מדעים מקוונים

אחרי שלוש שנים שתוכנית הניידים פועלת, החליט צוות המדעים בחטיבה לאפשר למידה אחרת באמצעות יום מקוון. הרציונאל לקיום היום היה הרצון לשבור את אחידות המקום שמאפיינת את הלמידה בבית הספר ולאפשר לתלמידים בשכבה ז' ללמוד מהבית. מאחר והתלמידים הצטוותו לזוגות אפשרנו להם להתחלק כראות עיניהם, מבלי להתחשב בכתות ובקבוצות של הכיתות.

מאחר ורצינו להתנסות במשהו אחר, החלטנו לבצע פעילות סינכרונית של למידה מרחוק ביום הזה. יומיים קודם לכן המורות למדו להפעיל את התוכנה הסינכרונית. כמרצות הן למדו להעלות מצגות לסביבה, לאפשר הצבעה לתלמיד זה או אחר ולהראות אתר באינטרנט לכל התלמידים. התלמידים מצדם ערכו ניסוי כלים , הצליחו להוריד את התוכנה להתחבר, להצביע ולראות שהם אכן שומעים.

ביום המקוון ההתרגשות היתה רבה. התלמידים ברכו את המורות בברכת בוקר טוב ברשת באופן סינכרוני ואף קבלו את סדר היום. אחר כך הם יצאו לפעילות כשהמורות נמצאות לעזרתן לאורך כל היום ברשת.

בסיום היום נערך משוב מקוון. מניתוח תוצאות המשוב עולה כי רוב התלמידים נהנו מאד מכך שלמדו מהבית ולא הצטרכו להגיע לבית הספר. כמחצית מהתלמידם העידו על עצמם שלמדו הרבה דברים חדשים והרוב המוחלט של התלמידים ממליצים לקיים ימים נוספים כאלה. מבחינת נקודות לשיפור חלק מהתלמידים הרגישו שהיום היה עמוס מדי ולדעתם, יש צורך להפחית בכמות המטלות.

יום מקוון כזה מעלה מספר נקודות לחשיבה ולדיון עם הצוותים:
א. חלוקת ההפסקות במהלך היום - האם ההפסקות נעשות באופן אחיד לכולם באותו זמן (מה שמזכיר את מבנה בית הספר) או האם כל תלמיד לוקח את ההפסקות לעצמו בהתאם לרצונו ובתנאי שיעשה את המטלות עד לסוף היום
ב. מספר התכנים הנלמדים באותו היום : עצם העובדה שיום למודים שלם מוקדש לתחום דעת אחד מאפשרת להתעמק בתוכן בצורה רציפה (מה שלא קיים בכיתה שבה השיעורים מפוצלים) ויש לחשוב על ההיבט הזה בתכנון מספר הנושאים והתכנים שעוסקים בו. ההתייחסות לתכנים מזמנת גם חשיבה על אופי המטלות וגיוונם
ד. חלוקת הזמנים והתקדמות היום המקוון: האם כל המטלות של אותו היום ( מעבר למטלת הסיכום) ניתנות מראש או האם יש צורך להגביל זמנים ולהעלות את המשימות לפי קצב התקדמות היום המקוון
ה. שבירת מסגרות הכיתה באופן שכבתי – העובדה שאפשרנו לתלמידים מכתות שונות להצטוות יחד ללמידה בבית שברה את מסגרת הכיתה וזה אינו קורה כשיש צורך להגיש מטלות בזוגות בתוך כיתות ביה"ס.
ו. שילוב ההוראה הסינכרונית מרחוק ביום למידה כזה.

התפאורה והניידים

את המאמרון הזה אני מבשלת במוחי מזה מספר ימים. ראשית, חפשתי מילה חלופית טובה בעברית למונח setting באנגלית ולא ממש מצאתי. התלבטי בין עיצוב-פנים לבין ארגון חלל הכיתה ולבסוף החלטתי ללכת על המילה "תפאורה". ניסיתי להבין את הקשר שבין התפאורה - ה- SETTING של חדר הכיתה אליו נכנסים המחשבים הניידים לבין המשמעות האמיתית של הניידות הטמונה במחשבים אלו.

