יום חמישי, 29 במאי 2008

תרבות או כלי?

האם המחשב הוא רק כלי כפי שאנחנו טוענים פעמים רבות כשאנחנו באים לדבר על שילוב המחשב בהוראה, או שהוא בעצם תרבות, כי הרי אנחנו מדברים לעתים קרובות גם על תרבות הוראה למידה ובכלל, על פער דיגיטאלי, תרבות דיגיטאלית וכו'. להודות על האמת, את הערעור ( וההרהור) הזה הציב בפנינו פרופסור יהושפט גבעון, בביקורו בגני תקווה, שטען שהמחשב אינו רק כלי אלא תרבות בפני עצמה. השאלה הזו ממשיכה להטריד אותי מאז, והיום אינני בטוחה האם הוא רק כלי או גם תרבות .

השאלה הזו שוב נקרה במוחי הבוקר, כשבדרכי לעבודה שמעתי על בחורה , סטאג'רית במשרד עו"ד שהודתה שהתמכרה למשחק רשת ולדמות שבדתה מלבה. היא ספרה שההתמכרות החלה בדרך מקרה, כשהיתה חולה וחפשה במה להעסיק את עצמה. חברה הציג בפניה את משחק הרשת ( משהו בסגנון second life,) ומאז היא לא הפסיקה לשחק. הסיבה שבגללה החליטה להגמל ממשחק רשת זה היתה שהחלה לחלום בלילה על הדמות שבדתה מלבה במשחק, והחלו לה סיוטים. הנערה גם ספרה שידוע לה שבסין ילדים צעירים מוכנסים למעין sweat houses שבהם הם יושבים שעות על גבי שעות ובונים את הדמויות, ואח"כ מוכרים אותם ב e-bay בסכום של כ- 200 דולרים.

ומדוע אני חוזרת שוב ושוב לשאלה האם הוא כלי או תרבות? כי מצד אחד אנחנו אומרים כל הזמן שזהו כלי, שיש צורך לדעת להשתמש בו אך זוהי בעצם תרבות שבני הנוער שלנו חיים בתוכה ואותה כל העת. אנחנו מאמינים שהמחשב משנה את הפדגוגיה, ומתוך כך, יוצר בעצם פדגוגגיה אחרת, פרדיגמה חדשה שיוצרת תרבות שונה . אבל, במקביל אנחנו אומרים שזה רק כלי, וממשילים אותו לזרקור המעצים את נקודות החוזק והחולשה של המורים, זרקור המאיר בעוצמה רבה את כל הצדדים שחלקם היו אפלים קודם לכן. הערבוב הזה בין כלי לתרבות מעלה שאלות רבות ומציקות: אם זוהי תרבות, על איזה חלק ממנה לוקח בית הספר אחריות? הרי תרבות היא חלק מחברה, ממעגלים שונים, מנורמות התנהגותיות, מאתיקה. ואם זהו רק כלי, מה מהות היחסים בינו לבין בית הספר? האם המורים נדרשים רק לשלוט במיומנויות של הכלי הזה? ברור לנו שלא. הם נדרשים לשימוש מושכל ויעיל בכלי הזה. עליהם לתת את הדעת על ההשפעות הנלוות שיש לשימוש במחשב.

ניסיתי לברר לעצמי את הנקודה ולהמשיל את המחשב לרכב, שיש מורה לנהיגה שמלמד לנהוג בו. המורה לנהיגה אחראי על לימוד מעשי של הנהיגה. על מבחן התיאוריה הוא אינו אחראי, ולא הוא בודק שאכן התלמיד יודע תיאוריה . לשם כך יש מבחני תיאוריה. האם המורה לנהיגה אחראי גם על תרבות הנהיגה? על ההשתוללות בכבישים? על חוסר הזהירות של הצעירים הנוהגים? אני מודה שככל שאני מנסה לברר לעצמי את הנקודות הללו אני מסתבכת יותר. הגבול לא ברור, הרי בעקבות תרבות הנהיגה מתכוננים לחוקק חוקים ותקנות חדשות בנושא מבחני תיאוריה, מבחני נהיגה מעשיים ונהיגה עם מלווים וחוזרים שוב אל הכלי- הרכב עצמו.


אולי אצליח להרגיז במאמרון הזה הרבה אנשים, אשמח אם יתקשרו אתי על גבי הרשת. אני מבטיחה להגיב לכל מי שיגיב.

אין תגובות: