הרהורי מדריכה בתוכנית לשילוב מחשבים ניידים

10 סיבות למה כדאי להשתמש בניידים 1:1

2011-11-20T12:37:00.000-08:00

חשבתי שכבר קראתי את כל הסיבות למה כדאי להורות וללמוד עם ניידים 1:1, אבל המאמרון הנוכחי של פטי גרייסון הפתיע אותי. פטי מונה 10 סיבות, שחלקן אולי נשמעות בנאליות אבל יחד עם הדוגמאות והקישורים לאתרים השונים יש הרבה מה ללמוד ממנה.
הסיבה הראשונה היא שהתלמידים לומדים להקליד באופן עיוור וכתוצאה מכך שמלאכת הכתיבה הופכת מהירה פשוטה וקלה הם כותבים יותר.
השניה-התלמידים לומדים לחפש במהירות במנועי חיפוש שונים ושומרים את הקישורים החשובים בדף הדיליגו הכיתתי . כך נוצר מאגר גדול של קישורים משותפים.
השלישית- מודעות גלובלית : השימוש בגוגל ארץ מפתח אצל התלמידים את המודעות הגלובלית.
הרביעית - תרגול נוסף. לתרגל באמצעות חוברות ודפים זה משעמם אך כניתן לתרגל באופן אינטראקטיבי עם משוב מידי ועם משחקים התרגול נעשה מעניין יותר.
החמישית-פרבום בלוגים שכולם קוראים ולא רק המורה דבר המגביר את המוטיבציה לכתיבה ומעלה את המודעות לקהל הקוראים.
השישית- יצירת סיפורים דיגיטאליים. פטי מדגים זאת במספר קישורים לאתרים שבהם ניתן ליצור את הסיפורים.
השביעית - למידה שיתופית משמעותית באמצעות גוגל מסמכים ודפי WIKIS
השמינית -למידה בהקשר התלמידים מחוברים לאתר המאפדר להם להשתתף בסקרים, לקרוא בקול רם ולחלוק את הידיעות שלהם עם עוד משתמשים.
התשיעית- קריאה בלתי פוסקת, מאחר וניתן ליים פר ולהתחיל לקרוא בספר חדש באמצעות הניידים.
העשירית-למידה המבוססת על הנעה פנימית.

כשנכנסתי לקישורים שפטי ממליצה עליהם גיליתי אתרים מדהימים שלא ידעתי על קיומם. במיוחד התאהבתי באתר לכתבית סיפורים של storybird שהוא ידידותי מאד וקל לתפעול. עוד אהבתי את היכולת ללמוד לבד כיצד לתפעל את האתר באמצעות הסייר המהיר (quick tour) שגם מלווה בהסבר קולי וגם בהדגמה של תפעול האתר.
אני ממליצה לכולכם להכנס לקישורים במאמר באנגלית ( מצויינים בתכלת) ולהחשף לשפע האפשרויות שפטי מציעה.
מומלץ בחום!

מעל ומעבר

2011-10-03T16:07:00.000-07:00

מיומנויות המאה ה- 21?

הלוואי ותלמידנו עם הניידים ידעו לייצר בשיתופיות כזו תוצרים חדשים ומרשימים. למידה במיטבה!

תפיסת התפקיד שלי כמדריכה בעידן הדיגיטאלי

2011-09-23T23:35:00.000-07:00

מהו השם המתאים ביותר לתפקידי? ההצעות הרבות ששמעתי במהלך השנים האחרונות גרמו לי להרהר בכך, שלא בכדי אין עדיין שם מוסכם לתפקיד. השם הראשון שקופץ לראש הוא רכזת תקשוב. אך האם שם זה מגדיר נכונה את התפקיד? או אולי השם מדריכה לפדגוגיה מקוונת מתאים יותר? האם יש לכלול בשם גם את המרכיבים של סוכנת שינוי ומובילת חדשנות? ואולי נכון יותר להשתמש בכינוי מובילת חדשנות טכנו-פדגוגית?

הלבטים על שם התפקיד מעידים על המורכבות שבו ועל ההיבטים השונים שהוא כולל. ניסיתי לפרק לעצמי את שלל המרכיבים של התפקיד והגעתי לרשימה ארוכה מאד, שלמרות ניסיוני לצמצמה ולקצרה, נותרה ארוכה באופן מפתיע.

מרכיבי התפקיד:

v הכרות מעמיקה עם כלים טכנולוגיים

o התעדכנות בכלים חדשים.

o יישום של הכלים בשטח

v למידה לאורך החיים

o קריאה עצמית של מאמרים

o השתתפות בהשתלמויות

o הרחבת רפרטואר הכלים וההתנהגויות שלי כמדריכה

o הבנה של תהליכי שינוי

o הבנה עמוקה בפדגוגיה

o צמיחה והתפתחות אישית

v בחינה מעמיקה של אמונות ודיעות

o עצירה לצרכי התבוננות מעמיקה

o חשיבה על – קיום מתמיד של תהליכי רפלקציה עמוקים

o למידה מהצלחות של אחרים

o בקרה עצמית

o תיקון של הרגלים ישנים

o תקשורת בינאישית

אני חושבת שבתפקידי כמדריכה בעידן טכנולוגי עלי להתמיד בשאילת שאלות , תוך שיפור עצמי והתחדשות מתמדת. למרות שאני אמונה על תחום החדרת כלים טכנולוגיים, ברור לי שאי אפשר להסתפק בכך, ויש לשאוף כל הזמן לשינוי ממעלה שניה ושלישית שבהם הכלים הטכנולוגיים משפיעים על הפדגוגיה ויחד מעצבים משהו אחר סינרגי טוב יותר מהקיים. האיזון הזה בין הפדגוגיה לטכנולוגיה מטריד אותי ומבלבל אותי מאד מאחר ולא פעם אני רואה מורים שרכשו את מיומנות השימוש בטכנולוגיה, אך היכולות הפדגוגיות שלהם נמוכות מאד, והטכנולוגיה מעצימה את חוסר הבנתם הפדגוגית. אז כמדריכה לשילוב התקשוב בהוראה באופן מיטבי אני מוצאת את עצמי לא פעם עוסקת הרבה בפדגוגיה ולעיתים פחות בטכנולוגיה. היבט נוסף בו אני טרודה כל הזמן הוא עד כמה אני מקצועית ומה עלי לעשות עוד על מנת לשכלל את מיומנויות ההדרכה שלי ולהפוך למקצוענית יותר.

כמדריכה אני אמונה על יישום תהליכי הוראה למידה באמצעות כלים דיגיטאליים. אני חושבת שלו הייתי צריכה לעבוד היום במודל של "מורה מקוון" היה לי קשה ואולי גם הייתי נכשלת. בעשור האחרון, כל ההשתלמויות שהעברתי היו בסביבה של מחשבים, בין אם אלה מחשבים במעבדה ובין אם אלה מחשבים אישיים. התמונה של מרצה שמגיעה למעבדת המחשבים, מעלה מצגת ולא מפסיקה לדבר טראומטית בעיני. לשם מה לשבת במעבדה עם מסך מול הפנים אם לא מאפשרים ללומדים לגעת במחשב ולעבוד בו? בכל ההשתלמויות שאותן אני מעבירה אני מקפידה מאד על למידה פעילה, על התנסות אישית. באחת ההשתלמויות זכור לי שהצגתי כלי למפות חשיבה , שהכרתי רק באופן כללי, אך יחד עם המשתלמים חקרנו אותו יחד והכרנו את הפונקציות הרבות שהכלי מכיל. אני מאמינה שמדריך המאמין בעצמו ובמקצועיותו מבין שהוא יכול להציג כלי גם אם אינו שולט באופן אבסולוטי בכל הפונקציות שלו. זה חלק מההבנה שהלמידה היא אינסופית וחלק משיתוף המשתלמים באופן אמיתי בהשתלמות. וגם זה חלק מתפקידי כמדריכה: לאפשר, לפתוח פתח, לסקרן, לעודד חקירה עצמית ולמידת עמיתים. על פי עקרונות האנדרגוגיה- הוראת המבוגרים, יש להפוך את המשתלמים לשותפים בקביעת התכנים אותם ילמדו. איך עושים זאת בהשתלמות? בהצגת כלי באופן כללי לדו' ובאפשור של חקירתו לעומק ע"י המשתלמים עצמם. על מנת לעשות זאת יש קודם לשנות את דפוסי החשיבה של המורים ולהבין שהתלמידים הם שותפים לתהליכי הוראה למידה, ולא רק כלי קיבול להכלה של חומרים ומטרות לימודיות שאנחנו מעוניינים להעביר להם.

פוקס (2002) טוענת שהמדריך צריך להיות אדם מתפתח ומפתח, בעל הכשרה ספציפית בהדרכה, ומידה של מוטיבציה להמשיך ללמוד מעצמו ומאחרים. אני מאמינה שמדריך איכותי אינו מפסיק ללמוד לעולם: הוא לומד לא רק כלים חדשנים וטכנולוגיים אלא גם מתעדכן במגמות האחרונות הקיימות בתחום הטכנולוגיה והחינוך, כולל קריאת ספרות , בלוגים עדכניים וכו'. פוקס (שם) ממליצה לכל מדריך לבחון את מידת התאמתו לפני שהוא מתחייב לתפקיד ההדרכה, להתבונן בעצמו ולבחון האם הוא ניחן בידע הדרוש ובמיומנויות הדרושות, האם יש לו את התכונות המתאימות לעבודה עם מורים והאם הוא נהנה לעבוד בצורה אינטימית עם אנשים מבוגרים ביחסי עזרה ותמיכה.

בהמשך להמלצותיה של פוקס, במהלך השנים התחדדה בי התובנה, שדווקא המרכיבים האישיותיים, ולאו דווקא הטכנולוגיים הם המרכיבים החשובים ביותר והמשפיעים ביותר בתפקיד המדריכה. היכולת להתגמש בהתאם לצרכי השטח, לתת מענה דיפרנציאלי למורים ולמדריכים, לקדם כל אחד מהמקום בו הוא נמצא, אך גם להציב סטנדרטים ברורים של דרישה לאיכות ללא פשרות הם לדעתי המרכיבים החשובים יותר מאשר הכרות עם כלי זה או אחר. הברק בעיניים, הנתינה האינסופית והרצון באמת לצמוח ולהצמיח, אלו לדעתי התכונות הנדרשות ממדריך בעידן דיגיטאלי. הנכונות להתנסות, גם בדברים חדשים ובלתי ידועים שהתוצאות שלהן אינן ברורות מראש, גם הן חלק המאני מאמין שלי.

כותרת בעיתון מעריב: "מקדימים את ישראל, הודו מציגה: מחשב לכל ילד"

2011-09-15T22:57:00.000-07:00

הכותרת הזאת, למרות שהיא קטנה ונמצאת בעמוד פנימי מאד במעריב של היום, (שישי 16.9 ע"מ 14) משכה את עיני. גם בפתיח שלה וגם במילים: מחשב לכל ילד. כשקראתי אותה עלתה מפי הקריאה WOW ! מדובר בלא פחות מאשר 6.8 מליון מחשבים ניידים, מספר מוזר קצת בהתחשב בעובדה שמדובר בתלמידים מהיכן הגיע ה- 8. ? ובכל זאת, אלו מספרים עצומים, בלתי נתפסים!

בגוף הכתבה נאמר שבמדינה טמיל נאדו, שהיא, כנראה, עשירה יחסית למדינות הודו האחרות, מתכוונים לחלק תוך 5 שנים מחשבים ניידים לכל תלמידי חטיבות הביניים. העלות הכללית של התוכנית תסתכם בשני מיליארד דולר! אמנם יש ביקורת ציבורית על התוכנית, ויש הטוענים כי בעקבות הפסקות חשמל תכופות ותשתיות רעועות התלמידים יתקשו להשתמש במחשבים בכל זמן שירצו, ולכן חשוב להשקיע בתשתיות טרם יחלקו ניידים לתלמידים.

השאלה של התשתיות והמחשבים מזכירה לי קצת את שאלת הביצה והתרנגולת. מה קודם למה? הרי ברור שללא תשתיות תומכות ורציניות, תוכנית כזו נדונה לכשלון עקב התקלות הטכניות המעכבות והבולמות את השימוש בניידים. מצד שני, ללא נייד לכל תלמיד וללא הקף כזה של פעילות, לא נוצר צורך אמיתי ומשמעותי להשקיע בתשתיות. זאת ועוד, כל השקעה בתשתיות תלויה בנפח הפעילות. ללא פעילות מסיבית של נפחים, קשה לדעת לאילו רחבי פס יש להגיע ומהן התשתיות הנדרשות.

למרות הביקורת הציבורית התשובה של קובעי המדיניות היא כי לא מדובר במותרות אלא "באמצעי שיתן לתלמידים, שרבים מהוריהם אינם יכולים להרשות לעצמם לרכוש מחשבים, כלי משמעותי לקידום החינוך שלהם". מהמסופר בכתבה, לא ברור לי האם מדובר במחשבים נישאים על עגלות שנמצאים פיזית רק בבתי הספר או האם התלמידים מקבלים אותם בהשאלה ולוקחים אותם לבתיהם. ובכל זאת התוכנית הזאת מעוררת השתאות, התפעלות ושמץ של קנאה.מעניין יהיה לעקוב אחרי התפתחותה בטמיל נאדו.

כשספרתי לבעלי על הידיעה הוא לא התפלא. הודו היא היום מעצמת תכנות הוא אמר לי. הם בתנופה אדירה של פיתוח התחום הטכנולוגי. מי היה מאמין!

כלים שיתופיים ברשת ופדגוגיה עדכנית- כנס מיט"ל 2011

2011-06-28T09:26:00.000-07:00

חזרתי מהכנס עייפה אך מרוצה. נחשפתי לרעיונות חדשים ומעניינים, נפגשתי עם קולגות, הרחבתי ועשרתי את הידע שלי וגם הצלחתי להציג בהצלחה את התובנות שלי על השילוב של כלים שיתופים ברשת ופדגוגיה עדכנית.

אני שמה לב לעובדה, שהבלוג שלי הופך למקום שבו אני לא רק מתעדת מה קורה למורים, אלא גם אני אוספת חומרים הקשורים לפרסומים שלי ולהצגת העבודות שלי , מעין אתר פרטי הקשור לזוויות השונות של עבודתי המקצועית.

לכל מי שלא נכח בכנס, או היה בהרצאות מקבילות אני מצרפת את המצגת .

תלמידים כשותפים למלאכת ההוראה

2011-06-11T03:11:00.000-07:00

עמיתתי לעבודה זהבה אפל, מתמחה בשילוב של ניידים 1:1 בחטיבות ביניים כחלק מעבודתה כמדריכה ראשית בתוכנית כתו"ם של מכון דוידסון. בשיחה אתה השבוע למדתי על מהלך מעניין שיזמה עם תלמידים "נאמני מחשב". זהבה החליטה לנסות אסטרטגיה אחרת, לפיה במקום ללמד את המורים לעבוד בתוכנת הקריקטורות toondo היא תלמד את נאמני המחשב את עיקרי הפונקציות בתוכנה ותבקש מהם להעביר את השיעור בכיתה. זהבה הקדישה לכך 45 דקות, במהלכן רכזה את התלמידים, הסבירה להם כיצד לפתוח חשבון, ליצור רקעים ודמויות, לכתוב מלל בעברית ולצלם את מסך הקריקטורות הסופיות כדי לשמור את העבודה. אח"כ שלחה אותם הביתה לחקור את התוכנה לפרטי פרטים ולהכין מערכי שיעור לחבריהם לכיתה, בעזרתם ילמדו את הכלי לשאר התלמידים בכיתה.

הרעיון לא היה לי חדש. כבר במאמר משנת 2009 בשם "כיצד לשלב את התלמידים בתוכניות להטמעת הניידים" הבאתי את רעיונותיה של מרטינז, שמתייחסים לשיתופם האמיתי של התלמידים, גם כמורים, באימוץ הטכנולוגיות. מרטינז מדגישה את הצורך בהקמת קבוצות נאמני מחשב בעלות סמכויות רחבות יותר משאר התלמידים, על מנת לאפשר את שילובם באופן אמיתי ומשמעותי בתהליך. הדרך שזהבה בחרה לשלב את התלמידים מעניינת מאד. הייתם צריכים לראות את עיניה הבורקות מהתלהבות ומגאווה בשעה שספרה לי כיצד העבירו נאמני המחשב את התהליך בכיתתם. אחד מהם הגדיל לעשות והשתמש ביכולות הלוח האינטראקטיבי אותו חילק לשניים. בחלק העליון הציג את הפונקציות ובחלקו התחתון את הקריקטורה הסופית שיצר, כשכל פעם הסביר מה עשה. ילד אחר צילם את עצמו והכניס את תמונתו כחלק מהדמות הקריקטורית אותה יצר. זהבה ספרה לי שלתלמידים היו רעיונות מדהימים ומעוררי השראה ושהיא למדה מהם רבות.

מאחר ואני חושבת שאנחנו כמדריכים לא מספיק לומדים זה מזה ולא מספיק מכירים זה את פועלו של זה בקשתי את רשותה של זהבה והבטחתי לתעד את מהלכה בבלוג שלי. אני קוראת למדריכים ולמורים אחרים לאמץ את רעיון אותו יישמה זהבה עם נאמני המחשב ואת רעיון למידת העמיתים והפצת הידע והשיתוף, אותו יישמתי אני במאמרון זה.

האם בית הספר מכין את בוגריו להשתלב בשוק התעסוקה?

2011-05-31T09:38:00.000-07:00

ברשומה מיום 14.3.11בבלוג TeachPaperless שואל Shelly Blake Plock את עצמו האם בית הספר מכין את התלמידים לשוק העבודה. כדי לבדוק זאת בחן Shelly מודעות דרושים באתר לינקדן, שמציע ההכנסה שנתית של 60-80,000 $ בשנה. הרשימה כללה את הכישורים הבאים:

· ניסיון ויכולת לפתח מעורבות חברתית כדי ליצור לכידות ונאמנות

· יכולת לזהות מטיפים ובלוגרים שמסוגלים להפיץ את ערך החברה דרך קהילות מקוונות

· "זריעה נגיפית" – היכולת לתמרץ משפיעים המחדירים מותגים לבסיסי האוהדים

· שימוש בכלי ניטור חכמים היכולים לזהות תובנות לפעילות חברתית בכל כלי המדיה החברתיים: בלוגים, אתרים, עמודים, וכו'

· שימוש בכלי ניהול חכמים כגון tweetdack וכו' כדי לנהל את הקהילות ביעילות

Shelly מבקש מקוראיו לכתוב מהן לדעתם המיומנויות והאינטליגנציות הנדרשות למשרה כזאת, איזה סוג של הוראה ואילו תכנים יכינו את הלומד באופן המיטבי להכנס לשוק העבודה הזה, והאם לדעתם בית הספר שלהם מכין את התלמידים לתפקד בשוק כלכלי כזה.

אחד המגיבים לרשומה מספר, שהגיש יוזמה לרכישת IPAD לכל תלמיד מתוך ההבנה שללא שליטה בטכנולוגיה ישארו התלמידים הרחק מאחור בעולם הכלכלי של המחר.

אישית אני מאמינה שהתלמידים בתוכניות ניידים אישיים 1:1 אכן רוכשים בפועל יותר מיומנויות לשימוש בה ולשליטה גבוהה בטכנולוגיה.עצם העובדה שהם עובדים יחד בכיתה בניידים האישיים שואלים זה את זה שאלות לגבי שימושים יישומים וכו' ועובדים בצורה שיתופית יותר כבר מכינה אותם טוב יותר להתמודדויות עם עולם העבודה של המחר

עוד חטיבות ביניים מרחיבות את השימוש במחשבים ניידים אישיים

2011-05-24T14:52:00.000-07:00

השבוע שמעתי ששתי חטיבות ביניים באזור המרכז החליטו להפוך באופן הדרגתי לחטיבות שכל תלמידיהן ילמדו באמצעות ניידים 1:1. המדובר בשתי חטיבות, שפועלות במסגרת תוכנית כתו"ם. בראשיתה, חרטה תוכנית כתו"ם - (כתה מחשב ומורה) בהובלה של מכון דוידסון על דגלה את המדיניות של בחירת כיתה אחת מתוך שכבה שלמה, שבה ילמדו התלמידים באמצעות מחשבים ניידם אישיים. הכיתה נבחרה באמצעות הגרלה אקראית, וכיתה אחת מבין 6 או 7 כיתות במחזור קבלה מחשבים ניידים אישיים לתלמידים. המורים שנבחרו ללמד בכיתה זו הביעו את רצונם ונכונותם להשתלם וללמד בעזרת הניידים בכיתה. בבסיס התוכנית עמדה הכוונה לבחון את ההבדלים שיחולו לאורך זמן בהישגי התלמידים ובהרגלי הלמידה שלהם בין כיתת התלמידים שלומדים עם מחשבים ניידים לבין הכיתות של התלמידים שלומדים ללא מחשבים ניידים. בניגוד לתוכנית המערכתית שפועלת בגני תקווה, תוכנית כתו"ם בוחרת בכיתה של "סיירת מובחרת".

ההחלטה על כך שכל שכבת ז' תלמד עם נידיים ולא רק כיתה אחת "מובחרת" היא פרי יוזמה של מנהלות בתי הספר, שרוצות להפוך את תוכנית 1:1 לתוכנית מערכתית בית ספרית. כמובן, שהן נעזרות בהסכמת הרשות למהלך. האמת, אינני מופתעת כלל מההחלטה ומהכניסה למהלך. כבר לפני שלוש שנים חזיתי שמספר בתי הספר שינסו להתמודד עם האתגר של שלוב ניידים 1:1 בהוראה ילך ויגדל. העובדה שיש רק כיתה אחת בבית ספר שלומדת עם ניידים משפיעה במעגלי אדווה על בית הספר כולו ויותר ויותר מורים מצטרפים למעגל ההוראה בכיתות 1:1. נוצר בסיס רחב לשפה משותפת, ומסתבר שעם כל הקושי, המנהלים רואים את היתרונות הרבים שבתוכניות 1:1. יתרונות אלו מקבלים משנה עוצמה ותוקף כששכבה שלמה לומדת עם ניידים וחדר המורים כולו מתנסה בחוויות האלו. ככל שמתרחבת יוזמת הורים להקמת בתי ספר פרטיים אני מאמינה שיהיו יותר תלמידים, ולצדם יותר ויותר מורים, שירצו ללמוד וללמד בתוכניות 1:1. אני מאד מקווה שהבלוג הזה יוכל לשמש להם מקור לימוד להרבה נושאים שיעסיקו אותם בשנה הראשונה להטמעה המערכתית.

המחשבים הניידים כבר פה - מה עושים?

2011-04-07T05:13:00.000-07:00

השבוע פנתה אלי עמיתה שהיתה בדרכה לבית ספר שקבל מחשבים ניידים על עגלות לתלמידים. היא רצתה לדעת מה אני ממליצה לעשות דבר ראשון עם המורים שצריכים להתחיל להפעיל את המחשבים הניידים. היו לה רעיונות מקוריים ויצירתיים, ואני חושבת שתשובתי קצת הפתיעה אותה. המלצתי לה להתחיל עם קביעת הפרוצדורות להתנהלות עם המחשבים הניידים. איך מוצאים אותם מהאפסון? מי מוציא? האם לכל מחשב יש מספר סידורי? האם אנחנו עורכים רשימה שמית של איזה מחשב קבל איזה תלמיד? בניגוד למחשב אישי נייד לכל תלמיד, מחשבים ניידים על עגלות נמצאים בבית הספר ובמידה וחלה תקלה במחשב רצוי שנדע אצל מי היה המחשב. יצירת אמנה לשימוש במחשבים הניידים שנכנסים לכיתה, דומה מאד לאמנה שעושים עם תלמידים שנכנסים לחדר מחשבים. יש צורך ליצור נהלי עבודה מסודרים יחד עם תלמידים. ברור היה לנו, שיש ליצור נהלים כאלו כשנכנסים למעבדת המחשבים בבית הספר, אך נהלים כאלו אינם הדבר הראשון עליו אנחנו חושבים כשניידים נכנסים לכיתות. כמי שהתנסתה גם עם ניידים אישיים לתלמידים וגם עם ניידים על עגלות, ברור לי שהפרוצדורות והנהלים יכולים לגרום לתוכנית כזו להצליח או להכשל. אינני מזלזלת בפדגוגיה ואינני מזלזלת במיומנויות ובכלים שהניידים מאפשרים לנו לפתוח בפני התלמידים. אבל אני חושבת שהבסיס להצלחה בתוכניות הללו הוא קודם כל לוגיסטי מנהלתי.

בשיחה עם העמיתה מאוחר יותר, התברר לי שזה היה נכון להתחיל בדיוק מהמקום הזה. זה מקום פחות מלהיב ופחות יצירתי, אבל מאד מרגיע. מקום שמאפשר להרגיש סוג של בטחון ותחושת יכולת: עשינו דברים דומים, אפשר להתמודד, זה לא כל כך מפחיד כמו שזה נשמע. בהמשך תבוא הפריצה.

מנוע חיפוש ויזואלי לתמונות - taggalaxy

2011-03-15T04:05:00.000-07:00

אתמול נחשפתי לכלי לחיפוש ויזואלי במאגרי תמונות ה- taggalaxy ע"י מורה לאנגלית שעובדת בכיתות של 1:1. היא הציגה לתלמידים משימת כתיבה, הבנויה על בחירה של תמונה מתוך ה- Flicker והדגימה את דרך החיפוש במנוע. החיפוש בנוי על תגיות של תמונות, שהוספו לתמונות של אנשים שהעלו את תמונותיהם לפליקר. ניתן לחפש עפ"י תגית בודדת, או על פי מספר תגיות והמנוע עצמו מציע מילים אסוציאטיביות הקשורות למילת החיפוש הראשונה.

אני מוכרחה לציין שממש התלהבתי מהוויזואליות של מנוע החיפוש הזה. הוא נראה כמו גלובוס, והתמונות המצטרפות אליו בהתאם לתגיות, נופלות אחת אחרי השנייה ונאספות למרכז הגלובוס. בעת חיפוש התמונות, ניתן לסובב את הגלובוס לכל הכיוונים ולבחור בתמונה הרצויה. ניתן להגיע לעמוד ממנו אוחזרה התמונה כדי לראות מה כתב עליה הצלם והיכן צולמה. בהקשר זה התייחסה המורה גם לנושא של זכויות יוצרים.

במשימה נדרשו התלמידים לבחור תמונה הקשורה לרגש של anger , להעתיק אותה למסמך ולכתוב עליו סיפור קצר פרי דימיונם. הבחירה היתה קשה לתלמידים. השפע הרב של התמונות והעוצמה שבהן גרמו לתלמידים לבלבול וחלקם התלבטו רבות בטרם בחרו בתמונה. קריאת ההתלהבות של התלמידים למראה הגלובוס המתמלא בפרטי התמונות הדהדו ברחבי הכיתה. התלמידים שקעו בכתיבה.

ברפקלציה על השיעור חשבתי לעצמי שהשימוש במנוע החיפוש היה בדיוק בהקשר הנכון. ההדגמה היתה ברורה ואפשרה לתלמידים לחזור ולהתנסות בכלי בעצמם. האותנטיות בבחירה גרמה להם להתחבר לסיפור שהמציאו, והם עסקו במטלת כתביה באנגלית. זה באמת הכוח של הנידיים בכיתה!

תובנות של נעמי פורת מכתיבה בבלוג

2011-03-12T03:25:00.000-08:00

התלבטתי רבות אם לסגור את הבלוג שלי, ולהחליט עם עצמי שלא אפרסם יותר הרהורים, גם אם ממש ידגדג לי באצבעות. מצד שני, קשה לי לוותר על המקום הזה, שמאפשר לי לכתוב ללא צנזורה והגבלות קשות של אקדמיה. אז לאט לאט אני מורידה את כמות המאמרונים שאני כותבת, ומשתדלת לדווח רק על פריצות דרך חדשות , ולא לגעת שוב בנשואים שכבר כתבתי עליהם ונגעתי בהם בצורה זו או אחרת.

בחרתי לשתף אתכם במילות הפרידה והסיכום שנעמי פורת, סטודנטית לתואר שני כותבת עם סגירת הבלוג שלה. אל נעמי התוודעתי בעקבות תגובותיה בבלוג שלי וסיכום כנס מיט"ל 2010 שבו כתבה על תובנותיה מההרצאה שלי בכנס. אני חושבת שכתיבתה מהווה מסמך תיעודי חשוב על היתרונות שבכתיבת בלוג ועל השפעתה של כתיבה זו על גיבוש תפיסת התפקיד ועיצוב הזהות המקצועית.

ייצוג מידע מילולי באופן חזותי

2011-03-07T14:18:00.000-08:00

לקראת מפגש מורים עם מחשבים ניידים שאני עורכת מחר, ועוסק בנושא השפה, בחרתי לפתוח ב- WOW. החלטתי להביא את מילות השיר על אליעזר בן יהודה בייצוג חזותי מילולי בתוספת לקישור לשיר המתנגן ברקע. הפתיחה תהיה באמצעות התמונה החזותית של המילים ועליה אשאל שאלות מגרות. אנסה לקבל מהם את התשובה שזה השיר של אליעזר בן יהודה, ואז אפתח את הקישור לשיר. אני מאמינה שפתיחה כזו יוצרת משמעות ומכניסה את הלומדים מיד לאווירה אחרת. ומאחר ולכל לומד יש מחשב נייד אישי, אני מקווה שמיד תשאל השאלה המתבקשת: איך עשית את זה? ואני אוכל להדגים ולהראות וגם לשמוע מהלומדים מה התובנות שלהם לגבי הפעילות.

יום סינכרוני מקוון באנגלית

2011-02-13T14:17:00.000-08:00

בשבוע שעבר, ביום שני נכחתי ביום מיוחד במינו. זה היה יום מקוון לתלמידי כיתות ט' באנגלית. תלמידם אלו נשארו בבית ובמשך כל הבוקר עבדו מבתיהם,על עיתון נוער באנגלית. לאורך כל היום היו מוריהם מחוברים אליהם באמצעות מערכת סינכרונית, והתלמידים יכלו לשאול שאלות, להתלבט וגם לשמוע את הסברי המורים לחבריהם.

ההכנות ליום המקוון היו ארוכות וכללו חלוקה של התלמידים לקבוצות שונות מאלו שהם לומדים בהן בכיתה. בכך, נשברה מסגרת הכיתה, מעבר למסגרת המקום והזמן. בנוסף, הותקנה על כל המחשבים הניידים של התלמידים התוכנה לשיעורים סינכרוניים וכל התלמידים עברו הכשרה כיצד משתתפים בשיעור כזה. טרום היום המקוון נערכו ניסויי כלים בבית הספר, כדי להבטיח שביום המקוון יוכלו כל התלמידים להתחבר. צוות האנגלית בבית הספר חבר את הפעילויות לתלמידים, שכללו מצגת פתיחה שכללה שאלות כן / לא על מנת ליצור אינטראקטיביות בזמן המפגש הסינכרוני ופעילויות בפורום.

ואכן, ביום שני בבוקר ההתרגשות היתה רבה. צוות האנגלית בחמ"ל התחבר לאוזניות והחל את הבוקר בבירור מי מהתלמידים נמצא ברשת. ההרצאה נתנה ואחרי כ- 45 דקות התלמידים החלו בפעילות עצמאית, תוך שהם נעזרים בעת הצורך במורים שנשארו מחוברים לארוך כל היום לאוזניות ולמחשב.

במהלך הפקת הלקחים מן היום, עלתה התמונה שלמרות החשש של חלק מהמורים, ההשתלטות על הטכנולוגיה היתה מלאה, וגם אם בתחילת היום היו חששות הם התפוגגו במהלכו. בנוסף, התייחסו המורים לשאלה האם רצוי לערוך יום מקוון שלם במקצוע אחד, והאם לא כדאי היה להשאיר את החלוקה לקבוצות המקוריות ובכך להקל על המורים שלא תמיד דברו עם תלמידים שלמדו בפועל, ולכן לעיתים יכולתם לעזור להם היתה פחותה.

צוות האנגלית דן גם בשאלות על חלוקת הנטל והמעמסה בחיבור החומרים ליום המקוון וכן בשאלה של עבודת הצוות הגבוהה שנדרשת לקראת יום כל כך אינטנסיבי.

החלטות הצוות היו שלהבא, רצוי לחלק יום כזה לשני מקצועות לימוד, או לשני נושאים עיקריים כי תלמיד שמתקשה באנגלית יתקשה להיות מרוכז במשך יום שלם במשימה שכולה אנגלית. כמו כן הוחלט בצוות שלהבא לא תהיה חלוקה מחודשת של הכיתות הפיזיות הקיימות בביה"ס והתלמידים ישארו גם ביום המקוון בחלוקה לפי ההקבצות המקוריות. לקראת הפעם הבאה יהודקו הקשרים בתוך הצוות ותעשה חלוקה ברורה של מטלות בין חברי הצוות.

כל המורים הדגישו את ההתלהבות והלמידה שאפיינו את היום הזה ואת הרצון לחזור על ימיים נוספים כאלה עם תלמידי שכבה אחרת!

יומיים ללא מחשב

2011-01-14T08:30:00.000-08:00

בשבועיים האחרונים בחטיבה נודע לי על כך שקיימת מדיניות של יומיים ללא מחשב נייד. עלי להודות בכנות שידעתי על קיומה של מדיניות זו בבתי הספר היסודיים (שבהם בכתה ה' זה שלושה ימים ללא מחשב נייד) אך לא ידעתי על קיומה בחטיבה. ימים ללא מחשב נייד משמעו שבימים אלו התלמידים מגיעים לבית הספר ללא מחשב נייד, מאחר והילקוט כבד מאד והעומס על הגב רב. אחד הימים האלו היה באופן קבוע יום שישי, מאחר וזהו יום קצר ובד"כ יש בו פעילויות חברתיות רבות ואפיון ייחודי בכל אחד מבתי הספר. הימים האחרים משתנים בהתאם לצרכי המערכת.

