בהמשך לפוסט שפרסמתי כאן בחודש מרץ השנה, שעסק במפגשים סינכרוניים למורי מורים השבוע נכחתי כתלמידה במפגש סינכרוני שנתן תחושה אחרת מאשר הרצאות מלוות בשקופיות.
במפגש נתבקשנו לכתוב בשיתוף על הלוח הלבן את התובנות שלנו, נשאלנו הרבה שאלות רב ברירתיות שהופנו אלינו והתוצאות שהתקבלו שותפו אתנו מידית. הועברה לנו רשות הדיבור באמצעות המיקרופון ואפילו התבקשנו לשוטט מעט באינטרנט תוך כדי המפגש הסינכרוני ולחזור עם נתונים ועובדות.
נושא ההפעלה של המשתתפים במפגשים הסינכרוניים הוא קריטי בעיני. אין מבטי עיניים, אין תחושות שמעידות על כך שהתלמידים מקשיבים ונמצאים עם המורה ויש צורך להעביר חיוויים על עירנות והקשבה בדרכים אחרות. הבקשות לסמן V או X תוך כדי המפגש, לענות על שאלות רב ברירתיות, להצביע תוך כדי שיעור ואפילו לעבוד בזמן השיעור - כל אחד במחשב האישי שלו תוך שהוא נדרש להציג את התוצר עליו עבד בפני כל המשתתפים בתום המפגש - הן חלק מהדרכים שאני מתחילה לזהות כפדגוגיה אחרת במפגשים סינכרוניים.
גודל הקבוצה בלמידה סינכרונית הוא משמעותי ביותר. על מנת שלא תהיה תחושה של "טלוויזיה משודרת" (את זה ניתן לשמוע בהקלטה שתועלה ליוטיוב וכל אחד יקשיב לה בזמנו החופשי) אני חושבת שיש להגביל את מספר המשתתפים במפגש ל- 20. בקבוצה כזו יש אפשרות לתת לכל משתתף את זכות הדיבור בתורו, להספיק להתייחס למה שאנשים כותבים בצ'ט בזמן המפגש עצמו, וגם ליצור אווירה של שיתופיות אמיתית.
ואולי אחד הדברים שיעזור לנו להתייחס אחרת למפגשים הסינכרוניים הוא שינוי סמנטי- במקום לומר הרצאות סינכרוניות, שמעצם טבען מכוונות לחד כיווניות של מרצה לקבוצת לומדים הייתי ממליצה להשתמש בשם מפגשי למידה סינכרוניים - ואז הכיוון הופך להיות
אני בטוחה שככל שיעבור הזמן ונמשיך להתמודד עם הניסיון ללמד באופן סינכרוני בדרכים אחרות - נמצא עוד ועד פתרונות יצירתיים על מנת "לחוש" את התלמידים שאיננו רואים אותם. מזמינה אתכם לשתף אותי באמצעות התגובות בבלוג הזה בניסיונות ובתובנות שלכם.
במפגש נתבקשנו לכתוב בשיתוף על הלוח הלבן את התובנות שלנו, נשאלנו הרבה שאלות רב ברירתיות שהופנו אלינו והתוצאות שהתקבלו שותפו אתנו מידית. הועברה לנו רשות הדיבור באמצעות המיקרופון ואפילו התבקשנו לשוטט מעט באינטרנט תוך כדי המפגש הסינכרוני ולחזור עם נתונים ועובדות.
נושא ההפעלה של המשתתפים במפגשים הסינכרוניים הוא קריטי בעיני. אין מבטי עיניים, אין תחושות שמעידות על כך שהתלמידים מקשיבים ונמצאים עם המורה ויש צורך להעביר חיוויים על עירנות והקשבה בדרכים אחרות. הבקשות לסמן V או X תוך כדי המפגש, לענות על שאלות רב ברירתיות, להצביע תוך כדי שיעור ואפילו לעבוד בזמן השיעור - כל אחד במחשב האישי שלו תוך שהוא נדרש להציג את התוצר עליו עבד בפני כל המשתתפים בתום המפגש - הן חלק מהדרכים שאני מתחילה לזהות כפדגוגיה אחרת במפגשים סינכרוניים.
