כנס הרצליה 2010 טכנולוגיה במערכת החינוך

למרות שהחלטתי להקדיש את הבלוג הזה להיבטים הנוגעים במחשבים ניידים לתלמידים במודל 1:1 אינני יכולה שלא להתייחס לדברי שר החינוך, בכנס הרצליה ביום שלישי 2.2.10

השר התייחס לכך שעד שנת 2015 יש כוונה להפוך את בתי הספר לעתירי טכנולוגיה , כולל למידה באמצעות מחשבים ניידים לתלמידים.בהקשר זה חשוב לציין שבכנס הוצג גם סקר ששאל את התלמידים כיצד צריך להראות בית הספר. הנתון המדהים בעיני היה ש- 77% מהתלמידים חושבים שלכל מורה ולכל תלמיד צריך להיות מחשב נייד.

שר החינוך שרטט חזון לפיו לכל תלמיד יהיה מחשב נייד וכל התכנים יהפכו לתכנים דיגיטאליים. אני אהיה הראשונה שאברך על כך! אני חושבת שחשוב ביותר להכין את התלמידים לחיים במאה העשרים ואחת, ולאפשר להם ליצור תכנים ותוצרים באמצעות המחשב. היה לי מעניין מאד לקרוא את תגובות הכותבים. רובם לא ראו צורך להוסיף טכנולוגיה לבתי הספר והעדיפו לצמצם את גודל הכיתות או לשנות את כוח האדם. אני מאמינה שיש צורך בעוד שינויים רבים, אך שילוב טכנולוגיה בצורה מסיבית מתבקשת מעצם העובדה שאנחנו חיים בדור טכנולוגי.
ממליצה לקרוא הן את הכתבה והן את התגובות.

כיצד יראה המחשב הנייד העתידי?

אין לדעת כיצד ייראה המחשב הנייד בעוד עשור, האם הוא יהיה דומה יותר לפלאפון, אייפון, או לנייד כפי שהוא כעת. אני נזכרת שבתקופת לימודי לתואר שני בשנת 1994 ננטש ויכוח בין העתידנים כיצד תראה מערכת הבידור העתידית. האם הטלוייזיה תתפוס את מקום המחשב, או המחשב יתפוס את מקום הטלויזיה. היו עתידנים שחשבו שהטלוויזיה תמות ותתמזג לתוך המחשב. דיברו על טלויזיה אינטראקטיבית (משהו בסגנוון ההצבעות שמתקיימות היום לכל תוכניות הריאליטי? אולי - לא ברור אם התחזיות ההן התגשמו כלשונן או עברו מוטציות בדרך להגשמתן). מכל מקום נזכרתי בעתידנים ההם למינהם מכיוון שכיום יש הרבה מאד דיבורים על כך שהמחשב הנייד יתמזער מאד, אולי אפילו לגודל של האיי-פון החדש שאפל מוציאה לשוק היום, אולי תצטרף אליו מקלדת ואולי לא. בהונג קונג, קראתי במאמרים שונים, הלמידה נעשית באמצעות מכשירים מוביליים וניידים הדומים לפלאפונים. הרי הפלאפון מדור שלוש וחצי הוא מחשב משוכלל לכל דבר, יש רק קושי עם ההקלדה של האותיות, למרות שאישית זה נראה לי יותר קושי של הדור שלי מאשר הקושי של דור הצעירים שמסמסים במהירות ויודעים בע"פ את מספר התקתוקים שיש לתקתק לכל אות.

ברור לי שבעוד עשר שנים מחשבים ניידים בבתי הספר יהפכו להיות עניין שבשגרה, בדיוק כפי שהפכו המחשבונים של קסיו שניתן היה לחשב לוגריתמים וזויות סינוס וקוסינוס בעזרתם , בשעתי . כשאני נבחנתי לבגרות , אסור היה להשתמש במחשבונים מאחר והם היו יקרים מאד ולא שווים לכל נפש, אך שלוש שנים אח"כ כבר הותר להשתמש בהם בבחינות הבגרות מאחר ומחירם ירד והפך לעממי. זה בדיוק מה שיקרה לניידים, הן מבחינת המיזעור והמשקל והן מבחינת הערך.