אני מוכרחה להודות שאכן הדרישה להקל על הסחיבה הגיונית. דרישה דומה קיימת גם לגבי ספרי לימוד אותם סוחבים תלמידים רבים על הגב, ובעקבות דרישות דומות תוקנו אפילו תקנות שונות לגבי אחוז המשקל של הילקוט ביחס למשקל הילד. הדיון בכובד המשקל של התיק קיים לא רק לגבי מחשבים ניידים אלא גם לגבי ספרים. זכורים לי דיונים של הורים ליצור מערכת שעות שבה לא לומדים בכל הספרים והחוברות של אותו מקצוע ביום אחד ואפילו הלוקרים המפורסמים שנכנסו לבתי הספר באו לפתור את בעיות כובד המשקל והסחיבות הלוך ושוב של הספרים. אני זוכרת כמה קשה היה למנהלים ולמורים לארגן מערכת שעות כזו, ואחד ההסדרים שהגיעו עם התלמידים היה שמספיק ספר אחד על כל שולחן, מה שיצר מתיחויות רבות לעיתים קרובות בין התלמידים (מספיק שתלמיד שכח להביא ספר, או חלה ולא הגיע לבי"ס ביום שבו תורו להביא ספר, וחברו לשולחן הלמודים נותר אף הוא ללא ספר, ולמי רושמים חוסר בציוד? ) ואני גם זוכרת תהיות של הורים על כך שקונים חוברות רבות וספרים שלא לומדים בהם, או שלומדים בהם מספר עמודים ודי, וגם על כך שמביאים לבית הספר חוברות וספרים, אך כמעט ולא פותחים אותם בשיעורים. מבחינה זו תלונות ההורים לגבי המחשבים דומות מאד ואינן חדשות.

אך האם באמת התייחסותנו למחשב הנייד היא כאל ספר / חוברת לימוד? אולי התייחסותנו אליו צריכה להיות כאל קלמר, עפרון עט וכו'? וכי יעלה על הדעת להגיע ללא ציוד כתיבה לכיתה? האם מורים היו מסתפקים בעפרון אחד לשני תלמידים? בעט אחת על שולחן? ומה זה אומר על העובדה שקבענו יומיים ללא מחשב? מה מכתיב את מה? האם תוכן השיעור מכתיב את השימוש במחשב? או האם העובדה שהמחשב איננו או ישנו מכתיבה את תוכן השעור? ואם קל כל כך לוותר על המחשב במשך יומיים, מה זה אומר באמת על הטמעתו בתהליכי ההוראה-למידה בכיתה?

כבר לפני שנה כתבתי מאמרון על איך וכיצד לשלב את הניידים בהוראה והתחלתי לדון בסוגיה הזאת, שטרם באה על פתרונה המספק. אולי יהיו אלו דווקא הספרים שנוותר על הבאתם לבית הספר ובכך נקל על משקל הילקוט? אולי יהיו אלה הקלמרים העמוסים לעייפה בטושים, במספר עפרונות ומספר עטים? אולי יגיעו התלמידים עם נייד בתיק, עט ועפרון ומספר מחברות? אינני מתיימרת לטעון שבכל שעור צריך להשתמש במחשב, או בכל פעילות. יחד עם זאת, אני באמת חושבת, שיש צורך לקיים דיון משמעותי ומקיף עם המורים ועם התלמידים על ימים ללא מחשב, על שעות קבועות לשימוש במחשב לעומת שימוש בהתאם לצורך האמיתי שמתעורר ולנסות לגבש יחד דרכים אחרות, יוצאות ממסגרת השעות והמערכת לפתרון סוגיה זו.

תלמידים מקליטים ראיונות באנגלית באמצעות הניידים

2011-01-11T13:11:00.000-08:00

בשבוע שעבר בעת שבקרתי בחטיבה נגשה אלי אחת המורות לאנגלית ובעיניים נוצצות מהתרגשות ספרה לי על התנסות חדשה שעשתה בכיתתה עם התלמידים. התלמידים התבקשו לכתוב דו-שיח, להעלות אותו לאתר לצורכי שיתוף והשבחה, ובסופו של התהליך גם להקליט את דו-השיח כחלק מעבודתם. המורה ספרה בגאווה כי אחד התלמידים לימד את חבריו לכיתה כיצד ניתן להקליט ללא מגבלות של דקה אחת בלבד, באמצעות הרשמקול שקיים בחבילת תוכנות מיקרוסופט, ולכן גם לא היה צורך שהמורה תלמד להקליט בעזרת תוכנות אחרות.

על פי עדות המורה התלמידים התפזרו ברחבי בית הספר על מנת שיוכלו להקליט במקום שקט והיא "התרוצצה" ביניהם כדי לעזור ולראות שהכל מתנהל כשורה. בתום ההקלטה, התלמידים העלו את הקבצים לקבוצת דיון, והשיעור אח"כ נפתח בהקשבה למספר דיאלוגים מתוך קבוצת הדיון. ההקשבה כללה התייחסות עמיתים, לא לפני שנערכה בכיתה שיחה על הצורך במתן משוב בונה ומשמעותי מתוך כבוד למבצעים. המורה ציינה בסיפוק רב שהמשובים שהתלמידים נתנו זה לזה היו אמיתיים, מכבדים מוקירים ומאפשרים שיפור ולמידה. בעקבות המשובים הללו, רוב התלמידים תקנו את עבודתם הראשונית והקליטו שוב את הדיאלוג.

אז מה יש לנו כאן? מורה מתלהבת, שמאמינה באמת ביכולת של הניידים להשביח את תהליכי ההוראה והלמידה , מורה שמוכנה להתנסות בדברים חדשים ללא פחד מצד אחד. למידה של תלמידים מתוך הנאה המובילה להנעה ולהתלהבות, התנסות של התלמידים בכלי טכנולוגי חדש שמשרת את הלמידה שלהם ורלוונטיות לחייהם מצד שני. נכון שניתן לקיים תהליכים לימודיים כאלה גם ללא נייד לכל תלמיד, אך אין ספק שהזמינות של הנייד והקלות שבה ניתן להחליט ולהוציא לפועל את תהליכי הלמידה הללו מנגישות את הטכנולוגיה לתלמידים, מכינות אותם טוב יותר לחיים בחברה הפוסט-מודרניסטית ומאפשרות לכל תלמיד להתבטא וללמוד תוך כדי עשייה וחוויה. מה עוד אפשר לבקש?

המהפכה התעשייתית והמהפכה הדיגיטאלית

2010-12-15T05:57:00.000-08:00

קן רובינסון (Ken Robinson) מרבה לעסוק בהיבטים של חשיבה יצירתית וחשיבה מסועפת. לטענתו, בתי הספר כפי שהם בנויים היום, מדכאים את החשיבה היצירתית של התלמידים ואת יכולתם לחשוב חשיבה מסועפת ולפתור בעיות מורכבות שבהן אין פתרון בי"ס- הווה אומר פתרון אחד נכון.

לטענתו, הקושי נובע מכך שבתי הספר של היום, שהוקמו בדור הקודם בימי המהפכה התעשייתית וכוונו להשגת מניעים כלכליים של המאה ה- 19, אינם מתאימים יותר. הסרטון הבא, שכולו מצוייר, ומדבר באנגלית ( לא קשה מיד, לא להבהל!!) ממחיש את הבעיה ומעלה את עיקר טיעוניו של קן בנושא.

אני חושבת על הרלוונטיות של הסרטון לכתות 1:1. על היכולת שלנו לאפשר לתלמידים ללמוד אחרת בכיתות אלה ולהשתמש בחשיבה המסועפת שלהם וביכולותיהם היצירתיות באמצעות המחשבים הניידים. זאת כמובן, בתנאי שהמשימות שנתכנן תעודדנה יצירתיות וחשיבה מסועפת. בהקשר זה עולה בי שוב המטפורה של החלוציות על המאפיינים של הנחישות והאמונה בצדקת הדרך שהיא מחייבת.

האם אתם מסכימים עם טענותיו של קן? מה בידינו ומה בשליטתנו?

אתם מוזמנים לצפות בסרטון ולהגיב.

ניידים על עגלות

2010-12-13T20:53:00.000-08:00

בשיחותי הרבות עם המורים המלמדים בכיתות של 1:1 עולה שוב ושוב הרעיון של המורים שלתלמידים יהיו מחשבים ניידים, ביחס של מחשב נייד לכל תלמיד, אך שהניידים לא יהיו שייכים להם, לא יבואו עם התלמידים לכיתה ולא יחזרו לבית התלמידים, אלא יהיו סגורים בארונות, או על עגלות, ויכנסו ויצאו מן הכיתה בהתאם לצורך. ולעצמי אני תוהה, האם היו מוכנים שגם המחברת והעיפרון של התלמיד יהיו סגורים בארונות, או יובאו על עגלות לכיתה בהתאם לצורך.

רוב המורים המציעים את הפתרון הזה, מתייחסים לשאלה היפותטית האם היו מחזירים את הגלגל אחורנית ומוותרים על המחשבים הניידים לתלמידים בכיתה. הפתרון שמציעים המורים נובע מהקושי האמיתי, שאין לזלזל בו, של הסחת הדעת של התלמידים ונושא המשמעת בשיעור. כל המורים מסכימים פה אחד שהמחשב הנייד הנמצא על שולחן התלמיד בזמן השיעור מהווה גורם הסחה ופיתוי שקשה לעמוד בפניו. כולם טוענים שהתלמידים עסוקים בדברים שאינם רק למידה בזמן שהמחשב הנייד פתוח בפניהם ועליהם לעבוד על המשימות הניתנות לתלמידים.

נושא רצף העבודה והסחת הדעת, הוא נושא חשוב ורציני שיש להתייחס אליו בכובד ראש. אני חושבת על עצמי, כסטודנטית באוניברסיטה, שלומדת קבוע עם נייד. הנייד משמש אותי רק להקלדת סיכומי השיעור ישירות למחשב הנייד ( to take notes) , מאחר ולא עולה על דעתי לכתוב את הסיכומים בכתב ידי. אבל אני מוכרחה לציין כי למרות שאני סטודנטית לתואר שלישי , אף אחד מהמרצים באוניברסיטה איננו מתייחס לעובדה הפשוטה, שאחוז גבוה מאד מהסטודנטים בשיעור אוחז בידיו מחשב נייד בזמן השיעור. כל השיעורים מתנהלים בשיטת ההוראה הפרונטלית, במהלכם משולב לעתים דיון עם מספר סטודנטים פעילים ובכולם, המרצה במרכז. חלק מן המרצים משתמשים במצגות לצרכי השיעור, מה שאנו נוהגים לכנות "מודל מורה מקוון".

אני סורקת במחשבותיי את שלל פעילותיי בנייד במהלך השעור באוניברסיטה. אני מוכרחה להודות שאני מוצאת את עצמי לא פעם בודקת מיילים, נכנסת לאתר הקורס ומורידה את המצגת שהמורה מעבירה בעזרתה את השיעור ועוד. בהקשר זה שמעתי משרון גרינברג מרשת אורט, שהיום מקובל לדבר על קשב מבוזר, קשב לזמן מוגבל וקצר, שגורם לאנשים לעשות מספר דברים במקביל, "להכנס" ו"לצאת" מהשיעור בהתאם לעניין ולרצון. אבל עיקר הבעיה לדעתי נעוצה בעובדה, שהמורה ממשיכה ללמד כאילו ואין לי מחשב נייד בכיתה, כאילו מאומה לא השתנה.

ואני רואה תמונה נוספת לנגד עיני. במסגרת עבודה שעלינו להגיש לשיעור, יושבים שלושה סטודנטים (ואני ביניהם) סביב מחשב נייד של אחד מהם, מתייחסים למצגת הסופית, לקראת הפרזנטציה, (שגם היא נבנתה בעיקר בעבודה שיתופית מרחוק ותקשורת מיילים) מוסיפים שקפים, משנים את סדרם, כותבים תוך כדי כך דף הפעלה לסטודנטים - וכולם שקועים בעבודתם. אף אחד מהם אינו מוסת באמצעות המחשב הנייד לפעילות אחרת.

המסקנה המתבקשת מאליה היא, שאין לחפש פתרונות קלים נוסח מחשבים ניידים על עגלות או סגורים בארונות שנכנסים ויוצאים בהתאם לצורך של המורה. המחשבים הניידים צריכים להיות זמינים ללמידה כל הזמן, והתלמידים צריכים להשתמש בהם לצרכי כתיבה, יצירה ועיבוד מידע משמעותי. הפתרון יבוא רק משינוי דרכי ההוראה והלמידה ומשינוי הפרופורציות בין למידה סבילה בשיעור ללמידה פעילה! רק ממעבר אמיתי, מלמידת שינון ללמידה הבנייתית, מלמידה מסורתית ללמידה קונסטרוקטיביסטית. אינני אומרת שיש לבטל לחלוטין את ההוראה המסורתית, אך יש לשנות את הפרופורציות בין זמן העבודה העצמית של התלמיד לבין זמן ההוראה של המורה, וכל זאת בכיתה! שינוי כזה, יאפשר לתלמידים ללמוד באמצעות המחשבים הניידים ולהמעיט את הסחות הדעת, ולא יוביל את המורים לנעול את הניידים הרחק מידי התלמידים.

מודל אחר למימון מחשבים ניידים לתלמידים

2010-09-12T15:39:00.000-07:00

החודש השתתפתי בוועדת היגוי ברשות גדולה בארץ, שבחנה כיצד לממן מחשבים ניידים אישיים לתלמידים באחד מבתי הספר פורצי הדרך שבתחומה. לרשות היה ברור, שבתוכנית 1:1 ההורים צריכים להשתתף גם הם במימון, ושעות רבות של חברי וועדת ההיגוי הוקדשו לצורך בחינת ההיבט הכלכלי. הועלו מספר רעיונות אך חלקם לא צלחו את ההיבטים המשפטיים של הרשות ושל משרד החינוך. בחשיבה "מחוץ למסגרת" הוחלט להתייחס למחשבים הניידים כאל כלי, ולגזור גזירה שווה בין השכרת כלי נגינה לבין השכרת מחשב. מסתבר, שברשות הזו תלמידים מנגנים בכלים מוזיקליים, והורים שאינם מעוניינים לקנות לילדיהם כלי נגינה כלשהו, יכולים לשכור את הכלי לשנה. השכירות מכסה היבטים חשובים ביותר של ביטוח הכלי (במקרה זה המחשב הנייד האישי) ושל דמי שכירות. זהו פתרון טוב לתלמידי כיתות ו', הלומדים רק שנה בביה"ס ועוברים אח"כ לחטיבות שבהן עדיין אין את הרצף הלימודי המשלב בין הטכנולוגיה המתקדמת של לפטופים לבין הפדגוגיה החדשנית.

אחת השאלות שדנו בה רבות היתה מדוע לעבור ללמידה עם ניידים אישיים. היתרון הבולט הוא ניהול המידע האישי במחשב הנייד. ניהול מידע כזה שונה מאד מעבודה מול ענן וירטואלי שבו מאוחסנים החומרים, אם כי העובדה שלכל תלמיד יש נייד מקלה גם על אחסון החומרים ברשת.

אני מקווה שהמודל הכלכלי הזה יאפשר ללמידה באמצעות ניידים אישיים להתפשט ולהתרחב לעוד רשויות ולעוד בתי ספר ברחבי הארץ.

סיבות אפשריות לכשלון של שילוב תוכניות 1:1

2010-08-18T13:07:00.000-07:00

Nick Sauers במאמרו "למידה מכשלונות" מתייחס למאמר שקרא ב- eduTech שבוחן את הסיבות לכשלון. הוא טוען שבמערכת החינוך איננו מורגלים בבחינה של הכשלונות, אך לדעתו חשוב ביותר ללמוד מתוך הכשלונות, ולא רק מתוך ההצלחות.

ניק מונה מספר סיבות אפשריות לכשלון או לקשיים רציניים בתוכניות של 1:1 ומזמין את קוראיו להוסיף סיבות משלהם.
הסיבות האפשריות הן:
א. המורים לא קבלו הכשרה מקצועית מספקת טרם כניסתם לתוכנית
ב. ההכשרה המקצועית הסתיימה כעבור זמן קצר ולא נמשכה לאורך מספר שנים בתוכנית
ג. התשתיות לא הוכנו כראוי
ד. לא היתה מדיניות ברורה או תוכנית מסודרת על מנת להתמודד עם המרכיבים השונים והמורכבות של שילוב ניידים 1:1
ה. בית הספר לא חגג את "הנצחונות הקטנים" עם החדשנות
ו. לא כל השותפים ובעלי העניין היו מעורבים באמת בתוכנית
ז. המשאבים הפיננסיים לא תמכו בתוכנית כראוי

ניק מציין שבתי ספר של 1:1 שמתקשים להטמיע את החדשנות ימצאו את עצמם מהר מאד במצב של ירידה תלולה. זה עדיין לא אומר שהם נכשלים, אך זה אומר שעליהם לבחון את המצב ולנסות לצמצם עד כמה שניתן את עומק הירידה ואת אורכה. ניק טוען שטוב יעשו בתי ספר אם יבחנו באמת את הסיבות לירידה על מנת למנוע את הכשלון.

אני מזדהה מאד עם הדברים. ככל שאני מעמיקה את הכרותי עם שילובם של ניידים 1:1 אני מבינה הן את ההבטים הכלכליים הכרורכים במהלך כזה, והן את ההבטים של הפיתוח המקצועי של המורים שחייב להמשך לאורך זמן. מי שחושב שבכך שיתן בידיו של כל ילד מחשב נייד ויעביר מספר השתלמויות למורים כדי ל"שדרג" את הוראתם, טועה ומטעה. שילוב של מחשבים 1:1 הוא שינוי מסדר שני ושלישי הטומן בחובו שינויים ארגוניים מערכתיים שיש לתת עליהם את הדעת טרום כניסה לתוכנית, ותוך כדי התוכנית. מאחר ותוכנית כזו היא אכן מורכבת ביותר, יש צורך בתמיכה טכנית, פדגוגית ותשתיתית לאורך זמן.

לקראת תשע"א

2010-07-23T22:43:00.000-07:00

הקיץ כבר כאן. חלפה עוד שנה. כל קיץ לקראת שנת לימודים חדשה, עולה שוב מכיוון ההורים שאלת שילובם של הניידים בהוראה ובלמידה . ההורים נדרשים לשלם סכום לא קטן עבור רכישת המחשב הנייד לילדיהם. חלק מההורים חושבים שאין כלל צורך בניידים ומה שהיה עדיף שישאר: כמו שהם למדו ללא ניידים, כך ילמדו ילדיהם. אבל כמדברים אתם לעומק מגלים, שלא מפריע להם שהתלמידים ילמדו עם מחשבים ניידים ובתנאי, שהניידים יהיו שייכים לביה"ס וישארו בו, ובכך ייחסכו מהם שעות של מלחמות עם ילדיהם על שעות מסך, על בילויים עם חברים כשהנייד במרכז, וגם כאבי גב מסחיבה של המחשב הביתה וחזרה. ובכן, גם תוכניות כאלה קורמות עור וגידים וגם להן , כמו לכל מטבע, יתרונות וחסרונות.

ומנגד מתחזקת המגמה של ועדי הורים בבתי ספר יסודיים המנסים ליצור קונצנזוס ולגרום לרשות ולמנהלים להכניס ניידים לתלמידים. הורים שמאמינים שכך צריך ללמוד בביה"ס העכשווים ומוכנים גם לשאת בעלויות הכלכליות הכרוכות באמונתם. אני חושבת הרבה על הנקודה הזאת. במידת ישראל, אין חינוך פרטי אליטיסטי , וטוב שכך, אך לו היה, אני מאמינה שלא היה עולה בדעת ההורים שילדיהם ילמדו בבית ספר כזה ללא מיטב הטכנולוגיה. טכנולוגיה שתהיה אישית לתלמידים, בדיוק כפי שלכל תלמיד יש ספרים אישיים, מחברות אישיות, קלמרים אישיים וטלפונים סוללריים אישיים.

ההורים המתנגדים בטוחים בצדקתם, ומנמקים את רוב התנגדויותיהם בסיבות אידיאולוגיות. סיבות אידיאולוגיות ואמונה בצדקת הדרך הם גם אלו שמנחות את ההורים התומכים בנייד אישי לכל תלמיד. אלה גם אלה צודקים "ואיש באמונתו יחיה". ובכל זאת, אני מאמינה שבתוכניות חדשניות ופורצות דרך דרוש הרבה חזון והרבה אומץ לב כדי להתקדם. לולא האומץ ללכת כנגד הזרם, לולא היכולת לראות למרחקים מעבר לכאן ולעכשו, הרבה המצאות לא היו מומצאות והרבה גילויים לא היו מתגלים. וינסטון צרציל אמר "לעולם אל תפחד ללכת אחרי הזרם ולעולם אל תפחד לקחת את הזרם אחריך!" זו גדולתה של המנהיגות וזו גדולתו של החזון. לכן אני מאמינה שבעתיד הקרוב נראה עוד ועוד תוכניות כאלה, שתבואנה מיוזמות פרטיות כאלה ואחרות , תוכניות לשילוב ניידים לתלמידים שמטבע הוויתן תעלינה שאלות משפטיות והבטים אתיים וחוקיים לכאן ולכאן. ברור לי גם, שיהיה צורך לדון בהם בכובד ראש אם כי הן לא תוכלנה לעצור את המהלך שכבר התחיל להתפשט.

ואסיים בדבריו של הרב קוק שאמר: "בכל דור חייב אדם ללמד בכלים המתאימים לאותו דור"! נראה לי שזוהי התורה כולה על רגל אחת.

הזווית האישית שלי- כנס מיט"ל 2010

2010-07-05T01:06:00.000-07:00

זו הפעם השניה שבה אני מרצה בפני אנשים מהאקדמיה ומהשטח בכנס רב משתתפים. הפעם הראשונה היתה לפני שנתיים, בכנס צ'ייס 2008 , בו הצגתי את עבודת התואר השני לי ואת מסקנותיה. הפעם השניה היתה השנה, בכנס מיט"ל.

בחרתי להציג את התפתחותי המקצועית כמורת מורים כפי שמשתקפת בתהליכי הכתיבה בבלוג שלי. התברר לי, שעם השנים וככל שנוספו המאמרונים , הפך הבלוג ל"במת הפרסום" המקצועית שלי ולקשר משמעותי עבורי עם קהיליית מורי המורים העוסקת בהטמעת הטכנולוגיה בתהליכי ההוראה והלמידה. זו הדרך בה אני "מדברת" אך גם מקשיבה, משתפת אך גם משתתפת, לומדת קוראת ותורמת לקהילייה המקצועית.

אינני חוששת מלדבר, אך יחד עם זאת ההתרגשות שאחזה בי לפני שעליתי לבמה היתה חדשה ומוכרת כאחד. חדשה מכיוון שאינני מורגלת להציג בכנסים, והחוויה של לעמוד בפני אולם גדול מלא באנשים איננה עניין יומיומי מבחינתי. מוכרת מכיוון שתמיד לפני הופעה חשובה במיוחד יש לי "פרפרים בבטן" כאלה שמלווים את הרצון להצליח ולעשות את הדברים על הצד הטוב ביותר.

כתיבת המאמר לכנס, וארגון המצגת דרשו ממני לעשות חשיבה מטאקוגנטיבית על תהליכי ההתפתחות המקצועית שעברתי. בניתי מודל שהתייחס גם לתפקידו של המדריך על פי אינה פוקס, ונוכחתי לראות שהרבה דברים שעשיתי באופן אינטואיטיבי תואמים למודל ההתפתחות המקצועית של המדריך. ההמללה וההעברה של הידע האינטואיטיבי למודל, הפכה ידע זה לידע מושכל ומומשג, ידע שניתן להשתמש בו בכל הזדמנות שבה מדברים על תהליכי פיתוח מקצועי של מדריכים. למרות העבודה הרבה שנדרשתי לה לפני הכנס, מצאתי את עצמי נהנית ונתרמת מאד מהתהליך כולו. לקרוא את תגובות של אנשים שכלל אינני מכירה, כמו לדוגמא המאמרון שפרסמה נעמי פורת על דברי בכנס, מעצים אותי מאד כמדריכה שיש משמעות לעבודתה וגורם לי לשוב ולהרהר בדברים.

אני מצרפת את המאמר שהתפרסם בחוברת הכנס. בקרוב מאד יעלו לרשת כל החומרים, ואוכל לקשר לסרטון בו הוקלטתי.

השקעה בתשתיות טכנולוגיות בחינוך

2010-06-15T22:32:00.000-07:00

השבוע התפרסמה כתבה בעיתון דמרקר, לפיה מבקש שר החינוך גדעון סער ממשלת ישראל להשקיע תקציב גבוה ביותר בהפיכת בתי הספר במדינה לבתי ספר שבהם ההוראה והלמידה מתאימה למאה ה- 21. על פי הנאמר בכתבה, הסכום הנדרש לתקשוב הכיתות עומד על 5 מליארד שקלים.

ראשית, אני ממש מקווה שאכן הדרישות לקבלת התקציבים הגבוהים הללו תתממש ותתקייים. אני בהחלט חושבת שיש צורך לערוך את ההתאמות הללו ולעדכן את המערכת למאה ה- 21 . אני חושבת שחשוב ללמוד מהניסיון המצטבר בארץ ובעולם. העובדה שיהיו תכנים דיגיטאליים מוכנים למורים יקלו מאד על המעבר, מאחר ואני מאמינה שלא ניתן לבקש ממורים לפתח ללא גבול. מורים יכולים לפתח יחידה אחת שתיים אבל לא כל שיעור. אחד הקשיים שנתקלנו בהם בהוראה בסביבות 1:1 היא מחסור בתכנים דיגיטאליים ועומס עצום על המורים שנבע מהצורך לפתח תכנים דיגיטאליים כל הזמן. היינו חלוצים והקדמנו את זמננו. חומרים זמינים יקלו גם על שילוב ניידים בכיתות מאחר והם יפותחו ע"י מומחי תוכן חיצוניים שיאפשרו להבנות תכנים על פי תוכנית הלמודים. הכשרת המורים שתעשה, מן הראוי שתתן את הדעת על שינוי פרדימת ההוראה ומעבר מהוראה מסורתית שבה המורה במרכז, להוראה עדכנית שבה התלמיד הוא הפעיל העיקרי בשיעור והמורה מסייע לו. סוגי הסיוע יכולים להיות שונים החל מחשיבה משותפת על ארגון הלמידה ותכנון הזמנים דרך עזרה במקורות מידע, פתרון בעיות בזמן אמת וכלה בהערכת התוצר ובהערכת התהליך.

אני מאמינה שברגע שיהיו תשתיות זמינות בבתי הספר, רוחבי פס מאפשרים ואינטרנט אלחוטי זמין נראה יותר ויותר יוזמות פרטיות של הורים תלמידים וצוותי הוראה שיעודדו תלמידים ללמוד עם ניידים. אינני בטוחה שהניידים יראו בדיוק כמו אלו של היום, אבל אני בטוחה שהם יגיעו לכיתות במספרים גבוהים. אני מאד מקווה שאכן התוכנית תתקבל והתשתיות יונחו.

הצצה מקרית לכיתות

2010-05-21T23:03:00.000-07:00

השבוע בקרתי באחד מבתי הספר שבהן פועלת התוכנית. האמת שהגעתי על מנת לפגוש את המנהלת אבל מאחר וכבר הייתי בבית הספר, הצצתי בכיתות.
בכיתה אחת נבחנו הילדים באמצעות המחשב הנייד. הבמבחן חובר בסביבת הלימודים והכיל 32 שאלות רב ברירה. התלמידים היו שקועים בעבודתם והכיתה היתה דמומה. חשבתי לעצמי שכך בוודאי תראה הכיתה של העשור השלישי או הרביעי של המאה הזו. היה ברור שהתלמידים יודעים בדיוק מה לעשות וזוהי שגרת חייהם ויומם. חלק מהתלמידים ענו על פי סדר השאלות חלק אחר שוטטו בין השאלות והתלבטו לגבי התשובות. ראיתי תלמידים שענו אך לא לחצו על הלחצן של "שמור תשובה" וראיתי כאלה שכן. ויחד עם זאת, עדיין היה כאן חידוש שלא ראיתי בעבר: בחינה ממוחשבת. בכיתה הזו חשבתי לעצמי, מבחני פיזה ב- 2012 באמצעות מחשבים לא יהיו חידוש.
היתרונות בהכנת מבחן ממוחשב למורה ברורים: אין צורך לבדוק את המבחן, והציונים נאספים בקלות. אחת ההפתעות שהמורה ציינה בפני היא העובדה שבמבחן כזה ציוני התלמידים נמוכים יותר. לא הספקנו לפתח שיחה על כך, רק דברנו על המסיחים שמחברים במבחן רב ברירה וכן על העובדה שבניגוד למבחן פתוח שבו המורה מקבלת תשובות בקשת רחבה יותר, כאן הכל סגור ויש רק תשובה אחת נכונה. חשבתי על כך שלהכין מבחן רב ברירה היא מיומנות, אבל מיומנות נוספת שיש להקנות לתלמידים היא לענות על מבחן רב ברירה. יש צורך לדבר אתם על שלילת אפשרויות (שיטת האלימינציה) ובמידה והתלמידים אינם מיומנים בכך, ניתן להבין את הפערים שבציונים.

בכיתה אחרת תרגלו התלמידים במחשבים הניידים בעיות בהנדסה. חלקם עבדו בסביבת אלנט וחלקם בסביבת הספרים הדיגיטאליים כותר. גם כאן היה ברור שזוהי שגרת חייהם של התלמידים. על הלוח היו רשומות המטלות שיש לבצע בחוברת הלימוד ( באמצעות כותר) ובאלנט. ליד כל תלמיד היתה גם מחברת חשבון על מנת לרשום בצורה מדוייקת את הדרך עד לפתרון.
בכיתה היתה תכונה רבה - רחשים של כיתה פעלתנית ( בניגוד לשקט של כיתה "מקשיבה" למורה?) לחלק מהתלמידים נפתחו המשימות ולחלקם לא. היו תלמידים שנדרשו לצאת ולהכנס לסביבה על מנת להטעין את המשימות. מאחר והם כל כך מיומנים ורגילים לשגרה הזו, הם עושים זאת באופן אוטומטי . תלמיד אחד הכריז בכיתה שמי שלא הצליח להכנס למשימה שיצא וייכנס שוב וכולם הבינו בדיוק על מה הוא מדבר ומבצעים זאת. לעצמי אני חושבת שכאן בעצם מתפתחת שפה חדשה, ברורה לתלמידים עם הניידים. מי שלא עובד כך - לא יבין זאת.

ההצצה המקרית בכיתות תורמת לי למספר תובנות:
1. מפליא הדבר, אך המחזה הזה של תלמידם שעובדים בניידים (כמו בספרים ) כבר לא מרגש אותי. אם בעבר הייתי נפעמת בכל פעם שבקרתי בכיתות וחזיתי בכך, הרי שכיום בבתי הספר שבהם התלמידם לומדים עם ניידים כאורח חיים אין דבר טבעי יותר ונכון יותר. הם נבחנים בעזרתם, הם מתרגלים בעזרתם והם חוקרים בעזרתם. אני צריכה לצבוט את עצמי ולהזכיר לעצמי שוב ושוב שזוהי איננה תמונת המצב הרווחת בבתי הספר בארץ, ובוודאי שלא בכל בתי הספר שבהם עובדים עם ניידים.
2. ועדיין יש "חידושים" בשימושים שעושים תלמידים ומורים עם ניידים. נכון שכבר בעבר ראיתי מבחן שתלמידים הכינו במקצוע אחר באמצעות המחשב, אך שם הייתי מעורבת בהכנה של המבחן ובהכנה של המורה לרעיון. כאן הכל נעשה באופן עצמאי, ובאופן טבעי.
3. המורים "קפצו" קדימה במהירות, ויחד עם זאת, יש שונות גבוהה מאד בין המורים. ישם כאלה שלומדים לבד מנסים לבד ומרגישים בטוחים לעשות דברים שלא עשו עדיין. אחרים לעומתם, דבקים במוכר ולא מנסים דברים חדשים. ההצצות במקרה זה היו בשתי כיתות שלהן מורות מיומנות ובטוחות מאד בטכנולוגיה.
4. הפוטנציאל של המחשב ללמידה דיפרנציאלית עדיין לא מנוצל. כל התלמידים עונים על אותן המשימות ומתרגלים אותן מטלות. אני חושבת שיש מקום לשוחח על כך עם המורים ולהעלות את הנושא למודעות שלהם. שוב ושוב אני רואה שיש פוטנציאל למתן מענה לשונות , אך בפועל הוא לא מנוצל וחבל. גם בהצצה אחרת, בתוכנית אחרת ראיתי את אותו העניין בדיוק. המורים לא מתאימים משימות לתלמידים, אלא נותנים משימות לכיתה כולה. כתבתי לעצמי את הנקודה הזו על מנת לשוחח עליה עם המורים. בחירת המשימות וניווטן לתלמידים חשובה ביותר. אני לוקחת על עצמי לדבר על כך עם המורים.

מדעים מקוונים

2010-04-18T22:28:00.000-07:00

אחרי שלוש שנים שתוכנית הניידים פועלת, החליט צוות המדעים בחטיבה לאפשר למידה אחרת באמצעות יום מקוון. הרציונאל לקיום היום היה הרצון לשבור את אחידות המקום שמאפיינת את הלמידה בבית הספר ולאפשר לתלמידים בשכבה ז' ללמוד מהבית. מאחר והתלמידים הצטוותו לזוגות אפשרנו להם להתחלק כראות עיניהם, מבלי להתחשב בכתות ובקבוצות של הכיתות.

מאחר ורצינו להתנסות במשהו אחר, החלטנו לבצע פעילות סינכרונית של למידה מרחוק ביום הזה. יומיים קודם לכן המורות למדו להפעיל את התוכנה הסינכרונית. כמרצות הן למדו להעלות מצגות לסביבה, לאפשר הצבעה לתלמיד זה או אחר ולהראות אתר באינטרנט לכל התלמידים. התלמידים מצדם ערכו ניסוי כלים , הצליחו להוריד את התוכנה להתחבר, להצביע ולראות שהם אכן שומעים.

ביום המקוון ההתרגשות היתה רבה. התלמידים ברכו את המורות בברכת בוקר טוב ברשת באופן סינכרוני ואף קבלו את סדר היום. אחר כך הם יצאו לפעילות כשהמורות נמצאות לעזרתן לאורך כל היום ברשת.

