אני מאד מעונינת לשתף בבלוג הזה הרבה מדריכים בתחום התקשוב אבל אני מוצאת את עצמי חושבת הרבה על הבעיות האתיות המתעוררות בכתיבה כזו ברשת. אני מאד משתדלת לא לנקוט בשמות בתי ספר, לא בשמות מנהלים ולא בשמות מורים, אבל כל הזמן מקננת בי התחושה שישנם הרבה אנשים שיכולים בקלות רבה לנחש במי מדובר, ולהצליח בניחוש. זו אחת מהבעיות האתיות שהכתיבה בבלוגים מציפה.
הבוקר היתה פגישת עבודה של צוות הורים מאד מעורבים באחד מבתי הספר המשתתפים בתוכנית. דנו בנושא ה- ICQ בשיעורים. מסתבר, שתלמידים רבים אינם יכולים לעמוד בפיתוי, ומצ'וטטים תוך כדי שיעור. במהלך הישיבה עלו רעיונות ראדיקליים כמו לחסום בשרת הבית ספרי את האתר של האי.סי והנימוק לכך היה "לא לשים מכשול בפני עוור " ולא להטיל על ציבור התלמידים תקנה שאינו יכול לעמוד בה. לעומתם טענו הורים אחרים וגם חלק מהמורים, שאנחנו צריכים לחנך את התלמידים ולאכוף את הנושא הזה כמו טיפול בכל בעית משמעת אחרת בבית הספר.
הנושא הזה אכן מטריד רבות מורים ותלמידים. אני עצמי מוכרחה להודות שחסמתי במחשב האישי שלי את כל תוכנות המסרים המיידיים, כי מצאתי את עצמי יותר מדי פעמים מסמנת ש"אינני נמצאת", או ש"אני עסוקה", בזמן שעבדתי על המחשב. רוב הזמן, אני עובדת במחשב, והצ'יטוטים מפריעים לי וקוטעים את חוט המחשבה שלי. המורים עדיין לא ערוכים להתמודד עם ההצפה שהם חשים לנוכח שילוב המחשבים בשעורים. הצפה שנובעת מהקושי להקרין במסך, ללחוץ על העכבר, לדבר. אני רואה מורים שעדיין לא הבינו שעליהם לשנות את מיקומם הפיזי בכיתה - אם בעבר נהגו לעמוד בחזית הכיתה, כעת, כשהתלמדיים עובדים בניידים שלהם, עליהם לעמוד מאוחרי התלמידים, בסוף הכיתה. מורים עדיין לא הפנימו שעליהם להסתובב בין התלמידים, לא לשבת מקדימה ליד השולחן. ואכן, קשה מאד לאכוף על התלמידים את הצ'יטוט. התלמדיים זריזים מאד, עד שמורה שומע את הקול המתלווה להעברת המסר המיידי (התרנגול המעצבן הזה, מכירים?) ומחפש מהיכן הגיע, או עד שהוא קולט בעיניו שהמסר הועבר, התלמידים כבר במקום אחר.
כשלעצמי אני מאמינה שצריך לשוחח עם התלמידים על הנושא, להסביר את הקושי גם של מקבלי המסרים, שלא תמיד מעוניינים להתנתק מעבודתם ולהשיב. יש לחנך את התלמידים שאין לצ'טט בשיעורים ואסור להרפות. תלמיד שנתפס מצ'וטט יצטרך לשבת עד סוף השיעור כשהמחשב הנייד שלו יישאר סגור והוא לא יוכל להמשיך לעבוד בו באותו השיעור. אסור לוותר בקלות וישר לסגור את השרת. יש להמשיך ולחנך לעניין ולא לבחור בדרך הקלה של חסימות.
הבוקר היתה פגישת עבודה של צוות הורים מאד מעורבים באחד מבתי הספר המשתתפים בתוכנית. דנו בנושא ה- ICQ בשיעורים. מסתבר, שתלמידים רבים אינם יכולים לעמוד בפיתוי, ומצ'וטטים תוך כדי שיעור. במהלך הישיבה עלו רעיונות ראדיקליים כמו לחסום בשרת הבית ספרי את האתר של האי.סי והנימוק לכך היה "לא לשים מכשול בפני עוור " ולא להטיל על ציבור התלמידים תקנה שאינו יכול לעמוד בה. לעומתם טענו הורים אחרים וגם חלק מהמורים, שאנחנו צריכים לחנך את התלמידים ולאכוף את הנושא הזה כמו טיפול בכל בעית משמעת אחרת בבית הספר.
הנושא הזה אכן מטריד רבות מורים ותלמידים. אני עצמי מוכרחה להודות שחסמתי במחשב האישי שלי את כל תוכנות המסרים המיידיים, כי מצאתי את עצמי יותר מדי פעמים מסמנת ש"אינני נמצאת", או ש"אני עסוקה", בזמן שעבדתי על המחשב. רוב הזמן, אני עובדת במחשב, והצ'יטוטים מפריעים לי וקוטעים את חוט המחשבה שלי. המורים עדיין לא ערוכים להתמודד עם ההצפה שהם חשים לנוכח שילוב המחשבים בשעורים. הצפה שנובעת מהקושי להקרין במסך, ללחוץ על העכבר, לדבר. אני רואה מורים שעדיין לא הבינו שעליהם לשנות את מיקומם הפיזי בכיתה - אם בעבר נהגו לעמוד בחזית הכיתה, כעת, כשהתלמדיים עובדים בניידים שלהם, עליהם לעמוד מאוחרי התלמידים, בסוף הכיתה. מורים עדיין לא הפנימו שעליהם להסתובב בין התלמידים, לא לשבת מקדימה ליד השולחן. ואכן, קשה מאד לאכוף על התלמידים את הצ'יטוט. התלמדיים זריזים מאד, עד שמורה שומע את הקול המתלווה להעברת המסר המיידי (התרנגול המעצבן הזה, מכירים?) ומחפש מהיכן הגיע, או עד שהוא קולט בעיניו שהמסר הועבר, התלמידים כבר במקום אחר.
כשלעצמי אני מאמינה שצריך לשוחח עם התלמידים על הנושא, להסביר את הקושי גם של מקבלי המסרים, שלא תמיד מעוניינים להתנתק מעבודתם ולהשיב. יש לחנך את התלמידים שאין לצ'טט בשיעורים ואסור להרפות. תלמיד שנתפס מצ'וטט יצטרך לשבת עד סוף השיעור כשהמחשב הנייד שלו יישאר סגור והוא לא יוכל להמשיך לעבוד בו באותו השיעור. אסור לוותר בקלות וישר לסגור את השרת. יש להמשיך ולחנך לעניין ולא לבחור בדרך הקלה של חסימות.
