מנגנונים פנים בית ספריים לשימור הידע

בזמן האחרון אני חושבת הרבה על תהליכי ניהול הידע וההכשרה שבי"ס המצוייד במחשבים ניידים עובר. אני חושבת עלי כמשאב הדרכה - יקר ולא תמיד זמין בלי גבול, ומתלבטת רבות בשאלת "היום שאחרי". לכאורה, בי"ס הוא ארגון יציב מאד, שלא חלים בו שינויים מרחיקי לכת במשך השנים, ויחד עם זאת, ועם כל הקביעות של המורים במערכת, אני נוכחת לראות שכל הזמן יש שינויים. מורים יוצאים לחופשות, לשנות שבתון, מורים אחרים מגיעם במקומם, מי לזמן קצוב וקצר - כגון שנה ומי לזמן ממושך יותר, ויש צורך ללמד אותם ולהכין אותם לעבוד בסביבת ההוראה-למידה מתוקשבת. חלקם מגיעים עם מיומנויות מחשב גבוהות, אחרים עם מיומניות פחותות. ביה"ס כארגון נמצא כבר שלוש שנים בתוכנית הניידים, ולכאורה למורים הותיקים - שהתחילו את התוכנית מההתחלה, הדברים ברורים מאליהם , אבל למורים החדשים המצטרפים לא הכל ברור. האם ביה"ס דואג להצמיח מנגנונים פנימיים שיאפשרו את המשך הצמחיה גם אחרי שהמדריכה לתקשוב תעזוב? כיצד דואג בית הספר למורים חדשים? מורים אלו נהנים מצד אחד מחומרים שפותחו ע"י עמיתיהם משנים שעברו, ןלכן לעיתים קליטתם קלה יותר , אך מצד אחר, מכיוון שלא פיתחו את החומרים ולא היו בשלבי ההטמעה הראשונים, לא הכל מובן להם ולא הכל ברור. כיצד דואג בי הספר לשמר את הידע שנצבר בתוכו? האם הנהלים שבע"פ ובכתב מועברים באמצעות מנגנונים מובנים ? אני חושבת שחלק מתפקידי כמדריכה הוא גם ליצור מנגנוני ידע כאלה. השבוע נתקלתי במורה חדשה, שחשבה ובצדק, שכדאי להחליט בצורה שיטטית באילו חומרים הנמצאים בקמפוס משתמשים באילו כיתות, על מנת ליצור מאגר חומרים מצד אחד, ולדעת שהתלמידים לא נחשפו לפעילויות אלו בעבר מצד שני. דרישה הגיונית, ואפילו נכונה, אך האם ביה"ס כארגון ערוך אליה? אילו מנגנונים ניתן עוד לפתח בביה"ס על מנת לדאוג לזרימה חופשית של הידע ולניהולו? אני מוצאת את עצמי מתלבטת רבות בשאלה הזו מכיוון שברור לי לאלתר, שהמנגנונים הן להטמעה ארוכת הטווח והן לשימור וניהול הידע הארגוני חייבים להיות פנימיים. האם רכז התקשוב מסוגל לתת תשובה למנגנונים הפנימיים? בזמנו חשבנו על מסמך המגדיר את תפקידו של רכז תקשוב פדגוגי וחלקנו את אחריותו לשלושה תחומים: מנהלתי, פדגוגי וטכנולוגי. אך לא די בכך. אולי כדאי להקים צוות תקשוב? אולי צריכות להיות ישיבות קבועות בהן דנים בנושאי ההטמעה ? אותה מורה הציעה שמורה אחרת ששולטת בתוכנה מסוימת תלמד את עמיתיה בשכבה לעבוד עם התוכנה. רעיון מצוין אך כדי שיקרום עור וגידים יש צורך בשעה במערכת בה ניתן לשבת יחד וללמוד. המנגנונים הבית ספריים צריכים ליצור את האפשרות למורים לשבת יחד, לעבוד ולחשוב יחד. בבתי ספר בהן יש הדרכה חיצונית יש לעיתים שעות רוחב, אך האם שעות אלו קיימות גם כשאין הדרכה כזו?

ונמעבר לכל, אני מאמינה שצריך לטפח את המנהיגות הפנימית הבית ספרית, אך המנהיגות עצמה צריכה להתפתח וללמוד מחוץ לכתלי בית הספר.