גודל הקבוצה בלמידה סינכרונית הוא משמעותי ביותר. על מנת שלא תהיה תחושה של "טלוויזיה משודרת" (את זה ניתן לשמוע בהקלטה שתועלה ליוטיוב וכל אחד יקשיב לה בזמנו החופשי) אני חושבת שיש להגביל את מספר המשתתפים במפגש ל- 20. בקבוצה כזו יש אפשרות לתת לכל משתתף את זכות הדיבור בתורו, להספיק להתייחס למה שאנשים כותבים בצ'ט בזמן המפגש עצמו, וגם ליצור אווירה של שיתופיות אמיתית.
ואולי אחד הדברים שיעזור לנו להתייחס אחרת למפגשים הסינכרוניים הוא שינוי סמנטי- במקום לומר הרצאות סינכרוניות, שמעצם טבען מכוונות לחד כיווניות של מרצה לקבוצת לומדים הייתי ממליצה להשתמש בשם מפגשי למידה סינכרוניים - ואז הכיוון הופך להיות
אני בטוחה שככל שיעבור הזמן ונמשיך להתמודד עם הניסיון ללמד באופן סינכרוני בדרכים אחרות - נמצא עוד ועד פתרונות יצירתיים על מנת "לחוש" את התלמידים שאיננו רואים אותם. מזמינה אתכם לשתף אותי באמצעות התגובות בבלוג הזה בניסיונות ובתובנות שלכם.
27 תגובות:
שלום רב,
שמי דבורה ואני סטודנטית לתואר שני במכללת בית ברל. באחד הקורסים אנחנו עוסקים בשימוש בבלוג ככלי חינוכי.
אני מורה בבית ספר יסודי, מחנכת כתה ב', ואני רואה את הבלוג ככלי מאוד בעייתי, בייחוד בגלל איבוד השליטה והיכולת של כל אחד, בדיוק כמוני כעת, לכתוב את שעולה על רוחו.
רציתי לדעת, ביחוד לאור הדברים שכתבת, את דעתך בנושא.
תודה מראש,
דבורה
דבורה שלום
אישית אני חושבת שדווקא בגלל שהבלוג הוא פומבי ויש לו קהל יעד שקורא אותו הוא גורם לתלמידים ליתר אחריות. כמובן שצריך לשוחח בכיתה עם התלמידים ל]ני שפותחים בלוגים , וגם להתייחס בכלל לאתיקה ברשת. יש מספר נסיונות מאד מוצלחים עם תלמידים בכיתות בית הספר היסודי. חפשי ברשת את הבלוג של חניתה חן מבי"ס הוברמן וראי איזה יופי היא עובדת עם התלמידים בבלוגים.
אסתי
מצטרף לדברי אסתי בסוגיה חשובה זו, שנראית לי שבאה ממקום של תפיסה שגויה. כמו שבכתה שלך התלמידים לא רוקדים על השולחן באמצע השיעור, כך יש להנחיל אתוס אתי, תרבות כתתית, שלא עולה על הדעת של תלמיד לכתבו על מה שעולה על רוחו, כי ככה בא לו. הבלוג החינוכי, גם אם הוא על שירות ציבורי, הוא ביוזמתך, תחת השחתך, ועם שיח רצוף מול הכתה על הסגנון, התכנים ואופן הכתיבה. לא צריך לקבל תורה מסיני, שבלוג או רשת חברתית היא מקום בו כל אחד כותב/ עושה מה שבא לו. זהו תפקידך כמורה מובילה ומחנכת, בודאי שמדובר בפעילות חינוכית ביוזמתך. לכן, אגב, אני ממליץ, ודאי בפעילויות הראשוניות, שהתלמידים ואת עדיין לא בטוחים במהלך, לעשות זאת בסביבה סגורה, בה רק לכתה ולך אפשרות לצפות.
= מקווה שעזרתי...