שנית, נזכרתי במרצה שלי למחקר איכותני באוניברסיטה, ד"ר דבורה קורט, שנכנסה לכיתה החדשה, שנחנכה בסמסטר ב' (לפני כחודש בערך) בבנין החדש בביה"ס לחינוך באוניברסיטת בר אילן ושאלתה הראשונה היתה מה ניתן ללמוד מסידור הכיתה על הנחות היסוד של האדריכלים שבנו אותה ועל תפיסת הידע שעומדת מאחוריה. אני מודה שלמרות פשטותה של השאלה היא הפתיעה אותי. בסמוי הרי ברור לי, שיש קשר בין ארגון המרחב לבין פרדיגמות והנחות יסוד, ומלימודי המדעים אני יודעת שיש קשר בין מבנה לתפקוד אך היכולת לעמוד מן הצד ולהתבונן כחיצון לתהליך הזה היתה חדשה עבורי.

המחשבים הניידים מעצם שמם ותפקודם נועדו לשרת אותנו בכל מקום, בכל זמן, ולאפשר לנו למידה מתמשכת. אך האם הדרך שבה הוכנסו מחשבים אלו לכיתות תואמת את תפקודם האופטימאלי? הכיתה הנורמטיבית במדינת ישראל בנויה מטורים (ואפילו אם בכיתות הנמוכות של ביה"ס היסודי ניתן לראות מבנה של קבוצות הרי שבכיתות ה'-ו' ביסודי המבנה הזה "נשבר" וחוזר למבנה הטורים ) הפונים כולם אל המורה הנמצאת במרכז הכיתה. מהן הנחות היסוד העומדות מאחורי מבנה כיתה כזה? האם אין כאן הנחה סמויה שהמורה היא מקור הידע , ופני כל התלמידים צריכים להיות מופנים אליה כדי ללמוד? האם מבנה כזה של טורים תואם את ההנחה האומרת שהמחשב הנייד מאפשר למידה שיתופית ונגישה? וגם לו רוצה המורה ללמד בקבוצות, הרי שנוכחות המקרן מחייבת את פני כל התלמידים להיות נשואים אליו ולהתבונן על הלוח המרכזי עליו מוקרנים התכנים. האם אין בצורה ישיבה זו כדי לקבע את חוסר ניידותו של המחשב הנייד? מה עשינו בעצם כשהכנסו את המחשבים הניידים לתוך הכיתות הקיימות? לקחנו כלים ניידים והפכנו אותם לנייחים, קיבענו את היכולת העצומה של הלמידה המבוזרת לתוך הארגון הקיים והכנו אותה ללמידה מרוכזת ובכך בעצם, הפכנו את המחשבים הניידים לפחות אפקטיביים .

זאת ועוד. מערכת השעות הבית ספרית מחולקת למקטעים של שיעורים על פי תחומי הדעת. כל שעה וחצי במקרה הטוב, או 45 דקות במקרה הפחות טוב, מתחלף נושא השיעור ותחום הדעת אותו לומדים התלמידים. האם ארגון כזה של זמן הלמידה מאפשר לנצל באופן מייטבי את הניידים? האם העובדה שכל הלמידה מתרחשת במקום קבוע, במערכת שעות קבועה ובחדר קבוע אינה עומדת בסתירה לטענת הניידות בכל מקום ובכל זמן? ההרהורים הללו מחזירים אותי לדבריו של ד"ר רוני אבירם בדבר בית הספר העתידני והשינויים מרחיקי הלכת מהדרגה השלישית שעל בית הספר לעבור. ד"ר אבירם ממליץ בעצם לפרק את בית הספר במתכונתו הנוכחית ולבנותו במתכונת פרדיגמתית חדשה שתאפשר למידה אחרת. אמנם עדיין לא הוחל בתכנון ובבניה של בית ספר כזה, אך ב"אני המאמין" שלי אני בטוחה שהוא עוד יקום.

