אני משתפת אתכם בספור מחיי הפרטיים כאם. בני נכנס השנה לחטיבת הביניים בישוב שבו אני גרה. בישוב זה לא קיימת תוכנית מערכתית למחשב נייד לכל תלמיד, ושילוב המחשב בהוראה תלוי ברצונם הטוב של המורים ובנכונותם לקחת על עצמם גם את היעד הזה כחלק מיעדי המשרד.
כל הורי תלמידי כיתות ז' הגיעו נרגשים לפגוש את המנהלת והצוות החינוכי. בסיום דבריה שאלה המנהלת אם יש למישהו שאלה כללית שנוגעת לכולם. אחד ההורים בקהל התייחס לפרסום של ארגון ההורים הארצי בשיתוף חברת מחשבים ידועה ( זה שכתבתי עליו במאמרון מודעת פרסומת בעיתונות מחשב נייד לכל תלמיד) ושאל האם בנו יוכל להגיע עם המחשב הזה לבית הספר ולהשתמש בו במקום מחברות.
האמת, המנהלת קצת הובכה. היא לא ידעה בדיוק מה לענות לו, ותגובתה הראשונית היתה במקום מחברות? אח"כ היא התעשתה (מהר מאד יש לציין) ואמרה שיש תלמידים שמטעמים כאלה ואחרים מקבלים אישור להביא ניידים לכיתה, אבל שהיא לא יודעת מה לענות להורה הזה כרגע והיא תבדוק. היא גם שאלה אותו אם הוא מכיר את הנושא ואמרה שתשמח לקבל עיצות ושיתופי פעולה ממי שמצוי בעניין. חייכתי לעצמי. האמת, כשכתבתי את המאמרון הזה לפני כשבוע, לא תארתי לעצמי שהתגובה מהשטח תבוא במהירות כזו, ובוודאי שלא חשבתי שאני כהורה אזכה להיות בסיטואציה הזו כשומעת מן הצד. חשבתי לעצמי שבני צריך ללמוד בחטיבה הזו שלוש שנים, ומי יודע ייתכן מאד ועוד שלוש שנים כשילך לתיכון הדברים אכן ישתנו מהקצה אל הקצה מאחר והתיכון קולט גם תלמידים שהשתתפו בתוכנית מחשב נייד לכל תלמיד מהישוב הסמוך.
הפתעה נעמיה נוספת חכתה לי במפגש הכיתתי האישי של הורי הכיתה עם המחכנת שהיה בהמשכו של הערב. המחנכת דברה על טפסים שעל ההורים להוריד מהאתר הבית ספרי ולחתום ( לדו': טופס השתתפות בטיול) ואחד ההורים בקש שהיא לא תודיע רק לתלמידים ( שפעמים רבות מבולבלים מדי ושוכחים להודיע בעצמם) אלא שתשלח מייל להורים ותיידע אותם באופן ישיר על אירועים כאלו שחשוב שידעו עליהם ושנוגעים להם ישירות. המחנכת חשבה רגע ואז אמרה: נתתי לכם את המייל שלי בפתק שחלקתי לכם לתקשורת , אז אני מציעה שתשלחו לי מייל ואני אצור את הקבוצה של הורי הכיתה. מהמקום המקצועי שלי שמחתי לראות שהמחנכת לא חששה ולא חשבה שזה אינו תפקידה. שמחתי גם לשמוע שהיא יודעת ליצור קבוצת תפוצה ושהיא מוכנה לתקשר אתנו ההורים במייל. (אני מוכרחה לומר שבתי השניה סיימה תיכון השנה וגם המורה שלה תקשרה אתם במייל כל הזמן, וכל מייל ששלחה להם על בחינות בגרות או על ימים מרוכזים שלחה גם לנו ההורים). אכן, מה שבעבר נשמע הזוי היום הוא כבר עובדה ברורה ודרך חיים. גם מורים מתקשרים במייל עם הורים. לגבי הוראה באמצעות סביבה מתוקשבת- זו כבר אופרה אחרת לגמרי. ימים יגידו אם אופתע גם מכך.
הירשם ל-
תגובות לפרסום (Atom)
5 תגובות:
לא הבנתי את השורה התחתונה מאסיפת ההורים. האם את מתלהבת מעצם קיום הטכנולוגיה הכל כך נפוצה שנקראית דואל או נעצם השימוש בו ע"י מערכת החינוך? אל תשכחי שמחשב זה רק טכנולוגיה: כאשר אני הייתי בביהס היתה טכנולוגיה מהפכנית שנקראה עפרון מכני. היום בקושי אפשר למצוא כאלו אבל כולנו יודעים לקרוא לכתוב לשון ומתמטיקה: גם כאלו שלמדו בעפרון מכני, בעפרון רגיל או רחמנא ליצן בעט צבעוני. לכל החלוצים: יש לזכור שמחשוב הוא רק כלי שיכול להביא אותנו למקומות קסומים רק אם נשתמש בו ככלי ולא כמטרה.
זה כיף לדעת שהמורים בימינו מתקדמים ויודעים להשתמש במחשב כאמצעי לתקשורת עם ההורים.
אבל לדעתנו הרעיון שתלמיד יעבוד עם מחשב במקום עם מחברת הוא קצת לא טוב מכיוון שזו דרך קלה להסחות דעת ולשימוש לא נאות במחשב בזמן הלימודים.
אבל זהו עידן ימינו ולשם החברה מובילה ואנחנו מקוות שגם התלמידים יפיקו את המירב בשימוש במחשב ולא יוסחו בקלות.
(שרון מעברי, הגר ראובני, ליאב נפתלי)
השנה התחלתי ללמוד במכללת לוינסקי והתלבטי רבות האם להגיע לכיתה עם מחשב נייד או עם דפים/מחברות ובחרתי במחשב הנייד. אני מאושרת מהבחירה שלי. נוח, כל המידע שם ואפילו חיסכון בנייר (קצת איכות הסביבה, מה יש).
כנראה שגם בתיכונים בקרוב יכתבו במחשבים במקום מחברות, אני בעד.
שני טרנר
מכללת לוינסקי
כיף לשמוע את חווייתך האישית משילוב הטכנולוגיה בחינוך של בנך וביתך.
תמיד כיף לשמוע שדבר אותו אנחנו מבינים ובקיאים בו כ"כ משתלב ככה ביומיום שלנו וגורם לנו
להרגיש מעין גאווה וקשר מיוחד לנושא.
נחמד לשמוע מחייך הפרטיים והקשר שלהם לנושא הלימודי.
אני חושבת שמיילים זו דרך מצוינת להעברת מסרים הן לתלמידים והן להורים.
שבוע טוב
הוסף רשומת תגובה