירים יידרשו תלמידים להשאר בבתיהם ולא יוכלו להגיע לבית הספר לצורך למידה. במקרה כזה, יהיה צורך לקיים שגרת למידה מרחוק ולאפשר לתלמידים ( ולמורים) הנמצאים בבתיהם (ולאוו דווקא מרותקים למיטה כתוצאה מהמחלה) ללמוד.

רבות דובר בכנס על הכנה לשעת חירום כדרך של שגרה. אחד הלקחים ממבצע "עופרת יצוקה" שבו הושבתו בתי ספר בעיר באר שבע, שהדגיש ראש מינהל החינוך בב"ש , מר דוד ליפשיץ הוא שבתי ספר שבשגרה קיימו למידה באמצעות אתר בית ספרי ועבודה בפורומים המשיכו בכך גם בזמן המבצע. דוד הביא לידעתנו את הנתון שבבתי ספר שבהם היתה תרבות ושגרה של למידה באמצעות טכנולוגיה שיעור הנוכחים ברשת בזמן המבצע עמד על 80% , בעוד שבבתי ספר שבהן לא היתה תרבות של שגרת הוראה ולמידה ברשת הנוכחות של התלמידים והמורים עמדה רק על 20%.

בבתי הספר המשתתפים בתוכנית מחשב נייד לכל תלמיד ערוכים בשגרה לכל שעת חירום שתבוא. תקשורת מייל היא תרבות התקשורת הבית ספרית. למידה בסביבת אתר בית ספרי ברשת, שבו כל כיתה מקיימת את שגרת ההוראה -למידה שלה, גם היא עניין שבשרגה. אני מקווה שלא נזדקק למבחן, אך אני בטוחה שאם הוא יגיע- נעמוד בו בהצלחה מרובה. כל התלמידים יהיו נוכחים ברשת וימשיכו ללמוד מרחוק גם אם יאלצו להשאר בבתיהם מחשש להדבקות במחה.

אני מאחלת לכולנו שנה טובה ובמיוחד שנה בריאה !

הקושי של התלמידים

רותי בן ישי מתייחסת במאמרון שלה לקושי של תלמידי חטיבת הביניים לקבל את הלמידה באמצעות הניידים. היא כותבת שלדעתה, התלמידים שמרניים ביותר, ומורגלים בלמידה אחרת, ולכן הם גם מתנגדים לשימוש בניידים בכיתה.

אני מסכימה עם רותי, אם כי השמרנות אינה לדעתי הסיבה היחידה או המשמעותית ביותר. התלמידים אינם מורגלים בעבודה עם המחשב. גם הם נדרשים לשינוי בהרגלי הלמידה שלהם. הם נדרשים לשלב בין הרגלי למידה קודמים, שעדיין קיימים במערכת ( וגם בלמידה שלהם) לבין הרגלים חדשים שטרם רכשו וטרם סגלו לעצמם. המשימות הנדרשות מהם אינן רק משימות תרגול: הן משלבות מיומנויות חשיבה וגם אינטגרציה של תחומי דעת שונים ושל אקטואליה. מורה אחת ששוחחתי אתה ספרה לי שפעמים רבות התלמידים שאלו מה הקשר בין הבקשה שלה ( לדו' לעיין בעיתונות מקוונת) לבין הנלמד, או מה הקשר בין הצורך למצוא תמונה מייצגת לבין שיר שלמדו בספרות. הלמידה שלהם צריכה לשלב מיומנויות של ירידה לפרטים מצד אחד ושל יכולת להכליל ולראות את התמונה הרחבה ואת ההקשרים בין פיסות המידע השונות. משימה לא פשוטה, בוודאי לא למי שהורגל להשאל רק על תוכן ועל ידע.