ההרהורים הללו התחדדו אצלי עוד יותר כשקראתי על יוזמת תוכנית התקשוב בפורטוגל, יוזמה ששמה לה במרכזה את טכנולוגית 1:1 לכלל התלמידים בבתי הספר היסודיים במדינה. אחת השאלות שנשאלות ע"י החוקרים במדינה היא האם המהלך הזה ייצר שינוי בתהליכי הלמידה בבית הספר, וכבר נשמעים הקולות הטוענים שעל מנת שהמהלך יצליח יש לשנות את אופי הלמידה בבתי הספר מכיתות לימוד לקבוצות הנחייה ובעצם לעבור להוראה פרטנית. העידן הפוסט מודרני מאופיין בין היתר ביחסים של 1:1 (כגון: מאמן כושר אישי, מאמן אישי להצלחה בחיים, פסיכולוג אישי וכו') וייתכן שהשינוי המוצע ע"י חוקרים בפורטוגל הוא השינוי הדרוש כדי שהניידים יהפכו לאפקטיביים וניתן יהיה להשתמש במלוא הפוטנציאל הגלום בהם לתהליכי ההוראה והלמידה.

רשתות חברתיות ואתיקה ברשת

מערכת החינוך פועלת כבר כשש שנים להעלות את המודעות של התלמידים לנושא הגלישה הבטוחה ברשת. מדי שנה נערכות סביב היום הלאומי לאינטרנט בטוח (שחל במקביל ליום הבינלאומי לאינטרנט בטוח, ב- 17.2) הרצאות באשכולות הפיס וסדנאות עם התלמידים בכיתות שאותן מעבירים המחנכים, היועצות או רכזי התקשוב, אנשי משטרה, חיילים מחיל התקשוב ואנשי מיקרוסופט. הנושא מטופל ברמה מערכתית בעיקר בגלל שברור לכולם שאת עיקר הגלישה מבצעים התלמידים בבית, בשעות אחר הצהריים והערב. השנה הוקדש הנושא ל"חיים ברשת" מאחר והתלמידים נמצאים בפייסבוק וברשתות חברתיות דומות בשעות הפנאי שלהם, גם אם הם משקרים לגבי גילם על מנת לפתוח לעצמם פרופיל.

לא פעם אנחנו בבתי הספר עם הניידים מואשמים על יד ההורים, שבגלל שלתלמידים יש מחשבים ניידים הם חשופים יותר לפגיעות ברשת. ברמה העובדתית חשוב לציין שבתוך כתלי ביה"ס התלמידים מוגנים ויש סינון של אתרים בהתאם לחוזרי מנכ"ל. אבל מאחר ואינני מזלזלת בקושי של ההורים להציב גבולות ברורים הקשורים לגלישה ומאחר וחלקם מרגישים לא בטוחים מספיק כדי להתמודד עם הנושא, נעניתי להזמנת מנהלות בתי הספר שבהם יש ניידים וקיימתי בערב הרצאות הורים העוסקים בדיוק בלבטים של ההורים בנושא.

לצערי ההענות של ההורים היתה דלה. הגיעו מעט הורים ורוב ההורים שהגיעו הם דווקא אלו שמודעים יותר לסכנות ומכירים את המרחב האינטרנטי. יחד עם זאת עלו שאלות שהורים מתבלטים בינם לבין עצמם ביחס אליהן: עד כמה "לבדוק" את הילד? האם ל"רגל" אחריו באמצעות ההסטוריה (יש היום דפדפנים שמאפשרים לגלוש מבלי להשאיר עקבות)? האם להתקין תוכנות ריגול אתרים בבית? (ומה יקרה כשילך לחבריו או יגלוש במקומות ציבוריים)? האם מותר לנו כהורים לעקוב אחרי ילדינו? באיזה גיל? עד כמה? איך נראה עמוד בפייסבוק? איך מעדכנים סטטוס?

אני אוהבת מאד את המפגשים הללו. אני משתדלת לא להרצות אלא לשוחח עם ההורים, להפחית חששות , לרכך את הלבבות ולהסביר שזוהי חברת הילדים היום, זה עולמם. אני מאד משתדלת לקרב את הנושא ללבם של ההורים ומדברת כל הזמן על הדיאלוג בין ההורים לילדיהם, על הרצון להיות מעורבים בחייהם ועל חובתנו כהורים לדעת מה קורה עם ילדינו. ההורים יוצאים מושכלים יותר מהפגישות הללו, ולעיתים גם משנים מעט את הדיעות הקדומות איתם הם מגיעים (ניידים זה רע) ואת האמונות הבסיסיות שלהם. צר לי שמעט כל כך הורים מקיימים את השיח הזה עם בית הספר. יחד עם זאת, אני מאמינה שככל שנקיים ערבים כאלו יותר, נגיע ליותר הורים ונצליח לחבור אליהם מהמקום של שותפים לעבודה החינוכית עם הילדים.

מה בתחום סמכותי ואחריותי?

ככל שהשנם עוברות והתוכנית לשילוב ניידים 1:1 מתקדמת, אני מוצאת את עצמי תוהה יותר ויותר מה תפקידי, מה אחריותי, מה בסמכותי ומה לא. הבעיה הזאת מתעוררת אצל מדריכים ומנחים לתקשוב כל הזמן, מאחר ותמיד אנחנו אומרים ומדגישים שתפקידנו אינו רק ללמד את הטכנולוגיה פר-סה. יחד עם זאת, איננו מומחים בתחום דעת מסוים (יש ביננו כאלו שכן) והכובע אתו אנחנו נכנסים לבית הספר אינו כובע תחום הדעת אלא הכובע הטכנולוגי.



גם התואר (title) שאתו אנחנו נכנסים לבי"ס משמעותי. בעבר קראו לנו "מדריכי תקשוב" - הנושא היה תקשוב והא היה לבו של העניין. בהמשך, שונה השם ל"מובילי חדשנות" והפך לכללי יותר , מכיל הבטים של הובלת שינוי והנהגתו והמילים טכנולוגיה ותקשוב לא נאמרו במפורש. בשנים האחרונות מדברים על "מטמיעי תקשוב"- כשהדגש הוא על תהליך ההטמעה של התקשוב - הווה אומר מיומנויות עבודה עם מחשבים. יחד עם זאת, אנחנו מדגישים כל הזמן שלא הכלים הם החשובים אלא תהליכי ההוראה והלמידה וההיבטים הפדגוגים. ואכן ביוזמה עצמית של מספר חברות לעבודה בחרנו את השם "מדריכים לפדגוגיה מקוונת"- כשבעצם לב לבו של העניין היא הפדגוגיה ותהליכי ההוראה והלמידה והאמצעים שאתם אנחנו מתייחסים לפדגוגיה הם הכלים הטכנולוגיים.



אבל אני יודעת שיש מומחים לפדגוגיה והם נכנסים לבי"ס בכובע אחר מכובע הטכנולוגיה, הם אמנם לא מצהירים על עצמם כעל מומחים לפדגוגיה מקוונת אבל זה בדיוק העניין. כשגבי סלומון כתב את מאמרו המפורסם תרבות ההעתק הדבק של מערכת החינוך לגבי כמויות הטכנולוגיה שנכנסות ללא שינוי בדרכי פדגוגיות, הוא צדק כמובן. אי אפשר להלביש על הטכנולוגיה את כל תחלואי המערכת והיא כשלעצמה איננה עושה כל שינוי. המורים שאנחנו נדרשים לעבוד אתם צריכים לעבור שינוי בשלושה מישורים: הראשון- להתידד עם הטכנולוגיה ולהתמקצע בדרך העבודה אתה, השני-לשנות את דרכי ההוראה שלהם והשלישי- לעשות שילוב מושכל ונכון בהתקצעות הטכנולוגית שלהם. וכמובן להיות מקצועיים בתחום הדעת אותו הם מלמדים. האם אני אחראית על תחום הדעת? לא! לשם כך יש מדריכי תחום דעת. האם אני עובדת תמיד בבתי ספר שבהם יש מדריכים בתחום הדעת? לא! יותר ויותר אני מאמינה שראשית על המדריכים כולם לעבוד בשילוב של פדגוגיה מקוונת ואז לשמש כמודלינג
(modeling) למורים עצמם.



הקושי הזה הולך אתי כל הזמן. השאלות על מה אני אחראית מה עלי לקדם, מה בסמכותי ובאחריותי ומה לא, ממשיך להטריד. בסופו של דבר, את ההוראה אנחנו רוצים להשביח והיא זאת שבלבו של העניין. הטכנולוגיה לבדה לא תצליח להשביח את ההוראה. היא תאפשר למורים לשלוט בכלים, להכיר אותם וגם להשתמש בהם בתהליכי ההוראה-למידה. עלי לדאוג שהם ישתמשו בכלים הללו בצורה מושכלת ונכונה בהתאם למטרות ההוראה שלהם ולעקרונות פדגוגיים מבוססי התמקדות בפרט.