קראתי טענות רבות לפיהן לא צריך שלילד יהיה נייד בכיתה, מספיק שיהיה לו דיסק און קי ושהוא יוכל לעבוד מול הרשת. אינני מסכימה עם טענה זו. זמינות גורמת לשימוש. אם כדי שתלמידים ישמרו חומרים על דיסק און קי יש צורך בתיאום מעבדת מחשבים, בלוגיסטיקה מסובכת של מתי יורדים לחדר ומתי לא, הדברים נעזבים. קושי לוגיסטי מביא לעצלות ובסופו של דבר לומדים להסתדר בלי. אבל כשהמחשב זמין ונמצא על כל שולחן כל היום, ניתן להשתמש בו גם לסיטואציות קצרות - של 10-15 דקות, ללא פרוצדורה ולוגיסטיקה מורכבת. הקלות הזו והזמינות הזו מאפשרות גמישות מירבית וניצול מירבי של המחשב לצרכי הלמידה. אני מאמינה שללא המחשבים הניידים לא היינו מצליחים להשריש מהר כל כך את השימוש בקמפוס הוירטואלי ובסביבה הלימודית ברשת. ניסיתי בשנה שעברה ללמד סטודנטים במכללה עם אתר מלווה קורס, על פי אותם העקרונות שמנחים את עבודת המורים בתוכנית הניידים ולא נחלתי הצלחה מרובה. אחוז גדול מהסטודנטים לא נכנס בדרך קבע לאתר ולא השתמש בחומרים, למרות שחייבתי לעשות זאת.

אז ייתכן ובעשור הקרוב נראה ניידים קצת אחרים - אך לי ברור מעל לכל צל של ספק שמספרם של בתי הספר שמשלבים ניידים לתלמידים ילך ויגדל, מספר הישובים שיאמצו תוכניות 1:1 יתרבה מאד ואתו יגדל מאד מספר התלמידים שיגיעו עם מחשבים ניידים ללימודים.

מחשבים ניידים- בועדת החינוך של הכנסת

ביום שלישי שעבר, 19.1.2010 התכנסה ועדת החינוך לדון בסוגית המחשבים הניידים בגני תקווה. קדם למהלך פניה למנכ"ל משרד החינוך, שהשיב תשובה מנומקת ומלומדה בנושא והביע את תמיחכתו בתוכנית. יחד עם זאת, קבוצת הורים, שאינם מעונינים שהתוכנית תמשיך במתכונתה הנוכחית, פנו בשאילתה לחברי הכנסת ובקשו דיון בסוגייה. מאחר ולא נכחתי בדיון, אינני יכולה להביא דברים מדוייקים בשם אומרם, ולכן כל שנותר לי הוא לקשר לכתבה בעיתון דה-מרקר שהתפרסמה אמש. הדבר הראשון שתפס את עיני בכתבה היתה הכותרת הפרובוקטיבית שבה בחר העיתונאי למשוך את קוראיו להתחיל ולקרוא את בכתבה. כותרת שמעוותת את המציאות, מאחר וההורים היו אלו שבחרו עבור ילדיהם ללמוד ללא מחשבים ניידים מטעמים שונים.

אני מוכרחה לציין, שכשיצאנו לדרך לפני שלוש שנים לא תארנו לעצמנו שעיקר הקושי בתוכנית יגיע מצד ההורים. חששנו הרבה יותר מהמורים, אלה שצריכים לשנות את דרכי ההוראה שלהם, אלה שצריכים להשקיע עוד עבודה, לפתח חומרים חדשים ולהיות חלוצים בפדגוגיה חדשנית. לא תארנו לעצמנו שנצטרך לטפל בהורים שחוששים שילדיהם ישכחו לכתוב בעפרון, שלא יבינו את היתרון שבמחשב הנייד ושיעדיפו שילידהם ימשיכו וילמדו בשיטות המסורתיות בהן הם עצמם למדו עשרים שנה קודם לכן.

דבר נוסף שלא הבנו עד הסוף, למרות שתמיד דברנו עליו הוא רמת השקיפות המלאה שתוכנית כזו מזמנת. שקיפות שמאפשרת בעצם מעקב אמיתי מקרוב אחרי תהליכי ההוראה והלמידה שהתלמידים עוברים בכיתה. שקיפות שבה כל הורה שחושב שהוא יכול להיות מורה, בטוח שהוא יודע כיצד צריך ללמד את הנושא. וההורים מתערבים לא רק באיך אלא גם במה ובמהות הפדגוגיה.

בהקשר זה, חשבתי לעצמי השבוע, שהמאה העשרים ואחת בוודאי תתאפיין במעקב צמוד מאד אחרי כל פעילות שנעשה: כריית נתונים מכרטיסי האשרי שילמדו על הרגלי הקניות שלנו, מעקב ציוני משמעת שעוברים ישירות להורים, מעקב אחרי המקומות שבהם אנחנו מבקרים באמצעות הGPS שנמצא בפלאפונים שלנו. לא בכדי תוכנית כמו "האח הגדול" הופכת להיות הדבר החם הבא. היא הקרקע עליו צומחת התרבות של המאה הזו. תרבות בה הפרטי והציבורי מטשטש, לא ברור מה משחק ומה אמת, והעובדה שמצלמות עוקבות אחרי דיירי האח הגדול 24 שעות ביממה, היא רק הפרומו למה שיקרה לכולנו בהמשך המאה הנוכחית. כחברה נצטרך להגדיר לעצמנו מחדש את האתיקה של מה מותר ומה אסור, מה פרטי ומה ציבורי. לשקיפות מסתבר, יש שני צדדים.

אכן אתגרים גדולים עומדים בפנינו במאה הנוכחית. כמי שמתנסה בתוכנית זו השנה הרביעית אני בטוחה שעוד נכונו לנו הפתעות רבות ותובנות שמתקבלות רק תוך כדי העשייה.

תחושת סיפוק וגאווה

היום בקרתי בחטיבת הביניים וראיתי חלק מתוצרי התלמידים שנכתבו בבלוגים כיומני קריאה. שוחחתי עם המורה לספרות וראיתי את עיניה נוצצות כשספרה לי על התלמדים הזריזים שמהרו לפרסם מאמרונים חדשים בבלוגים שלהם, ועל כך שכל התלמידים עסוקים בכתיבה, וכותבים יותר משתיים שלוש שורות, גם כאלה שבעבר לא ממש נהגו לכתוב. בקשתי את רשותה לפרסם את הבלוג שלה, בו היא מוסיפה מאמרונים בהתאם להתקדמות הלמידה- כל מאמרון הוא בעצם הכוונה למשימה נוספת, ועל כך שתבקש רשות מהתלמידים שאקשר את הבלוגים שלהם לכאן, לבלוג שלי. ברגע שאקבל את האישורים לכך- אוסיף את תוצרי התלמידים.

מאז שהתחלתי אני לכתוב בבלוג וגיליתי מה זה עושה לי כאדם וכמדריכה, אני מנסה לשכנע את כל מי שמסכים להשתכנע, שכדאי וחשוב לפתוח בלוגים שיתארו את תהליכי ההטמעה שאנחנו עוברים. במניין הבלוגים שנפתחו כתוצאה ישירה מעבודתי זו ניתן למנות את הבלוג של אביבה בלאיש המנהלת, שפתחה בלוג ברשת החינוכית אדיורשת, ואת הבלוג של רותי בן ישי, מורה בכיתת ניידים שגם היא פתחה בלוג בו היא משתפת אותנו בחוויות האוטנטיות שלה מהכיתה. כתוצאה מההתנסות שלי החלטנו להוסיף את הכתיבה הרפלקטיבית בבלוגים כחלק מתוכנית ההכשרה בקורס מורה מוביל אורינות תקשוב ומידענות וקבענו מספר מאמרונים שחיבים להכלל בבלוגים. חלק מהאנשים הכותבים שם משתפים בטלטלות שהם עובירם כתוצאה מהקורס ובמחשבות שלהם על תהליכי הטמעת תקשוב במערכת החינוך. אני יכולה לומר בבטחה שהבלוג משמש כקטליזטור לכתיבה ושהעיסוק בחשיבה הרפלקטיבית שנדרשת על מנת לכתוב בבלוג הינה משמעותית לכל העוסקים בכתיבה.

תיקון טעות

שנו חז"ל -"המביא דברים בשם אומרם מביא גאולה לעולם"! תודה לג'יי הורוביץ שהפנה את תשומת לבי שכותב המאמר על 21 דברים שיהפכו למיותרים בחינוך הוא ריצרד ווג'וודסקי ולא אחר!
ומאחר והכתבה כבר פורסמה גם באתר מסע, שיניתי את המקור, על מנת לא להמשיך לטעות ולהטעות.