מזכיר לי קצת כמו שיעור מחשבים לילדים בשעה חופשית כאשר אף אחד לא מסתכל ולא בודק מה קורה עם המורה בכיתה וכל אחד עסוק במחשב האישי שלו..
לפי דעתי זו לא דרך להעביר מסר או תובנות מכל סוג שהוא..
הייי,
הבלוג הנוכחי הוא סוג של חוויה מתקנת מהפרסום הקודם, אני מסכימה איתך בנוגע לבלוג, שצריך להכין את התלמידים לפני שפותחים את הבלוג ולהסביר להם על כך. וכמובן על החניכה של התלמידים של לא יותר מ-20 תלמידים בכיתה. כדי שיהיה לנו מעקב ובאמת שיתופיות
על מנת לנהל בלוג ולדאוג שלא יחרוג מגבולות ההיגיון והטעם הטוב, בהחלט יש לשים לב לחוקים והגבלות מסוימים שבלעדיהם כלי הבלוג יכול להיתפס כמסוכן ביותר.
תומר טוסון.
לפי דעתי שימוש בטכנולוגיה בצורה "עיוורת" היא לא כל כך יעילה ועדיפה. אני אישית מעדיפה לימוד פנים אל פנים , הלימוד יותר מובן ומשמעותי עבורי. אך במקרה ויש שיעורים בהם המורה אינו נוכח הוא אכן רוצה לוודא שהתלמיד קשוב ונמצא בשיעור , יש לתת מטליות שבועיות בהם התלמידים מתבקשים להגיש את העבודה עד זמן מסוים וכך אפשר לראות אם התלמיד קשוב ומבצע את המוטל עליו או לא .
אני מעדיפה באופן אישי שיעורים פרונטלים אך לאחר שבמסגרת המכללה התנסיתי בשיעורים סינכרונים זה יצר חוויה אחרת אך לדעתי פחות טובה מחווית הפרונטליות, העובדה שנמצא מולך מסך ולא המרצה מקלה את עיניין ההלתעסקות בדברים אחרים ולכן זה פוגע באיכות השיעור ובמה שהתלמידים מפיקים ממנו.
אני דווקא בעד העניין של שימוש בבלוג לצרכים לימודיים.
המינון של זה צריך להיות קטן. כלומר, שיעור אחד בשבוע- עבור מקצוע אחד.
חשוב לשים חוקים וגבולות- כמו שיש בכיתה אמיתית.
אני חושבת שטוב לנצל את הבלוג לפתירת תרגילים קשים יותר, או חזרה על נושא לפני מבחן, מענה על שאלות של תלמידים.
אני בעד סוג כזה של למידה, אני בעצמי התנסיתי בשיעור מסוג זה במכללה. השיעור היה שיעור מקוון כך שכל תלמידה נכנסה לשיעור דרך המחשב הפרטי שלה, המרצה דיברה והעבירה את השיעור דרך מיקרופון ובנוסף גם אנחנו יכולנו לדבר ולשאול שאולות, אך באמת כדי שהמרצה תדע שכולם באמת איתה ומקשיבות לה היא אמרה כל כמה דקות להעלות סמיילי או לסמו וי כל פעם היא שינתה משהו כדי תדע שאנחנו מחוברות לשיעור.
ענבר רג'ניאנו- טכנולוגית מידע.
אני אישית מעדיפה שיעור פרונטלי, אני חושבת שכאשר אני יושבת בכיתה יש הרבה פחות גירויים מאשר אם אני אשב בבית בחדר על המחשב לבד. בכיתה יש אווירה של למידה התורמת למשך הקשב שלי באופן אישי.
נופר פאר- טכנולוגיות מידע
אני באופן אישי פחות מסתדרת עם שיעורים מקוונים ולכן אני מעדיפה שיעור פרונטלי. זאת משום שאני אוהבת לשבת קדימה, להית בקשר עין עם המרצה וכך אני שומרת על הקשב שלי, ברגע שאני מול מחשב אני הרבה פעמים מעבדת את הקשב כי המחשב לעיתים גורם לכאב ראש. יחד עם זאת למרות שהתנסתי לשיעור מקוון, לאחר שקראתי כיצד נופית חוותה את השיעור המקוון הבנתי כי זה מאוד תלוי כיצד מעבירים את השיעור המקוון, ואם יהיה שיעורים מסוג זה במינון לא גבוהה זה יכול לתת לתלמידים להכיר עוד סוג של למידה.