בסיום היום נערך משוב מקוון. מניתוח תוצאות המשוב עולה כי רוב התלמידים נהנו מאד מכך שלמדו מהבית ולא הצטרכו להגיע לבית הספר. כמחצית מהתלמידם העידו על עצמם שלמדו הרבה דברים חדשים והרוב המוחלט של התלמידים ממליצים לקיים ימים נוספים כאלה. מבחינת נקודות לשיפור חלק מהתלמידים הרגישו שהיום היה עמוס מדי ולדעתם, יש צורך להפחית בכמות המטלות.

יום מקוון כזה מעלה מספר נקודות לחשיבה ולדיון עם הצוותים:
א. חלוקת ההפסקות במהלך היום - האם ההפסקות נעשות באופן אחיד לכולם באותו זמן (מה שמזכיר את מבנה בית הספר) או האם כל תלמיד לוקח את ההפסקות לעצמו בהתאם לרצונו ובתנאי שיעשה את המטלות עד לסוף היום
ב. מספר התכנים הנלמדים באותו היום : עצם העובדה שיום למודים שלם מוקדש לתחום דעת אחד מאפשרת להתעמק בתוכן בצורה רציפה (מה שלא קיים בכיתה שבה השיעורים מפוצלים) ויש לחשוב על ההיבט הזה בתכנון מספר הנושאים והתכנים שעוסקים בו. ההתייחסות לתכנים מזמנת גם חשיבה על אופי המטלות וגיוונם
ד. חלוקת הזמנים והתקדמות היום המקוון: האם כל המטלות של אותו היום ( מעבר למטלת הסיכום) ניתנות מראש או האם יש צורך להגביל זמנים ולהעלות את המשימות לפי קצב התקדמות היום המקוון
ה. שבירת מסגרות הכיתה באופן שכבתי – העובדה שאפשרנו לתלמידים מכתות שונות להצטוות יחד ללמידה בבית שברה את מסגרת הכיתה וזה אינו קורה כשיש צורך להגיש מטלות בזוגות בתוך כיתות ביה"ס.
ו. שילוב ההוראה הסינכרונית מרחוק ביום למידה כזה.

התפאורה והניידים

2010-04-11T12:30:00.000-07:00

את המאמרון הזה אני מבשלת במוחי מזה מספר ימים. ראשית, חפשתי מילה חלופית טובה בעברית למונח setting באנגלית ולא ממש מצאתי. התלבטי בין עיצוב-פנים לבין ארגון חלל הכיתה ולבסוף החלטתי ללכת על המילה "תפאורה". ניסיתי להבין את הקשר שבין התפאורה - ה- SETTING של חדר הכיתה אליו נכנסים המחשבים הניידים לבין המשמעות האמיתית של הניידות הטמונה במחשבים אלו.

שנית, נזכרתי במרצה שלי למחקר איכותני באוניברסיטה, ד"ר דבורה קורט, שנכנסה לכיתה החדשה, שנחנכה בסמסטר ב' (לפני כחודש בערך) בבנין החדש בביה"ס לחינוך באוניברסיטת בר אילן ושאלתה הראשונה היתה מה ניתן ללמוד מסידור הכיתה על הנחות היסוד של האדריכלים שבנו אותה ועל תפיסת הידע שעומדת מאחוריה. אני מודה שלמרות פשטותה של השאלה היא הפתיעה אותי. בסמוי הרי ברור לי, שיש קשר בין ארגון המרחב לבין פרדיגמות והנחות יסוד, ומלימודי המדעים אני יודעת שיש קשר בין מבנה לתפקוד אך היכולת לעמוד מן הצד ולהתבונן כחיצון לתהליך הזה היתה חדשה עבורי.

המחשבים הניידים מעצם שמם ותפקודם נועדו לשרת אותנו בכל מקום, בכל זמן, ולאפשר לנו למידה מתמשכת. אך האם הדרך שבה הוכנסו מחשבים אלו לכיתות תואמת את תפקודם האופטימאלי? הכיתה הנורמטיבית במדינת ישראל בנויה מטורים (ואפילו אם בכיתות הנמוכות של ביה"ס היסודי ניתן לראות מבנה של קבוצות הרי שבכיתות ה'-ו' ביסודי המבנה הזה "נשבר" וחוזר למבנה הטורים ) הפונים כולם אל המורה הנמצאת במרכז הכיתה. מהן הנחות היסוד העומדות מאחורי מבנה כיתה כזה? האם אין כאן הנחה סמויה שהמורה היא מקור הידע , ופני כל התלמידים צריכים להיות מופנים אליה כדי ללמוד? האם מבנה כזה של טורים תואם את ההנחה האומרת שהמחשב הנייד מאפשר למידה שיתופית ונגישה? וגם לו רוצה המורה ללמד בקבוצות, הרי שנוכחות המקרן מחייבת את פני כל התלמידים להיות נשואים אליו ולהתבונן על הלוח המרכזי עליו מוקרנים התכנים. האם אין בצורה ישיבה זו כדי לקבע את חוסר ניידותו של המחשב הנייד? מה עשינו בעצם כשהכנסו את המחשבים הניידים לתוך הכיתות הקיימות? לקחנו כלים ניידים והפכנו אותם לנייחים, קיבענו את היכולת העצומה של הלמידה המבוזרת לתוך הארגון הקיים והכנו אותה ללמידה מרוכזת ובכך בעצם, הפכנו את המחשבים הניידים לפחות אפקטיביים .

זאת ועוד. מערכת השעות הבית ספרית מחולקת למקטעים של שיעורים על פי תחומי הדעת. כל שעה וחצי במקרה הטוב, או 45 דקות במקרה הפחות טוב, מתחלף נושא השיעור ותחום הדעת אותו לומדים התלמידים. האם ארגון כזה של זמן הלמידה מאפשר לנצל באופן מייטבי את הניידים? האם העובדה שכל הלמידה מתרחשת במקום קבוע, במערכת שעות קבועה ובחדר קבוע אינה עומדת בסתירה לטענת הניידות בכל מקום ובכל זמן? ההרהורים הללו מחזירים אותי לדבריו של ד"ר רוני אבירם בדבר בית הספר העתידני והשינויים מרחיקי הלכת מהדרגה השלישית שעל בית הספר לעבור. ד"ר אבירם ממליץ בעצם לפרק את בית הספר במתכונתו הנוכחית ולבנותו במתכונת פרדיגמתית חדשה שתאפשר למידה אחרת. אמנם עדיין לא הוחל בתכנון ובבניה של בית ספר כזה, אך ב"אני המאמין" שלי אני בטוחה שהוא עוד יקום.

ההרהורים הללו התחדדו אצלי עוד יותר כשקראתי על יוזמת תוכנית התקשוב בפורטוגל, יוזמה ששמה לה במרכזה את טכנולוגית 1:1 לכלל התלמידים בבתי הספר היסודיים במדינה. אחת השאלות שנשאלות ע"י החוקרים במדינה היא האם המהלך הזה ייצר שינוי בתהליכי הלמידה בבית הספר, וכבר נשמעים הקולות הטוענים שעל מנת שהמהלך יצליח יש לשנות את אופי הלמידה בבתי הספר מכיתות לימוד לקבוצות הנחייה ובעצם לעבור להוראה פרטנית. העידן הפוסט מודרני מאופיין בין היתר ביחסים של 1:1 (כגון: מאמן כושר אישי, מאמן אישי להצלחה בחיים, פסיכולוג אישי וכו') וייתכן שהשינוי המוצע ע"י חוקרים בפורטוגל הוא השינוי הדרוש כדי שהניידים יהפכו לאפקטיביים וניתן יהיה להשתמש במלוא הפוטנציאל הגלום בהם לתהליכי ההוראה והלמידה.

רשתות חברתיות ואתיקה ברשת

2010-03-15T05:47:00.000-07:00

מערכת החינוך פועלת כבר כשש שנים להעלות את המודעות של התלמידים לנושא הגלישה הבטוחה ברשת. מדי שנה נערכות סביב היום הלאומי לאינטרנט בטוח (שחל במקביל ליום הבינלאומי לאינטרנט בטוח, ב- 17.2) הרצאות באשכולות הפיס וסדנאות עם התלמידים בכיתות שאותן מעבירים המחנכים, היועצות או רכזי התקשוב, אנשי משטרה, חיילים מחיל התקשוב ואנשי מיקרוסופט. הנושא מטופל ברמה מערכתית בעיקר בגלל שברור לכולם שאת עיקר הגלישה מבצעים התלמידים בבית, בשעות אחר הצהריים והערב. השנה הוקדש הנושא ל"חיים ברשת" מאחר והתלמידים נמצאים בפייסבוק וברשתות חברתיות דומות בשעות הפנאי שלהם, גם אם הם משקרים לגבי גילם על מנת לפתוח לעצמם פרופיל.

לא פעם אנחנו בבתי הספר עם הניידים מואשמים על יד ההורים, שבגלל שלתלמידים יש מחשבים ניידים הם חשופים יותר לפגיעות ברשת. ברמה העובדתית חשוב לציין שבתוך כתלי ביה"ס התלמידים מוגנים ויש סינון של אתרים בהתאם לחוזרי מנכ"ל. אבל מאחר ואינני מזלזלת בקושי של ההורים להציב גבולות ברורים הקשורים לגלישה ומאחר וחלקם מרגישים לא בטוחים מספיק כדי להתמודד עם הנושא, נעניתי להזמנת מנהלות בתי הספר שבהם יש ניידים וקיימתי בערב הרצאות הורים העוסקים בדיוק בלבטים של ההורים בנושא.

לצערי ההענות של ההורים היתה דלה. הגיעו מעט הורים ורוב ההורים שהגיעו הם דווקא אלו שמודעים יותר לסכנות ומכירים את המרחב האינטרנטי. יחד עם זאת עלו שאלות שהורים מתבלטים בינם לבין עצמם ביחס אליהן: עד כמה "לבדוק" את הילד? האם ל"רגל" אחריו באמצעות ההסטוריה (יש היום דפדפנים שמאפשרים לגלוש מבלי להשאיר עקבות)? האם להתקין תוכנות ריגול אתרים בבית? (ומה יקרה כשילך לחבריו או יגלוש במקומות ציבוריים)? האם מותר לנו כהורים לעקוב אחרי ילדינו? באיזה גיל? עד כמה? איך נראה עמוד בפייסבוק? איך מעדכנים סטטוס?

אני אוהבת מאד את המפגשים הללו. אני משתדלת לא להרצות אלא לשוחח עם ההורים, להפחית חששות , לרכך את הלבבות ולהסביר שזוהי חברת הילדים היום, זה עולמם. אני מאד משתדלת לקרב את הנושא ללבם של ההורים ומדברת כל הזמן על הדיאלוג בין ההורים לילדיהם, על הרצון להיות מעורבים בחייהם ועל חובתנו כהורים לדעת מה קורה עם ילדינו. ההורים יוצאים מושכלים יותר מהפגישות הללו, ולעיתים גם משנים מעט את הדיעות הקדומות איתם הם מגיעים (ניידים זה רע) ואת האמונות הבסיסיות שלהם. צר לי שמעט כל כך הורים מקיימים את השיח הזה עם בית הספר. יחד עם זאת, אני מאמינה שככל שנקיים ערבים כאלו יותר, נגיע ליותר הורים ונצליח לחבור אליהם מהמקום של שותפים לעבודה החינוכית עם הילדים.

מה בתחום סמכותי ואחריותי?

2010-03-11T20:52:00.000-08:00

ככל שהשנם עוברות והתוכנית לשילוב ניידים 1:1 מתקדמת, אני מוצאת את עצמי תוהה יותר ויותר מה תפקידי, מה אחריותי, מה בסמכותי ומה לא. הבעיה הזאת מתעוררת אצל מדריכים ומנחים לתקשוב כל הזמן, מאחר ותמיד אנחנו אומרים ומדגישים שתפקידנו אינו רק ללמד את הטכנולוגיה פר-סה. יחד עם זאת, איננו מומחים בתחום דעת מסוים (יש ביננו כאלו שכן) והכובע אתו אנחנו נכנסים לבית הספר אינו כובע תחום הדעת אלא הכובע הטכנולוגי.

גם התואר (title) שאתו אנחנו נכנסים לבי"ס משמעותי. בעבר קראו לנו "מדריכי תקשוב" - הנושא היה תקשוב והא היה לבו של העניין. בהמשך, שונה השם ל"מובילי חדשנות" והפך לכללי יותר , מכיל הבטים של הובלת שינוי והנהגתו והמילים טכנולוגיה ותקשוב לא נאמרו במפורש. בשנים האחרונות מדברים על "מטמיעי תקשוב"- כשהדגש הוא על תהליך ההטמעה של התקשוב - הווה אומר מיומנויות עבודה עם מחשבים. יחד עם זאת, אנחנו מדגישים כל הזמן שלא הכלים הם החשובים אלא תהליכי ההוראה והלמידה וההיבטים הפדגוגים. ואכן ביוזמה עצמית של מספר חברות לעבודה בחרנו את השם "מדריכים לפדגוגיה מקוונת"- כשבעצם לב לבו של העניין היא הפדגוגיה ותהליכי ההוראה והלמידה והאמצעים שאתם אנחנו מתייחסים לפדגוגיה הם הכלים הטכנולוגיים.

אבל אני יודעת שיש מומחים לפדגוגיה והם נכנסים לבי"ס בכובע אחר מכובע הטכנולוגיה, הם אמנם לא מצהירים על עצמם כעל מומחים לפדגוגיה מקוונת אבל זה בדיוק העניין. כשגבי סלומון כתב את מאמרו המפורסם תרבות ההעתק הדבק של מערכת החינוך לגבי כמויות הטכנולוגיה שנכנסות ללא שינוי בדרכי פדגוגיות, הוא צדק כמובן. אי אפשר להלביש על הטכנולוגיה את כל תחלואי המערכת והיא כשלעצמה איננה עושה כל שינוי. המורים שאנחנו נדרשים לעבוד אתם צריכים לעבור שינוי בשלושה מישורים: הראשון- להתידד עם הטכנולוגיה ולהתמקצע בדרך העבודה אתה, השני-לשנות את דרכי ההוראה שלהם והשלישי- לעשות שילוב מושכל ונכון בהתקצעות הטכנולוגית שלהם. וכמובן להיות מקצועיים בתחום הדעת אותו הם מלמדים. האם אני אחראית על תחום הדעת? לא! לשם כך יש מדריכי תחום דעת. האם אני עובדת תמיד בבתי ספר שבהם יש מדריכים בתחום הדעת? לא! יותר ויותר אני מאמינה שראשית על המדריכים כולם לעבוד בשילוב של פדגוגיה מקוונת ואז לשמש כמודלינג
(modeling) למורים עצמם.

הקושי הזה הולך אתי כל הזמן. השאלות על מה אני אחראית מה עלי לקדם, מה בסמכותי ובאחריותי ומה לא, ממשיך להטריד. בסופו של דבר, את ההוראה אנחנו רוצים להשביח והיא זאת שבלבו של העניין. הטכנולוגיה לבדה לא תצליח להשביח את ההוראה. היא תאפשר למורים לשלוט בכלים, להכיר אותם וגם להשתמש בהם בתהליכי ההוראה-למידה. עלי לדאוג שהם ישתמשו בכלים הללו בצורה מושכלת ונכונה בהתאם למטרות ההוראה שלהם ולעקרונות פדגוגיים מבוססי התמקדות בפרט.

ייצוג מושגים במדעים באמצעות הפיקסה

2010-02-16T22:52:00.000-08:00

המורות למדעים חפשו דרך כדי לאפשר לתלמידים להבנות את הידע.חשבנו ליצור פעילות שתדרוש מהתלמידים לייצג באמצעות ציורים את המושגיים: יסוד, תערובת ותרכובת. הרעיון הוא שכל תלמיד יבחר לעצמו מושג אחד שאותו הוא ייצג באמצעות צורה אוטומטית, אך לא יכתוב מה יצג והתלמידים האחרים יגיבו על הייצוג ויתייחסו למושג שרצה להביע.

כל התלמיד שמר את הייצוג שלו בשיקופית כתמונה, והעלה אותה לאלבום תמונות שיתופי של הפיקסה. לצורך כך המורות למדעים יצרו את האלבום מראש וקבעו סיסמא משותפת לכל התלמידים.

ההתלהבות בשיעור היתה רבה. לתלמידים ולמורה היה אור בעיניים בעת ביצוע המשימה. בסיום העלאת התמונות לאלבום השיתופי וכתיבת תגובות התלמידים זה לזה התקיים בכיתה דיון על משמעות ההצגים. התלמידים ניסו לנחש איזה יסוד או תרכובת חבריהם יצרו. ניכר שכולם היו מעורבים ומתלהבים.

המשימה הזו עונה על מספר עקרונות פדגוגיים: היא היתה רלוונטית לתלמידים, עוררה בהם סקרנות ומוטיבציה, ענתה לשונות מאחר וכל תלמיד יצר את יצירתו בהתאם ליכולתו ולכישוריו ופיתחה חשיבה ברמה גבוהה. התלמידים היו פעילים בשיעור והבנו את הידע שלהם, והיתה שיתופיות אמיתית בתגובות ובניסיון לנחש מה ייצגו התלמידים העמיתים.

המורות למדעים היו מאושרות. ניכר שזו למידה אחרת: חוויתית יותר ומשמעותית הן ללומד והן למורה. ללא השימוש במחשבים האישיים לא ניתן היה לקיים את הפעילות.

כנס הרצליה 2010 טכנולוגיה במערכת החינוך

2010-02-03T12:14:00.000-08:00

למרות שהחלטתי להקדיש את הבלוג הזה להיבטים הנוגעים במחשבים ניידים לתלמידים במודל 1:1 אינני יכולה שלא להתייחס לדברי שר החינוך, בכנס הרצליה ביום שלישי 2.2.10

השר התייחס לכך שעד שנת 2015 יש כוונה להפוך את בתי הספר לעתירי טכנולוגיה , כולל למידה באמצעות מחשבים ניידים לתלמידים.בהקשר זה חשוב לציין שבכנס הוצג גם סקר ששאל את התלמידים כיצד צריך להראות בית הספר. הנתון המדהים בעיני היה ש- 77% מהתלמידים חושבים שלכל מורה ולכל תלמיד צריך להיות מחשב נייד.

שר החינוך שרטט חזון לפיו לכל תלמיד יהיה מחשב נייד וכל התכנים יהפכו לתכנים דיגיטאליים. אני אהיה הראשונה שאברך על כך! אני חושבת שחשוב ביותר להכין את התלמידים לחיים במאה העשרים ואחת, ולאפשר להם ליצור תכנים ותוצרים באמצעות המחשב. היה לי מעניין מאד לקרוא את תגובות הכותבים. רובם לא ראו צורך להוסיף טכנולוגיה לבתי הספר והעדיפו לצמצם את גודל הכיתות או לשנות את כוח האדם. אני מאמינה שיש צורך בעוד שינויים רבים, אך שילוב טכנולוגיה בצורה מסיבית מתבקשת מעצם העובדה שאנחנו חיים בדור טכנולוגי.
ממליצה לקרוא הן את הכתבה והן את התגובות.

כיצד יראה המחשב הנייד העתידי?

2010-01-30T13:29:00.000-08:00

אין לדעת כיצד ייראה המחשב הנייד בעוד עשור, האם הוא יהיה דומה יותר לפלאפון, אייפון, או לנייד כפי שהוא כעת. אני נזכרת שבתקופת לימודי לתואר שני בשנת 1994 ננטש ויכוח בין העתידנים כיצד תראה מערכת הבידור העתידית. האם הטלוייזיה תתפוס את מקום המחשב, או המחשב יתפוס את מקום הטלויזיה. היו עתידנים שחשבו שהטלוויזיה תמות ותתמזג לתוך המחשב. דיברו על טלויזיה אינטראקטיבית (משהו בסגנוון ההצבעות שמתקיימות היום לכל תוכניות הריאליטי? אולי - לא ברור אם התחזיות ההן התגשמו כלשונן או עברו מוטציות בדרך להגשמתן). מכל מקום נזכרתי בעתידנים ההם למינהם מכיוון שכיום יש הרבה מאד דיבורים על כך שהמחשב הנייד יתמזער מאד, אולי אפילו לגודל של האיי-פון החדש שאפל מוציאה לשוק היום, אולי תצטרף אליו מקלדת ואולי לא. בהונג קונג, קראתי במאמרים שונים, הלמידה נעשית באמצעות מכשירים מוביליים וניידים הדומים לפלאפונים. הרי הפלאפון מדור שלוש וחצי הוא מחשב משוכלל לכל דבר, יש רק קושי עם ההקלדה של האותיות, למרות שאישית זה נראה לי יותר קושי של הדור שלי מאשר הקושי של דור הצעירים שמסמסים במהירות ויודעים בע"פ את מספר התקתוקים שיש לתקתק לכל אות.

ברור לי שבעוד עשר שנים מחשבים ניידים בבתי הספר יהפכו להיות עניין שבשגרה, בדיוק כפי שהפכו המחשבונים של קסיו שניתן היה לחשב לוגריתמים וזויות סינוס וקוסינוס בעזרתם , בשעתי . כשאני נבחנתי לבגרות , אסור היה להשתמש במחשבונים מאחר והם היו יקרים מאד ולא שווים לכל נפש, אך שלוש שנים אח"כ כבר הותר להשתמש בהם בבחינות הבגרות מאחר ומחירם ירד והפך לעממי. זה בדיוק מה שיקרה לניידים, הן מבחינת המיזעור והמשקל והן מבחינת הערך.

קראתי טענות רבות לפיהן לא צריך שלילד יהיה נייד בכיתה, מספיק שיהיה לו דיסק און קי ושהוא יוכל לעבוד מול הרשת. אינני מסכימה עם טענה זו. זמינות גורמת לשימוש. אם כדי שתלמידים ישמרו חומרים על דיסק און קי יש צורך בתיאום מעבדת מחשבים, בלוגיסטיקה מסובכת של מתי יורדים לחדר ומתי לא, הדברים נעזבים. קושי לוגיסטי מביא לעצלות ובסופו של דבר לומדים להסתדר בלי. אבל כשהמחשב זמין ונמצא על כל שולחן כל היום, ניתן להשתמש בו גם לסיטואציות קצרות - של 10-15 דקות, ללא פרוצדורה ולוגיסטיקה מורכבת. הקלות הזו והזמינות הזו מאפשרות גמישות מירבית וניצול מירבי של המחשב לצרכי הלמידה. אני מאמינה שללא המחשבים הניידים לא היינו מצליחים להשריש מהר כל כך את השימוש בקמפוס הוירטואלי ובסביבה הלימודית ברשת. ניסיתי בשנה שעברה ללמד סטודנטים במכללה עם אתר מלווה קורס, על פי אותם העקרונות שמנחים את עבודת המורים בתוכנית הניידים ולא נחלתי הצלחה מרובה. אחוז גדול מהסטודנטים לא נכנס בדרך קבע לאתר ולא השתמש בחומרים, למרות שחייבתי לעשות זאת.

אז ייתכן ובעשור הקרוב נראה ניידים קצת אחרים - אך לי ברור מעל לכל צל של ספק שמספרם של בתי הספר שמשלבים ניידים לתלמידים ילך ויגדל, מספר הישובים שיאמצו תוכניות 1:1 יתרבה מאד ואתו יגדל מאד מספר התלמידים שיגיעו עם מחשבים ניידים ללימודים.

מחשבים ניידים- בועדת החינוך של הכנסת

2010-01-27T13:51:00.000-08:00

ביום שלישי שעבר, 19.1.2010 התכנסה ועדת החינוך לדון בסוגית המחשבים הניידים בגני תקווה. קדם למהלך פניה למנכ"ל משרד החינוך, שהשיב תשובה מנומקת ומלומדה בנושא והביע את תמיחכתו בתוכנית. יחד עם זאת, קבוצת הורים, שאינם מעונינים שהתוכנית תמשיך במתכונתה הנוכחית, פנו בשאילתה לחברי הכנסת ובקשו דיון בסוגייה. מאחר ולא נכחתי בדיון, אינני יכולה להביא דברים מדוייקים בשם אומרם, ולכן כל שנותר לי הוא לקשר לכתבה בעיתון דה-מרקר שהתפרסמה אמש. הדבר הראשון שתפס את עיני בכתבה היתה הכותרת הפרובוקטיבית שבה בחר העיתונאי למשוך את קוראיו להתחיל ולקרוא את בכתבה. כותרת שמעוותת את המציאות, מאחר וההורים היו אלו שבחרו עבור ילדיהם ללמוד ללא מחשבים ניידים מטעמים שונים.

אני מוכרחה לציין, שכשיצאנו לדרך לפני שלוש שנים לא תארנו לעצמנו שעיקר הקושי בתוכנית יגיע מצד ההורים. חששנו הרבה יותר מהמורים, אלה שצריכים לשנות את דרכי ההוראה שלהם, אלה שצריכים להשקיע עוד עבודה, לפתח חומרים חדשים ולהיות חלוצים בפדגוגיה חדשנית. לא תארנו לעצמנו שנצטרך לטפל בהורים שחוששים שילדיהם ישכחו לכתוב בעפרון, שלא יבינו את היתרון שבמחשב הנייד ושיעדיפו שילידהם ימשיכו וילמדו בשיטות המסורתיות בהן הם עצמם למדו עשרים שנה קודם לכן.

דבר נוסף שלא הבנו עד הסוף, למרות שתמיד דברנו עליו הוא רמת השקיפות המלאה שתוכנית כזו מזמנת. שקיפות שמאפשרת בעצם מעקב אמיתי מקרוב אחרי תהליכי ההוראה והלמידה שהתלמידים עוברים בכיתה. שקיפות שבה כל הורה שחושב שהוא יכול להיות מורה, בטוח שהוא יודע כיצד צריך ללמד את הנושא. וההורים מתערבים לא רק באיך אלא גם במה ובמהות הפדגוגיה.

בהקשר זה, חשבתי לעצמי השבוע, שהמאה העשרים ואחת בוודאי תתאפיין במעקב צמוד מאד אחרי כל פעילות שנעשה: כריית נתונים מכרטיסי האשרי שילמדו על הרגלי הקניות שלנו, מעקב ציוני משמעת שעוברים ישירות להורים, מעקב אחרי המקומות שבהם אנחנו מבקרים באמצעות הGPS שנמצא בפלאפונים שלנו. לא בכדי תוכנית כמו "האח הגדול" הופכת להיות הדבר החם הבא. היא הקרקע עליו צומחת התרבות של המאה הזו. תרבות בה הפרטי והציבורי מטשטש, לא ברור מה משחק ומה אמת, והעובדה שמצלמות עוקבות אחרי דיירי האח הגדול 24 שעות ביממה, היא רק הפרומו למה שיקרה לכולנו בהמשך המאה הנוכחית. כחברה נצטרך להגדיר לעצמנו מחדש את האתיקה של מה מותר ומה אסור, מה פרטי ומה ציבורי. לשקיפות מסתבר, יש שני צדדים.

אכן אתגרים גדולים עומדים בפנינו במאה הנוכחית. כמי שמתנסה בתוכנית זו השנה הרביעית אני בטוחה שעוד נכונו לנו הפתעות רבות ותובנות שמתקבלות רק תוך כדי העשייה.

תחושת סיפוק וגאווה

2010-01-14T10:38:00.000-08:00

היום בקרתי בחטיבת הביניים וראיתי חלק מתוצרי התלמידים שנכתבו בבלוגים כיומני קריאה. שוחחתי עם המורה לספרות וראיתי את עיניה נוצצות כשספרה לי על התלמדים הזריזים שמהרו לפרסם מאמרונים חדשים בבלוגים שלהם, ועל כך שכל התלמידים עסוקים בכתיבה, וכותבים יותר משתיים שלוש שורות, גם כאלה שבעבר לא ממש נהגו לכתוב. בקשתי את רשותה לפרסם את הבלוג שלה, בו היא מוסיפה מאמרונים בהתאם להתקדמות הלמידה- כל מאמרון הוא בעצם הכוונה למשימה נוספת, ועל כך שתבקש רשות מהתלמידים שאקשר את הבלוגים שלהם לכאן, לבלוג שלי. ברגע שאקבל את האישורים לכך- אוסיף את תוצרי התלמידים.

מאז שהתחלתי אני לכתוב בבלוג וגיליתי מה זה עושה לי כאדם וכמדריכה, אני מנסה לשכנע את כל מי שמסכים להשתכנע, שכדאי וחשוב לפתוח בלוגים שיתארו את תהליכי ההטמעה שאנחנו עוברים. במניין הבלוגים שנפתחו כתוצאה ישירה מעבודתי זו ניתן למנות את הבלוג של אביבה בלאיש המנהלת, שפתחה בלוג ברשת החינוכית אדיורשת, ואת הבלוג של רותי בן ישי, מורה בכיתת ניידים שגם היא פתחה בלוג בו היא משתפת אותנו בחוויות האוטנטיות שלה מהכיתה. כתוצאה מההתנסות שלי החלטנו להוסיף את הכתיבה הרפלקטיבית בבלוגים כחלק מתוכנית ההכשרה בקורס מורה מוביל אורינות תקשוב ומידענות וקבענו מספר מאמרונים שחיבים להכלל בבלוגים. חלק מהאנשים הכותבים שם משתפים בטלטלות שהם עובירם כתוצאה מהקורס ובמחשבות שלהם על תהליכי הטמעת תקשוב במערכת החינוך. אני יכולה לומר בבטחה שהבלוג משמש כקטליזטור לכתיבה ושהעיסוק בחשיבה הרפלקטיבית שנדרשת על מנת לכתוב בבלוג הינה משמעותית לכל העוסקים בכתיבה.

תיקון טעות

2009-12-27T07:34:00.000-08:00

שנו חז"ל -"המביא דברים בשם אומרם מביא גאולה לעולם"! תודה לג'יי הורוביץ שהפנה את תשומת לבי שכותב המאמר על 21 דברים שיהפכו למיותרים בחינוך הוא ריצרד ווג'וודסקי ולא אחר!
ומאחר והכתבה כבר פורסמה גם באתר מסע, שיניתי את המקור, על מנת לא להמשיך לטעות ולהטעות.

21 דברים שיהפכו למיותרים בחינוך של שנת 2020

2009-12-23T11:31:00.000-08:00

ריצ'רד ווג'וודסקי במאמר מיום 15.12.2009 מונה 21 דברים שיהפכו למיותרים בחינוך של שנת 2020. ייתכן שחלק מהדברים נשמעים כמו "מדע בדיוני" אבל זה גם מה שחשבו על ספריו של ז'ול וורן, עד שההסטוריה הוכיחה שהם כלל אינם בדיוניים.
להלן הרשימה כפי שתרגמתי אותה מאנגלית:
1. שולחנות כתיבה- המאה העשרים ואחת איננה מתאימה ללימוד בטורים של שולחנות כתיבה. למידה במרחב אינטרנטי מאפשרת לסדר את חדר הכיתה בצורה שתעודד עבודה שיתופית משמעותית יותר. הנקודה הזו עליה כותב ווג'וודסקי התחברה לי למאמר של אווה מקגריל שקראתי ובו היא התייחסה לסידור הכיתה בטורים כסידור מגביל ומפריע למורים המלמדים עם ניידים בכיתה. כצופה בכיתות כאלה מקגריל הבחינה פעמים רבות בתלמידים המדברים זה אל העורף של זה, מאחר והסידור הכיתתי מקובע ולא מאפשר תזוזת שולחנות.
2. מעבדות מחשבים - כשהניידים המקושרים לרשת אלחוטית מאפשרים לימוד מכל מקום, אין צורך במעבדת מחשבים. ווג'וודסקי ממליץ לשנות את יעוד החדר.
3. מחשבים - מילה טריקית לדעתו, ווג'וודסקי מתייחס למשמעות של המחשבים או למה שאנחנו תופסים כמחשבים.לדעתו מיחשוב משמעותו מוביליות במחשוב, ובעשור הקרוב נראה יותר ויותר מכשירים שיהפכו "למחשבים ניידים" מסוגים שונים ובגדלים שונים.
4.שיעורי בית. המאה העשרים ואחת מאופיינת ב- 7/24 - כל השבוע כל שעות היום, בכל מקום. לדעתו הגבולות הקבועים בין עבודה בבית לעבודה בכיתה יטושטשו, ומאחר והלמידה יכולה להעשות בכל מקום, המושג שיעורי בית לא יהיה קיים. התלמדים יצטרכו ללמוד יותר, לא ללכת יותר לבי"ס.
5 מבחני סטנדרטים -מבחני הסטנדרטים לדעתו נמצאים בישורת האחרונה שלהם, לפני שיעלמו סופית. בעשור הקרוב ווג'וודסקי מאמין שנראה יותר ויותר פורטפוליו דיגיטאלי כתחילף למבחני סטנדרטים.
6.הוראה דיפרנציאלית כמבחינה בין המורים- המאה העשרים ואחת מאופיינת בהתאמה אישית וקסטומיזציה.לדעתו מורה שלא ידע בעוד עשר שנים כיצד להשתמש בטכנולוגיה על מנת ליצור פעילויות מותאמות לתלמידים יאבד את משרתו. זה לא שמישהו ינסה להבחין כך בין המורים, זו פשוט תהפוך להיות ההבחנה.
7.פחד מהוויקיפדיה- מורים שלא מאפשרים לתלמידיהם להשתמש בוויקיפדיה לא מבינים שזוהי הדמוקרטיה במיטבה. ווג'וודסקי ממליץ למורים לבחון שוב את התנגדותם לשימוש בוויקפדיה.
8.דפים- הספרים התאימו למאה הקודמת. במאה הבאה הקריאה תהפוך לדגיטאלית. נכון שאנשים עדיין אוהבים לחוש את הנייר, אך בעוד כעשור הנייר עצמו יהפוך דיגיטאלי. נקודה זו מתחברת לי חזק מאד ליום הזה, 23.12.09 שבו הושק ספר הקריאה הדיגיטאלי הראשון (ספרו של רם אורן) בארצנו. בעולם מסתבר, שהמתנה הפופולרית ביותר לחג המולד היא קוראי ספרים דיגטאליים.
9. נוכחות במשרדים - סריקה ביומטרית.
10.מנעולים- אולי כדי לשמור מעילים?
11.מחלקות IT - שינוי בתפיסת מחלקות IT כפי שאנחנו מכירים אותן מאחר והענן המיחשובי והאלחוטי יהיה בכל מקום. תפקיד המחלקות הללו ישתנה והן יצטרכו להמציא את עצמן מחדש ולהמציא חדשנות
12.מבנים מרכזיים- מבני בתי הספר יהפכו לבסיסי הלמידה. המבנים יקטנו ויהפכו ירוקים יותר, זמן המרצים והסטודנטים בקמפוס יקטן, מאחר והאנשים יהיו מעורבים בתקשורת ממקומות שונים. ואכן כסטודנטית לתואר שלישי כבר התנסיתי בשיחה באמצעות הסקייפ בין שתי המנחות שלי לביני, כשכל אחת ננמצאת במקום אחר, ורק דאגנו לתאם מראש מועד לשיחה באמצעות הרשת. אם זה נשמע לכם הזוי, חשבו איך נראו הבנקים לפני עשור וכיצד הם נראים היום.
13. ארגון סביב ציונים - מבנה הלמידה ישתנה, הלמדיה תהיה בקבוצות קטנות שיתחרו על זמני למידה, וכל מערכת ביה"ס תעבור שינוי משמעותי.
14.בתי הספר לחינוך - יצטרכו לעבור שינוי כשהמרצים יהיו הראשונים לשמש מודל ודוגמא להוראה שמכינה את המורים של דור העתיד.
15. מחלקות להתפתחות מקצועית - בעשור הקרוב מורים יתחילו ללמד זה את זה וישענו יותר על הידע והניסיון שלהם, מאשר על גורואים חיצוניים . לדעתו של אוטכט השינוי הזה כבר התחיל.
16. שינוי בתוכנית הלימודים - אין סיבה שכל התלמידים ילמדו בדיוק את אותה תוכנית הלימודים. סטודנטים ילמדו תוכניות אישיות בהתאם לצרכים שלהם.
17. ימי הורים-תקשורת שוטפת המבוססת על מידע בזמן אמת תאפשר להורים לדעת בדיוק מה תמונת המצב של ילדיהם. הורים ילחצו על בתי הספר להפוך לטכנולוגיים עוד יותר ויתקרבו מאד לבית הספר. ימי הורים שימשכו עד אמצע הלילה יהפכו למיותרים. התהליך הזה כבר קורה כאן ועכשו בתיכונים ובחטיבות הביניים באמצעות תוכנות שונות כגון סקולי, משוב, i-contact ועוד. כאמא לילד בחטיבה אני יודעת בכל יום מה מצב הציונים שלו ומה מצב ההתנהגות שלו. ימי הורים יצטרכו לקבל אופי אחר, שבו ההורים ביחד עם ילדם והמורים ידונו בתוכניות ובדרכים לקידום הילד ולהשגת מטרותיו.
18. מזנון- ווג'וודסקי מקווה שהמזנון יכיל מזון בריא ומזין, ולא מזון מהיר עתיר שומנים.
19. גרפיקאים ומנהלי אתרים - בסוף העשור הבא הילדים יהיו הגרפיקאים הטובים ביותר.
20. אלגברה בתיכונים - עד סוף העשור יוחלט אם כולם צריכים ללמוד אלגברה ברמה גבוהה או שאין שום סיבה להעדיף אלגברה על פני סטטיסטיקה וטכנולוגיות מידע.
21. חסכון בנייר- בעוד עשור בתי הספר יחסכו בעלויות של 90% בהוצאות הנייר שלהם. לדעתו של ווג'וודסקי תעשיית הנייר תצטרך להתאים את עצמה או להעלם.