זאת ועוד. לדעתי, עצם העובדה ש"הפקענו" מידי התלמידים את המחשב והפכנו אותו מכלי משחק בלבד לכלי של למידה גורם להתנגדויות סמויות. אם המחשב מחוץ לבית הספר מסמל את החופש ( לשחק, לתקשר, לצוטט בזמן אמת) הרי שהכנת במחשב לתוך חדר הכיתה ככלי למידה, מפירה את החופש הזה. בכיתה אסור לצוטט, אסור לשחק או לתקשר ויש צורך ללמוד עם המחשב ! אני לא בטוחה שהתלמידים מודעים לקושי הזה או חושבים עליו, אבל אני מאמינה באמת שבסמוי הוא נמצא שם כל הזמן. ומכאן, שגם התלמידים צריכים להתרגל ללמוד עם המחשבים, להפריד בין זמן הלמידה לזמן המשחק, למרות שהם משתמשים באותו הכלי בדיוק. ונכון גם, שיש הרבה מאד מסיחים במחשב ויש צורך במשמעת עצמית גבוהה ובמכוונות עצמית ללמידה כדי להתגבר על הרצון לשחק במקום לקרוא מאמר לדוגמא. גם אני כמבוגרת נתקלת בקושי הזה בכל פעם שאני יושבת ללמוד מול המחשב . לפעמים מתחשק גם לי לברוח ולשחק עכביש במקום לתרגם מאמר או לכתוב תוכנית עבודה. אבל זה בדיוק העניין. כמו שלהכין שיעורי בית דורש אחריות אישית ומחוייבות עצמית כך גם במחשב. הפיתויים והסחות הדעת קיימים כל הזמן ( לדו' ל"רחף" בשיעור, ל"חלום" על משהו אחר) וצריך ללמוד לנטרל אותם. אני חושבת שיש לאמן את התלמידים לנטרל את הפיתויים בכלי ולהבין את הקושי שלהם וכך להזיז אותם לאט לאט מהמקום המקובע שלהם למקום חדש ואחר.

מה לנייד לכל תלמיד ולאסיפת הורים כללית?

אני משתפת אתכם בספור מחיי הפרטיים כאם. בני נכנס השנה לחטיבת הביניים בישוב שבו אני גרה. בישוב זה לא קיימת תוכנית מערכתית למחשב נייד לכל תלמיד, ושילוב המחשב בהוראה תלוי ברצונם הטוב של המורים ובנכונותם לקחת על עצמם גם את היעד הזה כחלק מיעדי המשרד.

כל הורי תלמידי כיתות ז' הגיעו נרגשים לפגוש את המנהלת והצוות החינוכי. בסיום דבריה שאלה המנהלת אם יש למישהו שאלה כללית שנוגעת לכולם. אחד ההורים בקהל התייחס לפרסום של ארגון ההורים הארצי בשיתוף חברת מחשבים ידועה ( זה שכתבתי עליו במאמרון מודעת פרסומת בעיתונות מחשב נייד לכל תלמיד) ושאל האם בנו יוכל להגיע עם המחשב הזה לבית הספר ולהשתמש בו במקום מחברות.
האמת, המנהלת קצת הובכה. היא לא ידעה בדיוק מה לענות לו, ותגובתה הראשונית היתה במקום מחברות? אח"כ היא התעשתה (מהר מאד יש לציין) ואמרה שיש תלמידים שמטעמים כאלה ואחרים מקבלים אישור להביא ניידים לכיתה, אבל שהיא לא יודעת מה לענות להורה הזה כרגע והיא תבדוק. היא גם שאלה אותו אם הוא מכיר את הנושא ואמרה שתשמח לקבל עיצות ושיתופי פעולה ממי שמצוי בעניין. חייכתי לעצמי. האמת, כשכתבתי את המאמרון הזה לפני כשבוע, לא תארתי לעצמי שהתגובה מהשטח תבוא במהירות כזו, ובוודאי שלא חשבתי שאני כהורה אזכה להיות בסיטואציה הזו כשומעת מן הצד. חשבתי לעצמי שבני צריך ללמוד בחטיבה הזו שלוש שנים, ומי יודע ייתכן מאד ועוד שלוש שנים כשילך לתיכון הדברים אכן ישתנו מהקצה אל הקצה מאחר והתיכון קולט גם תלמידים שהשתתפו בתוכנית מחשב נייד לכל תלמיד מהישוב הסמוך.

הפתעה נעמיה נוספת חכתה לי במפגש הכיתתי האישי של הורי הכיתה עם המחכנת שהיה בהמשכו של הערב. המחנכת דברה על טפסים שעל ההורים להוריד מהאתר הבית ספרי ולחתום ( לדו': טופס השתתפות בטיול) ואחד ההורים בקש שהיא לא תודיע רק לתלמידים ( שפעמים רבות מבולבלים מדי ושוכחים להודיע בעצמם) אלא שתשלח מייל להורים ותיידע אותם באופן ישיר על אירועים כאלו שחשוב שידעו עליהם ושנוגעים להם ישירות. המחנכת חשבה רגע ואז אמרה: נתתי לכם את המייל שלי בפתק שחלקתי לכם לתקשורת , אז אני מציעה שתשלחו לי מייל ואני אצור את הקבוצה של הורי הכיתה. מהמקום המקצועי שלי שמחתי לראות שהמחנכת לא חששה ולא חשבה שזה אינו תפקידה. שמחתי גם לשמוע שהיא יודעת ליצור קבוצת תפוצה ושהיא מוכנה לתקשר אתנו ההורים במייל. (אני מוכרחה לומר שבתי השניה סיימה תיכון השנה וגם המורה שלה תקשרה אתם במייל כל הזמן, וכל מייל ששלחה להם על בחינות בגרות או על ימים מרוכזים שלחה גם לנו ההורים). אכן, מה שבעבר נשמע הזוי היום הוא כבר עובדה ברורה ודרך חיים. גם מורים מתקשרים במייל עם הורים. לגבי הוראה באמצעות סביבה מתוקשבת- זו כבר אופרה אחרת לגמרי. ימים יגידו אם אופתע גם מכך.

