כנס תקשוב מחוזי - מורה מקוון

היום התקיים כנס התקשוב המחוזי של מחוז מרכז. הכנס עסק בשאלה מהו מורה מקוון ורובו הוקדש לנושא ניהול הידע. ההרצאות מן השטח הביאו את ספור בתי הספר בלוד שבהובלת הגב' חשובה אלקיים, מנהלת הפסג"ה ומדריכת התקשוב רונית נחמיה מובילות מהלך של ניהול ידע בית ספרי ויישובי. בהמשך נחשפו המשתתפים בכנס לבלוגים שונים: בלוג של מנהלת בי"ס גוונים, הגב' שפרה סטרוסקי , הבלוג של אבישג זליכה, מפתח הלב בבית הספר והבלוג שלי.


לטובת התיעוד, ועבור אלו שלא יכלו להיות נוכחים בהרצאה היום, אני מעלה את המצגת שלוותה את ההרצאה שנתתי על ההתפתחות המקצועית שלי שחלה כתוצאה מהכתיבה בבלוג.

על כתיבה כערך ותיוג כניהול ידע אישי

במאמרו הכתיבה במבט היסטורי מסכם ג'י הורוביץ את מאמרה של קתרין ינסי "הכתיבה במאה ה- 21 ". אחרי סקירה קצרה של תולדות הכתיבה קובעת ינסי שהמחשב האישי, התקשוב, וכלי Web 2.0 יוצרים מצב שבו הכתיבה
(ה-composing) יכולה לשוב ולתפוס מקום של כבוד בחיינו, ולא רק בבית הספר. ג'י מכליל "שהכלים שעומדים לרשותנו במאה ה-21 מאפשרים לנו להחזיר לכתיבה מקום של כבוד בתרבות שלנו".

מהרגע הראשון שקראתי את הפוסט הזה של גי' מאד התחברתי, ומאותו הרגע התחלתי "לבשל" בראשי את הפוסט שלי העוסק בכתיבה. וכדי להיות ספציפית יותר, אני מתייחסת לכתיבה בבלוג. אני אוהבת לכתוב, ומאמינה שיש לי מה לומר מההיבטים המקצועי והאישי. סיבות רבות גרמו לי להתחיל ולכתוב וביניהן ניתן למנות את תחושות השליחות והחלוציות שמלווות אותי בפרוייקט הניידים 1:1 , הרצון לשמש דוגמא למורים אחרים בחזקת "נאה דורש נאה מקיים" , הרצון הכן והאמיתי לשתף ולהתחלק עם עמיתים למקצוע, וגם, יש להודות על האמת, הרצון לשיווק עצמי. יחד עם זאת, לא תארתי לעצמי עד כמה קל יהיה להשיג את כל המטרות הללו באמצעות הכתיבה בבלוג. היכולת להעלות על הכתב את כל הגיגי, התלבטויותי, הדילמות המקצועיות שאני נתקלת בהן וקלות הפרסום והיציאה מהאלמוניות הפכו אותי ל"מכורה". מניסיוני אוכל לומר, שהכתיבה בבלוגספירה העצימה אותי מאד, גרמה לי להתפתח מקצועית ולתקשר באמצעות הרשת עם אנשים שמעולם לא הכרתי העוסקים בתחומים המשיקים לשלי.

בעקבות הכתיבה בבלוג התחלתי להרהר עמוקות בשאלת התיוג: איך מתייגים? כיצד בוחרים מילים לתיוג? האם להחליט מראש על מספר קבוע של מילים כלליות לתיוג, על מנת שהחיפוש יניב מספר גבוה יותר של רשומות, או לתייג מילים ספציפיות ככל האפשר על מנת להיות מדוייקת ולאחזר בשאילתות רק את המידע הספציפי הנדרש? בתחילה בכלל לא תייגתי, אח"כ תייגתי ללא כללים שקבעתי עם עצמי, וכשראיתי את טור המילים המצטברות על פי התיוג, והמספרים הקטנים בסוגריים המציניים כמה פעמים מופיעה אותה המילה כמילת תיוג ברשומות שלי בבלוג, הבנתי שעלי לשנות את שיטת התיוג שלי ולדאוג לרשום באופן סיסטמטי את המילים (כתיב קבוע, יחיד-רבים וכו'). הבנתי גם, שכשאני מתייגת אני לא רק כותבת אלא גם מנהלת את הידע שלי בצורה חכמה יותר. השבוע הכנתי מצגת העוסקת בכתיבה שלי בבלוג, ומצאתי את עצמי נעזרת פעמים רבות בחיפוש בבלוג על פי מילות מפתח.

אבל מעבר לפאן האישי הייתי רוצה לראות עוד ועוד מורים שנכנסים למהלך, פותחים בלוגים ראשית עבור עצמם, ואח"כ יחד עם תלמידיהם ומתנסים בכתיבה בפועל. הייתי רוצה לראות עוד מורים שחוווים התפתחות מקצועית בעקבות הכתיבה, התפתחות שבוודאי תקריין גם על תלמידיהם. כשהמורה חולק את אותן החוויות עם התלמיד ( מה עושה הכתיבה בבלוג, איך מתייגים, איך מעלים תמונות או קישורים וכו') אני מאמינה שההוראה שלו משתבחת.

