כיצד לשלב את התלמידים בתוכניות להטמעת מחשבים ניידים?

במאמר Student Support for Laptop Programs, Success and Student Ownership טוענת סילביה מרטינז שהתלמידים המהווים 92% מאוכלוסית בית הספר, הנם הלקוחות העיקרים של הלמידה באמצעות המחשבים הניידים, אך הם אינם נשאלים לגבי הרעיון של שילוב הניידים בלמידה ודעתם אינה נשמעת. לדעתה של מרטינז, התלמידים יכולים להוות סוכני שינוי בדיוק כמו המורים, ולהפיץ את הרעיון. הם יכולים לעזור לשכנע את ההורים והקהילה בחשיבות התוכנית. מרטינז מוסיפה, כי יש לשתף את התלמידים בכל תהליך הכנסת הניידים, החל משלב התוכניות וכלה ברעיונות להטמעה של הטכנולוגיה וללמידה באמצעותה.
לדעתה של מרטינז, ישנן שתי דרכים לשלב את התלמידים בתוכנית: שיתוף בוועדות, ותמיכה יומיומית הקשורה בפעילויות עם הניידים. מאחר והשתתפות בוועדות הינה תהליך מייגע למדי, מרטינז טוענת שיש לכוון את התלמידים ולהנחות אותם כיצד להשתתף בועדות. היא ממליצה על משחק תפקידים כהכנה לוועדה וכן על קבלת משוב מן התלמידים לאחר מפגשי הוועדה. היא ראוה בכך הזדמנות ללמד תלמידים מהי המשמעות של שותפות אמיתית, כיצד מתנהלים בועדות וכו'.
התלמידים יכולים לעזור בקבלה של חוקים הקשורים להטמעה, לבטיחות ברשת ובכלל, לעבודה עם קבוצת השווים.

בנוסף ממליצה מרטינז לאפשר לתלמידים מסוימים, גישה לרמות אבטחה שונות, משהו בין רמה של תלמיד לרמת מורה. במידה ויגלו אחריות ויוכיחו שניתן לסמוך עליהם, גישתם תורחב לרמות אבטחה נוספות. התלמידים יתוגמלו בהתאם לאחריותם ולמנהיגות שיגלו. למען בטחון התלמידים, אין לתת להם גישה למקומות שהם אינם צריכים להיות בהם. בשלב ההטמעה, ניתן להעזר בקבוצות שכבר נוצרו בבית הספר למתן תמיכה טכנית, לאמן מורים לקראת קבלת המחשבים הניידים ואפילו להכין את המחשבים לקליטה של התלמידים. בשילוב התלמידים בהכנות למפגש הראשון עם הניידים ההנהלה מעבירה מסר שהניידים שייכים לתלמידים ומנוהלים ע"י התלמידים. קבוצת החלוץ תשדר את המסר לשאר התלמידים.
מרטינז נותנת מספר עצות חשובות ביותר בנוגע להקמת הקבוצה:
- ככל שתתחילו מוקדם יותר לאמן את התלמידים וליצור את קבוצת התמיכה שלהם, כן ייטב.
- התחילו במטלות קטנות וראו כיצד הקבוצה מתפקדת לפני שתעברו למשימות מורכבות יותר.
- אל תפחדו מתלמידים דעתניים המתבטאים ביחס לטכנולוגיה. שתפו אותם בקבלת החלטות והראו להם את כל הצדדים של הבעיה.

בחלוקת המחשבים הנידיים קבוצת התלמידים יכולה לסייע בקטלוג המחשבים, בהדבקת המדבקות עם המספרים, בהתקנת תוכנות ואפילו בהגדרת המייל של בית הספר או המדפסות.

בהמשך, מתייחסת מרטינז לבחירת התלמידים שיהוו את הקבוצה הטכנית (לא רק משוגעים על טכנולוגיה) לעזרתם של התלמידים בהעברת תכנים בנושאי גלישה בטוחה באינטרנט ולשיתופם בכתיבת האמנה.