מודעת פרסומת בעיתונות: מחשב נייד לכל תלמיד

השבוע צדה עיני מודעת פרסומת שהשתרעה על פני עמוד שלם בעיתונות. במודעה הנפתחת במילים "הודעה לתלמידי ישראל והוריהם" מודיעים ארגון ההורים הארצי בשיתוף אלקטרה מחשבים על מבצע חסר תקדים לרכישת מחשב נייד מסוג notebook בתשלומים חודשיים שווים. אינני מעונינת לעשות פרסומת כשלהי, או לתמוך בהצעה זו או אחרת, אבל המודעה משכה את עיני ראשית מהכיוון החדשני של המבצע ושנית בזכות העובדה שארגון ההורים הארצי נותן את ידו לשיתוף הפעולה הזה.

אינני יודעת כיצד תשפיע מודעת פרסומת זו על צבור הקונים בישראל , על התלמידים והוריהם, אם בכלל תשפיע. יחד עם זאת, אין ספק שניתן לזהות את המגמה ההולכת ומתרחבת שלפיה יותר ויותר גופים וארגונים מבינים כיום, שגם לתלמידים יש צורך בעזרי למידה מודרניים, טכנולוגיים, מעבר לספרים למחברות לעטים ולעפרונות. אני בטוחה שמורים שעברו השתלמות שעוסקת במשמעות של "להיות מורה מקוון" ידעו לזהות את הפוטנציאל שטמון במהלך הזה. אני רק מקווה, שלא יחול בארץ תהליך דומה לתהליך שחל במדינות העולם השלישי בו צוידו תלמידים במחשבים ניידים אך המורים אסרו להביא אותם לכיתות.

יתכן והדרישה לשינוי תצמח דווקא מלמטה למעלה (בניגוד לנסיון בתוכנית בה אני שותפה להוביל את השינוי מלמעלה למטה). אני מאמינה שכשהדרישה תבוא מהתלמידים והוריהם, הרבה מהחששות והקשיים אותם חווינו כחלוצים בפרוייקט ייעלמו. אני מקווה מאד שהמורים יהיו ערוכים ומוכנים לקבל את השינוי הזה בעקבות תהליכי ההכשרה שהם עצמם עברו כמורים מקוונים ומורים עם מחשבים ניידים.

יותר ויותר מורים נכנסים למעגל השליטה בטכנולוגיה

בסוף השבוע התפרסמה כתבה במעריב בכותרת "מקלדת וגיר". הכתבה עסקה בתוכנית המערכתית של משרד החינוך בשיתוף פעולה עם המגזר השלישי לחלק מחשב נייד לכל מורה ולהפוך את המורים בישראל עד שנת 2012 למורים מקוונים. בד בבד עם חלוקת המחשבים המורים עוברים השתלמויות כדי לשלוט במיומנויות המחשב אבל מה שחשוב הרבה יותר, כדי להפוך להיות מורים מקוונים ולהבין את השילוב המיוחד בין הפדגוגיה לטכנולוגיה. אחת מחברותי המדריכות מגדירה את תפקידה כמדריכה לפדגוגיה מקוונת ואני מוצאת את עצמי יותר ויותר מאמצת את הגדרת התפקיד הזאת. מכאן, שבנוסף לידע בתחומי הדעת ולידע דידקטי ופרקטי על המורים לרכוש גם ידע טכנולוגי שישרת אותם בבואם להורות את תחומי הדעת ואת התכנים החברתיים והערכייים בכיתה. אני מאמינה שאין קפיצות דרך, והמורים חייבים לעבור את כל השלבים כולם החל מהתיידדות עם הטכנולוגיה דרך שליטה בה ברמת שליטה שמקנה תחושת בטחון בעבודה ובטחון לנסות דברים חדשים וכלה ביכולת לשלב בין הטכנולוגיה לפדגוגיה באופן שהטכנולוגיה תעצים את ההבטים התוכניים. רבות כבר נכתב על הקשר הזה, בין הטכנולוגיה לפדגוגיה ואין מנוס מלעסוק בשניהם בו זמנית על מנת להפוך את המורים למורים מקוונים איכותיים.