מעניין מאד לקרוא את התגובות הרבות שהתפרסמו למאמרון הזה. יותר מ- 40 תגובות התפרסמו וריצרד ווג'וודסקי פעמים רבות מצטט חלק מתגובה ומבקש מקוראיו להגיב במקומו.

אתם מוזמנים להגיב!

עת הדעת

2009-12-05T08:53:00.000-08:00

בתוכנית אולפן שישי של ערוץ 2 הוקרנה אתמול בלילה תוכנית שהוקדשה ללמידה אישית באמצעות מחשבים ניידים. הכתבתה עסקה בחברת עת הדעת, שמפתחת לומדות ללמודים בכיתות ה' ו' בשני מקצועות ליבה: עברית ומתמטיקה וכן באנגלית.
לכל מי שפספס ולא צפה, או רוצה לצפות שנית מצורפת בזאת הכתבה על הכיתה העתידנית.

אני מוכרחה לומר שאינני מכירה את הלומדות לעומקן ולא את החברה. אבל ממה שראיתי והבנתי הלומדות משמשות בעיקר לתרגול אישי, בקצב ההתקדמות של התלמיד. התלמיד מקבל משוב אישי מהלומדה על הצלחותיו ( וכשלונותיו) וגם המורה יכולה לעקוב אחרי כל פעילות למודית שהתלמיד עושה. על פניו נראה לי שהלומדות הללו הן מעין "מכונות למידה" המאפשרות לתלמיד לתרגל ולהצליח.
ניסיתי לערוך רשימה של צרכים שהלומדות הללו נותנות להן מענה:
א. העלאה בהשגים בבחינות המיצ"ב ובבחינות ההשגים הבינלאומיים - הפיזה, הטימס והפירל.
ב. שחרור המורים מפיתוח של חומרים מבוססי טכנולוגיה ( כגון משימות מתוקשבות )
ג. מתן מענה אינדבדואלי לרמתו של כל תלמיד ולקצב התקדמותו.

כשמערכת החינוך שלנו, מבוססת הסטנדרטים, שמה לה למטרה לעלות במבחנים הבינלאומיים אני מאמינה שהלומדות של עת הדעת יתנו לכך מענה. הן התרגול והן הוויזואליזציה יגרמו לעלייה בהשגים, שלא לדבר על כך שככל שנבחנים באותה השיטה יש עליה בממוצעים ובהשגים מעצם ההכרות עם המבחנים. וגם על השאלה האם המורים צריכים לפתח חומרים נותנת החברה מענה חד משמעי: מורים צריכים להיות עסוקים בהוראה, לא בפיתוח, יפתחו המומחים הפדגוגיים והטכנולוגיים. מבחינת מתן מענה לשונות התלמידים יש מענה חלקי מאחר ויש התייחסות לקצב האישי ולרמת ההתקדמות והידע האישי, אך כל התלמידים צריכים לעשות את אותו הדבר בדיוק, באותם אמצעים בדיוק.

ובכל זאת נותרתי עם כמה שאלות משמעותיות:
1. האם התוכנית נותנת מענה למיומניות הקשורות לשימוש במחשבים, מעבר ללחיצה על כפתור זה או אחר? האם בעקבות העבודה בשפה, באנגלית ובמתמטיקה התלמידים גם לומדים להשתמש בכלים הטכנולוגיים בצורה אמיתית?
2. ומה בדבר המיומניות המידעניות? האם ניתן להם מענה במסגרת התוכנית? האם התלמידים לומדים לחפש מידע, להעריך מידע, האם הם הופכים ליוצרי תוכן ?
3. האם יש מקום ליצירתיות של התלמידים באמצעות הלומדות הללו?
4. האם העובדה שלכל תלמיד יש מחשב נייד לצורך עבודה בלומדות בשעות מקצועות הליבה תאפשר גם עבודה בניידים מחוץ למקצועות אלה? ואם כן, כיצד?
5. האם שימוש במערכות למידה סגורות אכן מכין את התלמידים לחיים כבוגרים בעולם טכנולוגי?

ממה שראיתי בניסוי, המחשבים נמצאים על עגלות, ומובאים לכיתה רק בשעות מסוימות של היום. זה חוסך את תהליך הסחיבה של המחשבים ונותן מענה למשקל. המחשבים אינם שייכים לתלמיד, הם מאוחסנים בבית הספר ומובאים לכיתה כדי לתרגל. הלמידה מתבצעת במערכת סגורה, וזה סוגר את הפיתויים הרבים שקיימים כשנמצאים ברשת הפתוחה.

כבר כתבתי בעבר ואינני חוזרת בי, שאני מאמינה שבעתיד תלמידים ילמדו באמצעות מחשבים ניידים.כשותפה כבר שלוש שנים בתהליכי הובלה של שימוש במחשבים ניידים עם תלמדיים בגילאי ה' ו' ובחטיבות הביניים ( בשני ישובים קטנים באזור המרכז) מעניין אותי ביותר לראות לאן תוביל התוכנית.

לומדים ל"כתוב" בספר דיגיטאלי

2009-11-27T08:19:00.000-08:00

השבוע נכחתי בשיעור גיאוגרפיה בכיתות ו' . זו היתה הפעם הראשונה שבה התבקשו התלמידים לעבוד בחוברת הדיגיטאלית ולנעוץ "נעצים" עם תשובות במקום לכתוב בעט או בעפרון בחוברת העבודה. מט"ח, החלוצה בתחום הדיגיטאציה של ספרי לימוד, מאפשרת לתלמדים שקונים את ספריה להתנסות גם באפשרות של קריאה ועבודה דיגיטאלית באמצעות הסביבה הדיגיטאלית של כותר. המהלך של מעבר לספרים דיגיטאליים קורה בעולם כולו. אני יודעת שאמזון בנתה מודל כלכלי חדש עם המולי"ם שמתייסח בעקר לספרי לימוד אקדמיים, ואפילו החלה לשווק את קינדל (kindle) - קורא הספרים האלקטרוני שלה. (ראו כתבה בדה-מרקר משנה שעברה ביחס לקינדל והיקף מכירותיו בארה"ב).

המורה הדגימה באמצעות המקרן כיצד להכנס לספריית כותר וכיצד לפתוח תיקייה על מנת לשמור בתוכה את הפעילויות והתרגול. היא הדגימה כיצד בוחרים נעצים ומקלידים את התשובות במקום המתאים בחוברת.
תגובות התלמידים המתלהבים לא אחרו לבוא: "cool" , "שווה" , "איזה גדול", "זה כ"כ מגניב"!
איפה ראיתם התלהבות כזו של תלמידים לענות על שאלות בחוברת?

בתום השיעור המללנו יחד עם התלמידים את המהלך שעשו והתייחסנו למושג דיגיטאציה. חשבתי לעצמי שתלמידים שעוברים התנסות כזו בלמידה כבר בכיתה ו' לא יתקשו (כמוני) בבואם לעבוד בספרים דיגיטאליים באוניברסיטה. אני חושבת באמת, שכשאנחנו מדברים על הכנה של התלמידים לחיים במאה העשרים ואחת, לזה בדיוק הכוונה.

במפגש שהיה לי עם סטודנטים המתכשרים להובלה של תהליכי אוריינות התקשוב והמידענות באותו היום ספרתי על ההתנסות הזו והחוויה שהתלמידים עברו בכיתה. בין הסטודנטים התפתח ויכוח סוער לגבי הקריאה מן המסך ואובדן כוח המשיכה של הספר. רבים מהסטודנטים קבלו על כך שהילדים אינם קוראים ושהם שקועים שעות רבות מדי במסך הקטן. לעצמי אני חושבת, שאם הם שקועים בקריאה (ולא רק בציטוט חברתי , שכבודו במקומו מונח) - גם אם זה מהמסך הקטן - דייני. זה הלוא יהיה העולם שהם יחיו בתוכו!

מאמר - אתגרי מורים בניהול כיתה של ניידים

2009-11-17T09:38:00.000-08:00

השבוע נתקלתי במאמר של ד"ר אווה מגוויל Ewa McGrill מאוניברסיטת ג'ורג'יה שבמדינת אטלנטה העוסק בשאלת האתגרים העומדים בפני מורים המלמדים שפה בתיכון בכיתות של ניידים הפועלים באמצעות רשת אלחוטית. לצד האפשרויות הפדגוגיות שנפתחות להוראה ולמידה באמצעות המחשבים הניידים בכיתה, המורים חווים גם אתגרים לא פשוטים בניהול הכיתה וביצירת הסמכות.

המתודולוגיה של המחקר התבססה על ראיונות עומק שנעשו עם מורים.שאלת המחקר היתה: מה ההשפעות, שמעצבות את התפיסות והגישות של המורים לאנגלית בבי"ס תיכון שמלמדים בכיתות עם ניידים. שאלות אלו היוו חלק ממחקר רחב יותר
(Jarzab, 2003) [1] שבו נבחנו גם אמונות המורים ביחס לאוריינות שפתית ופדגוגית ותפיסת המורים את עצמם כמשתמשי טכנולוגיה ונשאלו השאלות הבאות: כיצד המורים לשפה האנגלית תופסים את עצמם כמורים וכמשתמשי טכנולוגיה? מה האמונות של המורים ביחס לאורינות וכיצד משפיעה הטכנולוגיה על אמונות אלה? מה אמונותיהם ביחס לפדגוגיה של הוראת האנגלית ומה התפקיד של הטכנולוגיה בתוכה?

הנתונים נאספו על סמך ראיונות ותצפיות בכיתות. בהתחלה הראיונות היו פתוחים לגמרי וכבר בראיונות הגישוש עלה הנושא של שליטה ואוטוריטה כתמה מרכזית. המורים שבמחקר הסבירו שכיתות הניידים אתגרו אותם כמעט בכל תחום כמורים: ניהול כיתה, התייחסות לתוכנית הלימודים, אינטראקציות ותקשורת עם התלמידים וכן הוצאה לפועל של התפקיד שייעדו לעצמם ולתלמידיהם.

הנתונים נאספו מ- 10 ראיונות בני 45 דקות עד שעה שנערכו עם 3 מורים שמשלבים טכנולוגיה ברמה גבוהה ומ- 18 ביקורים בכיתותיהם (ששה ביקורים לכל מורה) . מ- 3 מורים נוספים שמשלבים טכנולוגיה ברמה בינונית נאספו 6 ראיונות ונצפו 9 ביקורים וכן שני ראיונות במבט לאחור עם כל אחד מהמורים.

מהתוצאות ניתן ללמוד כי שילוב הניידים במחקר זה איתגר את הזהות המקצועית של כל מורה ומורה כמו גם את השליטה שהיה רוצה שתהיה לו בזהותו המקצועית. לא משנה אם המורה היה מורה חדש או וותיק , מנוסה בטכנולוגיה או לא, ואם גישתו הפילוסופית היתה הוראה מסורתית או הוראה קונסטרוקטיביסטית- עדיין כל המורים חשו איום על זהותם המקצועית כתוצאה משילוב הניידים. אחת המורות התייחסה לשינוי בתפקידים: היא מלמדת טכנולוגיה במקום ללמד אנגלית! מורה אחר הרגיש שהמקצועיות שרכש כמנהל כיתה וכשולט בה מתחילה להסדק בעקבות חוסר שליטתו בטכנולוגיה. מורה אחרת הרגישה מאוימת ע"י הטכנולוגיה מאחר והיא לא שלטה בה היטב כפי ששלטה בחומר הלימוד.
סיבה נוספת לתחושת איבוד השליטה קשורה בהכנות לשימוש בטכנולוגיה ובניהול הזמן בשילוב הטכנולוגיה. מורים הרגישו מאוימים מכך שהשימוש בניידים מאט את קצב ההתקדמות בחומר הלימודים . שינויי הישיבה, התנועה שתמיד קיימת בכיתה כדי להתארגן גזלה מהמורים הרבה אנרגיה והיתה זולל זמן רציני. בנוסף המורים חשו חסרי אונים כשקרו תקלות טכניות. אחת המורות התלוננה על כך שבזמן אמת כשהתלמידים אינם מצליחים להתחבר לשרת או כשהמחשבים קופאים להם, אין באפשרותה לעשות דבר מלבד לקרוא לאנשים הטכניים ולחכות שהם יפתרו את הבעיה. סיבה נוספת לאובדן השליטה קשורה לעליה מחדש של נושאים הקשורים לניהול כיתה. פעמים רבות הנגישות לאינטרנט אלחוטי גרמה לחוסר ריכוז בכיתה ולהסחות דעת, לחוסר התמקדות במטלות ולצ'יטוטים בזמן השיעור. אחד המורים התלונן על כך שכשנתן לתלמידים לעבוד על הפרוייקטים שלהם, הוא תפס אותם משחקים במשחקי וידאו במקום לחקור את הנושא. בתגובה, בקש מהתלמידים לסגור את הניידים, ולהמשיך לעבוד על הפרוייקט שלהם ללא הכלי.

היבט נוסף קשור להתנגשות בין סדר היום של המדינה ומבחני הסטנדרטים שלה, לבין סדר היום של שילוב הניידים הוראת הטכנולוגיה. מצד אחד היה על המורים לחץ להוכיח הצלחות במבחני סטנדרטים ארציים ומצד אחר היה עליהם לחצו של המוסד להוכיח את השימוש בניידים בהוראה ובלמידה בכיתה. המורים התלוננו על כך שהם אולצו ללמד בכיתות ניידים ונאמר להם שאם יסרבו לא יוכלו ללמד בכיתות ברמה הגבוהה. המורים גם התלוננו על כך שבמבחני הסטנדרטים לא אפשרו כלל שימוש בטכנולוגיה רק כתיבה בניירות ושכמות החומר שהיה עליהם לכסות לא אפשרה גמישות והוראה של הטכנולוגיה מאחר והוראה זו באה על חשבון החומר עצמו. והדילמה לא היתה רק של המורים, אלא גם של התלמידים שבעצמם הרגישו שהטכנולוגיה מתנגשת עם מבחני הסטנדרטים.

לתלמידים היו גם תלונות כלפי המורים שלא שלבו מספיק את הניידים בהוראה. התלמידים נהגו לשאול אם הם ישתמשו בניידים היום ואחת המורות העידה שהיא נהגה לשלב את הניידים לאו דווקא מתוך צורך אלא כדי לספק את רצון התלמידים שהיו בתוכנית הניידים. מורה אחרת העידה שהיא מנסחת את המטלות מחדש על מנת לאפשר לתלמידים לעבוד בניידים. שימוש במעבד התמלילים וכתיבת סיכומים בשיעור היו סגנונות שילוב הניידים שלה בשיעור, למרות שהיא העידה על עצמה שהיא כלל לא בטוחה שיש יתרון למחשב במטלות אלו.

אחד הפתרונות שהמורים מציעים הוא שלא לכל תלמיד יהיה נייד אישי שאליו הוא יחוש שייכות אלא שיהיה בנק של ניידים המובאים לכיתה על גבי עגלות נשיאות בעת הצורך.

[1] Jarzab, E. (2003). Teachers’ perspectives on laptop technology in the English language arts classroom: A case study of high school English teachers. Unpublished doctoral dissertation, Syracuse University, New York.

בלוגים כיומני קריאה

2009-11-13T10:24:00.001-08:00

ראשית אני חייבת תודה לחברתי זהבה אפל, מדריכה בתוכנית כתו"ם , שממנה קבלתי את הרעיון לעבוד בתחום הספרות עם בלוגים של תלמידים בכיתה. כמדריכה , אני כל הזמן שואלת את עצמי מה עוד ניתן לעשות וכיצד להעמיק את השימוש בניידים בביה"ס מצד אחד ואת המיומנויות שהמורים מרכישים לתלמידים מהצד השני. על הרעיון של פתיחת בלוג לימודי למדתי מזהבה, שיחד עם מורה לספרות בחטיבת הביניים גוונים פתחה בלוגים שמתייחסים לספור הקמצן של מולייר.

בחשיבה משותפת עם המורה לספרות, החלטנו ללכת על ניסיון שבו תלמידי כיתה אחת בשכבה יכתבו בלוגים כיומני קריאה, במקום לכתוב יומני קריאה מודפסים, שרק המורה מקבלת וקוראת. הבלוגים כיומני הקריאה יתפרסמו על דפי הרשת, ויוכלו להוות מקור לשיתוף בין תלמידי הכיתה, כך שתלמידים יוכלו לקרוא את יומני הקריאה של חבריהם ואף להגיב אליהם.

החלטנו שבפרק זמן קבוע ונתון מראש, המורה תפרסם בבלוג שלה את הדרישות למאמרונים שהתלמידים יצטרכו לכתוב. המטרה הראשונה שהצבנו לעצמנו היתה שבסיום המפגש הראשון של התלמידים בנושא הבלוג יהיה לכל תלמיד בכיתה בלוג ובו מאמרון ראשון. וכך מצאתי את עצמי השבוע בכיתה יחד עם המורה מלמדת את התלמידים לפתוח בלוג ומבקשת מהם לכתוב את המאמרון הראשון המתייחס לנושא "פתחתי בלוג". התלמידים היו קשובים ומרותקים. חלקם היו יצירתיים ביותר בכתיבת המאמרון הראשון (קבוצת תלמידות כתבה בלדה לבלוג), אחרים כתבו תיאור מדוייק של השלבים בפתיחת בלוג, חלקם כתבו על הרגשתם במהלך וחלקם על קלות המהלך. ההתרגשות בכיתה היתה רבה. היתה תכונה של עשייה ולא הרגשנו איך הזמן חלף. דקותיים לפני תום השיעור התייחסנו גם לתוויות וליכולת לשנות תבניות ולערוך רשומות.

המלאכה טרם תמה. בשלב הבא תלמד המורה לארגן לעצמה קורא RSS על מנת להתעדכן במאמרונים של התלמידים. התלמידים יכתבו את המאמרון השני בבלוג הקריאה שלהם ויספרו מדוע בחרו לקרוא ספר מסוים. בשלב מאוחר יותר,ואחרי שיכתבו את מרבית המאמרונים בעצמם, יצטרכו גם התלמידים לארגן לעצמם את רשימת כל הבלוגים של חבריהם תחת קוראי RSS על מנת שיוכלו לקרוא במאמרונים של חבריהם ולהגיב. בדרך זו ניצור את השיתופיות בקריאה של יומני הקריאה, והתוצר הכיתתי יהיה לא מצגת שמציגים בפני חברי הכיתה אלא בלוג שחברי הכיתה קוראים בו ומגיבים על הנכתב בו.

המפגש עם התלמידים מלא אותי באנרגיה חיובית של עשייה והצלחה: הצלחה על החידוש שבפעילות והתחושה שהנה אנחנו תופסים שתי צפורים במכה אחת: גם מתייחסים לכתיבה ולאיכויותיה וגם מנצלים את הטכנולוגיה באופן מיטבי. כמה טוב שיש ניידים בכיתה!

מה בין מורה מקוון למורה המלמד בכיתות 1:1 ?

2009-10-17T07:28:00.000-07:00

מורה מקוון הוא מורה שעומד לרשותו מחשב בכיתה ( נייד אישי שלו או נייח קבוע), מקרן (קבוע או נייד) וסביבת אתר. לעיתים יש בכיתה גם לוח אינטראקטיבי שמוסיף ליכולות הטכנולוגיות של המחשב הנייד. התלמידים עצמם נמצאים בכיתה ללא אמצעים טכנולוגיים כלשהם, ובידיהם נמצאים ספרים ומחברות בהתאם למקצועות הלימוד. סביבת האתר משתנה - החל מסביבה פתוחה לחלוטין, המאפשרת בעיקר פורומים כיתתתים של מורה עם תלמידיה, וכלה בסביבת LMS סגורה.

מורה בכיתת 1:1 הוא מורה שנוסף לאמצעים של מחשב אישי שלו ומקרן, יש גם לתלמידים מחשבים ניידים. ההבדלים האלו בסביבות העבודה מחייבים גם את המורים להגדיר שוב ושוב מה מבין הפעילויות שהם עושים עם תלמידים בכיתה הן פעילויות בסגנון "מורה מקוון" ומה הן פעילויות בסגנון 1:1. מורה שמקרינה סרט מאתר - מבצעת פעילות של מורה מקוונת. אם אין לתלמידים מחשבים ניידים בכיתה, התלמידים יצטרכו בבית להיכנס לקישור שהועלה לסביבה הכיתתית ולצפות שוב בסרט. ייתכן גם והתלמידים יצטרכו לכתוב משהו אישי בעקבות הצפיה בסרט או שיוכלו לחפש עובדות להרחבת הנושאים שהועלו בסרט.
בכיתות 1:1 התלמידים יוכלו כבר בזמן השיעור לחפש עובדות להרחבת הנושאים שהועלו בסרט או לחקור מושגים לא היו ברורים מספיק בסרט ואולי להעלות שאלות שמתעוררות בהם בעקבות הסרט. התלמידים יוכלו במהלך השיעור להציג את ממצאיהם בפני חבריהם לכיתה ( הם יתחברו עם הניידים שלהם למקרן) . בכיתות 1:1 הפוקוס צריך לעבור לתלמידים המבנים ידע ויוצרים ידע חדש. כדאי וראוי שתלמידים אלו יתנסו בכלים טכנולוגיים רבים ככל האפשר: ויקי, בלוגים, עבודה על מסמך שתופי ב- google docs , שימוש במצלמה דיגיטאלית , עריכת סרטונים באמצעות אתרים שיתופיים כגון אנימטו או באמצעות כלים כגון movie maker ניהול יומנים ברשת ועוד. היום ברור לי יותר מתמיד, שמורה בכיתות 1:1 חייב להכיר היטב את הכלים הטכנולוגיים ולשלוט בהם לא רק כלומד אלא גם כמלמד. הוא חייב להכיר היטב את מסמך הסטנדרטים במידענות מתוקשבת ולעזור לתלמידיו להגיע לאינטגרציה של חומרים על ידי יצירת תוצרים באמצעות כלים חדשנייים ומגוונים. הוא חייב להכיר את ולהבין את ההבדלים בין הכלים ובין ייצוגי המידע השונים על מנת שידע איך לכוון את תלמידיו לבחור בכלי הנכון. נכון שאנו מבקשים גם ממורה מקוון את כל הידע הזה אך בעיני אצל מורים המלמדים בכיתות 1:1 ידע זה הוא קריטי לשילוב אופטימאלי של הניידים בכיתה. אחת המטרות של מחשבים 1:1 היא לאפשר לתלמידים לשלוט ביותר מיומנויות טכנולוגיות, ולמרות שנדמה לנו שהם יכולים ללמד את המוריים את התורה כולה, זה אינו נכון בוודאי לא לכל התלמידים בכיתה. יותר ויותר אני שומעת ממורים בתוכנית כי הם מופתעים מרמת חוסר השליטה של התלמידים בטכנולוגיה ובמיומנויות יסודיות ובסיסות של שימוש בכלים. כאמא לילד בכיתות מקבילות, שלומד ללא ניידים אני יכולה רק להסכים עם הקביעות הללו. בכל פעם מחדש אני מופתעת מחוסר הידיעה ומוצאת את עצמי במצב של אמא-מורה המראה ומלמדת מיומנויות כאלו ואחרות הקשורות לכלים טכנולוגיים ולעבודה בסביבה הטכנולוגית. לדעתי פה טמון גם הפוטנצאיל הגדול של הלמידה בתוכנית 1:1 היכולת של התלמידים והמורים ללמוד יחד באופן שיוויוני זה מזה.
אתם מוזמנים גם לקרוא את המאמרון העוסק בהבהרת המושגים הקשורים ללמידה מתוקשבת כולל את התגובות מעוררות המחשבה שמתפתחות סביב המאמרון הזה.

מה למדתי מראש מינהל החינוך בבאר שבע?

2009-09-16T07:22:00.000-07:00

השבוע השתתפתי בכנס לראשי חינוך ברשויות שעסק בהערכות של למידה מרחוק לקראת החורף. החשש הוא, שבעקבות התפרצות של שפעת החזירים יידרשו תלמידים להשאר בבתיהם ולא יוכלו להגיע לבית הספר לצורך למידה. במקרה כזה, יהיה צורך לקיים שגרת למידה מרחוק ולאפשר לתלמידים ( ולמורים) הנמצאים בבתיהם (ולאוו דווקא מרותקים למיטה כתוצאה מהמחלה) ללמוד.

רבות דובר בכנס על הכנה לשעת חירום כדרך של שגרה. אחד הלקחים ממבצע "עופרת יצוקה" שבו הושבתו בתי ספר בעיר באר שבע, שהדגיש ראש מינהל החינוך בב"ש , מר דוד ליפשיץ הוא שבתי ספר שבשגרה קיימו למידה באמצעות אתר בית ספרי ועבודה בפורומים המשיכו בכך גם בזמן המבצע. דוד הביא לידעתנו את הנתון שבבתי ספר שבהם היתה תרבות ושגרה של למידה באמצעות טכנולוגיה שיעור הנוכחים ברשת בזמן המבצע עמד על 80% , בעוד שבבתי ספר שבהן לא היתה תרבות של שגרת הוראה ולמידה ברשת הנוכחות של התלמידים והמורים עמדה רק על 20%.

בבתי הספר המשתתפים בתוכנית מחשב נייד לכל תלמיד ערוכים בשגרה לכל שעת חירום שתבוא. תקשורת מייל היא תרבות התקשורת הבית ספרית. למידה בסביבת אתר בית ספרי ברשת, שבו כל כיתה מקיימת את שגרת ההוראה -למידה שלה, גם היא עניין שבשרגה. אני מקווה שלא נזדקק למבחן, אך אני בטוחה שאם הוא יגיע- נעמוד בו בהצלחה מרובה. כל התלמידים יהיו נוכחים ברשת וימשיכו ללמוד מרחוק גם אם יאלצו להשאר בבתיהם מחשש להדבקות במחה.

אני מאחלת לכולנו שנה טובה ובמיוחד שנה בריאה !

הקושי של התלמידים

2009-09-08T14:00:00.000-07:00

רותי בן ישי מתייחסת במאמרון שלה לקושי של תלמידי חטיבת הביניים לקבל את הלמידה באמצעות הניידים. היא כותבת שלדעתה, התלמידים שמרניים ביותר, ומורגלים בלמידה אחרת, ולכן הם גם מתנגדים לשימוש בניידים בכיתה.

אני מסכימה עם רותי, אם כי השמרנות אינה לדעתי הסיבה היחידה או המשמעותית ביותר. התלמידים אינם מורגלים בעבודה עם המחשב. גם הם נדרשים לשינוי בהרגלי הלמידה שלהם. הם נדרשים לשלב בין הרגלי למידה קודמים, שעדיין קיימים במערכת ( וגם בלמידה שלהם) לבין הרגלים חדשים שטרם רכשו וטרם סגלו לעצמם. המשימות הנדרשות מהם אינן רק משימות תרגול: הן משלבות מיומנויות חשיבה וגם אינטגרציה של תחומי דעת שונים ושל אקטואליה. מורה אחת ששוחחתי אתה ספרה לי שפעמים רבות התלמידים שאלו מה הקשר בין הבקשה שלה ( לדו' לעיין בעיתונות מקוונת) לבין הנלמד, או מה הקשר בין הצורך למצוא תמונה מייצגת לבין שיר שלמדו בספרות. הלמידה שלהם צריכה לשלב מיומנויות של ירידה לפרטים מצד אחד ושל יכולת להכליל ולראות את התמונה הרחבה ואת ההקשרים בין פיסות המידע השונות. משימה לא פשוטה, בוודאי לא למי שהורגל להשאל רק על תוכן ועל ידע.

זאת ועוד. לדעתי, עצם העובדה ש"הפקענו" מידי התלמידים את המחשב והפכנו אותו מכלי משחק בלבד לכלי של למידה גורם להתנגדויות סמויות. אם המחשב מחוץ לבית הספר מסמל את החופש ( לשחק, לתקשר, לצוטט בזמן אמת) הרי שהכנת במחשב לתוך חדר הכיתה ככלי למידה, מפירה את החופש הזה. בכיתה אסור לצוטט, אסור לשחק או לתקשר ויש צורך ללמוד עם המחשב ! אני לא בטוחה שהתלמידים מודעים לקושי הזה או חושבים עליו, אבל אני מאמינה באמת שבסמוי הוא נמצא שם כל הזמן. ומכאן, שגם התלמידים צריכים להתרגל ללמוד עם המחשבים, להפריד בין זמן הלמידה לזמן המשחק, למרות שהם משתמשים באותו הכלי בדיוק. ונכון גם, שיש הרבה מאד מסיחים במחשב ויש צורך במשמעת עצמית גבוהה ובמכוונות עצמית ללמידה כדי להתגבר על הרצון לשחק במקום לקרוא מאמר לדוגמא. גם אני כמבוגרת נתקלת בקושי הזה בכל פעם שאני יושבת ללמוד מול המחשב . לפעמים מתחשק גם לי לברוח ולשחק עכביש במקום לתרגם מאמר או לכתוב תוכנית עבודה. אבל זה בדיוק העניין. כמו שלהכין שיעורי בית דורש אחריות אישית ומחוייבות עצמית כך גם במחשב. הפיתויים והסחות הדעת קיימים כל הזמן ( לדו' ל"רחף" בשיעור, ל"חלום" על משהו אחר) וצריך ללמוד לנטרל אותם. אני חושבת שיש לאמן את התלמידים לנטרל את הפיתויים בכלי ולהבין את הקושי שלהם וכך להזיז אותם לאט לאט מהמקום המקובע שלהם למקום חדש ואחר.

מה לנייד לכל תלמיד ולאסיפת הורים כללית?

2009-08-31T13:02:00.000-07:00

אני משתפת אתכם בספור מחיי הפרטיים כאם. בני נכנס השנה לחטיבת הביניים בישוב שבו אני גרה. בישוב זה לא קיימת תוכנית מערכתית למחשב נייד לכל תלמיד, ושילוב המחשב בהוראה תלוי ברצונם הטוב של המורים ובנכונותם לקחת על עצמם גם את היעד הזה כחלק מיעדי המשרד.

כל הורי תלמידי כיתות ז' הגיעו נרגשים לפגוש את המנהלת והצוות החינוכי. בסיום דבריה שאלה המנהלת אם יש למישהו שאלה כללית שנוגעת לכולם. אחד ההורים בקהל התייחס לפרסום של ארגון ההורים הארצי בשיתוף חברת מחשבים ידועה ( זה שכתבתי עליו במאמרון מודעת פרסומת בעיתונות מחשב נייד לכל תלמיד) ושאל האם בנו יוכל להגיע עם המחשב הזה לבית הספר ולהשתמש בו במקום מחברות.
האמת, המנהלת קצת הובכה. היא לא ידעה בדיוק מה לענות לו, ותגובתה הראשונית היתה במקום מחברות? אח"כ היא התעשתה (מהר מאד יש לציין) ואמרה שיש תלמידים שמטעמים כאלה ואחרים מקבלים אישור להביא ניידים לכיתה, אבל שהיא לא יודעת מה לענות להורה הזה כרגע והיא תבדוק. היא גם שאלה אותו אם הוא מכיר את הנושא ואמרה שתשמח לקבל עיצות ושיתופי פעולה ממי שמצוי בעניין. חייכתי לעצמי. האמת, כשכתבתי את המאמרון הזה לפני כשבוע, לא תארתי לעצמי שהתגובה מהשטח תבוא במהירות כזו, ובוודאי שלא חשבתי שאני כהורה אזכה להיות בסיטואציה הזו כשומעת מן הצד. חשבתי לעצמי שבני צריך ללמוד בחטיבה הזו שלוש שנים, ומי יודע ייתכן מאד ועוד שלוש שנים כשילך לתיכון הדברים אכן ישתנו מהקצה אל הקצה מאחר והתיכון קולט גם תלמידים שהשתתפו בתוכנית מחשב נייד לכל תלמיד מהישוב הסמוך.

