לא הכל ורוד

יש גם רגעי שבירה. רגע אחד כזה היה לי היום, דווקא עם מורה שהתפתחה והתקדמה מאד השנה. אחת הבעיות שמורים מרבים להתלונן עליה קשורה להספקים. העבודה במחשב מאיטה את קצב הלמידה, מכיוון שהתלמיד צריך להיות פעיל, לחשוב, לחפש חומרים. הוא אינו מקבל את הכל לעוס, מוכן על ידי המורה ומה שעליו לעשות הוא רק לשנן. בכל פעם שמתקרב צומת הערכה, כמו יום הורים, או מבחן חצי סמסטריאלי, נתקפים המורים בפניקה הזו של אי עמידה בהספקי החומר. בכל פעם שהתלמידים לא מתקדמים במטלות בקצב הראוי והרצוי, בכל פעם שעל המורים לדרבנם להגיש את המטלות, עולות תחושות חוסר האונים הללו והשאלה האמיתית של האיכות מול הכמות. אין לי פתרונות קסם, ואני בטוחה שהשאלות הללו ילוו אותנו לכל אורך הדרך, ובכל זאת אני מאמינה מאד שיש להפוך את הלמידה למשמעותית, גם במחיר מספר פרקים פחות בחומר הנלמד.

שאלה צבירת הידע היא שאלה שמעסיקה את טובי המומחים. פרופסור שרה גורי, מהאוניברסיטה הפתוחה דברה על כך באחת מהרצאותיה, מאחר והיתה חברה בוועדה שבחנה את נושא הליבה של תוכנית הלימודים. ברור שהידע נגיש היום יותר מאי פעם, מצד אחד, אך יחד עם זאת, על מנת לחשוב ברמות גבוהות ולדעת מה לשאול נחוצה הבנה בסיסית, מושגי מפתח וידע קודם שעליו אפשר לבנות את החשיבה ברמות הגבוהות. כך שאני בהחלט מבינה את המורה שנשברה היום מכך שתלמידיה אינם יודעים מספיק.

אבל אסור להתייאש! גם לחלק מהתלמידים הלמידה הזו חדשה ולא קלה. גם הם כבר "קולקלו" והורגלו לקבל הרבה דברים לעוסים ומוכנים, ועכשו עליהם להתמודד עם החומרם בעצמם. גם הם עוברים תהליך של סוציאליזציה חדשה. אני מאמינה בכל לבי שהם יוצאים נשכרים מהלמידה הזו.