אכן המחשב הנייד של המורה , כמו גם הלוח האינטאקטיבי מוסיפים גיוון לשיעורים ומאפשרים לפרוץ את מסגרת גבולות המקום והזמן הבית ספריים. מורים יכולים לעבוד עם התלמידים גם בקבוצות דיון וגם במייל ולנהל את הלמידה באמצעות מערכות לניהול הלמידה. אני בטוחה שהצעד הבא שיקרה במהירות הוא שתלמדים יגיעו עם מחשבים ניידים לכיתות, גם במקומות שבהן הרשות המקומית לא תצהיר על כך כעל מדיניות מקומית.

מחיר החלוציות

השבוע, יום שישי 14.8.09 התפרסמה כתבה במוסף ממון בשם "מסך עשן". הכתבה עסקה בתלונות חלק מן ההורים על המחשבים הניידים בישובים בהם אני מדריכה.
כבר כתבתי כאן בעבר על הימים הקשים והעצובים שאנחנו עוברים בעקבות לחץ מסיבי מאד שמפעילה קבוצת הורים שיש לה השגות לגבי פרויקט במחשבים הניידים כפי שהוא מתבצע היום. כתבתי גם את התייחסותי לכל הטענות כולן, בשני מאמרונים שפרסמתי בבלוג בעבר. (את המנגינה הזאת אי אפשר להפסיק, ימים קשים ועצובים).

עוד כתבתי , שלחלוציות יש רווחים אך יש גם מחירים. כתבה כזו היא חלק מהמחירים שאנחנו משלמים על החלוציות. וכמו שאמרתי, אינני מקילה ראש בטענות המתייחסות למשקל הילקוט, לחשיפה לקרינה ולבעיות הארגונומיה, וברור לי שלתפקידי המורה הרבים לאינספור, יתווספו גם הבטים נוספים הקשורים להוראה באמצעות ספרים דיגיטאליים, חינוך לאתיקה ברשת, חינוך לחיים בריאים הכוללים ספורט והתייחסות לנושא הארגונומיה בחברה טכנולוגית . לרשויות יתווספו דאגות הקשורות לבטחון בריאות התלמידים לא רק בגני השעשועים ברחבי העיר אלא גם בטחונם בסביבות למידה דיגיטאליות, ולהורים יווספו עימותים עם ילדיהם הקשורים לנושאי הגבולות, לא רק ביחס לשעות צפייה בטלוויזיה אלא גם ביחס לגבולות הקשורים למחשב הנייד.

יחד עם זאת, אני בטוחה שלא ירחק היום והתופעה של תלמידים ההולכים עם מחשב כזה או אחר בילקוטם תתרחב ותהפוך לנורמה. אני יודעת שברחבי העולם המחשבים הניידים בוריאציות השונות שלהן (מחשבים ניידים, מחשבי מחברת, מחשבים רזים, טלפונים סוללריים וכו') תופסים תאוצה והתופעה של ניידים בבתי הספר זכתה לכינוי "צונמי". כבר היום כל תלמיד בגיל עשר אוחז בידיו מחשב לכל דבר, עם נגישות מלאה לאינטרנט, המקרין דווקא לאזורים מסוכנים מאד בגופו קרינה סוללרית, אם כי כהורים (וכמחנכים) איננו רגילים לחשוב על הטלפון הסוללרי של ילדינו כעל מחשב לכל דבר. ברחבי העולם כולו מתייחסים היום לנושא של Mobile Technology וברור לי שגם בתי הספר יצטרכו לדון בנושאים הללו בכובד ראש.

במקביל לכתבה בממון, התפרסמו בעיתונות שתי כתבות נוספות: אחת על בניה חדשה של בי"ס במועצה איזורית בשער הנגב, בו אוחדו שני בתי ספר לבית ספר אחד ובתכנון נלקחו בחשבון מרכיבים המתייחסים לבית ספר כבית ספר הייטקי לכל דבר, ואחת בעיתונות המקומית של אזור בקעת אונו שדיווחה על שינוי בהרגלי העבודה של מורים כתוצאה מהוראה בכתות שבהם גם לתלמידים יש מחשבים ניידים.

החלטתי לסרוק את כל הכתבות, ולצרף אותן לבלוג. אתם מוזמנים לקרוא את כולן.

הכתבה מסך עשן- חלק ראשון
הכתבה מסך עשן - חלק שני
הכתבה מסך עשן - חלק שלישי
הכתבה עשו ריסטארט

הכתבה על בית הספר בסגנון הייטק - כותרת
הכתבה על בית הספר בסגנון הייטק- המשך