הפתעה נעמיה נוספת חכתה לי במפגש הכיתתי האישי של הורי הכיתה עם המחכנת שהיה בהמשכו של הערב. המחנכת דברה על טפסים שעל ההורים להוריד מהאתר הבית ספרי ולחתום ( לדו': טופס השתתפות בטיול) ואחד ההורים בקש שהיא לא תודיע רק לתלמידים ( שפעמים רבות מבולבלים מדי ושוכחים להודיע בעצמם) אלא שתשלח מייל להורים ותיידע אותם באופן ישיר על אירועים כאלו שחשוב שידעו עליהם ושנוגעים להם ישירות. המחנכת חשבה רגע ואז אמרה: נתתי לכם את המייל שלי בפתק שחלקתי לכם לתקשורת , אז אני מציעה שתשלחו לי מייל ואני אצור את הקבוצה של הורי הכיתה. מהמקום המקצועי שלי שמחתי לראות שהמחנכת לא חששה ולא חשבה שזה אינו תפקידה. שמחתי גם לשמוע שהיא יודעת ליצור קבוצת תפוצה ושהיא מוכנה לתקשר אתנו ההורים במייל. (אני מוכרחה לומר שבתי השניה סיימה תיכון השנה וגם המורה שלה תקשרה אתם במייל כל הזמן, וכל מייל ששלחה להם על בחינות בגרות או על ימים מרוכזים שלחה גם לנו ההורים). אכן, מה שבעבר נשמע הזוי היום הוא כבר עובדה ברורה ודרך חיים. גם מורים מתקשרים במייל עם הורים. לגבי הוראה באמצעות סביבה מתוקשבת- זו כבר אופרה אחרת לגמרי. ימים יגידו אם אופתע גם מכך.

מודעת פרסומת בעיתונות: מחשב נייד לכל תלמיד

2009-08-24T05:34:00.000-07:00

השבוע צדה עיני מודעת פרסומת שהשתרעה על פני עמוד שלם בעיתונות. במודעה הנפתחת במילים "הודעה לתלמידי ישראל והוריהם" מודיעים ארגון ההורים הארצי בשיתוף אלקטרה מחשבים על מבצע חסר תקדים לרכישת מחשב נייד מסוג notebook בתשלומים חודשיים שווים. אינני מעונינת לעשות פרסומת כשלהי, או לתמוך בהצעה זו או אחרת, אבל המודעה משכה את עיני ראשית מהכיוון החדשני של המבצע ושנית בזכות העובדה שארגון ההורים הארצי נותן את ידו לשיתוף הפעולה הזה.

אינני יודעת כיצד תשפיע מודעת פרסומת זו על צבור הקונים בישראל , על התלמידים והוריהם, אם בכלל תשפיע. יחד עם זאת, אין ספק שניתן לזהות את המגמה ההולכת ומתרחבת שלפיה יותר ויותר גופים וארגונים מבינים כיום, שגם לתלמידים יש צורך בעזרי למידה מודרניים, טכנולוגיים, מעבר לספרים למחברות לעטים ולעפרונות. אני בטוחה שמורים שעברו השתלמות שעוסקת במשמעות של "להיות מורה מקוון" ידעו לזהות את הפוטנציאל שטמון במהלך הזה. אני רק מקווה, שלא יחול בארץ תהליך דומה לתהליך שחל במדינות העולם השלישי בו צוידו תלמידים במחשבים ניידים אך המורים אסרו להביא אותם לכיתות.

יתכן והדרישה לשינוי תצמח דווקא מלמטה למעלה (בניגוד לנסיון בתוכנית בה אני שותפה להוביל את השינוי מלמעלה למטה). אני מאמינה שכשהדרישה תבוא מהתלמידים והוריהם, הרבה מהחששות והקשיים אותם חווינו כחלוצים בפרוייקט ייעלמו. אני מקווה מאד שהמורים יהיו ערוכים ומוכנים לקבל את השינוי הזה בעקבות תהליכי ההכשרה שהם עצמם עברו כמורים מקוונים ומורים עם מחשבים ניידים.

יותר ויותר מורים נכנסים למעגל השליטה בטכנולוגיה

2009-08-23T10:57:00.000-07:00

בסוף השבוע התפרסמה כתבה במעריב בכותרת "מקלדת וגיר". הכתבה עסקה בתוכנית המערכתית של משרד החינוך בשיתוף פעולה עם המגזר השלישי לחלק מחשב נייד לכל מורה ולהפוך את המורים בישראל עד שנת 2012 למורים מקוונים. בד בבד עם חלוקת המחשבים המורים עוברים השתלמויות כדי לשלוט במיומנויות המחשב אבל מה שחשוב הרבה יותר, כדי להפוך להיות מורים מקוונים ולהבין את השילוב המיוחד בין הפדגוגיה לטכנולוגיה. אחת מחברותי המדריכות מגדירה את תפקידה כמדריכה לפדגוגיה מקוונת ואני מוצאת את עצמי יותר ויותר מאמצת את הגדרת התפקיד הזאת. מכאן, שבנוסף לידע בתחומי הדעת ולידע דידקטי ופרקטי על המורים לרכוש גם ידע טכנולוגי שישרת אותם בבואם להורות את תחומי הדעת ואת התכנים החברתיים והערכייים בכיתה. אני מאמינה שאין קפיצות דרך, והמורים חייבים לעבור את כל השלבים כולם החל מהתיידדות עם הטכנולוגיה דרך שליטה בה ברמת שליטה שמקנה תחושת בטחון בעבודה ובטחון לנסות דברים חדשים וכלה ביכולת לשלב בין הטכנולוגיה לפדגוגיה באופן שהטכנולוגיה תעצים את ההבטים התוכניים. רבות כבר נכתב על הקשר הזה, בין הטכנולוגיה לפדגוגיה ואין מנוס מלעסוק בשניהם בו זמנית על מנת להפוך את המורים למורים מקוונים איכותיים.

אכן המחשב הנייד של המורה , כמו גם הלוח האינטאקטיבי מוסיפים גיוון לשיעורים ומאפשרים לפרוץ את מסגרת גבולות המקום והזמן הבית ספריים. מורים יכולים לעבוד עם התלמידים גם בקבוצות דיון וגם במייל ולנהל את הלמידה באמצעות מערכות לניהול הלמידה. אני בטוחה שהצעד הבא שיקרה במהירות הוא שתלמדים יגיעו עם מחשבים ניידים לכיתות, גם במקומות שבהן הרשות המקומית לא תצהיר על כך כעל מדיניות מקומית.

מחיר החלוציות

2009-08-17T02:21:00.000-07:00

השבוע, יום שישי 14.8.09 התפרסמה כתבה במוסף ממון בשם "מסך עשן". הכתבה עסקה בתלונות חלק מן ההורים על המחשבים הניידים בישובים בהם אני מדריכה.
כבר כתבתי כאן בעבר על הימים הקשים והעצובים שאנחנו עוברים בעקבות לחץ מסיבי מאד שמפעילה קבוצת הורים שיש לה השגות לגבי פרויקט במחשבים הניידים כפי שהוא מתבצע היום. כתבתי גם את התייחסותי לכל הטענות כולן, בשני מאמרונים שפרסמתי בבלוג בעבר. (את המנגינה הזאת אי אפשר להפסיק, ימים קשים ועצובים).

עוד כתבתי , שלחלוציות יש רווחים אך יש גם מחירים. כתבה כזו היא חלק מהמחירים שאנחנו משלמים על החלוציות. וכמו שאמרתי, אינני מקילה ראש בטענות המתייחסות למשקל הילקוט, לחשיפה לקרינה ולבעיות הארגונומיה, וברור לי שלתפקידי המורה הרבים לאינספור, יתווספו גם הבטים נוספים הקשורים להוראה באמצעות ספרים דיגיטאליים, חינוך לאתיקה ברשת, חינוך לחיים בריאים הכוללים ספורט והתייחסות לנושא הארגונומיה בחברה טכנולוגית . לרשויות יתווספו דאגות הקשורות לבטחון בריאות התלמידים לא רק בגני השעשועים ברחבי העיר אלא גם בטחונם בסביבות למידה דיגיטאליות, ולהורים יווספו עימותים עם ילדיהם הקשורים לנושאי הגבולות, לא רק ביחס לשעות צפייה בטלוויזיה אלא גם ביחס לגבולות הקשורים למחשב הנייד.

יחד עם זאת, אני בטוחה שלא ירחק היום והתופעה של תלמידים ההולכים עם מחשב כזה או אחר בילקוטם תתרחב ותהפוך לנורמה. אני יודעת שברחבי העולם המחשבים הניידים בוריאציות השונות שלהן (מחשבים ניידים, מחשבי מחברת, מחשבים רזים, טלפונים סוללריים וכו') תופסים תאוצה והתופעה של ניידים בבתי הספר זכתה לכינוי "צונמי". כבר היום כל תלמיד בגיל עשר אוחז בידיו מחשב לכל דבר, עם נגישות מלאה לאינטרנט, המקרין דווקא לאזורים מסוכנים מאד בגופו קרינה סוללרית, אם כי כהורים (וכמחנכים) איננו רגילים לחשוב על הטלפון הסוללרי של ילדינו כעל מחשב לכל דבר. ברחבי העולם כולו מתייחסים היום לנושא של Mobile Technology וברור לי שגם בתי הספר יצטרכו לדון בנושאים הללו בכובד ראש.

במקביל לכתבה בממון, התפרסמו בעיתונות שתי כתבות נוספות: אחת על בניה חדשה של בי"ס במועצה איזורית בשער הנגב, בו אוחדו שני בתי ספר לבית ספר אחד ובתכנון נלקחו בחשבון מרכיבים המתייחסים לבית ספר כבית ספר הייטקי לכל דבר, ואחת בעיתונות המקומית של אזור בקעת אונו שדיווחה על שינוי בהרגלי העבודה של מורים כתוצאה מהוראה בכתות שבהם גם לתלמידים יש מחשבים ניידים.

החלטתי לסרוק את כל הכתבות, ולצרף אותן לבלוג. אתם מוזמנים לקרוא את כולן.

הכתבה מסך עשן- חלק ראשון
הכתבה מסך עשן - חלק שני
הכתבה מסך עשן - חלק שלישי
הכתבה עשו ריסטארט

הכתבה על בית הספר בסגנון הייטק - כותרת
הכתבה על בית הספר בסגנון הייטק- המשך

ימים קשים ועצובים

2009-07-21T02:10:00.000-07:00

ימים קשים ועצובים עוברים על מובילי התוכנית ביישוב בו היא פועלת כבר שלוש שנים. מסתבר, שחלק מהורי התלמידים העולים לכתה ה' מתנגדים נחרצות לשימוש במחשב הנייד. סיבותיהם רבות ומגוונות, חלקן מוצדקות יותר וחלקן פחות. על חלק מהסיבות כבר כתבתי בפוסט קודם את המנגינה הזו אי אפשר להפסיק. נכון להיום- ההורים מעונינים לחשוב שוב על התוכנית, לבדוק חלופות בעזרת מחשבים נייחים וכוננים נישאים (דיסק און קיי). הם לא בטוחים שיש צורך בניידים בכיתה, אולי מספיקים רק מספר מחשבים נייחים הפזורים בכל כיתה. לטענתם, ניתן להשתמש בקמפוס הוירטואלי ובמקרנים שיש למורים כדי לקדם למידה מתוקשבת בכיתות, ואת השאר התלמידים יעשו בבית כשיעורי בית. ניתנת האמת להאמר: יש גם מספר מורים שחושבים ככה, ומרגישים שמספיק שיהיו רק מקרנים בכיתות ואין צורך במחשבים ניידים בכיתות כי הם גוזלים זמן יקר משיטת ההוראה המסורתית והמורים מוטרדים מאד מכך שהם אינם מספיקים את החומר.

כשאני שומעת את כל הקולות הללו אני חשה ראשית עצב גדול ושנית החמצה גדולה. עצב על כך שההורים אינם מצליחים לראות את התמונה הכוללת ולראות את הרווחים שבלמידה באמצעות הניידים. עצב גדול על כך שההורים מעדיפים שבית הספר ימשיך להיות פחות רלוונטי לתלמידים ושהכלים הטכנולוגיים ישארו מחוץ למסגרת הכיתה ובית הספר. ותחושת החמצה על הזדמנות שנתנה על מגש של כסף והורים מודאגים יתר על המידה מפספסים.

אישית ,ברור לי שרק בזכות תוכנית המחשבים הניידים, שהשפיעה על כל בית הספר, ועל כלל הכיתות והמורים חלו תהליכי השינוי שראינו. בזכות הכנסת הניידים לכתות הן המורים והן התלמידים התקדמו בטיפול במיומנויות מידע ואוריינות התקשוב. כמשווים כמה שעות תלמידים עבדו במחשבים במסגרת בית הספר לפני התוכנית של הניידים ובעקבותיה, ברור לחלוטין הערך המוסף של התוכנית. חלק מהילדים,שהוריהם אינם בקיאים ברזי המחשב ,נחשפו לעבודה נכונה במחשב ולאורינות התקשוב ברמה שלא נחשפו אליה קודם לכן ורכשו מיומנויות ושליטה. להשאיר את התלמידים לבד בתחום התקשוב נראה לי לא נכון ולא נבון. כשאנחנו המורים עובדים עם התלמידים בעזרת המחשבים הניידים בכיתה אנחנו גם מלמדים אותם לעבוד נכון וגם חושפים בפניהם אפשרויות שקודם לכן אולי לא נתנו את דעתם עליהן. יש הרבה הבטים פדגוגיים שמועברים יחד עם הטכנולוגיה: למידה שיתופית היא אחת מהם, ומתבטאת הן בשיתוף עמיתים במשוב בונה והן ביצירת תוצרים שיתופיים (לדו' מצגות שיתופיות , משחקים שיתופיים וכו'). גם בהבט של פרזנטציה המורים שעובדים עם התלמידים בכיתות מקפידים על מצגות מנצחות שמעבירות מסר, על הבטים אתיים ושמירה על זכויות יוצרים. בתהליכי עיבוד המידע והבניית הידע אין תחליף למחשב, וגם בתהליכי למידה שבהם הילד פעיל ולומד עצמאי. ג'י הורוביץ במאמרו לא הכרחי אבל רצוי מתייחס לחיבור שבין הטכנולוגיה לפדגוגיה, ומפנה את תשומת לבנו לכך שייתכן וכדאי גם להסתכל על הפן הטכנולוגי כשלעצמו.

ברור לי שבזכות הנידיים חלה תנופה גדולה בעשיה התקשובית בבתי הספר, ובלעדיהם, הדברים לא יהיו אותו הדבר. לכן אני גם מרגישה שאלו אכן ימים מאד קשים. אני מאד מקווה שלטובת התלמידים המורים וכל השותפים בתוכנית ימצא הפתרון שיתן מענה הולם לכל הבעיות שמדאיגות את ההורים.

גם וגם

2009-06-29T01:12:00.000-07:00

במאמרו "אפילו הכלי הנפלא ביותר" מדווח ג'יי הורוביץ על קושי של מורים לתלמידים באתיופיה העובדים עם המחשב הרזה. לטענתו, המורים לא הבינו את נחיצות השימוש במחשב, את היכולת ללמד פדגוגיה אחרת באמצעותו, ולכן אסרו על הילדים להביאו לביה"ס ולהשתמש בו. בניגוד לכך, בתוכנית שלנו הבנו מאד את החשיבות של הדרכת המורים ונתנו לה את מלוא המשקל. שעות רבות בתוכנית הוקדשו להדרכת המורים (הן פרטנית והן כללית על מנת להתידד עם המחשב ולחשוב כיצד לשלבו בהוראה), אם כי עלי להודות, השונות בין המורים גבוהה וכל אחד מהמורים ניצל את השעות הללו בהתאם ליכולותיו ובעיקר, בהתאם לרצונו האמיתי לשלב את הכלי באופן משמעותי בהוראתו.

הכתבה הזו גרמה לי להרהר (שוב, בפעם המי יודע כמה...) על משמעות המושג חלוציות. על הקושי לסלול את הדרך "יש מאיין", על האומץ הדרוש לחשוב "מחוץ לקופסא" , לחשוב אחרת, ועל עומק השינוי הנדרש מכל חלוץ, ואין זה משנה מה תחום חלוציותו. החלוצים שהקימו את המדינה, עזבו מולדת בטוחה, חיים נוחים, משפחה, חברים, והלכו לארץ נידחת לייבש ביצות ולסלול כבישים. אנו החלוצים בתחום החינוך, צריכים לזנוח דרך פדגוגית מוכרת וידועה, ולחפש דרך חדשה, שבוראת פדגוגיה "יש מאיין". אנו צריכים לזנוח הרגלי עבר ולהתמודד עם קשיים רבים לאורך הדרך. קשיים המתייחסים לחששות שיש לאנשים מחידושים ושינויים, קשיים הקשורים להגדרה של הצלחות ( לדו'- השגים במבחני סטנדרטים כמדד הצלחה לעבודת המורה) וקשיים הקשורים להתמודדות עם הטכנולוגיה עצמה. כחלוצים אנחנו צריכים לשוב ולהגדיר לעצמנו מהי למידה, מה חשוב לנו שהתלמידים ידעו, מה המחירים שהתלמידים וגם אנו כמורים נדרשים לשלם על החלוציות שלנו ומה הרווחים והתועלות.

שנת הלימודים העומדת בפתח - תש"ע - תהיה השנה הראשונה בה תלמידי חטיבת הביניים בתוכנית מסיימים שלוש שנים שבהם למדו גם עם ניידים בכיתה, ועוברים לתיכון. בתיכון יהיה עליהם להפרד מהמחשב הנישא. חלק מהתלמידים שמחים על הפרידה הזו ומחכים לה. חלקם, מצרים עליה מאד. חלק שמחים לחזור וללמוד רק במחברות ובספרים. חלק עצובים שלא יוכלו להקליד בשיעורים ולא יקבלו משימות מתוקשבות. אני מאמינה באמת, שהזרעים שזרענו לא היו לשווא. שבאמת נתנו לתלמידים גם יכולות של ידע וגם מיומנויות תקשוב ואוריינות מידענית, גם קריאה מספרים (בדפים) וגם קריאה מספרים סרוקים, גם כתיבה במחברות וגם הקלדה במקלדת. אני מאמינה שאיפשרנו לתלמידים להתחבר , כל אחד מהמקום בו הוא הרגיש טוב ובטוח, לעולם הטכנולוגי של המחר, וליכולות ללמוד באמצעות המחשב, ולא רק לתקשר ולשחק. אני מאמינה שהתלמידים הללו יצאו נשכרים לטווח הרחוק, וכשיהיו סטונדטים באוניברסיטה, אני מאמינה שהם יחזרו ללמוד עם מחשבים ניידים בקמפוס האמיתי. ומי יודע? אולי יהיה תיכון בארץ שיקום וירים את הכפפה, ויאפשר לימודים בבית ספרו גם באמצעות מחשבים ניידים?

המהומות באיראן

2009-06-16T00:31:00.000-07:00

במאמר עדכני ביותר הנקרא " השעור של היום - הסטודנטים יוכלו להסביר כיצד חיפוש בזמן אמת ברשת חברתית גלובלית נותן מענה בזמן אמת " מתייחס ריצ'ארד רוודרוזקי Richard Wojewodzki לאפשרות של חיפוש בזמן אמת באמצעות טוויטר כאל כלי חינוכי, הממחיש לתלמידים בזמן אמת מאורעות גלובליים. רוודרוזקי מדגים, איך תוך כדי כתיבה בבלוג שלו, וחיפוש במקביל בטוויטר, הוא מגלה מרגע לרגע את כמות התגובות המצטברות למצב באיראן. לדוגמא , הוא כותב

We're now up to 435 new reports since I wrote that first sentence

לדעתו, יש ללמד את התלמידים בכיתה את הכלי החשוב הזה ולא לחשוב על חסימתו בבתי הספר. רוודרוזקי כותב על כך, שכל הסיפורים שמגיעים מאיראן הם אוטנטים, אישיים וכולם נשלחים אל העולם באמצעות קטעי וידאו, פוסטים ומסרונים ש"פשוטי העם" מעלים לרשת. זוהי המדיה החברתית וזה כוחה. במילותיו שלו:

In the time it took me to jot out this post, over 1045 individual stories came through Twitter Search -- just on the situation in Iran. Stories, links, first-hand accounts, video feeds, Flickr galleries, and a whole lot more. Over 1045 news messages in the time it takes CNN to run commercials

רוודרוזקי אף מכליל מעבר לכך, וטוען שהיום הזה ראוי להזכר בדפי ההסטוריה כיום שבו המדיה החברתית גברה על המדיה המסורתית ( עיתונות, טלויזיה) ושבעצם אנחנו נפתחים עכשו לעולם גלובלאי שמי שכותב בו את ההיסטוריה ומזין אותה הוא "אחד האדם". זהו שינוי מהותי מ Top-Down ל- Buttom -up , שינוי שיתכן וישפיע אפילו על תוצאות ההיסטוריה. ואני חושבת לעצמי, האם גורל המחאות באיראן יהיה כגורל המחאות בככר טיאנאנמן בסין, או שאולי עכשו, בעקבות הפתיחות הגדולה והגלובליזציה גם של תהליכי התיעוד, התוצאות תהיינה אחרות.

האמת, שניסיתי בעצמי ונכנסתי לקישור של הטוויטר . הופתעתי ממהירות התגובות והעדכונים בזמן אמת. שניה וחצי אחרי שנכנסתי כבר קבלתי הודעה שעודכנו 21 אזכורים מהרגע שנכנסתי.

אחד המורים שהגיבו לבלוג של רוודרוזקי ספר שפתח שיעור היסטוריה בכיתה באמצעות מחשב נייד ומקרן מה שאנחנו נוהגים לכנות "מודל המורה המקוון" והראה לתלמידים בזמן אמת את מטעין התגובות (feeder) של הבחירות באיראן. בעקבות זאת נערך דיון אמיתי ומשמעותי בכיתה. אותו מורה גם הצר על כך שהסטודנטים שלו אינם יכולים לכתוב בטוויטר, מאחר והאתר חסום בבית הספר. המורה סיים את תגובתו באמירה נוקבת על ההבדל בין החיים בבית הספר לחיים מחוצה לו:

Bingo! I just had the #IranElection feed up on my screen (via a projector from my laptop), showing my students on this last day of classes what the world is really like. None of my students have Twitter accounts and they couldn't make one today at school if they wanted to -- Twitter is blocked to them. Life is happening and we can only look through the window:(

הבאתי את הדוגמא הזאת כי אני מאמינה שהיא מלמדת רבות. אכן, אנחנו בתוכה של מהפכה משמעותית מכל בחינה שהיא. יש כלים רבים שעלינו ללמד את התלמידים בבית הספר, ויפה שעה אחת קודם. אישית, אני מעדיפה ללמדם ולדעת שהדברים נעשים בצורה מבוקרת ומשמעותית, מאשר לתת להם להתנסות בכלים האלה בכוחם לבד, ללא ליווי.

מעבר לכך, אני חושבת שהדוגמא הזאת מקרבת את ההיסטורה שנלמדת כמשהו מנותק , השייך לעבר, למשהו אותנטי רלוונטי ומאד משמעותי. כדאי לדון עם התלמידים בשאלה האם לדעתם ניתן יהיה להשתיק את "קול ההמון" כפי שנעשה בעבר ולהתייחס לקשר שבין אמצעי תקשורת לתהליכים חברתיים והסטוריים.

מחשבים ניידים - נוסחה נוספת

2009-06-15T02:52:00.000-07:00

את הקישור הזה קבלתי מהורים שמעונינים להמשיך את תוכנית המחשבים הניידם של התלמידים בכיתות, אך מבקשים לפתור בעיות של משקל וסחיבה הלוך ושוב. אמנם הקטע הוא שיווקי פרסומי, של חברת דל אבל ככיוון מחשבה- זה פותר אפשרויות וערוצי חשיבה חדשים.

את המנגינה הזו אי אפשר להפסיק...

2009-06-10T04:20:00.000-07:00

התלבטתי רבות האם לפתוח את הבלוג הזה בכותרת התנגדויות הורים, או בשם שלבסוף החלטתי עליו "את המנגינה הזו אי אפשר להפסיק" מכיוון שלי ברור, שלמרות ההתנגדויות והשאלות , ההרהורים והערעורים ( שכולם לגיטימיים בעיני) מחשב נייד לכל תלמיד בכיתה יהפך תוך עשור לעניין שבשגרה. אז נכון, שעכשו אנחנו נמצאים בין תקופות, ונכון שלהורים רבים השינוי קשה ולא פשוט, אבל אני חושבת שלא יכול להיות מצב שבו הטכנולוגיה נמצאת בכל מקום אחר בחיינו , חוץ מאשר בכיתה. בתחום הבריאות ( מחשב על כל שולחן של רופא) בתחום הבנקאות , בתחום פקידות הממשלה ( כן, כן אפילו שם, במשרדי האוצר, במשרדי המשפטים) נמצאים המחשבים כסביבה טבעית , ורק בחדרי הכיתה לא.

ואני בהחלט יכולה להבין את ההורים החוששים, אלה שמנסים לדחות עוד קצת את הקץ, לשמר ולו לכמה שנים נוספות את הסביבה של הילדים כסביבה נטולת טכנולוגיה, את ביה"ס כסביבה ארכיונית, אך האמנם זה כך? האם כשהילדים מגיעים לביתם, בתום יום לימודים הם אינם חשופים לטלוויזיה, למחשב הביתי, למכשירים שניתן להפעילם רק בצורה דיגיטאלית? ואם הם נחשפים לטכנולוגיה בשעות אחרי הצהרים וזו סביבתם הטביעת, אז מדוע שלא יהיו בסביבה זו גם בבוקר בזמן הלימוד בבית הספר? האם זה הוגן לבקש מהמורים להצליח לרתק וקבל את תשומת לבם של ילדי הזיפזופים ללא אמצעים טכנולוגיים ? וממה באמת חוששים ההורים? הטענות שהם מעלים מתפרסות על פני טווח גדול של טיעונים החל בטיעונים בריאותיים, שאין לזלזל בהם וכלה בטיעונים אידיאולוגיים, שגם אותם יש לקבל. אנסה להשיב על טענות אלו אחת לאחת.

הטענה הראשונה שעולה מתייחסת להבטים בריאותיים: חשש מקרינה ומבעיות ארגונומיות. אכן, זוהי טענת כבדת משקל ויש לתת עליה את הדעת בכובד ראש. אחת לתקופה יש לערוך בדיקות קרינה ויש לוודא שכל ההמלצות של דוחות הקרינה מיושמות. הקרינה מגיעה לא רק מניידים - גם טלפונים סוללאריים מקרינים, ובכל זאת אינני מוצאת הרבה הורים שלא נותנים לילדיהם סוללאריים מחשש לבריאותם.
בנוגע לארגונומיה יש להתאים את המחשבים לתלמידים. באחריות המורים וההורים לדבר עם התלמידים על ההפסקות שיש לבצע בזמן העבודה, על מתיחות, על חשיבות הפעילות הגופנית. לכל מאה יש את החוליים שלה. במאה הקודמת מתו אנשים מזיהומים מאחר ולא הכירו את הפניצילין. במאה לפני כן מתו משחפת, שלא היתה לה תרופה. במאה שלנו יש מחלות חדשות, שמקורן בסביבה החדשה שאנו חיים בה. מודעות לסכנות והסברים כיצד לצמצמם חשובים ביותר. אני חושבת שהם צריכים להיות חלק מתוכנית ניידים. אך הם אינה סיבה להפסיקה.

הטענה השניה מתייחסת לכובד המשקל של הילקוט. אכן, המשקל של הספרים המחברות והמחשב נייד עולה על המשקל המותר לסחיבה . יחד עם זאת כבר היום קיימים פתרונות. אחד הפתרונות הוא שימוש בספרים דיגיטאליים, ואם להתייחס להצהרה של מנכ"ל משרד החינוך, ד"ר שושני מהבוקר, הרי שבתוך ארבע שנים יהיו 60% מספרי הלימוד ספרים דיגיטאליים. זאת ועוד. מחירי הניידים יורדים משנה לשנה, וגם עלותם של ניידיים עם מסכים של 12 אינץ מוזלים. מכאן, שגם טיעון זה פתיר.

הטענה השלישית מתייחסת לכך שהילדים לא מדברים זה עם זה, וכשהם נפגשים אחרי הצהרים הם לוקחים אתם את הניידים ומשחקים בבית של החבר כל אחד בנייד שלו. אישית, אינני רואה בעיה בכך. אמי שחקה בבובת סמרטוטים, וכשרצתה להחליף לה בגד היה עליה לתפור אותו בעצמה משאריות בדים. אני כבר שחקתי בבובת ברבי מפלסטיק, שהיו לה שמלות להחלפה בשפע, שלא אני תפרתי, בכל הצבעים ובכל המינים. דור דור ומשחקיו, דור דור וסביבתו התרבותית. הטכנולוגיה היא חלק מסביבתו התרבותית של הילד ולכן אין כל סיבה שלא ישחק עם חבריו גם באמצעותה. אינני מקבלת את הטענה כי הם לא מדברים אחד עם השני. בזמנו חשבו גם שהטלפון ירחיק אנשים, כשלמעשה הוא קרב ביניהם ואפשר תקשורת עם אנשים מעבר לים, תקשורת שלא יכלה להתקיים לפני המצאתו , ויצירתו אפשרה תקשורת רציפה יותר ותכופה יותר. ריבוי האפשרויות העומד בפני הילדים הוא בעיני יתרון ולא חסרון: יש להם גם צ'אטים, גם SMS גם טלפון רגיל (וגם סוללרי), וגם שיחות בע"פ ועליהם רק לבחור מתי לתקשר עם איזה כלי. אני מוצאת שהתקשורת בין הילדים דווקא מתרבה ולא מתמעטת, כי פעם אם לא יכלו להפגש, לא דברו כלל, ועכשו אפשר לצ'אטט , וכשנפגשים, אפשר גם לדבר וגם לצ'אטט, הכל תלוי בסיטואציה.

ואחרון חביב: הורים מתנגדים למחשבים ניידים מסיבות אידיאולוגיות . קשה להתווכח על תפיסות עולם. ההסטוריה מוכיחה, שהניסיון לעצור את הקדמה לא צלח, אפילו לא לכנסייה שהיתה עשירה וחזקה. החברה שלנו היא חברה דיגיטאלית. גם בית הספר שלנו צריך להיות כזה. אסור להשאיר את הדיגיטליות רק לשעות אחר הצהרים, כשהילד לבד , ללא מבוגר בסביבה. דווקא הרצון של בתי הספר להכנס לסביבת הילדים על מנת לעזור להם ולהדריך אותם בסביבה הזאת הוא בעיני הצעד הנכון ביותר. אני מקווה שהצלחתי לשכנע את המתנגדים. אני כבר הצהרתי, מהמשוכנעים.

למידה מתוקשבת- הבהרת מושגים

2009-05-20T01:25:00.000-07:00

שיום היא דרגת החשיבה הנמוכה ביותר. המשגה היא דרגה מעליה, ולמרות שאיננה נחשבת לפעילות חשיבה ברמות הגבוהות אני מוצאת את עצמי חוזרת שוב ושוב לדון ביני לביני במשמעות של למידה מתוקשבת בכלל ובהקשר של מחשבים ניידים בפרט. רבים לפני דנו בזה, אבל לאט לאט מתגבשות להן התובנות האישיות שלי מתוך התנסותי בשטח.

האם מורה שמקרינה מצגת בפני תלמידי הכיתה מבצעת הלכה למעשה הוראה מתקושבת?

האם מורה שמעלה לאתר / לסביבה (פתוח או סגור) חומרים מבצעת הוראה מתוקשבת?

האם תלמידים שמציגים מצגת שהכינו בפני חבריהם לכיתה מבצעים למידה מתוקשבת?

האם למידה מתוקשבת מוגדרת ברמת הפעילות של המורה או של התלמידים?

בעצם, למידה מתוקשבת נמצאת ברצף שבצדו האחד נמצאת התפיסה של גיוון דרכי הוראה ובצידו האחר נמצאת התפיסה של למידה עצמאית ופעילה. בין לבין קיים רצף של תפיסות, שכל אחת מהן מתייחסת לרמה שונה של למידה מתוקשבת.

בתפיסה של גיוון דרכי ההוראה, המחשב משמש ככלי, ואם בעבר המורה הביאה לכיתה סרטים, או הציגה שקפים באמצעות מטול על מנת להמחיש ולגוון, הרי כיום ניתן להשתמש במחשב על מנת להקרין סרטים או מצגות. בפעולות אלו התלמיד נשאר פאסיבי , צופה, משתתף בדיון, והלמידה נשארת מסורתית בעיקרה. תפיסה זו אינה דורשת מהמורה שינוי משמעותי- הוא עדיין נשאר מקור הידע בכיתה, מנהל הדיון והשעור, המחליט והקובע.

לעומת זאת, בתפיסה של של למידה עצמאית ופעילה המחשב הוא סביבת עבודה המאפשרת לתלמיד לחקור, לארגן מידע, ליצור ולפרסם. נכון שגם בעבר בכיתה תלמידים יכלו לעשות זאת, ליצור מודלים, לפרסם קמפיינים באמצעות בריסטולים על הקירות ולעבוד בצוות. אבל המחשב מעצים את היכולות הללו מאד. על פי תפיסה זו התלמיד הוא הפעיל, והלמידה עוברת להיות בעיקרה למידה של הבניית ידע. הוראה זו דורשת מרוב המורים שינוי עמוק מאחר והיא דורשת שינוי פארדיגמה . ומסתבר, שגם לתלמידים לא קל להפוך להיות יוצרי הידע , אחרי שנים ארוכות שבהן הורגלו בעיקר לצרוך ידע.

