בגוף הכתבה נאמר שבמדינה טמיל נאדו, שהיא, כנראה, עשירה יחסית למדינות הודו האחרות, מתכוונים לחלק תוך 5 שנים מחשבים ניידים לכל תלמידי חטיבות הביניים. העלות הכללית של התוכנית תסתכם בשני מיליארד דולר! אמנם יש ביקורת ציבורית על התוכנית, ויש הטוענים כי בעקבות הפסקות חשמל תכופות ותשתיות רעועות התלמידים יתקשו להשתמש במחשבים בכל זמן שירצו, ולכן חשוב להשקיע בתשתיות טרם יחלקו ניידים לתלמידים.
השאלה של התשתיות והמחשבים מזכירה לי קצת את שאלת הביצה והתרנגולת. מה קודם למה? הרי ברור שללא תשתיות תומכות ורציניות, תוכנית כזו נדונה לכשלון עקב התקלות הטכניות המעכבות והבולמות את השימוש בניידים. מצד שני, ללא נייד לכל תלמיד וללא הקף כזה של פעילות, לא נוצר צורך אמיתי ומשמעותי להשקיע בתשתיות. זאת ועוד, כל השקעה בתשתיות תלויה בנפח הפעילות. ללא פעילות מסיבית של נפחים, קשה לדעת לאילו רחבי פס יש להגיע ומהן התשתיות הנדרשות.
למרות הביקורת הציבורית התשובה של קובעי המדיניות היא כי לא מדובר במותרות אלא "באמצעי שיתן לתלמידים, שרבים מהוריהם אינם יכולים להרשות לעצמם לרכוש מחשבים, כלי משמעותי לקידום החינוך שלהם". מהמסופר בכתבה, לא ברור לי האם מדובר במחשבים נישאים על עגלות שנמצאים פיזית רק בבתי הספר או האם התלמידים מקבלים אותם בהשאלה ולוקחים אותם לבתיהם. ובכל זאת התוכנית הזאת מעוררת השתאות, התפעלות ושמץ של קנאה.מעניין יהיה לעקוב אחרי התפתחותה בטמיל נאדו.
כשספרתי לבעלי על הידיעה הוא לא התפלא. הודו היא היום מעצמת תכנות הוא אמר לי. הם בתנופה אדירה של פיתוח התחום הטכנולוגי. מי היה מאמין!
6 תגובות:
המאמר מזכיר לי את חוסר "התשתיות " שיש בכול הנוגע לרפורמה בארץ .
החליטו במשרד החינוך כי לכל תלמיד בבתי הספר היסודיים יהיה מחשב והטכנולוגיה תהפוך להיות כלי עזר ותמיכה של תהליך הלמידה .
הבעיה היא כי אין מספיק תקציב למחשב לכל בבתי הספר היסודיים.
המערכת והמורות לא קיבלו תדריך נכון ומשעומתי לשילוב הטכנולוגיה בתהליך הלמידה .
שירה גודי
כמתכנתת בעברי עבדתי עם מתכנתים מהודו די הרבה. חלקם היו אנשי מקצוע מצויינים וחלקם לא ממש. בדומה למתכנתים ישראלים שעבדו איתי. מעניין מה קורה עם התכנית הזאת מאז..אין לי מושג.
מעניין מה מתקדם בארץ בנושא. אני יודעת רק להגיד שבבית הספר של בני, כבר מכיתה א יש להם שיעורי מחשב שם לומדים להשתמש בצייר ובוורד. הוא כותב סיפורים מכין טבלאות ושותל תמונות באופן חפשי. וזאת כמובן בנוסף לשליטה מלאה בטאבלט, אייפון, משחקי מחשב וכמובן XBOX. יותר מידי מסכים ללא ספק :)
בימינו נראה לי שתפקדינו כהורים ומחנכים לשלב את הטכנולוגיה בלמידה גם בבית ספר וגם בבית.
אבל אני גרה בבועת מרכז הארץ, אין לי מושג מה המצב מבחינת מחשב בכל בית, שיעורי מחשב בבית הספר ועוד בפריפריה.
מעניין
שני טרנר
מכללת לוינסקי
אסתר
חלפו שלוש שנים מאז כתיבת הפרסום הזה. מעניין לדעת מה בסוף עשו עם התוכנית הזו. האם היא יצאה לפועל ואכן יושמה בהודו או שמא נשכחה מאחור כלא הייתה?
באמת מעניין לבדוק את הנושא.
סיון
לדעתי הפרויקט של מחשב לכל ילד הוא פרויקט ממש חשוב, הוא באמת מאפשר להרבה תלמידים אשר אין באפשרות של ההורים לממן להם מחשב. המחשב עוזר להם הן מבחינה לימודית והן מבחינה חברתית ומשפר את איכות חייהם.
פרויקט "מחשב לכל ילד" הוא פרויקט חשוב ומשמעותי.
הוא דרך פריצה לעולם הטכנולוגי לכל ילד שאין באפשרות הוריו לרכוש עבורו מחשב.
דבר זה יכול לשפר ואף לתרום לחייו הלימודים של התלמיד בתיכון וכן בהמשך לימודיו הגבוהים.
אסתי שלום,
מאוד מעניין לדעת לאן התגלגל הפרוייקט הזה...זה ממש מפתיע לגלות כי דווקא הודו, שנחשבת מדינה לא מפותחת, מקדמת פרוייקט בסדר גודל כזה.
אני חושבת שזה צעד מאוד חשוב, אך מורכב בגלל החוסר בתשתיות ובתכנון נכון.
הוסף רשומת תגובה