21 דברים שיהפכו למיותרים בחינוך של שנת 2020

ריצ'רד ווג'וודסקי במאמר מיום 15.12.2009 מונה 21 דברים שיהפכו למיותרים בחינוך של שנת 2020. ייתכן שחלק מהדברים נשמעים כמו "מדע בדיוני" אבל זה גם מה שחשבו על ספריו של ז'ול וורן, עד שההסטוריה הוכיחה שהם כלל אינם בדיוניים.
להלן הרשימה כפי שתרגמתי אותה מאנגלית:
1. שולחנות כתיבה- המאה העשרים ואחת איננה מתאימה ללימוד בטורים של שולחנות כתיבה. למידה במרחב אינטרנטי מאפשרת לסדר את חדר הכיתה בצורה שתעודד עבודה שיתופית משמעותית יותר. הנקודה הזו עליה כותב ווג'וודסקי התחברה לי למאמר של אווה מקגריל שקראתי ובו היא התייחסה לסידור הכיתה בטורים כסידור מגביל ומפריע למורים המלמדים עם ניידים בכיתה. כצופה בכיתות כאלה מקגריל הבחינה פעמים רבות בתלמידים המדברים זה אל העורף של זה, מאחר והסידור הכיתתי מקובע ולא מאפשר תזוזת שולחנות.
2. מעבדות מחשבים - כשהניידים המקושרים לרשת אלחוטית מאפשרים לימוד מכל מקום, אין צורך במעבדת מחשבים. ווג'וודסקי ממליץ לשנות את יעוד החדר.
3. מחשבים - מילה טריקית לדעתו, ווג'וודסקי מתייחס למשמעות של המחשבים או למה שאנחנו תופסים כמחשבים.לדעתו מיחשוב משמעותו מוביליות במחשוב, ובעשור הקרוב נראה יותר ויותר מכשירים שיהפכו "למחשבים ניידים" מסוגים שונים ובגדלים שונים.
4.שיעורי בית. המאה העשרים ואחת מאופיינת ב- 7/24 - כל השבוע כל שעות היום, בכל מקום. לדעתו הגבולות הקבועים בין עבודה בבית לעבודה בכיתה יטושטשו, ומאחר והלמידה יכולה להעשות בכל מקום, המושג שיעורי בית לא יהיה קיים. התלמדים יצטרכו ללמוד יותר, לא ללכת יותר לבי"ס.
5 מבחני סטנדרטים -מבחני הסטנדרטים לדעתו נמצאים בישורת האחרונה שלהם, לפני שיעלמו סופית. בעשור הקרוב ווג'וודסקי מאמין שנראה יותר ויותר פורטפוליו דיגיטאלי כתחילף למבחני סטנדרטים.
6.הוראה דיפרנציאלית כמבחינה בין המורים- המאה העשרים ואחת מאופיינת בהתאמה אישית וקסטומיזציה.לדעתו מורה שלא ידע בעוד עשר שנים כיצד להשתמש בטכנולוגיה על מנת ליצור פעילויות מותאמות לתלמידים יאבד את משרתו. זה לא שמישהו ינסה להבחין כך בין המורים, זו פשוט תהפוך להיות ההבחנה.
7.פחד מהוויקיפדיה- מורים שלא מאפשרים לתלמידיהם להשתמש בוויקיפדיה לא מבינים שזוהי הדמוקרטיה במיטבה. ווג'וודסקי ממליץ למורים לבחון שוב את התנגדותם לשימוש בוויקפדיה.
8.דפים- הספרים התאימו למאה הקודמת. במאה הבאה הקריאה תהפוך לדגיטאלית. נכון שאנשים עדיין אוהבים לחוש את הנייר, אך בעוד כעשור הנייר עצמו יהפוך דיגיטאלי. נקודה זו מתחברת לי חזק מאד ליום הזה, 23.12.09 שבו הושק ספר הקריאה הדיגיטאלי הראשון (ספרו של רם אורן) בארצנו. בעולם מסתבר, שהמתנה הפופולרית ביותר לחג המולד היא קוראי ספרים דיגטאליים.