ככל שאני חושבת על כך יותר, ברור לי שהפעילות היא הקובעת את רמת הלמידה המתוקשבת. ככל שהפעילות דורשת שימוש בכלים מתוקשבים מגוונים ומאפשרת יצירתיות והבעת הקול האישי, כך לדעתי היא הופכת להיות מתוקשבת יותר. ככל שהתלמידים נדרשים לאינטגרציה של מידע והצגתו בצורה חדשה ואחרת, כך הלמידה הופכת מתוקשבת יותר. אשר עידן מדבר על עבודה ולמידה מתוך הנאה ועל חדשנות מתמדת בפוסט הנקרא מיומנויות חדשות ואיך להעריך אותן. הוא מדבר על שיתופיות, על גיוס עובדים והדרכה, ואני חושבת שכל פעילות שתזמן לתלמידים ליצור דברים אחרים באמצעות הטכנולוגיה, תאפשר למידה מתוקשבת במיטבה.

שינון מול חשיבה

2009-05-17T01:03:00.000-07:00

שרת חינוך הולכת ושר חינוך בא. השר החדש מתווה מדיניות חדשה. אתמול התבשרנו, ששר החינוך מר גדעון סער מגבש יחד עם ד"ר שושני את המדיניות החדשה המכריזה על יותר שינון ופחות חשיבה ועל חזרה לתחומי הידע והעמקה בהם.

אני קוראת את הידיעה וחרדה מאד. מה יהיה על תוכניות של שילוב מחשבים ניידים 1:1 כשהעקר הוא שינון והעמקה בידע דיצסיפלינארי? מה יהיה על כל אותם מורים מודאגים ובצדק, מהספק החומרים, מההמיצ"בים וממבחני המפמ"רים? גם כככה קשה מאד להתנהל במערכת שאחת לארבע שנים חורטת על דגלה יעדים חדשים, שלעיתים מוחקים לחלוטין את יעדיה הקודמים, ומה יהיה על המורים? ואם לא די בזאת, הבוקר קראתי בעיתון שיש כוונה ללמד את התלמידים לקראת בחינות פיזה ומבחנים בינלאומיים על מנת שמדינת ישראל תצליח להתגאות בתלמידיה . האם teaching for the test יהפוך להיות עכשו שיטת ההוראה והלמידה המועדפת? ואם בשינון עסקינן, מה יקרה לכל אותם תהליכי מידענות ותהליכי החשיבה שהמחשב תומך בהם ומעצים את הלמידה העצמאית בהם?

בספרות המחקרית והאקדמית מובאים מחקרים סותרים ביחס להשפעה של המחשב על ההשגים הלמודיים. יחד עם זאת, אני נוטה להאמין, יותר ויותר, שדווקא במבחנים סטנדרטים יתרון המחשב לא בא לידי ביטוי ואין הוכחות חד משמעיות להתקדמות בהשגים בעקבות שלוב המחשבים בכלל והניידים בהוראה ב פרט. היתרון הוא דווקא בתהליכי חשיבה והבנייה של ידע, ויש גם השפעה על תהליכי כתיבה. אבל, אם העיקר הוא שינון ולמידה בע"פ, אני מאד חוששת לגורל תוכניות ניידים 1:1 , אם כי אני מאמינה בהן בכל לבי ובטוחה שכך ילמדו בעוד עשר שנים בכל רחבי הארץ.

מה המטרה של למידה באמצעות ניידים 1:1

2009-05-13T02:42:00.000-07:00

ג'ף אוטכט, אותו כבר הזכרתי במאמרון אחר, הוא מורה מבנקוק תאילנד, הכותב בלוג ברשת בשם "המקל החושב". במאמרון שלו מיום 13.5.09, מתייחס אוטכט לשאלה מה המטרה של למידה באמצעות מחשבים ניידים. בפתח המאמרון מביע אוטכט הצהרה של גילוי נאות ואומר שהוא מאמין שלכל תלמיד בתיכון צריך להיות מחשב נייד. בהמשך הוא מזכיר את הכתבה שהתפרסמה בניו יורק טיימס, ממאי 2007 בשם: לא רואים התקדמות, מפסיקים את תוכניות המחשבים הניידים. אחרי שקרא פחות מארבע פסקאות בכתבה, הוא הבין כיצד קורה שבתי ספר מפסיקים את תוכניות הניידים. אוטכט לא האמין כיצד ניסו להכריח את התלמידים והמורים במחוז שתואר בכתבה, להשתמש בניידים.
לדעתו, קל מאד לומר שהטכנולוגיה היא רק כלי או שעליה להיות "בלתי נראית" למשתמשים, אך קשה יותר להשיג זאת. אוטכט ממליץ שנחשוב מדוע לשלב ניידים בהוראה (שולל מכל וכל את המטרות שמתייחסות לצמצום הפער הדיגיטאלי לדוגמא). הוא טוען שכמו בכל כלי אחר, צריך לחשוב לפני שמתחילים להשתמש בכלי מה רוצים לעשות אתו, מה רוצים שהמשתמשים יעשו אתו למה מצפים מהכלי ומהמשתמשים והאם יש מערכת שתומכת בכלי.

אוטכט משרטט את סיעור המוחות שלו לשאלה למה ללמד באמצעות ניידים 1:1

מה אנחנו רוצים שהתלמידים יעשו? ואוטכט עונה להעצים את התלמידים
מה המורים צריכים לדעת? והוא עונה לשפר את הלמידה
לאילו משאבים זקוקים? תשובתו - מקיפים, נרחבים
כיצד גורמים לזה לקרות? לדעתו- אדמיניסטרציה יעילה
רק עשו זאת - ואוטכט אומר - ייסדו תשתיות.

הוא טוען שקל לו לחשוב באמצעות מודלים, ולכן גבש מודל שעונה על השאלה מה יש לעשות לפני שיוצאים לדרך בשיטת 1:1
מה רוצים שהתלמידים ידעו?
זוהי השאלה הראשונה והמשמעותית ביותר - כל ההחלטות שלנו צריכות להתקבל על מנת שנענה על השאלה: למה אנחנו מצפים מהתלמידים עם הניידים? איזה ניסיון אנחנו רוצים לתת להם? לאיזו למידה אנחנו מצפים מהם? כשעונים על השאלה מה מצפים שהתלמידים יעשו עם המחשבים הניידים, ניתן לבנות תוכנית שתתמוך בעשיה שלהם.
מה המורים צריכים לדעת?
ברגע שיודעים מה התלמידים צריכים לעשות אפשר להתחיל לתכנן את ההתפתחות המקצועית של המורים שתאפשר להם להפוך את הלמידה הזאת למציאות. כמובן שהמורים יצטרכו ללמוד כלים ומיומנויות אך יותר מכל הם יצטרכו תמיכה כדי להבין כיצד הכלים האלה משנים את הכתה. כשכל תלמיד יושב ליד כלי המאפשר לו ידע בלתי מוגבל על כל דבר, זה משנה את הכיתה. איך תומכים במורים ומקלים עליהם לתווך את הסביבה הזאת?
לאלו משאבים זקוקים?
אחרי שקבענו מה התלמידים צריכים לדעת ומה תהיה ההתפתחות המקצועית של המורים אפשר לקבוע לאלו משאבים נזקקים. האם יש צורך לשדרג את המערכת האלחוטית בבית הספר? האם יש צורך בנפח אחסון יותר גדול? ואסור לשכוח את התמיכה האנושית: מי יתמוך במורים מבחינת כוח אדם?אלו מערכות יעזרו למורים להשתלט על המעבר?
כיצד גורמים לזה לקרות?
זהו החלק של המנהל האפקטיבי. עליו לדאוג שהדברים ייעשו בין אם זה לדאוג לתקציב, לכוח האדם או לזמן.
פשוט עשו זאת!
קבעו תאריך סופי , תכננו, התמקדו בלמידה של התלמיד והתחילו לעבוד.

האמת, שכשקראתי את המאמר הרגשתי שלא ממש קבלתי תשובה לשאלה שלשמה הוא נכתב. אמנם, המודל מקל על החשיבה, וייתכן שהשאלה מה רוצים שהתלמידים יעשו אכן עוזרת למקד את התכנון של מערך ההדרכה וההתפתחות המקצועית. ברור שהרצון הוא ללמידה אחרת, לפדגוגיה חדשה, אבל מדבריו של אוטכט לא ברור איך היא מושגת. מאחר ולא קבלתי תשובה מספקת, קראתי גם את התגובות למאמר (מה שאינני נוהגת לעשות בד"כ) ואכן רבים מהמגיבים התייחסו לשאלות קונקרטיות הקשורות להוראה האחרת.

אני חושבת שבאחת ההשתלמויות שלנו עם המורים באמת כדאי לשאול מה אנחנו רוצים שהתלמידים יעשו עם הניידים שלהם. מעבר למצגות ולעבודות מיני-חקר, מה עוד היינו רוצים שירכשו וילמדו בעזרת הניידים?

כיתה ללא נייר

2009-05-04T09:32:00.001-07:00

ריצ'ארד רוודרוזקי Richard Wojewodzki הוא מורה ללטינית בכיתה שבה התלמידים לומדים עם מחשבים נידיים. הוא פתח בלוג שנקרא "ללמד ללא נייר" TeachPaperless ומשתדל לכתוב מאמרון כל יום! במאמר שפרסם
ב-30 לאפריל בשם הייתי מכור לדפים הוא מספר על כך שכמורה בעבר, הוא היה "מכור לניירות" ותמיד דאג לצלם ולשכפל מספר רב של ניירות לכל אירוע ולכל מטרה. היו לו אפילו תשבצים וחידות לתלמידים שסיימו את עבודתם והוא נהג לתת להם לעשות אותם למרות שמעולם לא ראה את הדפים אחרי שמסר אותם לתלמידים. עוד הוא מספר, שבשנתו הראשונה היתה לו הקצבה של שכפולים בבית הספר,אותה סיים כבר בחודש ינואר.

ההתפכחות שלו באה כשהחל ללמד בתוכנית למחשבים ניידים 1:1. אמנם הוא טוען, שאף אחד מהממונים עליו או מהמובילים של התוכנית לא בקש מהמורים לוותר על הדפים, ולדעתו הם עדיין לא שמעו על בלוג, אבל תוך כדי התנסותו והכרותו עם המחשב הנייד הוא כתב מערכי שיעור ושפע של רעיונות מבלי שהדפיס ולו דף אחד! והסיבה לכך שלא הדפיס פרוזאית ופשוטה ביותר ואינה נעוצה במודעות שלו לאיכות הסביבה או ברצונו להיות שותף בשמירה על כדור הארץ ועל יערות העד. הסיבה היתה שהוא לא ידע איך מחברים את המדפסת למחשב הנייד! (והוא הרגיש לא נוח לשאול את אנשי התקשוב בביתה ספר). וכך, מבלי שריצ'ארד התכוון הוא מצא את עצמו כותב ומלמד ללא נייר, ולפתע הבין שהוא לא צריך דפים כדי ללמד. במשך שלוש השנים האחרונות בהן הוא מלמד בכיתות עם ניידים הוא חושב שהוא חסך כ- 40,000 דפים, מבלי לספור את כמויות הדפים שנחסכו ע"י תלמידיו.

ריצארד מספר על ניסוי שערך לשם שעשוע. הוא העתיק למסמך WORD , גופן דיויד בגודל 12 נקודות את כל החומר בלטינית שאחד מתלמידיו כתב במהלך השנה (מספטמבר ועד סוף אפריל) בבלוג שלו. מסתבר שהבלוג שעבר שינוי למסמך WORD הכיל 107 עמודים! 107 עמודים שנכתבו ע"י תלמיד בן 15, בכיתה אחת!
ריצארד מסכם את המאמרון שלו בתובנה שאנחנו כאנשי חינוך לוקחים כמובן מאליו את הבזבוז שקיים בחינוך, מבלי לחשוב עליו פעמיים ושנדרשת עין פקוחה כדי לראות כיצד אפילו שינוי קטן יכול להשפיע.

חשבתי לעצמי שלו היו כל מורי הניידים קוראים את המאמרון הזה ופוקחים את עיניהם, אפילו כדי לראות את השינויים הקטנים- דייני! לצערי, רק מורה אחת הסכימה לקחת על עצמה ולהתנסות עם תלמידיה בכתיבת בלוגים, וגם התנסות זו היא ראשונית ומוגבלת ביותר. אני מאד מקווה שמורים נוספים יבואו בעקבותיה, ושמורים נוספים יקראו את הבלוג שכותב ריצארד. תמיד טוב ללמוד ממי שמתנסה בעצמו באותם התהליכים!

איזה מחשבים ניידים לרכוש לתלמידים?

2009-05-02T23:11:00.000-07:00

אחת ההתלבטויות הקשות שנדונות עכשו בועדות ההיגוי השונות המשותפות להורים ולמועצות מתייחסת למחשבים הניידים החדשים שיש לרכוש לתלמידים. מצד אחד, קיימת דרישה משמעותית להקלה במשקל הילקוט ובמשקל המחשב הנייד. מצד שני המחיר מהווה גם הוא מדד משמעותי מאחר וההורים הם הממנים את המחשבים הניידים. מסתבר, שהפרמטר המשמעותי ביותר הקשור למשקל הנייד מתייחס לגודל המסך. ביחס לגודל המסך הדיעות חלוקות. יש הורים שחושבים שמסך 10 אינץ מספיק לעבודה ויש הורים שמתנגדים לכך וחושבים שהמסך הזה קטן מדי ולא מתאים לישיבה ממושכת מול מחשב. גם לגבי השאלה מה הפונקציונאליות של המחשב הדיעות חלוקות. מצד אחד קיימים הורים החושבים שאין צורך בפונקציונאליות רבה מאחר והמחשבים צריכים לשמש ללמידה בלבד, ולכן הנושא הגראפי למשל פחות חשוב. לעומתם, טוענים אחרים כי אצל חלק מהתלמידים המחשב הנייד מחליף מחשב נייח בבית ואין מחשב נוסף, ולכן המחשב צריך להיות בעל פונקציונאליות מירבית. מבחינה פדגוגית נדרשים התלמידים במקרים רבים להשתמש בניידים כדי ליצור מצגות, סרטונים ותוצרים המכילים מולטימדיה, ולכן חשובה הפונקציונאליות המקסימאלית.

התלבטות נוספת מתייחסת למחשבי מחברת לעומת מחשבים ניידים המכילים זכרון משל עצמם. לצערנו, אין עדיין מספיק נסיון צבור עם מחשבי מחברת כדי שניתן יהיה לקבל החלטות על סמך ידע ונסיון קודם. יש המצדדים מאד במחשבים אלה ובטוחים שהם יהיו "הדבר הבא" ויש שאינם מאמינים ביכולותיו וחושבים שהטכנולוגיה עדיין איננה בשלה ויציבה דייה.

לסיכום ההתלבטויות מתייחסות להבטים הבאים:
- מחשב מחברת או מחשב נייד מלא?
- מחשב עם פונקציונאליות מוגבלת או מחשב עם פונקציונאליות מלאה?
- גודל מסך רצוי לעומת משקל המחשב
- מחיר שיתן את התמורה המקסימאלית ל- ROI

כשתפול הכרעה - אשמח לשתף אתכם. בינתיים אני יודעת שהועדות יושבות על המדוכה ומנסות לאסוף כל שביב מידע על מנת לקבל את ההחלטה הטובה ביותר. לא קל לקבל החלטות גם מכיוון שלכל אחד יש את "האני המאמין" האישי שלו ואת הראייההמערכתית שלו. גם סדרי העדיפיות שונים. ובכל זאת, בקרוב מאד תצטרך לפול ההכרעה, על מנת לפתוח את שנת הלמודים הבאה בזמן, כשלכל התלמידים יהיו ניידים אחידים.

הרצאה סינכרונית ברדיו- משוחחים עם ג'ף מאו- מיוזמי ההוראה בשיטת 1:1 במחוז מיין

2009-04-21T01:33:00.000-07:00

אתמול השתתפתי בפעם הראשונה, בשידור רדיו סינכרוני שנערך on-line בשעות הערב. אני לא בטוחה שההגדרה השתתפתי היא המתאימה ביותר לתיאור ההתרחשות. ישבתי בביתי מול המחשב, מחוברת לאוזניות והקשבתי לשאלות ותשובות עם Jeff Mao יוזם תוכנית הניידים 1:1 במחוז מיין. במקביל להאזנה, פתחתי קובץ Word לתוכו הקלדתי בזמן שהקשבתי, את תוכן השאלות והתשובות. הדבר דרש ממני ריכוז עצום , כי הקשבתי להרצאה באנגלית ותרגמתי אותה סימולטנית לעברית, תוך כדי הקלדה עוורת.

על ההרצאה נודע לי יומיים קודם לכן, באמצעות קישור שנשלח אלי במייל על ידי ג'י הורוביץ (ושוב, תודה ג'י!). ביום ההרצאה עצמה, בשעה היעודה (אחרי תרגום זמנים בין שעון ארה"ב לישראל) נכנסתי לרשת כדי להצטרף כשומעת. לקח לי מעט זמן להסתנכן, למצוא היכן ללחוץ על מנת להקשיב לשידור, אבל הצלחתי! תחושת הסיפוק היתה גדולה מאד , ראשית מעצם החוויה והניסיון ושנית מהיכולת הזו, להתחבר מהבית, למקום רחוק בזמן אמת, ולהשתתף בפעילות.

תוך כדי הקשבה לשיחה התעוררו בי מספר תובנות. ראשית, בארה"ב מתמודדים עם אותן השאלות בדיוק שאנחנו מתמודדים. ג'ף מאו מתייחס לכך שבמחוז מיין הם התחילו בשנה האחרונה לחשוב על הרצאות סינכרוניות להתפתחות מקצועית של מורים כדי להקל על המורים ולחסוך מהם את הנסיעות ובזבוז הזמן. אני מוכרחה לציין, שהשנה, בשנה השלישית לפרוייקט מט"ח כבר הציע את האפשרות הזו למורים. במהלך כל השנה נערכו הרצאות סינכרוניות שנתנו ע"י מומחים ממט"ח בעזרת תוכנת סנטרה (שמאפשרת גם צפייה בשיקופיות ויציאה לאינטרנט). התנסיתי כלומדת בפעילות של ההרצאות הסינכרוניות שנערכו, ואפילו השתתפתי בהן כשואלת או כמצביעה בסקרים. ועדיין נשאלת השאלה על תרומתן של הרצאות אלו למורים.
עוד ציין ג'ף מאו שיש מחשבה על מעבר להתפתחות מקצועית הקשורה לתחומי הדעת, ואנו נמצאים בדיוק השנה בצומת החשובה הזאת, כשהמורים מרגישים כבר שהם רכשו את השליטה בטכנולוגיה ועדיין חסרה להם ההכשרה איך לשלבה היטב בתחום הדעת הספציפי שלהם. ג'ף מתייחס לאיכותו של המורה כגורם המכריע ביותר המשפיע על השימוש המשמעותי שנעשה בניידים, וגם זה איננו חדש לכל העוסקים במלאכה. העובדה שכאן בישראל הקטנה, אנחנו מתמודדים היטב בדיוק עם אותן הסוגיות ואותן השאלות המורכבות מעידה לדעתי, שאין קיצורי דרך. אנחנו מתקדמים "תוך כדי תנועה" אך גם תוך כדי ניסוי וטעייה וחיפוש הדרך הנכונה ביותר.

לטובת כל אלו שלא ידעו על ההרצאה ולא הקשיבו לה, אני מעלה אותה לרשת.

שימוש ביומן גוגל כיומן כיתתי

2009-04-17T07:58:00.000-07:00

באחת ההשתלמויות שהעברתי לאחרונה בנושא "כלי גוגל", לימדתי את המורות להשתמש ביומן גוגל כיומן אישי או כיתתי . ראשית, חשפתי אותם ליכולת להוסיף ליומן את כל חגי ומועדי ישראל, מהיומנים הציבוריים של גוגל (צריכים להכנס להגדרות, לבחור ביומנים ולבחור בחגי ישראל). אמנם נכון שביומן גוגל הציבורי אלו אינן חופשות בית הספר, אלא רק החופשות הרשמיות של החגים, אך תמיד ניתן להוסיפן ללוח באופן עצמאי.

מעבר לשימוש של יומן אישי, חשבנו על מספר אפשרויות לשימוש בית ספרי, כתתי ואפילו לשימוש של צוות.

הראיתי למורות איך לשתף ביומנים אישיים על מנת שכל אחת מהצוות תדע את הזמנים של חברי הצוות שלה. כמובן שהתייחסנו לבחירה של פרטי ולסגירה של שעות מבלי שהצופים ביומן יראו מה בדיוק קורה בשעה היעודה.

לשימוש המנהלת חשבנו על מספר אפשרויות כגון: מזכירה ומנהלת שפותחות את היומן יחד וקובעות פגישות באותו יומן, תוך כדי התייחסות לעדכונים האחרונים. שימוש של שעות פרטניות באופק חדש, כשהמנהלת רושמת את השעות של כל המורות (ותודה לחברתי להדרכה רונית נחמיה שממנה למדתי את הרעיון) לוח מבחנים בית ספרי ועוד.

רעיונות ליומן כיתתי לא חסרו: בכיתות ו ניתן לעדכן את חגיגות בת המצווה ביומן, את שמות תורני הזה"ב השבועיים או התורן השבועי הכיתתי, את לוח המבחנים הכיתתי, את האירועים החברתיים כגון מסיבות פורים, מסיבות כיתתיות ,את שמות התלמידים שמכינים שיעור חברה ואת נושא השיעור ועוד כהנה וכהנה, רעיונות לא חסרים.

תוך כדי חשיבה משותפת על הנושא עלתה כמובן השאלה איך דואגים שהתלמידים לא מוחקים את האירועים של חבריהם? אחת ההצעות היתה למנות תורן ליומן הוירטואלי , שיעדכן וישבץ את התאריכים. רעיון טוב, אלא שהוא מטיל את מלוא האחריות על תלמיד אחד ולא מתאים לעולם העתייד של העבודה השיתופית. רעיון אחר מתייחס לכך שיש ליצור אמנה משותפת מראש, שמתייחסת להבטים השונים של אמינות, שיתופיות ולקיחת אחריות אישית. אני מודה שיצירת אמנה כזו לוקחת זמן, ודורשת עבודה מאומצת על הרגלים וחינוך לאחריות ועצמאות. נכון שיתכן ולעיתים הדברים לא ילכו "חלק" והתלמידים יתקלו בבעיות אתיות כאלה ואחרות, אך אני חושבת שאסור לנו לחשוש מכך. עלינו לחנך אותם ברוח השיתופיות של Web 2 ועליהם לדעת מה המשמעות של אחריות כיתתית על יומן משותף. אני מאמינה שכשניתן לתלמידים את התחושה שזה שלהם ובשבילם, הם ידעו היטב להתמודד אתה, ואני מודה שאני מושפעת מאד מהמאמר האחרון שקראתי של מרטינז המתייחסת לשיתוף תלמידים עם ניידים ושאותו סכמתי בפוסט הקודם.

כיצד לשלב את התלמידים בתוכניות להטמעת מחשבים ניידים?

2009-03-30T10:16:00.000-07:00

במאמר Student Support for Laptop Programs, Success and Student Ownership טוענת סילביה מרטינז שהתלמידים המהווים 92% מאוכלוסית בית הספר, הנם הלקוחות העיקרים של הלמידה באמצעות המחשבים הניידים, אך הם אינם נשאלים לגבי הרעיון של שילוב הניידים בלמידה ודעתם אינה נשמעת. לדעתה של מרטינז, התלמידים יכולים להוות סוכני שינוי בדיוק כמו המורים, ולהפיץ את הרעיון. הם יכולים לעזור לשכנע את ההורים והקהילה בחשיבות התוכנית. מרטינז מוסיפה, כי יש לשתף את התלמידים בכל תהליך הכנסת הניידים, החל משלב התוכניות וכלה ברעיונות להטמעה של הטכנולוגיה וללמידה באמצעותה.
לדעתה של מרטינז, ישנן שתי דרכים לשלב את התלמידים בתוכנית: שיתוף בוועדות, ותמיכה יומיומית הקשורה בפעילויות עם הניידים. מאחר והשתתפות בוועדות הינה תהליך מייגע למדי, מרטינז טוענת שיש לכוון את התלמידים ולהנחות אותם כיצד להשתתף בועדות. היא ממליצה על משחק תפקידים כהכנה לוועדה וכן על קבלת משוב מן התלמידים לאחר מפגשי הוועדה. היא ראוה בכך הזדמנות ללמד תלמידים מהי המשמעות של שותפות אמיתית, כיצד מתנהלים בועדות וכו'.
התלמידים יכולים לעזור בקבלה של חוקים הקשורים להטמעה, לבטיחות ברשת ובכלל, לעבודה עם קבוצת השווים.

בנוסף ממליצה מרטינז לאפשר לתלמידים מסוימים, גישה לרמות אבטחה שונות, משהו בין רמה של תלמיד לרמת מורה. במידה ויגלו אחריות ויוכיחו שניתן לסמוך עליהם, גישתם תורחב לרמות אבטחה נוספות. התלמידים יתוגמלו בהתאם לאחריותם ולמנהיגות שיגלו. למען בטחון התלמידים, אין לתת להם גישה למקומות שהם אינם צריכים להיות בהם. בשלב ההטמעה, ניתן להעזר בקבוצות שכבר נוצרו בבית הספר למתן תמיכה טכנית, לאמן מורים לקראת קבלת המחשבים הניידים ואפילו להכין את המחשבים לקליטה של התלמידים. בשילוב התלמידים בהכנות למפגש הראשון עם הניידים ההנהלה מעבירה מסר שהניידים שייכים לתלמידים ומנוהלים ע"י התלמידים. קבוצת החלוץ תשדר את המסר לשאר התלמידים.
מרטינז נותנת מספר עצות חשובות ביותר בנוגע להקמת הקבוצה:
- ככל שתתחילו מוקדם יותר לאמן את התלמידים וליצור את קבוצת התמיכה שלהם, כן ייטב.
- התחילו במטלות קטנות וראו כיצד הקבוצה מתפקדת לפני שתעברו למשימות מורכבות יותר.
- אל תפחדו מתלמידים דעתניים המתבטאים ביחס לטכנולוגיה. שתפו אותם בקבלת החלטות והראו להם את כל הצדדים של הבעיה.

בחלוקת המחשבים הנידיים קבוצת התלמידים יכולה לסייע בקטלוג המחשבים, בהדבקת המדבקות עם המספרים, בהתקנת תוכנות ואפילו בהגדרת המייל של בית הספר או המדפסות.

בהמשך, מתייחסת מרטינז לבחירת התלמידים שיהוו את הקבוצה הטכנית (לא רק משוגעים על טכנולוגיה) לעזרתם של התלמידים בהעברת תכנים בנושאי גלישה בטוחה באינטרנט ולשיתופם בכתיבת האמנה.

קראתי בעיון רב את דבריה של מרטינז. האמת, הופתעתי מעצם המחשבה על כך, שאכן גם אנחנו בתוכנית כלל לא העלינו על דעתנו לשתף את התלמידים, בוודאי לא בשלב של קבלת החלטות ביחס להטמעת התוכנית. לא ניסינו לצור קבוצות תמיכה של תלמידים, למרות שכל המורים שדברתי אתם העידו על עצמם שאין להם כל בעיה או קושי לבקש תמיכה טכנית זו או אחרת מהתלמידים בכיתה. אינני בטוחה שאנחנו סומכים על התלמידים ברמה גבוהה כפי שמרטינז מציינת. ואולי הטעות היא שלנו ובנו האשם? אולי באמת יש צורך לשאול את דעתם של התלמידים, לשלב אותם בהטמעה ואפילו בהדרכה של מורים בקטע הטכנולוגי? כשסיימתי את קריאת המאמר נותרתי עם הרבה סימני שאלה וחומר למחשבה...

ומלה לסיום: תודה לג'יי הורוביץ שחשף אותי למאמר והעביר לי את הקישור.

כנס תקשוב מחוזי - מורה מקוון

2009-03-22T12:01:00.000-07:00

היום התקיים כנס התקשוב המחוזי של מחוז מרכז. הכנס עסק בשאלה מהו מורה מקוון ורובו הוקדש לנושא ניהול הידע. ההרצאות מן השטח הביאו את ספור בתי הספר בלוד שבהובלת הגב' חשובה אלקיים, מנהלת הפסג"ה ומדריכת התקשוב רונית נחמיה מובילות מהלך של ניהול ידע בית ספרי ויישובי. בהמשך נחשפו המשתתפים בכנס לבלוגים שונים: בלוג של מנהלת בי"ס גוונים, הגב' שפרה סטרוסקי , הבלוג של אבישג זליכה, מפתח הלב בבית הספר והבלוג שלי.

לטובת התיעוד, ועבור אלו שלא יכלו להיות נוכחים בהרצאה היום, אני מעלה את המצגת שלוותה את ההרצאה שנתתי על ההתפתחות המקצועית שלי שחלה כתוצאה מהכתיבה בבלוג.

איסוף מידע באמצעות טופס של גוגל דוקס

2009-03-17T14:10:00.000-07:00

לפני כארבעה חודשים, באחת ההשתלמויות שבה נכחתי, נחשפתי ליצירת טפסים מקוונים באמצעות Google Docs ומאז , ניתן לומר, שחיי השתנו.
היכולת לחבר סקרים ושאלונים מסוגים שונים באמצעות הכלי הזה הפכו קלים מעין כמותם. לא עוד הדפסת שאלונים, הפצתם למשתלמים, ארגון הנתונים בטבלאות אקסל ע"י הקלדה ידנית של התשובות שנאספות. גוגל דוקס מארגן את המידע הנאסף בגיליון אקסל ומאפשר סטטיסטיקות כגון ממוצע, נקודות מינימום ומקסימום, יצירת גרפים וכו', ברשת, כמו גם ייצוא הנתונים שנאספו לאקסל במחשב האישי. גיליתי שמאז שנחשפתי לכלי כבר העברתי שלושה משובים בנושאים שונים, נהלתי רישום מקוון ואפילו לימדתי מספר מורים לא קטן את הכלי הזה כדי שיעשו בו שימוש עם תלמידיהם. יתרה מזאת, גיליתי שבאחד המחקרים בהם נתבקשתי למלא שאלונים ברשת, הכלי שבעזרתו יצרו את השאלון היה Google docs.

ומדוע אני מוצאת לנכון להקדיש פוסט מיוחד לנושא? מאחר ולפי דעתי, כמורים איננו עושים די על מנת ללמד את התלמידים כיצד לעבד נתונים כמותיים. מורים רבים חוששים מהשימוש באקסל, מאחר ולא היו להם מספיק הזדמנויות לתרגל אותו אישית, ועם תלמידיהם. ואני מקווה מאד, שיצירת טפסים בעזרת "המסמכים של גוגל" תעודד את המורים להשתמש באקסל כחלק מעיבוד הנתונים של הטפסים. אני נזכרת במשימה שהייתי שותפה לפיתוחה לפני שלוש שנים ועסקה בערך הנתינה וההתנדבות. בנינו שאלון שבדק את הקף הנתינה בקרב תלמידי כתות ו' ובני משפחותיהם באחד מבתי הספר. התלמידים העבירו את השאלון בחפץ לב, אבל הקושי העיקרי שנתקלנו בו היה קידוד הנתונים ברמה כיתתית ושכבתית לטבלת אקסל מרכזת. לו היה אז ברשותי הכלי הזה, היה כל התהליך של ריכוז הנתונים פשוט וקל, והנתונים היו מצטברים להם ונאספים במהירות באופן אוטומטי. כך, היינו גם יכולים לנתח את הנתונים, לבנות גרפים בקלות ולהסיק מסקנות על הקף הנתינה ברמה כיתתית ושכבתית.

אני מקווה שבכיתות הנידיים המורים יעשו שימוש בכלי וירחיבו את לימוד האקסל שלהם ושל תלמידיהם. אני מצדי, אדאג ללמד אותם את הכלי ולעודד אותם לעשות בו שימוש עם התלמידים.

על כתיבה כערך ותיוג כניהול ידע אישי

2009-03-12T13:20:00.000-07:00

במאמרו הכתיבה במבט היסטורי מסכם ג'י הורוביץ את מאמרה של קתרין ינסי "הכתיבה במאה ה- 21 ". אחרי סקירה קצרה של תולדות הכתיבה קובעת ינסי שהמחשב האישי, התקשוב, וכלי Web 2.0 יוצרים מצב שבו הכתיבה
(ה-composing) יכולה לשוב ולתפוס מקום של כבוד בחיינו, ולא רק בבית הספר. ג'י מכליל "שהכלים שעומדים לרשותנו במאה ה-21 מאפשרים לנו להחזיר לכתיבה מקום של כבוד בתרבות שלנו".

מהרגע הראשון שקראתי את הפוסט הזה של גי' מאד התחברתי, ומאותו הרגע התחלתי "לבשל" בראשי את הפוסט שלי העוסק בכתיבה. וכדי להיות ספציפית יותר, אני מתייחסת לכתיבה בבלוג. אני אוהבת לכתוב, ומאמינה שיש לי מה לומר מההיבטים המקצועי והאישי. סיבות רבות גרמו לי להתחיל ולכתוב וביניהן ניתן למנות את תחושות השליחות והחלוציות שמלווות אותי בפרוייקט הניידים 1:1 , הרצון לשמש דוגמא למורים אחרים בחזקת "נאה דורש נאה מקיים" , הרצון הכן והאמיתי לשתף ולהתחלק עם עמיתים למקצוע, וגם, יש להודות על האמת, הרצון לשיווק עצמי. יחד עם זאת, לא תארתי לעצמי עד כמה קל יהיה להשיג את כל המטרות הללו באמצעות הכתיבה בבלוג. היכולת להעלות על הכתב את כל הגיגי, התלבטויותי, הדילמות המקצועיות שאני נתקלת בהן וקלות הפרסום והיציאה מהאלמוניות הפכו אותי ל"מכורה". מניסיוני אוכל לומר, שהכתיבה בבלוגספירה העצימה אותי מאד, גרמה לי להתפתח מקצועית ולתקשר באמצעות הרשת עם אנשים שמעולם לא הכרתי העוסקים בתחומים המשיקים לשלי.