מנגנונים פנים בית ספריים לשימור הידע

בזמן האחרון אני חושבת הרבה על תהליכי ניהול הידע וההכשרה שבי"ס המצוייד במחשבים ניידים עובר. אני חושבת עלי כמשאב הדרכה - יקר ולא תמיד זמין בלי גבול, ומתלבטת רבות בשאלת "היום שאחרי". לכאורה, בי"ס הוא ארגון יציב מאד, שלא חלים בו שינויים מרחיקי לכת במשך השנים, ויחד עם זאת, ועם כל הקביעות של המורים במערכת, אני נוכחת לראות שכל הזמן יש שינויים. מורים יוצאים לחופשות, לשנות שבתון, מורים אחרים מגיעם במקומם, מי לזמן קצוב וקצר - כגון שנה ומי לזמן ממושך יותר, ויש צורך ללמד אותם ולהכין אותם לעבוד בסביבת ההוראה-למידה מתוקשבת. חלקם מגיעים עם מיומנויות מחשב גבוהות, אחרים עם מיומניות פחותות. ביה"ס כארגון נמצא כבר שלוש שנים בתוכנית הניידים, ולכאורה למורים הותיקים - שהתחילו את התוכנית מההתחלה, הדברים ברורים מאליהם , אבל למורים החדשים המצטרפים לא הכל ברור. האם ביה"ס דואג להצמיח מנגנונים פנימיים שיאפשרו את המשך הצמחיה גם אחרי שהמדריכה לתקשוב תעזוב? כיצד דואג בית הספר למורים חדשים? מורים אלו נהנים מצד אחד מחומרים שפותחו ע"י עמיתיהם משנים שעברו, ןלכן לעיתים קליטתם קלה יותר , אך מצד אחר, מכיוון שלא פיתחו את החומרים ולא היו בשלבי ההטמעה הראשונים, לא הכל מובן להם ולא הכל ברור. כיצד דואג בי הספר לשמר את הידע שנצבר בתוכו? האם הנהלים שבע"פ ובכתב מועברים באמצעות מנגנונים מובנים ? אני חושבת שחלק מתפקידי כמדריכה הוא גם ליצור מנגנוני ידע כאלה. השבוע נתקלתי במורה חדשה, שחשבה ובצדק, שכדאי להחליט בצורה שיטטית באילו חומרים הנמצאים בקמפוס משתמשים באילו כיתות, על מנת ליצור מאגר חומרים מצד אחד, ולדעת שהתלמידים לא נחשפו לפעילויות אלו בעבר מצד שני. דרישה הגיונית, ואפילו נכונה, אך האם ביה"ס כארגון ערוך אליה? אילו מנגנונים ניתן עוד לפתח בביה"ס על מנת לדאוג לזרימה חופשית של הידע ולניהולו? אני מוצאת את עצמי מתלבטת רבות בשאלה הזו מכיוון שברור לי לאלתר, שהמנגנונים הן להטמעה ארוכת הטווח והן לשימור וניהול הידע הארגוני חייבים להיות פנימיים. האם רכז התקשוב מסוגל לתת תשובה למנגנונים הפנימיים? בזמנו חשבנו על מסמך המגדיר את תפקידו של רכז תקשוב פדגוגי וחלקנו את אחריותו לשלושה תחומים: מנהלתי, פדגוגי וטכנולוגי. אך לא די בכך. אולי כדאי להקים צוות תקשוב? אולי צריכות להיות ישיבות קבועות בהן דנים בנושאי ההטמעה ? אותה מורה הציעה שמורה אחרת ששולטת בתוכנה מסוימת תלמד את עמיתיה בשכבה לעבוד עם התוכנה. רעיון מצוין אך כדי שיקרום עור וגידים יש צורך בשעה במערכת בה ניתן לשבת יחד וללמוד. המנגנונים הבית ספריים צריכים ליצור את האפשרות למורים לשבת יחד, לעבוד ולחשוב יחד. בבתי ספר בהן יש הדרכה חיצונית יש לעיתים שעות רוחב, אך האם שעות אלו קיימות גם כשאין הדרכה כזו?

ונמעבר לכל, אני מאמינה שצריך לטפח את המנהיגות הפנימית הבית ספרית, אך המנהיגות עצמה צריכה להתפתח וללמוד מחוץ לכתלי בית הספר.

שנה חדשה- המשכיות מול התחלות חדשות

שנת תשס"ט היא השנה השלישית של תוכנית המחשבים הניידים בישוב במרכז הארץ בו אני עובדת . בשנה זו תלמידי חטיבה שלמה בארץ כ- 450 במספר, מכיתות ז' עד ט' מגיעים יום יום לבית הספר עם מחשבים ניידים ולמורי החטיבה יש מחויבות גבוהה ללמדם באמצעים מתקושבים. ההתרגשות גדולה, ומוכפלת שבעתיים, כשלוקחים בחשבון את התרחבות הפרוייקטים של מחשבים ניידים בארץ. השנה מצטרף לרעיון הניידים בי"ס שש שנתי בדרום הארץ שזו תהיה שנתו הראשונה להוראה כזו. כשמשווים את המספרים בארץ לאלו הנמצאים בארצות מעבר לים, הם נראים קטנים ודלים, (במחוז לואיזיאנה בארה"ב לבדו יש 243 חטיבות ביינים שתלמידיהם מגיעים עם ניידים, ומספרם הכולל של הניידים מגיע ל-38,000) אם כי אני מאמינה שהשטף ילך ויגבר ועוד ועוד בתי ספר מכל רחבי הארץ יצטרפו ליוזמה.

התחלות חדשות מול המשכיות - התרגשות ראשונית מול ידיעה המשרה בטחון ותחושת שליטה במצב. גישוש ותהיה מול תובנות וניסיון מצטבר. בפוסט הבא אתייחס למורים חדשים שנכנסים ללמד בחטיבה כזו, שכולה מתוקשבת, ולניהול הידע בחטיבה.