המרת מורים למורים מקוונים

ד"ר אברום רותם והגב' עידית אבני מאפיינים את המורים במדינת ישראל על פי תאריכי הולדתם ויכולתם ללמד באמצעות המחשב. במאמרם "הבטים דמוגרפיים בהמרת מורה למורה מקוון 2.0 " הם מתייחסים למורים מדור

ה- X , מורים מדור ה- Y ולמורים מדור ה- IY. מורי דור ה- X הם מהוותיקים במערכת, נולדו והתחנכו טרום כניסתם של המחשבים האישיים לחיינו ומטבע הדברים הם המורים הפחות מתוקשבים. אברום ואבני מאפיינים אותם כטיפוסי מורים שאינם מקוונים. גם מורי דור הביניים - מורי דור ה- Y , למרות שהם צעירים יותר בשנים עדיין אינם מרגישים נוח עם המחשבים וזקוקים להרבה שעות הדרכה והכוונה על מנת להרגיש שהם מסוגלים להשתמש במחשב לצרכי הוראה. רותם ואבני הגדירו מורים אלו כמורה מקוון 1.0 - הם משתמשים באינרטנט לצרכי חיפוש חומרים ואפילו קישור לאתרים, אך עדיין עיקר השימוש שלהם במחשב הוא לצרכי גיוון בעבודה. מורים אלו אינם יוצרים פדגוגיה חדשנית. לעומתם, מורים מדור IY - הם מורים מקוונים מטיפוסי 2.0 המשתמשים בפדגוגיה חדשנית ועדכנית, והתנהלותם ברשת היא קבועה, שוטפת ושיתופית. כשקראתי את מאמרם של רותם ואבני חשתי שלא בנוח. סיבה אחת היא, שיהיו אולי, מקבלי החלטות, שמשיקולים כלכליים גרידא, ומתוך תחושת חוסר אונים, יחליטו שאין טעם להשקיע במורים שאינם מקוונים ופשוט יתנו לזמן לעבור "ולדור המדבר" למות. מסקנות כאלו יכולות להיות מסוכנות מאד בהיבט ארצי ולהגדיל את הפער בין החיים מחוץ לבית הספר לבין החיים בתוך בית הספר. מסקנה אחרת, מסוכנת לא פחות לטעמי, יכולה להיות, המחשבה המקורית שקראתי רק אתמול בעיתונות, לפיה, עובדי הייטק מפוטרים יעברו הסבה מקצועית ויהפכו למורים מן המניין במערכת. לשיטתם של רותם ואבני, מבחינת מערכת החינוך זהו הסדר מצויין- המורים יגיעו מצוידיים כבר במיומנויות של מורים מקוונים 2.0 , אבל מה זה אומר על מקצוע ההוראה? מה זה אומר עלינו כמורים? ללא קשר למחלוקת הקיימת בין חוקרים, האם ההוראה היא פרופסיה או אומנות, אני מאמינה שההסבה מעובד הייטק למורה איננה קלה ופשוטה, ולא מספיק לדעת רק טכנולוגיה מתקדמת.

כשלעצמי, ברור לי שתהליך הטמעת שינויים מסוג זה הוא תהליך איטי, ארוך טווח ואין קיצורי דרך . אני מדריכה מורים כבר שלוש שנים בבתי ספר שבהם תלמידים מגיעים עם ניידים ויש צורך לבנות שיעורים אחרים ולנהל שגרת הוראה למידה מתוקשבת, לנהל סביבות ולפתח חומרים. אני לא בטוחה שדווקא החלוקה הגילית היא זו שמבחינה בין המורים שמצליחים בכך למורים שמצליחים בכך פחות. נדמה לי שבעניין הזה, דווקא היכולות האישיותיות ובעיקר החוללות העצמית והמסוגלות העצמית הם המרכיבים המנבאים הצלחה בצורה הגבוהה ביותר. ושוב, כמובן, הכל בהכללות ויש גם יוצאים מן הכלל. כמדריכת מורים בתחום שילוב התקשוב בהוראה, ברור לי שאין לבוא בטענות רק אל המורים ואין להאשימם בכל. גם המערכת לא תמיד עושה די, ולא תמיד מספקת את התנאים המקסימליים להצלחה. אני ממליצה לקרוא את הפוסט שג'יי פרסם בעניין זה ואת התגובות הרבות שהניב פוסט זה.