בעקבות הכתיבה בבלוג התחלתי להרהר עמוקות בשאלת התיוג: איך מתייגים? כיצד בוחרים מילים לתיוג? האם להחליט מראש על מספר קבוע של מילים כלליות לתיוג, על מנת שהחיפוש יניב מספר גבוה יותר של רשומות, או לתייג מילים ספציפיות ככל האפשר על מנת להיות מדוייקת ולאחזר בשאילתות רק את המידע הספציפי הנדרש? בתחילה בכלל לא תייגתי, אח"כ תייגתי ללא כללים שקבעתי עם עצמי, וכשראיתי את טור המילים המצטברות על פי התיוג, והמספרים הקטנים בסוגריים המציניים כמה פעמים מופיעה אותה המילה כמילת תיוג ברשומות שלי בבלוג, הבנתי שעלי לשנות את שיטת התיוג שלי ולדאוג לרשום באופן סיסטמטי את המילים (כתיב קבוע, יחיד-רבים וכו'). הבנתי גם, שכשאני מתייגת אני לא רק כותבת אלא גם מנהלת את הידע שלי בצורה חכמה יותר. השבוע הכנתי מצגת העוסקת בכתיבה שלי בבלוג, ומצאתי את עצמי נעזרת פעמים רבות בחיפוש בבלוג על פי מילות מפתח.

אבל מעבר לפאן האישי הייתי רוצה לראות עוד ועוד מורים שנכנסים למהלך, פותחים בלוגים ראשית עבור עצמם, ואח"כ יחד עם תלמידיהם ומתנסים בכתיבה בפועל. הייתי רוצה לראות עוד מורים שחוווים התפתחות מקצועית בעקבות הכתיבה, התפתחות שבוודאי תקריין גם על תלמידיהם. כשהמורה חולק את אותן החוויות עם התלמיד ( מה עושה הכתיבה בבלוג, איך מתייגים, איך מעלים תמונות או קישורים וכו') אני מאמינה שההוראה שלו משתבחת.

חשיבה מחודשת על תפיסת התפקיד

2009-03-07T00:52:00.000-08:00

השבוע קבלתי מאחת המורות קישור לאתר של הרחבת החינוך בקולומביה . נכנסתי לאתר ופשוט התמלאתי בקנאת סופרים. האתר מכיל חומרים רבים, שמפותחים ע"י גופי חינוך באווניברסיטת קולומביה, ומכיל מאמרים, קטעי וידאו , הסברים טכנולוגייים ועוד. תוך כדי שיטוט באתר נתקלתי בפעילות העוסקת בנושא "התחממות גלובאלית של כדור הארץ". הפעילות מכילה גרפים רבים וקישורים לדוחות עכשווים המתייסחים לטמפרטורות הנמדדות במקומות שונים בעולם, לממוצעים של מדידת טמפרטורות וכו'. הדבר הראשון ששבה את עיני היתה נקודת המוצא לפעילות: הוצגה בפני התלמידים הטענה שחלה התחממות עולמית והם נדרשו להתבונן בחומרים , להסיק מסקנות, לנמק אותן ולהחליט האם הם מסכימים עם הטענה או מתנגדים לה.
זוהי בדיוק סוג של פעילות שאני מחפשת כשאני חושבת על הערך המוסף של התלמידים המגיעים עם מחשבים ניידים לכיתה. וזוהי פעילות שמזמנת למורה להיות מדריך, מנחה אך לא מרצה.

השינוי של מעמד המורה ממורה שמעביר ידע למורה שעוזר לתלמידים לחקור ידע, מעסיק אותי רבות מאז שהתחלתי להדריך בפרוייקט נייד לכל תלמיד. לחלק מהמורים המעבר קשה , עד כמעט בלתי אפשרי. השבוע נתקלתי במורה שהרגישה מאד מאוימת מעצם המחשבה על כך, ש"פתאום היא לא מורה טובה ושהיא צריכה לשכוח את כל הדידקטיקה שהכירה ובעזרתה לימדה עד עכשו, ולסגל לעצמה הוראה אחרת". הניסיון שלי להדגיש בפניה את נקודת המוצא השונה לא הצליח במיוחד, אם כי (אולי מחוסר נעימות או רצון לסיים את השיחה) היתה המורה מוכנה לתת לתלמידים להתנסות במשימה שמעולם לפני לא נתנה להם משימה שבה הם יחפשו מידע ולא היא תביא אותו מוכן בפניהם.

אחד מהמודלים של התפתחות מורים שנחשפתי אליו, שמתבסס על עבודה של ד"ר אורית אבידב, מתייחס לקשר שבין מספר שנות ההוראה לבין התפתחות מקצועית. לאחרונה התחלתי לחשוב על כך, שיתכן והעובדה שלתלמידים יש מחשב אישי נייד מחייבת את המורים לחשיבה מחודשת על התפתחותם המקצועית ולהגדרה חדשה ביחס לתפיסת התפקיד שלהם ולאני המאמין החינוכי שלהם. והתפיסה מחייבת התייחסות ל"היפוך היוצרות": תלמיד כמעבד מידע, יוצר ידע ומפרסם ידע ומורה כאפשר לקיומו של התהליך הזה.

יום למידה משותף הורים ותלמידים

2009-02-21T01:05:00.000-08:00

בבית ספר בו פועלת התוכנית שנה שניה הוחלט להקדיש השנה את אירועי יום המשפחה ללמידה משותפת של הורים וילדים עם הניידים. ההורים הגיעו בבוקר להרצאה בנושא "האם אתם יודעים מה ילדיכם עושים באיטנטרנט?" ואחריה עברו ללמידה פעילה עם התלמידים בכיתות.
לכל מורה ניתנה אוטונומיה להחליט האם ברצונו לעבוד ברמה שכבתית על פעילות משותפת עם מורי השכבה או לעבוד ברמה כיתתית באופן עצמאי.

בשתי כיתות ו' טפלו בשני נושאים שונים: בכיתה אחת טופלה האמנה של בית הספר. התלמידים בשיתוף הוריהם יצרו שמש מושגים לאחד הערכים באמנה והעלו אותו לקבוצת דיון. אחד התלמידים, שלמד מראש לעבוד עם תוכנת Mindomo נתבקש ללמד את חבריו לכיתה כיצד לעבוד עם התוכנה.

בכיתה ו' השניה עסקו התלמידים בלימודי ההסטוריה. באמצעות חידון תמונות הם התבקשו לגלות את נושא השיעור (הרומאים) ולהתייחס למפעלי הבניה המרשימים שהם השאירו בארץ.

כיתות ז' הקדישו את השיעור לסיפור על "גלגולו של חפץ" שהינו חלק מהעיסוק בעבודת שורשים שהתלמידים מכינים. התלמידים התבקשו מראש לצלם חפץ משמעותי במשפחה, לשמור אותו במחשבים האישיים שלהם, ויחד עם ההורים בכיתה לכתוב את הסיפור על החפץ ומשמעותו המשפחתית. הם צרפו את תמונת החפץ לסיפור, והעלו את התוצר לקבוצת הדיון. אלו שרצו בכך, הקריאו בפני חבריהם בכיתה את גלגולו של החפץ המשפחתי, כשהשימוש בקבוצת הדיון ובמקרן אפשרו לכל שאר התלמידים לעקוב אחרי ההקראה ואף לראות את החפץ.

בכיתות ח' עסקו במושג כבוד. התלמידים השתמשו בניבון ברשת על מנת למצוא ניבים העוסקים במילה כבוד, לפרש אותם וגם להבין את משמעותם. כמו כן הם יצרו טקסט מעוצב מהביטויים הקשורים למילה באמצעות תוכנת Wordle ופרסמו אותם ברשת. בנוסף,הקשיבו התלמידים לשירו של יהורם גאון "למי יש יותר כבוד" מתוך הסרט קזבלן. כמשימת סיכום הם התבקשו לדון בקבוצת דיון ולהגיב לחבריהם על השאלה המכלילה האם יש הבדל בין הכבוד אליו מתייחסים בשיר לבין הניבים והמשפטים שהתייחסו לכבוד עליהם עבדו.

בכיתות ט' , בהן התלמידים לומדים ללא ניידים אך למורים יש מקרן ונייד בכיתה, עסקו בשני תכנים שונים מאד. כיתה אחת המשיכה את ההיבטים של הרצאת ההורים בבוקר ביחס למעורבות הנוער באינטרנט ועסקה בפעילות מתוך אתר האתיקה של משרד החינוך" אותי זה לא מצחיק" .

בכיתה ט' השניה עסקו בערך ה"שינוי". התלמידים צפו במצגת על סיפורו של הנשר שבגיל 40 משנה את מקורו וכנפיו כדי שיוכל להמשיך ולחיות, ויצרו בקבוצות עבודה משפט הקשור לשינוי מבחינתם.

היום עבר בהצלחה רבה. ההורים ציינו לחיוב את דרך הלמידה הפעילה ואת העושר הרב של החומרים אליהם נחשפים התלמידים באמצעות למידה כזו. למרות שהיו תקלות טכניות רבות הקשורות לכניסה לסביבת הלמידה ולהעלאת חומרים לסביבה (200 תלמידים פעלו בעת ובעונה אחת וניסו להיכנס לסביבה אחת, דבר שיצר "פקק" בכניסה והאט את קצב הגלישה) כל ההורים הבינו את הערך המוסף של שימוש בנייידים בכיתה במהלך ההוראה והלמידה.

כשלעצמי חשתי סיפוק רב. עבודת הכנה מרובה מאד לקראת היום הניבה פעילויות רבות, שנעו על פני קשת רחבה של הפעלה אישית של התלמידים, שימוש בתוכנות שללא ניידים לא היה אפשר להשתמש בהן וגם הכנסה של סרטונים ושירים לכיתה. בכיתות שבהן לא היו ניידים נחשפו ההורים ליתרון של שימוש במקרן ובמחשב נייד של המורה, מודל שייכנס לבתי הספר בארץ יותר ויותר בשנים הקרובות במסגרת תוכנית "המורה המקוון".

האם הרפלקציה היא טבעית להתפתחות המקצועית של המורים?

2009-02-11T13:31:00.000-08:00

במאמרו מיום 4.2.09 הרהורים על רפלקציה מתייחס ג'יי הורוביץ למושג הרפלקציה ומביא את דיעותיהם של אלן קאן ודיוויד אנדרו ביחס לרפלקציה. במאמר מצוטט גם מרטין וולר שטוען שסטודנטים לומדים מהר מאד את כללי המשחק בנוגע לרפלקציה וכותבים שהם יכלו לעשות מספר דברים אחרת כדי "לרצות " את המורים ולנגן במוזיקה שמתאימה לאוזניהם.

הקביעות הללו, וכן העובדה שיש אנשים שהחשיבה הרפלקטיבית קשה להם מאד גרמו לי להרהר שוב בנושא. כשלעצמי, אני מאמינה שחשיבה רפלקטיבית ובחינה של מה ניתן היה לעשות אחרת ואיך לנסות ולשנות לפעם הבאה הם מעמודי התווך של ההתפתחות המקצועית. אני חושבת שהדברים אינם קורים מעצמם, ואכן יש מקום לעורר את הצורך ולגרום למורים לחשוב על ההוראה שהם מבצעים. בפרוייקט הניידים חלק מהחשיבה הרפלקטיבית הזאת נעשה בשיחות מליאה במפגשי מורים בהשתלמות, או בהדרכות אישיות. אני כמדריכה מעודדת מאד מורים לנתח את השיקולים שהביאו אותם לפעול כפי שפעלו, לבחור אתר זה או אחר לחשיפה ובכלל, לשקף לעצמם ולאחרים את השיקולים הפדגוגיים ואת הרציונאל שהביא אותם לפעול בדרך שבחרו.

לטעמי, יש סיטואציות שמזמנות יותר חשיבה רפלקטיבית וישנן כאלה שמזמנות פחות. מכיוון שהדרך לשילוב הניידים בהוראה ובלמידה לא ממש סלולה וברורה ואין עדיין את התורה הסדורה של איך כמה ומתי לשלב את הניידים, זוהי סיטואציה שמעודדת חשיבה רפלקטיבית. כשהתחלתי את הבלוג הזה לפני כשנתיים בערך, לא תארתי לעצמי עד כמה אעסוק בחשיבה רפלקטיבית על תהליכי ההדרכה שלי. לדוגמא, מצאתי את עצמי מתחייבת מעל גבי הבלוג לנסות משהו עם המורים, ללמד תוכנה מסויימת או לנסות ולהפעיל עם התלמידים פעילות כלשהי, ועצם הכתיבה על כך בבלוג יצרה אצלי מחויבות גדולה ורצון גבוה "לפרוע את השטר" ולממש הלכה למעשה את הרהורי בבלוג. ואכן, ראיתי שכשהתחייבתי - בצעתי.

יתרה מכך, מצאתי את עצמי פעמים רבות דנה ביני לביני מה מתאים להיכלל במאמרונים ומה לא, מה אפשר ומותר לכתוב ומה רצוי אולי להצניע. עסקתי פעמים רבות בשאלה איך לכתוב כדי לשקף את המציאות ולהיות נאמנה לאמת מצד אחד, אבל לא לחשוף יותר מדי פרטים רגישים ואישיים על המורים אותם אני מדריכה מצד שני. מצאתי את עצמי עסוקה מאד בקריאה של מאמרונים בבלוגים של אחרים ובקריאה מקצועית בכלל, כדי להעשיר את הבלוג במידע עדכני ומשמעותי. עצם העובדה שהדברים מתפרסמים ברשת, ויש להם קוראים אמיתיים, גורמת לי לאחריות מקצועית ולזהירות רבה בכל מה שאני מפרסמת. הייתי מאד רוצה לראות עוד מורים כותבים בלוגים מקצועיים, מכיוון שאני מאמינה שעצם הכתיבה הזאת, ולא למגירה, אלא לכלל ציבור הקוראים גורמת להתפתחות מקצועית כשלעצמה. אינני בטוחה שהייתי מגיעה לכל אלה לולא לקחתי על עצמי את המחויבות לכתוב בבלוג, באמת מתוך רצון לתעד תהליכים משמעותיים בחוויה המיוחדת של שילוב ניידים בהוראה. קבעתי לעצמי כללים: לא לכתוב באופן כללי על שילוב התקשוב בהוראה-למידה, או בכלל על מחשבים בחינוך, אלא להמקד כל הזמן במקומו של המחשב הנייד בהוראה ובלמידה. אני יודעת שאני מנסה להצמד לכללים הללו שקבעתי לעצמי. אני משתדלת מאד לכתוב לפחות שלושה פוסטים בחודש. כל אלו לדעתי, גורמים לי אישית להתפתח מקצועית, ואני מאמינה שגם למורים שקוראים את הבלוג הזה. אשמח לשמוע את דעתכם.

איך וכמה לשלב את הניידים בהוראה?

2009-01-24T13:34:00.000-08:00

אחת השאלות הראשונות שעולות מיד עם ההחלטה על שילוב המחשבים הניידים בהוראה-למידה היא איך ומתי לשלב. האם ליצור מערכת שעות קבועה, לפיה נקבע השימוש במחשבים מראש, ומורה מתכונן לשיעור עם ניידים בהתאם למערכת השעות השבועית או האם לאפשר שילוב ללא "פיקוח" או תכנון מראש, שילוב על פי צרכים ובהתאם למטרות השיעור.

הרצון ליצור מערכת שעות קבועה משרת את כל הצדדים הנוגעים לשינוי: הן את המורים הן את ההורים והן את התלמידים. כשיש יום קבוע בשבוע, ושיעור קבוע בו על המורה לשלב את הניידים לא יכול להווצר מצב שבו התלמידים סחבו את הניידים לחינם, ולא עשו בו שימוש ולו שעה אחת במהלך כל היום. יום קבוע ושעה קבועה לכל מורה, יוצרים פיקוח ואיזון. פיקוח ואיזון גם להורים החוששים משילוב יתר של המחשבים ומכך שהתלמידים ישכחו לכתוב בכתב יד, וגם לתלמידים שלעיתים מרגישים מוצפים מהדרישות שהלמידה העצמאית באמצעות הניידים דורשת מהם.

אך יחד עם זאת, בזמן האחרון אני מרגישה שיש משהו שיוצר קבעון ונוקשות בקביעה של שעה קבועה במערכת לשילוב הניידים, קבעון המנוגד לתפיסה של השימוש בניידים להוראה פעילה. זה אולי טוב לשלבים הראשונים של כניסה לעבודה באמצעות ניידים, אך אינו נכון ככל שהזמן עובר והתוכנית מתקדמת. שעה קבועה אומרת שבאותה השעה התלמידים עובדים שיעור שלם בניידים, אך בכל שאר ימות השבוע הלמידה במקצוע נשארת כפי שהיתה. שעה קבועה מחייבת תכנון רק של שיעור אחד בשבוע עם הניידים, ויוצרת מלאכותיות וחוסר רצף בשילובם בהוראה. יתרה מזאת, במידה ובדיוק באותה השעה בו היה על המורה לשלב את הניידים בשיעור היתה תקלה טכנית או שינוי מערכת, או טקס, או שיחה - דברים שהם בשגרה בחיי בית הספר, התבטלה השעה ובכך התבטל יום שלם שבו משולב הנייד במערכת, ויצא, שלא בכוונה, באותו היום התלמידים סחבו את המחשב לחינם ולא השתמשו בו.

אישית אני מרגישה שהשימוש בניידים צריך להיות בכל שיעור. אפילו למשך חמש דקות, אפילו לצורך חיפוש ראשוני של מושג. נושא ניהול השעור כשהנייד על השולחן מעסיק אותי רבות. כמה אחוזים מזמן הלמידה שלהם בבית הספר התלמידים משתמשים במחשבים הניידים? אילו מיומנויות מידעניות ואלו מיומנויות מחשב חדשות הם רוכשים במהלך השנים שבהם הם לומדים באמצעות הניידים? האם אנחנו באמת מצליחים לגרום ללמידה אחרת משמעותית יותר? אני רואה לנגד עיני את תלמידי כיתות ה' וההתלהבות שלהם בפעילות עם גוגל כדור הארץ. אני חושבת שזו צריכה להיות השאיפה שלנו בשילוב הניידים. תחושת החקר, הגילוי, היכולת ללמוד דברים בצורה שונה.

בשבוע שעבר שוחחתי עם מורה שמכינה מצגות "מושקעות" במיוחד לתלמידיה. ניסיתי להסביר לה, שכשלתלמידים יש ניידים בכיתה, חייב להתקיים "היפוך יוצרות". התלמידם הם אלו שצריכים להכין את המצגות, הם אלו שצריכים לחפש מידע על אישים שונים ופעלם, על מושגים שונים. הם אלו שצריכים לפעול בשיעור, ולא היא צריכה להכין עבורם. אני יודעת שהיא יישמה את עצתי. וכשמתקיים היפוך יוצרות הנידיים צריכים להיות זמינים ובפעילים בכל שיעור. לא רק ביום ובשעה הקבועה במערכת של המורה.

ג'ף אוטכט - היפי של מידע

2009-01-23T07:08:00.000-08:00

במאמרון האחרון של ג'ף אוטכט, הנקרא "היפי של מידע" מכריז ג'ף על עצמו כעל היפי של מידע. לדעתו, המידע צריך להיות נגיש וחופשי לכולם, ומאחר ולדעתו מסננים ותוכנות אש לא ממש מגינים על הילדים, יש לחנכם לאחריות בעת שהם גולשים ברשת העולמית הרחבה.

עוד הוא טוען, שככל שבבתי הספר מתרחבת התופעה של לימוד באמצעות מחשבים נידים 1:1 אותן השיחות והשאלות צצות ועולות.

אחת השאלות שנידונות בהרחבה היא כמה שליטה יש לשים על המחשבים של התלמידים והמורים או במילים אחרות אלו הגנות וחסימות יש להתקין במחשבים?
אוטכט טוען, שהוא מספיק שנים בחינוך כדי לדעת שאנחנו מאד פוחדים מילדינו:
פוחדים שהם ידעו יותר, פוחדים שהם לא יודעים מספיק,
פוחדים שהם יעשו דברים שאחנו לא רוצים שיעשו, פוחדים שיזיקו לעצמם,
פוחדים שייכשלו, פוחדים שיצליחו.

אוטכט היה רוצה שהתלמידים יהיו בוגרים מספיק על מנת שהוא רק יתן להם מחשבים ניידים ויאפשר להם להתנהל כרצונם. ואכן, זה מה שהוא מתכוון לעשות, תוך שהוא קובע חמישה כללי יסוד בלבד:
1. אם תשבוראת המחשב - תשלם עבורו
2. אם תאבד את המחשב- תקנה אחד חדש
3. אם תקלקל את המחשב - תקבל 10 דקות לנסות לסדר אותו ז אם לא, המחשב יפורמט
4. הדרך היחידה שבה אנשים לומדים לגבות היא לאבד מידע חשוב ביותר פעם אחת - אז גבה את עבודותיך!
5. אל תגנוב!

לדעתו יש לאפשר גישה של התלמידים בבי"ס עם ניידים לא לשרת הבית ספרי , אלא ישירות לרשת. בדרך זו אין צורך לדאוג לוירוסים בשרת הבית ספרי, שיגיעו לשם מהמחשבים של התלמידים.
לכל תלמיד ולכל מורה יהיו זכויות של מנהל מערכת, כי לדעתו כדי ללמוד עם המחשבים יחש צורך להתנסות בהם, והוא מאמין שככל שתחסום את התלמידים, זה לא יעזור מכיוון שהם תמיד ימצאו דרכים לעקוף את החסימות. אוטכט אינו רוצה לשחק בתפקיד השוטר! לדעתו, התלמידים לא ירצו להרוס את המחשבים של עצמם כשכל החומרים שיהיו עליהם יהיו משמעותיים יותר עבורם.

עוד טענה שנשמעת רבות מתייחסת להורדות בלתי חוקיות של תוכנות למחשבים. למרות שיש בטענה הזו משהו, חוק מס' 5 מתייחס לכך שאסור לגנוב, ואם בכל זאת יורידו תוכנות כאלה, והמחשב יהרס להם, חוק מס' 3 יופעל. אבל לדעתו רק שיחות ושיחות חוזרות בנושא זכויות יוצרים וכבוד לחוקים יהיו הדרך היחידה למנוע את ההורדות הבלתי חוקיות.
לטענתו, התוכנית האמיתית היחידה של מחשבים 1:1 חייבת לכלול בעלות על המחשבים. הוא כנראה, מתייחס לתוכניות שבהן התלמדים אינם קונים את המחשבים אלא שוכרים אותם או מקבלים אותם מביתה ספר. תוכניות אלו אינן יעילות לדעתו של אוטכט מכיוון שבכל מקרה אחרי ארבע שנים אף אחד לא ירצה לקנות את המחשבים הללו בחזרה ,אפילו לא במחירים מוזלים. אוטכט ראה תוכניות 1: 1 שבהם המחשבים היו נעולים בארונות כל כך חזק, עד שהתלמידים הלכו וקנו לעצמם מחשבים ניידים שיהיו אתם כל העת.
לדעתו תוכניות 1:1 שבה המחשבים נשארים בבית הספר לא תעבודנה. תוכניות שבהן המורים לא יוכלו להוריד תוכנות ולעבוד תהיינה מתסכלות מאד. ולדעתו גם תוכניות שלא יהיה בהן חופש לגלוש ולחקור ייכשלו.

אוטכט טוען שהעבודה שלו היא לאפשר את כל החופש והלמידה בעוד שהעבודה של מנהל המערכת היא לחסום ולעצור אותה. אלו יחסי אהבה שנאה קח ותן בין המורה למנהל המערכת. וההחלטות מתקבלות על סמך משא ומתן ועל סמך העובדות.

אוטכט שואל האם התוכנית שלו הוכחה כעובדת ועונה שלא. ולמרות שתלמידים יקלקלו את המחשבים שלהם, היא מאפשרת יצירתיות, חקירה והתלהבות בתהליך ההוראה והלמידה. אוטכט טוען שמעולם לא האמין שיש להתחיל קשה עם התלמידים ואז להיות רך יותר, הוא טוען הפוך. תהיה רך אתם בהתחלה ואם זה לא יעזור תקשה עליהם - הם כנראה יתלוננו אבל הם עושים זאת בכל מקרה.

למאמרון הזה הגעתי דרך ג'יי הורוביץ , ששלח לי קישור אליו. הזדהיתי עם הנאמר במאמר ועם גישתו החינוכית של אוטכט. האמת, שהשאלה על השליטה עלתה גם בבית הספר בהם אני מדריכה. הנושא של השליטה, תוכנות ההגנה על השרת הבית ספרי, הניסיונות החוזרים ונשנים של התלמידים למצוא פורטים דרכם יוכלו להוריד משחקים מעסיקה רבות ומטרידה מאד את מנהלי הרשת, אך גם את המורים. כשתלמידים מורידים משחקים כבדים, קשה מאד לשאר התלמידים בכיתה לעבוד ברשת. הקצב איטי ומעיק. באחד מבתי הספר בו עבדתי, התחלנו בחודשים הראשונים של התוכנית ללא חסימות רבות, והדבר גרם לקשיים טכניים אמיתיים. ככל שהתלמידים בוגרים יותר, כך הם יודעים יותר, ואולי גם ממושמעים פחות. אמנם הם לא משחקים בשיעורים, אלא בהפסקות או בשעורים חופשיים, אבל הדבר באמת גורם להאטה רצינית בעבודה עם הניידים בשאר בכיתות. ולמרות שאני באמת מאמינה שצריך לחנך את התלמידים, זו עבודת נמלים קשה וסיזיפית, שמאד מכבידה על המורים. גם כשהמחשבים מתקלקלים, בסופו של דבר הנטל נופל על כתפי המורים המלמדים בכיתות, כי מה יעשה תלמיד שמחשבו התקלקל ועדיין לא חזר מתיקון? יעבוד עם תלמיד אחר? יפריע בכיתה? המורה תצטרך לספק לו עבודה חלופית? אלו שאלות שאוטכט לא נותן עליהן תשובה. ואלו רק חלק קטן מהשאלות שמעסיקות מורים והורים בתוכניות הללו.

מטלת ביצוע בניידים - כתחליף למבחן

2009-01-18T14:08:00.000-08:00

באחד הימים בקשה ממני מורה להסטוריה בחטיבה רעיון למבחן. המורה העלתה בפני את התלבטותה: מאחר ולא הצטברו מספר נושאים שעליה לבחון את התלמידים, אלא נושא אחד בלבד, ומאחר והתלמידים למדו אותו בהרחבה, למרות שנושא זה אינו מהווה בסיס למבחן שלם, ואין הרבה שאלות שניתן לשאול עליו, עליה לבחון את התלמדים בתאריך מסוים ( לפני יום הורים) והתייעצה אם יש לי איזו הצעה.

מאחר ותלמידי כיתה זו מעולם לא התנסו בהגשת עבודה באמצעות תיבת מטלות ובכתיבת מטלה לציון במחשב, חשבתי שזוהי הזדמנות מצוינת להכיר להם את הנושא. לפני שעת המבחן- לימדה המורה את התלמידים כיצד לפתוח תיבת הגשה ולשלוח את המטלה באמצעותה. המטלה עצמה כללה כתיבת כתבה העוסקת בנושא, תוך התייחסות למספר הבטים הקשורים אליו, אך עיקר הכתבה היה הבעת הקול האישי וצירוף תמונות מתאימות לכתבה. בנינו יחד מחוון להערכת המטלה ויצאנו לדרך.

התלמידים קלטו מהר את העקרון והצליחו לשלוח את המטלה למורה.
המורה עצמה, למרות שנבהלה מאד ביום המבחן, הצליחה להסביר לתלמידים בדיוק מה לעשות, ואף בקשה מתלמידים שלא הצליחו לשלוח את המטלה בתיבת המטלות לשלוח לה את המטלה בדוא"ל. כשנפגשנו שבוע אח"כ, לימדתי את המורה כיצד לבדוק את המטלות במחשב: להוריד את הקובץ, לשמור אותו בשם התלמיד ולטייט את המטלה באמצעות הוספת הערות ומעקב אחר שינויים (שימוש בסרגל סקירה).

אני מוכרחה לציין שבתחילה היה למורה קשה מאד לעבוד מול המסך, להקליד במקום לכתוב הערות בדיו אדומה על המבחן, ובכלל, להתרגל לצורת עבודה זו. אך ככל שעבר הזמן והיא בדקה מספר רב יותר של מטלות, היא התחילה גם למצוא יתרונות בדרך זו, והרגישה ש"השד" לא נורא כל כך. אמנם היא הבטיחה לי שזו הפעם האחרונה השנה שהיא בוחנת תלמידים בצורה כזו, אך אינני בטוחה שזוהי מילתה האחרונה. ואפילו אם כן, ההתנסות היתה חדשה לה, מאתגרת ומענינת, ואני בטוחה שנחשוב על שימושים נוספים לעשות באמצעות תיבת הגשת המטלות.

שימוש בגוגל ארץ עם תלמידים בכיתות של מחשבים ניידים

2009-01-16T03:37:00.000-08:00

כחלק מלימודי הגאוגרפיה החלטתי ללמד את אחת המורות לעבוד עם גוגל ארץ ולהשתמש בו בשיעוריה. הורדנו את התוכנה ולמדנו להתקרב ולהתרחק , למצוא כתובות ואפילו לנעוץ "נעצים" לציין מקומות חשובים. החלטנו להפעיל את התלמידים בשיעור במשימה הקשורה בתוכנה. בנינו משימת הכרות והתכוננו לשיעור בכיתה.

היום השתתפתי בשיעור, שהיה חוויה מיוחדת במינה. אחרי שכל התלמידים הצליחו להוריד את תוכנת גוגל ארץ למחשבים האישיים, ואחרי הסבר קצרצר על השכבות שניתן לראות באמצעות התוכנה, התחילו התלמידים לחקור אותה. חלק מהתלמידים "טסו" למדינות באירופה בהן בקרו, אחרים בדקו את מצלמות הרחוב באזורים שונים באירופה, והתלהבו ממגדל אייפל בפריז. אחרים בחנו את מזג האוויר וראו את מפת העננים שנמצאת מעל הים התיכון. אי אפשר היה לעצור את התלמידים ואת התלהבותם. הם קראו לנו מכל עבר לראות מה מצאו, כיצד הם רואים את הבית שלהם בתלת מימד, מתי הם רואים כבישים ומתי לא. בעצה אחת עם המורה בכיתה הוחלט לוותר על המשימה שהכנו כמשימת הכרות ולתת לתלמידים את השיעור הראשון על מנת להתלהב מהתוכנה. את המשימה הם יעשו בשיעור הבא.

לפני סיום בקשנו מהתלמידים בשיח בעל פה למנות הבדלים חשובים ביותר בין גוגל ארץ לאטלס. התלמידים מנו את ההבדלים ללא קושי. כמו כן בקשנו לשמוע מהם מה הם למדו השיעור. כולם ידעו לספר איך לעבוד עם גוגל כדור הארץ. חשבתי על כך, שכשהתוכנה ידידותית למשתמש ומאפשרת חקירה אישית ללא קושי, וכשיש לתלמידים עניין אמיתי בתכנים - ההתלהבות שלהם ממש מדבקת. כפארפרזה על משפט ממקום אחר אני בטוחה שזוהי "תחילתה של ידידות מופלאה". בשלב הבא נשלב את צילומי התלמידים בנושא "הישוב שלי" מהתחרות שנערכה לא מזמן ביישוב לתוך גוגל כדור הארץ.

ניהול זמן באמצעות המחשב האישי

2009-01-09T01:49:00.000-08:00

ניהול זמן הוא לדעתי, אחת המיומנויות הנחוצות ביותר במאה העשרים ואחת. עם עומס המטלות, ריבוי המיילים שמגיעים בדואר האלקטרוני, הזמן הרב של ישיבה מול מסך המחשב, הרצון לשלב פעילות גופנית והרצון לפנות זמן למשפחה, לחברים ולסתם רגעים של נחת הופכים למשימה כמעט בלתי אפשרית. מסיבה זו, חשבתי לנכון ללמד את תלמידי כיתות ז' בחטיבת הביניים להשתמש בתבונה ביומן ובסרגל המשימות הנמצא ב- outlook במחשב האישי שלהם. באחד מימות השבוע נכנסתי יחד עם מחנכת הכיתה להדגים את השימוש בתוכנה. כמובן, שקדמה לפעילות זו עבודת תכנון שלי ושל המחנכת, שכללה שיחה ביננו על הנושא וכן שיחה של המחנכת עם התלמידים על ניהול זמן, על מטריצת "החשוב ודחוף", ובכלל על החשיבות של שליטה במשאב היקר הזה, שאם לא מנהלים אותו הוא חומק מבין האצבעות.

נהניתי מאד ללמד את התלמידים. אני מוכרחה לציין שהופתעתי לגלות שאף אחד מהם אינו משתמש ביומן שקיים במחשב הנייד, ובוודאי שלא בסרגל המשימות. דברנו על יומן האירועים כמארגן הזמן: התלמידים רשמו בו מבחנים, חוגים אחרי הצהריים, ימי הולדת של חברים ועוד. כשלימדתי אותם להתייחס למופעים חוזרים הם התלהבו. עוד יותר התלהבו לגלות שניתן לרשום לעצמם משימות ואפילו "להעזר" בתכונת ה- pop up של התזכורות האוטומטיות. לשאלתי היכן הם רושמים לעצמם מבחנים ועבודות או כיצד הם מנהלים את הזמן רובם ענו שביומן התלמיד או בנייר שהם רושמים עליו משימות לביצוע. אולי חלקם ניהלו את זמנם בטלפון הסוללרי, אבל לא ציינו זאת. מחנכת הכיתה כבר אמרה לי שלא מספיק מפגש הכרות - יש ל"טפטף" את הרעיון לאורך כל השיעורים, להזכיר להם להתייחס ליומן במחשב שלהם, להזכיר להם להכניס דברים לתוכו. מעניין יהיה לעקוב אחרי שינוי הרגלי ניהול הזמן שלהם והשימוש שיעשו בניידים לצורך העניין.

הקלטות קוליות

2008-12-30T12:34:00.001-08:00

באחד ממפגשי ההשתלמות השבוע, שעסק בסביבת ה- Moodle כסביבה לניהול ההוראה-הלמידה וההערכה נחשפתי לרעיון מעניין של מורות לאנגלית. המורה אורית קדוש, מבית ספר הוברמן בפ"ת משתמשת בסביבת המודל לניהול הלמידה השוטפת עם תלמידיה. אז נכון, שלתלמידים אין מחשבים ניידים, אבל כמורה לאנגלית עם חדר מקצוע, המכיל גם מחשבים המקושרים לאינטרנט, אורית עושה שימוש מעניין מאד בהקלטות של קולות התלמידים ללימוד האנגלית ולהבעה בע"פ.