נועה גרון טכנולוגיות מידע
לדעתי שיעורים מקוונים זה נחמד מאוד אך זה תלוי בנושא המועבר בהם.
למשל, מתמטיקה, אני אישית לעולם לא אוכל לעבור שיעור מקוון במקצוע כה קשה.
אך קורס כתיבה אקדמית זה מאוד יעיל לעביר אותו דרך מחשב.
אני חושבת ששיעור מקוון זה דבר מאוד טוב בחלק מהמקצועות. זה טוב גם למרצה וגם לתלמיד. יש מקצועות הנחשבים יותר קשים ועדיף ללמוד אותם באופן פרונטלי. כך ניתן לשאול שאלות באופן ישיר. לפי דעתי לימוד באופן פרונטלי יותר ממקד את התלמיד, לעומת מקוון שלתלמיד יש עוד דברים מסביב שיכולים להוציא אותו מריכוז.
לדעתי יש מקצועות/שיעורים שעדיפים להתבטא כשיעור מקוון, מקצוע שההתנהלות שלו היא ממוחשבת.
מקצועות קשים יותר עדיף ללמוד באופן פרונטלי
ללא ספק, הוראה פרוטנלית במקצועות מסובכים יותר, כמו מתמטיקה, דבר שדורש את נוכחות המרצה, על מנת שיסביר וידריך היא נחוצה.
אך ישנם שיעורים שדווקא הלמידה העצמית והמשימות בית הן שמלמדות את התלמיד. אם משימות אלה היו ניתנות בכיתה, אולי התלמיד לא היה מבצע אותן כראוי, או בכלל.
איזבלה מאיסטר- טכנולוגיות מידע
לפעמים שיעור מקוון המבוצע בצורה נכונה יכול מאוד לתרום, אפילו יותר משיעור פרונטלי. בשיעור מקוון בו המשתתפים פעילים ע"י סימון תשובות, שאלות המופנות אליהם- הם שותפים ללמידה ולא רק מקשיבים מהצד וכך המפגש המקוון משיג את מטרותיו כי כולם שותפים לתהליך הלמידה ואף אחד לא יכול "לברוח" כי מחכים לתשובה שלו והוא צריך להיות פעיל.
כמובן שכדי לאפשר לכולם להיו שותפים צריך להגביל את כמות המשתתפים במפגש.
הולי מזרחי - טכנולוגיות מידע
התנסיתי בשיעור מסוג זה במכללה, כל סטודנטית נכנסה לשיעור דרך המחשב הפרטי שלה, המרצה דיברה והעבירה את השיעור דרך מיקרופון וגם אנחנו יכלנו לדבר ולשאול שאלות, כדי שהמרצה תדע שכולן מקשיבות לה היא בקשה כל כמה דקות לסמן וי או סמיילי.
אני באופן אישי מעדיפה שיעורים מקוונים במקצועות מסויימים. יש מקצועות הנחשבים קשים ועדיף ללמוד אותם באופן פרונטלי. לימוד באופן פרונטלי מסוגל למקד את התלמיד, לעומת מקוון אשר דברים בסביבתו של התלמיד עלולים להוציא אותו מריכוז.
אך ישנם שיעורים שדווקא הלמידה העצמית ומשימות הבית הן שמלמדות את התלמיד. אם אותן משימות היו ניתנות בכיתה, אולי התלמיד לא היה מצליח לעשותן בצורה יעילה.
שיעור מקוון המבוצע בצורה נכונה יכול לתרום יותר משיעור פרונטלי.
מעולם לא התנסיתי בשיעור מסוג זה. בו גם התלמידים וגם המרצים יכולים להיות שותפים לשיעור מקוון בו זמנית. אשמח להתנסות בשיעור מסוג זה. אך עדיין ישנם שיעורים אותם אנימעדיפה לעבור שיעור פרונטלי.