על מנהלים מורים ושילוב טכנולוגיה בחינוך

בשיטוטי האחרונים ברשת תוך כדי חיפוש מידע על טיפולוגיות של טיפוסי מורים נתקלתי במאמרם של ד"ר יהודה פלד, יעל קלי ויהודית דורי : "אינטראקציה בין מורי מדעים למנהלי בתי הספר והשפעתם על שילוב טכנולוגיה – ניתוח רטרוספקטיבי 2007[1] ". במאמר מנתחים ד"ר פלד וחובריו את האינטראקציה בין מנהלים לבין התפתחותם המקצועית של מורי מדעים. המחקר שבוצע בין השנים 2003-2005 הינו מחקר המשך למחקר קודם שנעשה בשנים 1998-2001.

אוכלוסית המחקר כללה 19 מורים למדעים ו- 10 מנהלים של חטיבות ביינים. מתודולוגית המחקר כללה ראיונות חוזרים עם אותם מורים שהשתתפו במחקר הקודם. המורים במחקר הקודם נחלקו לארבעה טיפוסים עיקריים: פורצי הדרך, ההולכים בתלם, המתחמקים והסרבנים. (החלוקה לטיפוסי המורים התבססה על אופן שילוב הטכנולוגיה ותדירותה). גם המנהלים חולקו לארבע קבוצות על סמך הדרך בה עודדו את מורי המדעים לשלב טכנולוגיות בהוראתם. טיפוסי המנהלים נחלקו למנהלים יוזמים ומובילים, מאפשרים ופותחים, מאפשרים ומונעים ומתנגדים. נמצא שבמהלך שבע שנות המחקר המנהלים היו עקביים במתן התמיכה שהעניקו למורי המדעים שלהם. לעומת זאת, המורים השתנו בדרך בה שלבו טכנולוגיה: הם מינפו את השימוש בטכנולוגיה כשעבדו לצד מנהלים יזמים ומובילים, והורידו את כמות השימוש כשעבדו לצד מנהלים מעכבים. נמצא שתפקיד המנהל בעידוד או בעיכוב המורים לשלב טכנולוגיות הינו קריטי במוטיבציה של המורים לשלב טכנולוגיות בהוראתם.
הרקע למחקר נטוע במחקרים רבים, שמצאו שהצלחת החדרת הטכנולוגיה לכיתה והשימוש בה תלויה באווירה בבית הספר ובגישות המנהל. מאפיניי בתי הספר משקפים את מאפייני המנהלים העומדים בראשם. במחקר קודם, שנעשה ע"י דורי טל ופלד ([2]Dori, Tal & Peled., 2002) כבסיס למחקר ההמשך הנוכחי, נבנה מודל תיאורטי להתפתחות מקצועית של מורים המשלבים טכנולוגיה בהוראתם, ובמיוחד התפתחות מקצועית של מורים המשלבים אתר מלווה הוראה-למידה. במחקר הקודם נבחנו עמדות המורים ביחס להוראה מבוססת אתר אינטרנט. מאחר ומורים אלו השתמשו באתר מלווה לצרכי הוראה-למידה, פיתחו חומרים מבוססי רשת והטמיעו אותם בכיתה - התחזק בטחונם בטכנולוגיה.
אחרי שאופיינו גם ארבעת טיפוסים של מנהלים: מנהל יזום, מוביל ודוחף , מנהל מאפשר ופותח, מנהל מאפשר ומונע, ומנהל מתנגד חיפש מחקר ההמשך מענה לשאלות המחקר הבאות:
כיצד מורים משלבים טכנולוגיה בכיתתם אחרי שעברו חמש שנים מאז שהשתתפו בתוכניות לשילוב טכנולוגיה?
מה המאפיינים של גישות המנהלים כלפי הטמעת הטכנולוגיה במהלך שבע השנים של מחקר האורך?
מה ההשפעה של המנהלים על המורים ביחס לשילוב הטכנולוגיות?
התוצאות הצביעו על כך שגישתם של המנהלים כלפי שילוב הטכנולוגיות במהלך חמש שנים לא השתנתה, ונשארה כפי שהיתה. מכאן, שכל מנהל נשאר מקוטלג כפי שקוטלג במחקר הקודם. שלא כמו המנהלים,גישתם של המורים כלפי שלוב הטכנולוגיות השתנתה במהלך חמש שנים. בתמיכת המנהלים המעודדים ופורצי הדרך, מורים שקוטלגו במחקר הקודם כהולכים בתלם ומתחמקים ואפילו סרבנים, שינו את גישתם לגישה תומכת יותר והפכו להיות חיוביים יותר כלפי שילוב הטכנולוגיה בהוראה. מכאן, שמנהלים משני טיפוסיים: מסוג יזמים ומובילים ומסוג פתוחים ומאפשרים העצימו את המורים שלהם לרמה גבוהה יותר של יישום טכנולוגי. לעומתם, מנהלים משני הסוגים של מאפשרים והמעכבים ומסוג המתנגדים גרמו למורים לרגרסיה, והמורים הללו הביעו עמדות נמוכות יותר מאלו שהתחילו אתן.