היתרון בהקלטות הקוליות ברור: בכיתה ניתן לשמוע רק מספר מועט יחסית של תלמידים, בעוד שבהקלטות אורית יכולה לשמוע את כל התלמידים. בכיתה, לא לכל התלמידים יש מספיק בטחון עצמי לדבר באנגלית, בעוד שביושבם מול המחשב ובהקליטם את עצמם, התלמידים בטוחים בעצמם יותר. זאת ועוד, התלמיד יכול להקליט את עצמו שוב ושוב עד לקבלת התוצאה הרצויה, ורק אותה לפרסם. בדרך זו ותוך כדי הקלטה , הוא גם חוזר ומתאמן על משפטים ועל ההגיה. ביחידה שבה צפיתי , התלמידים הקליטו את עצמם בדיאלוג עם חבר נוסף, וחלקם אפילו יצרו קריקטורות ואנימציות המלוות את ההקלטה הקולית.

אני מוכרחה לומר שהרעיון שבה את לבי, והרגשתי שיש מקום לאמץ את השימוש בהקלטה הקולית גם בהוראה באמצעות המחשבים הניידים. הסביבה של הקמפוס הוירטואלי מאפשרת לצרף קובץ קול, ואני בטוחה שתלמידים רבים ישמחו על האפשרות לדבר באנגלית ולהקליט את עצמם. התלמידים יכולים להוריד את תוכנת Audacity בחינם מהרשת ולהקליט קבצים ארוכים ככל העולה על רוחם, או להסתפק בהקלטות קצרצרות של עד דקה, באמצעות הרשמקול שנמצא בעזרים שבערכת הכלים של מיקרוסופט.
ושוב, אני לוקחת על עצמי לספר למורות לאנגלית על האפשרות הנפלאה של הקלטות קול התלמידים! מבטיחה לעדכן כיצד הדברים מתקדמים.

משקל הילקוט

2008-12-28T00:37:00.000-08:00

בכל אספות ההורים בהן אני שותפה, עולה שוב ושוב סוגית משקל הילקוט הכבד שנושאים תלמידים עם מחשבים ניידים . משקל הילקוט הוא פונקציה של ספרי הלימוד והמחברות מצד אחד, ומשקל המחשב הנייד מהצד האחר. כביכול, בעיה פתירה ולא ממש מסובכת. הפתרונות יכולים להיות פתרונות המתייחסים למשקל הספרים ופתרונות המתייסחים למשקל המחשב הנייד. יחד עם זאת, זוהי השנה השלישית שאנחנו כוועדות הורים-מורים עסוקים בשאלה הזו, מזוויותיה השונות.

אחד הפתרונות המסתמנים לטווח רחוק הוא שימוש בספרים סרוקים. במטח נעשה ניסיון מעניין לסרוק בצורה איכותית ביותר הן ספרי לימוד והן ספרי יעץ, באמצעות ספרית כותר המאגדת בתוכה מספר מולי"ם שחברו למיזם. סריקת הספרים מאפשרת הפכיתם לספרים אישיים ע"י סימון עמודים, מרקור קטעים, הוספת פתקיות עם הערות, העתקה והדבקה של קטעים וכו'. עד כמה שידוע לי זהו נסיון ראשון מסוגו לסרוק ספרים ברמה כזו (ניסיון שנעשה בעבר לא הצליח מכיוון שהסריקה לא אפשרה עבודה על החומרים הסרוקים והיתה באיכות נמוכה יחסית). יחד עם זאת, יש לחנך תלמידים לעבוד עם ספרים סרוקים, ובכלל להתרגל לקרוא מצג המחשב, ומעניין יהיה לעקוב אחרי השינויים בהרגלי הלמידה של התלמידים, אם יהיו ולכשיהיו, כדי ללמוד על התופעה לעומקה. אני מאמינה שהעולם הולך לכיוון הזה, אם כי בקצב איטי יותר מצפו העתידנים באמצע שנות התשעים. (זכור לי שכשלמדתי באוניברסיטה, דברו אתי כבר בשנת 1994 על עיתונות אלקטרונית ומכשירים שניתן יהיה לקרוא מהם עיתונות זו, ואכן יש היום גם עיתונים אלקטרוניים וגם מכשירים המסייעים לקריאה מהצג, אבל תפוצתם, לעניות דעתי, עדיין אינה המונית).

פתרון נוסף, לטווח קצר מתייחס לאיזשהם הסדרים לוגיסטיים הקשורים להבאת הספרים לבית הספר. אולי זוג תלמידים לספסל לימודים יחלוק בינהם את מערכת הספרים השבועית? אולי ייעשה שימוש במערכות ספרים כפולות: בבית יהיו לתלמידים מערכות משלהם, ובבית הספר מערכות אחרות, שיחולקו בתחילת השיעורים ויאספו בסופם? ואם כך, איך נדאג שהתלמידים לא יכניסו בהיסח הדעת ומתוך הרגל, את הספרים שבבית הספר לילקוט ושוב יסחבו הלוך ושוב ללא צורך משקל עודף? ומי ידאג לאיסוף הספרים בתום השיעור? ולחלוקתם בתחילתו? האם גם זה יהיה באחריות המחנכת? המורה המלמדת באותה שעה? תלמידים שיבחרו לתפקיד? ואויל יש צורך לקבוע ימים ושעות שבהם משתמשים בספרים וימים שבהם לא? אולי זה יקל על עומס הילקוט, אך ידרוש תכנון מדוקדק וקפדני שאינו מאפשר סטיות של מהלכי שיעורים. האם זה אנושי לבקש מהמורים לעשות זאת? מה עם חופש הפעולה שיש למורה בשיעור לקבל החלטות בהתאם להתפתחות מהלך השיעור? האם לא נפריע לו?

ביחס למשקל הנייד יש היום מחשבים קלים ולא כבדים, ששוקלים פחות מקילוגרם אחד, ואפילו 800 גרם. חלקם מחשבים איכותיים ויקרים ביותר, שעלותם בוודאי תקפיץ את השתתפות ההורים בקניית המחשבים הניידים , שגם ככה היא דרישה כלכלית כבדה ולא פשוט לבקש אותה מהורים. יש גם מחשבי מחברת, שעדיין לא הצטבר ניסיון מספיק על מנת לבחון את יעילות השימוש בהם והנוחיות לתלמיד (אפילו מבחינת גודל צג המחשב). אלו שאלות שעם הזמן תפתרנה, אך נכון לעכשו מעסיקות מאד את ההורים ווועדות ההיגוי שלהם, ומכריחות את המדריכים והשותפים בפרוייקט לחשוב היטב על הנושא ולנסות לפתור אותו בכל דרך אפשרית. ומאחר ויש כבר ספרי לימוד סרוקים, מעניין יהיה באמת לעקוב מקרוב אחרי השימוש שיעשו בהם מורים ותלמידים. מבטיחה לדווח על הניסיון שיצטבר.

הנגישות מקלה על מילוי שאלונים

2008-12-17T13:04:00.000-08:00

בחודש האחרון נתקלתי במספר שאלונים שתלמידי בתי הספר נדרשו למלא. בין אם זה שאלון אח"מ, בין אם זה שאלון על סקר הרגלי הגלישה של הנוער ברשת ובין אם זה שאלון לצרכי מחקר, הקלות הרבה שבה ניתן לאסוף מידע באמצעות תלמידים שיש להם מחשבים ניידים מקלה מאד על הלוגיסטיקה ועל איסוף הנתונים. במקביל נחשפתי באחת ההשתלמויות להכנת טפסים באמצעות מסמכי גוגל, שיתרונם בכך, שהמידע שנאסף מהם מצטבר בטבלאות אקסל באופן אוטומטי. ההבדל בין מסמכי גוגל לבין תוכנת iseker שגם היא חינמית, הוא, שבאחרונה יש לייצא את הנתונים לקבצי אקסל או אפילו SPSS בעוד שבמסמכי גוגל המידע נצבר מראש בקובץ אקסל .

הקלות הזו של איסוף הנתונים ועיבודם הביאה אותי לחשוב על השימושים השונים שניתן לעשות ביכולת הזאת במהלך הלמידה. ניתן לפתוח שיעור באמצעות סקר קטן , הבודק את הידע הקודם של התלמידים. מאחר והתוצאות מתקבלות מייד, ניתן לכוון את הלמידה בצורה ממוקדת יותר לידע שאינו קיים ולהעמיק דווקא בו. סקר מטרים כזה ניתן לעשות גם במהלך קריאה של יצירה בספרות או פרק בתנ"ך ולבדוק הבנה ראשונית אצל התלמידים. בשיעורי מדעים ניתן לבקש מתלמידים לשער השערות, להצביע עליהן בסקר ולראות מהי ההשערה הרווחת ביותר בין תלמידי הכיתה. ניתן לערוך בחירות שונות באמצעות מערכת זו. לא רק למועצת תלמידים, אלא גם להצביע בעד רעיון מסוים, וכמובן לנמק את הבחירה. בנוסף, מערכת זו מאפשרת גם לחבר מבחנים רבי ברירה ולתת למחשב לבדוק אותם אוטומטית.

אני חושבת שאיסוף נתונים כיתתי שכזה עם תוצאות שמתקבלות בזמן אמת יכול לגרום להוראה חדשה ולפדגוגיה אחרת. דברים שבעבר היו כמעט בלתי אפשריים להפעלה בכיתה עקב מורכבותם והקושי הלוגיסטי שלהם, ניתנים לפתרון קל ומהיר כשיש לתלמידים מחשבים ניידים. בפעילויות כגון אלו, יש למחשב ערך מוסף מובהק, ועיבוד הנתונים מתקשר ישירות למיומנויות מידעניות ולכישורי חשיבה מסדר גבוה. אני לוקחת על עצמי לחשוב על רעיונות נוספים בכיוון שאלונים וסקרים, ולעודד את המורים להשתמש ביכולת איסוף הנתונים הזו לטובת ההוראה בכיתה.

ד"ר אשר עידן כנביא הזעם המודרני

2008-12-15T08:30:00.000-08:00

במאמרו "הקטסטרופה של החינוך בישראל" מתייחס אשר עידן לגורמים המעכבים את השינויים במערכת החינוך והמקשים על הפיכתה לרלוונטית לחיי התלמידים בימינו.עידן מתייחס בעיקר לתכנים, לתוכנית הלימודים ולדרכי ההערכה שנקוטות במערכת עתה. ואכן, לצד מבחני המיצ"ב המצביעים על ירידה מתמשכת בהשגים ולצד מבחני פיזה וטימס המתייחסים למקומות הנמוכים שתופסת ישראל בארגון המדינות המתפתחות OECD עולות שאלות מהותיות הקשורות לתכני הלמידה, לדרכי ההוראה ולדרכי ההערכה הנקוטות במערכת החינוך שלנו.

צר לי להודות, אני מסכימה עם רבות מטענותיו של עידן, אם כי אינני בטוחה שכל תוכן שמייצרים התלמידים הוא אכן משמעותי, מהותי ותורם להתפתחותם השכלית והרגשית. פרהנד מנגו מתייחס לכך במאמרו "עם עובדות אפשר להתווכח" וטוען שבעולם הפוסט מודרניסטי בו אין אמת אחת, עולם בו אנשים מרבים לבלבל בין עובדות לאמיתות ולא בודקים מספיק לעומק את אמיתות העובדות, יש קושי גדול מאד לדעת מהי האמת. בעולם כזה, תלמידים כיצרני תוכן עלולים להיות מטעים במיוחד.

כמי שמובילה מורים בתוכנית מחשבים נידיים אני נתקלת שוב ושוב בשאלות שמתעוררות ע"י המורים, אשר מעונינים מצד אחד לאפשר לתלמידיהם להתחבר לעולם המודרני אך טרודים בכך שהם נבדקים על הצלחה בבבחינות בגרות ועל עמידה ביעדים כמותיים מדידים של מבחני מיצב. המורים עצמם לכודים בתוך המערכת, שמצד אחד מעודדת לחדשנות ומצד שני לא ממש מאפשרת אותה. לצערי אנחנו לא ממש מצליחים לגרום לספקנות בקרב הבוגרים, לא כל שכן בקרב הצעירים. במחקר שערך ד"ר יורם עשת מהאוניברסיטה הפתוחה נמצא שהחשיבה הביקורתית נמצאת בירידה מתמדת ואנשים נוטים להאמין לכל מה שמפורסם באינטרנט. אינני בטוחה שיש לנו היום את כל הכלים הנחוצים כדי להעריך את המידע, כל שכן לתלמידינו.מורים עצמם אינם מכירים מספיק את הקריטריונים להערכת המידע ואינני בטוחה שהם מודעים לחשיבות הרבה בהקניית כלים אלו. יש צורך בהצלבות מידע רבות, אך גם בפתיחות לקבלת השונות. בית הספר המחנך לאמת אחת , לתשובה אחת נכונה עומד בניגוד גמור להטלת הספק ושאלת השאלות שהיא הבסיס לכל חשיבה בקורתית.

תקלות טכניות

2008-12-02T14:02:00.000-08:00

בשבועיים האחרונים פגשתי הרבה מורים מתוסכלים ואפילו מיואשים מאד. הסיבה לתסכולם ולייאושם הן התקלות הטכניות הרבות. אין דבר מרגיז יותר מאשר להכין שיעור שבו התלמידים ישתמשו בניידים ולגלות במהלכו שהאינטרנט לא עובד, הקמפוס הוירטואלי לא נפתח והזמן שצריך לחכות למסמך שיפתח אינו ריאלי. מורים מדווחים יותר ויותר על תקלות טכניות בזמן השיעור ועל הקושי העצום שתקלות אלו יוצרות. כשתלמידים נכנסים "לאמוק" ומתחילות קריאות ביניים מכל כיווני הכיתה: "לא עולה לי , כן עולה לי, לא נפתח לי, לא יורד לי וכו'"... אחת הבעיות היא שקשה לצפות את התקלות מראש ולעיתים גם בניטור בזמן אמת לא ברור מהי התקלה. פתאום מתברר, שהפעלת חסימת אתרים ברמה גבוהה חוסמת גם את האתר של הקמפוס הוירטואלי ויש לשחרר את החסימה ולהתפשר על רמת חסימה נמוכה יותר. עוד מתברר, שמספיק שתלמידים בכיתה אחרת, שיש לה לדוגמא שיעור חופשי (או רחמנא ליצלן תלמיד אחד לא ממושמע שיושב בכיתה, משחק, ולא "נתפס" על ידי המורה) ישחקו משחק רשת כלשהו, ופתאום הרשת איטית וכבדה להחריד וחווית הגלישה הופכת לזחילה איטית ומעצבנת. קשה לדרוש מהמורים להגיע עם מערכי שיעור חליפיים לכל שיעור וזה גם לא הגיוני, והתובענות של תחזוקת מערכת שיש בה כ- 500 משתמשים, גם אם לא כולם גולשים בעת ובעונה אחת היא גבוהה ביותר.

במישור הטכני - יש צורך במנהל מערכת (System Manager) מנוסה ורציני. נכון להיום, קיימת תמיכה טכנית בבתי הספר, אבל תמיכה זו נותנת רק מענה חלקי לצורך העצום שקיים בבתי הספר. יש צורך לתגבר את מערך התמיכה הטכנית וליצור מצב שבמשך כל שעות הלימודים יש כיסוי מלא של אנשי תמיכה בבתי הספר.

במישור הפדגוגי יש לשוב ולשוחח עם התלמידים על מטרת הכנסת המחשבים לבית הספר, לחזור ולהדגיש את התקנון הבית ספרי ביחס למחשבים ואף להעניש תלמידים שמחבלים ברשת באמצעות הורדת תוכנות שנאסרו להורדה או שנתפסו משחקים משחקי רשת בתחום בית הספר. יש לקחת בחשבון שיהיו פה ושם תקלות טכניות אבל אני מקווה שהטיפול הזה יקל מאד על התסכול של המורים ויקטין בהרבה את מספר התקלות המתעוררות במהלך יום הלימודים.

מחשבי מחברת באים לכיתה

2008-11-30T12:35:00.000-08:00

השבוע השתתפתי בפעם הראשונה בשיעור יחודי מאד באמצעות מחשבי מחברת בבי"ס יסודי , בו אני מדריכה, הנמצא בעיר גדולה במחוז. בביה"ס, מתנהל ניסוי חדשני של למידה באמצעות מחשבי מחברת (Notebook)המגיעים לכיתה. מחשבים אלו זולים יותר ממחשבים ניידים, ומאפשרים גמישות גבוהה יותר ורבה יותר ממעבדת מחשבים קבועה. היתרון הגדול של מעבדה ניידת של מחשבי מחברת קטנים, שמגיעים לכיתה הרגילה, הוא שאין תלות בפניות של מעבדת המחשבים וכל מורה בכל שעה יכולה לתפעל את הכיתה עם מחשבים אלו . כמובן, שכדי להבטיח נגישות לאינטרנט, כל הכיתות הלומדות באמצעות מחשבים אלו מרושתות ברשת אלחוטית.

חלוקת המחשבים דורשת הערכות מראש. מעבר לשיחות מקדימות עם התלמידים על התקנון של מה מותר ומה אסור לעשות באמצעות מחשבים אלו, יש להתייחס גם למספר המחשב שכל תלמיד מקבל וללוגיסטיקה של ניתוק המחשבים מארון החשמל והבאתם לכיתה. לכן, כשלב מקדים לשלב הלמידה באמצעות מחשבי המחברת עברו התלמידים הכנה ולקחו על עצמם את ההתחייבות לשמור על המחשבים ולשמור על כללי ההתנהגות המתבקשים. לכל כיתה מונו תורנים שתפקידם להביא את המחשבים לכיתה בתחילת השעור, ולהחזירם לארון החשמל בו הם מוטענים- בסופו.

למחשבי מחברת מספר מאפיינים:

מסך קטן מאד,

זכרון פנימי מינימליסטי המחייב שימוש בזכרונות פלאש חיצוניים.

שימוש בתוכנות קוד פתוח מסוג open office.

מאחר והמשימה בתנ"ך כללה גם צפייה והאזנה לשיר מיוטיוב הקשור להנושא המקראי, התבקשו התלמידים להביא אוזניות לכיתה. בנוסף, הצטיידו התלמידים מראש בכונן אישי מסוג disk on key . המשימה אתגרה את התלמידים וסקרנה אותם מאד. ביתרונות של "מותר המחשב" ציינו התלמידים את היכולת להאזין לשירים, להיכנס לאתר של מקראנט עם הקישור הספיציפי למראה המקום המקראי ולחוויה שיש להם באמצעות למידה מסוג אחר. אחד התלמידים התייחס גם לעובדה שיש יתרון בעבודה בכיתה, מכיוון שכשהוא נתקל בקושי טכני יש לו את מי לשאול וממי לקבל תמיכה. ואכן, היו מספר תקלות טכניות כמו התקנים ניידים שהמחשב לא זיהה ולא איפשר לשמור לתוכם, או מסמכים של WORD שנפתחו בתוכנת open office אך הקישורים בהם לא עבדו. העובדה שהיינו שתי מורות בכיתה, והכיתה עצמה היתה ממשומעת ומורגלת בהקשבה הקלה מאד על ההתנסות הראשונית. יחד עם זאת, עלי להתנסות עוד מספר פעמים בשיעורים מעין אלו עם מחשבי מחברת על מנת שהידע והניסיון מהשטח יתגבשו אצלי לתובנות.

מנגנונים פנים בית ספריים לשימור הידע

2008-11-24T03:34:00.000-08:00

בזמן האחרון אני חושבת הרבה על תהליכי ניהול הידע וההכשרה שבי"ס המצוייד במחשבים ניידים עובר. אני חושבת עלי כמשאב הדרכה - יקר ולא תמיד זמין בלי גבול, ומתלבטת רבות בשאלת "היום שאחרי". לכאורה, בי"ס הוא ארגון יציב מאד, שלא חלים בו שינויים מרחיקי לכת במשך השנים, ויחד עם זאת, ועם כל הקביעות של המורים במערכת, אני נוכחת לראות שכל הזמן יש שינויים. מורים יוצאים לחופשות, לשנות שבתון, מורים אחרים מגיעם במקומם, מי לזמן קצוב וקצר - כגון שנה ומי לזמן ממושך יותר, ויש צורך ללמד אותם ולהכין אותם לעבוד בסביבת ההוראה-למידה מתוקשבת. חלקם מגיעים עם מיומנויות מחשב גבוהות, אחרים עם מיומניות פחותות. ביה"ס כארגון נמצא כבר שלוש שנים בתוכנית הניידים, ולכאורה למורים הותיקים - שהתחילו את התוכנית מההתחלה, הדברים ברורים מאליהם , אבל למורים החדשים המצטרפים לא הכל ברור. האם ביה"ס דואג להצמיח מנגנונים פנימיים שיאפשרו את המשך הצמחיה גם אחרי שהמדריכה לתקשוב תעזוב? כיצד דואג בית הספר למורים חדשים? מורים אלו נהנים מצד אחד מחומרים שפותחו ע"י עמיתיהם משנים שעברו, ןלכן לעיתים קליטתם קלה יותר , אך מצד אחר, מכיוון שלא פיתחו את החומרים ולא היו בשלבי ההטמעה הראשונים, לא הכל מובן להם ולא הכל ברור. כיצד דואג בי הספר לשמר את הידע שנצבר בתוכו? האם הנהלים שבע"פ ובכתב מועברים באמצעות מנגנונים מובנים ? אני חושבת שחלק מתפקידי כמדריכה הוא גם ליצור מנגנוני ידע כאלה. השבוע נתקלתי במורה חדשה, שחשבה ובצדק, שכדאי להחליט בצורה שיטטית באילו חומרים הנמצאים בקמפוס משתמשים באילו כיתות, על מנת ליצור מאגר חומרים מצד אחד, ולדעת שהתלמידים לא נחשפו לפעילויות אלו בעבר מצד שני. דרישה הגיונית, ואפילו נכונה, אך האם ביה"ס כארגון ערוך אליה? אילו מנגנונים ניתן עוד לפתח בביה"ס על מנת לדאוג לזרימה חופשית של הידע ולניהולו? אני מוצאת את עצמי מתלבטת רבות בשאלה הזו מכיוון שברור לי לאלתר, שהמנגנונים הן להטמעה ארוכת הטווח והן לשימור וניהול הידע הארגוני חייבים להיות פנימיים. האם רכז התקשוב מסוגל לתת תשובה למנגנונים הפנימיים? בזמנו חשבנו על מסמך המגדיר את תפקידו של רכז תקשוב פדגוגי וחלקנו את אחריותו לשלושה תחומים: מנהלתי, פדגוגי וטכנולוגי. אך לא די בכך. אולי כדאי להקים צוות תקשוב? אולי צריכות להיות ישיבות קבועות בהן דנים בנושאי ההטמעה ? אותה מורה הציעה שמורה אחרת ששולטת בתוכנה מסוימת תלמד את עמיתיה בשכבה לעבוד עם התוכנה. רעיון מצוין אך כדי שיקרום עור וגידים יש צורך בשעה במערכת בה ניתן לשבת יחד וללמוד. המנגנונים הבית ספריים צריכים ליצור את האפשרות למורים לשבת יחד, לעבוד ולחשוב יחד. בבתי ספר בהן יש הדרכה חיצונית יש לעיתים שעות רוחב, אך האם שעות אלו קיימות גם כשאין הדרכה כזו?

ונמעבר לכל, אני מאמינה שצריך לטפח את המנהיגות הפנימית הבית ספרית, אך המנהיגות עצמה צריכה להתפתח וללמוד מחוץ לכתלי בית הספר.

קול המורה

2008-11-22T01:41:00.000-08:00

כוחם של הבלוגים ביכולתם לתת לכל אדם החפץ לשתף את העולם בחוויותיו, הרהוריו ועבודתו- במה. מורה אחת בבי"ס בו לומדים תלמידים באמצעות נידיים בכיתות, החליטה לקפוץ למים ולשתף אותנו בהתנסותה היומיומית. בבלוג שלה, מתארת רותי בן ישי את ההתנסות בכיתה , אך גם מעלה שאלות רבות המטרידות אותה כמורה המשלבת את השימוש בניידים בכיתה.
במאמרון האחרון שלה מתלבטת רותי בבחירת החומרים הרבים המצויים ברשת ותוהה לגבי ההצפה שאותה ניתן ליצור לתלמידים בקלות רבה. רותי מתארת את השימוש בסרטונים בשיעורי הסטוריה, או בשיעורי אזרחות ונהנית מהקלות הרבה מאד של הנגישות בכיתות הניידים לחומרים הרבים הנמצאים ברשת.

אני מרגישה גאה בכך, שזמן קצר לאחר תחילת עבודתה הסכימה רותי לפתוח את הבלוג, ואף לקחה על עצמה לתעד ולשתף את כולנו בהתנסויותיה. מעניין אותי לשמוע מרותי, מה הכתיבה בבלוג עושה לה כמורה, מה החוויה של קבלת תגובות ברשת מאחרים, או אזכור שמה בפורטל מס"ע עם הבלוג שפתחה גורמת לה מבחינה מקצועית. מעבר לגאווה האישית שלה, האם היא מרגישה שבדרך זו היא אכן "יוצרת קהילת ידע"? האם היא מרגישה שהשיתופיות מביאה אותה למקומות אחרים? האם המפגש באמצעות הרשת עם מומחים ואנשים שמתנסים בחויות אלו כמוה, או בצורה שונה קצת, תורם להתפתחותה המקצועית? ואם כן, איך? במה?

אני מייחלת ליום שבו מורים נוספים ילכו בעקבותיה של רותי ויכתבו בלוג ברשת. בפארפרזה מסויימת ניתן לומר: "אני כותב בלוג- משמע אני קיים בעולם web 2 ".

המרת מורים למורים מקוונים

2008-11-20T00:27:00.000-08:00

ד"ר אברום רותם והגב' עידית אבני מאפיינים את המורים במדינת ישראל על פי תאריכי הולדתם ויכולתם ללמד באמצעות המחשב. במאמרם "הבטים דמוגרפיים בהמרת מורה למורה מקוון 2.0 " הם מתייחסים למורים מדור

ה- X , מורים מדור ה- Y ולמורים מדור ה- IY. מורי דור ה- X הם מהוותיקים במערכת, נולדו והתחנכו טרום כניסתם של המחשבים האישיים לחיינו ומטבע הדברים הם המורים הפחות מתוקשבים. אברום ואבני מאפיינים אותם כטיפוסי מורים שאינם מקוונים. גם מורי דור הביניים - מורי דור ה- Y , למרות שהם צעירים יותר בשנים עדיין אינם מרגישים נוח עם המחשבים וזקוקים להרבה שעות הדרכה והכוונה על מנת להרגיש שהם מסוגלים להשתמש במחשב לצרכי הוראה. רותם ואבני הגדירו מורים אלו כמורה מקוון 1.0 - הם משתמשים באינרטנט לצרכי חיפוש חומרים ואפילו קישור לאתרים, אך עדיין עיקר השימוש שלהם במחשב הוא לצרכי גיוון בעבודה. מורים אלו אינם יוצרים פדגוגיה חדשנית. לעומתם, מורים מדור IY - הם מורים מקוונים מטיפוסי 2.0 המשתמשים בפדגוגיה חדשנית ועדכנית, והתנהלותם ברשת היא קבועה, שוטפת ושיתופית. כשקראתי את מאמרם של רותם ואבני חשתי שלא בנוח. סיבה אחת היא, שיהיו אולי, מקבלי החלטות, שמשיקולים כלכליים גרידא, ומתוך תחושת חוסר אונים, יחליטו שאין טעם להשקיע במורים שאינם מקוונים ופשוט יתנו לזמן לעבור "ולדור המדבר" למות. מסקנות כאלו יכולות להיות מסוכנות מאד בהיבט ארצי ולהגדיל את הפער בין החיים מחוץ לבית הספר לבין החיים בתוך בית הספר. מסקנה אחרת, מסוכנת לא פחות לטעמי, יכולה להיות, המחשבה המקורית שקראתי רק אתמול בעיתונות, לפיה, עובדי הייטק מפוטרים יעברו הסבה מקצועית ויהפכו למורים מן המניין במערכת. לשיטתם של רותם ואבני, מבחינת מערכת החינוך זהו הסדר מצויין- המורים יגיעו מצוידיים כבר במיומנויות של מורים מקוונים 2.0 , אבל מה זה אומר על מקצוע ההוראה? מה זה אומר עלינו כמורים? ללא קשר למחלוקת הקיימת בין חוקרים, האם ההוראה היא פרופסיה או אומנות, אני מאמינה שההסבה מעובד הייטק למורה איננה קלה ופשוטה, ולא מספיק לדעת רק טכנולוגיה מתקדמת.

כשלעצמי, ברור לי שתהליך הטמעת שינויים מסוג זה הוא תהליך איטי, ארוך טווח ואין קיצורי דרך . אני מדריכה מורים כבר שלוש שנים בבתי ספר שבהם תלמידים מגיעים עם ניידים ויש צורך לבנות שיעורים אחרים ולנהל שגרת הוראה למידה מתוקשבת, לנהל סביבות ולפתח חומרים. אני לא בטוחה שדווקא החלוקה הגילית היא זו שמבחינה בין המורים שמצליחים בכך למורים שמצליחים בכך פחות. נדמה לי שבעניין הזה, דווקא היכולות האישיותיות ובעיקר החוללות העצמית והמסוגלות העצמית הם המרכיבים המנבאים הצלחה בצורה הגבוהה ביותר. ושוב, כמובן, הכל בהכללות ויש גם יוצאים מן הכלל. כמדריכת מורים בתחום שילוב התקשוב בהוראה, ברור לי שאין לבוא בטענות רק אל המורים ואין להאשימם בכל. גם המערכת לא תמיד עושה די, ולא תמיד מספקת את התנאים המקסימליים להצלחה. אני ממליצה לקרוא את הפוסט שג'יי פרסם בעניין זה ואת התגובות הרבות שהניב פוסט זה.

מהו בית ספר מתוקשב?

2008-11-12T08:30:00.000-08:00

השבוע, נפגשתי עם מנהלת בית ספר, שנסתה להסביר לי כיצד היא רואה את בית הספר שלה וכיצד היא מגדירה מהו , לדעתה בי"ס מתוקשב. בבי"ס זה קיימות מספר מערכות תקשוב, כשלכל מערכת מאפיינים משלה, וגם שימושיות קצת שונה. המערכת הראשונה שפועלת בביה"ס היא מערכת של קמפוס וירטואלי, מערכת מסוג LMS שבו לכל מורה יש סביבת הוראה- למידה משלו, עליה הוא אחראי, ואליה הוא מזין הודעות שבועיות, משימות, מטלות. באמצעות הקמפוס עוקב המורה אחרי כניסות תלמידים והביצועים שלהם. מערכת זו סגורה בפני אנשים מחוץ לבית הספר, אך פתוחה באמצעות שם וסיסמא לתלמידים ולמורים. מערכת נוספת שקיימת בבית הספר הזה, היא מערכת של אתר בית ספרי. במערכת זו יש אזורים פתוחים לכולם, אך יש גם אזורים סגורים בשם וסיסמא, כמו לדו' "פורום חדר מורים", שבו כל המורים חברים ושותפים לקבלת החלטות פדגוגיות, שנעשות כמובן, באמצעות תקשורת וירטואלית. התלמידים שמתעדכנים בשינויי מערכת ובלוח הבחינות, נכנסים לאתר הבית ספרי מדי יום, בנוסף לכניסתם לסביבת הקמפוס הוירטואלי. בכל אחת מהסביבות, הם מקבלים מידע שונה, וידח עם זאת הם אינם מתבלבלים - הם יודעים לאיזה סוג של מידע לצפות מכל אחת מהמערכות.
התקשורת בין ההורים למנהלת, נעשית כולה גם היא באופן וירטואלי באמצעות הדואר האלקטרוני. למנהלת עצמה, יש את כתובות הדוא"ל של כל ההורים בבית הספר.

בנוסף לשתי מערכות אלו, שפועלות זו לצד זו שנתיים, ומעלות שאלות חשובות הקשורות לסוגי המידע השונים שמנהלים בכל אחת מהסביבות השונות, נכנסה השנה מערכת הקשורה להערכת תלמידים. במערכת זו, המורה רושם איחורים, חיסורים, הפרעות, אי הכנת שיעורי בית, ביטולי שיעור, בעיות תלבושת אחידה, ציונים, בחנים והערכות של מטלות ביצוע. באופן כזה, המידע שמצטבר על התלמיד מתעדכן כל הזמן, ומאפשר לראות את תמונת המצב לגבי התלמיד בזמן אמת. מערכת הערכה זו מאפשרת למנהל להיות מעודכן לגבי אחרון התלמידים, בכל בעיות ההתנהגות והמשמעת הקשורות אליו, וכן בביצועי המורים ביחס לשמירה על כללי ההתנהגות וקיום שיעורים.

לדעתה של המנהלת, עצם העובדה שביה"ס פועל בשלוש מערכות שונות שכל אחת מהם עונה לו על צרכים יעודיים אחרים, כבר מסמנת אותו כבית ספר מתוקשב. על פדגוגיה מתוקשבת , לא דברנו, אך יחד עם זאת, ברור לי שקפיצת הדרך שמורי בית הספר הזה עשו במשך שנתיים היא ענקית. היה לי ברור שהמערכת הזו הוכנסה בקלות רבה כל כך לבית הספר,מכיוון שכל המורים בבית הספר הזה כבר שולטים במיומנויות המחשב, יודעים לעבוד במייל, בפורום, בתיבת מטלות, ובכלל, לא פוחדים יותר מהמחשב. כשהתחלתי לעבוד לפני שנתיים בבית הספר זאת כלל לא היתה תמונת המצב. אז (שלא היה כל כך מזמן אם חושבים על זה ...) היו בביה"ס מורים רבים שלא התנהלו באופן שוטף במייל, לא העלו והורידו קבצים ובכלל לא היו מיומנים בשימושי מחשב. כן, חשבתי לעצמי , כל המורים בחדר המורים הזה עשו כברת דרך ארוכה מאד. הרגשתי הרבה גאווה בשבילם ונחת בשבילי.