בבלוג של רונית ראיתי שני דברים שמצאו חן בעיני. ראשית, היא הוסיפה לבלוג יומן, שבו כל פעם שהיא מפרסמת פוסט, התאריך מודגש, וכשעומדים על התאריך, ניתן לראות את שם הפוסט. הדבר גרם לי לחשוב באופן אוטומטי כמעט, על ההיבט הכמותי שהמארגן הגרפי הזה יוצר: בהינף עין ניתן להבחין במספר הפוסטים (כמות חודשית, שבועית וכו') ובפיזורם מבחינת ימות השבוע. מאחר ויש לי כובע נוסף של הערכה, התחלתי לשאול את עצמי שאלות כגון: האם יש קשר בין ימי הכתיבה לבין אירועים בשטח? אם לדוגמא עיקר הכתיבה נעשית בסוף שבוע, האם זה מפני שאז יש מעט יותר זמן פנוי? האם יש ימים מסויימים שבהם תמיד כותבים? אולי אחרי השתלמות או הדרכה בבתי הספר, ורוצים לכתוב כשהדברים עוד טריים בראש? וכל השאלות האלה מתייחסות רק להבטים כמותיים ועדיין לא לתוכן האיכותי של מה כתוב בפוסטים.
מצאתי את עצמי שואלת איך מחליטים מה כדאי לפרסם בבלוג ומה לא. האם כדאי לפרסם כל דבר? האם לפרסם רק דילמות? האם לתאר הצלחות? כשלונות? כשלעצמי, לא תמיד אני כותבת מיד באותו היום ולפעמים אני מרגישה שיש לי צורך שדברים יבשילו. יש ימים שאני מהלכת עם התחלות של פוסטים שעדיין לא נכתבו וחושבת כיצד יהיה הכי נכון לפרסם אותם. התחלתי לתהות גם על טיפוסי המדריכים / המורים שכותבים בלוגים- מה מייחד אותם ממדריכים /מורים אחרים שלא כותבים? בוודאי שאין זה רק הידע הטכנולוגי. אני באמת מאמינה שיש משהו אחר. מהו? אינני יודעת. אולי אתם יכולים לשער?
מצאתי את עצמי שואלת איך מחליטים מה כדאי לפרסם בבלוג ומה לא. האם כדאי לפרסם כל דבר? האם לפרסם רק דילמות? האם לתאר הצלחות? כשלונות? כשלעצמי, לא תמיד אני כותבת מיד באותו היום ולפעמים אני מרגישה שיש לי צורך שדברים יבשילו. יש ימים שאני מהלכת עם התחלות של פוסטים שעדיין לא נכתבו וחושבת כיצד יהיה הכי נכון לפרסם אותם. התחלתי לתהות גם על טיפוסי המדריכים / המורים שכותבים בלוגים- מה מייחד אותם ממדריכים /מורים אחרים שלא כותבים? בוודאי שאין זה רק הידע הטכנולוגי. אני באמת מאמינה שיש משהו אחר. מהו? אינני יודעת. אולי אתם יכולים לשער?
3 תגובות:
השאלות שאת מעלה כאן מאד קולעות לבעייתיות של הכתיבה לבלוג - במיוחד הנושא של מה מפרסמים. יש בהחלט טעם לדווח על הצלחות, אבל לעתים קרובות אנחנו מגלים שכאשר אנחנו כותבים ביקורת המחשבה מתחדדת, ויותר ברור לנו מה אנחנו רוצים לכתוב. משום מה (ונדמה לי שאינני כותב רק על עצמי כאן), כאשר אנחנו מתייחסים למשהו שלא מוצא חן בעינינו, או שדורש תיקון, המילים זורמות לדף/לצג יותר בקלות. זאת ועוד: אם אנחנו רק משבחים, איננו יוצרים את הבסיס לדיון הפורה שלא פעם כן צומח מהשאלה "אם לא זה, אז מה כן?".
אבל מיד עם כתיבת הדברים האלה אני עוצר את עצמי: רק ביקורת? האם לא ראוי יותר להשתמש בסביבה הזאת כדי להציף נסיונות טובים, כדי לעודד? והתשובה היא כמובן חיובית.
אז? בלוגים רבים מוקדשים להמלצות כיצד לכתוב בלוג. קראתי רבים מאלה, ומשום מה, כמעט כולם יוצאים מההנחה שהמטרה של כותב הבלוג היא להיות פופולארי, לקבל כמה שיותר קוראים. יש, ללא ספק, יסוד של אמת בשאיפה הזאת (הרי אחרת, למה אנחנו מפרסמים את מה שאנחנו כותבים) אבל יש יסוד חשוב נוסף. אנחנו כותבים כי אנחנו מבהירים דברים לעצמנו, וכל אחד עושה זאת בדרך המתאימה לו. לכן, יש מי שיביא ביקורת, ומי שישבח, יש מי שיסכם את השבוע שלו, ומי שיכתוב רק כאשר משהו מציק לו. והחשוב ביותר - שיהיו כמה שיותר התנסויות כאלה בסביבה החינוכית כדי שנוכל ללמוד מכולם.
ג'יי
אתה כל כך צודק- אני מזדהה עם כל מילה שכתבת. חלק מהכתיבה נובעת מצרכי פרסום ושיווק עצמי, אבל לא רק!יש באמת רצון כן ואמיתי לשתף, לקרוא תגובות של אחרים ולכן השאלות שעוררתי מאד מסקרנות אותי. ואין לי תשובות. אבל הדיון הוא זה שמקדם אותנו. הוא זה שממקצע. וזה בסדר שיש הרבה אפשרויות והרבה והתלבטויות. בסופו של דבר אנחנו עוסקים בחינוך, ואין תשובה אחת נכונה או דרך אחת לכולם.
על זה אמר רבי חמא בר חנינא בגמרא: "אין סכין מתחדדת אלא בירך של חברתה, כך אין תלמיד חכם מתחדד אלא בחברו"
גם אני אוהב כשמתייחסים אבל לומד כשמוכנים להתעמק, לבקר ולהתווכח.
הוסף רשומת תגובה