ממצאי המחקר תומכים במחקרים קודמים שנעשו על ידי פוסטר , לווינג ושומט (Foster, Loving and Shumate , 2000[3]) . ניתן לנבא את הצלחתם של המורים לשלב טכנולוגיה בהוראה באופן כללי והוראה מבוססת אתר באופן פרטני, על פי סוג המנהל העומד בראש ביה"ס. הממצאים מאששים את ההנחה שתחת הנהגה של מנהל מטיפוס יוזם ומוביל המורים מתקדמים לטיפוס גבוה יותר מבחינת שילוב הטכנולוגיה בהוראה. ההולך בתלם, שהינו המורה שבד"כ מבצע את המוטל עליו משתדרג למורה מוביל ומורה מתחמק הופך להיות שותף פעיל והולך בתלם. בעידודו של מנהל יוזם המורה היוזם ישיג את המקסימום מיכולותיו לשלב טכנולוגיה בהוראה. מורה סרבן לא ישנה את עמדותיו, גם תחת ניהולו של מנהל יזם.

למרות שלכאורה אין חדש במחקר זה, והוא מאשש את תחושות הבטן של אלו שנמצאים בשטח ויודעים שההצלחה של שילוב הטכנולגויות בכיתה תלוי בראש ובראשונה בהובלה של המנהל, הוא עדיין מפתיע בעובדה שלא זאת בלבד שמנהל מאפשר ויוזם גורם למוריו לרצות, להשתדל ולשלב טכנולוגיות , הוא מפתיע בכך שהמנהל מעצים את המורים ומאפשר להם להוציא מהכוח אל הפועל ולהביא לידי ביטוי את היכולת הטכנולוגית שלהם למיצוי מיטבי ומקסימאלי. העובדה שמנהל יזם גורם למורים להתקדם מעבר למקום בו הם נמצאים מעודדת.

כשלעצמי, התחלתי לנסות ולסווג במוחי את המנהלים אתם אני עובדת בתוכנית הניידים ולנסות לנבא על סמך טיפוסי המנהלים, מה היה קורה להתפתחות המקצועית של המורים מבחינת שילוב הטכנולוגיות לו הייתי עושה מחקר דומה בבתי הספר בהם אני עובדת. האם אכן הייתי מוצאת תוצאות דומות לגבי האינטראקציה שבין טיפוסי המנהלים למורים ביחס לשילוב הניידים בהוראה-למידה?

[1] Yehuda Peled Yael Kali Yehudith J. Dori (2007) Interaction between science teachers and school principals and its influence on technology implementation: A retrospective analysis
Also available on http://telem-pub.openu.ac.il/users/chais/2007/noon/N_7.pdf
Retrieved on 1/11/08

[2] Dori, J. Y., Tal,T. R. and Y. Peled (2002). Characteristics of Science Teachers Who Incorporate Web- Based Teaching. Research in Science Education. 32 (4), 511-547.
[3] Foster, E. S., Loving, C. C., & Shumate, A. (2000). Effective Principles, Effective Professional
Development Schools. Teaching and Change. Thousand Oaks, Sage Pub. Pp 76-97