האמת שכמו שרוני כבר הגיבה כאן, גם אני לא התנסיתי בשיעור מקוון בו התלמידים והמורים שותפים בו ואולי זה יותר קל כשזה דו צדדי ולא חד צדדי כמו השיעור המקוון שהתנסיתי בו עד כה, בו המרצה מעלה חומר או מטלות ואנחנו נדרשים לבצע.
אבו סנינה שירין –טכנולוגית מידע
הי אסתי
מעולם לא התנסיתי בשיעורים כאילו שגם התלמידים וגם המרצים יכולים להיות שותפים לשיעור מקוון בו זמנית. אני מעדיפה שיעורים פרונטליים.
שני חלפון - טכנולוגית מידע
היי אסתי,
מעולם לא יצא לי להשתתף בשיעור מהסוג הזה, אבל כן יצא לי לשמוע הרצאה (שאת שלחת לנו) בנושא שימוש בסרטונים בשיעורים.
לאורך כל ההרצאה המרצה שיתפה את הנוכחים בשאלות והעבירה את רשות הדיבור במיקרופון.
מקווה שיצא לי בעתיד להשתתף בשיעור מסוג זה ואולי אפילו להעביר אחד כזה בעצמי :)
תודה.
למרות שלי קצר קשה בשיעורים דרך המחשב (שיעורים מקוונים או דרך בלוגים ופורומים) ואני מעדיפה שיעור פרונטלי בו אני יושבת מול מורה ומקשיבה, מצב שבו אין לי מיליון גירויים מסביר. אני חושבת שזה טוב וחשוב לשלב בלוגים בלמידה כי זה שונה ומעשיר את הלומד.
מעולם לא התנסתי בשיעור מקוון דו צדדי בו יש פעילות גם של המורים וגם של התלמידים. לדעתי לא ניתן להעביר את כל הנושאים דרך שיעור מקוון אך זוהי דרך לימוד מעניינת ושיטת לימוד חדשה מקווה שבהמשך יצא לי להשתתף בשיעור כזה נראה מאתגר ומעניין.
אני יודעת שישנם יותר ויותר בתי ספר שמנסים לפעול על פי עיקרון זה. אני חושבת שבעקבות זה המורה נהיה פחות דומיננטי ורלוונטי לשיעור. אני לא רואה את היתרונות בכך כרגע. אך בטוח הם קיימים. תמיד נוח לנו לפעול על פי הדרך הטובה והמוכרת לנו. אך תמיד נכון לפתוח את הראש לרעיונות חדשים ומתקדמים.
אף פעם עוד לא יצא לי להשתתף בשיעור מן הסוג הזה, נשמע מעניין ומאוד חדשני. האם זאת דרך טובה להגיע לתלמידים, להשפיע עלייהם, להוות דוגמא אישית, להיות חלק משמעותי בחיי הסטונדט\תלמיד, אני לא בטוחה
סתיו סיני- טכנולוגית מידע:
לא יצא לי להתנסות במפגשים מסוג זה אך זה נשמע לי מאוד מעניין.
מתוך דברייך עלו יתרונות וחסרונות של המפגשים שאני לא בטוחה שאת כולם ניתן לשפר לדוגמא- לא ניתן לדעת אם התלמיד מחפש באמת מידע ברשת או שהא משוטט באתרים אחרים בכדי להעביר את הזמן, בנוסף אין קשר עין בין התלמידים לבין המורה כך שהמורה לא יכול להסיק אם כל התלמידים היו קשובים ומי מהם באמת הבין על מה דובר.
מה שכן מאוד עיניין אותי שתוך כדי חיפוש המידע ניתן לענות על שאלות המורה, דבר שיכול ליצור עיניין מצד התלמידים למצוא את התשובה בעצמם וכן הפקת תוצר סופי.
דרך מעניינת אך צריך לחשוב גם על חסרונותיה
הוסף רשומת תגובה