קראתי בעיון רב את דבריה של מרטינז. האמת, הופתעתי מעצם המחשבה על כך, שאכן גם אנחנו בתוכנית כלל לא העלינו על דעתנו לשתף את התלמידים, בוודאי לא בשלב של קבלת החלטות ביחס להטמעת התוכנית. לא ניסינו לצור קבוצות תמיכה של תלמידים, למרות שכל המורים שדברתי אתם העידו על עצמם שאין להם כל בעיה או קושי לבקש תמיכה טכנית זו או אחרת מהתלמידים בכיתה. אינני בטוחה שאנחנו סומכים על התלמידים ברמה גבוהה כפי שמרטינז מציינת. ואולי הטעות היא שלנו ובנו האשם? אולי באמת יש צורך לשאול את דעתם של התלמידים, לשלב אותם בהטמעה ואפילו בהדרכה של מורים בקטע הטכנולוגי? כשסיימתי את קריאת המאמר נותרתי עם הרבה סימני שאלה וחומר למחשבה...

ומלה לסיום: תודה לג'יי הורוביץ שחשף אותי למאמר והעביר לי את הקישור.

כנס תקשוב מחוזי - מורה מקוון

היום התקיים כנס התקשוב המחוזי של מחוז מרכז. הכנס עסק בשאלה מהו מורה מקוון ורובו הוקדש לנושא ניהול הידע. ההרצאות מן השטח הביאו את ספור בתי הספר בלוד שבהובלת הגב' חשובה אלקיים, מנהלת הפסג"ה ומדריכת התקשוב רונית נחמיה מובילות מהלך של ניהול ידע בית ספרי ויישובי. בהמשך נחשפו המשתתפים בכנס לבלוגים שונים: בלוג של מנהלת בי"ס גוונים, הגב' שפרה סטרוסקי , הבלוג של אבישג זליכה, מפתח הלב בבית הספר והבלוג שלי.


לטובת התיעוד, ועבור אלו שלא יכלו להיות נוכחים בהרצאה היום, אני מעלה את המצגת שלוותה את ההרצאה שנתתי על ההתפתחות המקצועית שלי שחלה כתוצאה מהכתיבה בבלוג.

איסוף מידע באמצעות טופס של גוגל דוקס

לפני כארבעה חודשים, באחת ההשתלמויות שבה נכחתי, נחשפתי ליצירת טפסים מקוונים באמצעות Google Docs ומאז , ניתן לומר, שחיי השתנו.
היכולת לחבר סקרים ושאלונים מסוגים שונים באמצעות הכלי הזה הפכו קלים מעין כמותם. לא עוד הדפסת שאלונים, הפצתם למשתלמים, ארגון הנתונים בטבלאות אקסל ע"י הקלדה ידנית של התשובות שנאספות. גוגל דוקס מארגן את המידע הנאסף בגיליון אקסל ומאפשר סטטיסטיקות כגון ממוצע, נקודות מינימום ומקסימום, יצירת גרפים וכו', ברשת, כמו גם ייצוא הנתונים שנאספו לאקסל במחשב האישי. גיליתי שמאז שנחשפתי לכלי כבר העברתי שלושה משובים בנושאים שונים, נהלתי רישום מקוון ואפילו לימדתי מספר מורים לא קטן את הכלי הזה כדי שיעשו בו שימוש עם תלמידיהם. יתרה מזאת, גיליתי שבאחד המחקרים בהם נתבקשתי למלא שאלונים ברשת, הכלי שבעזרתו יצרו את השאלון היה Google docs.

ומדוע אני מוצאת לנכון להקדיש פוסט מיוחד לנושא? מאחר ולפי דעתי, כמורים איננו עושים די על מנת ללמד את התלמידים כיצד לעבד נתונים כמותיים. מורים רבים חוששים מהשימוש באקסל, מאחר ולא היו להם מספיק הזדמנויות לתרגל אותו אישית, ועם תלמידיהם. ואני מקווה מאד, שיצירת טפסים בעזרת "המסמכים של גוגל" תעודד את המורים להשתמש באקסל כחלק מעיבוד הנתונים של הטפסים. אני נזכרת במשימה שהייתי שותפה לפיתוחה לפני שלוש שנים ועסקה בערך הנתינה וההתנדבות. בנינו שאלון שבדק את הקף הנתינה בקרב תלמידי כתות ו' ובני משפחותיהם באחד מבתי הספר. התלמידים העבירו את השאלון בחפץ לב, אבל הקושי העיקרי שנתקלנו בו היה קידוד הנתונים ברמה כיתתית ושכבתית לטבלת אקסל מרכזת. לו היה אז ברשותי הכלי הזה, היה כל התהליך של ריכוז הנתונים פשוט וקל, והנתונים היו מצטברים להם ונאספים במהירות באופן אוטומטי. כך, היינו גם יכולים לנתח את הנתונים, לבנות גרפים בקלות ולהסיק מסקנות על הקף הנתינה ברמה כיתתית ושכבתית.

