תחושת סיפוק וגאווה

היום בקרתי בחטיבת הביניים וראיתי חלק מתוצרי התלמידים שנכתבו בבלוגים כיומני קריאה. שוחחתי עם המורה לספרות וראיתי את עיניה נוצצות כשספרה לי על התלמדים הזריזים שמהרו לפרסם מאמרונים חדשים בבלוגים שלהם, ועל כך שכל התלמידים עסוקים בכתיבה, וכותבים יותר משתיים שלוש שורות, גם כאלה שבעבר לא ממש נהגו לכתוב. בקשתי את רשותה לפרסם את הבלוג שלה, בו היא מוסיפה מאמרונים בהתאם להתקדמות הלמידה- כל מאמרון הוא בעצם הכוונה למשימה נוספת, ועל כך שתבקש רשות מהתלמידים שאקשר את הבלוגים שלהם לכאן, לבלוג שלי. ברגע שאקבל את האישורים לכך- אוסיף את תוצרי התלמידים.

מאז שהתחלתי אני לכתוב בבלוג וגיליתי מה זה עושה לי כאדם וכמדריכה, אני מנסה לשכנע את כל מי שמסכים להשתכנע, שכדאי וחשוב לפתוח בלוגים שיתארו את תהליכי ההטמעה שאנחנו עוברים. במניין הבלוגים שנפתחו כתוצאה ישירה מעבודתי זו ניתן למנות את הבלוג של אביבה בלאיש המנהלת, שפתחה בלוג ברשת החינוכית אדיורשת, ואת הבלוג של רותי בן ישי, מורה בכיתת ניידים שגם היא פתחה בלוג בו היא משתפת אותנו בחוויות האוטנטיות שלה מהכיתה. כתוצאה מההתנסות שלי החלטנו להוסיף את הכתיבה הרפלקטיבית בבלוגים כחלק מתוכנית ההכשרה בקורס מורה מוביל אורינות תקשוב ומידענות וקבענו מספר מאמרונים שחיבים להכלל בבלוגים. חלק מהאנשים הכותבים שם משתפים בטלטלות שהם עובירם כתוצאה מהקורס ובמחשבות שלהם על תהליכי הטמעת תקשוב במערכת החינוך. אני יכולה לומר בבטחה שהבלוג משמש כקטליזטור לכתיבה ושהעיסוק בחשיבה הרפלקטיבית שנדרשת על מנת לכתוב בבלוג הינה משמעותית לכל העוסקים בכתיבה.