ייצוג מושגים במדעים באמצעות הפיקסה

המורות למדעים חפשו דרך כדי לאפשר לתלמידים להבנות את הידע.חשבנו ליצור פעילות שתדרוש מהתלמידים לייצג באמצעות ציורים את המושגיים: יסוד, תערובת ותרכובת. הרעיון הוא שכל תלמיד יבחר לעצמו מושג אחד שאותו הוא ייצג באמצעות צורה אוטומטית, אך לא יכתוב מה יצג והתלמידים האחרים יגיבו על הייצוג ויתייחסו למושג שרצה להביע.

כל התלמיד שמר את הייצוג שלו בשיקופית כתמונה, והעלה אותה לאלבום תמונות שיתופי של הפיקסה. לצורך כך המורות למדעים יצרו את האלבום מראש וקבעו סיסמא משותפת לכל התלמידים.



ההתלהבות בשיעור היתה רבה. לתלמידים ולמורה היה אור בעיניים בעת ביצוע המשימה. בסיום העלאת התמונות לאלבום השיתופי וכתיבת תגובות התלמידים זה לזה התקיים בכיתה דיון על משמעות ההצגים. התלמידים ניסו לנחש איזה יסוד או תרכובת חבריהם יצרו. ניכר שכולם היו מעורבים ומתלהבים.



המשימה הזו עונה על מספר עקרונות פדגוגיים: היא היתה רלוונטית לתלמידים, עוררה בהם סקרנות ומוטיבציה, ענתה לשונות מאחר וכל תלמיד יצר את יצירתו בהתאם ליכולתו ולכישוריו ופיתחה חשיבה ברמה גבוהה. התלמידים היו פעילים בשיעור והבנו את הידע שלהם, והיתה שיתופיות אמיתית בתגובות ובניסיון לנחש מה ייצגו התלמידים העמיתים.

המורות למדעים היו מאושרות. ניכר שזו למידה אחרת: חוויתית יותר ומשמעותית הן ללומד והן למורה. ללא השימוש במחשבים האישיים לא ניתן היה לקיים את הפעילות.

כנס הרצליה 2010 טכנולוגיה במערכת החינוך

למרות שהחלטתי להקדיש את הבלוג הזה להיבטים הנוגעים במחשבים ניידים לתלמידים במודל 1:1 אינני יכולה שלא להתייחס לדברי שר החינוך, בכנס הרצליה ביום שלישי 2.2.10

השר התייחס לכך שעד שנת 2015 יש כוונה להפוך את בתי הספר לעתירי טכנולוגיה , כולל למידה באמצעות מחשבים ניידים לתלמידים.בהקשר זה חשוב לציין שבכנס הוצג גם סקר ששאל את התלמידים כיצד צריך להראות בית הספר. הנתון המדהים בעיני היה ש- 77% מהתלמידים חושבים שלכל מורה ולכל תלמיד צריך להיות מחשב נייד.

שר החינוך שרטט חזון לפיו לכל תלמיד יהיה מחשב נייד וכל התכנים יהפכו לתכנים דיגיטאליים. אני אהיה הראשונה שאברך על כך! אני חושבת שחשוב ביותר להכין את התלמידים לחיים במאה העשרים ואחת, ולאפשר להם ליצור תכנים ותוצרים באמצעות המחשב. היה לי מעניין מאד לקרוא את תגובות הכותבים. רובם לא ראו צורך להוסיף טכנולוגיה לבתי הספר והעדיפו לצמצם את גודל הכיתות או לשנות את כוח האדם. אני מאמינה שיש צורך בעוד שינויים רבים, אך שילוב טכנולוגיה בצורה מסיבית מתבקשת מעצם העובדה שאנחנו חיים בדור טכנולוגי.
ממליצה לקרוא הן את הכתבה והן את התגובות.

כיצד יראה המחשב הנייד העתידי?