אני מקווה שבכיתות הנידיים המורים יעשו שימוש בכלי וירחיבו את לימוד האקסל שלהם ושל תלמידיהם. אני מצדי, אדאג ללמד אותם את הכלי ולעודד אותם לעשות בו שימוש עם התלמידים.

על כתיבה כערך ותיוג כניהול ידע אישי

במאמרו הכתיבה במבט היסטורי מסכם ג'י הורוביץ את מאמרה של קתרין ינסי "הכתיבה במאה ה- 21 ". אחרי סקירה קצרה של תולדות הכתיבה קובעת ינסי שהמחשב האישי, התקשוב, וכלי Web 2.0 יוצרים מצב שבו הכתיבה
(ה-composing) יכולה לשוב ולתפוס מקום של כבוד בחיינו, ולא רק בבית הספר. ג'י מכליל "שהכלים שעומדים לרשותנו במאה ה-21 מאפשרים לנו להחזיר לכתיבה מקום של כבוד בתרבות שלנו".

מהרגע הראשון שקראתי את הפוסט הזה של גי' מאד התחברתי, ומאותו הרגע התחלתי "לבשל" בראשי את הפוסט שלי העוסק בכתיבה. וכדי להיות ספציפית יותר, אני מתייחסת לכתיבה בבלוג. אני אוהבת לכתוב, ומאמינה שיש לי מה לומר מההיבטים המקצועי והאישי. סיבות רבות גרמו לי להתחיל ולכתוב וביניהן ניתן למנות את תחושות השליחות והחלוציות שמלווות אותי בפרוייקט הניידים 1:1 , הרצון לשמש דוגמא למורים אחרים בחזקת "נאה דורש נאה מקיים" , הרצון הכן והאמיתי לשתף ולהתחלק עם עמיתים למקצוע, וגם, יש להודות על האמת, הרצון לשיווק עצמי. יחד עם זאת, לא תארתי לעצמי עד כמה קל יהיה להשיג את כל המטרות הללו באמצעות הכתיבה בבלוג. היכולת להעלות על הכתב את כל הגיגי, התלבטויותי, הדילמות המקצועיות שאני נתקלת בהן וקלות הפרסום והיציאה מהאלמוניות הפכו אותי ל"מכורה". מניסיוני אוכל לומר, שהכתיבה בבלוגספירה העצימה אותי מאד, גרמה לי להתפתח מקצועית ולתקשר באמצעות הרשת עם אנשים שמעולם לא הכרתי העוסקים בתחומים המשיקים לשלי.

בעקבות הכתיבה בבלוג התחלתי להרהר עמוקות בשאלת התיוג: איך מתייגים? כיצד בוחרים מילים לתיוג? האם להחליט מראש על מספר קבוע של מילים כלליות לתיוג, על מנת שהחיפוש יניב מספר גבוה יותר של רשומות, או לתייג מילים ספציפיות ככל האפשר על מנת להיות מדוייקת ולאחזר בשאילתות רק את המידע הספציפי הנדרש? בתחילה בכלל לא תייגתי, אח"כ תייגתי ללא כללים שקבעתי עם עצמי, וכשראיתי את טור המילים המצטברות על פי התיוג, והמספרים הקטנים בסוגריים המציניים כמה פעמים מופיעה אותה המילה כמילת תיוג ברשומות שלי בבלוג, הבנתי שעלי לשנות את שיטת התיוג שלי ולדאוג לרשום באופן סיסטמטי את המילים (כתיב קבוע, יחיד-רבים וכו'). הבנתי גם, שכשאני מתייגת אני לא רק כותבת אלא גם מנהלת את הידע שלי בצורה חכמה יותר. השבוע הכנתי מצגת העוסקת בכתיבה שלי בבלוג, ומצאתי את עצמי נעזרת פעמים רבות בחיפוש בבלוג על פי מילות מפתח.

אבל מעבר לפאן האישי הייתי רוצה לראות עוד ועוד מורים שנכנסים למהלך, פותחים בלוגים ראשית עבור עצמם, ואח"כ יחד עם תלמידיהם ומתנסים בכתיבה בפועל. הייתי רוצה לראות עוד מורים שחוווים התפתחות מקצועית בעקבות הכתיבה, התפתחות שבוודאי תקריין גם על תלמידיהם. כשהמורה חולק את אותן החוויות עם התלמיד ( מה עושה הכתיבה בבלוג, איך מתייגים, איך מעלים תמונות או קישורים וכו') אני מאמינה שההוראה שלו משתבחת.