9. נוכחות במשרדים - סריקה ביומטרית.
10.מנעולים- אולי כדי לשמור מעילים?
11.מחלקות IT - שינוי בתפיסת מחלקות IT כפי שאנחנו מכירים אותן מאחר והענן המיחשובי והאלחוטי יהיה בכל מקום. תפקיד המחלקות הללו ישתנה והן יצטרכו להמציא את עצמן מחדש ולהמציא חדשנות
12.מבנים מרכזיים- מבני בתי הספר יהפכו לבסיסי הלמידה. המבנים יקטנו ויהפכו ירוקים יותר, זמן המרצים והסטודנטים בקמפוס יקטן, מאחר והאנשים יהיו מעורבים בתקשורת ממקומות שונים. ואכן כסטודנטית לתואר שלישי כבר התנסיתי בשיחה באמצעות הסקייפ בין שתי המנחות שלי לביני, כשכל אחת ננמצאת במקום אחר, ורק דאגנו לתאם מראש מועד לשיחה באמצעות הרשת. אם זה נשמע לכם הזוי, חשבו איך נראו הבנקים לפני עשור וכיצד הם נראים היום.
13. ארגון סביב ציונים - מבנה הלמידה ישתנה, הלמדיה תהיה בקבוצות קטנות שיתחרו על זמני למידה, וכל מערכת ביה"ס תעבור שינוי משמעותי.
14.בתי הספר לחינוך - יצטרכו לעבור שינוי כשהמרצים יהיו הראשונים לשמש מודל ודוגמא להוראה שמכינה את המורים של דור העתיד.
15. מחלקות להתפתחות מקצועית - בעשור הקרוב מורים יתחילו ללמד זה את זה וישענו יותר על הידע והניסיון שלהם, מאשר על גורואים חיצוניים . לדעתו של אוטכט השינוי הזה כבר התחיל.
16. שינוי בתוכנית הלימודים - אין סיבה שכל התלמידים ילמדו בדיוק את אותה תוכנית הלימודים. סטודנטים ילמדו תוכניות אישיות בהתאם לצרכים שלהם.
17. ימי הורים-תקשורת שוטפת המבוססת על מידע בזמן אמת תאפשר להורים לדעת בדיוק מה תמונת המצב של ילדיהם. הורים ילחצו על בתי הספר להפוך לטכנולוגיים עוד יותר ויתקרבו מאד לבית הספר. ימי הורים שימשכו עד אמצע הלילה יהפכו למיותרים. התהליך הזה כבר קורה כאן ועכשו בתיכונים ובחטיבות הביניים באמצעות תוכנות שונות כגון סקולי, משוב, i-contact ועוד. כאמא לילד בחטיבה אני יודעת בכל יום מה מצב הציונים שלו ומה מצב ההתנהגות שלו. ימי הורים יצטרכו לקבל אופי אחר, שבו ההורים ביחד עם ילדם והמורים ידונו בתוכניות ובדרכים לקידום הילד ולהשגת מטרותיו.
18. מזנון- ווג'וודסקי מקווה שהמזנון יכיל מזון בריא ומזין, ולא מזון מהיר עתיר שומנים.
19. גרפיקאים ומנהלי אתרים - בסוף העשור הבא הילדים יהיו הגרפיקאים הטובים ביותר.
20. אלגברה בתיכונים - עד סוף העשור יוחלט אם כולם צריכים ללמוד אלגברה ברמה גבוהה או שאין שום סיבה להעדיף אלגברה על פני סטטיסטיקה וטכנולוגיות מידע.
21. חסכון בנייר- בעוד עשור בתי הספר יחסכו בעלויות של 90% בהוצאות הנייר שלהם. לדעתו של ווג'וודסקי תעשיית הנייר תצטרך להתאים את עצמה או להעלם.

