לפעמים צריך מזל בחיים. כך מצאתי את עצמי מעורבת מעל הראש בתוכנית לשילוב מחשבים נידים בישוב במרכז הארץ. תוכנית אליה חברו גופים שונים: מטח מצד אחד, המועצה המקומית מצד שני ומשרד החינוך מהצד השלישי.תוכנית פורצת דרך, חדשנית, משמעותית לכל השותפים בה, תוכנית שמציבה את התקשוב ושילובו בהוראה ובחיי בית הספר במקום אחר לחלוטין.
זו השנה השניה שהתוכנית מתנהלת, והשנה התרחבה ליישוב נוסף. למרות שבעבר כבר חשבתי להתחיל לתעד תהליכים על מנת לשמר את הזכרון , לא הצלחתי להושיב את עצמי לעשות זאת. תמיד יש כל כך הרבה דברים אחרים לעשות. אבל היום היתה לי החלטה לשבת ולהתחיל.
מאיפה להתחיל? מיוזמה של ראש רשות, איש חזון שראה בדמיונו את תלמידי היישוב צועדים לבתי הספר עם מחשבים ניידים, או כפי שאחד התלמידים התבטא בכנס היום עם "הילקוט של עתיד?" או להתחיל בחיבור הנפלא של האנשים המובילים את התוכנית, מנהלים, מדריכים, ראש התוכנית , שכולם רוצים בכל מאודם שהתוכנית תצליח, ועושים הכל, אבל ממש הכל כדי לאפשר אותה? או אולי להתחיל דווקא מהמורים, אלו שהיו הסקפטיים ביותר והיום יש להם ברק בעיניים וחדוות יצירה? כל התחלה תהיה אפשרית וכולן יחד יובילו לאותו המקום: מקום של גאווה, מקום של חלוציות, מקום שמצמיח, מקום שמוביל. אני לוקחת על עצמי להתחיל לתעד בצורה שיטטית את התהליכים שאני כמדריכה עוברת, את הדילמות המקצועיות שאנחנו נתקלים בהן במהלך העבודה, ואת הרפלקציות שלי. אני מזמינה אתכם להצטרף אלי על מנת ללמוד. אתם מוזמנים להאיר ולהגיב, ולא לחסוך בשאלות.
תגובה 1:
אנחנו בעד, כל הכבוד על היוזמה של המורה על החשיבה להתאים את הטכנולוגיה כשיטת לימוד חדשה בכיתות ובכלל על נכונותה לשתף את כלל האוכלוסיה על התליך והדילמות שהיא עוברת.
הוסף רשומת תגובה