חשיבה מחודשת על תפיסת התפקיד

השבוע קבלתי מאחת המורות קישור לאתר של הרחבת החינוך בקולומביה . נכנסתי לאתר ופשוט התמלאתי בקנאת סופרים. האתר מכיל חומרים רבים, שמפותחים ע"י גופי חינוך באווניברסיטת קולומביה, ומכיל מאמרים, קטעי וידאו , הסברים טכנולוגייים ועוד. תוך כדי שיטוט באתר נתקלתי בפעילות העוסקת בנושא "התחממות גלובאלית של כדור הארץ". הפעילות מכילה גרפים רבים וקישורים לדוחות עכשווים המתייסחים לטמפרטורות הנמדדות במקומות שונים בעולם, לממוצעים של מדידת טמפרטורות וכו'. הדבר הראשון ששבה את עיני היתה נקודת המוצא לפעילות: הוצגה בפני התלמידים הטענה שחלה התחממות עולמית והם נדרשו להתבונן בחומרים , להסיק מסקנות, לנמק אותן ולהחליט האם הם מסכימים עם הטענה או מתנגדים לה.
זוהי בדיוק סוג של פעילות שאני מחפשת כשאני חושבת על הערך המוסף של התלמידים המגיעים עם מחשבים ניידים לכיתה. וזוהי פעילות שמזמנת למורה להיות מדריך, מנחה אך לא מרצה.

השינוי של מעמד המורה ממורה שמעביר ידע למורה שעוזר לתלמידים לחקור ידע, מעסיק אותי רבות מאז שהתחלתי להדריך בפרוייקט נייד לכל תלמיד. לחלק מהמורים המעבר קשה , עד כמעט בלתי אפשרי. השבוע נתקלתי במורה שהרגישה מאד מאוימת מעצם המחשבה על כך, ש"פתאום היא לא מורה טובה ושהיא צריכה לשכוח את כל הדידקטיקה שהכירה ובעזרתה לימדה עד עכשו, ולסגל לעצמה הוראה אחרת". הניסיון שלי להדגיש בפניה את נקודת המוצא השונה לא הצליח במיוחד, אם כי (אולי מחוסר נעימות או רצון לסיים את השיחה) היתה המורה מוכנה לתת לתלמידים להתנסות במשימה שמעולם לפני לא נתנה להם משימה שבה הם יחפשו מידע ולא היא תביא אותו מוכן בפניהם.

אחד מהמודלים של התפתחות מורים שנחשפתי אליו, שמתבסס על עבודה של ד"ר אורית אבידב, מתייחס לקשר שבין מספר שנות ההוראה לבין התפתחות מקצועית. לאחרונה התחלתי לחשוב על כך, שיתכן והעובדה שלתלמידים יש מחשב אישי נייד מחייבת את המורים לחשיבה מחודשת על התפתחותם המקצועית ולהגדרה חדשה ביחס לתפיסת התפקיד שלהם ולאני המאמין החינוכי שלהם. והתפיסה מחייבת התייחסות ל"היפוך היוצרות": תלמיד כמעבד מידע, יוצר ידע ומפרסם ידע ומורה כאפשר לקיומו של התהליך הזה.

יום למידה משותף הורים ותלמידים

בבית ספר בו פועלת התוכנית שנה שניה הוחלט להקדיש השנה את אירועי יום המשפחה ללמידה משותפת של הורים וילדים עם הניידים. ההורים הגיעו בבוקר להרצאה בנושא "האם אתם יודעים מה ילדיכם עושים באיטנטרנט?" ואחריה עברו ללמידה פעילה עם התלמידים בכיתות.
לכל מורה ניתנה אוטונומיה להחליט האם ברצונו לעבוד ברמה שכבתית על פעילות משותפת עם מורי השכבה או לעבוד ברמה כיתתית באופן עצמאי.

בשתי כיתות ו' טפלו בשני נושאים שונים: בכיתה אחת טופלה האמנה של בית הספר. התלמידים בשיתוף הוריהם יצרו שמש מושגים לאחד הערכים באמנה והעלו אותו לקבוצת דיון. אחד התלמידים, שלמד מראש לעבוד עם תוכנת Mindomo נתבקש ללמד את חבריו לכיתה כיצד לעבוד עם התוכנה.