מעניין מאד לקרוא את התגובות הרבות שהתפרסמו למאמרון הזה. יותר מ- 40 תגובות התפרסמו וריצרד ווג'וודסקי פעמים רבות מצטט חלק מתגובה ומבקש מקוראיו להגיב במקומו.

אתם מוזמנים להגיב!

עת הדעת

בתוכנית אולפן שישי של ערוץ 2 הוקרנה אתמול בלילה תוכנית שהוקדשה ללמידה אישית באמצעות מחשבים ניידים. הכתבתה עסקה בחברת עת הדעת, שמפתחת לומדות ללמודים בכיתות ה' ו' בשני מקצועות ליבה: עברית ומתמטיקה וכן באנגלית.
לכל מי שפספס ולא צפה, או רוצה לצפות שנית מצורפת בזאת הכתבה על הכיתה העתידנית.

אני מוכרחה לומר שאינני מכירה את הלומדות לעומקן ולא את החברה. אבל ממה שראיתי והבנתי הלומדות משמשות בעיקר לתרגול אישי, בקצב ההתקדמות של התלמיד. התלמיד מקבל משוב אישי מהלומדה על הצלחותיו ( וכשלונותיו) וגם המורה יכולה לעקוב אחרי כל פעילות למודית שהתלמיד עושה. על פניו נראה לי שהלומדות הללו הן מעין "מכונות למידה" המאפשרות לתלמיד לתרגל ולהצליח.
ניסיתי לערוך רשימה של צרכים שהלומדות הללו נותנות להן מענה:
א. העלאה בהשגים בבחינות המיצ"ב ובבחינות ההשגים הבינלאומיים - הפיזה, הטימס והפירל.
ב. שחרור המורים מפיתוח של חומרים מבוססי טכנולוגיה ( כגון משימות מתוקשבות )
ג. מתן מענה אינדבדואלי לרמתו של כל תלמיד ולקצב התקדמותו.

כשמערכת החינוך שלנו, מבוססת הסטנדרטים, שמה לה למטרה לעלות במבחנים הבינלאומיים אני מאמינה שהלומדות של עת הדעת יתנו לכך מענה. הן התרגול והן הוויזואליזציה יגרמו לעלייה בהשגים, שלא לדבר על כך שככל שנבחנים באותה השיטה יש עליה בממוצעים ובהשגים מעצם ההכרות עם המבחנים. וגם על השאלה האם המורים צריכים לפתח חומרים נותנת החברה מענה חד משמעי: מורים צריכים להיות עסוקים בהוראה, לא בפיתוח, יפתחו המומחים הפדגוגיים והטכנולוגיים. מבחינת מתן מענה לשונות התלמידים יש מענה חלקי מאחר ויש התייחסות לקצב האישי ולרמת ההתקדמות והידע האישי, אך כל התלמידים צריכים לעשות את אותו הדבר בדיוק, באותם אמצעים בדיוק.

ובכל זאת נותרתי עם כמה שאלות משמעותיות:
1. האם התוכנית נותנת מענה למיומניות הקשורות לשימוש במחשבים, מעבר ללחיצה על כפתור זה או אחר? האם בעקבות העבודה בשפה, באנגלית ובמתמטיקה התלמידים גם לומדים להשתמש בכלים הטכנולוגיים בצורה אמיתית?
2. ומה בדבר המיומניות המידעניות? האם ניתן להם מענה במסגרת התוכנית? האם התלמידים לומדים לחפש מידע, להעריך מידע, האם הם הופכים ליוצרי תוכן ?
3. האם יש מקום ליצירתיות של התלמידים באמצעות הלומדות הללו?
4. האם העובדה שלכל תלמיד יש מחשב נייד לצורך עבודה בלומדות בשעות מקצועות הליבה תאפשר גם עבודה בניידים מחוץ למקצועות אלה? ואם כן, כיצד?
5. האם שימוש במערכות למידה סגורות אכן מכין את התלמידים לחיים כבוגרים בעולם טכנולוגי?

ממה שראיתי בניסוי, המחשבים נמצאים על עגלות, ומובאים לכיתה רק בשעות מסוימות של היום. זה חוסך את תהליך הסחיבה של המחשבים ונותן מענה למשקל. המחשבים אינם שייכים לתלמיד, הם מאוחסנים בבית הספר ומובאים לכיתה כדי לתרגל. הלמידה מתבצעת במערכת סגורה, וזה סוגר את הפיתויים הרבים שקיימים כשנמצאים ברשת הפתוחה.

כבר כתבתי בעבר ואינני חוזרת בי, שאני מאמינה שבעתיד תלמידים ילמדו באמצעות מחשבים ניידים.כשותפה כבר שלוש שנים בתהליכי הובלה של שימוש במחשבים ניידים עם תלמדיים בגילאי ה' ו' ובחטיבות הביניים ( בשני ישובים קטנים באזור המרכז) מעניין אותי ביותר לראות לאן תוביל התוכנית.