אין לדעת כיצד ייראה המחשב הנייד בעוד עשור, האם הוא יהיה דומה יותר לפלאפון, אייפון, או לנייד כפי שהוא כעת. אני נזכרת שבתקופת לימודי לתואר שני בשנת 1994 ננטש ויכוח בין העתידנים כיצד תראה מערכת הבידור העתידית. האם הטלוייזיה תתפוס את מקום המחשב, או המחשב יתפוס את מקום הטלויזיה. היו עתידנים שחשבו שהטלוויזיה תמות ותתמזג לתוך המחשב. דיברו על טלויזיה אינטראקטיבית (משהו בסגנוון ההצבעות שמתקיימות היום לכל תוכניות הריאליטי? אולי - לא ברור אם התחזיות ההן התגשמו כלשונן או עברו מוטציות בדרך להגשמתן). מכל מקום נזכרתי בעתידנים ההם למינהם מכיוון שכיום יש הרבה מאד דיבורים על כך שהמחשב הנייד יתמזער מאד, אולי אפילו לגודל של האיי-פון החדש שאפל מוציאה לשוק היום, אולי תצטרף אליו מקלדת ואולי לא. בהונג קונג, קראתי במאמרים שונים, הלמידה נעשית באמצעות מכשירים מוביליים וניידים הדומים לפלאפונים. הרי הפלאפון מדור שלוש וחצי הוא מחשב משוכלל לכל דבר, יש רק קושי עם ההקלדה של האותיות, למרות שאישית זה נראה לי יותר קושי של הדור שלי מאשר הקושי של דור הצעירים שמסמסים במהירות ויודעים בע"פ את מספר התקתוקים שיש לתקתק לכל אות.

ברור לי שבעוד עשר שנים מחשבים ניידים בבתי הספר יהפכו להיות עניין שבשגרה, בדיוק כפי שהפכו המחשבונים של קסיו שניתן היה לחשב לוגריתמים וזויות סינוס וקוסינוס בעזרתם , בשעתי . כשאני נבחנתי לבגרות , אסור היה להשתמש במחשבונים מאחר והם היו יקרים מאד ולא שווים לכל נפש, אך שלוש שנים אח"כ כבר הותר להשתמש בהם בבחינות הבגרות מאחר ומחירם ירד והפך לעממי. זה בדיוק מה שיקרה לניידים, הן מבחינת המיזעור והמשקל והן מבחינת הערך.

קראתי טענות רבות לפיהן לא צריך שלילד יהיה נייד בכיתה, מספיק שיהיה לו דיסק און קי ושהוא יוכל לעבוד מול הרשת. אינני מסכימה עם טענה זו. זמינות גורמת לשימוש. אם כדי שתלמידים ישמרו חומרים על דיסק און קי יש צורך בתיאום מעבדת מחשבים, בלוגיסטיקה מסובכת של מתי יורדים לחדר ומתי לא, הדברים נעזבים. קושי לוגיסטי מביא לעצלות ובסופו של דבר לומדים להסתדר בלי. אבל כשהמחשב זמין ונמצא על כל שולחן כל היום, ניתן להשתמש בו גם לסיטואציות קצרות - של 10-15 דקות, ללא פרוצדורה ולוגיסטיקה מורכבת. הקלות הזו והזמינות הזו מאפשרות גמישות מירבית וניצול מירבי של המחשב לצרכי הלמידה. אני מאמינה שללא המחשבים הניידים לא היינו מצליחים להשריש מהר כל כך את השימוש בקמפוס הוירטואלי ובסביבה הלימודית ברשת. ניסיתי בשנה שעברה ללמד סטודנטים במכללה עם אתר מלווה קורס, על פי אותם העקרונות שמנחים את עבודת המורים בתוכנית הניידים ולא נחלתי הצלחה מרובה. אחוז גדול מהסטודנטים לא נכנס בדרך קבע לאתר ולא השתמש בחומרים, למרות שחייבתי לעשות זאת.

אז ייתכן ובעשור הקרוב נראה ניידים קצת אחרים - אך לי ברור מעל לכל צל של ספק שמספרם של בתי הספר שמשלבים ניידים לתלמידים ילך ויגדל, מספר הישובים שיאמצו תוכניות 1:1 יתרבה מאד ואתו יגדל מאד מספר התלמידים שיגיעו עם מחשבים ניידים ללימודים.