בכיתה ו' השניה עסקו התלמידים בלימודי ההסטוריה. באמצעות חידון תמונות הם התבקשו לגלות את נושא השיעור (הרומאים) ולהתייחס למפעלי הבניה המרשימים שהם השאירו בארץ.

כיתות ז' הקדישו את השיעור לסיפור על "גלגולו של חפץ" שהינו חלק מהעיסוק בעבודת שורשים שהתלמידים מכינים. התלמידים התבקשו מראש לצלם חפץ משמעותי במשפחה, לשמור אותו במחשבים האישיים שלהם, ויחד עם ההורים בכיתה לכתוב את הסיפור על החפץ ומשמעותו המשפחתית. הם צרפו את תמונת החפץ לסיפור, והעלו את התוצר לקבוצת הדיון. אלו שרצו בכך, הקריאו בפני חבריהם בכיתה את גלגולו של החפץ המשפחתי, כשהשימוש בקבוצת הדיון ובמקרן אפשרו לכל שאר התלמידים לעקוב אחרי ההקראה ואף לראות את החפץ.

בכיתות ח' עסקו במושג כבוד. התלמידים השתמשו בניבון ברשת על מנת למצוא ניבים העוסקים במילה כבוד, לפרש אותם וגם להבין את משמעותם. כמו כן הם יצרו טקסט מעוצב מהביטויים הקשורים למילה באמצעות תוכנת Wordle ופרסמו אותם ברשת. בנוסף,הקשיבו התלמידים לשירו של יהורם גאון "למי יש יותר כבוד" מתוך הסרט קזבלן. כמשימת סיכום הם התבקשו לדון בקבוצת דיון ולהגיב לחבריהם על השאלה המכלילה האם יש הבדל בין הכבוד אליו מתייחסים בשיר לבין הניבים והמשפטים שהתייחסו לכבוד עליהם עבדו.

בכיתות ט' , בהן התלמידים לומדים ללא ניידים אך למורים יש מקרן ונייד בכיתה, עסקו בשני תכנים שונים מאד. כיתה אחת המשיכה את ההיבטים של הרצאת ההורים בבוקר ביחס למעורבות הנוער באינטרנט ועסקה בפעילות מתוך אתר האתיקה של משרד החינוך" אותי זה לא מצחיק" .

בכיתה ט' השניה עסקו בערך ה"שינוי". התלמידים צפו במצגת על סיפורו של הנשר שבגיל 40 משנה את מקורו וכנפיו כדי שיוכל להמשיך ולחיות, ויצרו בקבוצות עבודה משפט הקשור לשינוי מבחינתם.

היום עבר בהצלחה רבה. ההורים ציינו לחיוב את דרך הלמידה הפעילה ואת העושר הרב של החומרים אליהם נחשפים התלמידים באמצעות למידה כזו. למרות שהיו תקלות טכניות רבות הקשורות לכניסה לסביבת הלמידה ולהעלאת חומרים לסביבה (200 תלמידים פעלו בעת ובעונה אחת וניסו להיכנס לסביבה אחת, דבר שיצר "פקק" בכניסה והאט את קצב הגלישה) כל ההורים הבינו את הערך המוסף של שימוש בנייידים בכיתה במהלך ההוראה והלמידה.

כשלעצמי חשתי סיפוק רב. עבודת הכנה מרובה מאד לקראת היום הניבה פעילויות רבות, שנעו על פני קשת רחבה של הפעלה אישית של התלמידים, שימוש בתוכנות שללא ניידים לא היה אפשר להשתמש בהן וגם הכנסה של סרטונים ושירים לכיתה. בכיתות שבהן לא היו ניידים נחשפו ההורים ליתרון של שימוש במקרן ובמחשב נייד של המורה, מודל שייכנס לבתי הספר בארץ יותר ויותר בשנים הקרובות במסגרת תוכנית "המורה המקוון".

האם הרפלקציה היא טבעית להתפתחות המקצועית של המורים?

במאמרו מיום 4.2.09 הרהורים על רפלקציה מתייחס ג'יי הורוביץ למושג הרפלקציה ומביא את דיעותיהם של אלן קאן ודיוויד אנדרו ביחס לרפלקציה. במאמר מצוטט גם מרטין וולר שטוען שסטודנטים לומדים מהר מאד את כללי המשחק בנוגע לרפלקציה וכותבים שהם יכלו לעשות מספר דברים אחרת כדי "לרצות " את המורים ולנגן במוזיקה שמתאימה לאוזניהם.

הקביעות הללו, וכן העובדה שיש אנשים שהחשיבה הרפלקטיבית קשה להם מאד גרמו לי להרהר שוב בנושא. כשלעצמי, אני מאמינה שחשיבה רפלקטיבית ובחינה של מה ניתן היה לעשות אחרת ואיך לנסות ולשנות לפעם הבאה הם מעמודי התווך של ההתפתחות המקצועית. אני חושבת שהדברים אינם קורים מעצמם, ואכן יש מקום לעורר את הצורך ולגרום למורים לחשוב על ההוראה שהם מבצעים. בפרוייקט הניידים חלק מהחשיבה הרפלקטיבית הזאת נעשה בשיחות מליאה במפגשי מורים בהשתלמות, או בהדרכות אישיות. אני כמדריכה מעודדת מאד מורים לנתח את השיקולים שהביאו אותם לפעול כפי שפעלו, לבחור אתר זה או אחר לחשיפה ובכלל, לשקף לעצמם ולאחרים את השיקולים הפדגוגיים ואת הרציונאל שהביא אותם לפעול בדרך שבחרו.

לטעמי, יש סיטואציות שמזמנות יותר חשיבה רפלקטיבית וישנן כאלה שמזמנות פחות. מכיוון שהדרך לשילוב הניידים בהוראה ובלמידה לא ממש סלולה וברורה ואין עדיין את התורה הסדורה של איך כמה ומתי לשלב את הניידים, זוהי סיטואציה שמעודדת חשיבה רפלקטיבית. כשהתחלתי את הבלוג הזה לפני כשנתיים בערך, לא תארתי לעצמי עד כמה אעסוק בחשיבה רפלקטיבית על תהליכי ההדרכה שלי. לדוגמא, מצאתי את עצמי מתחייבת מעל גבי הבלוג לנסות משהו עם המורים, ללמד תוכנה מסויימת או לנסות ולהפעיל עם התלמידים פעילות כלשהי, ועצם הכתיבה על כך בבלוג יצרה אצלי מחויבות גדולה ורצון גבוה "לפרוע את השטר" ולממש הלכה למעשה את הרהורי בבלוג. ואכן, ראיתי שכשהתחייבתי - בצעתי.

יתרה מכך, מצאתי את עצמי פעמים רבות דנה ביני לביני מה מתאים להיכלל במאמרונים ומה לא, מה אפשר ומותר לכתוב ומה רצוי אולי להצניע. עסקתי פעמים רבות בשאלה איך לכתוב כדי לשקף את המציאות ולהיות נאמנה לאמת מצד אחד, אבל לא לחשוף יותר מדי פרטים רגישים ואישיים על המורים אותם אני מדריכה מצד שני. מצאתי את עצמי עסוקה מאד בקריאה של מאמרונים בבלוגים של אחרים ובקריאה מקצועית בכלל, כדי להעשיר את הבלוג במידע עדכני ומשמעותי. עצם העובדה שהדברים מתפרסמים ברשת, ויש להם קוראים אמיתיים, גורמת לי לאחריות מקצועית ולזהירות רבה בכל מה שאני מפרסמת. הייתי מאד רוצה לראות עוד מורים כותבים בלוגים מקצועיים, מכיוון שאני מאמינה שעצם הכתיבה הזאת, ולא למגירה, אלא לכלל ציבור הקוראים גורמת להתפתחות מקצועית כשלעצמה. אינני בטוחה שהייתי מגיעה לכל אלה לולא לקחתי על עצמי את המחויבות לכתוב בבלוג, באמת מתוך רצון לתעד תהליכים משמעותיים בחוויה המיוחדת של שילוב ניידים בהוראה. קבעתי לעצמי כללים: לא לכתוב באופן כללי על שילוב התקשוב בהוראה-למידה, או בכלל על מחשבים בחינוך, אלא להמקד כל הזמן במקומו של המחשב הנייד בהוראה ובלמידה. אני יודעת שאני מנסה להצמד לכללים הללו שקבעתי לעצמי. אני משתדלת מאד לכתוב לפחות שלושה פוסטים בחודש. כל אלו לדעתי, גורמים לי אישית להתפתח מקצועית, ואני מאמינה שגם למורים שקוראים את הבלוג הזה. אשמח לשמוע את דעתכם.